להלן החלטה בנושא שחרור ממעצר סוכן ביטוח: החלטה 1. לפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מינץ), מיום 29.11.07, בתיק ב"ש 8808/07 (תיק עיקרי פ 5020/07) - במסגרתה הורה בית משפט קמא על שחרורו של העורר בתנאי מעצר בית מלא. העורר מבקש, בערר דנן, לשחררו לגמרי ללא כל תנאי. פרטי האישום הצריכים לעניין 2. העורר ניהל, במועדים הרלבנטיים למעשים נשוא האישום שכנגדו, סוכנות ביטוח בירושלים. במהלך השנים 2005 - 2007, כמיוחס לו בכתב האישום, ביצע מעשי מרמה רבים, תוך שימוש בכספי לקוחותיו וניצול אמונם בו כסוכן הביטוח שלהם. בין יתר מעשיו, שלשל העורר לכיסו כספים, אשר הגיעו לידיו מלקוחותיו, לשם רכישת פוליסות לחשבון הבנק הפרטי שלו, השתמש במספרי כרטיסי אשראי שנמסרו לו על ידי לקוחותיו, במסגרת תפקידו כסוכן הביטוח שלהם, לצרכיו האישיים וכן השתמש במספרי כרטיסי האשראי האמורים כדי לשלם בעבור פוליסות של מבוטחים אחרים, בעוד כספם של האחרים שלשל ישירות לכיסו. כתב האישום כולל 8 אישומים שונים, המייחסים לנאשם עבירות רבות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירות רבות של הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו - 1986. העורר מואשם עוד בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין. ככלל, נהג העורר, ככל שנוגע הדבר לעבירות הנזכרות, ליטול כספי המבוטחים לכיסוי חובותיו האישיים תוך ניצול האמון שנתנו בו לקוחותיו, כסוכן הביטוח שלהם. העורר אף השתמש בכרטיסי האשראי של לקוחותיו במקום עבודתו או בחברות ביטוח אחרות. המבוטחים, אשר גילו דבר החיובים כאמור, נהגו לפנות אליו לבירור הדבר והלה הסביר, באופן כוזב, כי המדובר בטעות. העורר הואשם, נוסף לאמור, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין (ראו אישום מס' 8). כאשר הוזמן העורר למפלג הונאה בירושלים, כנטען, ביום 7.11.07, לצורך חקירה בדבר מעשיו, הודיע העורר, שאין בכוחו להגיע במועד המבוקש וביקש להתייצב, תחת זאת, ביום 11.11.07. בינתיים התקשר העורר לסוכן הביטוח שי שרעבי (להלן: "שרעבי") והפציר בו לבטל לאלתר כל הביטוחים. עוד שאל העורר את שרעבי, האם העביר המידע למשטרה. החלטתו בנדון של בית משפט קמא 3. בית משפט קמא הזמין תסקיר מעצר בעניינו של העורר. לאור האמור בתסקיר, מנהל העורר אורח חיים נורמטיבי. עוד צוין בתסקיר, כי העבירות האמורות בוצעו על רקע מצוקה כלכלית ומשבר בנישואיו של העורר. בתום התסקיר הומלץ לשחרר העורר לחלופת מעצר בבית הוריו - שם יהא בפיקוחה של גרושתו, הנכונה להירתם למשימה. 4. בית משפט קמא, אשר נדרש לאישומיו של העורר, טענות הצדדים בנדון ותסקיר המעצר כמובן, בחן מעשיו של העורר, שיטת פעולתו והמעילה באמונם של הלקוחות בו. בית משפט קמא דחה טענותיו של הסנגור, כי לא נשקפת לציבור כל סכנה מאת העורר, וכי בעבירות כגון דא אין עילת מעצר כלל (או מעצר בית, כבענייננו). סנגורו של העורר נתלה אמנם בהחלטת חוקרי המשטרה לשחרר לביתו, ברם אין בזאת כדי לחייב את בית המשפט, הנדרש לעניינו. בית משפט קמא קבע, תוך שהפנה לבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, כי שחרורו של נאשם בעטיין של עבירות כאמור, הנעברות "באורח שיטתי או בהיקף ניכר או תוך שימוש באמצעים מתוחכמים", עלול להעמיד בסכנה בטחונו של הציבור כולו. בית המשפט הדגיש, כי בית המשפט העליון חזר על הלכתו האמורה בתיקים שונים. בסופו של הליך, דחה בית משפט קמא בקשתה של המשיבה לעצור העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, ברם ראה לנכון להורות על מעצר בית בעניינו, כחלופת מעצר ראויה, שיש בה להפיג דבר מסוכנותו. על כן, קיבל בית המשפט המלצתו של שירות המבחן והורה על שחרור העורר, כאמור, בתנאי מעצר בית מלא, הפקדה של 20,000₪ בקופת בית המשפט, חתימה על התחייבות אישית בסך של 30,000₪, ערבות צד ג' של הוריו של העורר וגרושתו בסך של 10,000₪ וכן איסור על עיסוק בענייני ביטוח. טענות הצדדים 5. סנגורו של העורר שב למעשה, על עיקר טענותיו בבית משפט קמא. הוא לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר וכיוון עיקר טענותיו לאי קיומה של עילת מעצר. לטענת הסנגור, אין המדובר בעשרות רבות של מעשי מרמה אלא בשני אישומים, בסך הכל, משנת 2004, שני אישומים משנת 2005, אישום בודד משנת 2006 ואישום נוסף משנת 2007, היינו: 7 עבירות בסך הכל, בפרק זמן של 3 שנים. נסיבות ביצוע העבירה, לשיטתו של הסנגור, אינן מקימות עילת מעצר שכן בעבירות כלכליות עסקינן. לגופו של עניין ציין, כי בש"פ פרנקל אינו מתאים כלל בנסיבות המקרה דנן, הן לאור עברם הפלילי של הנאשמים במקרה ההוא והן לאור העובדה, שדובר בעבירות רכוש בהיקף רב, אשר בוצעו בשיטתיות ובתחכום. העורר, במובחן מכך, הנו אדם נורמטיבי, אשר לא הסתבך מעולם עם החוק, למעט בעבירה בודדה משנת 1995. הוא השיב חלק נכבד מן הכספים, אשר נטל, וסכומים נוספים שנגבו בוטלו בפועל, בחברות האשראי. העורר אינו מורשה לעסוק בענייני ביטוח ואינו יכול להשתמש בכרטיסי אשראי. על כן, העורר אינו מסוכן לציבור כיום ועובדה היא, שעוד קודם לכן, גם חוקריו "לא הזדרזו" כלשונו של הסנגור, לעצרו. מעצר הבית, המגביל את העורר, אב לילדים, קשה עליו ומונע בעדו עשייתם של דברים שונים. 6. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. אין כל בסיס, לשיטתה, לטענת הסנגור, כי המדובר בעבירות בודדות, באשר כתב האישום מצביע על רצף מתמשך של מעשי מרמה. הרי 7 מתלוננים נפלו קורבן למעשיו של העורר, כאשר שימושו של העורר בכרטיסי האשראי של כל אחד מהם, בכל פעם ופעם, מהווה מעשה מרמה כשלעצמו. לאור האמור, ביקשה ב"כ המשיבה, לסמוך ידה על החלטתו של בית משפט קמא ועל ההלכה - עליה הסתמך. דיון 7. עיון בהחלטתו המנומקת של בית משפט קמא, בכתב האישום ובטענות הצדדים לדבר הביאני לכלל מסקנה, כי אין להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא בנדון. להלן אבאר דבריי. 8. ראשית, יש לדחות טענתו של הסנגור, כי המדובר במספר מועט של עבירות. כל אימת שהונה העורר לקוחותיו - בין על דרך של נטילת כספם במזומן לכיסו תחת שליחתו ליעדו הנכון, ובין תוך שימוש בכרטיס האשראי לצרכיו הפרטיים, ללא ידיעתו או הסכמתו של בעל הכרטיס - ביצע מעשה עבירה כשלעצמו, ואין נפקא מינה, כי מעשי העבירה כולם בוצעו כלפי מתלונן זה או אחר. כך למשל ניתן לראות, באישום מס' 2, 8 עבירות של קבלת דבר במרמה, בנסיבות מחמירות ודבר הונאה בכרטיס חיוב, בנסיבות מחמירות; באישום מס' 3 ניתן למצוא שימושו של העורר בכרטיס האשראי של המתלונן 33 פעמים, הן לצורך תשלום לבתי עסק שונים לשם כיסוי חובותיו (10 מקרים) והן לשם תשלום בעבור פוליסות הביטוח של מבוטחים אחרים, אשר היו לקוחותיו, לאחר שנטל לכיסו כספיהם של האחרים (23 מקרים); באישום מס' 4 הוסבר, כי העורר העביר את כרטיס האשראי של המתלוננת לחברות ביטוח שונות ושילם באמצעותו בעבור פוליסות הביטוח של מבוטחים אחרים, אשר נמנו על ציבור לקוחותיו, כאשר כספם של האחרים שולשל כאמור, לכיסו. במקרים אלה, ועל מנת להקשות על גילוי מעשיו, בצע העורר חלק מן החיובים לחברות הביטוח באמצעות סוכן ביטוח אחר בשם אלי אבוחצירא (להלן: "אבוחצירא"). העורר ביקש עזרתו של אבוחצירא ומסר לו מספר כרטיס האשראי של המתלוננת תוך שביקשו לשלם באמצעותו תשלומי ביטוח שונים, בהציגו הפעולה כחיוב רגיל; באישום מס' 5 דובר ב-8 מקרים של תשלומים לחברות ביטוח שונות בעבור פוליסות הביטוח של מבוטחים אחרים, כאשר כספם של האחרים, כשם שצוין גם קודם לכן, שולשל לכיסו של העורר; באישום מס' 7 דובר ב-5 מקרים של שימוש בכרטיס האשראי של המתלונן, לצורך תשלום בעבור פוליסות הביטוח של לקוחותיו האחרים של העורר, כאשר כספם של אלה ניטל לכיסו שלו. הנה כי כן, סך כל עבירותיו של העורר, עבירות מרמה בנסיבות מחמירות והונאה בנסיבות מחמירות, כולל אישומים שלא הוזכרו דלעיל, או כאלה שאין בהם פירוט ספציפי, עולה על 55 עבירות. 9. בהתאם, יש לדחות הטענה, כי לא נשקפת לציבור כל סכנה מן העורר. יש להזכיר, שהעורר, אשר מונה לשמש כסוכן הביטוח של לקוחותיו, מעל באמונם קשות וניצל ביטחונם בו, עת הפקידו בידו סכומי כסף ומספריהם של כרטיסי האשראי שברשותם. העורר ביצע מעשי מרמה והונאה, פעם אחר פעם, כלפי מתלוננים שונים ובבתי עסק שונים, באופן המשקף מסוכנותו לציבור במידה בלתי מבוטלת. העורר שיקר ללקוחותיו במצח נחושה, כאשר תהו לאן נעלם כספם ומדוע מחויבים בשירותים שלא ביקשו, ואף ביקש לטשטש מעשיו או להכביד על גילויים, באמצעות אחרים (ראו אישומים 4 ו-7 לעניין סוכני הביטוח שרעבי ואבוחצירא). בריבוי מעשיו של העורר, בעובדה שנחקר במשטרה בגינם ולמרות זאת המשיך בהם (כשם שצוין בהחלטתו לדבר של בית משפט קמא), בשיטתיות האופיינית למעשיו, במניפולציות שערך בכספי לקוחותיו - עבורם שימש כמעין נאמן, בהעזתו לשקר להם בדבר השימוש בכספם ללא רשותם ובניסיונותיו לטשטש המיוחס לו ערב חקירתו במשטרה ממש (באמצעות שני סוכני ביטוח נוספים), גילה העורר עצם היותו אדם מתוחכם, המסוכן לציבור בשל כך, באופן המחייב הגבלת חירותו. סנגורו של העורר תלה עיקר יהבו בעובדה, שחוקריו של העורר לא ראו לנכון להותירו במעצר עד תום חקירתו, אך אין בזאת כדי לשנות מאומה בענייננו, ואף נהפוך הוא. ניסיונו של העורר לנצל החירות, אשר העניקו לו חוקריו, לשם כיסוי עקבותיו, אינו תורם להגברת האמון בו - כשם שמבקש סנגורו לטעון, אלא אך מוסיף על תחכומו של העורר במעשיו ומגביר הסכנה הנשקפת הימנו לציבור כולו. 10. מכל מקום, ואל נוכח הנתונים המוצגים, ראה בית משפט קמא אל נכון להורות על מעצרו של העורר בתנאי מעצר בית, נוכח הצגתה של חלופת מעצר ראויה בנדון. בדומה לבית משפט קמא, שוכנעתי גם אני, כי די בתנאי מעצר הבית כאמור ובערובות - להן נדרשו העורר והסובבים אותו, כדי להפיג דבר מסוכנותו. דומה, כי בתנאים האמורים, יקשה על העורר, במידה המניחה את הדעת, לחזור על המעשים המיוחסים לו במסגרתו של כתב אישום ארוך ומפורט בעניינו. ניתן להפנות בנדון לבש"פ 8746/04 פלד נ' מדינת ישראל, פורסם באתר המשפטי "נבו" - שם אישר בית המשפט העליון מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בשל התחכום הגלום בעבירות מעין אלה. בנסיבות המקרה שלפנינו - במובחן מבש"פ פלד - אומצה חלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא, בתוספת ערובות לגיבוי, במטרה להפיג המסוכנות הנשקפת לציבור מן העורר, תחת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, כשם שביקשה המשיבה מלכתחילה. 11. סיכומם של דברים - לאור ריבוי מעשי העבירה כמתואר, מידת תחכומו הבלתי מבוטלת של העורר ותעוזתו לשבש מהלכי משפט (כשם שהוסבר), דין הערר - הגם שבעבירות כלכליות עסקינן - להידחות. ברי, כי המגבלות, אשר הוטלו על העורר, במסגרת החלטתו של בית משפט קמא, תוספנה להתקיים. שחרור ממעצרסוכן ביטוחמעצר