הגדרת שטר חליפין

הגדרת "שטר חליפין" מצויה בסעיף 3 לפקודת השטרות, הקובע כדלקמן: 3(א) שטר חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה. (ב) מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פרעון כסף, איננו שטר חליפין" הואיל וסעיף 73(א) לפקודת השטרות, המגדיר מהו "שיק", קובע כי שיק הוא שטר חליפין משוך על בנקאי", הרי שמסמך שאינו עונה על הגדרת "שטר חליפין", ממילא אף אינו יכול להיחשב ל"שיק". להלן פסק דין בנושא הגדרת שטר חליפין: פסק דין כללי תובענה זו עניינה 7 שיקים, בסכום (קרן) כולל של 481,000 ₪, כדלקמן: שיק ע"ס 85,000 ₪ ז.פ. 10.2.00. שיק ע"ס 86,000 ₪ ז.פ. 10.3.00. שיק ע"ס 87,000 ₪ ז.פ. 10.4.00. שיק ע"ס 88,000 ₪ ז.פ. 10.5.00. שיק ע"ס 45,000 ₪ ז.פ. 10.6.00. שיק ע"ס 45,000 ₪ ז.פ. 10.7.00. שיק ע"ס 45,000 ₪ ז.פ. 10.8.00. (להלן: "שיק מס' 1" עד "שיק מס' 7", בהתאמה, וביחד "השיקים"). השיקים נמשכו ע"י הנתבע 1 מחשבונו בבנק לאומי, סניף אחימאיר בת"א. הנתבע 2, אביו של הנתבע 1, חתום בגב השיקים כערב בערבות אוול לפרעונם. התובע הינו הנפרע בשיק מס' 1 והמחזיק בכולם, כאשר בשיק מס' 2, שם הנפרעת הינו רוזי חביבזאדה (ביתו של התובע) ובשאר השיקים, מס' 7-3, נותר שם הנפרע ריק. שניים מהשיקים (מס' 1-2) הוצגו לפירעון וחוללו, מהסיבה "חשבון מוגבל" ובהמשך, לאחר כחמש שנים מזמני הפירעון הנקובים בשיקים, הוגשו השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ בכפר - סבא, וזאת בחודש ספטמבר 2005. עוד יצויין, כי במסגרת בקשת הביצוע נתבקשה ע"י התובע זקיפת ריבית בשיעור 16% לשנה. במסגרת הדיון שהתקיים בהתנגדות, ביום 30.4.06, הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטת ביהמ"ש, לפיה ההתנגדות נדחתה לגבי סך של 110,000 ₪ ובהתייחס לשיק מס' 1, והתקבלה לגבי יתרת סכום החוב בהוצל"פ (קרן בסך 371,000 ₪) ובהתייחס לשיקים מס' 2-7. בהמשך, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע לאחר שהנתבעים הודיעו, כי הם מסתפקים בתצהירים התומכים בהתנגדות, כתצהירי עדות ראשית מטעמם. כמו כן, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה, לפיה ינתן פס"ד על סמך החומר בתיק ולאחר הגשת סיכומים בכתב, תוך שהצדדים מוותרים, הדדית, על עריכת חקירות נגדיות למצהירים. בעניין זה אף ניתנה ביום 12.7.07 החלטת בימ"ש, בהתאם להסכמתם זו של הצדדים. בהקשר זה יצוין, כי הגשת סיכומי התובע התעכבה ואלה הוגשו רק ביום 2.12.07 (ולא ביום ביום 7.11.07 כנדרש), ורק לאחר מתן "החלטת תזכורת" ע"י ביהמ"ש. לגוף העניין ונוכח השתלשלות העניינים הנ"ל, הרי שבגדר פסק דין, זה יש צורך להכריע בגורלם של שיקים מס' 2-7 בלבד, לאחר שגורלו של שיק מס' 1 כבר הוכרע בשלב ההתנגדות. טענות הצדדים טענות הנתבעים הנתבעים טוענים, כי השיקים נמשכו מחשבונו של הנתבע 1, בהיותו חייל כבן 19 שנים ונמסרו לאביו, הנתבע 2, אשר עשה בהם שימוש לצרכיו, במסגרת יחסי מסחר בינו לתובע, וכל זאת, מבלי שבין הנתבע 1 עצמו לבין התובע התקיימו יחסי מסחר כלשהם. לטענת הנתבעים, בהעדר שם נפרע בחמישה מתוך ששת השיקים נשוא התביעה (ולאחר שביחס לשיק מס' 1, הנושא את שם התובע כנפרע, נדחתה ההתנגדות בהסכמה), נגועים אותם שיקים בפגמים של העדר יריבות ועילה שטרית, באשר הם אינם עונים על הגדרת "שטר חליפין", אשר בסעיף 3 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות" או "הפקודה"). בהקשר זה טוענים הנתבעים, כי התובע לא ניצל את זכותו להשלמת שם הנפרע, וכי איבד זכותו זו זה מכבר, ויש לבחון, לפיכך, את השיקים ומעמדם, כמות שהם. עוד נטען על ידם, כי אף לא ניתן להתייחס אל השיקים כאל שיקים למוכ"ז, אלא כאל מסמכים חסרים, אשר שם הנפרע בהם לא הושלם, ומשכך, אינם בגדר "שטרות" כלל. בנסיבות אלה, ובהעדר מעמד של שטרות לשיקים נשוא התביעה, הרי שממילא, לטענת הנתבעים, לא יכול התובע להחשב ל'אוחז בשטר' ומשכך, הוא נטול עילת תביעה כלשהי, כנגדם, בגדר הליך זה. לעניין השיק היחיד מבין ששת השיקים לגביהם נותר להכריע, הוא שיק מס' 009, ע"ס 85,000 ₪, הנושא שם נפרעת - רוזי חביבזאדה, בתו של התובע, מעלים הנתבעים, טענת העדר יריבות מול התובע. ככל שמדובר בתביעת התובע מכח הסבת שיק אחרון זה לידיו, טוענים הנתבעים להתיישנות העילה, בחלוף למעלה משנתיים מהתגבשותה. מעבר לטענותיהם המשפטיות הנ"ל ולגוף עסקת היסוד ונסיבותיה, טוענים הנתבעים, ביחס לכלל השיקים נשוא התיק, כי הנתבע 2 שילם לתובע את מלוא תמורת סכום השיקים הנדונים, וזאת הן באמצעות מסירתם של חפצי אמנות ותכשיטים ע"י הנתבע לתובע, הן באמצעות תשלום במזומן והן באמצעות צד ג' (מר פרדי יעקבי, אשר ניסה, כנטען, עבור הנתבע 2, חוב של התובע כלפי צד ד' - מר חיים מגרפתה בסך 15,000 דולר. מר יעקובי מסר אף הוא תצהיר בתמיכה להתנגדות בתיק, אך לא התייצב לחקירה עליו). לטענתם בעניין זה, מוצאים הנתבעים חיזוק בעובדת השתהותו הממושכת, בת כחמש השנים, של התובע בהגשת השיקים לביצוע בהוצל"פ, לאחר זמני פרעונם, השתהות שלטענתם, מעידה על כך, שחובם כלפי התובע, אכן שולם, כגרסתם, לידי התובע. בכל הנוגע לשיעור הריבית הנדרשת בגדר בקשת הביצוע, טוענים הנתבעים, כי לא הושגה כל הסכמה בעניין בין הצדדים, וכי על הסכומים הנתבעים, כלל שיפסקו לחובתם, לשאת ריבית כדין בלבד. טענות התובע התובע מציג הסברים הקשורים לקשייו הכלכליים, אשר לטענתו, מנעו את הגשתם של השיקים הנדונים לביצוע בהוצל"פ בשלב מוקדם יותר. כמו כן, הוא טוען בעניין זה, כי השתהותו נבעה אף מכך, שהנתבע 2 "משך" אותו לאורך תקופה ארוכה בהבטחות שווא, כי יסדיר את חובו. לטענתו, כל השיקים נמסרו לידיו ללא שם הנפרע, כאשר אחד מהם (שיק מס' 2) נמסר על ידו לבתו, רוזי חביבזאדה, ושמה הושלם כשם הנפרע. לטענת התובע, הוא נמנע מהצגתם של חמישה מהשיקים לפרעון בבנק, היות וחשבון המושך (הנתבע 1) הוגבל, כעולה מסירובם של השיקים מס' 2-1, והצגתם של שאר השיקים לפירעון היתה כרוכה בתשלום הוצאות ועמלות מיותרות. התובע אף מכחיש את טענת הנתבע 2 לפירעון החוב, לרבות באמצעות פרדי יעקב, וטוען, כי הטענה לא הוכחה וכי הנתבע 2 מצוי בקשיים כלכליים כבדים ואף טען באוזניו, כי לא יזכה לקבל את כספו. בנסיבות העניין, אף נקט התובע, לדבריו, בהליכי פש"ר כנגד הנתבע 2. לגוף המחלוקת המשפטית בין הצדדים, טוען התובע, כי תביעתו על סמך השיקים מבוססת על אחיזתו בהם כ"מוכ"ז" ומשכך, קמה לו עילת תביעה כדין כנגד הנתבעים. לטענתו, אחיזתו בשיקים אף עולה למדרגת "אחיזה כשורה". לעניין שיעור הריבית, טוען התובע, כי מדובר בזקיפה כדין של ריבית לפי "כלל 06". דיון הואיל וכאמור לעיל, לעניין שיק מס' 1 נדחתה ההתנגדות, הרי שיש להכריע בגורלם של שיקים מס' 7-2, כאשר שיק מס' 2 נושא שם נפרעת - רוזי חביבזאדה ואילו שיקים מס' 7-3 נטולים שם נפרע כלשהו. האם שיקים מס' 7-3 הינם בגדר "שטרות חליפין" ו"שיקים" המקימים עילת תביעה שטרית לתובע? הואיל ועילת התביעה היחידה נשוא תיק זה הינה עילה שטרית, הרי שבטרם יבחנו מעמדו וזכותו של התובע בשיקים, מכוח דיני השטרות, יש לבחון ולהכריע בטענת הנתבעים, כי השיקים הללו, מס' 7-3, אשר אינם נושאים שם נפרע, הינם מסמכים שאינם באים בהגדרת "שטר חליפין", אשר בפקודת השטרות. שהרי, אם זהו מצב הדברים, הרי לא ניתן כלל לתבוע בגינם של שיקים אלה בעילה שטרית, באשר אינם "שיקים" כלל ולפיכך, וככל שטענה זו תתקבל, הרי שדין התובענה להידחות. בעניין זה יובהר, ראשית, כי אין חולק, לעניין עצם העובדה, ששיקים מס' 7-3 אכן אינם נושאים שם נפרע כלשהו והמקום בכל אחד משיקים אלה, אשר נועד לציין שם הנפרע, נותר ריק. עוד אין חולק, כי לאורך כל הדרך, מאז הוגשו השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ ועד היום, לא ביקש התובע להשלים את שם הנפרע בשיקים הנדונים. ממילא, לא ניתנה בעניין זה החלטה המתירה, או דוחה, בקשה לביצוע תיקון והשלמה כאמור. משכך, יש לבחון את השיקים כמות שהם בכל הנוגע לטענה, כי הם אינם מהווים "שטרות" כלל. הגדרת "שטר חליפין" מצויה בסעיף 3 לפקודת השטרות, הקובע כדלקמן: "3(א) שטר חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה. (ב) מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פרעון כסף, איננו שטר חליפין" (ההדגשות כאן ובציטוטים, להלן, הוספו - ש.ג.א) הנה כי כן, סעיף 3 הנ"ל מונה רשימת תנאים מצטברים, אשר רק בהתקיים כולם, יעלה מסמך למדרגת "שטר חליפין", הכפוף לתחולתם של פקודת השטרות ודיני השטרות בכלל. הואיל וסעיף 73(א) לפקודת השטרות, המגדיר מהו "שיק", קובע כי "שיק הוא שטר חליפין משוך על בנקאי...", הרי שמסמך שאינו עונה על הגדרת "שטר חליפין", ממילא אף אינו יכול להיחשב ל"שיק". [ראה בעניין זה גם: ש' לרנר דיני שטרות, מהדורה שניה (להלן: "לרנר"), בעמ' 129]. במקרה דנן, ובעניינם של שיקים מס' 7-3 נשוא התביעה, לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 3 לעניין היות פקודת התשלום ערוכה "מאת אדם אל חברו", באשר שמו של "האדם" - הנתבע 1, אמנם מופיע על גבי השיקים, כמושך, ואף פרטיו מודפסים על פני השיקים, אך "חברו" אינו נקוב - באשר, כאמור, בשיקים אלה לא מצויין שם נפרע כלשהו, אשר לפקודתו נערכו השיקים, לא שם התובע ולא שם אחר כלשהו, ומדובר בשיקים, אשר שם הנפרע בהם נותר ריק. בעניין זה נקבע לא אחת אף בפסיקה, כי מסמך אשר יסוד זה חסר בו - לאו "שטר" הוא. כך, בע"א 640/73 גלבנק נ' עזבון המנוח ניסן גלאי ואח', פד"י כט(2) 701, 705, נקבע כדלקמן: "פרט מסוג שני שהיה חסר בשטרות שלפנינו הוא שם הנפרע. מאחר וכאמור בסעיף 3(א) לפקודה שם הנפרע הוא בגדר אחד מיסודותיו של שטר שאיננו בר פרעון למוכ"ז על פי נוסחו, הרי מסמך שאינו מציין שם הנפרע, לאו שטר הוא...". ראה אף הלכה מוקדמת יותר בע"א 80/65 דוידוביץ נ' טרטנר, פד"י יט(2) 302, בה סירב ביהמ"ש העליון להכיר בשטרות בהם חסר היה שם הנפרע כשטרות חליפין על פי הפקודה. וכן ראה ד"ר י' זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית (להלן: "זוסמן"), בעמ' 160, כדלקמן: "אם לא נתקיימו במסמך יסודות השטר כאמור בסעיף 3(א) לפקודה, לדוגמא, אם אינו מציין את שם הנפרע - אין זה שטר, וממילא אין למסמך אוחז כמשמעותו בפקודה והגדרתו בסעיף 1 לפקודה". וכן; לרנר, שם, בעמ' 164: "כל עוד מסמך אינו מקיים את כל התנאים הנדרשים בסעיף 3(א) לפקודה אין הוא שטר, והמחזיק בו אינו זכאי לתבוע את החתום עליו בעילה שטרית". אמנם, בסעיף 19 לפקודת השטרות ניתנה למחזיק במסמך חסר כאמור, אפשרות להשלמת שם הנפרע: "19(א). היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו. (ב). מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לעניין זה, הוא שאלה שבעובדה;..." ואולם, במקרה דנן, וכאמור לעיל, שם הנפרע בשטרות הנדונים לא הושלם, בשום שלב, ואף לא התבקשה רשות להשלמתו. בעניין זה, ועל כך שלמרות אפשרות ההשלמה אשר בסעיף 19, יש לבחון מסמכים שלא הושלמו כמות שהם, ולא על רקע אותה אפשרות השלמה שלא מומשה, נקבע בפרשת ע"א 80/65 הנ"ל כדלקמן: "בתורף המודפס של כל השטרות... נשארו המקומות הפנויים בנוסח זה בלתי ממולאים עד עצם היום הזה. ברור שלפי סעיף 19(א) של פקודת השטרות היתה לאדם המחזיק בשטרות רשות לכאורה להשלים את שם הנפרע; אך הדבר לא נעשה. כיום יש איפוא לראות מסמכים אלה כחסרים פרט מהותי, שהעדרו שולל מהם את מהות שטרי החוב במובן הפקודה... יצויין שאף אחרי הגשת התביעה והצגת השטרות כמוצגים לא ביקש המשיב רשות למלא בהם את שם הנפרע החסר... אשר לסעיף 19 של פקודת השטרות נכון שלכאורה היה המשיב רשאי למלא את שם הנפרע החסר, אבל עובדה היא שהוא לא עשה כן עד היום הזה, ועלינו לבחון עתה את השטרות כמות שהם." במאמר מוסגר אציין בעניין זה, כי לאחר שהוגשו השיקים לביצוע, כמות שהם, וללא שם נפרע בחלוף כחמש שנים מזמני פרעונם, מתעוררת שאלה, האם בשלב זה ולאורך ניהול ההליך לאחר שהחל, ניתן כלל לבקש ולהשלים את שם הנפרע. זאת, לאור הספק האם לאחר שחלפו כחמש שנים בין זמן הפרעון בשיקים להגשתם לביצוע, ללא שם נפרע, מצויים אנו עדיין בגדר "פרק זמן סביר" לעניין סעיף 19(ב) לפקודת השטרות ולצורך השלמתו של שם הנפרע. בהקשר זה, ועל מנת לסבר את האוזן לעניין סדרי הגודל המקובלים לעניין משך התקופה אשר תחשב כ"זמן סביר" להשלמת שטר לצורך סעיף 19(ב), ראה זוסמן, שם, בעמ' 170, כדלקמן: "הרשות לכאורה הנתונה בידי מחזיק המסמך על פי סעיף 19(א) לפקודה, אינה עומדת לו לעולם ועד. לא קבעו הצדדים את הזמן שבתוכו מותר להשלים את המסמך, יש להשלימו "תוך זמן סביר". כך יוצא מהוראת הסעיף 19(ב) לפקודה. לשון אחרת: הרשאה שלא נוצלה תוך זמן סביר - בטלה. מהו זמן סביר להשלמת המסמך? הדבר תלוי בנסיבות ובמהות המסמך שהושלם. מהות המסמך- מה היא משמיעה לנו? שיק מיועד לשמש אמצעי תשלום בלבד, ואין דרכו להישאר זמן רב במחזור. אוחזר שיק נוהג לממשו ולגבותו תוך ימים ספורים. לפיכך, שיק שלא הושלם כעבור ימים אחדים, לא הושלם תוך זמן סביר. שנה אחת אינה, במקרה זה, זמן סביר". בהקשר זה יצוין עוד, כי עצם העובדה שבסעיף 19(ב) הוגבלה אפשרות השלמתו של שטר לפרק זמן סביר בלבד, מלמדת אף היא על כך, שמסלול ההשלמה, על הגבולות הקבועים בסעיף 19 לגביו, הינו דרך הפעולה הנכונה וההכרחית להשלמת יסודות החסרים בשטר, על מנת להופכו לשטר חליפין, וכי במצב החקיקתי נכון להיום, אין בנמצא דרכים אלטרנטיביות, בלתי מוגבלות בזמן או באופן פעולה, להשלמתו של חסר זה או להתגברות עליו. מכל מקום, הואיל ובמקרה דנן, בקשה בעניין, להשלמת שם נפרע לא הוגשה כלל ע"י התובע, הרי שאין צורך להכריע בסוגיות אלו, בגדר פס"ד זה, ויש לבחון את קיומה או העדרה של עילה שטרית על יסוד השטרות, כמות שהם. ובעניין זה, של העדר שם נפרע ע"ג השיקים, אינני סבורה, כי מועילה לתובע טענתו לעניין היותו "מוכ"ז" בשיקים הנדונים: ראשית, איני סבורה, כי התובע הינו כלל בעל מעמד של "מוכ"ז" בשיקים נשוא התיק. זאת, שכן שיקים אלה, כמו כל שיק של גורם בנקאי, נושאים את המילה "לפקודת", אשר לא נמחקה מהם, ומכאן, שיש לציין בהם את שמו של הנפרע. ראה לעניין זה לרנר, שם, בעמ' 151: "כדי ששטר ייחשב למוכ"ז, יש להימנע מציון שם הנפרע ולכתוב "שלמו למוכ"ז" או לכתוב נפרע בדוי או לא קיים. אם המקום לציון שם הנפרע נשאר ריק, השטר אינו למוכ"ז, אלא מסמך חסר שניתן להשלימו כאמור בסעיף 19 לפקודה, ואחר כך לתבוע על פיו". ובה"ש 87, שם: "...ולכן אם שם הנפרע הושאר ריק, השטר לא היה שטר למוכ"ז אלא מסמך חסר...". שנית, אמנם, שטר שהיה במקורו "לפקודה" ניתן להופכו לשטר "למוכ"ז", באמצעות היסב על החלק, כאשר המסב חותם את שמו בלבד על גב השטר (סעיף 33(א) לפקודת השטרות), אך במקרה דנן חתימתו של הנתבע 2 על גב השיקים הינה במסגרת ערבות אוול (לפי סעיף 57 לפקודה), אשר אף איננה בגדר חתימת "מעין היסב" (לפי סעיף 56 לפקודה). [ראה לעניין זה: ע"א 447/67 בן- אברהם נ' פרבשטיין ואח', פד"י כב(1) 435]. שלישית, בהעדר "שטר" כמשמעותו בפקודת השטרות, ממילא לא יועיל לתובע מעמדו כ"מוכ"ז", באשר אם המסמך בו הוא מחזיק איננו "שטר", מה תועיל לתובע החזקתו כמוכ"ז במסמך זה לצורך גיבוש עילת תביעה שטרית? שהרי "מוכ"ז" אינו יכול "לטעון" מסמך, אך מכוח החזקתו בו, במשמעות "שטר" שאיננה בו, בהעדר אחד מיסודותיו, כבמקרה דנן. משכך, אין טענת התובע להיותו מוכ"ז נכונה וממילא, אין בה כדי להועיל לו להתגבר על הפגם אשר נפל בשיקים שבידיו. אציין, בכל הנוגע לדיון עד כאן, כי שקלתי, האם תוצאה זו ראויה ורצויה היא הן במישור דיני השטרות בכלל והן בהקשר לתובענה דנן, וסבורני, אם גם לאחר התלבטות, כי זוהי אכן התוצאה הראויה. אמנם, ניתן להניח כי בעת שאדם מושך שיקים ומוסר אותם לאחר, בכוונתו להתחייב בחבות שטרית בת- תוקף, וזאת גם כאשר אינו ממלא את שם הנפרע, אלא מותיר את המקום המיועד לכך ריק. ואמנם, לדיני השטרות זיקה ברורה לדיני החוזים, אשר לאור הפסיקה בשנים האחרונות, הולכים ומחלחלים ומטביעים חותמם על דיני השטרות. והרי, כאשר עניין לנו בצדדים קרובים לשטר, כבמקרה דנן, הרי שממילא קשורים הם בעסקת היסוד, במסגרתה נמסרו השיקים, אשר נועדו לשמש כאמצעי תשלום בגינה. יתרה מכך: דיני החוזים טומנים בחובם אפשרות ליישום מנגנון השלמה ע"י ביהמ"ש בכל הנוגע לפרטים החסרים ב"חוזה", בהתאם לאומד דעת הצדדים, ומדוע שלא ניישמם אף לגבי "חוזים" שהם מסמכים חסרים, על מנת להשלימם ל"שטרות", כפי כוונת הצדדים הקרובים מלכתחילה? אפשרות זו אכן "מפתה" היא, ואף תואמת את הגישות ההולכות ומשתרשות בתחומי משפט אחרים, בהם הולכת וגוברת נטיית בתי המשפט להעדפת "המהות" על "הצורה". אם כך, מדוע שלא "נרכך" במעט את הדרישות הצורניות הקבועות בסעיף 3(א) לפקודה ונקבע, כי לפנינו אכן שטרות חליפין ושיקים, למרות העדר שם הנפרע בהם? בכל הנוגע לפסק דין זה, התשובה לכך הינה, ראשית, כי כמפורט לעיל, גישה זו אינה הגישה המקובלת בהלכה הפסוקה, המחייבת את הערכאה הדיונית. שנית, אני אף סבורה, שלא ניתן להגיע לתוצאה זו במצב החקיקתי נכון להיום ונוכח פקודת השטרות בנוסחה הנוכחי. סעיף 3(ב) לפקודה מבהיר לנו במפורש, כי רצון המחוקק בעניין זה הינו חד משמעי: "מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה... איננו שטר חליפין". סעיף 3(ד) אף מבהיר, במפורש, מהי רשימת "הליקויים" אשר בהתקיימם, ולמרות התקיימם, אין השטר נפסל מלשמש כשטר - "על שלוש אלה אין השטר נפסל" (העדר התאריך, אי פירוש הערך, ואי אזכור מקום המשיכה או הפירעון). האם מדובר ברשימה פתוחה או סגורה של מקרים? דומני, כי בקביעתו "שלוש אלה", בלבד, ביטא המחוקק ברורות את כוונתו בעניין, לפיה מדובר יהא ברשימה סגורה של מקרים, וכי לא ניתן יהיה "לרכך" או לוותר על הדרישות הצורניות הקבועות בסעיף 3(א), על ידי הוספת מקרים לרשימה זו, בפרט ע"י הערכאה הדיונית. ואם לא די בכך, הרי שהמחוקק אף קבע מנגנון השלמה לאותם יסודות חסרים במסמך לצורך הפיכתו לשטר, וזאת במסגרת סעיף 19 לפקודה. מנגנון זה, הקבוע בסעיף 19(א) הינו ליברלי כלפי המחזיק, מחד (הרשאי "להשלים את החסר ככל שנראה לו"), אך אינו בלתי מוגבל, באשר לפי סעיף 19(ב), על ההשלמה להתבצע תוך עמידה בשני תנאים מצטברים ("תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה"). זאת ועוד: גם אם נשלל מהשיקים הנדונים מעמדם כ"שטר", נוכח יסוד שם הנפרע החסר בהם, הרי שעדיין הם משקפים וקשורים לעסקת היסוד שבין הצדדים הקרובים, כך שהתובע, בענייננו, יכול לתבוע את הנתבע, או לפחות את הנתבע 2, בגין עסקת היסוד, בתובענה כספית על סמך עילות תביעה חוזיות, ואולי אף עילות נוספות, שאינן שטריות. הנה כי כן, מדובר במקרה, הדומה לחלק מהמקרים שנדונו בפסיקה שנסקרה לעיל, בו לתובע היתה הזדמנות מלאה ופשוטה להשלים את שמו כשם הנפרע בשטרות, בטרם הגישם לביצוע בהוצל"פ, בהתאם ובכפוף לסעיף 19 לפקודת השטרות. מדובר בפרוצדורה פשוטה ונטולת עלויות, אשר אכן לא ברור, באשר התובע לא נדרש להבהיר נקודה זו בתצהירו, מדוע לא נקט בה. בכך, היה חוסך לעצמו את כל ההתדיינות בשאלת מעמדם של השיקים שבידיו, כשטרות אם לאו. ואולם, משלא עשה התובע כן, הרי שאיבד את האפשרות ליצירת "עילה שטרית" ביחס לשיקים בהם הוא מחזיק (אשר למעשה אף אינם "שיקים" כלל, כמשמעותם בפקודת השטרות), והוא יאלץ להסתפק בעילות תביעה חלופיות (ככל שאלה עדיין עומדות לרשותו, ובין היתר, בהתחשב בדיני ההתיישנות). זהו סופה של העילה השטרית. עוד יצויין בהקשר זה, כי אין מדובר במקרה "גבולי" לעניין הדרישה הצורנית, אשר ניתן, נוכח גבוליותו, לפרשו לאור ציפיות הצדדים, כגון מקרים של "תוספות" של כיתובים שונים על גבי שיקים אשר נעשים לעיתים. במקרים כאלה, ניתן לטעון, כי במקרים מסויימים, המסמכים הנדונים יוכרו כ"שטרות", באשר מדובר ב"תוספות" שאינן סותרות את הגדרת השטר [ראה: לרנר, שם, בעמ' 134-135] או בכיתוב במקום שנועד לציון שם הנפרע, המאפשר הקניית מעמד של מוכ"ז למחזיק בשיק [ראה זוסמן, שם, בעמ' 74]. בענייננו, מדובר ב"חסר" ולא ב"תוספת" על היסודות הנדרשים בהגדרת "שטר" בפקודה ושוני זה אף מצדיק, בראות עיני, את התוצאה השונה בשאלת סיווג המסמך כ"שטר" ואת יישום הגישה הדווקנית ביחס לדרישת הצורה הקבועה בסעיף 3(א). יש לזכור עוד את הצרכים להם מבקשות דרישות הצורה ליתן מענה, ואת יתרונות הודאות והבהירות ביחס לשטרות המהווים מסמך סחיר ו"אוטונומי", הנפרד, גם אם לא באופן מוחלט, מעסקת היסוד. ככזה, השטר הינו אף בעל חסינות מפני טענות שונות הקשורות לעסקת היסוד, ודווקא בשל כך, בשל היותו מגלם "חיוב שלם" ועצמאי, יש להקפיד על דרישותיו הצורניות, אשר שם הנפרע נמנה עליהן. [ראה לעניין זה גם ע"א 80/65 הנ"ל, בעמ' 306 (ג-ד)]. משכך, אף לא מועילה לתובע, בראות עיני, בכל הנוגע לשיקים מס' 7-3, העובדה שעל אחד השיקים שמסרו הנתבעים לידיו, שיק מס' 1, אכן מופיע שמו כנפרע. שהרי, כל שיק הינו, יחידה בפני עצמו, וכלשון ביהמ"ש בע"א 80/65 הנ"ל (עמ' 306(ה)): "... אמנם ניתנו השטרות הלקויים יחד עם אחרים, שלמים, אבל אין ללמוד כלום מן השלמים על מהות החסרים... אם כי כולם יצאו ממקור אחד, מהווה כל אחד יחידה בפני עצמה היוצאת לבדה לדרכה בשוק". לעניין השיקולים השונים אשר בבסיס דרישת ההקפדה על התנאים הצורניים ההופכים התחייבות רגילה לשטר, ראה גם לרנר, שם, 134-133. המסקנה היא, כי בכל הנוגע לשיקים מס' 7-3 אין מדובר ב"שטרות" כהגדרתם בפקודת השטרות, וממילא נשמטת עילת התביעה השטרית, שהינה עילת התביעה היחידה בתיק זה, בכל הנוגע לשיקים אלה. נוכח מסקנה זו, ובכל הנוגע לשיקים הנ"ל, מתייתרים דיון והכרעה בטענת הפרעון שהציגו הנתבעים. התוצאה היא, כי התובענה נדחית ביחס לשיקים מס' 3-7. דיון והכרעה לענין שיק מס' 2 שיק מס' 2, (על סך 86,000 ₪, ז.פ. 103.00), להבדיל מאחיו - שיקים מס' 7-3 שנדונו לעיל, אכן נושא שם נפרע, וליתר דיוק נפרעת - הגב' רוזי חביבזאדה, היא בתו של התובע. מכאן, שלגבי שיק זה לא מתעורר סימן שאלה לגבי שאלת מעמדו כ"שטר". לטענת התובע, גם שיק זה נמסר לידיו על ידי הנתבע 2, כשהוא נטול שם נפרע, אך הוא מסר אותו, לדבריו, לבתו, רוזי, המתגוררת עמו, לצורך הפקדה בחשבונה עבורו (סעיף 16 לתצהיר התובע). התובע אינו מפרט את השתלשלות העניינים המדוייקת בעניין זה, כך שניתן רק להניח, כי בשלב כלשהו, התובע, או ביתו, השלימו את שם הנפרע וכי בתו של התובע, באם אכן קיבלה את השיק בפועל לידיה, השיבה שיק זה לידיו של התובע, המחזיק בו כיום, לאחר שחולל מחמת היות חשבון המושך מוגבל. (יוזכר, כי שיק זה, וכן שיק מס' 1, הינם השיקים היחידים שהוצגו, בפועל, לפרעון בסניף הבנק, ונושאים חותמת הבנק וכיתוב חילול "מוגבל"). עוד יצויין, כי לא נטען ע"י התובע, שהבת רוזי חתמה בגב שיק זה באופן כלשהו (החתימה הנוספת המופיעה על גב שיק זה, בנוסף לערבותו של הנתבע 2, נחזית כחתימת התובע עצמו), ואף לא הוגש תצהיר מטעם הבת. לטענת הנתבעים, בנסיבות אלה נטול התובע, להבדיל מבתו, יריבות כלשהי כלפיהם בגין שיק זה, שכן ככל שהינו תובע כ"מסב", נוכח מסירת השטר לידי ביתו, הרי שתביעתו התיישנה, כפי קביעת סעיף 96(א) לפקודת השטרות. כמו כן, לנתבעים טענת פרעון אף ביחס לשיק זה, כמפורט לעיל, במסגרת סקירת טענות הצדדים. התובע, לעומת זאת, טוען לזכות בשיק זה כ"אוחז" וכמי שנתן "ערך" בעד השטר, והינו אף, לטענתו, בעל מעמד של אוחז כשורה. לדבריו, מעולם לא התעוררה מחלוקת כלשהי ביחס לשאלת האוחז והמחזיק בשיק וביחס לזהות הגורם אשר נתן ערך בעדו. עפ"י ההגדרה אשר בסעיף 1 לפקודת השטרות, אוחז הוא "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר... ומחזיק בו או מי שהוא המוכ"ז". במקרה דנן, אין חולק שהתובע מחזיק בשיק, שכן הגישו לביצוע בהוצל"פ, וכן אין חולק, שאינו הנפרע בשטר, שכן הנפרעת הינה בתו. התובע אף אינו המוכ"ז בשטר זה, באשר מדובר בשיק לפקודת בתו והתובע אף לא הפך למוכ"ז בדרך של "היסב על החלק" אשר לא אירע במקרה זה (באשר לא נטען שהבת חתמה את שמה על גב השיק). משכך, ולאור ההגדרה הנ"ל, הדרך היחידה להקניית מעמד של אוחז לתובע, כטענתו, הינה האם הוא הנסב של השיק הנדון. ואולם, התובע אינו יכול להיות הנסב מכוח הסבה ע"י הנתבעים, באשר הנתבע 1 הינו המוך והנתבע 2 ערב בערבות אוול? מסב" וכאמור לעיל, אף אינו "מעין מסב". האם התובע נסב מכוח הסבה של בתו, בהנחה שאכן מסר השיק לידיה והיא השיבה אותו לידיו? כאמור, בהעדר חתימת היסב מצידה, כאמור, בהעדר חתימת היסב מצידה של הבת, אף התשובה לכך שלילית. הנה כי כן, התובע, בניגוד לטענתו, איננו "אוחז" בשיק הנדון. יחד עם זאת, סבורני, כי ניתן לקבוע, שמדובר בשיק שנמצא בבעלות התובע. זאת, בין מכיוון שנמסר לידיו ולבעלותו מלכתחילה ע"י הנתבעים, ובין מכיוון שהושב לידיו, ככל הנראה, ע"י בתו. בהקשר זה יש לזכור, כי לגרסת התובע, שלא נסתרה ולא הובאה ביחס אליה עדות נגדית כלשהי, שיק זה נמסר על ידו לבתו לצורך הפקדה בחשבונה עבורו, כשהתובע אף מבהיר, כי מדובר בביתו המתגוררת עימו (סעיף 16 לתצהירו של התובע), כך שייתכן והבעלות, להבדיל מהחזקה הפיזית, נותרה בידיו של התובע גם בשלב המסירה לבת, מה גם שזו השיבה השיק לידיו, באשר הוא מצוי בידיו כיום. אם כך, לפנינו מחזיק בשיק, שהינו בעל זכות בעלות בו, אך שאיננו בעל מעמד של אוחז. לגבי מצב דברים מסוג זה נקבע בפסיקה, כי זכות הבעלות וההחזקה בשטר מקנות למחזיק זכות לתבוע ת מי שחייב על פי השטר. עניין זה נקבע בע"א 123/60 תמרי נ' ליפשיץ, פד"י יד' 1145, בעמ' 1148, הלכה אליה מתייחס זוסמן, שם, בעמ' 203: "למעשה כבר הכיר בית המשפט ברעיון הבעלות כיסוד לתביעתו של אדם התובע תשלום שטר בר פרעון לפקודה שהועבר אליו במסירה בלבד. כידוע, סעיף 30(ד) הנ"ל מציין בפירוש מתן ערך כאחד מיסודות התביעה, אך בית המשפט אמר: "ההוראה שבסעיף 30(ד) אינה מצדיקה את המסקנה שכשהועבר שטר ללא חתימת היסב ושלא בעד ערך, לא יהא הנעבר רשאי לתבוע בשום מקרה. הרעיון הגלום בסעיף 30 (ד) הוא שבשלא היסב הנעבר לא יהא אוחז; אבל יכול הנעבר להיות בעל השטר מבלי להיות אוחזו, ובתור שכזה לדרוש תשלומו ולתבוע על פיו - למשל כשהוא יורשו של האוחז. אין צורך לומר שחובה על תובע שכזה לטעון ולהוכיח שהוא בעל השטר...". ובע"א 537/89 רמטקס ביח"ר לאריגה בע"מ נ' Rainbow Window Fashion Inc ואח', פד"י מו' (4) 573: "מה דינו של מי שאינו אוחז? האם אחיזה היא תנאי חיוני לזכות על פי השטר? התשובה הינה, כי הדין מכיר במצבים רבים, בהם מי שאינו אוחז הוא בעל זכות על-פי השטר. המקרה הפשוט הוא יורש של הנפרע. היורש עצמו אינו אוחז (שכן השטר לא סוחר אליו). עם זאת, מכוח דיני הירושה, זכותו של המוריש - הנפרע הועברה אליו. בדומה, נפרע שמכר שטר בלא להסב אותו, מעניק לנעבר את זכויותיו שלו על-פי השטר (סעיף 30(ד) לפקודת השטרות). הנעבר, אף על-פי שאינו אוחז, זכאי על-פי השטר. במקרים אלה ואחרים, חייב התובע שאינו אוחז לטעון ולהוכיח את הנתונים (העובדתיים והמשפטיים) המבססים את זכותו. כך למשל, בדוגמאת הירושה, עליו לטעון ולהוכיח, כי הוא יורש. בדוגמאת המכר, על הנעבר לטעון ולהוכיח כי השטר נמכר לו, וכי המוכר אחז בשטר". הנה כי כן, בין אם נתייחס לבעלותו של התובע בשיק הנדון כבעלות שבאה לו ממסירת השיק לידיו מלכתחילה, ע"י הנתבעים, במסגרת יחסי מסחר בין הנתבע 2 לבינו וכנגד מתן ערך (שאינו מוכחש על ידם), ובין אם נתייחס למימד המאוחר יותר של הבעלות, כמי שהושבה לידיו ע"י בתו, שלא בעד ערך - כך או כך, לתובע עילת תביעה שטרית מכוח בעלותו בשיק. משכך, אינני מקבלת את טענת העדר היריבות והעילה לה טוענים הנתבעים ביחס לעילת התביעה השטרית לגבי שיק זה. עם זאת יש לזכור, כי אין מדובר בתביעתו של אוחז, וממילא אין גם אפשרות של אחיזה כשורה (ראה זוסמן, שם, בעמוד 204). לפיכך, יש לפנות לטענת הפרעון שהציגו הנתבעים כהגנה מפני העילה השטרית, ואשר הוצגה לעיל במסגרת סקירת טענותיהם. כזכור, הנתבעים טענו, כי הנתבע 2 שילם לתובע, לטענתו, את מלוא תמורת השיקים, ובכלל זה את תמורת השיק הנדון כעת. זאת, לטענתם, בין באמצעות גורם שלישי (פרדי יעקובי) ע"י כיסוי חובותיו של התובע, כלפי גורם רביעי (מגרפתה), בין במזומן לבין במסירת חפצי אמנות ותכשיטים. ואולם, אינני סבורה, כי הנתבעים הרימו את הנטל להוכחת טענתם זו. בכל הנוגע להצגת הטענה במסגרת תצהיר התנגדותו של הנתבע 2, הרי שהלה טען, באופן כללי ובלתי מפורט, כדלקמן: "זכור לי כי שילמתי את כל יתרת החוב לזוכה על ידי העברת תכשיטים, חפצי אומנות וכסף מזומן לכיסוי כל החוב בגין השיקים נשוא תיק הוצל"פ זה. התחלתי באיסוף אסמכתאות על כי איני חייב דבר לזוכה. העובדה שהשיקים נשוא תיק הוצל"פ זה ניתנו בשנת 2000 והזוכה פתח רק בסוף 2005 תיק הוצל"פ נגדי ונגד בני, אומרת דרשני ומעידה על כך שהחוב שולם, שאחרת, איש לא היה ממתין זמן רב כל כך, עד שהיה מתחיל לנקוט בהליכים נגדי". והנה, למרות התיימרותו הנ"ל של הנתבע 2, בשלב ההתנגדות, להמציא אסמכתאות לטענת פרעון זו, הרי שדבר לא הומצא בהמשך ההליך, והנתבעים אף הודיעו, כי הם מוותרים על הגשת תצהירי עדות ראשית ומסתפקים בכך שהתצהיר הנ"ל, שתמך בהתנגדות, ישמש כעדות הראשית מטעמם (ראה פרוטוקול הדיון מיום 31.12.06, עמ' 1, שורות 4-5). זאת ועוד: להתנגדות צורף במקור אף תצהיר מאת פרדי יעקב, אותו אדם שלכאורה שילם במקום התובע, ועבור הנתבע 2, חוב כלשהו ע"ס 15,000 $. ואולם, מצהיר זה לא התייצב לדיון בהתנגדות לשם חקירת על תצהירו ובמסגרת החלטת ביהמ"ש (כב' השופטת ברקוביץ) מיום 30.4.06, בסיום הדיון בהתנגדות, אף נקבע, בהקשר למרכיב לגביו התקבלה ההתנגדות כי "התצהיר ישמש כתב הגנה" (עמ' 4 לפרוטוקול). משמע - תצהירו של הנתבע 2 בלבד וללא תצהירו של מר יעקבי, שכן לא צויין "תצהירים", בלשון רבים. אף במסגרת הדיון הנ"ל ביום 31.12.06 הבהירה ב"כ הנתבעים, כי "כעת אני מודיעה כי התצהיר התומך בהתנגדות יהווה תצהיר עדות ראשית". כלומר, שוב, ואף מפי ב"כ הנתבעים עצמם עולה ברורות, כי תצהירו של פרדי יעקב אינו מהווה ראיה בתיק. ואולם, אף מעבר לכך, איני סבורה כי יש בתצהירו זה של מר יעקב כדי להוות ראיה מספקת ולהרים את נטל טענת הפרעון עבור הנתבעים. מדובר באמירה לאקונית בעניין זה, מפיו של מר יעקב, נטולת פרטים ממשיים כגון לוחות זמניים ונסיבות הפרעון הנטען, וכמובן - שללא אסמכתא כלשהי לטענה זו, אשר ניתן היה לצפות כי תמצא בידיו של מי שנפרד מ-15,000$, ובפרט כשעשה זאת, לכאורה, לטובת צדדי ג' (הנתבע 2 והתובע). משכך, גם לו הייתי מוכנה להתייחס לתצהירו של יעקב כאל עדות בתיק, לא די היה בה לגופה. בהקשר זה, ומהטעמים הנ"ל (העדר פירוט ואסמכתאות), אף איני סבורה, כי די בעדותו של הנתבע 2 בכדי להרים את נטל טענת הפרעון. יצויין, כי כל פירוט ואסמכתא ממשיים לא הוצגו אף ביחס לאופני הפרעון הנוספים הנטענים (מסירת חפצי אומנות ותשלום במזומן), לא נאמר אילו פריטים נמסרו? מתי נמסרו? מה שוויים? מהו הסכום ששולם, כביכול, במזומן? מתי? לידי מי? כנגד איזו אסמכתא? ועוד כיוצ"ב פרטים, שהעדרם, ולו ברמת הצגת גירסה, מעיד על חוסר כנות וממשותה של גירסת הנתבע 2 בעניין זה. ויוזכר שוב, כי במסגרת תצהירו התומך בהתנגדות, טען הנתבע 2 כאמור לעיל, כי הוא עוסק באיסוף האסמכתאות להוכחת טענת הפרעון, וניתן היה לסבור, כי בשלב ההתנגדות מוצגת הטענה באופן כללי אומנם, אך האסמכתאות והפירוט ביחס אליה, יומצאו בהמשך ניהול ההליך. ואולם, התחייבותו זו של הנתבע 2 להמצאת תימוכין ואסמכתאות לגירסתו נותרה בבחינת "שטר שלא נפרע...". בהקשר זה יצויין עוד, כי הנתבעים אף לא מסרו תצהיר ולא ביקשו לזמן לעדות את אותו מר מגרפתה, אשר לידיו, כביכול, שולם הסך הנטען של 15,000 $ ע"י מר יעקב, ואף עניין זה נזקף לחובתם, כמי שנמנעו מלהביא, או לפחות לנסות להביא, עדות מתבקשת, לחיזוק גירסתם, בפרט כשלא הצליחו לבסס גרסתם בתימוכין בכתב כלשהם. בהקשר זה אציין, כי אף חקירתו הנגדית של הנתבע 2 בשלב ההתנגדות, לא מבססת את טענת הפרעון, אלא להיפך, נוטעת בה מספר סימני שאלה נוספים (ראה בעמד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 30.4.06). מהטעמים הנ"ל מסקנתי היא, כי הנתבעים לא הרימו את נטל טענת הפרעון, לרבות לא ביחס לשיק הנדון כעת. משכך, מתקבלת התובענה ביחס לשיק זה, מס' 009. עם זאת, איני מקבלת טענת התובע ביחס לשיעור הריבית, שלא הוכחה בדרך כלשהי (הטיעון לעניין כלל חישוב כזה או אחר נעדר תימוכין כלשהו), והחוב ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין, בלבד. סיכום תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: התובענה מתקבלת ביחס לשיק מס' 2. התובענה נדחית ביחס לשיקים מס' 7-3. מובהר, כי בטרם יחודשו הליכי הוצל"פ, יבצע ב"כ התובע, עדכון של מצב החוב בתיק ההוצל"פ, כך שישקף חוב בגין שיק מס' 1 (לגביו נדחתה ההתנגדות) ושיק מס' 2 בלבד (לגביו התקבלה התביעה כעת), לרבות התאמת מרכיבי החוב הנלווים לאמור לעיל (שכ"ט א' + ב'). משהתקבלה התובענה בסופו של יום בגין חלק מהשיקים (מס' 2-1), ונדחתה בגין חלקם האחר (מס' 7-3), איני פוסקת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד למי מהצדדים, וכל צד ישא בהוצאותיו אלה.שטר חליפיןהגדרות משפטיותשטר