סעיף 28 (א) בפקודת השטרות קובע כי אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו. אדם הנוטל צ'ק וממלא בו את החסר, פועל אמנם לכאורה על פי רשות הנתונה בידו לפי סעיף 19 לפקודה, אך אין הוא עצמו אוחז כשורה, כי במו ידיו עשה את השטר, ומשנטל אותו לא היה שלם. צ'ק נחשב לשלם אם מצויים בו כל הפרטים ההכרחיים להגדרת מסמך כשטר, על פי סעיף 3 (א), 73 (א) או 84 (א) לפקודה, כגון: סכום, שם נפרע, וכדומה. להלן פסק דין בנושא השלמת פרטים בצ'ק: פסק - דין מבוא 1. 1. זוהי תביעה שטרית. התובע הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בפתח תקוה בקשה לביצוע שני שיקים שנמסרו לו על-ידי בנה של הנתבעת, בחתימתה של הנתבעת כמושכת השיקים. שיק אחד על סך 100,000 ש"ח ז.פ. 1.6.04, ושיק שני על סך 100,000 ש"ח ז.פ. 13.6.04 (להלן: "השיקים"). הנתבעת קיבלה רשות להתגונן. מכאן תובענה זו. גרסת התובע 2. 2. אלון (להלן: "אלון"), דרך מר בועז מאור, שאותו הכיר קודם לכן. בועז מאור השכיר לאלון דירת חדר בתל אביב ומאחר ואלון נשאר חייב לו כספים בגין דמי שכירות וארנונה, ביקש בועז מהתובע שיקשר את אלון עם "פרטן שיקים", העוסק בנכיון שיקים, על מנת שאלון יפרוט אצלו שיקים ויהיה לו כסף לשלם את חובו לבועז. 3. 3. התובע לקח את בועז לפרטן שיקים שהכיר בשוק האפור בשם עופר (להלן: "עופר"), והכיר ביניהם. אלון מסר לעופר לנכיון שיקים של הוריו ושל לקוחותיו בסכום כולל של כ-88,996 ₪, בריבית של 6% לחודש. השיקים שמסר אלון לעופר לא כובדו, ואלון לא היה מסוגל לשלם לעופר את ערכם בסכום כולל של 100,000 ש"ח. 4. 4. התובע טוען כי בהתאם ל'נורמות' של השוק האפור, מאחר והוא היפנה את אלון אל עופר, הרי שמבחינת הפרטן הוא הפך להיות אחראי וערב אישית לשיקים שאלון פרט אצל עופר. דבר זה התברר לתובע רק כשהשיקים שנתן אלון לעופר, חזרו. 5. 5. ביום 15.2.04 פנה אלון לתובע וביקש ממנו הלוואה בסך 100,000 ש"ח על מנת לכסות את חובו אצל עופר. 6. 6. לטענת התובע, הוא נתן לאלון הלוואה של 100,000 ש"ח ביום 17.2.04 לצורך כיסוי חובו של אלון אצל עופר ועל מנת לנתק את הקשר של עופר אל התובע, לאחר שעופר החל להתקשר אליו בעניין החוב של אלון. אלון הבטיח לתובע להעביר את הסכום של 100,000 ש"ח לעופר ולחסל בכך את חובו. 7. 7. באותו מעמד של מתן ההלוואה בסך 100,000 ש"ח על-ידי התובע לאלון, מסר אלון לתובע 2 שיקים בחתימת הנתבעת על סך 100,000 ש"ח כל אחד. השיק האחד על סך 100,000 ש"ח ז.פ. 1.6.04, ניתן על-ידי אלון לתובע כבטחון לפרעון ההלוואה. השיק השני על סך 100,000 ש"ח ז.פ. 13.6.04, ניתן על-ידי אלון לתובע כבטחון לערבותו של התובע על השיקים שאלון ניכה אצל עופר. 8. 8. שני השיקים שנתן אלון לתובע היו על החלק, למעט חתימת הנתבעת עליהם. בשיק הראשון, מילא התובע את שמו כשם הנפרע. אלון מילא את תאריך הפרעון ואת הסכום בספרות ובמילים. בשיק השני, התובע מילא את כל הפרטים החסרים, דהיינו, את תאריך הפרעון, את הסכום בספרות ובמילים ואת שמו כנפרע. 9. 9. התובע טוען כי בעת שקיבל את השיקים, הוא התקשר לאביו של אלון וביקש את אישורו ואישור אשתו והסכמתם לכך שהשיקים ישמשו כבטחון. לטענתו, אביו של אלון אמר לו שאין מניעה מבחינתו ומבחינת אשתו, הנתבעת, שהשיקים ישמשו כבטחון. 10. 10. התובע אומר כי באותו יום הוא התקשר לעופר ואמר לו שנתן לאלון את הכסף לצורך פרעון החוב, אך בשעות הערב המוקדמות של אותו יום הודיע לו עופר שאלון לא הופיע אצלו ולא שילם לו את החוב. התובע ניסה ליצור קשר עם אלון במשך השבועיים שלאחר מכן, אולם אלון התחמק ממנו. לאחר שבועיים, הצליח התובע ליצור קשר טלפוני עם אלון ואלון הבטיח לו לסגור את החוב עם עופר בעוד 10 ימים , דבר שלא קרה. 11. 11. התובע טוען כי עופר הפעיל עליו לחץ הולך וגובר לשלם את החוב של אלון. לטענתו, הוא שילם לעופר 5,000 ש"ח במזומן בחודש מרץ 2004, 50,000 ש"ח במזומן ביום 1.4.04, ומשך שיק לפקודת עופר על סך 47,400 ש"ח, שאותו הוא לא פרע ונשאר חייב בגינו לעופר. לטענת התובע, החוב שלו לעופר עומד היום, בעקבות הריבית, על סך של כ-100,000 ₪ והוא צפוי לעלות יותר בשל הריבית. 12. 12. ביום 15.4.04 התקיימה פגישה במשרדו של התובע עם אביו של אלון, בנוכחות שותפו של התובע אייל שטיינבאום. בפגישה זו הבטיח אביו של אלון כי הוא ואשתו יפעלו לסילוק כל חובותיו של אלון כלפיו. התובע טוען כי הוא גם שוחח עם הנתבעת מספר פעמים בטלפון, ובאחת מהן אישרה הנתבעת בפניו כי השיקים ניתנו על-ידי אלון בהסכמתה, בהרשאתה ובאישורה. 13. 13. התובע מוסיף וטוען כי אלון ואביו הגיעו למשרדו בתאריך 16.5.04 וביקשו את עזרתו בלקיחת משכנתא על דירת הוריו של אלון בסך של 450,000 ש"ח על מנת שההורים יוכלו לשלם את חובותיו של אלון, לרבות פרעון מלוא חובו של אלון כלפי התובע. בסופו של דבר, הבנקים סירבו לתת להוריו של אלון את ההלוואה בשל גילם. גירסת הנתבעת 14. 14. הנתבעת טוענת כי השיקים נשוא התובענה נמסרו על ידה לאלון לצורך מסירתם, ביחד עם שיקים נוספים, לבועז מאור, ממנו שכר אלון דירה בתל אביב, והם היו להבטחת תשלום דמי השכירות בלבד. כל השיקים היו ריקים למעט חתימתה עליהם. 15. 15. הנתבעת טוענת כי בנה אלון מסר לה שהוא סיים את תקופת השכירות בשנת 2003 ללא חובות, ולכן היא התקשרה לבועז מספר פעמים וביקשה ממנו לשלוח לה בחזרה את השיקים שניתנו לו לבטחון. בועז אמר לה שהוא ישלח לה את השיקים אולם הוא לא מילא את הבטחתו ולא החזיר לה את השיקים. 16. לטענת הנתבעת, בין בועז ואביו של התובע ישנה שותפות, ובמסגרת היחסים ביניהם לקח התובע מבועז את השיקים הריקים במרמה או בתחבולה, ללא רשותה, מילא בכל אחד את הסכום של 100,000 ש"ח ואת שאר הפרטים והציג את השיקים לפרעון. 17. 17. הנתבעת טוענת כי גם אם יתברר שאלון מסר את השיקים לתובע, נעשה הדבר ללא הרשאתה, ללא ידיעתה, וללא הסכמתה, שכן השיקים ניתנו לבועז מאור להבטחת דמי השכירות של אלון בלבד והיא מעולם לא נתנה הרשאה לאלון להעביר את השיקים לצד אחר או לתובע, לא היא ולא בעלה. 18. 18. הנתבעת טוענת כי היא מעולם לא שוחחה עם התובע בטלפון ומעולם לא אישרה בפניו ולא הכימה שהשיקים יימסרו על-ידי התובע לאלון, לא מראש ולא בדיעבד. 19. 19. הנתבעת טוענת כי מדובר בחוב של בנה אלון, אשר הסתבך בחובות לאנשים שונים, והיא מעולם לא התחייבה לחסל את כל חובותיו של אלון כלפי התובע. 20. 20. הנתבעת טוענת כי היא בת 67, פנסיונרית של הוראה. היתה גננת 30 שנה ולאחר מכן לימדה בבית ספר יסודי וכיום היא עובדת בצהרון 4 פעמים בשבוע. לבעלה ולה דירת 4 חדרים ברעננה עם משכנתא, ולמעט חסכונות על שמה אין להם כל רכוש אחר. בעלה חי מקצבה של הביטוח הלאומי, ללא פנסיה, ואין לו כל חסכונות. לאור כך טוענת הנתבעת: "היעלה בדעתי כי אני אתחייב לערוב לתובע לחוב של 200,000 ש"ח?" (נ/1, סע' 32). דיון מסירת השיקים לתובע 21. 21. אינני מקבל את טענת הנתבעת, לפיה התובע לקח את שני השיקים נשוא התובענה במרמה מבועז מאור, משכיר הדירה לאלון. לטענה זו שהועלתה על-ידי הנתבעת, אין כל סימוכין. אלון עצמו לא התייצב לדיון ולא מסר עדות, ועל כן אין לקבל את תצהיר עדותו הראשית. יצויין כי אלון הופיע בישיבת קדם משפט מיום 20.4.05, ושם אמר תחת אזהרה כי הוא לא נתן את השיקים לתובע וכי השיקים ניתנו לבטחון לבועז מאור, שהשכיר לו את הדירה בתל אביב, ונשארו אצלו למרות שהוא הבטיח לאמו, הנתבעת, לשלוח לה בחזרה את השיקים (פרוטוקול מיום 20.4.05, עמ' 2, שו' 15-21). בישיבת ההוכחות עצמה לא התייצב עוד אלון, כאמור, כך שהוא לא נחקר על-ידי ב"כ התובע על טענותיו. 22. 22. בניגוד לטענתם של הנתבעת ואלון, העיד מר בועז מאור כי הוא החזיר לאלון את שני השיקים נשוא התביעה, שנמסרו לו להבטחת תשלום דמי השכירות, לאחר שאלון פרע את כל חובו כלפיו (תצהיר ת/3, סע' 4). מר מאור העיד כי הוא קיבל מאלון 12 שיקים להבטחת דמי השכירות. כל השיקים היו ריקים והיו רק חתומים. הוא הפקיד מדי חודש בחודשו אחד מהשיקים לצורך תשלום דמי השכירות. את שני השיקים האחרונים הוא לא הפקיד כיוון ששיק קודם חזר עקב כך שהחשבון היה מוגבל. לאחר שאלון שילם לו את החוב, הוא החזיר לו את שני השיקים ומאז לא היה לו כל קשר עם אלון (פרוט', עמ' 12, שו' 22-33; עמ' 13, שו' 2, שו' 11-16, שו' 23-24). 23. 23. מר מאור עשה עלי רושם אמין. אין לו עניין ואינטרס בתביעה זו. לא היתה כל סיבה שלא יאמר את הדברים כהווייתם. מנגד, אלון לא טרח כלל להתייצב בבית המשפט ולא נחשף לחקירה נגדית. 24. 24. אני מקבל את עדותו של בועז מאור, שהוא החזיר את שני השיקים נשוא התביעה לאלון. אני מקבל גם את טענת התובע, שלא נסתרה, כי מי שמסר לו את השיקים היה אלון. גירסתו זו של התובע משתלבת עם עדותו של בועז מאור. טענת הנתבעת כי התובע לקח את השיקים במרמה וללא רשות מבועז מאור, וכי לא היתה מסירה של השיקים לתובע, נדחית. חובו של התובע לעופר 25. 25. הנתבעת חולקת על כך שהתובע הילווה לאלון 100,000 ₪ ועל כך שהתובע חייב לעופר הפרטן 100,000 ₪. לטענת הנתבעת, ההלוואה בסך 100,000 ₪ שהתובע טוען כי הוא הלווה לאלון, לא הוכחה על ידו. כמו כן, לא הוכיח התובע שהוא שילם לעופר את הכספים במזומן שאותם הוא טוען ששילם. 26. 26. התובע טוען כי הנתבעת לא הכחישה את גובה הסכומים הנתבעים ועל כן טענתה בעניין גובה החוב מהווה הרחבת חזית. התובע טוען, כמו כן, כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה לסתור את גובה החוב וכי עדותו שלו בעניין החוב, לא נסתרה. 27. 27. הנתבעת אכן לא התייחסה בהתנגדות לביצוע שטר שהגישה, ובתצהירים התומכים בה, המשמשים ככתב הגנה, לטענה שהתובע נתן הלוואה לאלון בסך 100,000 ₪. אפילו אלון עצמו, שהגיש אף הוא תצהיר בתמיכה להתנגדות לביצוע שטר, לא כתב בשום סעיף בתצהירו שהתובע לא נתן לו הלוואה כאמור.כל טענותיו התייחסו רק לגבי השיקים נשוא התביעה, אולם לא לגבי עצם החוב. הוא הדין בעניין הכספים שהתובע טוען שהוא שילם לעופר. טענת הנתבעת בכל הקשור לגובה החוב, בין בקשר להלוואה ובין בקשר לכספים ששילם התובע לעופר, מהווה מבחינה זו הרחבת חזית. גם לגופם של דברים, אף אם לא היינו אומרים שטענות הנתבעת בעניין גובה החוב מהוות הרחבת חזית, הרי שהנתבעת לא סתרה את טענת התובע. למעשה, הנתבעת אינה יכולה לדעת אם טענות התובע בעניין זה נכונות, אם לאו, שכן היא ניזונה רק מדברים שאמר לה אלון, שהינם עדות שמועה. בנוגע להלוואה שנתן התובע לאלון, כבר אמרנו כי הנתבעת ואלון לא הכחישו בתצהיריהם טענה זו. בנוגע לחוב של התובע לעופר, הנתבעת לא היתה מעורבת בו ואיננה יכולה לסתור הטענה. 28. 28. אמנם קיימות תמיהות שלא קיבלו מענה מספיק בקשר עם החוב הנטען ע"י התובע. כך למשל; לא ברור מדוע היה צריך התובע לקבל מאלון שני שיקים לבטחון. אם התובע מסר לאלון 100,000 ₪ במזומן על מנת שאלון יתן סכום זה לעופר ויכסה בכך את חובו, די היה לו בקבלת שיק אחד לבטחון על סך 100,000 ₪. התובע הרי לא ידע באותו זמן שאלון לא ישלם לעופר את הכסף. להפך, הוא הניח שאלון יתן לעופר את הכסף ובכך יסתיים כל העניין. קבלת שני שיקים לבטחון, שכל אחד על סך 100,000 ₪, בשלב זה, נראית תמוהה. כמו כן; לא מובן מדוע התובע נתן לאלון את הסכום של 100,000 ₪ במזומן, במטרה שאלון יעביר סכום זה לעופר. אם אכן עופר כבר פנה בעניין זה לתובע, לאחר שהשיקים שמסר אלון לעופר לא כובדו, היה סביר שהתובע ישלם ישירות את הסכום של 100,000 ₪ לעופר ובכך יגרום לחיסול החוב, הן חובו של אלון לעופר והן "ערבותו" לחוב זה. מה עוד, שאלון מתגלה בשלב זה כבלתי אמין לאחר שהשיקים שמסר לעופר חזרו. התובע, שלא הכיר קודם לכן את אלון, היה אמור לחשוש מפניו במועד זה, ואם גם עופר החל ללחוץ עליו לשלם את חובו של אלון, הדבר הטבעי ביותר היה שהתובע יפרע ישירות את החוב אצל עופר ויבטיח בכך את סיום הענין. בנוסף; לא מובן על שום מה קיבל התובע בקלות כזו את דרישתו של עופר שהוא ישמש מעין ערב לחובו של אלון לעופר. לתובע עצמו לא היה כל חוב כלפי עופר. הוא לא לקח ממנו כל כספים. הסכמתו לשלם לעופר את החוב מן הסיבה שאלו ה'נורמות' בשוק האפור, תמוהה מאוד. התובע יכול היה לסרב לשלם לעופר את חובו של אלון, ואם עופר היה תובע אותו, היתה תביעה כזו נדחית על הסף. גם טענה של פחד או חשש מעופר, לא יכולה להתקבל מבחינה משפטית. התובע בחר מרצונו לשלם לעופר את החוב של אלון, כך לטענתו. אין זה מובן מאליו שאלון היה חייב להחזיר לתובע סכומים ששילם התובע לעופר "בהתנדבות", מבלי שהיה חייב לעשות כן. התובע גם לא הוכיח את טענתו בדבר התשלום במזומן שנתן לעופר. אין לנו בעניין זה אלא את עדותו שלו. התובע לא החתים את אלון על מסמך בכתב שיאשר את קבלת ההלוואה ממנו, הגם שהדבר התבקש לאור הנסיבות. התובע גם לא טרח להזמין את עופר, הפרטן, כעד מטעמו. עדות אביו של התובע, מר אברהם מאיה, שהוא נתן לתובע 100,000 ₪ במזומן כהלוואה, איננה יכולה לעזור לתובע בעניין זה, שכן האבא העיד כי הוא לא שאל את התובע למי הוא חייב את הכסף (עמ' 9, שו' 1). לאביו של התובע גם לא היו ראיות למתן הסכום הנ"ל (שם). אף על פי כן, לאחר שקבעתי כי הנתבעת לא הכחישה ולא העלתה כל טענה בעניין גובה החוב בבקשת הרשות להגן מטעמה ובתצהירים שהגישה, וכן לא סתרה או הפריכה את טענות התובע בעניין זה, אני מוכן לקבל, לצורך התובענה, את גירסת התובע בכל הנוגע לגובה החוב הנטען. מעמדו של התובע - אחיזה כשורה? 29. 29. התובע איננו אוחז כשורה. התובע קיבל שני שיקים שהיו על החלק, למעט חתימת הנתבעת, שהיו חסרים בהם פרטים מהותיים והכרחיים. התובע עצמו הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי בשיק האחד הוא השלים את הסכום, את זמן הפרעון, ואת שמו בתור הנפרע, ובשיק השני השלים התובע את שמו בתור הנפרע, כששאר הפרטים הושלמו על-ידי אלון (תצהיר ת/4, סע' 6 א,ב). יצויין כי אלון אמר בחקירתו הנגדית בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) שלהבת קמיר-וייס, כי הוא לא השלים את השיקים והם לא נכתבו על ידו או באישורו (בש"א 3189/04, פרוט' מיום 3.2.05, עמ' 3). גם בישיבת קדם המשפט מיום 20.4.05, אמר אלון, תחת אזהרה, שהשיקים נלקחו על-ידי התובע מבועז מאור "פתוחים", הוא לא נתן לתובע שיקים על סך 100,000 ₪ ולא היה כותב דבר כזה (פרוט' מיום 20.4.05, עמ' 3, שו' 9-10, שו' 15). 30. 30. אין לנו צורך להכריע בין גרסאות התובע ואלון בכל הנוגע להשלמת השיקים על ידם. די לנו במה שאומר התובע עצמו לגבי השלמת הפרטים החסרים שבוצעה על-ידו בשני השיקים. סעיף 28 (א) בפקודת השטרות קובע: "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו...". בע"א 377/68 מטע , בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' שאול פרל ואח', פ"ד כ"ג (1) 98, נקבע: "אדם הנוטל תורף של שטר וממלא בו את החסר, פועל אמנם לכאורה על פי רשות הנתונה בידו לפי סעיף 19 לפקודה, אך אין הוא עצמו אוחז כשורה, כי במו ידיו עשה את השטר, ומשנטל אותו לא היה שלם...". ראו בעניין זה גם ספרו של ד"ר י.זוסמן "דיני שטרות", מהדורה שישית, תשמ"ג-1983, בעמוד 266. כן ראו ספרו של פרופ' ש. לרנר "דיני שטרות", תשנ"ט-1999, בעמוד 276: "שטר נחשב לשלם אם מצויים בו כל הפרטים ההכרחיים להגדרת מסמך כשטר, על פי סעיף 3 (א), 73 (א) או 84 (א) לפקודה, כגון: סכום, שם נפרע, וכדומה". כפי שכבר נאמר, התובע, על פי הודאתו הוא, השלים בעצמו את הסכום, התאריך, ושם הנפרע בשיק הראשון, ואת שם הנפרע בשיק השני. משכך, אין התובע יכול להיחשב כאוחז כשורה. 31. 31. זאת ועוד; התובע רשם את עצמו כנפרע בשני השיקים. על פי הפסיקה נפרע של שטר איננו אוחז כשורה. ראו ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים בהתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד ל"ז (3) 830, 833 ו: "...הלכה פסוקה היא, שנפרע אינו בגדר אוחז כשורה...". אמנם נאמר עוד, בהמשך פסה"ד הנ"ל: "... בנסיבות מסוימות אין החותם והנפרע צדדים קרובים למעשה, ואז יש הגורסים שמן הראוי להכיר בנפרע כאוחז כשורה" (שם). פרופ' לרנר כותב בספרו "דיני שטרות": "בדרך כלל המושך והנפרע הם צדדים קרובים, קרי - צדדים שנערכה ביניהם עסקת יסוד ...לעומתו, אוחז כשורה קלאסי איננו קשור לעסקת היסוד, ובדרך כלל מקבל את השטר בלא לדעת את פרטיה. מטבע הדברים, צד זר לעסקת היסוד ראוי, בהתמלא תנאים מסוימים, לקבל את השטר כשהוא נקי מפגמים שונים שדבקו בעסקה, אך צד המעורב בה , אינו ראוי להשתחרר מפגמיה" (בעמוד 279). במקרה שבפנינו, מבחינה טכנית, התובע והנתבעת הינם צדדים ישירים בשני השיקים, והם נחזים להיות צדדים קרובים: מושך ונפרע. אולם ענין זה הינו יותר טכני, שכן התובע הוסיף את שמו כנפרע לאחר שהשיקים נמסרו על-ידי הנתבעת לבנה אלון על מנת שיתן אותם למר בועז מאור כבטחון לתשלום דמי השכירות. מהבחינה המהותית, אמנם עסקת היסוד לא נעשתה בין התובע ובין הנתבעת, אלא בין התובע ואלון. ואולם התובע ידע כי הנתבעת- מושכת השיקים, הינה אמו של אלון. לדבריו, הוא אף דיבר בטלפון עם אביו של אלון בעת שקיבל את השיקים, בנוגע לשיקים ולחובו של אלון, ומאוחר יותר הוא דיבר בטלפון, לטענתו, גם עם הנתבעת בעניין החוב של אלון ובעניין השיקים שבחתימתה. לא ניתן, על כן, לומר שלא היה כל קשר בין התובע ובין הנתבעת וכי הם שני צדדים זרים ובלתי מעורבים. אני סבור כי התובע אינו צד זר לנתבעת, מאחר שהוא ידע בעת שקיבל את השיקים מיהי הנתבעת, ידע את קרבתה לאלון ואף דיבר לטענתו באותו מועד עם אביו של אלון בכל הנוגע לשיקים ולחוב - העסקה - שבגינו ניתנו השיקים. 32. 32. בנוסף; גם העובדה שהשיקים נמסרו לתובע לבטחון, מביאה לכך שהתובע לא יחשב אוחז כשורה בשיקים אלה. ודוק: אין הכוונה לשלב הראשון שבו נמסרו השיקים לבועז מאור לבטחון לצורך תשלום דמי השכירות. הכוונה היא לשלב השני שבו התובע קיבל את השיקים מאלון. התובע עצמו אומר כי הוא קיבל את השיקים לבטחון: "שיק מספר 812 ז.פ. 1.6.04 על סך של 100,000 ₪, כבטחון לפרעון ההלוואה"... "שיק מספר 811 ז.פ. 13.6.04 על סך של 100,000 ₪, כבטחון לערבותי על השיקים שניכה אצל הפרטן" (תצהיר ת/4, סע' 6 א, ב). בע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ג (4) 680, נאמר כי שיק אשר כתוב עליו שהוא ניתן לבטחון, הינו תקף, אולם "מובן, שהרישום עלול להשפיע על חזקת האחיזה כשורה של מי שנוטל את השטר, והדברים מובנים" (שם, בעמ' 694ז). במקרה שלנו אמנם לא היה רשום על פני השיקים שהם ניתנו לבטחון, אולם התובע העיד, כאמור, שהוא קיבל את השיקים כשיקים לבטחון. הוא ידע, אם כן, שהשיקים הם לבטחון. החשיבות היא לידיעתו של מקבל השיקים, שהשיקים ניתנו לו לבטחון. בעקבות ידיעתו של התובע שהשיקים שקיבל היו לבטחון, אין התובע יכול להיחשב לאוחז כשורה בשיקים. 33. 33. מכל הסיבות האמורות, ומכל אחת בנפרד, התובע הינו אוחז רגיל בשיקים. היות שכך, רשאית הנתבעת להעלות כנגד התובע את כל הטענות שהיא יכולה לטעון כלפי צדדים קרובים. שטר על תנאי 34. הנתבעת מסרה את השיקים לבנה אלון על מנת שימסור אותם למר בועז מאור להבטחת תשלום דמי השכירות. הפסיקה קבעה כי: "שטר בטחון הוא, כאמור, שטר, שמסירתו הותנתה בתנאי". (ע"א 205/87, עמ' 691 ז). ד"ר זוסמן כותב בספרו "דיני שטרות": "אין השטר אכיף עד שלא מתקיים התנאי" (עמ' 111, סע' 86). 35. התנאי שנלווה לשיקים בעת מסירתם לבועז מאור, היה שהם נמסרים להבטחת דמי השכירות, היינו, שמאור יוכל לפרוע אותם אם לא ישולמו לו דמי השכירות. מר מאור העיד שהוא לא מילא את השיקים ולא הפקיד אותם בבנק משום ששיק קודם חזר, ולאחר מכן הוא קיבל מאלון את יתרת החוב והחזיר לו את השיקים. נמצא, כי התנאי שבגינו נמסרו השיקים, דהיינו, לצורך הבטחת תשלום דמי השכירות, לא התקיים, שכן דמי השכירות שולמו כבר בנפרד. לא היה מקום, על כן, למלא בשיקים סכומים כלשהם ולהציגם לפרעון. 36. 36. זאת ועוד; התנאי שליווה את מסירת השיקים היה בגין סכומים ספציפיים מאד. גובה דמי השכירות נקבע בהסכם השכירות שבין המשכיר - בועז מאור, ובין אלון, בסכום של 850$ לחודש (הסכם השכירות-נספח א' לתצהיר בועז מאור ת/3, סעיף 8.1 בהסכם). תחת זאת, מילאו בשיקים סכום אחר לגמרי של 100,000 ₪ בכל אחד, ואף להבטחת חובות אחרים לגמרי. בע"א 358/80, בעמוד 833 , נאמר: "המסירה של שטר בטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, 'מסירה על תנאי', וזכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו (כגון ע"י סיחור או תביעה לפרעונו) קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה". אצלנו, לא התקיים התנאי שנלווה למסירת השיקים. אליבא דגירסת התובע, אלון מסר לו את השיקים להבטחת החוב של אלון לתובע והחוב של התובע לעופר. המסירה של השיקים לתובע מהווה סיחור אגב מעילה באמון. אלון לא היה רשאי לסחר את השיקים לתובע, שניתנו לו על-ידי אמו על תנאי ולמטרה ספציפית, שלא התממשה. זכות הקניין של אלון בשיקים היתה פגומה, והוא העביר את השיקים עם זכות פגומה זו לתובע. כלפי אוחז כשורה לא ניתן היה לטעון זאת, אולם כלפי אוחז רגיל - וזהו מעמדו של התובע - מדובר בפגם קנייני בשיקים (ראו ע"א 333/61 גוייסקי נ' יוסף מאיר ואח', פ"ד ט"ז (1) 595, 598; ע"א 576/61 בראון נ' רוגוז'ינסקי, פ"ד ט"ז (2) 1460, 1464. הרשאה 37. 37. סעיף 19 (ב) לפקודת השטרות קובע: "מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי הרשאה שניתנה, יהיה אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה...". בע"א 258/66 מנשה עקריב נ' אברהם קריספין ואח', פ"ד כ' (3) 40, 42א, נאמר: "... ואולם אם הוכיח הנתבע שהשטר לא הושלם בדיוק לפי ההרשאה שניתנה, אין המסמך אכיף עליו, זולת אם הוא סוחר לידי אוחז כשורה". ד"ר י. זוסמן בספרו "דיני שטרות" אומר: "... גם אם ניתנה ההרשאה, אבל החייב מוכיח שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור" (עמ' 169, סע' 131). וכן: "די יהא לו לחייב לטעון, כי נתן הרשאה, אך השטר לא הושלם בדיוק על פי תנאיה, והאוחז יאלץ להוכיח את תנאי ההרשאה שניתנו בפועל" (עמ' 169, ה"ש 43). 38. 38. אני מקבל את טענת הנתבעת כי ההרשאה היחידה שהיא נתנה לאלון היתה למסירת השיקים לבועז מאור להבטחת דמי השכירות. עובדה היא גם ששיקים אלו אכן נמסרו לבועז מאור להבטחת דמי השכירות, כפי שבועז מאור אישר בעדותו. התובע טען אמנם כי אביו של אלון אישר לו בטלפון שהוא ואשתו מסכימים שהשיקים ימסרו לו לבטחון לתשלום החובות של אלון כלפיו (תצהיר ת/4, סע' 6). ואולם אביו של אלון הכחיש הדברים (תצהיר נ/2, סע' 18). התובע טען עוד כי הוא דיבר גם עם הנתבעת מאוחר יותר והיא נתנה הסכמתה למסירת השיקים אליו (תצהיר ת/4, סע' 9 סיפא). ואולם גם הנתבעת הכחישה בתוקף את הדברים (תצהיר נ/1,סע' 27, 30). בעניין זה, אני מאמין לנתבעת ומעדיף את עדותה על פני עדות התובע. העובדה שהתובעת כן קיימה שיחה טלפונית עם התובע, למרות שהכחישה זאת בתצהירה, אינה פוגעת במהימנותה הכללית. גם לא נראה לי סביר שהנתבעת, שאיננה אישה אמידה, לא היא ולא בעלה, תסכים למילוי השיקים שנתנה להבטחת תשלום דמי השכירות של בנם בלבד, בסכומים חדשים וגבוהים כל כך, כפי שטוען התובע. עדותו של מר שטיינבאום, שותפו של התובע, בעניין זה, הינה עדות שמיעה בלבד. מר שטיינבאום עצמו העיד כי תוכן הדברים שאמרה הנתבעת לתובע בשיחות הטלפון שעשתה עמו, אינו בידיעתו האישית (ת/2, סע' 7; פרוט', עמ' 11, שו' 1, 3-5). 39. 39. השלמת ומילוי השיקים, בין אם שניהם הושלמו על-ידי התובע בלבד ובין אם שיק אחד הושלם על-ידי התובע ושיק שני הושלם על-ידי התובע ועל ידי אלון, נעשו ללא הרשאה וללא הסכמה מצד הנתבעת. גם לא בדיעבד, גם לא מצד בעלה. הואיל וכך, הנתבעת פטורה מלשלם את השיקים. סיכום 40. 40. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. 41. 41. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט, וכן בנוסף שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. יצויין כי בקביעת שעור שכר הטרחה, התחשבתי, בין השאר, בכך שב"כ הנתבעת הגיש סיכומי תגובה לסיכומי התשובה של ב"כ התובע ללא קבלת רשות מבית המשפט .שיקיםהשלמת פרטים