הקטנת הנזק בתביעות ביטוח

סעיף 61 (ב) לחוק חוזה הביטוח קובע לעניין הקטנת הנזק כי אם הוציא המבוטח או המוטב, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב לשם כך בהתחייבויות סבירות, חייב המבטח לשפותם, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המבטח בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות הענין ; והכל אף מעל לסכום הביטוח. חובת הקטנת הנזק עוגנה בשורה של פסקי דין ונקבע כי הנטל המוטל על כל תובע כלפי הנתבע למנוע או להקטין את נזקו, הוא יסוד מוסד במשפט. כך בדיני חוזים, על פי סעיף 14 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970,( להלן:חוק החוזים - תרופות ) וכך ביחס בין מבוטח למבטח על פי סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח. חשוב לציין כי הלכה פסוקה היא כי על הניזוק מוטל הנטל - נטל ולא חובה - להפחית הנזק שעוולת המזיק גרמה לו. הוראות סעיף 61 לחוק הביטוח, אינה מטילה על המבוטח חיוב להקטין את הנזק, אלא נטל אשר אי קיומו מפחית את תגמולי הביטוח. להלן פסק דין בנושא נטל הקטנת הנזק בתביעות ביטוח: פסק דין 1.מבוא עסקינן, בתובענה לתגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח עבודות קבלניות,שהוצאה בעבור ט.פ חברה לעבודות קבלניות בע"מ (להלן: התובעת ), על ידי איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן:הנתבעת) . ב"כ התובעת, טוען בכתב התביעה ,כי באתר הבנייה הוצב מנוף עגורן (להלן:העגורן), בהתאם לכל דין ועל פי התנאים שנדרשו ע"י הנתבעת . דא עקא , שמספר ימים לאחר הצבתו, החל העגורן לנטות על צידו ויצר סכנה לבית מגורים סמוך , ועל מנת למנוע נזק פוטנציאלי, לדיירי הבניין הסמוך, הוציאה התובעת לטענתה הוצאות סבירות והכרחיות, ומכאן היא מסתמכת על סעיף 61(ב)לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981 (להלן:חוק הביטוח ) .וטוענת לזכות שיפוי מהנתבעת בגין ההוצאות שהוציאה . בהתאם להחלטתי מיום 7.3.2006 , הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בשאלת תחולתו של סעיף 61 לחוק הביטוח, על התובענה דנן . 2.רקע וזהות הצדדים : 1. כאמור , מונחת בפניי, תובענה שבמיקודה, דיון , בשאלה האם קמה לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת מכח סעיף 61 לחוק חוזה הבטוח . 2. סיבת נטית העגורן 'טוענת התובעת " הייתה כנראה הידוק לא מספיק של המצע שמתחת לבסיס היצוק שעליו הוצב העגורן " . 3. מכאן טוענת התובעת לזכות שיפוי מהנתבעת, שביסוד התובענה שבפניי, בעבור ההוצאות שהוציאה למניעת התרחשות הנזק הפוטנציאלי . 4. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובקשה להארכת המועד להגשת הודעה לצד ג', כנגד המהנדס אשר תכנן וערך את התוכניות על פיהן הוצב העגורן בשלב הראשוני . 5. בדיון שהתנהל ביום 7.3.2006 , ניתנה ארכה למשלוח הודעה לצד ג' כמבוקש , אך קבעתי ,שראשית יוגשו סיכומים בשאלה האם סעיף 61 ב' לחוק חל על התובענה . 3.טענות הצדדים : טענות התובעת : א. הואיל ועל פי לשון החוק מדובר, באירוע שניתן למנעו "באמצעים סבירים", הרי נכון שאין מדובר בנזק שכבר התרחש,אלא בנזק שעומד להתרחש , אך עדין ניתן למנוע את התרחשותו . ב. ב"כ התובעת סומך את ידו , בסעיף 7 לסיכומים על ספרו של ידין (להלן:ידין) וטוען : לגבי סעיף 14 לחוק החוזים - תרופות אומר ידין : "ממתי מוטל על נפגע נטל נקיטת אמצעים להקטנת הנזק?הווה אומר - מן הזמן שנודע לו על הפרת החוזה ....הוא הדין במקרה של הפרה צפויה גם כאן קובעת תחילת ידיעתו של ה"נפגע,על ההפרה" . ידין עמ'124. ג. סעיף 17 לחוק החוזים - תרופות עוסק ב"הפרה צפויה".ידין מסביר מה משמעותה " ...היא לא הפרה לפני זמנה,מוקדמת,אלא דבר שניתן להסיק ממנו שתחול הפרה בעתיד ...כנוי זה עוקף את הקושי ההגיוני שנתקלים בו כשמדובר על ,הפרה" במועד שעוד אין מה לקיים ..." . ד. על כן, הואיל ומדובר בנזק לצד ג' שעלול להתרחש בוודאות גבוהה, כי אז האינטרס של המבטחים צריך שיעשה הכל כדי למנעו . שיפוי המבוטח על הוצאותיו הסבירות למניעת הנזק לצד ג' עולה בקנה אחד עם מדיניות נכונה של ניהול סיכונים ותקנת הציבור . ה. ולסיום טוען ב"כ התובעת : נראה כי מבחן "סכנה ממשית וקרובה" הוא המבחן על פיו יש לקבוע אם זכאית התובעת להחזר הוצאותיה למניעת אותה סכנה . לעומת זאת ב"כ הנתבעת טוען כי : ו. איילון (להלן: הנתבעת- ח.י) נאותה להעמיד לתובעת כיסוי ביטוחי על פי פוליסה לביטוח עבודות קבלניות ועפ"י דרישותיה כמפורט בנספח ב' לתובענה היה על התובעת לדאוג להציב את העגורן באתר עפ"י תוכניות ביסוס בכתב . אי ביצוע הנ"ל כמפורט בנספח ב' לתביעה כמוהו כהודעה מוקדמת לביטול הפוליסה. ז. התובעת הציבה את העגורן ולאחר מכם (מכן- ח.י) התברר לה כי מי שעשה כן, ביצע מלאכה לקוייה ולפיכך, נשאה כטענתה בעלויות הדרושות להצבה תקינה ואותם היא דורשת מאיילון . ברי, כי אין היא רשאית לעשות כן. אילולא הציבה את העגורן כדבעי ממילא לא היה ניתן לה כיסוי ביטוחי ולו היה מתרחש נזק בשל כך שהעגורן לא הוצב על פי התנאי והדרישה, לא היה לנזק כיסוי ביטוחי . ח. תכליתו של חוזה הביטוח לכסות את נזקו של המבוטח כתוצאה מאירוע מוגדר פלוני. בקרות אותו אירוע חייב המבטח בתשלום הנזק . רק באותו רגע מתגבשת חבותו של המבטח לשלם תגמולי ביטוח, בד בבד עם התגבשות זכותו של המבוטח לקבל תגמולים אלה . נעלמים אז היסודות שהולידו את חוזה הביטוח, דהיינו סיכונו של המבוטח מפני נזק שיגרם לו כתוצאה מארוע פלוני מסוים, ונכנסת לתוקפה חבותו של המבטח להיטיב נזקו זה . ט. הפסיקה קבעה איפוא באורח חד משמעי - החובה לפי סעיף 61 לחוק מוטלת אחרי קרות מקרה הביטוח ..... 4. דיון 1. סעיף 61 (ב) לחוק חוזה הביטוח קובע : הקטנת הנזק (א).................... (ב) הוציא המבוטח או המוטב, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב לשם כך בהתחייבויות סבירות, חייב המבטח לשפותם, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו ; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המבטח בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות הענין ; והכל אף מעל לסכום הביטוח. (ג) .................... 2. כאמור, סלע המחלוקת בין בעלי הדין נסובה סביב, השאלה מה הפרשנות הראויה שיש לתת לביטוי " בקרות מקרה הביטוח (ההדגשות שלי י.ח) " כלשון החוק . כאשר עומדת בפניי להכרעה : מחד טענתו של ב"כ התובעת: שלשון החוק מתייחסת לנזק שעומד להתרחש ולא רק לנזק שכבר התרחש , ומאידך טענת הנתבעת שהחוק חל על מקרה ביטוחי שכבר אירע ולא עומד לקרות . 3. בטרם אכנס לעובי הקורה של השאלות המתעוררות בסוגיה דנן, סבורני, כי ראוי קודם לעמוד על הדיאלקטיקה שביסוד חובת הקטנת הנזק : חובת הקטנת הנזק עוגנה בשורה של פסקי דין ונקבע כי : הנטל המוטל על כל תובע כלפי הנתבע למנוע או להקטין את נזקו, הוא יסוד מוסד במשפט. כך בדיני חוזים, על פי סעיף 14 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970,( להלן:חוק החוזים - תרופות ) וכך ביחס בין מבוטח למבטח על פי סעיף 61(א) לחוק הביטוח . ( ראה דברי כב' השופט - טל ב - ע"א 4837/92 - "אליהו" חברה לבטוח נ' ג'ורג' בורבה . פ"ד מט(2), 257 ,עמ' 259-260). 4. הלכה פסוקה היא כי על הניזוק מוטל הנטל - נטל ולא חובה (ראה טדסקי, "הנטל ובעיית האונס והסיכול", משפטים טז 1987) 335) - להפחית הנזק שעוולת המזיק גרמה לו. הוראות סעיף 61 לחוק הביטוח, אינה מטילה על המבוטח חיוב להקטין את הנזק, אלא נטל אשר אי קיומו מפחית את תגמולי הביטוח. במילים אחרות הקטנת הנזק אינה מהווה חיוב הניתן לאכיפה או לדרישה (ההדגשות שלי י.ח). (ראה ירון אליאס - "דיני ביטוח" כרך א' בעמ' 448 ). נטל דומה קיים גם בדיני הנזיקין (ראה ע"א 592/66 הקודחים נתניה בע"מ נ. ביטון, פ"ד כא(281 (1); ע"א 320/87 גנזך נ. אריה, חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). הבסיס האנאליטי לנטל זה אינו נקי מספקות. יש הרואים בו חלק מעקרון האשם התורם (ראה טדסקי (עורך), דיני הנזיקין: תורת הנזיקין הכללית 252 (1976)). אחרים קושרים עקרון זה לכללי הסיבתיות (ראה קציר, פיצויים בשל נזק גוף, 1986) 602)) ולכללים בדבר מטרת הפיצויים קשורים בהחזרת המצב לקדמותו. 5. נשאלת השאלה, אם כן, מהו המועד להתגבשות הנטל ועל כך משיב סע' 61 (א): " ...בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן ", משמע, נטל הקטנת הנזק אינו מתגבש כל עוד לא קרה מקרה הביטוח (ראה, ירון אליאס הנ"ל בעמ' 454, וכן ידין חוק חוזה הביטוח , 151, הרמן,דיני ביטוח , 42 ). 5.מן הכלל אל הפרט א. כאמור, ב"כ התובעת, טוען שהוא זכאי לשיפוי, מאת הנתבעת על הוצאות שהוציא כדי למנוע התרחשותו של נזק , ולביסוס טענתו הוא מסתמך על העיקרון המשפטי שנקבע ביחס לפוליסה הימית הסטנדרטית, וטוען בזו הלשון: " בעניין זה אומר חכם כדורי בספרו ביטוח ימי ותביעות : " מכאן, שהחובה למנוע את האבדן או הנזק מצטמצמת לצעדים שעל המבוטח לנקוט לאחר ארוע הנזק, כדי לעצור את החמרתו או במצב כזה שקרוב לוודאי שהנזק אכן עומד להתרחש.כאן החובה על המבוטח לפעול. חובה דומה קימת גם בביטוח אלמנטרי לפי סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח". זאת ועוד, לביסוס טענתו , ב"כ התובעת , אף צירף לסיכומיו פסק דין מפי כבוד הנשיא ד"ר עציוני {ראה להלן : ת.א 1242/59 חברות ביטוח נ' צים ואח' (פסקים מחוזיים )כ"ט} שם נדון מקרה של אוניה שהובילה מטען בשר קפוא שעקב תקלה במקררים היה צורך להכנס לנמל הקרוב ולהשלים את ההובלה במשאיות , וחברות הביטוח שביטחו את המטען שילמו את ההוצאות הנוספות שנגרמו והגישו תביעת שיבוב נגד בעלי האוניה . וכלשונו של כב' השופט ד"ר עציוני " הרי הוצאות אלו באות רק להפחית את הסכום שחברת הביטוח תצטרך בסופו של דבר לשם " . ב. ירדתי לסוף "התיזה" שהציג ב"כ התובעת אך ייאמר כבר עתה כי איני מוכן להסכים עם טיעון זה, וסבורני, כי צודק ב"כ הנתבעת בטענתו(ראה סעיף 7 לסיכומיו ) : " התובעת בכל הכבוד מתעלמת מן המצב המשפטי הברור ובכל הכבוד לפסק הדין שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי משנת 1959 לפני חקיקת חוק חוזה הביטוח אין הוא רלבנטי כלל לעניינו, לא מבחינת הדין שעליו הוא נסמך(החוק העותומני) וגם לא לגופם של דברים . שם בשונה מהמקרה דנן מדובר היה בתביעת שיבוב ובית המשפט אמר : " אלו הן טענות שאפשר לטעון אותן בין המבוטח למבטח ואין מקומן בטענות הנתבעים, שאינם צד לפוליסה" . ג. לעניין זה אוסיף, כי טענותיו של ב"כ התובעת וניסיוני להפליג רחוק ולתמוך את יתדותיו על פסיקה בעניין ביטוח ימי דינה להדחות, וזאת במיוחד לאור העובדה שלית מאן דפליג ,כי חוזה לביטוח ימי אינו נתון למשטרו של חוק חוזה הביטוח . ד. החוק מושתת על העיקרון שצדדים לחוזה אחראים לקיום החיובים שקיבלו על עצמם . על כן אילו התובעת לא עמדה בנטל שהתחייבה בו הרי היה זה עומד בסתירה להתחייבותה בפוליסה ומכאן אין היא זכאית לשיפוי באותם הוצאות שהוציאה. תיזה זו ,תואמת לדעתי את המדיניות המשפטית שיש לתמוך בה מאחר והיא מגשימה את תכלית החוק . ה. ועל מנת לעמוד על קווי השוני בטיעוני שני הצדדים אביא דוגמה להמחשה טול למשל : בעל בית עסק או רכב שרכש פוליסות ביטוח, ולימים הוא מוצא כי נגרמה תקלה לאזעקה האם יהא אותו מבוטח זכאי לדרוש מחברת הביטוח את עלות תיקון האזעקה בטענה כי עמד בנטל המוטל עליו להקטנת הנזק או כלשונו של ב"כ המבקשת מניעת הנזק הפוטנציאלי מלהתרחש ? או האם בעל רכב יהא זכאי לדרוש מחברת הביטוח את עלות תיקון הבלמים ברכבו עת שתקן אותם ,בכדי למנוע תאונה פוטנציאלית שצפויה לקרות ? סבורני כי ב"כ התובעת הרחיק לכת, הרי, הווי אומר, כי לא לשם כך נועד סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח .וכלשונו של ידין בספרו (בעמ' 448 ), עם קרות מקרה הביטוח מוגשמת תכליתו המיוחדת של חוזה הביטוח, ומרגע זה ואילך היחסים החוזיים בין הצדדים לו הם יחסים חוזיים רגילים (דברי השופט א' שילה בת"א (ב"י)2950/00 פנסטר נ' סהר חברה לביטוח בע"מ . ו. אמת, שהאירוע הביטוחי מציב מעין " פרשת המים" לגבי החיובים ההדדים של הצדדים לחוזה הביטוח ומשכך, בטענתו של ב"כ התובעת אין לראות אירוע ביטוחי , הרי הוא בעצמו טוען שלא היה אירוע ביטוחי אלא לכל היותר הייתה אפשרות קרובה לוודאי לקרות האירוע . ז. לא נעלמה מעיני, הטענה האפשרית( שאומנם לא נטענה בפניי), כי קביעה זו עלולה לעודד מבוטחים להעלים עין מליקויים ולהימנע מתיקונם, עד לקרות הנזק שתקים זכאות לפיצוי ( ראה לעניין זה דברי כב' השופטת הילה גרסטל מביהמ"ש המחוזי - ת"א - ת.א 1076/99 נווה גן (א.כ)בניה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ). אך לעניין זה ,טוען ב"כ הנתבעת כי אי הצבת העגורן באתר עפ"י תוכניות ביסוס בכתב כמפורט בנספח ב' לתביעה כמוהו כהודעה מוקדמת לביטול הפוליסה . משמע, תנאי לתחולתה של הפוליסה במקרה הספציפי הזה הוא הצבת העגורן עפ"י תוכנית ביסוס בכתב ובאין שכזו לא חלה הפוליסה, מכאן אני קובע שאת "הנזק" שהיה עלול "לקרות" וכלשונו של ב"כ התובעת הנזק "הפוטנציאלי" היה קורה כתואצה מאי הצבת העגורן יש לדחות את ניסיונו של ב"כ התובעת לדרוש פיצויי עבור ההוצאות שהוציא על מנת שתנאי המוקדם יתקיים ותחול הפוליסה למקרה של אירוע המכוסה תחת כנפיה . ח. פוליסת ביטוח עבודות קבלניות עניינה בנזק לגופו של הפרויקט או חלק ממנו - נזק פיזי המצריך תיקון או החלפה (ראה - י' קיהל, בספרו,ביטוח הנדסי בישראל תשנ"ח 12 עמ' 15-16)וכן (דבריו של השופט ריבלין בע"א 5775/02 נווה גן (א.כ)בניה ופיתוח השקעות בע"מ ואח' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד נח(2)307, עמ' 316-137 ) (להלן:פרשת נווה ). ט. אחת השאלות החשובות שעולות בסוגיה שלנו: היא האם האירוע שנגרם בו נזק הוא מקרה תאונתי אם לאו? תשובה לשאלה עלולה לסווג או שלא את האירוע כאירוע החוסה תחת כנפיו של הכיסוי ביטוחי. י. ולעניין זה יפים דבריו של כב' השופט ריבלין בפרשת נווה : בפוליסה שבפנינו, מותנית הזכאות בהתקיימות "נזק או אבדן פיזיים תאונתיים ובלתי צפויים מראש". יוצא, כי אף שאין מוטלת על מבוטח, הנסמך על פוליסה כגון זו שבפנינו, החובה להוכיח כי נזקו נגרם על-ידי סיכון מתוך קבוצה מוגדרת של סיכונים שבוטחו (ע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48; והשוו רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח(4) 70), שומה עליו עם זאת להראות כי המקרה בא בגדרם של הנזקים המכוסים. עליו להוכיח את התרחשותו של מקרה ביטוח(ההדגשות שלי י.ח) (ראוBritish & Foreign Marine Ins Co. Ltd. V. Gaunt [1921] 2 A.C. 41). אם עלה בידיו לעשות כן, תידרש החברה המבטחת להראות, כי הסיכון שגרם לנזק נופל בגדר אחד החריגים הנקובים בפוליסה (ע"א 544/75 איגל סטאר אינשורנס קומפני נ' טננבוים בע"מ, פ"ד לב(1) 342; ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1) 756; ע"א 678/86 חסן חניפם נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177; ע"א 497/85 אשל נ' ריט, חתם לוידס, פ"ד מב (1) 89). יא. יישום דבריו של השופט ריבלין על הפוליסה מוביל אותנו לבחינת השאלה האם הנזק שאירע כאן הוא נזק פיזי, תאונתי ובלתי-צפוי. 6.נזק או אבדן פיזיים וסוגיית הנזק הכלכלי הטהור : יב. ביטוח עבודות קבלניות : עניינו בנזק לגופו של הפרויקט או חלק ממנו - נזק פיזי - המצריך תיקון או החלפה (ראו קיהל, בספרו הנ"ל, בעמ' 16-15). נראה, על כן, כי "נזק כלכלי טהור", לאמור - נזק כלכלי שאינו נלווה לנזק פיזי לרכוש, אינו בא בגדר הכיסוי הביטוחי(ראה פרשת נווה הנ"ל ). בהקשר זה אימצה התפיסה המסורתית של דיני הנזיקין "כלל שלילה" (exclusionary rule), לפיו אין מוטלת אחריות בגין נזק כלכלי טהור. ההיגיון העומד מאחורי תפיסה זו מתמצה יפה בדברי השופט קרדוזו בפסק-הדין Ultramares Corp. v. Touch, 74 A.L.R. 1139, 1145 (1939), שם הוא התריע מפני הטלת אחריות בסכום בלתי-מוגדר, לזמן בלתי-מוגדר לטובת קבוצת תובעים בלתי-מוגדרת (ראו גם ת' גדרון, "עוולת הרשלנות והנזק הכלכלי הטהור" הפרקליט מב 126 (תשנ"ה)). יג. ביחס להבחנה, בדיני הנזיקין, בין הנזק המוחשי לבין הנזק הלא מוחשי אין ספק כי יש ליתן משמעות לאמור בפוליסת הביטוח, כי האחריות מתוחמת לנזקים "פיזיים" בלבד. ירידת ערכו של נכס, חוסר היכולת להשתמש בו מטעמים תכנוניים, וכיוצא באלה נזקים, כל עוד אינם נלווים לנזק לגופו של הרכוש (ההדגשות שלי י.ח)- אינם, לפי המשמעות הרגילה של הלשון, ולפי ההיגיון של פוליסת ביטוח הרכוש, נזקים "פיזיים" (רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח(4) 70). טול, למשל, מקרה שבו במהלך עבודות בנייה מתברר לקבלן, כי בניגוד לציפיותיו האבן המשמשת לבנייה אינה אסתטית דיה, והדבר מוריד עד מאד את ערך הדירות, או אף מונע אפשרות למכרן בעתיד. לפיכך, נאלץ הקבלן להרוס את הבניין ולבנותו מחדש, עם אבן מסוג אחר. נראה לי אומר השופט ריבלין, כי במקרה כזה, כמו-גם במקרה שלפנינו, אירוע הביטוח אינו הריסת המבנה - זהו אמצעי "פיזי" שננקט על-ידי המבוטח, במטרה לתקן את הליקוי שנפל בבנייה, ליקוי שהוא עצמו אינו פיזי כי אם אסתטי או תכנוני. וביישום הדברים הללו על המקרה הנדון בפניי: הצבת העגורן מחדש הינה ליקוי תכנוני הא ותו לא . יד. הלכה דומה נקבעה בפסיקה באנגליה. בתי המשפט הבחינו שם בין נזק פיזי שנגרם לרכוש נשוא הביטוח, לבין פגם אינהרנטי בתכנון, בחלקים או באיכות העבודה, שעלות תיקונו אינה באה תחת הכיסוי הביטוחי אלא בהתקיים הוראה מפורשת הקובעת אחרת. כך, למשל, בפרשתShell UK Ltd. V. CLM Engineering Ltd. [2000] 1 Lloyd's Law Reports 612דובר בצינורות להעברת נפט וגז, שנמרחו בג'ל לבידוד, על-מנת להבטיח כי החומר המועבר בצינורות יגיע ליעדו בטמפרטורה המתאימה. דא עקא, שהג'ל התפרק למרכיביו, ולא היה מנוס מהחלפתו. הפוליסה שם היתה מסוג "כל הסיכונים", והיא כיסתה כל "נזק או אובדן פיזיים" לרכוש, לרבות אם נגרמו בשל פגם או טעות בתכנון, בבנייה או בעבודה. בית המשפט הבחין, בפסק-דינו, בין נזק פיזי לרכוש המבוטח, הנגרם בשל תאונה חיצונית, לבין נזק כלכלי, הנובע מפגם בתכנון המוצר או בעבודה. עלות החלפתו של מרכיב פגום, כך נפסק, איננה בבחינת נזק פיזי לרכוש המבוטח, כי אם נזק כלכלי טהור שאינו נכלל בגדרי הפוליסה (ההדגשות שלי י.ח). בפרשה אחרת,Cementation Piling and Foundations Ltd. V. Aegon [1995] 1 Lloyd's Law Report 97, דובר בביטוח קבלני מסוג "כל הסיכונים", שכיסה כל נזק או אובדן פיזי לרכוש המבוטח. גם שם קבע בית המשפט, כי יש להבחין בין נזק פיזי לרכוש, הנכלל בפוליסה, לבין פגם ברכוש המחייב תיקון או החלפה, שאינו בר-שיפוי. מן המקרים האלה, וממקרים דומים אחרים, מתבהרת משמעותו של "הנזק הפיזי" המבוטח, המובחן מפגם אינהרנטי ברכוש. אם לא נגרם נזק פיזי שכזה, אזי עלות התיקון של הפגם מהווה "נזק כלכלי טהור", ואין נפקא מינה, בהקשר זה, אם התיקון עצמו כרוך במעשה פיזי ברכוש. וזאת לזכור - כל החלפה, וגם תיקונים רבים, כרוכים בפגיעה פיזית מסוימת ברכוש, אך בעובדה זו, כשלעצמה, אין כדי להפוך את הנזק, שבגינו נדרש התיקון, לנזק "פיזי". טו. זאת ועוד ,יפים דבריו של הש' ריבלין :" במאמר מוסגר אציין, כי אפילו היינו אומרים - ואיננו אומרים זאת - כי יש לראות במעשה ההריסה משום "נזק או אובדן פיזיים", כמשמעות ביטוי זה בפוליסה, עדיין לא היה המקרה יכול לבוא בגדר הכיסוי הביטוחי, שכן אם הנזק גלום בהריסה, הרי נראה כי היה מקום לקבוע, שאין הוא מקיים את דרישת התאונתיות " נבהיר זאת להלן."תאונתיים ובלתי-צפויים" . המונח "תאונה" אינו קל להגדרה, ופרשנותו היא תלויית-הקשר , מבחינה לשונית, מפורש מונח זה כ"מקרה-אסון, תקלה, תקרית שגרמה לפציעה או לנזק חמור" (א' אבן-שושן, המלון העברי המרכז (מהדורה מרחבת ומעדכנת, 2000) 747); "מקרה מצער שקרה בלי כוונה, תקלה, כגון התנגשות של כלי רכב וכד'" (מילון ספיר (בעריכת א' אבניאון, 1997) 1082); "איד, אסון, הווה, התנגשות, מקרה רע, משואה, פגיעה, פגע, פורענות, צרה, קטסטרופה, שבר, תלאה, תקלה, תקרית" (א' אבניאון, מילה במילה (2000) 567). הנה, אפוא, סקלת המשמעויות המילוניות של המונח "תאונה" היא רחבה - מ"תקלה" ל"קטסטרופה", מ"התנגשות" ל"מקרה מצער שקרה בלי כוונה". יסוד הפתאומיות אינו מתחייב, מניה וביה, מעצם השימוש במונח זה. עתה עלינו לבחון, כיצד יש לפרש מונח זה בהקשר של פוליסת הביטוח. במשפט האנגלי, נדונה לא פעם משמעות המושג "תאונה" בהקשרים ביטוחיים שונים. בפסק-הדין Fenton v. Thorley & Co., Ltd. [1903] A.C. 443, הגיע הלורד Macnaghtenלכלל מסקנה כי:"… the expression 'accident' is used in the popular and ordinary sense of the word as denoting an unlooked-for mishap or an untoward event which is not expected or designed" (at p. 448). והלורד Lindleyהוסיף:"Speaking generally, but with reference to legal liabilities, an accident means any unintended and unexpected occurrence which produces hurt or loss" (at p. 453). טז. באחת הפרשות נדונה שאלת תחולתו של Householder's Insuranceבמקרה בו התפשטו שורשיו של עץ, שהיה מצוי בגינת ביתו של המבוטח, עד שחדרו לשטחו של השכן והביאו לשקיעת ביתו של האחרון. המבוטח תבע מן המבטחת שיפוי בגין כל סכום שיידרש לשלם לשכן, זאת על יסוד פוליסה, שביטחה כל נזק לרכוש שנגרם בתאונה. על אף שלא דובר שם בנזק מיידי או פתאומי, אלא בנזק שהתפתח בהדרגה, נקבע כי מדובר בתאונה הבאה בגדרי הכיסוי הביטוחי, שכן מדובר באירוע בלתי-צפוי שגרם נזק (Mills v. Smith [1963] 2 All E.R. 1078).בהקשר של ביטוח "כל הסיכונים", בו על המבוטח להראות רק כי הנזק או האובדן היה תאונתי, נקבע כי:"it is something, which happens to the subject-matter from without, not the natural behavior of that subject-matter… nor is it a loss which the assured brings about by his own act" (Britich & Foreign Marine Insurance Co. Ltd. v. Gaunt [1921] 2 A.C. 41).על כן, נזק שהוא פועל יוצא של בלאי טבעי של הנכס או פגם אינהרנטי בו( ההדגשות שלי י.ח), אינו בא בגדר נזק תאונתי. יז. גם במשפט הישראלי נדונה משמעות המושגים "תאונה" ו"אירוע תאונתי" - ואף בהקשר קרוב לענייננו. בפרשת סלע הנ"ל התייחס הנשיא מ' שמגר למשמעויות האפשריות של מונח זה, בהקשר של פוליסת "כל הסיכונים" לביטוח עבודות קבלניות:"מקובל להבחין בשתי משמעויות של הביטוי, אירוע תאונתי: האחת, סובייקטיבית, מתייחסת אל מאורע כתאונתי בשל אי-היותו פרי מעשה (או מחדל) מכוון או מתוכנן מצדו של המבוטח; השנייה, אובייקטיבית, פניה אל מהלך העניינים הלא טבעי שהוביל לנזק" (שם, בעמ' 323).על כן:"בהיעדר אמירה מפורשת סותרת, גם בביטוח 'כל הסיכונים' אין כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם כתוצאה מבלאי רגיל של הנכס המבוטח (fair wear and tear) או מפגם הטבוע בנכס (inherent vice) או הנובע מטבע הברייה..." (שם, בעמ' 324). באותו מקרה נקבע, כי קיימת מסקנה לכאורית, שהנזקים לציוד ולחומרים נגרמו עקב אירוע תאונתי ובלתי צפוי, זאת הואיל ו"אין כל מקום לסבור, לכאורה, כי ידה המכוונת של סולל בונה [המבוטחת] גרמה לנזק או כי הנזקים לרכוש נגרמו עקב בלייתו הטבעית" (שם, בעמ' 324; ראו עוד והשוו ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221; ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746). יח. מן המקובץ עולה, כי הגדרת המונח "תאונה" אינה אחידה, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו לפי דבריו של כב' השופט ריבלין . בענייננו, המסקנה העולה מן האמור היא, כי אין לראות בהצבת העגורן בצורה לקויה כ"נזק תאונתי בלתי-צפוי". יט. . הבחירה לפרק את העגורן , על-מנת לתקן את הליקוי, אין בה כדי להפוך את הנזק לפיזי. אולם אילו היינו מבקשים למצוא את יסוד הפיזיות הנדרש בהצבת העגורן, הרי שלא היה מתקיים, לגבי נזק זה, יסוד התאונתיות, שכן מדובר ב"נזק" שנעשה במכוון על-ידי המבוטח. מעשה מכוון - אפילו נעשה בלית-ברירה - אינו יכול להיחשב נזק "תאונתי" על-פי הפוליסה. כ. ולסיכום הדברים, המבנה המשפטי שניסה ב"כ התובעת להקים נשען על יסודות רעועים. על-מנת לזכות בתגמולי הביטוח, היה על ב"כ התובעת לעבור שלוש משוכות בהוכחת הנזק שנגרם להם: האחת, דרישת ה"פיסיות"; השנייה, דרישת ה"תאונתיות", והשלישית, דרישת היעדר הצפיות. הדבר לא נסתייע בידו, מאחר והצבת העגורן בצורה לקויה מבחינה תכנונית, אין בה משום "נזק תאונתי". 7.סוף דבר העולה מכל המקובץ לעיל הוא שדין התובענה וטענות התובעת להידחות . התובעת תישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7500₪ בתוספת מע"מ ( בית המשפט לקח בחשבון כי האיחור במתן ההחלטה , נגרם בשל איחור בהגשת הסיכומים מטעם הנתבעת ) פוליסהעקרון הקטנת הנזקתביעת ביטוח