תעודת ביטוח חובה ללא חותמת

לטענת חברת הביטוח, דין התביעה כנגדה להדחות עקב העדר כיסוי ביטוחי, שכן לטענתה תעודת הביטוח שהוצאה הנושאת, לכאורה, את חותמת בנק הפועלים, סניף טירה לא שולמה. בהתאם לתקנה 1 (א) וטופס א' לתקנות ביטוח רכב מנועי (תעודות ביטוח) תש"ל - 1970 מועד תחילת הביטוח הינו "המועד בו הוחתמה תעודה זו בחותמת הבנק". להלן פסק דין בנושא תעודת ביטוח חובה ללא חותמת: פסק דין 1. בפני תביעת התובע, יליד 27.4.76, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 30.9.02 (להלן: "התאונה"). 2. התאונה הינה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). 3. במועד התאונה נהג התובע ברכב מספר רישוי 1756716 (להלן: "הרכב") שהיה בבעלותו של הצד השלישי - ספואן (להלן: "ספואן"). 4. התביעה הוגשה בתחילה כנגד הנתבעות 1 ו - 2 בלבד: מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") ואבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן: "אבנר") (המבטחת ואבנר תקראנה להלן יחדיו: "המבטחות"). 5. לטענת התובע, המבטחות ביטחו את השימוש ברכב בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) התש"ל - 1970 (להלן: "הפקודה"), וכי על כן עליהן לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. 6. לטענת המבטחות, דין התביעה כנגדן להדחות עקב העדר כיסוי ביטוחי, שכן לטענתן תעודת הביטוח שהוצאה על ידן (להלן: "התעודה") הנושאת, לכאורה, את חותמת בנק הפועלים, סניף טירה (להלן: "סניף הבנק"), לא שולמה. אין מחלוקת כי לתובע היה רשיון נהיגה בר תוקף לנהיגת הרכב. 7. נוכח טענת המבטחות, תוקן כתב התביעה ע"י צירופה של קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"). לטענת התובע, הוא לא ידע, ולא יכול היה לדעת כי התעודה לא שולמה, כטענת המבטחות, ועל כן היה ותתקבל טענתן - על קרנית לפצותו בגין נזקיו, מכוח חבותה עפ"י החוק (המבטחות וקרנית תקראנה להלן יחדיו: ''הנתבעות''). 8. הנתבעות הכחישו את עצם אירוע התאונה ועמדו אחר הכחשתן זו, עד לתום הדיון בתביעה. 9. לטענת קרנית, אין לתובע עילת תביעה כנגדה בהיותו המשתמש ברכב. כן הוסיפה וטענה קרנית כי אין בסיס לטענת המבטחות. למען הזהירות, הגישה קרנית הודעה לצד שלישי כנגד ספואן, בטענה כי הוא התיר את השימוש ברכב, מבלי שהוצאה בגין השימוש בו פוליסת ביטוח המכסה חבות כלפי התובע, ולכן עליו לשפותה בגין כל תשלום שתחויב לשלם לתובע. 10. ספואן הכחיש את טענות המבטחות ועמד על טענתו כי התעודה שולמה על ידיו בבנק בתשלום במזומן, וזאת עוד ביום 3.3.02. 11. פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של עדי התובע: התובע, אחיו של התובע מר קאסם רדד (להלן: "האח"), מר חאדי מחמוד, מנהל עבודה במפעל בלוקים באיזור התעשייה בטייבה (להלן: "המוכר"). עדי המבטחות: מר מואסיס סופיאן - מנהל סניף הבנק נכון למועד שמיעת הראיות בתיק זה (להלן: "המנהל הנוכחי"), מר דוד סלומון - מנהל חשבונות ראשי במנורה (להלן: "מר סלומון"). רס"ר רן שמש, הגב' חטמה מנסור - מנהלת מחלקת בנקאות כללית בסניף הבנק (להלן: "הפקידה"), מר ג'אמל מחאמיד - מי ששימש כמנהל סניף הבנק בזמנים הרלוונטים לתביעה (להלן: "המנהל הקודם"). עדי קרנית: מר איברהים דעאס - מי ששימש כיועץ המס הקודם של האח (להלן: "יועץ המס הקודם"). מר עוראבי עירקי, מי שמשמש כיועץ המס הנוכחי של האח (להלן: "יועץ המס הנוכחי"). מר מישלי גבריאל, מנהל תחום בכיר רציפות ביטוח במל"ל (להלן: "מר מישלי") , הגב' רז יהודית, פקידת תביעות נפגעי עבודה בסניף המל"ל בכפר סבא (להלן: "פקידת המל"ל"). עדי הצד השלישי: הצד השלישי בעצמו. כן קראתי את תצהירי העדויות הראשיות והמסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות פרוטוקולי הוועדות הרפואיות של המל"ל, אשר קבעו את נכויותיו הזמניות ונכותו הצמיתה של התובע. שמיעת הראיות התקיימה במועדים כדלקמן: 16.2.06, 25.4.06, 26.6.06, 29.10.06 ו- 14.12.06. כמו כן קראתי את סיכומיהם בכתב של ב"כ בעלי הדין, ושמעתי השלמת טיעונים בע"פ בתום ישיבת יום 14.12.06. 12. בהסכמת הצדדים, עוכב מתן פסה"ד עד ליום 1.1.07, על מנת לאפשר לנתבעות לשקול להבאת ראיות נוספות בתגובה לראיית הזמה שהוגשה ע"י התובע בישיבת יום 14.12.06 (להלן: "הראיה"). ביום 26.12.06 הגישה קרנית בקשה להארכת מועד הבאת ראיות נוספות ב - 21 יום נוספים. בהחלטתי מיום 27.12.06, הוארך המועד עד ליום 20/1/07. 13. אדון תחילה בשאלת החבות, ובהמשך בשאלת גובה הנזק. 14. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצוין אחרת. שאלת החבות תמצית טענות התובע 15. עובר לתאונה, כמו גם ביום התאונה, עבד התובע כמסגר וכעובד כללי במפעל ליצור בלוקים "בלוק קאסם רדאד" (להלן: "המפעל"). ביום 30.9.02, במהלך יום עבודתו במפעל, התקלקלה אחת המכונות המייצרות בלוקים. האח הורה לתובע בסוף יום העבודה לנהוג ברכב שהושאל לאח ע"י ספואן, ולנסוע בדחיפות לאיזור התעשייה בטייבה על מנת לרכוש ברגים הדרושים לתיקון המכונה. 16. התובע פעל בהתאם להוראת האח, נהג ברכב לכיוון טייבה על מנת לרכוש את הברגים מהמוכר. התובע ביצע את הרכישה, ובעת חזרתו מטייבה, בשעה 20:30 או בסמוך לשעה זו, ארעה התאונה, במהלכה התנגש הרכב בכלי רכב אחר. 17. הרכב הושאל לאח ע"י ספואן לשירות המפעל ולצרכיו, כאשר אליו נילווים כל הרישיונות כחוק, לרבות התעודה. 18. לא הוכחה טענת המבטחות כי התעודה זויפה. 19. לחילופין, התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת כי קיים פגם כלשהו בתעודה - אם אכן קיים, ועל כן, על קרנית לפצותו בגין נזקיו. 20. התקיימו שלושת התנאים הקבועים בסעיף 7א לחוק, לפיהם זכאי התובע לפיצוי מקרנית. התובע הוכיח את שלושת התנאים הדרושים: נהיגה בהיתר מספואן; רק לאחר הגשת כתב התביעה נודע לראשונה לתובע על הטענה של אי כיסוי ביטוחי; התובע סמך על האח והאמין לו, ועל כן, אין זה סביר שידע על העדר הביטוח. תמצית טענות המבטחות טענותיהן העובדתיות של המבטחות 21. התאונה כלל לא ארעה. 22. יש לדחות את גרסת ספואן, כי שילם במזומן את דמי הביטוח בגין התעודה. המדובר בעדות יחידה של בעל דין. יש להביא בחשבון כי המדובר באדם המרצה עונש מאסר בגין ניסיון סיוע לרצח. 23. הוכח מעדויותיהם של המנהל הנוכחי, הפקידה והמנהל הקודם כי: החותמת על גבי התעודה מזוייפת; פקיד "מספר 19" אשר החותמת לכאורה משוייכת אליו, לא עבד בבנק ביום התשלום הנטען; נמצאה התאמה בין כל התשלומים שבוצעו באותו יום בסניף הבנק לבין החיובים בגינם בוצעו התשלומים; החותמת אינה מסוג החותמות המעידות על תשלום, והיא נועדה לצרכים אחרים. 24. הוכח מעדותו של מר סלומון כי התשלום עבור התעודה לא התקבל במנורה. טענותיהן המשפטיות של המבטחות 25. בהתאם לתקנה 1 (א) וטופס א' לתקנות ביטוח רכב מנועי (תעודות ביטוח) תש"ל - 1970 (להלן: "התקנות"), מועד תחילת הביטוח הינו "...המועד בו הוחתמה תעודה זו בחותמת הבנק". 26. הוכח כי לא התקבל תשלום וכי החותמת מזוייפת, ועל כן, דין התביעה כנגד המבטחות להדחות. תמצית טענות קרנית בשאלת החבות 27. התאונה כלל לא ארעה. 28. הוכח כי התאונה אינה ''תאונת עבודה'', וכי תביעת התובע למל"ל כוזבת, ועל כן, קיים חיזוק נוסף לטענות הנתבעות כלפי התובע. התעודה הינה תעודת ביטוח בת-תוקף 29. אין חולק כי ספואן מחזיק בתעודה שהוצאה ע"י המבטחות, והחתומה בחותמת סניף הבנק. 30. הוכח מעדותו של ספואן כי שילם את דמי הביטוח לפקיד בסניף הבנק, וכי האחרון החתים את התעודה בחותמת סניף הבנק. 31. מעיון בתעודה, ניתן לראות כי מדובר בתעודת ביטוח חובה רגילה. בתעודה מצויין כי ''מועד תחילת הביטוח הוא המועד בו הוחתמה תעודה זו בחותמת הבנק, אך לא לפני 28.2.02; מועד פקיעת הביטוח 28.2.03 בחצות''. חותמת סניף הבנק מעידה כי התעודה הוחתמה ביום 3.3.02. דהיינו, התאונה ארעה בתוך תקופת הביטוח. 32. אין בכוחה של טענת המבטחות לשלול קיומו של הכיסוי הביטוחי. השאלה, האם שולמו או לא שולמו דמי ביטוח, אינה רלוונטית. השאלה הרלוונטית היחידה היא: האם ומתי הוחתמה חותמת סניף הבנק; אין חולק כי לא המבוטח ניסח את התעודה; לא הוא זה שקבע את תנאיה; אין בתעודה, ולו ברמז - הוריה כלשהי הקושרת בין תוקף הכיסוי הביטוחי לבין תשלום הפרמיה. 33. במקרה של ביטוח חובה, במובחן מביטוח אחר, מבוטח המקבל תעודת ביטוח חובה אינו מקבל תעודה בת-תוקף. התעודה נכנסת לתוקפה רק לאחר שהינה מוחתמת בחותמת הבנק, וזאת לא לפני המועד הנקוב בתעודה. אם המבוטח, מכל סיבה שהיא, אינו דואג להחתמת התעודה בחותמת בנק - לא תקום למבטחת זכות לקבלת דמי הביטוח עבור התקופה שחלפה, שכן, תקופת הביטוח כלל לא החלה, כאמור בתעודת הביטוח. 34. הבנק משמש זרועה הארוכה ושליחה של המבטחת, הוא פועל בשמה ואמור לבצע את תשלום דמי הביטוח, אף אם תשלום זה שולם לבנק באמצעות אשראי, או אף לא שולם כלל. 35. בכתב הגנתן טענו המבטחות כי דין התביעה כנגדן להדחות עקב העדר כיסוי ביטוחי, שכן התעודה לא שולמה. המבטחות לא טענו בכתב הגנתן כי החותמת מזויפת. חזית ההגנה של המבטחות מצומצמת ומוגדרת לטענה כי דמי הביטוח לא שולמו. המבטחות אינן טוענות בהגנתן שחותמת סניף הבנק זויפה. 36. קרנית התנגדה במהלך שמיעת הראיות להרחבת חזית, ככל שהדבר נוגע לטענה כי חותמת סניף הבנק מזויפת, וכי ספואן לא שילם את דמי הביטוח. אין קשר הכרחי בין שתי הטענות. אי תשלום דמי ביטוח כשלעצמו אינו שולל את הכיסוי הביטוחי. היה על המבטחות לטעון ולהוכיח שהתעודה לא הוחתמה בחותמת סניף הבנק, ומשטענה זו לא נטענה בכתב הגנתן - אין לאפשר העלאתה כעת. 37. על הטוען לזיוף ומרמה מוטל נטל כבד להוכחת טענתו, ובראש ובראשונה עליו לטעון את טענת הזיוף והמרמה בצורה מפורשת, בכתב טענותיו. המבטחות לא עשו כן, ועל כן הן מנועות מלהעלות טענה זו בשלב הסיכומים. 38. גם אם היו המבטחות טוענות לזיוף ולמרמה - טענה זו לא הוכחה על ידן. על המבטחות היה להגיש ראיות טובות כדוגמת: חוו"ד גרפולוגית; העדת הפקיד שנשא את הקוד 19. אין די בעדויות עובדי הבנק באשר לבדיקות שבוצעו על ידם - בדיקות שלא בוצעו כדבעי. התשלום עבור התעודה 39. הוכח מעדות ספואן כי שילם במזומן את דמי הביטוח, וכי פקיד סניף הבנק החתים את התעודה בחותמת סניף הבנק ובחתימת ידו. עדותו של ספואן נתמכת בתעודה עצמה. 40. אין לשלול את האפשרות כי מי מעובדי סניף הבנק מעל בכספים, וכדי להרחיק עצמו מהמקרה החתים את התעודה בחותמת בנק שאינה מזהה אותו. 41. כאמור, הבדיקה שבוצעה ע"י עובדי סניף הבנק הייתה רשלנית ולא מקיפה. 42. עובדי סניף הבנק כלל לא חשדו שמדובר בחותמת מזוייפת. 43. פקיד מס' 19 לא זומן לעדות ע"י המבטחות, ועל כן יש להפעיל את הכלל של הימנעות מהבאת עדים. 44. המבטחות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להוכחת טענתן בדבר העדר תוקף הביטוח. תימוכין לכך ניתן למצוא, בין היתר, בת.א. 1021/99 (י-ם) לוי ירוחם נ' מנורה ואח' ובבר"ע שהוגשה על ההחלטה - בר"ע 11548/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ירוחם לוי. תמצית טענות ספואן 45. טענות בא כוחו של ספואן בסיכומיו זהות למעשה לטענות קרנית: דמי הביטוח בגין השימוש ברכב שולמו על ידי ספואן; התובע נהג בהיתר; על כן, על המבטחות לשאת בפיצוי התובע בגין נזקיו. דיון ממצאים ומסקנות בשאלת החבות מבוא 46. אקדים ואומר, כי שוכנעתי כי: התאונה ארעה בנסיבות הנטענות ע"י התובע; התאונה הינה ''תאונת עבודה''; לא קיים כיסוי ביטוחי לשימוש ברכב; התובע זכאי לפיצוי מקרנית; קרנית זכאית לשיפוי מספואן. 47. כאמור, טענתה המרכזית של קרנית הינה כי המבטחות מנועות מלהעלות כל טענה כי התעודה מזויפת, מאחר וטענה זו לא נטענה בכתב הגנתן. במסגרת השלמת טיעונים בע"פ בישיבת יום 14.12.06 השיב ב"כ המבטחות לטענה זו. לטענת ב"כ המבטחות, עובר להגשת כתב הגנתן, לא ידוע היה למבטחות כי עסקינן בחותמת מזויפת, וכל שידוע היה להן הוא כי דמי הביטוח לא שולמו, כפי שנמסר להן ע"י סניף הבנק. במהלך שמיעת הראיות הוברר לראשונה למבטחות כי החותמת מזויפת, ועל כן העלו טענה זו בהזדמנות הראשונה. 48. בתשובה הגיב ב"כ קרנית כי היה על המבטחות להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה, ומשלא עשו כן, ומשקרנית התנגדה להרחבת חזית - דין טענתן להדחות. 49. מוסיפות וטוענות המבטחות כי מהות העניין אינה החותמת, אלא התשלום. הרחבת חזית 50. בס' 3 לכתב תביעתו המתוקן טען התובע כי מנורה ''...הוציאה תעודת ביטוח שמספרה...''. בס' 5 לכתב תביעתו המתוקן טען התובע כי קרנית ''...צורפה כנתבעת לכתב תביעה זה למען הזהירות ומחמת טענת הנתבעת 1 (מנורה - ה.י.) להעדר כיסוי ביטוחי''. 51. בכתב הגנתן טענו המבטחות כי ''...דין התביעה כנגדן להדחות ו/או להימחק על הסף, וזאת עקב העדר כיסוי ביטוחי. הנתבעות תטענה כי תעודת הביטוח שהוצאה על ידן ונושאת חותמת בנק הפועלים סניף טירה מיום 3.3.02, לא שולמה, וזאת עפ"י הודעת הבנק המצ"ב''. 52. כאמור, לטענת קרנית, אין רלוונטיות לשאלה האם בוצע תשלום, אם לאו, ודי בהחתמת תעודת הביטוח בחותמת בנק, על מנת להעניק את הכיסוי הביטוחי. אין דעתי כדעת קרנית. 53. אין חולק כי התעודה עצמה אכן הוצאה ע"י מנורה לצורך תשלומה, אולם אין די בטענה זו שכן על התובע להוכיח כי דמי הביטוח שולמו - טענה שכלל לא נטענה בכתבי התביעה. 54. כל הפסיקה אליה הפנתה קרנית עוסקת בתשלום דמי הביטוח (בין במזומן ובין באשראי) וקובעת כי תשלומו הוא המקנה את הכיסוי הביטוחי. תעודת הביטוח (בצירוף החותמת עליה) הינן אך ורק אמצעי להוכחת התשלום. בפרשת לוי ירוחם אף נקבע ע"י כב' השופטת מזרחי כי "...המחלוקת בין הצדדים נוגעת לזהות האדם שביצע את החתימות. נפקות המחלוקת היא זו: במידה ויוכח כי אין מדובר בחתימה שהטביע נציג הבנק, אלא המשיב עצמו, אזי תעודת הביטוח אינה תקפה, כיוון שחותמת מזויפת אין כוחה יפה ללמד על קיומו של תשלום''. 55. אחת מראיותיהן של המבטחות להוכחת טענתן כי התשלום לא שולם, הינה כי החותמת מזויפת. בעל דין אינו נדרש להביא ראיותיו במסגרת כתבי טענותיו, ודי כי יטען בכתב טענותיו את העובדות המקימות את עילת התביעה/עילת ההגנה. במקרה דנן, די בטענה כי דמי הביטוח לא שולמו, על מנת שהמבטחות תהינה רשאיות להביא ראיות להוכחת טענתן כי החותמת מזויפת. 56. יתרה מכך, כאמור, התובע לא טען בכתבי תביעתו כי דמי הביטוח בגין התעודה שולמו ו/או כחותמת סניף הבנק מתנוססת עליה. על כן, גם מטעם זה לא היה על המבטחות להעלות את טענת הזיוף בכתב הגנתן שכן בכתב התביעה לא הוצבה בענין זה חזית על ידי התובע אשר היה על המבטחות להתמודד עימה. 57. למעלה מהדרוש - הנני משאיר בצריך עיון את השאלה אם על בעל דין להעלות בכתב טענותיו טענת מרמה, כאשר טענה זו אינה נטענת כנגד הצד שכנגד. 58. לטענת קרנית, לו המבטחות היו טוענות בכתב הגנתן, כפי שהיה עליהן לעשות, (לטענתה), כי החותמת מזויפת - קרנית הייתה מביאה ראיות לשלילת הטענה. עיון בפרוטוקולי הדיון, בבקשות להזמנות עדים שהוגשו ע"י קרנית ובסיכומי הצדדים מלמד כי ביהמ"ש אפשר לכל הצדדים להביא ראיות, לאו דווקא עפ"י סדר הבאתן, כאשר ברור היה לצדדים כי מנחה את ביהמ"ש כלל אחד ויחיד (כפוף לפגיעה מהותית בצד שכנגד) - עשיית צדק וגילוי האמת. מטעם זה אפשרתי לתובע להגיש את הראיה לאחר תום שמיעת הראיות ואפשרתי לנתבעות לשקול הבאת ראיות נוספות, כמשקל נגד להבאת הראיה, וכל זאת לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים. כך גם אפשרתי קביעת מועדי דיון נוספים, לבקשת קרנית והמבטחות, בניסיונותיהן להזים את טענות התובע כי התאונה הינה ''תאונת עבודה''. 59. קרנית, ניסתה להתמודד, ככל האפשר, כנגד טענות התובע באשר לעצם אירוע התאונה, כמו גם, עם טענתו, כי התאונה הינה ''תאונת עבודה''. במיוחד העלתה קרנית במהלך חקירותיהם הנגדיות של עדי סניף הבנק וספואן ספקות ושאלות רבות ביחס לטענה כי דמי הביטוח לא שולמו וכי החותמת מזויפת. קרנית עשתה כן מבלי שוויתרה על טענתה בדבר הרחבת חזית, ועל כן לא נמנעה ממנה האפשרות להגיש ראיות נוספות, אם וככל שהיו, לשלילת הטענה כי החותמת מזויפת. 60. למעלה מן הדרוש יאמר כי התובע וספואן לא טענו בסיכומיהם להרחבת חזית. גם לאחר שהדבר הובא לידיעתם לא הועלתה טענה זו ע"י התובע וספואן במסגרת השלמת הטיעונים בע"פ בישיבת יום 14.12.06. על כן, ככל שהדבר נוגע למערכת היחסים שבין התובע וספואן לבין המבטחות - דין הטענה להדחות. 61. מששוכנעתי (מהנימוקים שיפורטו בהמשך) כי התובע ''...נהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח...'', כאמור בסעיף 7(5) לחוק - דין תביעתו כנגד המבטחות להדחות. בהמשך יהיה מקום לדון בשאלה האם התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 7א לחוק המקנים לו זכות תביעה כלפי קרנית. 62. למקרה ונפלה שגגה במסקנתי כי אין עסקינן בהרחבת חזית - הנני סבור כי בנסיבותיו של תיק זה, הענות לטענת קרנית משמעה - עשיית משפט, אך לא עשיית צדק. על ביהמ"ש מוטלת החובה לעשיית משפט צדק. בנסיבות דנן, גוברת חובת עשיית הצדק על חובת עשיית המשפט, שכן בפועל עשתה קרנית כל שניתן על מנת להתמודד עם טענות המבטחות ומבלי שנפגעה במאום זכות מזכויותיה המהותיות. 63. כפי שנקבע על ידי כב' השופטת ארבל, בבג"ץ 7738/04, אילנה מזרחי נ' שר הרווחה ואח', עמ' 6 (2007), "...הרצון להימנע מתוצאה שאינה צודקת טבועה בשורשי שיטתנו המשפטית ושזורה בה כחוט השני. אמר בהקשר אחר הנשיא זמורה כי 'יש להימנע, עד כמה שאפשר, מתוצאות כאלה המספקות אולי את השכל המשפטי הפורמלי, אבל אינן מספקות את רגש הצדק והיושר (ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד א(1)5, 19 (1949)'". 64. כפי שיוברר בהמשך, שוכנעתי, גם בלא הוכחת הטענה כי החותמת מזוייפת - כי דמי הביטוח לא שולמו, ועל כן, די בכך כדי לקבוע כי לא היה כיסוי ביטוחי לשימוש ברכב. האם הוכח כי החותמת מזויפת וכן כי לא שולמו דמי הביטוח 65. כאמור, שוכנעתי כי החותמת המתנוססת על גבי התעודה הינה חותמת מזויפת, וכי דמי הביטוח לא שולמו, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן. 66. ביום 3.3.02 עבדו בסניף הבנק מספר פקידים. כל פקיד מחזיק ברשותו חותמת בה מופיע כינויו - כינוי הנקוב במספר. החותמת נחזית להיות חותמת השייכת לפקיד מס' 19. מעדויותיהם של עובדי הבנק הוכח כי פקיד מס' 19 לא עבד בסניף הבנק ביום 3.3.02, ומשכך, ברי כי פקיד מס' 19 לא יכול היה להחתים את התעודה בחותמתו (עדות הפקידה בעמ' 58, 59, 61 לפרוטוקול ישיבת יום 25.4.06 ועדותו של המנהל הקודם בעמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 29.10.06). 67. אמנם, פקיד מס' 19 לא זומן לדיון, אולם נשאלת השאלה, לשם מה היה על המבטחות לזמנו לעדות?. לא נסתרו עדויותיהם של עובדי סניף הבנק כי פקיד מס' 19 לא עבד ביום 3.3.02, וחזקה על קרנית כי אם היה ברשותה מידע סותר - היא הייתה דואגת לזמן את פקיד מס' 19 כעד מטעמה, על מנת לשלול את גרסת עובדי הבנק. אופן ניהול הגנתה של קרנית מביאני למסקנה כי אם אכן היה ברשותה מידע שכזה - חזקה כי היתה מזמנת אותו כעד מטעמה. 68. לא נדרשת כל מומחיות כדי להגיע למסקנה כי החותמת מזויפת, שכן, ניתן להבחין בנקל כי דוגמת החותמת שונה מדוגמת החותמת הנהוגה בסניף, בין זו השייכת לפקיד מס' 19 ובין זו השייכת לכל פקיד אחר. 69. ער אני לכך כי הפקידה לא הייתה מודעת בתחילה כי החותמת מזוייפת. ברם, הבדיקה שבוצעה בתחילה על ידה הייתה אך ורק לצורך בחינת השאלה האם התשלום בוצע, אם לאו. 70. מהשוואת החותמות ''האמיתיות' של פקיד מס' 19 - נ/4, והשוואתן לחותמת המתנוססת על התעודה (נ/1) עולה כי בעוד אשר ב - נ/4 הספרות ''19'' ניצבות זו מול זו, הרי שב - נ/1 הן עוקבות בטור. כן ניתן להבחין בבירור כי הכיתוב בחותמת ''האמיתית'' - נ/4 גדול יותר מהכיתוב בחותמת המתנוססת על נ/1. (עדות הפקידה בעמ' 57 - 65 לפרוטוקול ישיבת יום 25.4.06, כאמור בהפניות שבסיכומי המבטחות, וכן עדות המנהל הקודם בעמ' 11 ו - 13 לפרוטוקול ישיבת יום 29.10.06). 71. כן הוכח מעדותו של המנהל הנוכחי כי סוג החותמת נשוא הדיון אינו משמש לביצוע תשלום דמי ביטוח. זהו חיזוק נוסף למסקנה כי מי שעשה שימוש בחותמת המזוייפת לא ידע כי אינה תואמת לשימוש בחותמת המקורית. (שורות 1 - 10 בעמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 16.2.06). 72. לטענת קרנית, לא בוצעה בדיקה כדבעי ע"י עובדי סניף הבנק, לרבות בדיקת הפקדות כרטיסי האשראי שבוצעה בסניף הבנק, ביום 3.3.02. כן מוסיפה וטוענת קרנית כי מעדות הפקידה עולה כי לא בוצעה על ידה בדיקה האם התשלום נרשם תחת שמו של פקיד אחר ולא תחת שמו של פקיד מס' 19. כאמור, לטענת ספואן, התשלום בוצע על ידיו במזומן - על כן אין רלוונטיות לתשלומים שבוצעו באמצעות כרטיסי אשראי. 73. מוסיפה וטוענת קרנית כי מעדות הפקידה עולה כי לא בוצעה על ידה בדיקה האם התשלום נרשם תחת שמו של פקיד אחר ולא תחת שמו של פקיד מס' 19. באשר לאפשרות זו - הכיצד אפשרי הדבר כאשר כל פקיד אמור ויכול להחתים את התעודה אך ורק באמצעות החותמת שלו, ולא באמצעות חותמת של פקיד אחר. 74. זאת ועוד, הוכח מעדות המנהל הקודם כי לא נמצאה אי התאמה בין התשלומים לבין הכספים שנגבו ביום 3.3.02, ע"י מי מעובדי סניף הבנק. (עדות המנהל הקודם בעמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 29.10.06). 75. אוסיף ואציין כי לא נטען על ידי קרנית, (ולו גם טענה בעלמא), כי יכול ופקיד אחר עשה שימוש בחותמת של פקיד מס' 19, על מנת להרחיק עצמו מכל חשד. כל שנטען הוא כי יכול וידו של פקיד מס' 19 הייתה במעל. 76. יש לזכור, כי ספואן מרצה עונש מאסר על סיוע לרצח, ועל כן נדרש משנה זהירות בקבלת טענתו כי שילם את דמי הביטוח. לא שוכנעתי כי ספואן הרים נטל זה, כמו גם נטל "רגיל", הנדרש מכל בעל דין אחר. אל מול עדותו של ספואן עומדות עדויותיהם האובייקטיביות של עובדי סניף הבנק, עדויות שלא נסתרו. אוסיף ואזכיר כי עסקינן בעדות יחידה של בעל דין. 77. סיוע נוסף לאי תשלום דמי הביטוח מצאתי בעדותו של מר סלומון אשר בדק במערכת המחשוב של מנורה ולא מצא אישור על ביצוע התשלום, בין עפ"י מס' הרישוי של הרכב, ובין עפ"י מס' התעודה (עמ' 20 לפרוטוקול ישיבת יום 16.2.06). 78. מהאמור לעיל עולה כי גם בלא להזקק לטענה כי החותמת מזוייפת, הוכח כי דמי הביטוח לא שולמו, כפי שעולה בבירור מעדויות עובדי סניף הבנק ועדות מר סלומון. האם התאונה אכן ארעה 79. אין חולק כי התובע אושפז בביה"ח למשך מספר ימים. לגרסת התובע, ממקום התאונה הועבר באמבולנס לביה"ח מאיר בכפר סבא, כפי שעולה מגרסתו שנמסרה לצוות הרפואי בעת קבלתו לביה"ח. (סיכום המחלה - נספח ב' לתצהיר התובע). 80. לתיק מוצגי קרנית צורפו אישור משטרה מיום 23.12.02, והודעת התובע על נסיבות קרות התאונה. בהודעתו ציין התובע כי אין ברשותו פרטי כלי הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה (נספח ז'). 81. נוכח טענות הנתבעות בסיכומיהן, הגישה ב"כ התובע, בישיבת יום 14.12.06 את הראיה - מכתבו מיום 24.7.03 של עו"ד בנצי קין שנשלח לספואן, בו נדרש האחרון להשיב למרשתו של עו"ד קין - אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אריה") את תגמולי הביטוח ששלמה למבוטחה בעקבות תאונה שארעה ביום 30.9.02. למכתב צורף טופס הודעת מבוטחה של אריה אודות אירוע התאונה, ובו רשומים פרטי הרכב נשוא התביעה, פרטי התובע, פרטי נהג מבוטחה של אריה ונסיבות אירוע התאונה.טופס זה נושא תאריך 3/10/02 - שלושה ימים בלבד לאחר התאונה. 82. ביום 15.1.07, (עוד טרם חלף המועד להגשת תגובת קרנית, ולחילופין, בקשה להבאת ראיות נוספות), הגישה זו הודעה בה נאמר כי ''...2. חוקר אשר חקר בעניין זה מטעם קרנית לא הצליח לאתר את האדם שצוין כנהג הרכב המעורב במסמך ת/2 מצ"ב דו"ח החקירה. 3. שאילתה למשרד הפנים עפ"י מספר תעודת הזהות המופיע בטופס ת/2 חזרה ריקה - מצ"ב תדפיס. 4. לאור כל האמור לעיל, תטען קרנית שאין לייחס כל משקל מסמך ת/2''. 83. מסיבות השמורות עם קרנית, זו לא מיצתה את כל הזמן שהתבקש על ידה, על מנת לפנות לעו"ד בן-ציון קין החתום המכתב ת/2, כדי שיבדוק בתיקי משרדו שמא מכתבו לא נערך על ידיו, וכן על מנת שיוודא כי אריה אכן שילמה תגמולי ביטוח למבוטחה. 84. האמנם ניתן סביר כי התובע או מי מטעמו, הצליחו לארגן שיתוף פעולה ממאן דהוא, בתוך 3 ימים, (בעוד התובע מאושפז בבית החולים) כל זאת על מנת לתמוך בטענתו כי נפגע ב"תאונת דרכים"?. 85. לאור האמור לעיל, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת התובע שהוגשה ביום 18.1.07 למתן צו המורה לאבנר לפרט מי הם הנפגעים בתאונה, שכן היה בכך כדי להאריך, שלא לצורך, את הדיון בתיק. 86. המכתב ת/2 לא נסתר והוא מהווה סיוע נוסף לעדות התובע, ביחד עם הודעותיו בהזדמנויות קודמות. 87. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי התאונה אכן ארעה כטענת התובע. האם התאונה הינה ''תאונת עבודה'' 88. לגרסת התובע והאח, התובע הועסק במפעל בחודשים ינואר - ספטמבר 2002, כפי שעולה מטופס 106 משנת 2002 (נ/8), מטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהוגש לסניף המל"ל בכפ"ס ביום 7.1.03, וממסמך רפואי מיום 5.11.02 (נספח ג' לתצהיר התובע). 89. לטענת הנתבעות, כפי שעולה מתעודת עובד הציבור שנערכה ע"י מר מישלי (נ/10), התובע עבד בחודשים ינואר - יוני בלבד, ועל כן לא הוכח ע"י התובע כי הועסק ע"י האח עובר לתאונה ובעת התאונה. 90. מוסיפות וטוענות הנתבעות כי מעדויותיהם של שני יועצי המס (הקודם והנוכחי) עולה כי פנקסי המקדמות לביטוח לאומי לא הומצאו ע"י מי מהם, וכי כל אחד מהם טען כי המסמכים אינם ברשותו. אחד מהם אף טען כי המסמכים ברשות האח. 91. כן מוסיפות וטוענות הנתבעות כי אין בעדותה של פקידת המל"ל שהכירה בתביעת התובע, כדי להוות תימוכין כלשהו לטענת התובע, כי התאונה הינה תאונת עבודה, וכי אכן עבד אצל האח עובר לתאונה. 92. כאמור, אין חולק כי התובע עבד אצל האח בחודשים ינואר - יוני 2002. המחלוקת הינה האם התובע עבד אצל האח גם בחודשים יולי 2002 ואילך. מסתבר כי פקידת המל"ל קיבלה את תביעת התובע כפשוטה ולא בחנה ולא בדקה במחשבי המל"ל האם דווח, עובר לתאונה, כי התובע מועסק ע"י האח. אוסיף ואציין כי גם אם פקידת המל"ל הייתה מבקשת לבדוק במחשבי המל"ל האם התובע הועסק ע"י האח - ככל הנראה לא היה עולה בידה להגיע למידע זה נכון למועד אישור התביעה על ידה. מסתבר כי התשלומים החודשיים של המעבידים לביטוח לאומי אינם כוללים שמות עובדים. (עדות מר מישלי בשורות 1 - 13 בעמ' 17 לפרוטוקול ישיבת יום 29.10.06). יחד עם זאת, מעדותו של מר מישלי עולה כי תעודת עובד הציבור שנערכה על ידיו הוצאה לאחר בדיקה שנערכה לבקשתו ואשר אימתה לכאורה כי האח לא דיווח שהתובע הועסק על ידיו עובר לתאונה. (שורות 17 - 23 לעמוד 16 לפרוטוקול ישיבת יום 29.10.06). 93. מר מישלי הוסיף והעיד כי עד לחודש אפריל כל שנה על מעביד להגיש למל"ל דיווח שמי של העובדים שהועסקו על ידיו בשנה החולפת, וכי דיווח זה משמש בעיקר לצורך צבירת ותק לתשלום קצבת זקנה בעתיד. 94. מוסיפה וטוענת קרנית כי התובע בתחכומו ביקש לטעון כי התאונה הינה ''תאונת עבודה'', על מנת לבסס טענתו כי לא ידע ולא יכול היה לדעת כי התעודה מזוייפת. 95. אודה כי לא התרשמתי כי התובע ניחן בתחכום כה רב, כפי שמייחסת לו קרנית. אין זה סביר בעיני כי התובע ''בנה'' תשתית ראייתית כה מורכבת לתמיכה בטענתו כי לא יכול היה לדעת כי התעודה מזוייפת. 96. קרנית מייחסת לתובע תחכום כה רב, עד כי לשיטתה, (כך עולה ממנה), לכל המאוחר, ביום 5.11.02 (מועד עריכת המסמך הרפואי) עלה בידי התובע לתכנן ולהניח את התשתית הראייתית לזכייתו בתביעה כנגד קרנית. יוזכר כי, בתחילה הגיש התובע את תביעתו כנגד המבטחות בלבד. אין חולק כי אין בקביעה כי התאונה הינה ''תאונת עבודה'' כדי לסייע לתובע בשאלת החבות כלפי המבטחות, וכי סיוע זה יכול לסייע בידו אך ורק כנגד קרנית לתמיכה בטענתו כי לא ידע ולא יכול היה לדעת כי התעודה מזוייפת. לא מצאתי, ולו גם קצה חוט, על מנת לייחס לתובע תחכום זה. 97. הוגשו ע"י התובע תלושי שכר לחודשים יולי - ספטמבר 2002. ברם, תלושים אלו לא הודפסו באופן שוטף, אלא לאחר התאונה. מטעם זה אין די בתלושים על מנת לבסס את טענת התובע והאח כי האחרון דיווח למל"ל על העסקת התובע על ידיו בחודשים הרלוונטיים. 98. מסקנתי הינה כי הכרת התביעה ע"י המל"ל הינה ''ניטראלית''. אין בהכרת התביעה כשלעצמה כדי לסייע לתובע. מסתבר כי פקידת המל"ל אינה עושה כל בדיקה של ממש על מנת לוודא כי הנפגע אכן הועסק ע"י אותו מעביד עובר לתאונה. אופן הבדיקה המבוצעת על ידי פקידת המל"ל הינו כה שטחי עד כי אין לשלול הכרה בהעסקה ע"י מעביד שכלל אינו קיים. 99. בטופס הודעת התובע למשטרה על תאונת דרכים מיום 25.11.02 הצהיר התובע כי משלח ידו ''שכיר''. 100. איני יכול לשלול את האפשרות כי האח אכן לא דיווח למל"ל, באופן שוטף, על העסקת התובע על ידיו בחודשים יוני 2002 ואילך, כפי שעשה בששת החודשים הראשונים של אותה שנה. איני נדרש להכריע בשאלה זו, שכן, כל שעלי לקבוע הוא האם שוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות הנטענות ע"י התובע (לרבות העסקתו על ידי האח). אם התשובה חיובית - יש מקום לקבוע כי התאונה הינה אכן ''תאונת עבודה''. יאמר, כי במערכת היחסים שבין התובע למל"ל אין כל רלוונטיות לשאלה האם התובע בוטח ע"י מעבידו, אם לאו. 101. עדות התובע באשר לנסיבות נהיגתו ברכב, והקשר בינה לבין עבודתו אצל האח קיבלה חיזוק בעדויותיהם של האח והמוכר. עדויותיהם בעניין זה לא נסתרו ע"י הנתבעות. 102. סוף דבר - שוכנעתי כי התאונה אכן ארעה בנסיבות הנטענות ע"י התובע, לרבות טענתו כי הינה ''תאונת עבודה''. האם עומדת לתובע עילת תביעה כנגד קרנית עפ"י סעיף 7א לחוק 103. לגרסת התובע, הרכב הושאל לאח ע"י ספואן ביחד עם כל המסמכים, לרבות התעודה, וכי הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת כי התעודה מזוייפת, ועל כן, עומדת לו עילת תביעה כנגד קרנית. 104. עיון בתעודה ובחותמת כשלעצמן אין די בו על מנת להביא לחשד כי החותמת מזויפת. יש לזכור, כי נדרשו מספר ישיבות ומספר עדים מסניף הבנק על מנת להגיע למסקנה כי החותמת מזויפת. על כן, הכיצד יכול היה התובע ללמוד מעיון בתעודה בלבד כי החותמת מזויפת. לא נסתרה עדות התובע כי ראה, עובר לנהיגתו ברכב, כי רישיון הרכב ותעודת הביטוח מצויים ברכב. (חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 31 - 32 לפרוטוקול ישיבת יום 16.2.06). 105. בנסיבות העניין, שוכנעתי כי לא היה על התובע לעשות מעבר לכך, על מנת לוודא כי השימוש ברכב מכוסה בפוליסת ביטוח כדין. הרכב לא היה בבעלותו, אלא בבעלות ספואן שמסרו לאח, ועל כן, חובת עשיית הביטוח לא מוטלת עליו. לתובע לא היתה כל סיבה לחשוד כי דמי הביטוח לא שולמו. 106. לאור כל האמור לעיל, זכאי התובע לפיצוי מקרנית, כאמור בסעיף 7א לחוק. האם זכאית קרנית לשיפוי מספואן 107. משנקבע כי על קרנית לפצות את התובע בגין נזקיו, ומשאין חולק כי ספואן הינו הבעלים של הרכב, וכי העמידו לרשות האח שהעמידו לרשות התובע, ומשנקבע כי השימוש ברכב לא היה מכוסה בביטוח בר תוקף - על ספואן לשפות את קרנית בגין כל סכום בו תחויב. גובה הנזק מהות הפגיעה והנכות 108. ממקום התאונה הועבר התובע באמבולנס לביה"ח מאיר בכפ"ס. בבדיקה בביה"ח נמצא כי התובע סובל, בין היתר, משברים ללא תזוזה באצטבולום ברגל שמאל ובאסכיום באגן שמאל. התובע אושפז במחלקה האורטופדית עד ליום 9.10.02. במהלך אשפוזו טופל התובע, בין היתר, במתיחה, פיזיותרפיה ובמשככי כאבים. התובע שוחרר עם הוראות להמשך מנוחה וטיפול רפואי, לרבות הליכה ללא דריכה במשך 4 שבועות. 109. בחודשים הראשונים שלאחר התאונה, עבר התובע טיפולים רפואיים ובדיקות ע"י רופאי קופ"ח, ונקבע ע"י רופאיו כי אינו כשיר לכל עבודה עד ליום 16.3.03. הוועדה הרפואית לעררים במל"ל מיום 25.1.04 קבעה לתובע נכות זמנית מלאה עד למועד זה. 110. בפרק הבדיקה נמצא ע"י הוועדה הרפואית מדרג ראשון כי התובע ''מתהלך ללא צליעה. ללא דלדול שרירים. תנועת סיבוב פנימי במפרק ירך שמאל כ - 30 מעלות ובמפרק ירך ימין 45 מעלות. שאר התנועות שוות בשני הצדדים, ללא פחת נוירווסקולרי'' (נספח ב' לתצהיר התובע). 111. הועדה הרפואית לעררים קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50% מיום 17.3.03 ועד ליום 30.6.03, נכות זמנית בשיעור 30% מיום 1.7.03 ועד ליום 30.9.03, ונכות צמיתה בשיעור של 10% מיום 1.10.03, בגין מצב לאחר שבר בגב עצם המחבט משמאל. הוועדה הרפואית לעררים מצאה כי יש מקום להפעיל את תקנה 15 במלואה, כפי שנקבע ע"י הוועדה מדרג ראשון. נכותו של התובע נקבעה עפ"י תקנה 35 (1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. הנכות התפקודית 112. המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. 113. התובע, בוגר 8 שנות לימוד, ולטענתו, עובר לתאונה הועסק במפעל כמסגר וכעובד כללי. 114. מטופס ''תקופות דיווח של קאסם לואיי'' שנערך ע"י מר מישלי (נ/10) עולה כי התובע עבד במפעל ברציפות (למעט חודש אחד בשנת 1997) מחודש ינואר 1994 ועד לחודש דצמבר 1997. בחודשים יולי - ספטמבר 1997, ניסה התובע את מזלו כעצמאי, אולם, ללא הצלחה. בתקופה שמחודש דצמבר 1997 ועד לחודש נובמבר 2001 ריצה התובע עונש מאסר בגין שוד. 115. כן עולה מהטופס הנ"ל כי בחודשים נובמבר - דצמבר 2001 שולמו לתובע דמי הבטחת הכנסה, וכי בחודשים ינואר - יוני 2002 עבד במפעל. 116. מטופס 106 לשנת 2002 (נ/8), עולה כי התובע השתכר בתשעה החודשים הראשונים של שנת 2002 סך של 40,000 ₪ ברוטו ולאחר ניכוי מס הכנסה בסכום של 3,230 ₪, השתכר סך כולל של 36,770 ₪ נטו, 4,086 ₪ נטו לחודש. 117. סבירה בעיני עדות התובע כי עבודתו במפעל כרוכה בעבודה פיזית. עדות התובע בעניין זה נתמכה בעדות האח (עדות התובע בשורות 18 - 30, עמ' 23, לפרוטוקול ישיבת יום 16.2.06 ועדות האח בשורות 1 - 8 בעמ' 52 לפרוטוקול ישיבה זו ושורות 16 - 17 בעמ' 48 לפרוטוקול). 118. אין חולק כי בהיותו בן 18 השתמש התובע בסמים קשים, וכי היה מעורב כאמור בשוד. לטענת התובע, הוא נגמל לחלוטין מהשימוש בסמים ויצא מהכלא במסגרת תוכנית השיקום הישר לעבודה במפעל. 119. בסיכום המחלה בגין התאונה, נרשם ''ברקע שימוש בסמים''. קיימת מחלוקת האם הכוונה לתקופה שקדמה למאסרו של התובע, או לתקופה שבסמוך לפני התאונה. 120. לטענת התובע, בשל אי יכולתו לשוב לעבודה לאחר התאונה, הוא שב ושקע לעולם הסמים. בעקבות זאת, לטענתו, הכניסו האח למוסד גמילה ''חוות עדן'' שם עבר גמילה מוצלחת מיום 2.7.03 ועד ליום 29.7.03. (נספח יז' לתצהיר התובע, ועדותו בשורות 15 - 18 בעמ' 33 לפרוטוקול ושורות 1 - 24 בעמ' 34 לפרוטוקול). 121. לטענת התובע, בהמשך ונוכח מגבלותיו, שקע בדכדוך, ועל כן שב ופנה למוסד גמילה, בו שהה מיום 27.12.04 ועד מחצית חודש מרץ 2005. 122. התובע לא הגיש בקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי, על מנת שיחווה דעתו באשר לקשר שבין התאונה לבין התמכרותו לסמים לאחריה, ועל כן, לא ניתן לקשור ''נכות'' זו לתאונה. התובע אף לא טען בפני הוועדה הרפואית לעררים כי הליך הגמילה שעבר בחודש יולי 2003 הינו בגין התאונה. 123. לטענת התובע, בחודש מרץ 2005 שב לעבוד אצל האח תמורת שכר של 2,500 ₪. לטענתו, הוא עובד במשרה מלאה, בעבודה קלה יותר מזו בה עסק עובר לתאונה. (עדות התובע בעמ' 38 - 39 לפרוטוקול ישיבת יום 16.2.06). 124. ספק בעיני אם ניתן להסתמך על עדויות התובע והאח באשר לגובה שכרו של התובע מאז שובו לעבודה אצל האח, שכן אין זה סביר כי התובע משתכר סך של 2,500 ₪ בלבד. 125. נראה כי, בשל עברו הפלילי והתמכרותו לסמים, (בעבר לפחות), יש להניח כי התובע לא היה מתמיד באופן סדיר בעבודתו. מאידך, יש להביא בחשבון כי התובע מסוגל לעבודות פיזיות בלבד, וזאת, נוכח השכלתו הפורמאלית הדלה וניסיונו ועל כן, נכותו הינה נכות תפקודית. 126. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום לכמת את נכותו התפקודית של התובע. הפסד השתכרות לעבר 127. שכרו של התובע בששת החודשים שקדמו לתאונה היה כ - 4,100 ₪ נטו לחודש. 128. כאמור, התובע לא היה כשיר לכל עבודה עד ליום 16.3.03, ובהמשך נקבעה לו לתקופת נוספת של כ- 6 חודשים נכות זמנית בשיעורים שבין 50% ל - 30%. 129. בהתחשב בשיעור הנכות הזמנית ואופי עבודתו, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן השתכרות מלא לתקופה שעד ליום 30.6.03. בגין תקופה זו הנני פוסק לתובע את הסך של 36,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 16.1.03. סכום זה בהצמדה למועד פסה"ד מסתכם ב-44,641 ₪. 130. על דרך של אומדנה, הנני פוסק לתובע, בגין אבדן השתכרות חלקי לעבר, פיצוי בסך של 5,000 ₪ עבור התקופה שעד לתחילת עבודתו אצל האח בחודש מרץ 2005. 131. לא שוכנעתי כי נגרם לתובע הפסד שכר לעבר ממועד שובו לעבודה אצל האח ועד היום. הפסד השתכרות לעתיד 132. התובע הינו כיום כבן 30 שנה. בהתחשב בשכרו של התובע עובר לתאונה, ובהתמכרותו, מעת לעת, לסמים, הנני מעריך ב-3,000 ₪ את הכנסתו החודשית הממוצעת לעתיד של התובע, אלמלא מומו. 133. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסכום של 75,000 ₪ עד לגיל 67. עזרת צד שלישי 134. שוכנעתי כי בחודשים הראשונים שלאחר התאונה בני משפחתו של התובע נאלצו לסעוד אותו ולסייע בידיו בפעולות היום יום כגון רחצה, הלבשה ושמירה על כללי היגיינה בסיסיים. יאמר כי בתקופה שבסמוך לאחר התאונה היה התובע מוגבל בניידותו. 135. לאור האמור לעיל, הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 4,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי לעבר. 136. לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד שלישי לעתיד. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 137. התאונה הינה תאונת עבודה, ועל כן, לכאורה, הוצאותיו של התובע בפריט זה, לעבר ולעתיד, מכוסות ע"י המל"ל. יחד עם זאת, בתוך עמי אני יושב וידוע לי כי בפועל המל"ל אינו מכסה את מלוא ההוצאות. 138. לאור האמור לעיל, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה את הסך של 2,500 ₪. כאב וסבל 139. בגין 10% נכות ו - 9 ימי אשפוז הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 20,583 ₪, בגין הנזק הלא ממוני. סה"כ הנזק 140. הפסד השתכרות בעבר 44,641 ₪ הפסד השתכרות חלקי בעבר 5,000 ₪ עזרת צד שלישי בעבר 4,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי 2,500 ₪ הפסד השתכרות בעתיד 75,000 ₪ נזק לא ממוני 20,583 ₪ סה"כ: 151,724 ₪ ניכויים 141. מהסך 151,724 ₪ הנ"ל, יש לנכות את תגמולי המל"ל כמפורט בנ/3 ( סה"כ 62,686 ₪ נומינלי) בצירוף הפרשי הצמדה בלבד ממועד כל תשלום ותשלום (להלן: "תשלומי המל"ל") . האם יש מקום לפסיקת שכ"ט העולה על 13% בתוספת מע"מ 142. לטענת ב"כ התובע בסיכומיה, ''...בשל אופן ניהול תיק זה, מן הראוי להשית על הנתבעות הוצאות ריאליות על אופן ניהול התיק...''. 143. דעתי כדעת ב"כ התובע. דעתי זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בת"א 126248/00 איצקוביץ' אתי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (2005). 144. בפרשת איצקוביץ, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט בשיעור של 17.5% בתוספת מע"מ. 145. כפי שסברתי בפרשת איצקוביץ' הנ"ל: "65. תקרת שכה"ט הקבועה בחוק חלה על מערכת היחסים שבין הנפגע ובא כוחו והיא נועדה להגן על הנפגע וזאת משהמחוקק הניח, בין היתר, כי בהשוואה לתביעות נזיקין שעילתן בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) - נדרשת מהנפגע ובא כוחו השקעת מאמץ פחותה וכי בד"כ אין הוא נדרש להוכחת החבות הביטוחית, אלא להוכחת גובה הנזק בלבד. משהנחה זו מתבדית - אין מקום לאבחן בין המקרה שבפנינו לבין הסיטואציה הנדונה בסעיף 66 להלן. מן הראוי, במסגרת היחסים שבין הנפגע למבטחת בלבד, לפסוק שכ"ט בשיעור העולה על שכה"ט המכסימאלי. 66. בתי המשפט נוהגים לדוגמא לפסוק שכ"ט בסכומים נקובים בתום הליך ביניים שמתקיים בשאלת החבות וזאת באותם מקרים בהם פוצל הדיון ונקבע כי האירוע הנטען הינו "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק. בתום הדיון בגובה הנזק נפסק שכ"ט בשיעור הקבוע בתקנות וזאת בנוסף לשכה"ט שנפסק בתום הדיון בשאלת החבות. מכאן כי ביהמ"ש פוסק במקרים אלו שכ"ט בשיעור העולה על שכה"ט המקסימלי. על אף שאין בחוק ובכללים שהותקנו מכוחו התייחסות לאפשרות זו ומשפסיקת הוצאות זו נהוגה מזה שנים - מתחזקת דעתי כי תקרת שכה"ט אינה מחייבת ביחסים שבין הנפגע למבטחת, אלא בין הנפגע ובא כוחו בלבד." (ס' 65 - 66 לפסה"ד). 146. תקנה 511 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " תסד"א ") מורה כדלקמן: "בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט או הרשם, לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט...לטובת בעל דין אחר אם לאו". 147. בתי המשפט, פוסקים מפעם לפעם שכר טרחה בהליכי ביניים בתביעות מכח פקודת הנזיקין (נוסח חדש) כמו גם בתביעות עפ"י החוק. אם תתקבל הטענה כי לא ניתן לפסוק שכ"ט מעבר לשיעור המקסימאלי הקבוע בכללים, משמע כי ביהמ"ש אינו רשאי לפסוק שכ"ט בתום הליך ביניים לטובת התובע בתביעה מכוח החוק, שכן פסיקה זו משמעה פסיקת שכ"ט בשיעור העולה על שכה"ט המקסימאלי. 148. אמנם התקנה נוקבת במונח "שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט" ועל כן לכאורה, ניתן לפסוק "הוצאות משפט" ולא שכר טרחת עו"ד. ברם, נוכח פסה"ד שניתן בע"א 9535/04 סיעת ביאליק 10 ואח' נ' סיעת יש עתיד לביאליק ואח' - אין מקום לפסיקת הוצאות, אלא במקרים מסוימים, ויש לפסוק שכ"ט עו"ד. ביהמ"ש העליון קבע כי יש לפסוק "הוצאות משפט" כאשר עסקינן בהוצאות בגין אגרות משפט, שכר בטלת עדים, שכר מומחים, הוצאות נסיעה וכיו"ב - הוצאות אשר אין חולק כי אינן מסוג ההוצאות שנגרמות לתובע בבקשות ביניים. 149. אין זה סביר בעיני כי ידיו של ביהמ"ש כבולות ואין הוא רשאי, במקרים מסוימים, לפסוק הוצאות כנגד מבטחת בתביעה שהוגשה כנגדה מכוח החוק. כבילה זו, משמעה כי מבטחת רשאית להגיש כל בקשה שתמצא לנכון, ולטעון כל טענה שתמצא לנכון בהליכי ביניים, שכן ביהמ"ש מנוע מלפסוק כנגדה שכ"ט מעבר לשכה"ט המקסימאלי. 150. בין לבין, הגעתי למסקנה כי אין צורך להכריע בשאלה האם עוה"ד המייצג לקוח במקרה שכזה רשאי לגבות שכ"ט העולה על 13% מהסכום שנפסק. יכול ועל ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ליתן דעתה בעניין זה, אם וככל שתתבקש. 151. הטעם שהביאני לשיקול דעת נוסף זה, הינו כי הן המחוקק הראשי והן מחוקק המשנה, לא נתנו דעתם לאפשרות כי יתנהל דיון גם בשאלת החבות. על כן, מטעם זה, ובניגוד לעמדתי בפרשת איצקוביץ' - איני מוצא מקום להכריע בשאלה זו, שכן הכרעה זו אינה נדרשת לצורך ההכרעה במחלוקת שבפניי. 152. החלטה שלא לפצל את הדיון, אלא לדון בו זמנית בשאלת החבות ובשאלת גובה הנזק הינה החלטה ''שרירותית'' שאינה צריכה ואינה יכולה להשפיע על ההחלטה האם יש מקום לפסוק שכ"ט נוסף בגין הדיון בשאלת החבות. 153. משאין חולק ומכל מקום, כאמור בפרשת איצקוביץ', איש אינו טוען אחרת, כי תובע זכאי, במקרה של דיון נפרד, לשכ"ט נפרד ונוסף בגין הדיון בשאלת החבות - אין מקום לאבחנה ביניהם. 154. אשר על כן, בגין הדיון בשאלת החבות, הנני פוסק לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, בנוסף לשכה"ט בשיעור של 13% בצירוף מע"מ שנפסק לטובתו בגין הסכום בו חויבה קרנית. הוצאות משפט לטובת המבטחות 155. נוכח המחלוקת העובדתית שבין המבטחות קרנית וספואן, שומה היה על התובע להגיש את תביעתו גם כנגד המבטחות, ולהתמיד בתביעתו זו כנגדן, נוכח טענותיה של קרנית. בנסיבות אלו, משנדחתה התביעה כנגד המבטחות - על קרנית לשאת בהוצאותיהן. 156. בנסיבות העניין מצאתי כי יהיה זה נכון לחייב את קרנית לשאת בהוצאות המבטחות בסך כולל של 17,500 ₪ בצירוף מע"מ. סוף דבר 157. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת 3 - קרנית, לשלם לתובע את הסך של 151,724 ₪ בניכוי תגמולי המל"ל כהגדרתם בסעיף 141 לעיל. ליתרה יווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, אגרה, הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. 158. אשר על כן, הנני מחייב את ספואן - הצד השלישי להשיב לקרנית את התשלומים שישולמו על ידה לתובע, למעט הסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, וכן יישא באגרת ההודעה לצד שלישי, בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין ההודעה. 159. כל התשלומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.רכבמסמכיםחותמתביטוח חובה