ממתי מתחיל הביטוח ?

ממתי מתחיל הביטוח ? אירע מקרה ביטוח בין מועד חתימת המבוטח על הצעת הביטוח לבין מועד חיתום ההצעה על ידי המבטחת- האם קיים כיסוי ביטוחי ? בית המשפט ציין כי שורת ההיגיון והצדק מחייבת לדחות את טענות המבטחת לפיהן הכיסוי הביטוחי חל רק ממועד חיתום ההצעה ואילך. אין כל היגיון בטענה זו נוכח גביית דמי הפרמיה למלוא התקופה כפי שהוגדרה בפוליסה. קבלת טענה זו בהקשר זה תביא לכך שחברת הביטוח גבתה פרמיה, ללא כל סיכון כלכלי מצידה, דבר העומד בסתירה למהות הרעיון הביטוחי. להלן פסק דין בנושא ממתי מתחיל הביטוח: פסק דין בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א. פריאל) בת.א. 8366/01 מיום 22.11.07. השופטת יעל וילנר 1. אירע מקרה הביטוח בין מועד חתימת המבוטח על הצעת הביטוח לבין מועד חיתום ההצעה על ידי המבטחת- האם קיים כיסוי ביטוחי. זו השאלה נשוא הערעור שבפנינו. העובדות בקצרה 2. ביום 3.4.98 חתם המערער במשרדו של סוכן הביטוח מטעם המשיבה על הצעה לביטוח חיים שכללה גם ביטוח תאונה ונכות (להלן - "הצעת הביטוח"). במעמד החתימה על ההצעה, חתמה אשת המערער על כתב הרשאה לחיוב חשבונה בבנק יהב לתשלום דמי הביטוח (להלן - "הוראת הקבע"). בהתאם להצעת הביטוח, נקבע סכום ביטוח נכות בסך 100,000 ₪ וביטוח בגין אובדן כושר עבודה בסך 5,000 ₪ לחודש. הצעת הביטוח נתקבלה במשרדי המשיבה ביום 8.4.98 וביום 21.4.98 נתקבלה החלטת החיתום מטעם המשיבה. ביום 23.4.98 הופקה הפוליסה ובה צויין כי מועד תחילת הביטוח הינו 1.4.98 (להלן - "הפוליסה"). במועד זה, 23.4.98, אף חוייב חשבון הבנק של אשת המערער במלוא הפרמיה לכל חודש אפריל, בהתאם להוראת הקבע שניתנה על ידה. 3. ביום 6.4.98 נפגע המערער בתאונה (להלן - "התאונה"), בעטייה היה באי כושר תקופה מסויימת וכן נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור מוסכם של 15%. 4. ביום 14.6.98 הגיש המערער למשיבה תביעה לקבלת תגמולי ביטוח על פי הפוליסה. אז נודע לה לראשונה על קרות התאונה ודרישתו נדחתה בטענה שבמועד התאונה טרם נכנסה הפוליסה לתוקף. 5. המערער הגיש תביעה לבית משפט קמא וטען כי במעמד החתימה על הצעת הביטוח מסר לו סוכן הביטוח כי הביטוח יחל ביום 1.4.98. כן טען המערער כי חוזה הביטוח נכרת עם חתימת רעייתו על הוראת הקבע ומכאן שתוקף הפוליסה החל מיום 1.4.98, כפי שצוין בגוף ההצעה ובגוף הפוליסה. לפיכך, לטענתו, קיים כיסוי ביטוחי לתאונה. המשיבה טענה כי הפוליסה נכנסה לתוקף רק לאחר תהליך החיתום שהיה כאמור ביום 21.4.98 ולאחר תשלום דמי הביטוח הראשוניים ששולמו ביום 23.4.98. כן טענה כי לו היא ידעה על שינוי במצבו הבריאותי של התובע לאחר שחתם על הצעת הביטוח, היא לא היתה מסכימה לבטחו. סוכן הביטוח (אשר בין לבין נפטר ועזבונו בא במקומו) טען בכתב הגנתו כי אין יריבות בינו לבין המערער וכן כי כל מעשיו נעשו כשלוח של המשיבה. פסק דינו של בית משפט קמא 6. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי המערער לא הוכיח את טענתו לפיה סוכן הביטוח אמר לו בעת שהוא חתם על הצעת הביטוח כי תוקף הביטוח החל מיום 1.4.98. לעניין מועד כניסת הפוליסה לתוקף, קבע בית משפט קמא כי עצם החתימה על הצעת הביטוח אינו יוצר קשר חוזי בין המבוטח לבין המבטח. נקבע, כי מאחר ובהצעת הביטוח צוין במפורש כי תוקף הביטוח מותנה באישור המבטחת, הרי שהקשר החוזי השתכלל רק במועד חיתום הפוליסה. מאחר והתאונה אירעה לפני מועד חיתום הפוליסה, ממילא לא היה תוקף לפוליסה במועד התאונה והמערער אינו זכאי לתגמולי ביטוח. למסקנה זו הגיע בית משפט קמא גם נוכח האמור בסעיף 16 (א) לחוק חוזה הביטוח הקובע כי חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתתו של החוזה כבר אירע הסיכון- בטל. עוד קבע בית משפט קמא כי משחל שינוי מהותי במצבו הרפואי של המערער בעקבות התאונה, מחובתו היה ליידע את המשיבה על שינוי זה ובהעדר הודעה, עומדת למשיבה ההגנה הקבועה בסעיף 18(ג)(2) לחוק חוזה ביטוח. כן נקבע כי תוקף הפוליסה הותנה בתשלום דמי הביטוח הראשוניים וכי עצם מתן הרשאה לחיוב חשבון בנק, כמוהו כתשלום דמי הביטוח. 7. על אף התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, התייחס בית המשפט אף לסוגיית הנזק. לעניין זה קבע בית משפט קמא כי המערער זכאי ל-15% מסך הביטוח - 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בהתאם לתנאי הפוליסה. כן נקבע כי אין מקום להוסיף ריבית מיוחדת כאמור בסעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח שכן במקרה דנן מדובר במחלוקת כנה ואמיתית. אשר לפיצוי בגין אי הכושר - בית משפט קמא קבע, בהתבסס על חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, כי תקופת אי הכושר של המערער הסתיימה ביום 31.12.99, כך שלכל היותר זכאי המערער לתגמולי ביטוח ממועד התאונה ועד למועד זה בניכוי תקופת ההמתנה. בסופו של דבר, נדחתה התביעה ועל כך מונח הערעור שבפנינו. טענות המערער 8. המערער מלין כנגד כל קביעותיו של בית משפט קמא; אי מתן אמון בדברי המערער ורעייתו לעניין דבריו של סוכן הביטוח; קביעת בית משפט קמא בנוגע למועד כריתת חוזה הביטוח החל, לטענת המערער, ביום 1.4.98 ולא כפי שנקבע; אי מתן משקל לגביית מלוא הפרמיה עבור כל חודש אפריל, המלמדת, לדעת המערער, כי הפוליסה נכנסה לתוקף בתחילת חודש אפריל. כן טוען המערער כנגד הקביעות לגבי גובה הנזק. לטענתו, יש לפסוק לו פיצוי בגין אי כושר עבודה מיום התאונה ועד היום. טענות המשיבה 9. המשיבה סומכת ידיה על פסק הדין של בית משפט קמא. לטענתה, היא הסכימה לקבל את המערער לביטוח רק ביום 21.4.98 ובהתאם לכך הופקה הפוליסה ביום 23.4.98 ובאותו מועד שולמה הפרמיה הראשונה. לפיכך, לטענתה, חוזה הביטוח נכרת לכל המוקדם ביום 23.4.98, לאחר שכבר אירע מקרה הביטוח, ולפיכך אין כיסוי ביטוחי לתאונה. המשיבה טוענת עוד כי העובדה שבפוליסה שהוצאה נרשם תאריך תחילת הביטוח 1.4.98 אינה מלמדת על היותה בתוקף במועד זה. כן נסמכת המשיבה על הוראת סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח הקובעת את בטלות הפוליסה במקרה של התרחשות הסיכון טרם כריתת חוזה הביטוח. כן טוענת המשיבה כי על פי הצעת הביטוח, תנאי לתקפות הפוליסה הוא תשלום דמי הפרמיה. לטענתה, מאחר ודמי הפרמיה שולמו רק ביום 23.4.98, לאחר התאונה, ממילא במועד התאונה טרם נכנסה הפוליסה לתוקפה. המשיבה שבה וטוענת כי היה על המערער ליידע אותה בדבר קרות התאונה מיד לאחר התאונה ואי מתן הודעה כאמור מהווה הפרת חובת הגילוי המוטלת על המבוטח. לחילופין טוענת המשיבה כי יש להטיל על המערער אשם עצמי בשיעור 100% ו/או בשיעור ניכר אחר. 10. לעניין הנזק, טוענת המשיבה כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא עת אימץ את קביעת המומחה מטעם בית המשפט לעניין תקופת אי הכושר. דיון 11. דין הערעור להתקבל. אני סבורה כי משקבעה המשיבה, הן בהצעת הביטוח והן בפוליסה, את יום 1.4.98 כמועד כניסת הפוליסה לתוקף, ממילא, החל ממועד זה היה למערער כיסוי ביטוחי לכל מקרה ביטוח המוגדר בהצעה ובפוליסה, לרבות, בגין התאונה נשוא הדיון בפנינו. להלן אבהיר עמדתי זו. 12. השאלה הניצבת בפנינו היא מהו מועד כניסת חוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים לתוקף -האם יום 1.4.98 כטענת המערער או שמא, יום 23.4.98 כטענת המשיבה. על כריתת חוזה ביטוח חלים דיני החוזים הכלליים לרבות סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, המורה כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. הצעת הביטוח עליה חתם המערער מהווה הצעה להתקשר בחוזה ביטוח עם המבטחת. קיבול ההצעה על ידי המבטחת הוא מועד אישור ההצעה על ידה. ודוק; מועד קיבול ההצעה ואישורה על ידי המבטחת, אינו בהכרח זהה למועד כניסת חוזה הביטוח לתוקף ואינו מצביע על תקופת הביטוח. מועד כניסת הפוליסה לתוקף תלוי ברצון הצדדים והוא נקבע, בדרך כלל, בהצעת הביטוח (המנוסחת על ידי המבטחת) ובפוליסה. 13. לפיכך, בענייננו, לצורך קביעת מועד כניסת חוזה הביטוח לתוקף, יש לפנות, בראש ובראשונה, לאמור בהצעת הביטוח עליה חתם המערער. בעמוד מס' 2 להצעת הביטוח נרשם בזו הלשון - "תאריך תחילת הביטוח 1.4.98" עם זאת, בסעיף 3 להצעת הביטוח נרשמה הסתייגות כדלקמן: "... חוזה הביטוח נכנס לתוקפו רק אם תאושר הצעה זו על ידי המבטח ובתנאי שהפרמיה הראשונה שולמה במלואה". מכאן, שחוזה הביטוח אומנם נכנס לתוקפו ביום 1.4.98 כאמור ברישא של ההצעה, אולם תנאי לכך הוא התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי הצעת הביטוח תאושר בסופו של דבר על ידי המבטחת, והשני, כי הפרמיה הראשונה שולמה במלואה. 14. לפיכך, עלינו לבחון האם התקיימו במקרה שבפנינו שני התנאים המצטברים, בהעדרם לא נכנס חוזה הביטוח לתוקף. התנאי הראשון הוא אישור הצעת הביטוח - אין ספק כי תנאי זה התקיים, שכן ביום 21.4.98 אישרה המשיבה את הצעת הביטוח. התנאי השני הוא תשלום הפרמיה הראשונה במלואה- תנאי זה התקיים אף הוא שכן במועד החתימה על ההצעה, קרי ביום 3.4.98, חתמה אשת המערער על הרשאה לחיוב חשבונה בבנק. מתן ההרשאה מקיים את התנאי של תשלום הפרמיה, מאחר והחל ממועד זה, היה בידי המשיבה הכוח לממש את ההרשאה שניתנה לה באורח חד צדדי והיא היתה רשאית לפתוח בהליך הגביה. לפיכך, המועד הקובע לעניין תשלום הפרמיה הוא המועד בו הוענק למשיבה הכוח לגבות את הפרמיה. בעניין זה ראו ת.א. (ת"א) 3477/07 גלית כוכבה נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ (מיום 19.11.07), שם נקבע כי עצם מסירת פרטי כרטיס אשראי המאפשרת לחברת הביטוח לקבל באופן מיידי תשלום מחברת האשראי, מהווה תשלום הפרמיה אף אם טרם חוייב חשבונו של המבוטח. כן ראה ת.א. (ת"א) 16318/96 יעקב חזן נ' שמשון חב' לביטוח בע"מ (מיום 13.12.98), שם נקבע על ידי השופט ב. אוקון כדלקמן: "…. שונים הם פני הדברים כאשר המבוטח מקנה לחברה כוח לגבות את דמי הביטוח במישרין (באמצעות הוראת קבע או באמצעות המעביד). אז נראה כי חוזה הביטוח נכרת עם עצם ההסכמה על הגביה הישירה, ותשלום דמי הביטוח הוא חוב, שקם לאחר כריתתו. תוצאה אחרת, עלולה להוביל למצב בו המבוטח מלא את חלקו בהסכם, אך מחדליה של המבטחת, בתהליך גביית דמי הביטוח, ימנעו את קשירת ההסכם". כן ראה רע"א 11508/05 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' יורם לוי (מיום 15.3.06), שם אישר כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין את פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי עצם החתמת חותמת הבנק על תעודת הביטוח, מהווה תשלום הפרמיה, גם אם בפועל לא קיבלה חברת הביטוח לידה את הפרמיה בסכום הנקוב על גבי טופס הביטוח. 15. הנה כי כן, מצאנו כי התקיימו במקרה דנן שני התנאים המצטברים לצורך כניסת חוזה הביטוח לתוקף ביום 1.4.98 - אישור הצעת הביטוח ותשלום מלוא הפרמיה - די בכך כדי לקבוע כי במועד התאונה, היינו ביום 6.4.98, היתה הפוליסה בתוקף וממילא היה כיסוי ביטוחי לתאונה. 16. ואם לא די בכך, הרי שבאה הפוליסה עצמה ומאשרת, כי תקופת הביטוח היא מיום 1.4.98. הכיצד ניתן להבין קביעה מפורשת זו בפוליסה אם לא כפשוטו? הרי לו סברה המשיבה כי תקופת הביטוח היא רק מיום אישור ההצעה ולא כפי שנרשם בפוליסה, מדוע נרשם רישום סותר בפוליסה? 17. יתירה מכך, משרשם סוכן הביטוח על גבי טופס ההצעה כי תאריך תחילת הביטוח הוא יום 1.4.98, הרי שהיה עליו לומר למערער כי מועד זה אינו המועד האמיתי בו נכנסת הפוליסה לתוקף ומחובתו היה להעמיד את המערער על מצב הדברים לאשורם. הדעת נותנת כי לו היה המערער יודע כי מועד תחילת הביטוח אינו כפי שכתוב מפורשות על ההצעה, כי אז ודאי היה דואג לביטוח זמני עד לאישור ההצעה. 18. לעניין זה נציין כי הגישה הרווחת בפסיקה היא כי יש לפרש את הפוליסה על פי ציפיותו הסבירה של המבוטח (ראו ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח ואח' נ' סיגלית קדוש ואח' (טרם פורסם; ניתן ביום 25.6.07), רע"א 3128/94 אגודה שיתופית נ סהר פד נ(3) 281) נוכח הרישום בהצעת הביטוח כי הביטוח חל מיום 1.4.98, הרי שציפיותו הטבעית של המערער ביחס למועד כניסת הפוליסה לתוקף, היתה, מטבע הדברים, המועד הרשום בהצעה, ומועד זה מחייב את המשיבה. 19. אעיר כי נסיבות דומות מאוד למקרה שבפנינו התקיימו ב ת.א. (חי) 7668/02 חורי סמיר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מיום 10.3.05), שם קבע כב' השופט א. טובי כי לתובע היה כיסוי ביטוחי לתאונה על אף שהתאונה התרחשה לאחר החתימה על הצעת הביטוח אך בטרם אושרה ההצעה על ידי חברת הביטוח. הפרת חובת הגילוי 20. המשיבה טוענת כאמור כי המערער הפר את חובת הגילוי בה הוא חב כלפיה. דין הטענה להדחות. משקבענו כי מועד כריתת חוזה הביטוח, היינו, מועד כניסת הפוליסה לתוקף, הוא יום 1.4.98, הרי שהמערער לא הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו והמתייחסת לתקופה שלפני כריתת חוזה הביטוח (ראו סעיף 3 לפוליסה הקובע לעניין אי גילוי עובדות כי המועד הקובע הוא עובדות שהיו ידועות למבוטח "עד למועד כריתת חוזה הביטוח"). סעיף 16 לחוק חוזה ביטוח 21. עוד טוענת המשיבה כי חלה על המקרה הוראת סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח הקובעת כדלקמן: "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל". אני סבורה כי אף סעיף זה אינו יכול להועיל למשיבה שכן, משקבענו כי מועד כריתת החוזה הוא יום 1.4.98, ממילא לא אירע מקרה הביטוח קודם למועד כריתת החוזה. לפיכך, המקרה שבפנינו אינו בה בגדרה של הוראה זו. הוראת סעיף 2 לפוליסה 22. המשיבה טוענת עוד כי יש להחיל על המקרה את הוראת סעיף 2 לפוליסה, הקובעת כי חבותה של המשיבה על פי הפוליסה נכנסת לתוקפה במועד התחלת הביטוח כמצויין בפוליסה, רק בתנאי שמיום חתימתו של המבוטח על הצהרת בריאות, ועד ליום שבו הסכימה החברה לכריתת חוזה הביטוח על פי הפוליסה, לא חל שינוי בבריאותו ובמצבו הגופני של המבוטח. אני סבורה כי אין בהוראת סעיף זה כדי לשנות ממסקנתי לעיל. אין מחלוקת כי הוראה זו אינה כלולה בהצעת הביטוח והיא הוספה לראשונה רק בפוליסה. ממילא, תוכנה של התנייה הכלולה בהוראה זו לא היתה בגדר מודעותו של המערער עת חתם על הצעת הביטוח. אין גם טענה כי בזמן כלשהו נאמר למערער על ידי המשיבה כי לא יהיה כיסוי ביטוחי למקרה של אירוע תאונה עד להנפקת הפוליסה. מדברים אלה עולה, כי אומד דעתו של המערער בעת החתימה על הצעת הביטוח היה כי הכיסוי הביטוחי חל החל מהמועד הרשום בהצעה, היינו, 1.4.98 (ראו גם האמור בסעיף 18 לעיל לעניין צפיותו של המערער בעת החתימה על הצעת הביטוח) בנסיבות אלה, האמור בסעיף 2 לפוליסה, שלא היה בידיעתו של המערער בעת קרות מקרה הביטוח, אינו יכול לחייב את המערער. 23. לעניין זה ראו ע"א (חי') 84/82 ורסנו נ' המגן חב' לביטוח בע"מ פ"מ תשמ"ג חלק שני 441. במקרה זה נגנב רכושו של המבוטח בתקופה שבין מועד החתימה על הצעת הביטוח לבין מועד אישור ההצעה והנפקת הפוליסה. המבטחת סירבה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח בטענה שהמבוטח הפר את התנאי שהיה קבוע בפוליסה בנוגע לשמירה על הרכוש המבוטח. לא היתה מחלוקת כי תנאי זה לא הופיע בהצעת הביטוח עליה חתם המבוטח. כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן קבעה כי מאחר והפוליסה הוצאה לאחר מועד הגניבה, הרי שהתנאי האמור לא היה בידיעתו של המבוטח בעת האירוע וממילא הוא לא הפר תנאי זה והדבר אינו מונע את זכאותו לקבלת התמלוגים על פי הפוליסה. כן ראו ע"א 11081/02 לעיל, גם במקרה זה קבע בית המשפט העליון מפי כב' הנשיא ברק, כי אין לתת תוקף לתנאי שהופיע בפוליסה ולא בהצעת הביטוח, שכן תנאי זה לא היה בידיעתו ובגדר ציפיותו של המבוטח בעת אירוע מקרה הביטוח, שאירע קודם להנפקת הפוליסה. והערה אחרונה, אך לא בחשיבותה 24. אני סבורה כי שורת ההיגיון והצדק מחייבת לדחות את טענות המבטחת לפיהן הכיסוי הביטוחי חל רק ממועד חיתום ההצעה ואילך. אין כל היגיון בטענה זו נוכח גביית דמי הפרמיה למלוא התקופה כפי שהוגדרה בפוליסה, היינו מיום 1.4.98. ולא רק מיום 23.4.98 המועד בו החלה תקופת הביטוח לגרסתה של המשיבה. קבלת טענת המבטחת בהקשר זה תביא לכך שהמשיבה גבתה פרמיה, ללא כל סיכון כלכלי מצידה, דבר העומד בסתירה למהות הרעיון הביטוחי. שכן, לגרסת המשיבה, קרות מקרה הביטוח אינו מזכה את המערער בתגמולים, על אף תשלום הפרמיה לתקופה האמורה. אם כך, מדוע נגבתה הפרמיה בה בעת שאין למשיבה כל סיכון להתממשות חיובה על פי הפוליסה? האם אין כאן למעשה ניסיון של המשיבה לתפוס את החבל בשני קצותיו - גם להרוויח את הפרמיה וגם להיות פטורה מתשלום על פי הפוליסה? 25. בשים לב לכל האמור לעיל, מסקנתי היא כי במועד קרות התאונה היה כיסוי ביטוחי למערער, ועל המשיבה לשלם לו את תגמולי הביטוח להם הוא זכאי על פי הפוליסה. גובה הנזק 26. המערער טוען כי היה על בית המשפט לאמץ את האמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו, ולחילופין, כי היה על בית המשפט לאמץ את כל קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט לגבי מלוא תקופת אי הכושר שהוכרה על ידו. 27. אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא בהעדיפו את חוות דעתו של המומחה מטעמו, על פני חוות הדעת שהוגשה מטעם המערער. עניין זה מסור לשיקול הדעת של הערכאה המבררת ולא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול דעת זה של בית משפט קמא. 28. לא כך בנוגע לקביעת התקופה בה שהה המערער באי כושר. בית משפט קמא קבע, בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה מטעמו, כי יש להכיר בתקופת אי כושר עד יום 31.12.99 (בניכוי תקופת ההמתנה), אלא שבתשובה לשאלות הבהרה השיב המומחה כי יש להכיר בתקופת אי כושר גם בתקופות בהן היה המערער באשפוז ולתקופות ההתאוששות לאחר האשפוזים וזאת על פי תעודות אי כושר מתאימות אשר ניתנו על ידי הרופאים המטפלים (תשובות לשאלות הבהרה מיום 20.2.06). לפיכך, יש להכיר בתקופות אי כושר נוספות כדלקמן: מיום 25.2.01 - 31.3.01, מיום 17.3.02 - 27.3.02 וכן מיום 9.9.02 - 9.12.02, בניכוי תקופת ההמתנה. 29. אשר על כן, הייתי מציעה לחבריי לקבל את הערעור ולקבוע כי במועד התאונה היתה הפוליסה בתוקף וממילא היה למערער כיסוי ביטוחי. לפיכך, זכאי המערער לתגמולים על פי הפוליסה. המערער זכאי ל-15% מן הסכום של 100,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא. כן זכאי המערער לפיצוי בגין אי כושר עבודה כפי שנקבע בעניין זה על ידי בית משפט קמא ובתוספת התקופה המפורטת בסעיף 28 לעיל ובתוספת הפרשי הצמדה כאמור בפסק דינו של בית משפט קמא. הייתי מחייבת את המשיבה לשלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. י' וילנר, שופט השופט י. גריל, ס. נשיא: אני מסכים. י' גריל, שופט, ס. נשיא [אב"ד] השופט עודד גרשון: אני מסכים. ע' גרשון, שופט אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור כאמור בחוות דעתה של השופטת וילנר, ומורים כי במועד התאונה היתה הפוליסה בתוקף וממילא היה למערער כיסוי ביטוחי. לפיכך, זכאי המערער לתגמולים על פי הפוליסה כדלקמן: 15% מן הסכום של 100,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא. כן זכאי המערער לפיצוי בגין אי כושר עבודה כפי שנקבע בעניין זה על ידי בית משפט קמא וכן בגין התקופות מיום 25.2.01 - 31.3.01, מיום 17.3.02 - 27.3.02 וכן מיום 9.9.02 - 9.12.02, בניכוי תקופת ההמתנה, ובתוספת הפרשי הצמדה כאמור בפסק דינו של בית משפט קמא. כמו כן, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. במידה והופקד פיקדון על ידי המערער, יש להשיבו למערער באמצעות בא כוחו. פוליסהשאלות משפטיותכיסוי ביטוחי