תאונת דרכים במסגרת פרטית - לא למטרת עסקו של בעל הפוליסה

בית המשפט פסק כי בשל אי הבהירות הלשונית של תנאי הפוליסה ובהעדר הדגשה של הגבלות הכיסוי הביטוחי, בחירה באופציה הפרשנית על פיה הפוליסה מעניקה לנהגים הנקובים בה, כיסוי ביטוחי, לשימוש בכל כלי רכב, לרבות לצורך מטרות פרטיות. להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים במסגרת פרטית: פסק דין מבוא 1. חוזרת ומתעוררת, שאלת תחולת הכיסוי הביטוחי, על פי פוליסת ביטוח חובה, המכונה "סחר רכב", אשר הורחבה לכלול כיסוי "למטרות פרטיות", על שימוש בכלי רכב, אשר לא נמסר לנהג ששמו נקוב בתעודת הביטוח, למטרת סחר בכלי רכב. 2. התובע יליד 1954, נגר במקצועו ובעיסוקו, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 21.02.98, עת רכב על אופנוע מ.ר. 483260 שהיה בבעלות בנו (עמ' 2 לפרוטוקול). 3. לטענת התובע, השימוש שעשה באופנוע, בעת ארוע התאונה, מכוסה על פי תעודת ביטוח מס' 1336656 (נספח א' לתצהיר התובע ו-נ/12, להלן: "תעודת הביטוח") שהוצאה לו, על ידי הנתבעת ולפיכך זכאי הוא לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"). 4. בתעודת הביטוח מצויין: "שם בעל הפוליסה"-"מכון גירון", תחת העמודות "מס' רישוי, סוג רכב, יצרן, שנת יצור", המתייחסות לפרטי הרכב המבוטח, נרשם: "סחר כלי רכב + אופנועים למעט מוניות ומשא", תחת הכותרת "בני אדם הרשאים לנהוג..." צויין: "שמי ניסים בלבד -כולל מטרות פרטיות". תחת הכותרת "השימוש המותר ברכב" ננקבו מספרי הסעיפים: 21,22,24,25,27, שנוסחם מופיע בגב תעודת הביטוח כדלקמן: "הגבלות לגבי השימוש ברכב: השימוש המותר ברכב : הכיסוי הביטוחי יחול אך ורק על השימוש שנעשה ברכב למטרת אחד או יותר מהסעיפים המופיעים ברשימה זו להלן שמספרם צויין על גבי תעודה זו במשבצת "השימוש המותר". 21. למטרות חברתיות ופרטיות. 22. למטרת עסקו או מקצועו של בעל הפוליסה - למעט שימוש כלשהו המופיע ביתר סעיפי חלק ב', אלא אם צוין אחרת במפורש. 23. ... 24. לשימוש להסעת נוסעים שלא בשכר או בתשלום..... 25. לשימוש למטרות סחר בכלי רכב. 26. ...... 27. לשימוש למטרות בדיקה ומבחן כלי הרכב - עבור כלי רכב שאינם בבעלותו של בעל הפוליסה ו/או שאינם בבעלות מי ששמם נקוב בתעודה זאת". 5. אין מחלוקת כי האופנוע, לא נמסר לתובע, למטרת סחר בכלי רכב ולמעשה, התובע לא עסק כלל בסחר רכב. התובע טוען כי על פי תעודת הביטוח, בה מצויין "סחר רכב + אופנועים" שהוצאה על שמו, תוך הרחבה מפורשת "כולל מטרות פרטיות" ובהתאם למצג שהוצג בפניו, הבין כי מדובר בפוליסה "צמודת נהג", המאפשרת לו לנהוג בכל כלי רכב. 6. לטענת הנתבעת, הפוליסה מעצם תכליתה, לא כיסתה את שימושו של התובע באופנוע שכן הפוליסה הוצאה על שם מוסך - "מכון גירון" , לצורך מטרה עיסקית, דהיינו, כיסוי ביטוחי לסחר בכלי רכב כשההרחבה "למטרות פרטיות", טפלה לעיסוק בסחר בכלי רכב. כן טוענת הנתבעת כי עובר להוצאת הפוליסה, הציג התובע בפני הנתבעת מצג על פיו הינו בעל מוסך ולפיכך הנתבעת פטורה מתשלום תגמולי ביטוח, מחמת הצגת מצב כוזב בכוונת מרמה. 7. מטעם התובע העידו הוא עצמו, חברו יצחק קצב (להלן:"קצב"), אמר יצחק (להלן: "אמר") ואביו, שמי נעים. מטעם הנתבעת העידו סוכן הביטוח, עדי גולן, מנכ"ל סוכנות הביטוח "גמא גולן", באמצעותה הוצאה הפוליסה (להלן: "סוכנות הביטוח") והחוקר, אבי ניצן. כן זומן על ידי הנתבעת, רוני עטור, בעל מוסך גירון והוסכם כי שני הצדדים, יוכלו לחקור את העד, בחקירה נגדית. בשלב מאוחר יותר, התבקש זימונה של חוה בן-ארי, שעבדה בזמנים הרלבנטיים כפקידה בסוכנות הביטוח והיתה זו אשר טיפלה בהוצאת הפוליסה, נשוא המחלוקת (להלן תכונה גם: "הפקידה"). הכיסוי הביטוחי על פי פוליסת "סחר רכב" 8. שאלת פרשנותה של פוליסת ביטוח חובה, המכונה "סחר רכב", נדונה במספר הזדמנויות (ראה לעניין זה: ת.א (רמלה) 4139/98 גולדפרב נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, ת.א (פתח-תקוה) 440/92 ברדה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, ע"א (ת"א) 1790/94 ברדה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, ת.א (פתח-תקוה) 2618/98 הולינגר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ). השאלה, האם פוליסת ביטוח מסוג "סחר רכב", הכוללת הרחבה "למטרות חברתיות ופרטיות", מכסה שימוש בכלי רכב שהגיעו לרשות המבוטח, במסגרת עיסוקו בסחר כלי רכב בלבד או שמא מכסה היא גם נהיגה בכלי רכב שאינם קשורים לעיסוק בסחר רכב, נדונה והוכרעה בפסק הדין בע"א 4688/02 חזי כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2005(1) 14 (להלן:"פרשת כהן"). 9. ראשית יש לציין כי תעודת הביטוח, נוקטת במונח "סחר כלי רכב" אך אין בה, הגדרה של המונח האמור. עוד יש לציין כי הפוליסה עצמה, לא הוגשה כראיה ולא הוכח כי נמסרה למבוטחים כך שנקודת המוצא היא שתעודת הביטוח, משקפת את פרטי הסכם הביטוח אשר נקשר בין הצדדים. בפסק הדין ב"פרשת כהן", התייחס כב' המשנה לנשיא, השופט מצא, למשמעות הגשת תעודת הביטוח בלבד ואי ההתאמה בין נוסח תעודת הביטוח, לדרישות הדין בכך שתעודת ביטוח ל"סחר רכב", הוצאה על גבי נוסח תעודה המתאימה לרכב בודד וזאת בניגוד להוראות תקנות ביטוח רכב מנועי (תעודת ביטוח) התש"ל-1971, על פיהן פוליסה מסוג זה, צריכה להיות מוצאת בנוסח המתאים לביטוח עבור כלי רכב בלתי מסויימים, באומרו: "יצויין כי גם במקרים הנדונים בפסקי-הדין שנזכרו בפסקה 3 לעיל, ואשר עסקו אף הם בפוליסות סחר "צמודות נהג", עשו חברות הביטוח שימוש בתעודת ביטוח שנועדה במקורה לרכב בודד. המדובר אפוא, ככל הנראה, בפרקטיקה רווחת" (פיסקה 5 לפסה"ד). 10. אשר לפרשנות הפוליסה נפסק: "פוליסת ביטוח היא חוזה; וליתר דיוק, מסמך המאשר בדיעבד את כריתתו ואת תוכנו של חוזה ביטוח, ושלצרכים פרטיים דינו, ככלל, כחוזה (להבחנה זו ראו: א' ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (התשמ"ד) 34). לפיכך, פוליסת ביטוח כפופה, ככלל, לכללי פרשנותם הרגילים של חוזים (ראו למשל: ע"א 15/86 חיצוב סחר ופיתוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4)666, 671; י' אליאס, דיני ביטוח-כרך א (התשס"ב-2002 40-33). ככל חוזה יש לפרשה, בראש ובראשונה, על-פי תכליתה הסובייקטיווית, שאינה אלא אומד-דעתם של הצדדים, כאמור, בסעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, (ראו א' ברק, פרשנות במשפט-כרך רביעי:פרשנות החוזה (תשס"א- 2001) 442 (להלן: פרשנות החוזה)). אם לא ניתן לגלות את תכליתה הסובייקטיווית כי אז יש לפרשה על-פי תכליתה האובייקטיווית (שם, בעמ' 395), קרי, התכלית שצדדים סבירים והוגנים היו מבקשים להגשים באמצעות החוזה" (פסקה 13 לפסק הדין). 11. מן הכלל אל הפרט, בבוא בית המשפט העליון, לפרש את הפוליסה המכונה "סחר רכב" הכוללת את ההרחבה "למטרות חברתיות ופרטיות", מציין הוא כי "את התכלית הסובייקטיווית איננו יודעים, שכן לשונה של התעודה , הכוללת את התוספת, אינה חד- משמעית, ואין בידנו ראיות מספיקות אודות הלך רוחם הסובייקטיווי של הצדדים במועד ההתקשרות. נמצא כי עלינו לקבוע את התכלית האובייקטיווית של הפוליסה המורחבת" (פסקה 14 לפסק הדין). 12. בית המשפט העליון מדגיש כי תכליתה המרכזית והבסיסית של פוליסת "סחר רכב", היא תכלית הסחר וכי ההרחבה המכסה שימוש למטרות חברתיות ופרטיות, ניתנת לשני פרושים; "התכלית הפרטית - הנלווית", על פיה הפוליסה, מכסה שימוש בכלי רכב המצויים במאגר העיסקי, למטרות פרטיות, ו"התכלית הפרטית- העצמאית", על פיה יוכל הנהג ששמו נקוב בפוליסה, לעשות שימוש למטרות פרטיות, בכל כלי רכב ולאו דווקא בכלי רכב של המאגר העיסקי. בבואו לבחור בין שתי האופציות הפרשניות, אשר שתיהן מתיישבות עם לשון הפוליסה ותכליתה הבסיסית, שב בית המשפט ומדגיש כי: "את תכליתה הסובייקטיווית של הפוליסה אין ביכולתנו לקבוע. הטעם לכך הוא כי לשון התעודה- לאחר הרחבתה למטרות חברתיות ופרטיות- אינה חד משמעית אלא עשויה להתיישב עם שתי הגישות, ולכן אף לא ניתן לאמוד את דעתם של הצדדים "כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה". כן אין בידנו ראיות מספיקות על אודות הלך רוחם הסובייקטיווי של הצדדים בעת ההתקשרות, ולכן לא ניתן לאמוד את דעתם "מתוך הנסיבות", (ראו סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי))" ובהמשך: "אשר להלך רוחם הסובייקטיבי של הצדדים, הרי שאין לפנינו ממצא עובדתי ברור בדבר האופן שבו הבין המערער את היקף הכיסוי הביטוחי הניתן לו על פי הפוליסה. נמצא שאין ביכולתנו לקבוע את אומד דעתם המשותפת של הצדדים, דהיינו את תכליתה הסובייקטיווית של הפוליסה" (פסקאות 18 ו-20 לפסה"ד). בפרשו את הפוליסה, על פי התכלית האובייקטיבית, קובע בית המשפט כי ה"תכלית הפרטית-הנלווית", היא משקפת את תכליתה של הפוליסה שכן בעלת זיקה קרובה יותר היא, לתכלית הסחר, לפיכך, יש לפרש את פוליסת "סחר רכב", כמכסה שימוש למטרות פרטיות, בכלי רכב שהינם חלק מהמאגר העיסקי. 13. יחד עם זאת, נאמר והודגש כי בפסק הדין ב"פרשת כהן": "בענייננו, אילו הצליח המערער להוכיח כי הוא (מבחינתו הסובייקטיווית) אמנם טעה לחשוב- בעטיו של החסר הלשוני- כי הפוליסה מכסה גם את נהיגתו בכלי-רכב פרטיים, וכי טעות זאת היא שהובילה להנהיגתו באופנוע הבלתי-מבוטח, כי אז אפשר שעקרון תום-הלב היה מצדיק להשלים את החסר בדרך שונה, שתתחשב באשמן של המבטחות" (פסקה 26 לפסה"ד). מכאן שעלינו לבחון, בכל מקרה לגופו, האם ניתן לקבוע ממצאים, באשר לאומד דעתם של הצדדים ותכליתה הסובייקטיבית של הפוליסה. לסוגיה זו, התייחסתי בפסק דיני בת"א (תל-אביב-יפו) 29408/00 שיטרית אורן נ' דולב חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-של 2005(2), 5361 (להלן: "שיטרית"). 14. לאחר שבחנתי ושקלתי טענות הצדדים, לאור הראיות והעדויות באשר לנסיבות הוצאת הפוליסה, סבורה אני כי יש לפרש את הפוליסה, על פי "התכלית הפרטית- העצמאית", דהיינו, כפוליסה "צמודת נהג", המכסה שימוש למטרות חברתיות ופרטיות, בכל כלי רכב ולאו דווקא בכלי רכב שנמסר לתובע, כחלק מהמאגר העיסקי - ואפרט את דברי. נסיבות עריכת הביטוח 15. התובע שהינו נגר בעיסוקו, העיד כי מצעירותו היה חובב אופנועים, וכדבריו: "... המחלה שלי מגיל 18 היתה אופנועים... אני מתמחה בבנית אופנועים ושיפורים של אופנועים..." (עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת 18.10.04). התובע העיד כי היה ברשותו רכב ששימש אותו לצרכי העבודה וכי ביקש להוציא פוליסת "סחר רכב", בכדי שיוכל לנהוג על כל רכב וכדבריו: "אני ביקשתי פוליסת סחר שכתוב עליה נסיעות פרטיות, ז"א שאני יכול לנסוע נסיעות פרטיות על כל רכב שאני רוצה. פניתי לסוכנות, את הסוכן אני לא מכיר, פניתי לסוכנות ואמרה לי שם הפקידה שאני לא יודע את שמה שאנחנו צריכים להיות ארבעה... ש. למה ביקשת ביטוח סחר? ת. כי יש בזה הטבות שאני יכול לנסוע על כל כלי רכב שהם לא על שמי וגם על רכב שהוא על שמי למטרות פרטיות" (עמ' 6-5 לפרוטוקול). כאמור, התובע אינו עוסק בסחר בכלי רכב ולשאלת בית המשפט, מאיין ידע שיש פוליסת "סחר רכב", השיב כי הופנה לסוכנות הביטוח, על ידי בני לופוביץ, שהינו בעל חנות לממכר חלקי חילוף וכפי שעולה מהעדויות, ידוע בכינוי "בני בייקר". התובע העיד כי נאמר לו שיש צורך בקבוצה של ארבעה לפיכך חברו הוא וקצב, לרוני עטור שהינו בעל מוסך "מכון גירון" ואשר נרשם כ"מוביל בפוליסה" ולמרות שחלקו של ה"מוביל" בפרמיה, גבוה יותר, חילקו את העלות, באופן שווה בין ארבעת "השותפים" לפוליסה (עמ' 7 לפרוטוקול). טופס הצעת הביטוח אשר הוצג על ידי התובע במהלך עדותו (עמ' 6 לפרוטוקול), הוגש וסומן, נ/2. בראש טופס ההצעה מצויין בכתב ידה של הפקידה: "חדש - ע"י בני לופוביץ - סחר כלי רכב". גב' בן ארי, אישרה בעדותה כי בסוכנות הביטוח היה נהוג לרשום את שם המפנה וכי מדובר באותו "בני בייקר" (עמ' 50 לפרוטוקול). בטופס הצעת הביטוח, נ/2, נרשם, כדלקמן: "שם מלא עיסוק תאריך לידה עטור רוני בעל מוסך שמי ניסים " " 1954 כתבי יוסי קצב יצחק". התובע אישר את חתימתו על טופס הצעת הביטוח וכשנשאל לגבי הסימון "כנ"ל", בגרשיים ממנו עולה לכאורה כי הציג עצמו כבעל מוסך, השיב: " ..אבל אני מעולם לא אמרתי, אני חתום ולא אמרתי דבר כזה, אף אחד לא אמר דבר כזה מלבד רוני" (עמ' 6 לפרוטוקול). 16. קצב ציין בתצהירו, ת/2, כי הליך הוצאת הפוליסה, בסוכנות הביטוח, ערך מספר דקות במהלכן שוחחו רק עם הפקידה. קצב הצהיר כי לא נשאל לגבי מקצועו ועיסוקו וכי לא קיבל כל הסבר, לגבי מגבלות מיוחדות המוטלות על הפוליסה. קצב שעסק בעת הרלבנטית, בשיווק סלטים, העיד כי הצטרף לפוליסת הביטוח הנדונה, בכדי שיוכל לעשות שימוש באופנוע של חבר אשר היה ברשותו וכן באופנועים נוספים שהשאיל מחברים (עמ' 14-13 לפרוטוקול). אשר לידיעתו לגבי מהות הביטוח, העיד קצב: " זה לא היה התובע אלא בני בייקר שאמר שאפשר לעשות ביטוח לכל אופנוע. שמעתי על זה שהרבה אנשים עושים את הביטוח הזה, אנשים שנוסעים באופנועים ושיש להם רכבים. זה ביטוח לכל רכב. נכון שזה ביטוח סחר רכב. אין לי כלום עם סחר רכב . לא אמרו לי לעשות ביטוח של סוחרי רכב אמרו לי שיש ביטוח שנקרא ביטוח סחר ואפשר לנסוע על כל רכב...בשבילי זה היה שאני יכול לנסוע על כל רכב. זה נקרא ביטוח סחר בזמנו לא ידעתי את משמעות המילה......הביטוח בזמנו עמד על רכב אחד חובה בסביבות 2000 ₪ ואם אני עושה ביטוח שהוא קצת יותר יקר אבל אני יכול לנסוע על כל האופנועים אז זה היה שווה" (עמ' 14 לפרוטוקול). קצב הוסיף והעיד כי מלבד הכרותו עם התובע, לא הכיר את השותפים האחרים לפוליסה ולא הכיר את רוני עטור או את "מכון גירון" וכדבריו: "עשיתי את הביטוח וידעתי שאני יכול לנסוע על האופנוע רק לנסיעות פרטיות. לא עשיתי העברות או שליחויות לרוני עטור" (עמ' 15 לפרוטוקול). 17. רוני עטור, אישר בעדותו כי הוא היה הבעלים של "מכון גירון" וכי שלושת "השותפים" הנוספים לפוליסה, לא עבדו מעולם במוסך ובעוד שהתובע וכתבי יוסי, היו חברים שלו, את קצב, כלל לא הכיר (עמ' 32-31 לפרוטוקול). עטור התבקש להסביר את האמור בהודעה שמסר לחוקר מטעם הנתבעת, נ/9, במסגרתה נאמר כי שלושת השותפים לפוליסה "... הם חברים שלי שעושים לי טובה ודואגים להעברות של רכבים למוסכים שמקבלים שירות ממני. החברים האלה לא עובדים או עבדו אי פעם במוסך וגם לא קיבלו שכר מהמוסך, אבל כפי שציינתי הם היו מבצעים עבודות של העברת רכבים מהמוסך ואליו" והשיב: " אם הייתי מדקדק הייתי אומר שלא כולם חברים שלי אלא רק שניים התובע וכתבי" (עמ' 31 לפרוטוקול). כן הוסיף עטור והעיד כי לא זו בלבד שלא נשאל, במעמד הוצאת הפוליסה, בסוכנות הביטוח, אם מדובר בעובדים שלו אלא שעלות הפוליסה, חולקה באופן שווה, בין ארבעת השותפים וכל אחד מהם, שילם את חלקו בנפרד (עמ' 35-34 לפרוטוקול). אשר לנסיבות עריכת הביטוח וידיעתו לגבי היקף הכיסוי הביטוחי, העיד עטור: "בני בייקר, הוא יעץ לנו לעשות ביטוח שיהיה לנו למטרות פרטיות בסוכנות גמא גולן. אני גם רוכב על אופנועים..." (עמ' 31 לפרוטוקול) ובהמשך: "... לפני שהיתה הפוליסה הזאת כמעט ולא היו עושים מטרות פרטיות ובני אמר תגשו לסוכנות ביטוח גמא שם עושים מטרות פרטיות, כשפניתי לגמא הם אמרו שהם עושים מטרות פרטיות וככל שתביא יותר אנשים, יש את הבולים של הפוליסה וזה יתחלק יותר. כמה שאתה מביא יותר אנשים הכסף מתחלק בבולים..." (עמ' 33 לפרוטוקול). בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת, באשר לזיקתם של המבוטחים הנוספים למוסך, השיב עטור: "אם היינו מכירים, הייתי יכול להכניס גם אותך לפוליסה. לא היית צריכה להגיד כלום בסוכנות, חוץ מזה שאת רוצה לעשות ביטוח סחר. אני אומר לך שזה מה שהיה, נכנסנו, שילמנו וכל אחד שילם לגופו" (עמ' 34 לפרוטוקול). 18. סוכן הביטוח, עדי גולן, ציין בתצהירו, נ/8, כי "מדובר בפוליסה יוצאת דופן אשר הונפקה לסוחרי רכב ומוסכים, במטרה ליתן מטריה ביטוחית למקרה שאחר מכלי הרכב המוסעים במסגרת עיסוקו לא היה מבוטח בביטוח חובה על פי החוק". עדי גולן אישר כי הוא עצמו, לא טיפל בהוצאת הפוליסה וכי אינו מכיר את התובע ואת רוני עטור. בנסיבות אלה, עדותו כי "על פי הנוהלים במשרדנו, על מנת להפיק פוליסת סחר כלי רכב על בעל המוסך לפנות אלינו , להציג עצמו כבעל מוסך ולבקש לו ו/או לעובדיו פוליסת סחר כלי רכב. לא יעלה על הדעת כי אנו ננפיק תעודה בעלות של 50% למי שאינו עובד של בעל הפוליסה ולוא (כך במקור - ב.ט) גם משיקול מסחרי. על כן אין לי ספק כי בעל הפוליסה הציג את התובע כאחד מעובדיו" (סעיפים 11-10 לתצהיר, נ/8), לא רק שאינה יכולה להוות ראיה, להליכי הוצאת הפוליסה במקרה הנדון אלא שנסתרת היא על פניה, בעדותה של הפקידה - חווה בן ארי, שאישרה כי בסוכנות הביטוח, לא היו נהלים כתובים, בהתייחס להוצאת פוליסה מסוג זה. כן אישרה העדה כי לא היתה מודעת להנחיות החיתום של "אבנר" בעניין סחר רכב, ת/6 (עמ' 53 לפרוטוקול). אמנם לא הוכח כי הנחיות החיתום של "אבנר", הינן בעלות תוקף מחייב אך בכללים המפורטים בהן, באשר להוצאת פוליסת "סחר רכב", המחייבים קבלת אישורים רישמיים, על ניהול מוסך והיות הנהגים המבוטחים, עובדי המוסך, יש כדי להצביע על סטנדרט הזהירות הנדרש, בהוצאת פוליסות "סחר רכב". 19. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית, אישר עדי גולן כי הוא מכיר את "בני בייקר" וכי "הוא לקוח של המשרד, הוא מתעסק עם אופנועים. יש לו בית מסחר לאופנועים" (עמ' 24 לפרוטוקול) ועדותו כי אינו יודע אם אותו "בני בייקר", הפנה לסוכנות הביטוח, כמה קבוצות של אופנוענים, להוצאת פוליסות "סחר רכב", מעוררת תמיהה, נוכח עדותה של חוה בן ארי כי: "עדי גולן היה בזמנו חובב אופנועים... אני יודעת שהוא הכיר את בני לופוביץ ואם נשלח לקוח על ידי בני לופוביץ כנראה שצריך לעשות לו פוליסת סחר, כנראה שזה מה שהוא אמר לי..." (עמ' 53 לפרוטוקול) כך שהרושם המתקבל הוא כי בעדותו, ניסה עדי גולן, להרחיק עצמו ממהלך הדברים, כפי שתואר בעדותם של התובע, קצב ועטור כי פנו לסוכנות הביטוח, על פי עצתו של "בני בייקר" שאמר להם כי שם יוכלו להוציא פוליסת סחר, הכוללת כיסוי למטרות פרטיות. 20. עוד ראוי לציין כי עדי גולן טוען בחקירתו הנגדית, כי אינו יכול לאתר את הפקידה שטיפלה בהוצאת הפוליסה ורק לאחר תום שמיעת העדויות, אותרה הפקידה הרלבנטית, חוה בן ארי, אשר ציינה בתצהירה, נ/11, כי "לא יכול להיות מצב שבו אדם נכנס למשרד, ביקש פוליסת סחר כלי רכב ואני לא שאלתי למהות עיסוקו ולא הבהרתי לו את ההגבלות העיקריות שבפוליסה בטרם הוצאתה... לא יכול להיות מצב שבו לא אסביר למבוטחים את ההגבלות לענין המטרות הפרטיות. אין מצב שבו לא אסביר כי חייבת להיות זיקה למוסך גם בנסיעות הפרטיות..." (סעיפים 11 ו-13 לתצהיר, נ/11). יחד עם זאת, בחקירתה הנגדית, אישרה גב' בן ארי כי: "לא זכורות לי העובדות. אני רק רואה מה כתבתי" (עמ' 51 לפרוטוקול) גב' בן ארי העידה כי על פי זכרונה ועל פי טופס הצעת הביטוח, נ/2, מבין ארבעת הנהגים המבוטחים, רק התובע היה אצלה ואינה יודעת אם המבוטחים האחרים, היו גם הם בסוכנות הביטוח . כשנשאלה, אם היא זוכרת שהסבירה לתובע את מגבלות הפוליסה, הודתה בהגינותה: "סביר להניח שכן כי זו פוליסה מיוחדת. אני לא זוכרת מאה אחוז . זה מדי ישן. לא יכול להיות שלא הסברתי כל פוליסה הכי פשוטה אני מסבירה. זה הטבע שלי" (עמ' 52 לפרוטוקול). 21. מעבר לכך שעדותה של חוה בן ארי שטיפלה בהוצאת הפוליסה, אינה מבוססת על זיכרון - והראיה שלא זכרה כי קצב ועטור, היו גם הם, בסוכנות הביטוח ולא זכרה אם וכיצד שילמו עבור הפוליסה הרי העדה אישרה כי מדובר בפוליסה מיוחדת, אשר במשך שנות עבודתה, אולי טיפלה בעוד אחת כזו (עמ' 52 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, ניתן לתמוה כיצד אינה זוכרת את פרטי העניין מחד ומאידך, לא ניתן לבסס קביעה עובדתית כלשהי, על עדותה בדבר "נוהלי עבודתה". בהקשר זה, לא למותר לציין כי טופס הצעת הביטוח, נ/2, אינו כולל את מלוא הפרטים ולמרות שמצויין כי רוני עטור והתובע, הינם "בעל מוסך", חסרים פרטים לגבי יתר המבוטחים. טופס ההצעה, אינו כולל שאלות כלשהן באשר לקשר בין המבוטחים ולא ניתן ללמוד ממנו, האם אכן המבוטחים נשאלו באשר לעבודתם או זיקתם לאותו "מכון גירון", אשר על שמו הוצאה הפוליסה. זאת ועוד, חוה בן-ארי, ציינה בתצהירה כי בתשובה לשאלתה, נאמר לה כי מדובר "מכון של גירים לרכב" (סעיף 6 לתצהיר), ולא ברור כיצד תשובה זו, מתיישבת עם הרחבת הפוליסה לשימוש באופנועים, כמצויין בתעודת הביטוח: "סחר כלי רכב + אופנועים". 22. לפיכך ראיתי להעדיף את עדויותיהם של התובע, קצב ורוני עטור, אשר במהותן, נמצאו עקביות ותואמות, בכל הנוגע לנסיבות הוצאת הפוליסה והתשלום עבורה. כן ראיתי לקבוע כי המבוטחים לא קיבלו כל הסבר על תנאיה והגבלותיה של הפוליסה ולא נאמר להם שהכיסוי, בגין "מטרות פרטיות", מוגבל לשימוש בכלי רכב שנמסרו ל"מכון גירון", כחלק מהמאגר העסקי. כפועל יוצא מהאמור לעיל, ראיתי לקבל את עדותם של המבוטחים כי סברו והבינו שמדובר בפוליסה המכסה את שימושם, למטרות פרטיות, בכל כלי רכב. 23. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי התובע הבין או היה עליו להבין את הגבלות הכיסוי הביטוחי, מהאמור ברשימת הפוליסה לביטוח צד ג', שם נאמר: "מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה מוצאת עבור כלי רכב כלשהו בבעלות בעל הפוליסה ו/או שנמסר לו בפיקדון ו/או בקומיסיון והנמצא אצלו לצורך סחר כלי רכב". מדובר בשתי פוליסות שונות, האחת מוצאת באופן וולונטרי והשניה על פי חובה שבדין ואין לצפות ממבוטח שילמד ויבין את היקף הכיסוי על פי פוליסת ביטוח החובה, מתנאי הרשימה לביטוח צד שלישי. בהקשר זה ומעבר לצורך יצויין כי עדותו של התובע על פיה בתאונה נפגע רכב השייך לצד ג' - לוי מאיר, אשר פוצה על ידי הנתבעת, בגין נזקי הרכוש, מכח פוליסת צד שלישי האמורה (סעיף 9 לתצהיר, ת/1) - לא נסתרה. התובע כלל לא נחקר בנקודה זו (ב"כ הנתבעת התנגד אמנם לעדויות שמיעה אך בהעדר חקירה, לא הוכח כי עסקינן בעדות שמיעה) ולא הובאה כל ראיה סותרת מטעם הנתבעת. זאת ועוד, התובע העיד כי כעשרה חודשים לאחר התאונה, פנה לפקידה בסוכנות הביטוח, וביקש לקבל, לצורך הטיפול בתביעתו אישור על קיום ביטוח (נספח ד' לתצהיר, ת/1) וגם אז לא הוסברו לו מגבלות הכיסוי הביטוחי. יתרה מכך, באישור האמור, שהוצא לאחר התאונה, ביום 24.12.98, לא מפורטת מגבלה כלשהי על היקף הכיסוי הביטוחי וכל שמצויין בו: "סחר כלי רכב הראשי לנהוג עם תעודה זו שמי ניסים בלבד", מה שמעיד על כך שגם לאחר התאונה, הנתבעת לא דקה פורתא, באשר למגבלות הכיסוי הביטוחי. 24. עוד נותר לדון, בטענת הנתבעת בדבר היותה פטורה מתשלום תגמולי ביטוח, בגין מסירת פרטים מטעים, באשר לעיסוקו של התובע כבעל מוסך, מכח סעיף 7 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן:"חוק חוזה ביטוח"). טענה זו - אינה יכולה להתקבל, בהיותה בלתי סבירה ובלתי הגיונית. מוכנה אני לקבל כי המבוטחים ידעו שמדובר בפוליסה המיועדת למוסכים וסוחרי רכב ולפיכך מסרו את שמו של מוסך גירון כ"מוביל" בפוליסה אך מאידך, לא הוכח כי המבוטחים ידעו שהפוליסה מיועדת לעובדי המוסך בלבד או כי נשאלו בעניין זה. מעבר לכך שראיתי לקבל את עדותם של קצב ורוני עטור כי לא נשאלו כלל לגבי עבודתם וזיקתם של הנהגים המבוטחים למוסך הרי לו היתה פקידת סוכנות הביטוח, מסבירה למבוטחים כי הביטוח מיועד לעובדי המוסך בלבד וכי גם השימוש ברכב למטרות פרטיות מוגבל לכלי רכב שנמסרו למוסך כחלק מהמאגר העיסקי, היה מתחוור לתובע וחבריו - כי אין להם כל צורך וכל תועלת בהוצאת הביטוח האמור. לגרסת הנתבעת, גם אם התובע היה בעל מוסך, תעודת הביטוח האמורה, לא היתה מכסה את שימושו באופנוע שהרי לא מדובר באופנוע הנכלל במאגר העסקי של המוסך. לפיכך, לא סביר להניח שמבוטח ימסור פרטים מטעים, בכוונת מרמה, לצורך קבלת ביטוח שאין לו כל חפץ בו. זאת ועוד, עדותם של התובע, קצב ועטור כי שילמו את פרמיית הביטוח, בסוכנות הביטוח, בחלקים שווים, מלמדת אף היא כי לא ביקשו להציג עצמם כעובדי המוסך. בנסיבות אלה, משעדותם של סוכן הביטוח והפקידה כי עובר להוצאת הפוליסה, בררו את עובדת העסקתם של כל המבוטחים במוסך והבהירו את מגבלות הכיסוי הביטוחי, נדחתה, גם לא ניתן לקבל הטענה כי לו היו יודעים את המצב לאמיתו, לא היו מתקשרים בחוזה הביטוח. תוקף הכיסוי הביטוחי - סיכום 25. בפסק הדין ב"פרשת כהן", נקבע אמנם כי "התכלית הפרטית-הנלווית", היא המשקפת את התכלית האוביקטיווית של הפוליסה בהיותה בעלת זיקה קרובה יותר לתכלית הסחר, אלא שכב' המשנה לנשיא, השופט מצא, הוסיף וציין: "אף שגם לדעתי, התכלית הפרטית- הנלווית היא משקפת את תכליתה האובייקטיווית של הפוליסה נשוא דיוננו, אינני סבור כי מוצדק לשלול באופן גורף את התכלית הפרטית-העצמאית, כאילו הייתה זו מופרכת מיסודה. אכן צדדים סבירים והוגנים היו עשויים לרצות להתקשר בפוליסת סחר מורחבת, המכסה נסיעות פרטיות וחברתיות ברכבי המאגר העסקי בלבד. עם זאת, לא ניתן לשלול לחלוטין גם את האפשרות שצדדים סבירים והוגנים ירצו להתקשר בפוליסת סחר אחרת, המספקת למבוטח כיסוי ביטוחי אף לנסיעות פרטיות וחברתיות בכלי-רכב שאינם נכללים במאגר העסקי", (פסקה 21 לפסה"ד). 26. בענייננו, ראיתי כאמור לקבל את עדותם של המבוטחים, התובע, קצב ורוני עטור כי ביקשו להוציא פוליסת "סחר רכב", שנתפסה בעיניהם, כפוליסה "צמודת נהג", על רקע השתייכותם לחבורת חובבי אופנועים ובכדי שיוכלו לרכב על כל אופנוע. קבלת הטענה כי יש לפרש את הפוליסה, על פי תכליתה האובייקטיבית -"התכלית הפרטית הנילווית"- כמכסה שימוש למטרות פרטיות, בכלי רכב, הנכללים במאגר העיסקי של מוסך גירון, משמעה כי הפוליסה שהוצאה לתובע ולשני המבוטחים הנוספים, קצב וכתבי, ואשר תמורתה, גבתה המבטחת פרמיה, ריקה מכל תוכן ושוויה כקליפת השום, ויוזכר כי התובע וקצב, לא עבדו במוסך ועסקו בעיסוק עצמאי שאין לו כל קשר למוסך או לסחר בכלי רכב ואופנועים ואף לא הוכח ולא נטען כי רוני עטור או מוסך גירון, עסקו בסחר באופנועים. 27. פוליסת ביטוח, ועל אחת כמה וכמה, פוליסת ביטוח חובה, המוצאת מכח חובה שבדין, צריך שתנוסח בלשון ברורה וחד משמעית. בתעודת הביטוח, אין כל הגדרה של המונח "סחר רכב" וכפי שציינתי בפסק דיני בעניין "שטרית", עצם העובדה שפוליסה מסוג "סחר רכב", הוצאה עבור בעל מוסך שאינו עוסק בסחר רכב, מלמדת כי מונח זה, לא פורש, על ידי המבטחת, כפשוטו וכלשונו הצרה, אלא התייחס באופן כללי, לפוליסה "צמודת נהג" המאפשרת שימוש בכלי רכב בלתי מסויימים. זאת ועוד, מעיון בתעודת הביטוח, לא ניתן כלל להסיק כי הכיסוי הביטוחי מיועד לבעל המוסך ועובדיו בלבד וכי ההרחבה "למטרות פרטיות", מוגבלת לשימוש בכלי רכב הנכללים במאגר העיסקי של "מכון גירון". בכך הפרה הנתבעת את החובה המוטלת עליה בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, להדגיש ולהבליט את מגבלות הכיסוי הביטוחי. 28. בשל אי הבהירות הלשונית של תנאי הפוליסה ובהעדר הדגשה של הגבלות הכיסוי הביטוחי, בחירה באופציה הפרשנית על פיה הפוליסה מעניקה לנהגים הנקובים בה, כיסוי ביטוחי, לשימוש בכל כלי רכב, לרבות לצורך מטרות פרטיות, מתיישבת הן עם ההלכה שנפסקה ב"פרשת כהן" במשמעותה הרחבה והכללית והן עם ההלכה המושרשת, על פיה, מקום בו פוליסה ניתנת למספר פרשנויות אפשריות, תפורש הפוליסה, כנגד מנסחה, ראה לענין זה: ע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(3)1, ע"א 4819/92 כרמי עוז ואח' נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2)9, רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281 ויצויין כי בפרשת "רמת חן" הנ"ל, נפסק מפי כב' השופט קדמי כי מקום בו לשון הפוליסה, הינה דו משמעית וניתנת לפרשנויות שונות, ראוי לפרשה, תוך התאמה וכיבוד ציפייתו הסבירה של המבוטח, בדבר היקף הכיסוי הביטוחי (שם בעמ' 307). 29. מהטעמים האמורים, ראיתי לקבוע כי בנסיבות העניין, ראוי לפרש את הפוליסה, כמכסה שימוש למטרות פרטיות, בכל כלי רכב, וכי התובע זכאי לפיצויים על פי החוק, מכח תעודת הביטוח האמורה. גובה הנזק מהות הפגיעה והנכות 30. ממקום התאונה, פונה התובע לבי"ח שיבא שם אובחן כסובל משברים של הטיביה, הפיבולה ועצמות כף רגל שמאל. התובע נותח לצורך קיבוע השברים ורגלו קובעה בגבס. 31. ד"ר קובי לידור, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בדק את התובע, פעמיים. בחוות דעתו הראשונה, קבע ד"ר לידור, נכות זמנית, עד לאחר ניתוח לשחזור רצועה צולבת אחורית. לאחר שהתברר כי התובע לא עבר את הניתוח האמור ואינו מתכוון לבצעו, העריך ד"ר לידור את נכותו הצמיתה של התובע, כדלקמן: בגין אי ספיקה של הרצועה הצולבת האחורית - 10% בגין חיבור גרוע של עצם השוקה - 8% בגין הגבלה בתנועות הקרסול - 3% בגין הגבלה בתנועות הפרק הבין גלילי בבוהן רגל שמאל - 1% בגין פגיעה בעצב הספנוס - 1% ובסה"כ, נכות משוקללת, בשיעור של 21%. 32. ד"ר לידור, זומן לחקירה על חוות דעתו. התובע טוען כי קביעתו של ד"ר לידור מקפחת ואינה נותנת ביטוי לפגיעתו, במלוא חומרתה. כן מלין התובע, על הסתמכותו של ד"ר לידור על המדריך להערכת נכות צמיתה של ההסתדרות הרפואית האמריקאית. אשר לטענה זו האחרונה, המתייחסת להסתמכות על המדריך האמריקאי, אכן אבן הבוחן לקביעת נכות בתביעה על פי חוק הפיצויים הינה תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), אלא שמקובל ונהוג הוא לקבוע נכויות "מותאמות", מקום בו אין התאמה מלאה, בין הפגימות המתוארות בתקנות לבין פגיעת הנפגע ומגבלותיו ובעניין זה, ציין ד"ר לידור כי "ניתן לקבוע במותאם לסעיפים 48 (2)(ב) - אי יציבות קדמית-אחורית, 47(2) - חיבור גרוע של עצם השוקה, ו-35(1)(ב) - בגין הפגיעות בכף הרגל". 33. לאחר ששבתי ועיינתי בחוות הדעת, בתשובות לשאלות הבהרה ובעדותו של ד"ר לידור, איני סבורה כי קביעותיו נסתרו. ד"ר לידור הסביר כי לא "קיפח" את התובע בכך שלא קבע נכות בשיעור של 10% בגין חיבור גרוע של עצם השוקה שכן קבע בנוסף, נכות בשיעור של 3% בגין הגבלה בתנועות הקרסול, הנובעת מאותו חיבור גרוע. עוד הבהיר ד"ר לידור כי לא ראה לקבוע נכות בשיעור של 20%, בגין חוסר יציבות הברך כקביעת סעיף 48 (2) ב' לתקנות שכן לא מצא התעקמות של הברך, תחת משקל הגוף. 34. מאידך, לא ראיתי לקבל טענת הנתבעת, באשר ל"סרובו" כביכול של התובע, לעבור ניתוח לשחזור הרצועה. ד"ר לידור עצמו, לא המליץ כי התובע יעבור ניתוח ואף אישר בחקירתו הנגדית כי התייחסותו לסוגיה זו, מבוססת על דברי התובע, וכדבריו: "לא זוכר אם ראיתי מכתב או מסמך שמישהו המליץ בפניו לעשות ניתוח. זה מה שהוא אמר לי "(עמ' 37 לפרוטוקול). משעדותו של התובע כי הרופאים המטפלים לא המליצו בפניו, לעבור ניתוח (סעיף ד.5 לתצהיר) - לא נסתרה ובהתחשב בכך שאין מדובר בניתוח פשוט וחסר סיכון וכי הנכות בגין אי יציבות הברך, נקבעה בהתאמה, בשיעור של 10% בלבד, לא ראיתי להתחשב בסיכוי להקטנת הנכות במידה והתובע יעבור ניתוח, כטענת הנתבעת. 35. לפיכך ראיתי לאמץ את חוות דעתו של ד"ר לידור על פיה נכותו של התובע, בגין מכלול הפגיעות ברגל שמאל, מסתכמת בשיעור משוקלל של 21%. הנכות התפקודית 36. בעיסוקו כנגר, נדרש התובע לעבודה פיסית, לפיכך סבורה אני כי הנכות האורטופדית, הינה בגדר נכות תפקודית. יחד עם זאת, לא ראיתי לקבל טענת התובע כי הנכות התפקודית, עולה על הנכות הרפואית. בניגוד לתמונה המתוארת על ידי התובע בתצהירו כי אינו יכול לבצע "עבודות גדולות", לסחוב ולהרים לוחות עץ וארונות לבתי לקוחות וכי הינו מוגבל לביצוע "עבודות קטנות" כהדבקות ותיקונים בלבד, הרי מקלטת המעקב מיום 25.12.03 , נ/7, עולה כי התובע מעמיס ומוביל, חלקי ארונות, פלטות עץ, מגירות וכו', תוך כיפוף הברכיים, עליה וירידה מהרכב ובמדרגות. מאידך, לא ניתן לקבל טענת הנתבעת כי הנכות חסרת השלכה תפקודית ויצויין כי ד"ר לידור, לא ראה לשנות מקביעותיו, לאחר שצפה בקלטת המעקב. בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את שיעור הנכות התפקודית, כשיעור הנכות הרפואית. 37. בנקודה זו, יצויין כי טענת הנתבעת באשר לקיומה של נכות נוירולוגית, שאינה קשורה לתאונה, לא הוכחה. אין חולק כי התובע עבר, כחצי שנה עובר לתאונה, באוגוסט 1997, ניתוח להוצאת גידול שפיר מראשו (נספח טו' לתצהיר). יחד עם זאת, הסתמכות הנתבעת על קביעות המל"ל, במסגרת נכות כללית, ביחס לנכותו הנוירולוגית של התובע, אינה יכולה לעמוד. הלכה היא כי הדרך להוכחת טענות שברפואה, לרבות קיומן של נכויות שאינן קשורות לתאונה, בתביעה על פי החוק, הינה מינוי מומחה רפואי, מטעם בית המשפט, בהתאם לסעיף 6 א' לחוק, ראה לעניין זה, רע"א 1426/03 נאסר בלאל נ' אברג'יל ואח', תק-על 2003 (1) 2006 ורע"א 1246/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' שטרית, תק-על 2005 (1) 3193. עבודת התובע והשתכרותו 38. התובע העיד כי עבד כנגר עצמאי, החל משנת 1987 וכי העסיק את אביו כשכיר בנגריה שנוהלה על ידו. התובע העיד כי כחודש לאחר ניתוח הראש שעבר, שב לעבודתו בנגריה וכי בתקופת אי הכושר שלאחר התאונה, לא ביצע עבודות בעצמו אלא פיקח על העבודה שבוצעה בעיקר על ידי אביו, או על ידי הנגר, אמר יצחק, לו מסר עבודות אשר לא יכול היה לבצע. התובע הוסיף וציין כי הוא ואביו, לא יכלו עוד, לעמוד בנטל החזקת הנגריה, לפיכך, בשנת 2001, סגר את הנגריה ועבר לעבוד עם יצחק אמר. 39. משומות המס לשנים 2002-1995 (נספח יט' לתצהיר התובע) עולה כי הכנסותיו של התובע היו כדלקמן: שנה הכנסה שנתית חייבת הכנסה שנתית לאחר ניכוי מס הכנסה חודשית ממוצעת - נטו 1995 83,284 ₪ 72,983 ₪ 6,082 ₪ 1996 91,912 ₪ 81,007 ₪ 6,750 ₪ 1997 85,082 ₪ 75,072 ₪ 6,256 ₪ 1998 73,572 ₪ 69,652 ₪ 5,804 ₪ 1999 50,355 ₪ 47,124 ₪ 3,927 ₪ 2000 68,221 ₪ 59,260 ₪ 4,938 ₪ 2001 38,752 ₪ 38,410 ₪ 3,201 ₪ 2002 35,988 ₪ 35,988 ₪ 2,999 ₪ 40. לאחר שבחנתי טענות הצדדים, איני סבורה כי הוכח קשר ישיר בין הפגיעה תולדת התאונה, לבין סגירת הנגרייה, בשנת 2001, כשלוש שנים לאחר התאונה. יצויין כי התובע ואביו אישרו כי הוצא צו סגירה לנגריה ועל כן עבדו ב"שקט" וב"דלתות סגורות" (עמ' 11 ו-21 לפרוטוקול). כן לא הובא הסבר לירידה הדרסטית בהכנסות, החל משנת 2001 דווקא. נוכח העובדה כי ההכנסות בשנת התאונה וכן בשנת 2000, היו גבוהות יותר, לא סביר כי ירידה זו נובעת, כל כולה, מהפגיעה תולדת התאונה. זאת ועוד, יצחק אמר העיד כי פרש מעבודתו בנגריה וכי למעשה התובע עובד עם בנו של העד, על פי הסדר שפרטיו לא הובהרו (עמ' 19-18 לפרוטוקול). יצויין כי מדובר בנגר עצמאי וככל עובד עצמאי אחר, הכנסותיו מושפעות מגורמים שונים, לרבות המצב הכללי במשק. בנסיבות אלה, ראיתי לבסס את חישוב הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בתקופות השונות, על בסיס הכנסתו הממוצעת של התובע, בשנים שקדמו לתאונה, 1997-1995, בסך של 6,362 ₪ נטו ובהצמדה מאמצע התקופה (1.6.96), סך של 8,730 ₪, נטו לחודש. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות 41. התובע טוען כי לאחר התאונה, היה בלתי כשיר לעבודה משך כ-18 חודשים, עד אוגוסט 1999. יחד עם זאת, מדו"חות השומה, עולה כי היו הכנסות בתקופה האמורה. בנסיבות אלה, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בשנים 1998 ו-1999, על בסיס הפרש ההכנסות בשנים אלה, בהשוואה לשנת 1997. בנקודה זו יצויין כי הגם שטענות הנתבעת בדבר נכות נוירולוגית שאינה קשורה לתאונה, לא הוכחו, הרי שלא ניתן להתעלם מתלונות התובע בדבר כאבי ראש והתקפים של קשיי דיבור המופיעים מפעם לפעם, מה גם שהתובע אישר כי תלונותיו בפני הועדה הרפואית של המל"ל, היו אמת (עמ' 10 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, השוואת ההפסד בתקופה שלאחר התאונה, להכנסות בשנת 1997 בלבד, לוקחת בחשבון, ירידה מסויימת בהכנסות, בתקופה שלאחר ניתוח הראש שעבר התובע באוגוסט 1997. ההפסד הנומינלי בשנת 1998, מסתכם בסך של 5,420 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה, (1.6.98) סך של 8,926 ₪. ההפסד הנומינלי לשנת 1999 מסתכם בסך של 34,727 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית, מאמצע התקופה, (1.6.99) סך של 51,940 ₪. 42. אשר ליתרת התקופה, בעבר ובעתיד, יחושב הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, על בסיס הפסד בשיעור 21% מהשכר הממוצע בשנים שעובר לתאונה, בסך של 8,730 ₪. הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר, מיום 1.1.00 ועד היום (76 חודשים), מסתכם בסך של 139,331 ₪ (76 x 0.21 x 8,730) ובצרוף ריבית מאמצע התקופה (1.2.03), סך של 159,876 ₪. 43. אשר לעתיד, בהיות התובע עובד עצמאי, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי כושר השתכרות, עד הגיעו לגיל 70. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, מסתכם בסך של 305,691 ₪ (166.7436 x 0.21 x 8,730). 44. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, מסתכם בסך של 526,433 ₪. כאב וסבל 45. התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל, על בסיס נכות בשיעור 21% ו-12 ימי אשפוז, בסך של 41,854 ₪. הוצאות נסיעה וניידות 46. לאור מהות הפגיעה, סביר כי בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, כאשר התובע נזקק לקביים, נגרמו הוצאות נסיעה לצורך נסיעה לטיפולים רפואיים. כן סביר בעיני, כי התובע נזקק להוצאות ניידות יתרות, בגין נכותו. התובע עותר לפסיקת פיצוי גלובלי, בסך של 40,000 ₪, בגין הוצאות נסיעה. דרישתו זו סבירה, בנסיבות העניין וראיתי לקבלה. הוצאות רפואיות 47. התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות, לרבות טיפולים רפואיים ורכישת תרופות וכן רכישת עזרים רפואיים; מייצב ברך, מדרסים ונעליים אורטופדיות. ד"ר לידור, אישר, בחקירתו הנגדית, כי התובע נזקק למייצב ברך (עמ' 40 לפרוטוקול). לגבי נעליים אורטופדיות, בתשובות לשאלות הבהרה מיום 5.5.01, השיב ד"ר לידור כי "יתכן ומר ניסים שמי יזדקק לנעליים אורטופדיות", יחד עם זאת, בחקירה נגדית, השיב כי התובע לא יזדקק לנעליים אורטופדיות (עמ' 43 לפרוטוקול). לגבי הצורך במדרסים, השיב ד"ר לידור: "לא נראה כי יש הכרח בזה. יכול להיות שהוא ירגיש עם זה יותר טוב. אינני זוכר אם המלצתי לתובע להשתמש במדרסים... לא חובה ללכת עם מדרסים כשיש הפרש גובה של ס"מ 1. אם זה נוח אינני שולל את זה" (עמ' 43-42 לפרוטוקול). התובע צרף לתצהירו קבלות בגין רכישת מדרסים, בשנת 1999 ובשנת 2001 וכן קבלות בגין טיפול רפואי פרטי, אשר הצורך בו לא הוכח. בהתחשב בכך שהתובע זכאי לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לו, במסגרת קופת החולים, בה הוא חבר ומכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, מחד ומאידך בהתחשב בכך שהתובע עלול להידרש לתשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות ובהתחשב בהמלצת המומחה בעניין שימוש במגן ברך וכן בהוצאות לרכישת מדרסים, שהמומחה אישר כי יכולים להקל על התובע, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 35,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות, בעבר ובעתיד. עזרת הזולת 48. התובע טוען לפסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת בתקופת אי הכושר לעבודה וכן פיצוי בגין עזרה בעבודות משק הבית. מקובל עלי כי התובע נזקק לעזרת בני משפחתו, בתקופת אי הכושר וההחלמה שלאחר התאונה וכי עזרה זו, חרגה מהמקובל ומהמצופה מבני משפחה. יחד עם זאת, לא הוכח כי נגרם למי מבני המשפחה הפסד כלשהו בגין העזרה שניתנה לתובע. כן לא הוכח כי נגרמה הוצאה כלשהי, בגין העסקת עזרה מאז התאונה ועד היום. בהתחשב בפיצוי בגין עזרת בני המשפחה, בתקופת אי הכושר שלאחר התאונה ובכך שהתובע עלול להיזקק, בעתיד, לעזרה בגין הפגיעה תולדת התאונה, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 25,000 ₪, בגין עזרת הזולת, בעבר ובעתיד. הפסד זכויות סוציאליות והפסד פנסיה 49. התובע עבד, עובר לתאונה, כנגר עצמאי ולא הוכח כי צבר זכויות סוציאליות כלשהן. בנסיבות אלה, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסד זכויות סוציאליות והפסדי פנסיה, מעבר לפיצוי שנפסק בגין הפסדי השתכרות ואובדן כושר השתכרות. ניכויים 50. מסכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, יש לנכות את גמלת הניידות שמקבל התובע, בסך של 125,540 ₪. הגם שהפיצוי שנפסק בגין הוצאות ניידות, נמוך מהסכום האמור, יש לנכות את הגמלה במלואה, ראה לעניין זה ע"א 612/84 מרגלית נ' מרגלית ואח', פ"ד מא (3) 514. מעבר לצורך יצויין כי בסיכומיה, עתרה הנתבעת, לניכוי גמלת ניידות בלבד, לפיכך מתייתר הצורך בדיון שנערך בסיכומי התובע, בעניין גמלאות נכות כללית והקשר בינן לבין התאונה. 51. כן יש לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובע, בסך של 14,000 ₪. היות ולא הובהר אם הסכום האמור כולל שכר טרחה ומע"מ ובאיזה שיעור, יערכו ב"כ הצדדים את חישוב ניכוי התשלום התכוף, נטו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד התשלום ועד ליום פסק הדין. סיכום 52. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 668,287 ₪ ולאחר ניכוי גמלת ניידות, סך של 542,747 ₪. ב"כ הצדדים יערכו חישוב הניכוי, בגין התשלום התכוף, כאמור בסעיף 51 לעיל. על סכום פסק הדין, לאחר הניכוי האמור, יתווספו הוצאות המשפט ושכ"ט עורך דין תאונות דרכים, בשיעור 13% ומע"מ כחוק. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.תאונת דרכיםפוליסה