לשיטת חברת הביטוח, התובעת אינה זכאית לתגמולי ביטוח מאחר שלא הוגשה נגדה תביעה משפטית. בית המשפט פסק כי אין לקבל טענה זו, אשר משמעותה הינה, כי ביטוח האחריות המקצועית יופעל אך עם חיוב המבוטח במסגרת פסק דין, הקובע, כי הפר את חובתו המקצועית. "מקרה ביטוח" מהווה אף דרישה שהוגשה על ידי צד שלישי במהלך תקופת הביטוח. להלן פסק דין בנושא מקרה ביטוח - אי הגשת תביעה: פסק דין עובדות המקרה: 1. 1. לפני תביעה כספית שעניינה קבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסה לביטוח אחריות מקצועית שמספרה 155000560/00 (להלן: "הפוליסה"). 2. 2. התובעת הינה חברה קבלנית להנדסה ואדריכלות, אשר בוטחה על ידי הנתבעת, חברה לביטוח, בביטוח לאחריות מקצועית. 3. 3. ביום 31.12.00 נחתם חוזה בין התובעת לבין נציגות ועד הבית ברחוב נחל לכיש 3 באשדוד (להלן: "החוזה"), לפיו התחייבה התובעת לבצע עבודות שיקום ושיפוץ של מבנה הבית המשותף (להלן: "הבניין"). 4. 4. עבודות השיקום והשיפוץ כללו חיפוי קירותיו החיצוניים של הבניין בפסיפס. 5. 5. לאחר השלמת העבודות הנ"ל פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לשפותה בגין נזקים, שנגרמו לה לטענתה, עקב רשלנות עובדי התובעת במהלך תכנון וביצוע העבודות כאמור. 6. 6. הנתבעת דחתה את דרישת התובעת, ולפיכך הוגשה התביעה שבכותרת. טענות התובעת: 7. 7. עקב תכנון לקוי של עובדי התובעת חלו טעויות במדידות שטח חיפוי מעטפת הפסיפס. כפועל יוצא מטעויות אלה נאלצה התובעת לבצע חיפוי פסיפס על שטח גדול במידה רבה משתוכנן. 8. 8. בנוסף, בשל טעות בתכנון עבודות השיפוץ החלה התובעת להדביק את הפסיפס החדש על גבי החיפוי הקיים. כתוצאה, סירב מהנדס העירייה והאגודה לתרבות הדיור (להלן: "מהנדס העירייה") לאשר את העבודה מהנימוק, כי ביצוע העבודה באופן זה אינו עומד ברמה ובתקנים הנדרשים. לדרישתו, נאלצה התובעת להסיר את הפסיפס שהודבק, לגרד את החיפוי הקיים ולאחר מכן להדביק שוב את הפסיפס החדש. 9. 9. על התובעת חלה חובה חוקית לפרק את חיפוי הפסיפס, לגרד את הטיח הקיים ורק אז להדביק את הפסיפס החדש, וזאת מטעמי בטיחות. שכן, אלמלא הייתה נוהגת כך , הייתה סכנה, שאריחי חיפוי הפסיפס יפלו מהבניין ויגרמו לנזקים. 10. 10. משהתבררו טעויותיה של התובעת היא פעלה לשם הקטנת נזקה, לרבות פניה להליך בוררות. על התובעת קיימת כמבוטחת חובת הקטנת נזק , וזאת מכוח הוראת סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). אלמלא הייתה התובעת פועלת כפי שפעלה, היה נגרם נזק רחב בהרבה. 11. 11. הנתבעת הציגה בפני התובעת מצג לפיו הפוליסה חלה בנסיבות העניין. כך, שלחה הנתבעת שמאי מטעמה ונערכו ביקורים של עובדי הנתבעת בבנין. בנוסף, השמאי מטעם הנתבעת אמר, כי העבודה שביצעה התובעת איננה טובה וכי יש לפרקה. 12. 12. תכלית הפוליסה הינה לבטח פעולות שלא כשורה של המבוטח. במקרה דנן, ביצעו עובדי התובעת טעויות מקצועיות, אשר בגינן נאלצה התובעת לבצע עבודות בהיקף ניכר מעבר למוסכם בחוזה. לפיכך, שומה על הנתבעת לשפות את התובעת בגין נזקיה. 13. 13. הנתבעת נקטה בהרחבת חזית אסורה בניגוד להוראות המפקח על הביטוח. בכתב הגנתה הרחיבה הנתבעת חזית והעלתה נימוקים, אשר לא הוזכרו במכתב הדחייה, אשר שלחה לתובעת ביום 26.3.02. 14. 14. מן הראוי לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת בריבית מיוחדת בהתאם להוראות סעיף 28 א לחוק חוזה הביטוח, וזאת מאחר שתביעתה נדחתה ללא הצדקה ובכדי לאפשר לנתבעת לנהל הליך ממושך שתכליתו הפחתה מקסימאלית של תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת. טענות הנתבעת: 15. 15. הטעויות במדידות נעשו על ידי מהנדס האגודה לתרבות הדיור, המפקח מר קרני (להלן: "המפקח") ולא על ידי עובדי התובעת, כפי שנטען על ידה. 16. 16. במסגרת החוזה הוסכם בין התובעת לבין נציגות וועד הבית, כי חיפוי הקירות ייעשה על גבי טיח שפריץ קיים. 17. 17. אף אם התובעת הייתה מחויבת לפעול בהתאם להוראות המפקח ולהסיר את טיח השפריץ הקיים, הרי שהייתה זו התחייבות חוזית, אשר אי עמידה בה מהווה הפרת חוזה ולא רשלנות מקצועית. 18. 18. התובעת כשלה בניסיונה להוכיח, כי תוכניתה המקורית להניח את הפסיפס על גבי טיח השפריץ הקיים (להלן: "התכנית המקורית"), היוותה טעות תכנונית וביצועית והפרה חובה מקצועית. 19. 19. בסיכומיה העלתה התובעת נזקים ועילות חדשות, אשר מהווים הרחבת חזית אסורה. בין היתר, טענה התובעת לראשונה, כי לאחר ביצוע חלק מעבודות החיפוי ל גבי הטיח הקיים, התברר, כי הקרות גליים ואינם ישרים, ומכאן עלה ששיטת החיפוי אינה תקינה. כמו כן, הנתבעת טענה לראשונה, כי נגרם נזק לצד שלישי, כי התובעת תכננה את העבודות באופן לקוי, כי החיפוי לא נראה אסתטי ובטיחותי ולמעשה מהווה מפגע בטיחותי. כי שמאי הנתבעת יעץ להסיר את החיפוי, כי התובעת פנתה לבוררות אצל מנכ"ל האגודה כי התובעת זכאית לפיצוי עם ריבית מיוחדת על פי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח. 20. 20. כנגד התובעת לא הוגשה תביעה. בנוסף, מכתבי ההתראה שנשלחו לתובעת על ידי וועד הבית מתמקדים בטענותיהם לגבי עיכוב בביצוע העבודות על ידי התובעת ואין בהם כל זכר לתלונה על עבודות לקויות או מסוכנות. עיכוב בביצוע עבודות מהווה הפרת חוזה ולא התנהגות רשלנית. לפיכך, אין הדבר מזכה את התובעת בכיסוי ביטוחי. 21. 21. בסיס תביעתה היחיד של התובעת הוא ההפסדים והנזקים שנגרמו לה. דהיינו, מדובר בנזק כלכלי עצמי, אשר לא גרם נזק לצד שלישי ואינו מכוסה על ידי הפוליסה. 22. 22. התובעת לא הוכיחה את נזקה, כאשר נמנעה מהצגת אסמכתאות כלשהן לעלויות ולנזקים הנטענים, שנגרמו לה. ד י ו ן: נפקות אי הגשת התביעה כנגד התובעת על ידי וועד הבית: 23. 23. לשיטת הנתבעת, התובעת אינה זכאית לתגמולי ביטוח מאחר שלא הוגשה נגדה תביעה משפטית. 24. 24. אין לאל ידי לקבל טענה זו, אשר משמעותה הינה, כי ביטוח האחריות המקצועית יופעל אך עם חיוב המבוטח במסגרת פסק דין, הקובע, כי הפר את חובתו המקצועית. 25. 25. בהתייחסו לסוגיית ביטוח האחריות המקצועית קבע המלומד אליאס בספרו, כדלהלן: "...האירוע המבוטח בפוליסה על בסיס תביעה אינו המעשה הרשלני, אלא עצם הגשת התביעה כנגד המבוטח במהלך תקופת הביטוח." (ירון אליאס דיני ביטוח (כרך ב- 2002) 577). 26. 26. כבוד השופט ריבלין הרחיב את הגדרת מקרה הביטוח, כפי שהובאה על ידי המלומד אטיאס, בקובעו, כי מקרה ביטוח מהווה אף דרישה שהוגשה על ידי צד שלישי במהלך תקופת הביטוח. וכך קבע כבוד השופט ריבלין: "ככלל, מתחלקות הגדרות מקרה הביטוח, בביטוח אחריות, לשני סוגים. הסוג הראשון, הינו הגדרת מקרה הביטוח כאירוע המזיק או המעשה הרשלני שאירע במהלך תקופת הביטוח (פוליסה על בסיס אירוע (Occurrence Basis))... הסוג השני, הינו הגדרת מקרה הביטוח כדרישה או תביעה שהוגשה על ידי צד שלישי כנגד המבוטח במהלך תקופת הביטוח (פוליסה על בסיס תביעה (Claim Basis))" (ע"א 3182/02 אשד (1980) מהנדסים ויועצים תעשייה ניהול ומכון בע"מ נ. המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח (2) 179, סעיף 11). בהמשך דבריו, קובע כבוד השופט ריבלין, כי מרבית חוזי ביטוח האחריות המקצועית, נמנים על הסוג השני. 27. 27. במקרה דנן, אין חולק, כי נשלחו לתובעת מכתבי התראה מאת וועד הבית. דה פקטו, מר אלי חסון, אשר בעת הרלוונטי שימש בוועד הבית, העיד בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי במידה והתובעת לא הייתה ממשיכה בביצוע העבודות, היה וועד הבית מגיש כנגדה תביעה. וכך העיד מר חסון: "ש: איזה ייעוץ קיבלתם מעו"ד בן דוד, מה התכוונתם לעשות? ת: לתבוע, אם הם לא היו ממשיכים את העבודה היינו תובעים..." (עמוד 32, שורות 21-22 לפרוטוקול הדיון מיום 14.03.05). 28. 28. אשר על כן, מסקנתי הינה, כי במקרה דנן אירע מקרה ביטוח ואין נפקות לכך שבפועל לא הוגשה תביעה על ידי וועד הבית כנגד התובעת. 29. 29. למעלה מן הצורך יוער, כי עמדת הנתבעת, לפיה שומה היה על התובעת לשבת באפס מעש ולהמתין שתוגש כנגדה תביעה משפטית, לשם הפעלת ביטוח האחריות המקצועית, אינה מקובלת עלי כלל ועיקר. נהפוך הוא, יפה בעיני דרך פעולת התובעת, אשר פעלה להקטנת נזקה תוך שינוי תכנית עבודתה המקורית, וזאת בכדי למנוע התדיינות משפטית מיותרת ויקרת משאבים. תוכן מכתבי ההתראה: 30. 30. כאמור, לגרסת הנתבעת, מכתבי ההתראה שנשלחו לתובעת על ידי וועד הבית מתמקדים בטענותיהם לגבי עיכוב בביצוע העבודות על ידי התובעת ואין בהם כל זכר לתלונה על עבודות לקויות או מסוכנות. לשיטתה, עיכוב בביצוע עבודות מהווה הפרת חוזה ולא התנהגות רשלנית. לפיכך, אין הדבר מזכה את התובעת בכיסוי ביטוחי. 31. 31. אינני מקבל טענה זו. אמנם, מכתבי ההתראה שנשלחו על ידי וועד הבית מתייחסים לעיכוב בביצוע השיפוץ. אולם, אין חולק, כי העיכוב אירע עקב הביצוע הלקוי של עבודות השיפוץ על כל הנובע מכך. 32. 32. יתר על כן, מכיוון שהתובעת שינתה את אופן ביצוע השיפוץ בהתאם להוראות מהנדס העירייה, וכן ביצעה את השיפוץ על פני מלוא שטח המעטפת, ברי, כי הנזק היחיד שנגרם בפועל לדיירי הבניין הוא העיכוב במועד סיום השיפוצים. 33. 33. לפיכך, מסקנתי הינה, כי אין בתוכן המכתבים בכדי לשנות את החלטתי, לפיה מכתבי ההתראה מהווים את הדרישה הנחוצה לשם הגדרת המקרה כאירוע ביטוחי. הרחבת חזית: טענות התובעת להרחבת חזית אסורה על ידי הנתבעת: 34. 34. לטענת התובעת, הנתבעת העלתה בכתב הגנתה ובסיכומיה טענות הגנה, אשר לא הוזכרו במכתב הדחייה, ששלחה אליה. לשיטתה, בהתאם להנחיית המפקח על הביטוח, אשר אומצה בפסיקה, אין לאפשר לנתבעת להעלות טענות חדשות, אשר לא הופיעו במכתב הדחייה. 35. 35. בת"ק (חי') 1332/96 בהט נ אררט חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום, כרך יב 116 (20/01/98) קבע כבוד השופט לבנוני, כי לאחר שהמבטחת עשתה את הדרוש 'לבירור חבותה' עליה לנקוט עמדה ברורה ומפורשת שהיא פועל יוצא של הבירור, וכי מקום שגמלה ההחלטה בלב המבטחת שהיא אינה מכירה בדרישת המבוטח, עליה למסור לו הודעה מנומקת ולפרט במסגרתה מדוע אין היא מכירה בדרישתו (סעיף 18 לפסק הדין). 36. 36. חובת המבטחת לפרט את נימוקיה לדחיית תביעת המבוטח באה לידי ביטוי בהנחיות המפקח על הביטוח הקובעות, בין היתר, כהאי לישנא: "3. מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: "תובע") זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו... 4. כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה." 37. 37. ביום 29.5.02 הושלמה הנחיית המפקח שלעיל והתווסף לה סייג, כדלהלן: "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". 38. 38. הנחיות המפקח על הביטוח קיבלו משנה תוקף בפסיקה, ונקבע, כי על המבטחת לפרט בפני המבוטח את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה הניצבת בפניה. בנוסף, נפסק, כי במידה ולא תעשה כן, לא תוכל להעלות נימוקים נוספים לדחיית התביעה במועד מאוחר יותר (ראה לעיל: רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ. אסולין (04.05.06)(להלן: "פרשת אסולין"); תא (ת"א) 37951/03 בנימין נ. איילון חברה לביטוח בע"מ (14.05.06). 39. 39. כמו כן, נפסק, כי ישנם סייגים, בהתקיימם תורשה המבטחת להעלות טענות חדשות, אותן לא העלתה במכתב הדחייה. כך, תורשה המבטחת להעלות נימוקים נוספים, מקום שמדובר בעובדות או בנסיבות, שנוצרו לאחר הדחייה או שהמבטחת לא יכלה לדעת עליהן בעת מתן הודעת הדחייה (ראה לעיל: פרשת אסולין, סעיף 4). 40. 40. במקרה דנן, הנני מוצא, כי בעת כתיבת מכתב הדחייה היו כל הנתונים הרלוונטיים מצויים בידי הנתבעת. למעשה, אף מחקירת מר פויומי אמנון, עובד הנתבעת אשר הוציא את מכתב הדחייה, לא נטען, כי התקיימו הסייגים שצוינו לעיל. היפכא מסתברא, מר פויומי מודה קבל עם ועדה, כי היה מודה להנחיות המפקח על הביטוח בעת כתיבת מכתב הדחייה, ולמרות זאת בחר שלא להעלות את כל הנימוקים הרלוונטיים לדחיית התביעה. וכך העיד מר פויומי: "ש: הסיבה שבגינה החלטתם לדחות את התביעה של המבוטחים היא כמפורט במכתב? ת: נכון. ש: לא היו לכם סיבות נוספות לדחות את התביעה, אם היו אז היית כותב אותם? ת: היו עוד כמה סיבות נוספות אבל לא רשמתי אותם. היה מקום לכתוב אבל לא כתבתי". (עמוד 35 שורות 8-12 לפרוטוקול הדיון מיום (09.06.05)). 41. 41. למעשה, בקיאות הנתבעת בפרטי המקרה הנדון אינה שנויה כלל במחלוקת. בסיכומיה, התובעת שבה ומדגישה, כי יידעה את נתבעת בדבר השתלשלות האירועים בפרוטרוט במועד התרחשותם. כמו כן, להווה ידוע, כי הנתבעת שלחה שמאי מטעמה בכדי ליתן את חוות דעתו באשר לאופן ביצוע השיפוצים. משכך אין כל ספק, שבעת משלוח מכתב הדחייה ביום 26.3.02, כתשעה חודשים ממועד משלוח הודעת התובעת על מקרה הביטוח (ת/1) היו הפרטים הרלוונטיים לנגד עיני הנתבעת. 42. 42. הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי מכתב הדחייה מתייחס אך למדידה השגויה של שטח מעטפת הבניין, ולפיכך, טענות הגנה שהועלו לאחר מכן, ואשר אינן מתייחסות למדידה השגויה, אינן נחשבות לטענות נוספות ויש לקבלן. אין לאל ידי לקבל נימוק זה. ההודעה המוקדמת אשר נשלחה לנתבעת ביום 27.8.01 כללה בחובה התייחסות אף לסוגיה של השיפוץ הלקוי. הנתבעת בחרה, מסיבותיה שלה, שלא להתייחס לסוגיה זו, ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה. 43. 43. אשר על כן, שוכנעתי, כי במקרה דנן אין מקום להעלאת טענות הגנה מצד הנתבעת, שלא הועלו במסגרת מכתב הדחייה. טענות הנתבעת להרחבת חזית אסורה על ידי התובעת: 44. 44. במסגרת סיכומיה, טוענת הנתבעת, כי התובעת העלתה, הן בסיכומיה והן במהלך החקירות שערכה, טענות חדשות, אשר לא היה להן כל זכר בכתבי הטענות ובתצהיריהם. 45. 45. הלכה פסוקה היא, כי "בעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (רע"א 4793/06 גלמן נ. דגן (15.11.06), סעיף ו' לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין)(לסוגיה זו ראה גם: ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח (2) 145, 152, מפי השופטת חיות; וכן ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169; ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ). 46. 46. במקרה דנן לא הוגשה בקשה כאמור, ולפיכך אינני מתיר הרחבת חזית באמצעות העלאת טענות נוספות, אשר לא הועלו בכתבי הטענות. 47. 47. יחד עם זאת, יצוין, כי לאחר עיון בפירוט הטענות, אשר הוצגו על ידי הנתבעת כטענות נוספות המהוות הרחבת חזית, אינני מוצא, כי אלו טענות חדשות, שלא בא זכרן בכתבי הטענות. האם נגרם נזק לנתבעת? 48. 48. במקרה דנן מתייחסת התובעת לשני אירועים שונים: מדידה שגויה של מעטפת הבניין, אשר ייקרה את עלות העבודה אותה היה על התובעת לבצע; תכנון לקוי של ביצוע עבודות השיפוץ של מעטפת הבניין, אשר בעקבותיו נאלצה התובעת לבצע עבודות בהיקף נרחב יותר. להלן אתייחס בנפרד לכל אחד מהנזקים הנטענים. המדידה השגויה של מעטפת הבניין: 49. 49. במסגרת החוזה בין התובעת לבין וועד הבית הוסכם, כי יבוצעו עבודות שיפוץ במסגרתן יודבק חיפוי פסיפס על מעטפת הבניין. לשם כך, נערכו מדידות של שטח המעטפת של הבניין, ותוצאותיהן צוינו בנספח ב' לחוזה. 50. 50. דא עקא, לאחר שהחלו העבודות בבניין התברר, כי המדידות אינן משקפות נכונה את היקף הבניין, וכי לשם ביצוע העבודות היה צורך בביצוע חיפוי פסיפס על פני שטח גדול במידה ניכרת משסברו בתחילה. 51. 51. לשיטת התובעת, טעות זו בהיקף מעטפת הבניין הינה מעשה רשלנות מצד עובדיה, המכוסה על ידי ביטוח האחריות המקצועית. 52. 52. לטענת הנתבעת, עסקינן בטעות בחישוב עלויות העבודות והרווח הקבלני, אשר מהווים נזקים כלכליים עצמאיים של התובעת ולא נזק לצד השלישי ואינם מקימים חבות כלשהי מכוח הפוליסה. 53. 53. בהתאם לנוסח הפוליסה, מטרתה הינה לשפות את המבוטח "בגין כל סכום שהמבוטח יחויב לשלם על פי דין, עקב כל תביעה שהוגשה לראשונה נגדו במשך תקופת הביטוח הנקובה במפרט, בשל היפר חובה מקצועית, שמקורה במעשה רשלנות, טעות, מחדל או השמטה שנעשו במועד כלשהו במסגרת העיסוק...". 54. 54. במקרה דנן, אף אם חלה טעות במדידת שטח המעטפת, הרי שלא ניתן לומר שנגרם נזק בר תביעה. זאת שכן, לשון החוזה קובעת, כי אם העבודות ידרשו הוספת כמויות לכתב הכמויות התובעת תהא זכאית לתוספת תשלום בגינן (סעיף 2ג. לחוזה). 55. 55. מסעיף זה עולה מפורשות, כי הצדדים לקחו בחשבון, כי הסכום שנקבע לתשלום בגין השיפוץ אינו סופי, ושיתכנו שינויים. 56. 56. זאת ועוד, תמורת העבודות נקבעה בהתאם לגודל שטח המעטפת. לפיכך, לו הייתה מדידת שטח המעטפת מבוצעת נכונה מבראשית, היה הסכום שנדרש לתשלום בגין העבודות גבוה יותר. 57. 57. אשר על כן, מסקנתי הינה, כי לא נגרם נזק בר תביעה כתוצאה מהטעות בחישוב שטח המעטפת. 58. 58. לאור החלטתי זו, אינני מוצא לנכון להכריע בשאלה העובדתית על ידי מי בוצעו המדידות השגויות. טעות בתכנון ובאופן ביצוע חיפוי הפסיפס: 59. 59. לגרסת התובעת, במסגרת ביצוע עבודות שיפוץ מעטפת החיפוי החיצוני של הבניין היא החלה להדביק את הפסיפס החדש על גבי החיפוי הקיים. 60. 60. ברם, בשלב מתקדם של ביצוע העבודות, נדרשה התובעת על ידי מהנדס העירייה, לגרד תחילה את החיפוי הקיים ואך לאחר מכן להדביק את הפסיפס החדש. 61. 61. התובעת פעלה בכדי שנות את החלטת מהנדס העירייה, לרבות הזמנת חוות דעת של חברת "איזוטופ" ומכון התקנים, אולם ללא הואיל. 62. 62. לפיכך, לא נותר לתובעת אלא לפעול בהתאם להוראות מהנדס העירייה, דהיינו, לפרק את חיפוי הפסיפס שהודבק, לגרד את החיפוי הקודם ואז לבצע מחדש את פעולות ההדבקה. 63. 63. לטענת התובעת, תכנונה המקצועי, לפיו הדבקת הפסיפס תיעשה על גבי החיפוי הקיים היה רשלני ומוטעה. כמו כן, טוענת התובעת, כי תוצאת ההדבקה על גבי החיפוי הקיים הייתה לא אסתטית ואף לא בטיחותית. 64. 64. לשיטת הנתבעת, לא הוכח, כי תוכניתה המקורית של התובעת מהווה הפרת חובה מקצועית. לטענתה, אין בהנחיות המפקח או מפרט האגודה בכדי ליצור סטנדרט בנייה מחייב ואין בסטייה מהם או באי קבלתם בכדי ליצור עילת תביעה מכוח הפרת חובה מקצועית של סטנדרט בנייה. לפיכך, טוענת הנתבעת, בחירת התובעת לפעול בהתאם לדרישת מהנדס העירייה איננה מכוסה על ידי הפוליסה. 65. 65. מהאמור לעיל עולה, כי הקושיה הראשונה, בה יש לדון בסוגיה זו הינה, האם תכנונה המקורי של התובעת לבצע את עבודות חיפוי הפסיפס על גבי החיפוי הקיים מהווה הפרת חובה מקצועית, שמקורה ברשלנות ו/או בטעות. 66. 66. עיון בכתבי הטענות על צרופותיהם, וכן בפרוטוקולים, מעלה, כי עדי הצדדים חלוקים בדעותיהם לגבי הסוגיה בה עסקינן. כך, אליבא דמר אבנר בר סלע, מהנדס בניין, אשר חוות דעתו הוגשה מטעם התובעת, התכנון המקורי של התובעת לביצוע העבודות ללא גירוד הטיח, היה תקין. וכך העיד מר שילון בחקירתו: "ת: ...אני עסקתי בפיקוח על חיפוי של מבנים רבים של פסיפס, במקומות שהיה שפריץ היתה שכבת החלקה ועליה הודבק הפסיפס, וזאת לא כפי שנמסר לי שנדרש פה. ש: מניסיונך אתה אומר שלא היה צורך לבצע? ת: לא היה צורך לבצע, פיקחתי לפחות על 15 מבנים בהם בוצע חיפוי על שכבת שפריץ."(עמוד 5, שורות 3-8 לפרוטוקול הדיון מיום 12.7.04). 67. 67. לעומתו, משנשאל המפקח, מה דעתו לגבי תכנון העבודה, כפי שנעשה על ידי עובדי התובעת השיב, כי התכנון היה לקוי מיסודו, וכך גם הביצוע. וכך העיד המפקח: "התכנון היה לקוי ביסודו גם אם הם תכננו להשאיר שפריץ ישן היה צורך ליישר את הקירות, כי ברגע שלא מיישרים אז רואים את כל העיוותים בפסיפס. כאשר טיח על שפריץ מעבר לה שזה עלול לא להחזיק מקבלים שכבה מאוד עבה של טיח דבר שלא מקובל ועלול לגרום לנפילת אריחים. מקומה גבוהה זה מסוכן ולכן התכנון היה לקוי." (עמוד 18, שורות 8-13 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.05). ובהמשך עדותו שב המפקח ושנה, כדלהלן: "לא מבצעים הדבקת פסיפס על טיח שפריץ קיים." (עמוד 20, שורה 4 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.05). וכן, בהמשך חקירתו העיד המפקח, כי מיקום הבניין ליד הים מחזק את הצורך לגרד את החיפוי הקיים עובר להדבקת חיפוי חדש. וכך העיד: "ש: התחלת קודם לענות ביחס לקרבה לים וגם בזה לא השלמת את התשובה, מה זה קשור לדרישה של התקן? ת: הטיח סופג יותר מלחים, נמצא בקרבת הים ועם הזמן בתים ישנים ללא הגנה, הם נבנו ללא ציפוי של צבע, המלח נספג בתוך שפריץ לכן אנו תמיד מורידים את השכבה העליונה של השפריץ, במקרה שצריך עושים טיח חדש ורק אז מדביקים." (עמוד 21, שורות 12-17 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.05). 68. 68. התובעת פנתה אף לחברת "איזוטופ", המתמחה בבנייה וסלילה, לשם קבלת חוות דעת בסוגיה הנ"ל. בדיקת חברת "איזוטופ" הניבה תוצאה ממוצעת של 0.52. לעדותו של מר בנימין שילוני, עובד התובעת והנדסאי אדריכלות במקצועו (להלן: "מר שילוני"), הגבול המותר על פי התקן הינו בטווח שבין 0.3-0.5 (עמוד 11, שורות 19-21 לפרוטוקול הדיון מיום 12.7.04). לפי טווח זה, תוצאת חברת "איזוטופ" הינה גבולית. 69. 69. ב"כ הנתבעת מתנגד לטווח התקן, כפי שנטען על ידי מר שילוני. לעמדתו, בהתאם לסעיף 42.2 לתקן הישראלי, התוצאה צריכה להיות לא יותר נמוכה מ- 0.3. 70. 70. אף אם אקבל את עמדת ב"כ הנתבעת באשר לתוקפו הסטטוטורי של התקן הישראלי, הרי שאין בכך בכדי להראות, שהתכנית המקורית תקינה. זאת שכן, בדיקת מכון התקנים, אליו פנתה התובעת לשם קבלת חוות דעת נוספת, הציגה תוצאה ממוצעת של 0.27, אשר כאמור אינה תקינה (נספח יא' לתצהירו של מנהל התובעת). 71. 71. לאחר בחינת העדויות וחוות הדעת הרלוונטיות, שוכנעתי, כי תכנונה המקורי של התובעת הינו רשלני ומוטעה. 72. 72. לפיכך, מסקנתי הינה, כי עקב התכנון והביצוע הלקויים נגרם נזק כלכלי בר תביעה. אמנם, התובעת נטלה על עצמה את הנזק, משבחרה לבצע את התיקונים בהתאם להנחיות המפקח. יחד עם זאת, ברי, כי אלמלא הייתה נוהגת כפי שנהגה, הייתה קמה לוועד הבית עילת תביעה כנגדה. האם הנזק שנגרם מהווה אירוע ביטוחי המכוסה על ידי הפוליסה? 73. 73. משנקבע כי עקב רשלנותה של התובעת נגרם נזק, אשר אלמלא היה מכוסה על ידי התובעת היה בר תביעה מצד וועד הבית, יש לבחון את הקושיה האם מדובר באירוע ביטוחי המכוסה על ידי הפוליסה. 74. 74. לאור מסקנתי, כי תכנון התובעת וביצועה היו לקויים, וכי עקב כך נגרם נזק, הנני סבור, שאכן מדובר באירוע ביטוחי המכוסה על ידי הפוליסה. 75. 75. יצוין, כי מסקנה זו עולה אף מעדותו של מר פויומי, לפיה שערוך מוטעה שנובע מתכנון לקוי מכוסה בפוליסה. וכך העיד מר פויומי: "ש: נכון שהוא שגה שגיאה מקצועית? (הכוונה לתובעת - א.ק.) ת: נכון. ש: אתה מסכים איתי שבאופן עקרוני שגיאה מסוג כזה מכוסה בפוליסה לאחריות מקצועית? ת: נכון. ש: בעקבות שגיאה כזו בא וועד הבית וכותב לך מכתבים כמו ב- ת/5 על נספחיו, אני מפנה אותך למכתב שמתריעים בפניו על כך שרוצים לתבוע אותו. אם הלקוחות האלה היו מגישים נגדו תביעה כתוצאה מזה שנגרם נזק עקב תכנון עבודה לקוי, זה מכוסה בפוליסה? ת: נכון." (עמוד 40-412 שורות 20-26, 1-3 בהתאמה לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.05). ובהמשך חקירתו העיד מר פויומי, כהאי לישנא: "ש: בא אליך מבוטח ששערך לא נכון עבודה כתוצאה מתכנון לקוי, זה מכוסה בפוליסה? ת: נכון ". (עמוד 42 שורות 18-20 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.05). 76. 76. אשר על כן, מסקנתי הינה, כי עסקינן באירוע ביטוחי, המכוסה על ידי הפוליסה. 77. 77. לאור מסקנתי, כי האירוע הנדון הינו אירוע ביטוחי המכוסה על ידי הפוליסה, מתיתר הדיון בשאלה האם היה מצג שווא מצד עובדי הנתבעת, לרבות השמאי מטעמה, לפיו הנתבעת תפצה את התובעת בגין נזקיה עקב הטעות בתכנון וביצוע עבודות חיפוי הפסיפס. שיעור הנזק: 78. 78. כפי שנקבע, התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה עקב המדידה השגויה. לפיכך, שיעור הנזק בגינו תחויב הנתבעת לפצות את התובעת יתייחס אך לטעות בתכנון ובביצוע עבודות חיפוי הפסיפס. 79. 79. להוכחת הנזק הגישה התובעת חוות דעת מטעמה, אשר הוכנה על ידי מר אבנר בר סלע, מהנדס בנין במקצועו. 80. 80. הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה, אשר נערכה על ידי מר בני רוזן-טל, מהנדס במקצועו. 81. 81. חוות הדעת מטעם התובעת מפרטת ב"רחל בתך הקטנה" את סכומי הנזק. חוות הדעת מטעם הנתבעת חוזרת על סכומי הנזק, שנקבעו בחוות הדעת מטעם התובעת ואינה סותרת אותם. 82. 82. אמנם, בחקירתו, מתגלה, כי מר בר סלע אינו בקיא בפרטי ביצוע העבודות, לרבות כמות העובדים. אולם, לאור שיטת קביעת תמורת העבודה בחוזה, דומני, כי אין רלוונטיות לנתונים אלו. זאת שכן, המחיר המוסכם בחוזה מתייחס אך לנתונים הכמותיים של העבודות ולא למספר העובדים המועסקים בביצוען. 83. 83. לפיכך, חישוב הנזק ייעשה בהתאם לנתונים המופעים בחוות הדעת מטעם התובעת, בהתאם לפירוט, שכדלהלן: 83.1. 83.1. בגין עבודות החיפוי שבוצעו עובר לקבלת ההחלטה על הסרת הטיח- 12,740$; 83.2. 83.2. בגין עבודות פירוק הפסיפס שהורכב בחזית הצפונית של הבניין- 5,300$; 83.3. 83.3. בגין הסרת החיפוי המקורי ממעטפת הבניין, בשטח של 2,300 מ"ר - 20,700$; 83.4. 83.4. בגין גירוד הטיח הקיים ממעטפת הבניין בשטח של 2,200 מ"ר - 24,200$; 83.5. 83.5. סה"כ: 62,940$. סכום זה מוערך, נכון למועד הגשת התביעה, בסך של 303,874 ₪. 84. 84. לטענת התובעת, נגרמו לה נזקים רבים נוספים בעקבות העבודות הנוספות שביצעה, וזאת עקב בזבוז זמן, פיצוי לדיירים וכיוצא בזה. התובעת נמנעה מלהציג אסמכתאות כלשהן לנזקים אלו. 85. 85. ברי, כי עקב העבודות הנוספות נגרמו לתובעת הוצאות רבות נוספות. יחד עם זאת, בהתאם לאמור בפוליסה, על הנתבעת לפצות את התובעת בגין סכומים, שהיא נדרשה לשלם לוועד הבית בשל היפר חובה מקצועית. לשון אחרת, אין הנתבעת מחויבת לפצות את התובעת בגין נזקים שנגרמו לתובעת ואשר לא היו נדרשים על ידי וועד הבית. 86. 86. אשר על כן ומכיוון שהתובעת לא הוכיחה את הסכומים ששילמה לוועד הבית עקב מחדליה, היא תפוצה בסכום המוערך באופן גלובלי בסך של 20,000 ₪. חיוב הנתבעת בריבית מיוחדת: 87. 87. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת, על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח. לשיטתה, הינה זכאית לריבית מיוחדת משום שתביעתה נדחתה ללא הצדקה ובכדי לאפשר לנתבעת לנהל הליך ממושך שתכליתו הפחתה מרבית של תגמולי הביטוח המגיעים לה. 88. 88. סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח עוסק במקרים של אי תשלום תגמולי ביטוח, אשר אינם שנויים במחלוקת בתום לב. הסעיף מקנה לבית המשפט סמכות לחייב את המבטח לשלם למבוטח ריבית בשיעור של עד פי שלושה משיעור הריבית הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה, וזאת בנוסף לריבית הקבועה בסעיף 28 לחוק חוזה הביטוח. 89. 89. ברם, כפי שנכתב ב"אותיות קידוש לבנה" בסיפת הסעיף, המדובר בביטוחים אישיים בלבד, כאשר ביטוח אחריות מקצועית אינו נמנה עליהם, ולמעשה הוחרג מהם מפורשות (לסוגיה זו ראה: שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (חלק ראשון - 205) 645; ירון אליאס דיני ביטוח (כרך א - 200) 276). 90. 90. אשר על כן, אינני מקבל את תביעת התובעת לעניין חיוב הנתבעת בריבית מיחדת בהתאם לסעיף 28 א לחוק חוזה הביטוח. סוף דבר : 91. 91. אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 323,874 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 92. 92. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט, לרבות אגרה ושכ"ט המומחה, כמו כן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.פוליסהמקרה ביטוח