חוסר תום לב של חברת הביטוח

על מנת להראות כי המחלוקת הינה בתום לב, די שחברת הביטוח תציג טעם - בין משפטי ובין עובדתי - לסירובה לשלם את תגמולי הביטוח. הטעם שתעלה החברה חייב להיות ענייני ואמיתי. בית המשפט לא יעניק מחסה לחברה המבטחת המנסה להתחמק מחובותיה בטענות שעל פניהן אין בהן ממש. בית המשפט פסק כי בסופו של יום יש לבחון (ולא ב"משקפיים של בדיעבד") האם טענות חברת הביטוח נטענו בחוסר תום לב כך שהדיון נוהל ללא כל הצדקה משפטית או מוסרית או שמא הייתה מחלוקת בתום לב והיה לחברת הביטוח טיעון עובדתי ו/או טיעון עובדתי המבוסס על טיעון משפטי. השימוש בסעיף 28א' לחוק שייעשה באופן חריג וזהיר. סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. להלן פסק דין בנושא חוסר תום לב של חברת הביטוח: פסק דין פתח דבר 1. בפני תביעה על סך של 145,000 ₪ לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח כנגד פריצה. 2. במועד הרלבנטי לתביעה היה התובע בעליו של מוסך בחדרה (להלן: "המוסך"). במועדים הרלבנטיים לתביעה, הייתה הנתבעת 1 המבטחת של המוסך בפוליסה שנועדה לכסות, בין היתר, את הציוד במוסך כנגד פריצה (להלן: "המבטחת") והנתבע 2 היה סוכן ביטוח מורשה של הנתבעת 1 (להלן: "הסוכן"). 3. מוסך התובע היה מבוטח אצל המבטחת החל משנת 1986 ועד שנת 2004, כולל ואין מחלוקת בין הצדדים על תקפותה של הפוליסה בזמנים הרלבנטיים לתביעה. 4. ביום 24.7.04, מעט לאחר שעת חצות, נפרץ המוסך ונגנב ממנו ציוד רב. שמאי מטעם המבטחת, שביקר במוסך למחרת הפריצה, העריך את הנזק בסך של 104,510 ש"ח (ערך כינון). 5. דרישת התובע לתשלום הפיצויים נדחתה, לאחר שלטענת המבטחת תנאי המיגון לא מולאו כנדרש: מערכת האזעקה לא הייתה מחוברת בזמן הפריצה למוקד בקרה אזרחי; כלי העבודה לא היו מאוחסנים בארון מתכת מסיבי מעוגן לקיר או לרצפה וחלקי החילוף לרכב לא היו מאוחסנים בחדר פנימי נעול במנעול תלייה 16 מ"מ (להלן: "ההגנות הנדרשות" או "ההגנות הנוספות"). המבטחת טענה עוד, כי חלק מהפריטים הנתבעים כלל לא בוטחו כנגד סיכוני פריצה (ראה מכתב מיום 20.10.04 ששלחה המבטחת לתובע, נספח ו' לתצהירו של התובע). 6. אי לכך, ביום 31.5.07 הגיש התובע תביעתו דנן לתשלום תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה כאמור. טענות הצדדים בתמצית 7. לטענת התובע, המוסך היה מבוטח אצל המבטחת החל משנת 1986 ועד ליום 31.3.05 (לאחר אירוע הפריצה). בשנת 2002 דרשה ממנו המבטחת שיתקין מיגון נוסף, אך הוא סרב (למעט לעניין התקנת המגנטים על הדלתות). על אף שהמבטחת ידעה שהוא לא ביצע את ההגנות הנדרשות, אם באמצעות הסוכן ואם באמצעות סוקרים מטעמה, היא לא ביטלה את פוליסת הביטוח ואף המשיכה לחדשה בכל שנה בשנים 2002 עד 2004 והמשיכה לגבות בגינה את פרמיית הביטוח השנתית בסך של כ- 20,000 ₪ [יצוין כי מפוליסת הביטוח שהגישה המבטחת למועדים הרלבנטיים לתביעה, עולה כי הפרמיה השנתית בגין פוליסת הביטוח למוסך, הכוללת ביטוחים נוספים מעבר לביטוח הפריצה, הייתה בסך של 11,327 ₪]. נוכח האמור, טוען התובע, שיש לראות את המבטחת כמי שויתרה על דרישתה להתקנת המיגון הנוסף והלכה למעשה, על המבטחת לשפותו במלוא סכום התביעה. התובע מוסיף וטוען כי אין לראות בתנאי בדבר מיגון כתנאי מוקדם לתוקפו של הכיסוי הביטוחי וכי יש לבחון את הפרת התניה לאור סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח. 8. התובע טוען עוד, כי, לגבי רוב הפריטים שנגנבו, אין כל משמעות לדרישות המיגון של המבטחת - חלק מהכלים הינם גדולים או כבדים במיוחד, כך שאין אפשרות לאחסנם בארון, והמבטחת ידעה זאת לאחר שסוקרים מטעמה ביקרו במוסך. 9. לטענת התובע בשנת 2004, טרם אירעה הפריצה, הוא קיבל הצעה מסוכן של חברת ביטוח הפניקס, מר יעקב (יקי) כהן, בה לא נדרש לבצע את ההגנות הנוספות שדרשה ממנו המבטחת - מוקד אזרחי, עיגון ארגז הכלים לקיר ונעילת חלקי החילוף בחדר. התובע הסביר בעדותו שאף על פי כן בחר לבטח את המוסך אצל המבטחת ולא בחברת הפניקס נוכח העובדה שהסוכן הינו בן אחותו. התובע מוסיף כי, אכן, לאחר הפריצה, הוא ביטח את המוסך בחברת הפניקס, ולא נדרש ממנו המיגון הנוסף שדרשה המבטחת, למעט החיבור למוקד, דרישה שקמה רק לאחר קרות אירוע הפריצה, נשוא התביעה. 10. התובע עותר בכתב התביעה לתשלום ערך הרכוש שנגנב, כפי שהוערך על ידי השמאי מטעם המבטחת, סה"כ 104,500 ₪, בתוספת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), מיום הגניבה ועד התשלום בפועל, סה"כ עד ליום הגשת התביעה - 34,000 ₪. עוד עותר התובע להחזר שכר טרחת השמאי. בהמשך ההליכים הגיש התובע חוות דעת מטעמו, בה הוערך הנזק בסך של 126,864 ₪, ועליה הוא נסמך בסיכומיו. התובע טוען גם להחזר שוויו של טרקטורון בסך של כ- 39,000 ש"ח שנגנב מהמוסך ודורש בנוסף פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של כ- 21,000 ₪. התביעה הועמדה לצרכי אגרה על סך של 145,000 ₪. לחילופין טוען התובע, שהוא זכאי להחזר של מלוא פרמיות הביטוח ששילם למבטחת, משך כל שנות הביטוח בהן היה מבוטח אצלה, בתוספת ריבית והצמדה כדין. 11. בתצהירו הוסיף התובע, לראשונה, שנגנבו מהמוסך גם תוכנת מחשב תיקי פור בשווי של כ- 4,500 ₪, מכשיר המכיל פקס, מכונת צילום וסורק בשווי של כ- 1,200 ₪, וכן מגרסת נייר בשווי של 390 ₪, שנשברה בעת הפריצה (סעיף 19 לתצהיר התובע). בסיכומיו טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי גם בגין ציוד זה. 12. מנגד טוענת המבטחת, כי הכיסוי הביטוחי מותנה בעמידה בכל תנאי הביטוח. משלא עמד התובע בתנאי הביטוח ולא ביצע את ההגנות שנדרשו ממנו על פי תנאי הפוליסה - מערכת האזעקה לא חוברה למוקד בקרה אזרחי, כלי העבודה לא אוחסנו בארון מתכת מעוגן לקיר וחלקי החילוף לרכב לא אוחסנו בחדר פנימי נעול במנעול תלייה כנדרש -הרי שלא קם הכיסוי הביטוחי. 13. הסוכן טוען כי הוא הבהיר מפורשות לתובע את דרישות המיגון והאחרון הבטיח לו שהדרישות החדשות תמולאנה. הסוכן חוזר וטוען, כי בשום שלב לא נתן את הסכמתו, לא בכתב ולא בעל פה, לביטול הגנה מן ההגנות הנדרשות על ידי המבטחת, וכי הוא כלל אינו מורשה לעשות כן. הסוכן מכחיש בתצהירו, שאמר לתובע ש'לא ידאג וכי יהיה בסדר'. עוד מכחיש הסוכן בתצהירו כי ידע שדרישות המיגון לא מולאו (סעיף 9 לתצהירו של הסוכן). הראיות בתיק 14. התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן חוות דעת של שמאי, מר דוד בוקר. מטעם התובע העיד גם מר יעקב כהן, באמצעותו הוצאה הפוליסה של חברת הפניקס מיום 17.4.05, לאחר אירוע הפריצה (פוליסה זו צורפה לתצהיר התובע). 15. הנתבעים הגישו תצהיר של סוכן הביטוח, מר יאיר נהרי, וכן חוות דעת של שמאי מטעם המבטחת, מר יהודה לוי, מחברת אורי נס בע"מ. 16. בדיון מיום 1.2.09 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה חוות הדעת תוגשנה ללא חקירה נגדית של עורכיהם והצדדים יהיו רשאים לטעון כל טענה בקשר לחוות הדעת. הוסכם עוד שאם תמצא המבטחת חייבת, הרי שהסכום שיפסק לא יפחת מ- 78,520 ₪ ולא יעלה על 126,864 ₪, שהוא סכום הנזק שנקבע בחוות הדעת של השמאי מטעם התובע. השאלות הצריכות הכרעה 17. השאלות הצריכות הכרעה בתיק שלפני הן אלו: א. האם התקנת המיגון הנדרש הינה תנאי לכיסוי הביטוחי אם לאו. ב. ככל שהתקנת המיגון הנדרש איננה תנאי לכיסוי הביטוחי, מה ההשלכה שיש לאי התקנת המיגון הנדרש על הפיצוי המגיע לתובע, אם בכלל; ג. הפיצוי המגיע לתובע מכוח פוליסת הביטוח. דיון והכרעה 18. כאמור, מוסך התובע היה מבוטח אצל המבטחת החל משנת 1986 ועד ליום 31.3.05, לאחר אירוע הפריצה, נשוא התביעה. בשנת 2002 דרשה המבטחת מהתובע לשדרג את המיגון הקיים ולהוסיף את ההגנות הנדרשות כאמור לעיל. במכתב שנשלח מהמבטחת לתובע מיום 22.4.02, לאחר ביקור של סוקר מטעמה במוסך, ציינה המבטחת כדלקמן: "הננו להודיעך כי עקב ביקור סוקר מטעמנו במקום המבוטח, תנאי מוקדם להמשך קיום הביטוח שבנדון יהא עם ביצוע ההגנות הנוספות הבאות: תנאים: 1. יש לחבר את מערכת האזעקה הקיימת במקום למוקד בקרה אזרחי מורשה על פי חוק...הערה: יותנה בפוליסה כי הכיסוי לסיכוני פריצה וגניבה באחסון כל כלי העבודה הידניים, חשמליים ופנאומטיים, בכל עת שבית העסק אינו פעיל, בארון מתכת מסיבי, מעוגן לקרקע ו/או לקיר, נעול במנעול תליה מחוסם. חלקי החילוף לרכב יאוחסנו בחדר פנימי נעול במנעול תלייה מחוסם בעובי אנקול 16 מ"מ. בהעדר אמצעים אלו אנו מוצאים סיכון אש/פריצה במקום כקשה במיוחד. לאור זאת אנו נאלצים לבטל הפוליסה הנ"ל החל מיום 22.5.02, אלא אם תודיענו על הסכמתך להתקין ההגנות הנדרשות על ידינו לפני מועד זה..." (נספח א' לתצהירו של מר יאיר נהרי)(הדגש שלי, ה.א). 19. אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע ידע אודות דרישות המיגון של המבטחת כאמור וכי הוא לא ביצע אותן, למעט הוספת מגנטים לדלתות. לכשנשאל התובע אם הוא מודה בכך שקיבל את דרישות המיגון הנוסף, השיב כי "אני קיבלתי, אבל לא ביצעתי אותם" (עמ' 7, ש' 11-12 לפרוטוקול). חרף זאת, אני סבורה שעל המבטחת לפצות את התובע מכוח הפוליסה, כפי שיבואר להלן. 20. מחומר הראיות שבפני עולה כי הסוכן ידע שדרישות המיגון הנוסף לא מולאו. אמנם, בסעיף 9 לתצהירו הצהיר הסוכן כי "לא היה ידוע לי שדרישות המיגון לא מולאו", אלא שהצהרתו זו הופרכה בעדותו, כפי שיפורט בהמשך. 21. התובע העיד לעניין זה כי לא זו בלבד שהסוכן ידע שדרישות המיגון לא מולאו אלא שהוא הודיע לסוכן שאין בכוונתו להתקין את המיגון הנוסף ואף הסביר טעמיו לסוכן: "עדכנתי את יאיר שאת המיגונים שאני צריך לעשות אני לא עושה מסיבה אחת. המוקד שהוא נראה לי מיותר....את המיגונים שהוא ביקש ממני לעשות דלת ברזל בקומה שנייה, לא ראיתי צורך כי זה גם משרד וגם חלקי חילוף ואני יורד ועולה 80 פעמים ביום ולא ראיתי בכך צורך אז אמרתי ליאיר. בקשר לארגז מעוגן לרצפה, אין לי שום מקום שאני יכול לשים אותו כי זה מלא ליפטים ומכוניות שחונות וזה בעיה...." (עמ' 7, ש' 12-17 לפרוטוקול). "הסברתי ליאיר שאני לא יעשה אותם בשום אופן כי זה סוגר אותי במוסך ולא יכולתי לעבוד" (עמ' 7, ש' 22-23 לפרוטוקול). התובע העיד עוד כי "יאיר אמר לי שצריך לעשות את המיגונים ואני אמרתי ליאיר שאני לא עושה אותם ואם הוא רוצה שאני יעשה אותם שישתתף בעלויות כי זה מאור יקר או שיבטל את הביטוח. זה מה שאמרתי לו גם ב- 2002, 2003, וגם ב- 2004 וגם ב- 2009" (עמ' 11, ש' 11-13 לפרוטוקול). גרסתו זו של התובע קוהרנטית, הוא הותיר בעדותו רושם מהימן, ואני מאמינה לעדותו. 22. לעניין השנים 2003 ו- 2004 העיד הסוכן כדלקמן: "ש. אני מפנה לכתב ההגנה ושם כתוב שאפילו קיימת עם התובע פגישה מסודרת. ..הפגישה הזו הייתה בעניין זה שהוא לא שם מיגונים? ת. כן. זה כנראה בעקבות הסקר השני. היה סקר נוסף ב- 2004....ש. אתה בקשר עם חברת ביטוח? אתה מודיע לה כל מה שקורה עם המבוטח? ת. כן. מה שאני יודע. ש. הודעת לה שהוא לא ביצע את המיגונים? ת. לכן יצא סקר נוסף בשנת 2004" (עמ' 18, ש' 3-6, 15-18 לפרוטוקול). עדותו זו של הסוכן מעידה על כך שידע שהתובע לא התקין את המיגון הנדרש גם בשנים 2003 ו- 2004. אמנם בחקירה החוזרת, לכשנשאל הסוכן מדוע בוצע סקר נוסף בשנת 2004, השיב כי "אני לא יכול לומר בדיוק את הסיבה" ומנה מספר סיבות אפשריות (עמ' 18, ש' 25-28 לפרוטוקול), אלא שאיני נותנת אמון בגרסתו זו, שהינה מגמתית, וניתנה רק בחקירה חוזרת. 23. יש לזכור גם שגרסת התובע, שמנה את טעמיו והסביר לסוכן מדוע אינו רוצה להתקין את המיגון הנוסף, לא נסתרה ואם לתובע היה טעם עקרוני שלא להתקין את המיגון הנוסף, הרי שלא הייתה לסוכן סיבה להניח שטעמים אלה לא יעמדו גם בשנים 2003 ו- 2004. 24. אם כן, ממכלול העדויות שבפני, אני מעדיפה את גרסתו של התובע שיידע את הסוכן שאין בכוונתו להתקין את המיגון הנוסף, כאמור, למעט המגנטים על הדלתות, וכי הסוכן ידע שהתובע לא מילא אחר דרישות המיגון של המבטחת בשנים 2002 עד 2004. 25. הוכח גם שהמבטחת עצמה ידעה שדרישות המיגון לא נתמלאו, אם מכוח ידיעתו של הסוכן, כאשר מכוח השליחות הסטטוטורית יש לייחס ידיעה זו למבטחת, אם מעצם מסירת האינפורמציה על ידי הסוכן, כפי שהעיד כאמור לעיל, ואם מעצם ביקורם של הסוקרים במוסך בכל שנה ושנה, ולענייננו משנת 2002, אז נדרש המיגון הנוסף, עד שנת 2004. זאת ועוד, המכתב משנת 2002 מעיד על העובדה שהמבטחת ידעה על כך שהתובע לא ביצע את המיגונים. התובע העיד כי מכתב דומה יצא בשנת 2003 (עמ' 8, ש' 5-8 לפרוטוקול). עדות זו תואמת את עדות הסוכן, לפיה "ש. הפגישה הזו הייתה בעניין זה שהוא לא שם מיגונים. ת. כן. זה כנראה בעקבות הסקר השני. היה סקר נוסף ב- 2004" (עמ' 18, ש' 5-6 לפרוטוקול). 26. אמנם מהמכתב הנוסף שנשלח מהמבטחת לתובע ביום 28.3.04 (נספח ב' לתצהירו של מר יאיר נהרי), ניתן להבין כאילו ההגנות שנדרשו על ידי המבטחת - החיבור למוקד אזרחי, עיגון ארגז הכלים לקיר ונעילת חלקי החילוף בחדר פנימי - היו קיימות כבר אצל התובע והמבטחת דרשה הגנות נוספות אחרות שאינן קשורות לביטוח פריצה, אך מכלל העדויות ששמעתי, ברור לעילא ולעילא שהמבטחת ידעה על כי ההגנות הנוספות שדרשה לא בוצעו, ולו מעצם העובדה שבכל שנה ושנה שלחה סוקרים למוסך. 27. אין מחלוקת בין הצדדים כי, הלכה למעשה, חרף האמור במכתב של המבטחת מחודש אפריל 2002, פוליסת הביטוח לא בוטלה על ידה. לכשנשאל הסוכן אם הודיע לתובע שהפוליסה בטלה, השיב "לא. היא לא בוטלה" (עמ' 17, ש' 27-28 לפרוטוקול). המבטחת גם לא ביטלה את הפוליסה אחרי אירוע הפריצה - וכך העיד הסוכן: "ש. זה נכון שגם אחרי אירוע הפריצה לא ביטלת לו את הפוליסה? ת. כי יצא לו מכתב שהוא צריך להתקין מיגונים. אני לא מבטל פוליסות. אני לא חברת ביטוח" (עמ' 18, ש' 13-14 לפרוטוקול). עדות זו תואמת את עדותו של מר יעקב כהן שהפוליסה בחברת הפניקס הייתה בתוקף מתאריך 17.4.05, היינו, לאחר שהפוליסה אצל המבטחת הסתיימה ביום 31.3.05 (נספח ב' למוצגים מטעם הנתבעים). 28. השאלה אם הסוכן עמד על כך שהתובע יתקין את ההגנות הנוספות או שפטר אותו ב'אל תדאג, יהיה בסדר', למעשה, איננה חשובה, שכן גם אם נלך לשיטת המבטחת, שעמדה על קיום ההגנות הנוספות, ובהתאם לכך פעל הסוכן, עובדה היא, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, שהמבטחת לא ביטלה את פוליסת הביטוח, על אף שידעה שההגנות הנוספות לא הותקנו, ובזמן הרלבנטי לתביעה הייתה הפוליסה בתוקף. לכן, בין אם הסוכן וחברת הביטוח עמדו על קיום ההגנות הנוספות והתריעו שוב ושוב בפני התובע לבצען, כגרסת הנתבעים, ובין אם הם לא עמדו על ביצוען, כגרסת התובע, הרי שכך או כך, העובדה החשובה היא שהמבטחת לא ביטלה את הפוליסה לאחר שידעה שהתובע אינו ממלא אחר דרישותיה. 29. מעבר לדרוש, גם לא הוכח בפני, שהסוכן אכן חזר ודרש מהתובע לבצע את ההגנות הנוספות. הסוכן נסמך בטענתו זו על פתק, שעל גביו ציינה מזכירתו, שהתקשרה אל התובע שלוש פעמים בנושא המיגון הנוסף וזה הבטיח לה כי יטפל בדרישות המיגון בהקדם האפשרי - "מחר, מחר, מחר". לעניין זה העיד הסוכן כך: "ש. אני מפנה לנספח א' לתצהירך. יש פה כיתוב 'כבר דיברתי עם ג'יימס 3 פעמים". זה כיתוב שלך? ת. לא של המזכירה שלי. ש. למה לא הבאת אותה להעיד? ת. אם יצטרכו אני אביא אותה. ש. לגישתך, המסמך הזה הוא מיום 22.4.02? ת. לא. הכיתוב הזה הוא סה"כ פתק מרובע של המשרד שהיה מצורף לתיק. ש. אתה יכול להראות את המקור? ת. הוא לא אצלי. זה במשרד. אני יכול להמציא אותו" (עמ' 17, ש' 3-10 לפרוטוקול). אלא מאי? הפתק המקורי לא הוצג בפני, והמזכירה, שכתבה כי התובע הבטיח לה כאמור, לא הובאה לעדות ובהתאם להלכה הפסוקה, יש לזקוף הימנעות זו מלהביא עדות רלבנטית לחובתה של המבטחת. לכן, בעניין זה עדיפה עלי גרסתו של התובע, שהסוכן פטר אותו ב'יהיה בסדר'. 30. על רקע עובדות אלה אבחן את השאלות הדורשות הכרעה בתיק דנן, כאמור לעיל. תוקפה של התניה בחוזה הביטוח הקובעת שהתקנת אמצעי מיגון מוגדרים היא בבחינת תנאי מקדמי לתחולת הפוליסה 31. כאמור, לטענת המבטחת, בפוליסת הביטוח קיימת תניה הקובעת שהתקנת אמצעי מיגון מוגדרים היא בבחינת תנאי מקדמי לתחולת הפוליסה, ומשאלה לא התקיימו, הרי שאין לפוליסה תחולה. 32. יודגש, כי יש הבדל עקרוני בין הטענה לפיה התנאים הנדרשים להקמת הכיסוי הביטוחי לא התקיימו, הטענה אותה טענה המבטחת בענייננו, לבין הטענה שקם חריג לכיסוי הביטוחי. בעוד שהנטל להוכחת התקיימותם של התנאים להקמת הכיסוי הביטוחי מוטל על המבוטח, הרי שהנטל להוכחת הסייגים לכיסוי הביטוחי מוטל על המבטח. ומכאן החשיבות שיש להכרעה בשאלת תוקפה של תניה הקובעת שהתקנת אמצעי מיגון היא בבחינת תנאי מקדמי לתחולת הפוליסה. 33. בע"א (מחוזי - חיפה) 3488/06, אקרמן שאיבות בע"מ נגד אנקונה סוכנות לביטוח (1994) בע"מ ( 7.1.08), אליו מפנה התובע בסיכומיו, נידונה שאלת חבותה של חברת ביטוח בתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב, מקום שאמצעי המיגון שהותקנו בו לא תאמו את הדרישות בפוליסת הביטוח (להלן: "עניין אקרמן"). כב' השופט סוקול קבע בעניין אקרמן כדלקמן: "השאלה אם תנאי בחוזה ביטוח הקובע שהתקנת אמצעי מיגון מוגדרים הוא בבחינת תנאי מקדמי לתחולת הפוליסה, או שמא מדובר בתנאי שנועד להקלה בסיכון שהפרתו תקנה רק את התרופות לפי סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, נדונה בפסקי דין רבים של בתי משפט השלום והמחוזי, אולם טרם ניתן פסק דין מנחה של בית המשפט העליון. דומני כי עיון בפסקי הדין השונים מגלה שמרבית השופטים סבורים שאין לראות בתנאי בדבר מיגון רכב כתנאי מוקדם לתוקפו של הכיסוי הביטוחי...דומני כי מגמה זו העולה מפסיקת בתי המשפט עולה בקנה אחד עם התכלית הצרכנית של חוק חוזה הביטוח, דהיינו ההגנה על המבוטח מפני ניצול כוחו של המבטח, ויש בה כדי לדרבן את המבטחים לערוך בדיקות מקדמיות ובכך להגביר את הוודאות והיציבות בחוזי הביטוח. על כן גם אני סבור כי תנאי המיגון אינם תנאים מוקדמים לתוקפה של הפוליסה, ויש לבחון את נפקות הפרת התנאים על פי הוראות סעיף 21 לחוק" (פסקאות 35-36 לפסק הדין). 34. דעה דומה הביע כב' השופט גריל בע"א (מחוזי - חיפה) 2302/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד מוסה נג'ר ( 20.12.04). באותו עניין טענה המערערת שסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח איננו אמור לחול הואיל ומדובר בתנאי מקדמי של הפוליסה שלא התקיים. כב' השופט גריל קבע כך: "מקובלת עלי עמדתו של כב' השופט קמא...'על פי סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), תנאי מתלה בחוזה הוא כאשר החוזה תלוי בהתקיים תנאי. משמע, אי קיומו של התנאי מאיין את החוזה מלכתחילה. אין זה סביר לראות את מצב הדברים כך שאדם משלם את הפרמיה הנדרשת ממנו, ושני הצדדים חושבים שיש ביטוח, אבל רק לאחר הגניבה, כאשר מסתבר שהתובע לא עמד בתנאי המיגון, מסתבר שבכלל לא היה ביניהם חוזה, כי לא התקיים התנאי המתלה שלפיו צריך להיות מלווה במלווה חמוש. הדעת אינה סובלת שרק באמצע קיומו של החוזה, לפי מעשה שקורה חודשים רבים לאחר תחילת תוקפו, יוחלט רטרואקטיבית שאין חוזה ולא היה מעולם...". 35. בת.א (שלום - נצרת) 4538/05 נימר נסאר ובניו נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ( 12.2.09) קבעה כב' השופטת הוד כך: "...ההלכה הפסוקה היא, כי אין תוקף לדרישת מיגון בפוליסה כתנאי מוקדם. ..ההנחה הרווחת בפסיקה היא, כי אף בהעדר התקנת אמצעי המיגון נכנסת הפוליסה לתוקף..." (סעיף 117 לפסק הדין). 36. ברע"א 282/06 לילי ניקוי יבש בע"נ נגד עילית חברה לביטוח בע"מ ( 31.12.06) עלתה הסוגיה להכרעתו של בית המשפט העליון. מדובר היה בפריצה שאירעה בסניף הראשי של המבקשת. המשיבה דחתה את דרישת המבקשת לתגמולים בטענה שעל פי הפוליסה אין הכיסוי הביטוחי קיים, בהעדר אמצעי מיגון כנדרש. בית משפט השלום קבע, כי המבקשת לא מילאה אחר תנאי הפוליסה הדורשים קיומם של אמצעי מיגון כתנאי מוקדם לחבות המשיבה ולכן לא קמה זכות המבקשת לתגמולי הביטוח. הערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה ומטעם זה הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון. בבקשה טענה המבקשת כי יש לפרש את הסעיפים 18 ו- 21 לחוק חוזה הביטוח באופן שמבטח אשר לא וידא באופן אקטיבי כי אמצעי המיגון שהותקנו בנכס, נשוא פוליסת הביטוח, הם לשביעות רצונו ואף לא ביטל את הפוליסה לא יוכל להעלות טענה באשר לקיום אמצעי המיגון כסיבה לפטור מחבותו הביטוחית. בית המשפט העליון דחה את הבקשה. בהכרעתו נמנע כב' השופט רובינשטיין מלהכריע בסוגיה לגופו של עניין וקבע כי באותו עניין הטענות לגבי סעיפים 18 ו- 21 לא בא זכרן בכתב התביעה ובין הצדדים הייתה הסכמה דיונית שעניינה איסור שינוי או הרחבת חזית. 37. גם בעניין רע"א 1753/08 פרו טאץ' בע"מ נגד הדר חברה לביטוח בע"מ ( 28.7.08) עלתה הסוגיה להכרעת בית המשפט העליון. באותו עניין קבעה כב' השופטת ארבל כי אכן עניינה של המבקשת מעלה שאלה משפטית עקרונית העוסקת בחובת המבטח לוודא שאכן המבוטח קיים את התנאים החוזיים להם הוא התחייב, אלא שגם שם לא הוכרעה הסוגיה לגופו של עניין לאחר שנקבע כי הסוגיה מעוררת באותה בקשה דיון תיאורטי בלבד, שכן ממילא נפסק בבית משפט קמא כי לא הוכח נזקה של המבקשת. מטעם זה לא ניתנה רשות ערעור באותו עניין. 38. במקרה שבפני הוכח כי המבטחת ידעה, עובר לחידוש הפוליסה, ולאחר מכן, כי התובע לא מילא אחר דרישות המיגון ואף על פי כן לא ביטלה את הפוליסה והמשיכה לגבות פרמיות בגינה. במצב דברים זה, יש לראות בהתנהגותה ובהמשך גביית הפרמיות משום הסכמה לשינוי תנאי הפוליסה ולמעשה לביטולם של תנאי המיגון שדרשה (השווה לפסק דינו של כב' השופט עמית בעניין אקרמן). קרי, גם אם נניח שהסוכן לא פטר את התובע ב'יהיה בסדר' ועמד על דרישות המיגון, הרי משלא ביטלה המבטחת את הפוליסה והמשיכה לגבות פרמיות, יש לראות בהתנהגותה כמי שויתרה על תנאי המיגון הנוספים. 39. מכל מקום, גם אם נאמר שהתנאי לא בוטל, הרי שלאור ההלכה הנהוגה על ידי מרבית השופטים, שאני בדעה אחת עימם, יש לראות בהתקנת תנאי המיגון (להבדיל מהפעלתם עובר לארוע עצמו) כתניה חוזית שאת הפרתה יש לבחון לאור סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). גם בדרך זו, מכוח סעיף 21 האמור, נגיע לתוצאה זהה, כפי שיפורט להלן. סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח 41. סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, שעניינו "אמצעים להקלת הסיכון" קובע כדלקמן: "הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו- 19 בשינויים המחויבים". סעיף 21 חל מקום בו הפר המבוטח את חובתו להתקין אמצעים להקטנת הסיכון. בענייננו, אין ספק כי אמצעי המיגון הנוספים שדרשה המבטחת מהתובע להתקין במוסך היו מיועדים להקטין את סיכוני הפריצה למוסך. 41. סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, שעניינו "תוצאות של החמרת הסיכון", קובע כדלקמן: "(א) תוך שלושים ימים מהיום שנמסרה למבטח הודעה על שינוי מהותי או מהיום שנודע לו עליו בדרך אחרת, לפי המוקדם יותר, וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, רשאי המבטח לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. (ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה; לא ביטל המבטח את החוזה, רואים אותו כמסכים להמשך קיומו על אף השינוי. (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי....והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת מרמה; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי". 42. סעיף 39 לחוק חוזה הביטוח קובע כי הוראת סעיף 21 אין להתנות עליה וכי הוראות סעיפים 18 ו- 19 אין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב. 43. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים שהמבטחת לא ביטלה את פוליסת הביטוח. לפיכך, אני מקבלת את טענת התובע כי יש לראות את המבטחת כמסכימה להמשך הביטוח ללא ביצוע המיגון הנדרש, לפי סעיף 18(ב) לחוק חוזה הביטוח. במילים אחרות, משלא ביטלה המבטחת את הפוליסה, למרות שידעה כי לא נתמלאו דרישותיה להתקנת המיגון, הרי שיש לראותה כמסכימה להמשך קיומה של פוליסת הביטוח, כפי שהיא, תוך ויתור על הדרישה להתקנת המיגון הנוסף. 44. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט סוקול בעניין אקרמן: "אין גם חולק כי לסוכנות ולחברת הביטוח נודע כי במשאית לא הותקנו אמצעי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה, לכל המאוחר בשנת 2002, עת נשלחה הדרישה למערערת להתקנת האמצעים...ולאחר שהמערערת סירבה להתקין את האמצעים... על אף שחברת הביטוח ידעה כי אין במשאית אמצעי מיגון על פי דרישתה, היא לא טרחה לבטל את הפוליסה, וחידשה את הביטוח גם בשנת 2003 וגם בשנת 2004... גם אם הטעתה המערערת את המבטחת בהצעת הביטוח ולא גילתה גילוי מלא של עניין מהותי בעת חתימת הצעת הביטוח, הרי מרגע שלחברת הביטוח נודעו העובדות לאשורן, וזו נמנעה מלבטל את הפוליסה, הרי שחברת הביטוח מנועה מלטעון לפטור מתשלום תגמולי הביטוח בשל כך... מרגע שנודע לחברת הביטוח כי המערערת לא התקינה את אמצעי המיגון שעליהם הצהירה, או כי הפרטים שמסרה אינם נכונים ואינם מלאים, קמה לחברת הביטוח עילת ביטול. משנמנעה מלעשות שימוש בזכות הביטול בתנאים ובמועדים שנקבעו לכך בחוק, אין להכיר בזכותה לתרופות בשל הפרת חובת הגילוי" (סעיפים 15 - 17 לפסק הדין). סעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח 45. אני סבורה שסעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח איננו חל בענייננו. סעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח יחול בנסיבות בהן חברת הביטוח לא ביטלה את הפוליסה וטרם עברו 30 הימים בהם הייתה זכאית לבטל את חוזה הביטוח, או בנסיבות בהן חברת הביטוח לא ידעה כי דרישות המיגון לא התקיימו ואלה נתגלו לה רק לאחר קרות מקרה הביטוח. 46. לעניין זה, תוך היקש, יפים דבריו של כב' השופט סוקול בעניין אקרמן לעניין סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח, שעניינו 'תוצאות של אי גילוי'. סעיף 7 האמור, למעשה, דומה מאוד בתוכנו לסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח. סעיף 7(א) קובע, כי אם ניתנה לשאלה בעניין מהותי תשובה שלא הייתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך 30 ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. סעיף 7(ג) קובע כי אם קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים....והוא פטור כליל אם התשובה ניתנה בכוונת מרמה או שמבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו. 47. כב' השופט סוקול בעניין אקרמן קבע כדלקמן: "...סעיף 7(א) מקנה למבטח זכות ביטול תוך 30 יום מהיום שבו נודע לו על הפרת חובת הגילוי. זהו דין ספציפי שנועד להבטיח את הוודאות בחוזי ביטוח. לאחר המועד לא עומדת עוד למבטח זכות ביטול. סעיף 7(ג) לחוק...נועד לחול במקרים היותר שכיחים שבהם הפרת חובת הגילוי נתגלתה לאחר קרות מקרה הביטוח. הסעיף מתנה את תחולתו בכך ש'קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה'. דומה שלשון זו מחייבת את הפירוש ולפיו מרגע שחלף המועד לביטול, אין עוד אפשרות לביטול מ'כוח סעיף זה', ועל כן לא תיתכן תחולה גם לסעיף 7(ג). מסקנה זו מתיישבת גם עם הצורך בוודאות וביציבות בחוזי הביטוח. המבוטח, אף כי הטעה או לא גילה את מלוא העובדות בעניין מהותי, יכול לצפות כי אם לאחר שנודע למבטח על העובדות לאשורן, לא בוטל חוזה הביטוח, הדבר מעיד על מחילה מצד המבטח ועל הסכמתו להותיר את החוזה על כנו גם על בסיס המידע העדכני שבידו. על ציפייה לגיטימית זו יש להגן בדרך של שלילת זכותו של המבטח לתרופות המנויות בסעיף 7" (סעיף 18 לפסק הדין). 48. אני סבורה שיש להקיש מפרשנות זו שנתן כב' השופט סוקול לסעיף 7 לחוק חוזה הביטוח לעניין סעיף 18 לחוק חוזה ביטוח ולקבוע כי הסעיף לא יחול שעה המבטחת ידעה על אי התקנת אמצעי המיגון ולא ביטלה את חוזה הביטוח תוך 30 הימים מיום שנודע לה על כך, והוא יחול במקרים בהם טרם עברו 30 הימים וכל עוד יש בידיה של חברת הביטוח הזכות לבטל את חוזה הביטוח או במקרים בהם רק לאחר קרות מקרה הביטוח נודע לחברת הביטוח על כי דרישותיה לאמצעי מיגון לא נתקיימו. 49. אם נאמר שסעיף 18(ג) יחול גם בנסיבות בהן חברת הביטוח ידעה על כי דרישות המיגון לא התקיימו ואף על פי כן היא לא ביטלה את חוזה הביטוח תוך 30 הימים לאחר שנודע לה הדבר, הרי שנעשה את הוראת סעיף 18(ב) לחוק חוזה הביטוח פלסתר. 50. למעלה מהדרוש יצוין, כי נטל השכנוע להוכחת התנאים בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח מוטל על המבטחת בהיותם סייגים לחבות (ראה סעיף 32 לפסק הדין בעניין אקרמן וההפניות שם). גם אם ייקבע כי חל בענייננו סעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח, וכאמור אני סבורה שהוא איננו חל, הרי שגם אז המבטחת לא טענה ומן הסתם לא הוכיחה שהתקיימו תנאי הסעיף: המבטחת לא טענה, וכל שכן לא הוכיחה, כי התובע פעל בכוונת מרמה. ההפך הוא הנכון. הוכח שהמבטחת ידעה כי דרישות המיגון הנוסף לא מולאו; המבטחת לא טענה, וגם לא הוכיחה, כי מבטח סביר לא היה מתקשר בהסכם ביטוח אף בדמי ביטוח מרובים; המבטחת לא טענה ולא הוכיחה כי הייתה גובה דמי ביטוח גבוהים יותר ללא דרישות המיגון הנוסף. למעשה, התובע הוכיח כי חברת הפניקס הייתה נכונה לבטח את המוסך בפרמיה דומה, וללא דרישות המיגון הנוסף (ראה עדותו של מר יעקב כהן בעמ' 4, 5 לפרוטוקול). אם כן, גם אם היינו מחילים את סעיף 18(ג) בענייננו, הרי שגם אז לא עמדה המבטחת בנטל ההוכחה החל עליה ועל המבטחת לשלם את מלוא תגמולי הביטוח. נוכח האמור, הרי שאין תחולה להוראות סעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח במקרה שבפני. 51. בשולי הדברים יצוין, כי משהגעתי למסקנה כי המבטחת חייבת בתגמולי הביטוח, הרי שאין לי צורך לדון בטענת התובע כי אי התקנת המיגון הנדרש לא השפיע על קרות מקרה הביטוח או על חלקו הגדול. אחריות סוכן הביטוח 52. על אף שהצדדים לא טענו לעניין זה, ומאחר וקבעתי כי המבטחת חייבת בתגמולי הביטוח, יש מקום לדון באחריותו של סוכן הביטוח. 53. סימן ו' לחוק חוזה הביטוח דן בשליחות הסטטוטורית של סוכן הביטוח. סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח קובע כי ככלל, לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, ולעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי כידיעת המבטח. סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח קובע כי לעניין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח, נחשב סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח. 54. פעולת השלוח מחייבת את השולח אם הייתה בגדר הרשאתו של האחרון. בענייננו, המבטחת לא טענה כלפי סוכן הביטוח כי חרג מהרשאתה או כל טענה אחרת באשר לביצוע תפקידו. כמו כן, לא הוגשה הודעה לצד ג' נגד הסוכן. הנה כי כן, ישנה הסכמה מכללא מצד המבטחת שסוכן הביטוח הינו השלוח שלה. 55. יודגש, כי גם אם הייתה המבטחת טוענת כלפי הסוכן כי חרג מההרשאה שהוקנתה לו על ידיה, הייתה עולה שאלת אחריותו של המבטח לפעולה שביצע הסוכן תוך חריגה מההרשאה. הנטל לפקח על פעולותיו של הסוכן ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להרשאה שקיבל מוטל על המבטח ולא על המבוטח [ראה לעניין זה ת.א (שלום - צפת) 1750/06 שחר מנשה נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, 22.2.09, וההפניות שם]. עניין החריגה מההרשאה עשוי היה להיות רלבנטי לשאלת חלוקת האחריות בין המבטח והשלוח ביניהם, לו הייתה המבטחת שולחת הודעת צד ג'. כאמור, שאלה זו לא עלתה בענייננו. 56. לאור האמור, אני דוחה את התביעה כנגד סוכן הביטוח, הנתבע 2. הנזק שנגרם לתובע 57. אין מחלוקת בין הצדדים שפוליסת הביטוח כוללת כיסוי ביטוחי למקרה של פריצה עד סכום של 140,000 ₪, המורכב מביטוח כלי עבודה, אביזרים ומכשירים - עד סך של 107,000 ₪ וכן חלקי חילוף - עד סך של 33,000 ₪. 58. התובע הגיש חוות דעת מטעמו של השמאי, מר דוד בוקר. חוות דעתו של מר דוד בוקר נסמכה על ביקור במוסך ביום 7.11.08, מספר שנים לאחר אירוע הפריצה. מר בוקר העריך את הציוד במוסך בסך של 126,864 ₪ (ללא מע"מ). חוות דעתו של מר בוקר נסמכה על חשבוניות רכישה והצעות מחיר עבור כלי עבודה ואבזור חלופי. מר בוקר ציין בחוות דעתו כי העלויות הכספיות הן על פי המסמכים שהוגשו נכון לתאריכי רכישתם, סמוך לקרות האירוע. הערכתו של מר בוקר איננה כוללת התייחסות לבלאי. מלאי חלקי חילוף ומלאי שמנים חושבו בחוות הדעת על פי תעודות משלוח ומסמכי רכישה. 59. המבטחת הגישה חוות דעת מטעמה של השמאי מר יהודה לוי מחברת אורי נס בע"מ. בחוות הדעת נרשם כי הערכת מר לוי נסמכה על טופס יא' שבו נרשמו הציוד וכלי העבודה שנרכשו על ידי המבוטח, תוך לקיחה בחשבון של הנחות מסחריות שאותם אמור התובע לקבל. בחישוב הערך ריאלי נוכה סכום בגין בלאי. סכום הנזק, בערך כינון, להערכת מר לוי עומד על סך של 104,510 ₪ (ללא מע"מ), לפי הפירוט שלהלן: הציוד הוערך בסך של 62,840 ₪ - ערך כינון, ובסך של 45,300 ₪ - ערך שיפוי. מחשב לבדיקת מנועים הוערך בסך של 25,450 ₪- ערך כינון, ובסך של 17,000 ₪ - ערך שיפוי. לעניין זה ציין מר לוי כי הכיסוי למכשיר זה ניתן רק במסגרת ביטוח מפני סיכוני אש ולא במסגרת ביטוח פריצה. מלאי חלקי החילוף הוערך בסך של 7,230 ₪ ומלאי השמנים הוערך בסך של 8,990 ₪. הערכת מלאי חלקי החילוף והשמנים נעשתה על סמך מסמכי רכישה ותעודות משלוח שהוצגו בפני מר לוי. מר לוי ציין עוד, כי הכיסוי כנגד פריצה ניתן רק לחלקי החילוף ולא לשמנים. 60. לטענת התובע, יש להעדיף את חוות דעתו של השמאי מטעמו מהסיבות שלהלן: א. מר לוי ביצע הפחתת בלאי, מבלי שהסביר כיצד ניתן להשיג את אותם כלים במחירים המופחתים שציין בחוות דעתו. ב. מר לוי נסמך על טופס יא' שבו רוכז הציוד שנרכש על ידי התובע, שעה שאין כל נפקות לטופס זה, שהוא רלבנטי רק לדיני המס ואין כל קשר בינו לבין שווי שוק של מכשיר הכלול בו. ג. התייחסות מר לוי להנחות מסחריות נעשה כלאחר יד, מבלי להסתמך על סקר או מידע מבוסס. ד. אין זה מתפקידו של מר לוי ליתן פרשנות לפוליסת הביטוח ולציין בגין איזה חלק של הציוד אין כיסוי ביטוחי. לטענת התובע, כל עוד הפוליסה איננה מסייגת את קבוצת המכשירים המופיעים בסעיף פריצה, יש לדחות את טענות מר לוי. התובע מפנה לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח לפיו סייגים לחבות המבטחת יצוינו בפוליסה בהבלטה מיוחדת. התובע מוסיף עוד כי מכוח עקרון תום הלב, יש לראות בפוליסה כמכסה את כל המכשירים שבמוסך עד למגבלת סכום הפיצוי הנקוב בפוליסה. 61. לטענת המבטחת, יש להעדיף את חוות הדעת של השמאי מטעמה. בנוסף, יש לחשב את הנזק לפי ערך שיפוי ולא ערך כינון, וזאת מאחר והתובע לא הציג קבלות על רכישת מוצרים חדשים. 62. לאחר שבחנתי את חוות הדעת של השמאי מטעם התובע, מר בוקר, ואת חוות הדעת של השמאי מטעם המבטחת, מר לוי, באתי לכלל מסקנה כי חוות דעתו של מר לוי עדיפה עלי מחוות דעתו של מר בוקר, וזאת מהטעמים שלהלן: א. חוות דעתו של מר לוי נערכה בסמוך לאירוע הפריצה, תוך הסתמכות על רשימת ציוד שהכין התובע. הרשימה, שהכין התובע, כללה פירוט של הציוד שנגנב, והיא צורפה כנספח ג' לתצהירו של התובע. מהשוואת רשימה זו לרשימה אשר בחוות הדעת של מר לוי עולה כי מר לוי נסמך אחד לאחד על רשימה זו שהכין התובע. התובע טען כי מר לוי נסמך על טופס יא', וכך גם צוין בחוות הדעת, אלא שכאמור, עיון בחוות הדעת של מר לוי מלמד כי רשימת הציוד שבחוות דעתו מבוססת על הרשימה שהכין התובע של הציוד שנגנב (נספח ג' לתצהירו). ב. רשימת הציוד בחוות הדעת של מר בוקר איננה נסמכת על רשימת הציוד שנגנב שהכין התובע, נספח ג' לתצהירו, והיא כוללת ציוד שלא הופיע באותה רשימה. לעומת זאת חוות הדעת של מר לוי נסמכה, כאמור, אחד לאחד על הרשימה שהכין התובע. ג. התובע עצמו נסמך על חוות דעת הנתבעת בעת שהגיש את התביעה וזו גם חוות הדעת שצורפה לתביעה. לא נטען בתביעה כי חוות הדעת של הנתבעת פגומה או חסרה. 63. בהתאם לפוליסה, בזמנים הרלבנטיים לתביעה, יש לחשב את תגמולי הביטוח לפי ערך כינון ולא לפי ערך שיפוי. בפרק 3 בפוליסה, הדן בביטוח פריצה, בסעיף שעניינו ערך קימום (קימום או כינון היינו הך הם) נקבע כדלקמן: "מוצהר ומוסכם בזה כי בקרות אובדן או נזק לרכוש המבוטח (למעט מלאי) על פי פוליסה זאת יהיה הבסיס לחישוב תגמולי הביטוח ערך הקימום של הרכוש המבוטח. למטרת הרחבה זאת המונח "קימום" יהא פירושו: כאשר הרכוש ניזוק - תיקון הרכוש שניזוק והחזרתו למצבו הקודם, כפי שהיה לפני קרות מקרה הביטוח. תגמולי הביטוח יחושבו לפי עלות התיקון במלואה, ללא ניכוי פחת. כאשר הרכוש אבד כליל - החלפתו ברכוש מאותו סוג, טיפוס וכושר ביצוע, ואשר ערכו לא יעלה על ערך הרכוש שאבד בהיותו חדש". לפיכך, אני דוחה את טענת המבטחת כי יש לחשב לפי ערך שיפוי ולא לפי ערך כינון. אני דוחה את טענת המבטחת כי משהתובע לא הציג קבלות רכישה, הרי שיש לחשב לפי ערך שיפוי. ערך הכינון נקבע בחוות דעת שהוגשה מטעם המבטחת, ומשכך היא לא יכולה לחלוק על ערך הכינון שקבע המומחה מטעמה. 64. אני גם דוחה את טענת המבטחת, הנתמכת בחוות הדעת של מר לוי, לפיה אין כיסוי ביטוחי כנגד סיכוני פריצה למחשב לבדיקת המנועים או למלאי השמנים. הטעם האחד הוא שאכן מדובר בטענה משפטית, ואין זה מגדר מומחיותו של השמאי. הטעם השני הוא שסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע כי "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה פורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". בפוליסה, נשוא התביעה, בפרק 3, הדן בביטוח פריצה, אין החרגה לעניין המחשב לבדיקת המנועים או מלאי השמנים. העובדה שהמחשב לבדיקת המנועים צוין במפורש תחת ביטוח אש לתכולה ולא צוין במפורש תחת ביטוח פריצה איננה מלמדת על כי המחשב לבדיקת מנועים איננו מבוטח תחת ביטוח פריצה. יתרה מזאת, בהתאם לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח יש לציין סייגים לחבות המבטח בהבלטה מיוחדת בסמוך לנושא שהסייג נוגע לו, דבר שלא נעשה בפוליסה נשוא התביעה. 65. לאור האמור, אני קובעת כי על המבטחת לשלם לתובע תגמולי ביטוח כאמור בחוות הדעת מטעמה, סה"כ 104,510 ₪. המבטחת לא טענה להפחתת השתתפות עצמית ולכן אינני דנה בעניין זה. 66. התובע טוען עוד כי נגנבו מהמוסך תוכנת מחשב תיקי פור בשווי של 4,500 ₪, מכשיר פקס, מכונת צילום וסורק בשווי של כ- 1,200 ₪ וכן מגרסת נייר בשווי של 390 ₪, שנשברה בעת הפריצה, סה"כ 6,090 ₪ (בניגוד לנטען בסיכומיו שעלות מכשירים אלה עומדת על 6,435 ₪ ללא מע"מ). המבטחת לא התייחסה בסיכומיה לטענות אלה. לעניין התוכנה, התובע לא צרף קבלה המעידה על עלות התוכנה, למרות שטען בסיכומיו שצרף את הקבלה. לפיכך, אני דוחה טענתו זו לתגמולי ביטוח. לעניין מכשיר הפקס, צילום וסורק וכן מגרסת הנייר, בנספח ג' לתצהיר התובע - הרשימה שהכין למבטחת אודות הציוד שנגנב - רשם התובע כי מכשירים אלה נשברו בזמן הפריצה. מהפוליסה, נשוא התביעה, עולה כי כאשר מדובר ברכוש שניזוק, על המבטחת לשלם לתובע את עלות תיקון הרכוש שניזוק, ולא את ערך הרכוש שניזוק. התובע לא הוכיח את עלות התיקון וגם לא הוכיח כי לא ניתן היה לתקנם ועל כן בגין רכיבים אלה אינני מחייבת את המבטחת בתשלום תגמולי ביטוח. 67. בנוסף לנזקיו הישירים תבע התובע גם עגמת נפש בסך של 21,000 ₪. המבטחת לא טענה לעניין זה. אכן מודעת אני לפסיקה של חלק מהפוסקים לפיה סעד זה אינו מוכר בתביעה על פי פוליסת ביטוח [ראה למשל ת.א (שלום - ת"א) 52587/06 אלוש משה מוריס נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ( 12.5.09)], אלא שאני סבורה שבית המשפט מוסמך ליתן סעד זה גם בתביעות על פי פוליסת ביטוח. לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), תשל"א-1970, בית המשפט רשאי לפסוק בגין הפרת חוזה גם פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון. לפיכך, עצם העובדה שהפוליסה אינה קובעת פיצוי בגין נזק מסוג זה, אינה מונעת מבית המשפט לפסוק פיצוי גם בגין עגמת נפש [ראה לעניין זה את פסק הדין בע"א (מחוזי - ירושלים) 2239/08 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' הלן כ"ץ ( 6.11.08)]. שאלה אחרת, היא האם בנסיבות המקרה יש מקום לפסוק פיצוי בגין נזק כזה. בנסיבות העניין אני קובעת פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש. 68. התובע זנח בסיכומיו את טענתו להחזר עלות הטרקטורון בסך של 39,000 ₪ וכן את טענתו להחזר שכר טרחת השמאי וטוב שכך משום שאין בכתב התביעה כל ראיה לכך שהתובע שילם את שכר טירחת שמאי הנתבעת שחוות דעתו צורפה לתביעה. ריבית מיוחדת 69. התובע מוסיף וטוען כי הוא זכאי לסעד לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28". 70. בע"א 4819/92 אליהו נגד ישר, פ"ד מט(2) 749, 775 נקבע כי: "על מנת להראות כי המחלוקת הינה בתום לב, די שחברת הביטוח תציג טעם - בין משפטי ובין עובדתי - לסירובה לשלם את תגמולי הביטוח. הטעם שתעלה החברה חייב להיות ענייני ואמיתי. בית המשפט לא יעניק מחסה לחברה המבטחת המנסה להתחמק מחובותיה בטענות שעל פניהן אין בהן ממש". 71. לאחרונה רוכזו ההלכות בעניין זה בע"א (מחוזי - ת"א) 3711/07 הפניקס, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קידר ( 16.3.09), וזו ההלכה הנוהגת: "בסופו של יום יש לבחון (ולא ב"משקפיים של בדיעבד") האם טענות חברת הביטוח נטענו בחוסר תום לב כך שהדיון נוהל ללא כל הצדקה משפטית או מוסרית או שמא הייתה מחלוקת בתום לב והיה לחברת הביטוח טיעון עובדתי ו/או טיעון עובדתי המבוסס על טיעון משפטי... השימוש בסעיף 28א' לחוק שייעשה באופן חריג וזהיר במשורה בנסיבות המיוחדות שפורטו לעיל". 72. המבטחת בענייננו טענה להעדר כיסוי ביטוחי מהטעם שתנאי מקדמי לתחולת הפוליסה לא התקיים. משהסוגיה אם תנאי בדבר מיגון הינו בבחינת תנאי מקדמי לתחולת הפוליסה ותוקפה של תניה מסוג זה הינה במחלוקת פוסקים, הרי שלא ניתן לומר כי המחלוקת אינה בתום לב. לפיכך אין מקום לחייב את המבטחת בריבית מיוחדת. סוף דבר 73. המבטחת חייבת, איפוא, לשלם לתובע סך של 109,510 ₪ כמפורט להלן: א. 104,510 ₪, כאמור בחוות הדעת של השמאי מטעם המבטחת, מר לוי, בצירוף ריבית והצמדה מיום מתן חוות הדעת, ה- 25.7.04 (למעשה מועד הביקור של השמאי במוסך, לאחר שבחוות הדעת לא צוין מועד עריכתה) ועד יום התשלום בפועל. ב. 5,000 ₪ בגין עגמת נפש, וסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. 74. בנוסף, תשלם המבטחת לתובע הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪, בצירוף מע"מ. 75. כל התשלומים על פי פסק הדין ישולמו לתובע בתוך 30 יום. פוליסהתום לבחברת ביטוח