להלן פסק דין בנושא תביעה של בנק הפועלים על יתרת חוב: פסק דין פתח דבר 1. עסקינן בתביעה כספית על סך 2,852,900.54₪ (ליום 1/4/02) שהגיש בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") בגין יתרת החובה שהצטברה בחשבון שמספרו209719-748, המתנהל בסניף תלפיות של הבנק (להלן: "החשבון") על שמה של נתבעת מס' 1 - שובל הנדסה ובנין (1988) שותפות רשומה (להלן: "השותפות"; תעודת רישום השותפות צורפה כנספח א1 לתצהירה מיום 30/1/06 של גב' מרים חורי המשמשת כמנהלת קשרי לקוחות במרכז העסקים של הבנק בירושלים, להלן: "חורי" ו- "תצהיר חורי" לפי העניין). נתבע מס' 2, מר משה מילר (להלן: "מילר"), ונתבע מס' 3, מר יובל בן הר (להלן :"בן הר"), היו השותפים בשותפות למן מועד הקמתה. ביום 1/8/93 העבירו מילר ובן הר את מרבית חלקם בשותפות לנתבעת מס' 4, י.מ. שובל חברה להנדסה ובנין בע"מ (להלן: "הנתבעת 4"); וביום 20/1/95 העבירו את יתרת חלקם לנתבעת מס' 5, בית בן-הר נכסים בע"מ (להלן: "הנתבעת 5"; הנתבעים יחדיו יכונו להלן: "הנתבעים") (ראו סעיף 3 לתצהיר מילר מיום 4/6/06, להלן: "תצהיר מילר"; כן ראו: תדפיס רשם החברות מיום 6/12/02, צורף כנספח א2 לתצהיר חורי). יש לציין בהקשר זה כי מילר ובן הר הם בעלי המניות הן בנתבעת 4 והן בנתבעת 5 (ראו: תדפיסי רשם החברות מיום 30/1/06, צורפו כנספחים א3-א4 לתצהיר חורי). תביעה זו הוגשה בראשיתה בסדר דין מקוצר, ובית המשפט (כבוד השופט ד"ר ע' אזר ז"ל) דחה את בקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים וחייבם בתשלום סכום התביעה, בתוספת ריבית והוצאות (ראו החלטה מיום 11/11/02 בבש"א 12229/02, ופסיקתא מיום 12/11/02). אלא שפסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל בערעור שהגישו הנתבעים לבית המשפט העליון (ע"א 11092/92), אשר החליט ליתן לנתבעים רשות להתגונן והורה על בירורה של התובענה (ראו פסק דין מיום 7/6/04). העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים 2. ביום 24/2/88 פתחה השותפות, שעיסוקה בביצוע עבודות בנייה, את החשבון בבנק; ובטופס פתיחת חשבון שנחתם על ידי הצדדים באותו מועד נקבע כי למילר ולבן הר תהא זכות חתימה משותפת בחשבון (הטופס צורף כנספח ב לתצהיר חורי). ביום 21/12/90 חתמה השותפות על כתב התחייבות לבנק בהתייחס להוצאת ערבויות בנקאיות, שבו הצהירה השותפות כי כל בטוחה שניתנה בעבר או שתינתן על ידה בעתיד לבנק תשמש גם בטוחה להתחייבותה לסלק כל סכום שישלם הבנק בגין ערבויות בנקאיות שיוציא לבקשתה (ראו סעיף 8 לכתב ההתחייבות, צורף כנספח ב1 לתצהיר חורי). ביום 24/2/93 חתמו מילר ובן הר על כתב ערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום, להבטחת פירעונם המלא של כל הסכומים שיגיעו לבנק בגין אשראי ושירותים בנקאיים שתעמיד לרשות השותפות (להלן: "ערבות הבעלים"; כתב הערבות צורף כנספח ג לתצהיר חורי); וביום 3/10/93 הוסיפו השניים וחתמו על "כתב התנאות, ערבות ושעבוד כספים וזכויות", שבו חזרו והצהירו כי הם ערבים כלפי הבנק להבטחת פירעון מלא של כל הסכומים והשירותים שיעמיד לרשות השותפות באמצעות החשבון (המסמך צורף כנספח ג/ לתצהיר חורי). ביום 18/5/94, לנוכח העברת הבעלות בשותפות לנתבעת 4, חתמה השותפות על טופס שינוי הבעלות בחשבון (צורף כנספח ד לתצהיר חורי), וכן על טופס חדש לפתיחת חשבון (צורף כנספח ה לתצהיר חורי) - ואולם גם על פי טופס זה זכויות החתימה בחשבון נותרו בידיהם של מילר ובן הר במשותף (שכן הם היו כאמור הבעלים בנתבעת 4). יצוין כי לא נעשתה כל פנייה לבנק מצד השותפות, מילר או בן הר, על מנת שיבטל את ערבות הבעלים שנתנו מילר ובן הר לבנק להבטחת התחייבויותיה של השותפות כלפיו, וממילא גם לא הציעו לבנק ערבים אחרים תחתם עקב השינוי שחל בזהות השותפים כאמור. 3. בשלהי שנת 1991 התקשרו השותפות מצד אחד והבנק מצד שני בהסכם ליווי למיזם לבניית בניין מגורים ברחוב לסקוב בחיפה (להלן: "פרויקט לסקוב"). יובהר כי הסכם ליווי הוא הסכם שבמסגרתו הבנק ניאות להעמיד ללקוחו מימון לצרכים עסקיים בהיקף כספי שהוא גבוה באופן משמעותי מן האשראי שהיה נותן ללקוח בהתאם לבטוחות שבידי הבנק - וזאת כאשר הוא מתרשם מכדאיותו של הפרויקט בו מבקש הלקוח ליטול חלק (ראו עדותו של מר עמיחי ויסמן, מי ששימש במועדים הרלוונטיים לתובענה רפרנט לאשראי במנהלת אזור ירושלים בבנק והיה כפוף לחורי, להלן: "ויסמן", בעמ' 35 לפרוטוקול, ש' 3-6). בשלב הראשון של ליווי פרויקט לסקוב קיבלה השותפות מן הבנק מימון לרכישת המקרקעין שנועדו לפרויקט לסקוב, כנגד רישום משכנתא על המקרקעין לטובת הבנק; ובשלב השני, עם התחלת ביצוע עבודות הבנייה, שיעבדה השותפות לטובת הבנק את הפרויקט בכללותו (המקרקעין והבנוי עליהם). לצורך קבלת המימון מן הבנק, השותפות פתחה חשבון נוסף בסניף - המכונה בפי הצדדים "חשבון ליווי" - והפעילות בחשבון הליווי התבצעה בנפרד מפעילותה השוטפת של השותפות בחשבון נושא התובענה דנן (ראו סעיף 7 לתצהיר מילר). 4. במהלך שנת 1993 ניהלה השותפות משא ומתן עם חברת י.ש.מ.פ בע"מ (להלן: "היזם"), לביצוע עבודות בנייה בפרויקט להקמת בנייני מסחר, תעשיה ומשרדים על מקרקעין הידועים כחלקות 21, 22 ו- 23 בגוש 10842 בחיפה, אשר היזם התכוון לרכוש מווקף ג'אמע אל איסתקלאל בחיפה (להלן: "פרויקט שקמונה", כפי שכונה על ידי הצדדים, וכן "המקרקעין" ו- "הווקף" בהתאמה). ואמנם, ביום 8/10/93 התקשרו היזם והנאמן על הווקף בהסכם קומבינציה, שלפיו יקים היזם את פרויקט שקמונה במקרקעין ובתמורה יקבל היזם זכויות בעלות בחלקים מן המקרקעין ובשטחי המסחר, התעשיה והמשרדים שייבנו עליהם (ראו סעיף 7 להסכם הקומבינציה, להלן: "הסכם הקומבינציה", צורף כנספח ז לתצהיר חורי). כן הוסכם ביניהם כי היזם יתקשר עם חברה קבלנית אשר תבצע בפועל את עבודות הבנייה של הפרויקט (ראו סעיף 11.6 להסכם הקומבינציה); וכי היזם יהא רשאי לשעבד את המקרקעין לטובת בנק שאיתו יתקשר לצורך ליווי הפרויקט ולהנפקת ערבויות ביצוע לרוכשים (ראו סעיף 18.4 להסכם הקומבינציה). בהמשך לכך, היזם מצידו התקשר ביום 10/10/93 בהסכם עם השותפות, שלפיו היזם הסב לשותפות את זכויות הבנייה במקרקעין שקיבל מן הווקף והשותפות קיבלה חלקים מזכויותיו של היזם במקרקעין ובשטחים הבנויים כפי שהוקנו לו בהסכם הקומבינציה (להלן: "הסכם היזמות"; צורף כנספח ו לתצהיר חורי). בהסכם היזמות הסכימו הצדדים כי זכויותיהם של הווקף, היזם והשותפות במקרקעין ישועבדו על ידי השותפות לבנק אשר יעמיד לשותפות מימון לביצוע עבודות הבנייה; והשותפות אף התחייבה להעמיד ליזם ערבויות בנקאיות בסכום כולל של מיליון דולר להבטחת התחייבויותיה כלפיו: "17. מוסכם בזה על הצדדים כי כל זכויות הקונה (השותפות- ע.ב.), המוכר (היזם- ע.ב.) והבעלים במקרקעין (הווקף- ע.ב.) ישועבדו לטובת בנק אשר ילווה את הפרויקט ויעניק לקונה ליווי בנקאי והמוכר מתחייב להמציא הסכמת הבעלים ויפוי כח ממנו לשם ביצוע רישום השעבוד וזאת במעמד חתימת החוזה. 18.א. להבטחת זכויות המוכר ימסור הקונה למוכר ערבות על פי חוק מכר (דירות) (להלן: 'הערבות') בסכום של 1 מיליון דולר בשקלים על פי השער היציג כאשר ערבות ע"ס 100,000$ תימסר תוך 10 ימים מיום שתרשם לטובת הקונה הערת אזהרה על הנכס (המקרקעין- ע.ב.) בלשכת רישום המקרקעין וערבות נוספת ע"ס 900,000$ תימסר תוך 15 יום מיום שימולאו במצטבר תנאי סעיף 6א-ד, 7, 17 ו- 21 של חוזה זה. ב. הביטחונות יבוטלו כליל ויוחזרו לקונה עם קבלת טופס 4 לבנין. ג. ... 19.א. הערת אזהרה לטובת הקונה תרשם מיד לאחר חתימת הסכם זה. ב. זכויותיו של הקבלן (הכוונה לשותפות, המוגדרת בהסכם היזמות גם כ"קונה" וגם כ"קבלן"- ע.ב.) בנכס תרשמנה מיד לאחר שיתקבלו שומת מס שבח ורכישה שיתקבלו בגין העסקה על פי הסכם זה וישולמו על ידי החייבים בתוך המועד שנקבע בשומה. ג. עוד מוסכם כי לקבלן הזכות לרשום שעבודים ו/ או הערות אזהרה על חלקו בפרויקט ועל יחידותיו לפי שיקול דעתו." (ההדגשות שלי- ע.ב.). בסמוך לאחר חתימת הסכם היזמות הוסיפה השותפות והתחייבה בפני היזם להעמיד לו ערבות בנקאית נוספת: "...אנו מתחייבים בפניכם ולהבטחת זכויותיכם להמציא לכם בנוסף לערבות הנקובה בחוזה שבינינו גם ערבות בנקאית על פי נוסח שיומצא על ידכם ע"ס 400,000$ (ארבע מאות אלף דולר של ארה"ב) על פי השווי בשקלים לפי השער היציג בעת התשלום בפועל בתוקף ל- 1 שנה עם ארבע תקופות הארכה בנות 1 שנה כ"א ובסה"כ יהיה תוקף הערבויות כולל הארכות 5 שנים. את הערבות נמציא לכם עד 10 ימים לאחר רישום הערת אזהרה לטובתנו על הנכס (המקרקעין- ע.ב.). ..." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (להלן: "התוספת להסכם היזמות"; צורפה כנספח ו1 לתצהיר חורי). לטענתם של הנתבעים, גם הערבות הבנקאית שנדרשה בתוספת להסכם היזמות נועדה אך ורק להבטחת התחייבויותיה של השותפות על פי הסכם היזמות (ראו סעיף 13 לתצהיר מילר). 5. לגרסתם של הנתבעים, השותפות התקשרה בהסכם היזמות רק לאחר שקיבלה את התחייבותו של הבנק בעל פה לליווי פרויקט שקמונה - שכן לא היה באפשרותה לעמוד בהתחייבויותיה על פי הסכם זה בלא מימון של הבנק (ראו סעיפים 8 ו- 11 לתצהיר מילר). יתרה מזאת, הנתבעים טוענים כי העיקרון המרכזי בליווי הבנקאי שעליו הסכימו הצדדים היה שהמקרקעין, ובהמשך גם הפרויקט כולו, ישמשו כבטוחות בלעדיות למימון הבנק - קרי: מימון מסוג שנהוג לכנותו non- recourse שמשמעותו היא שהבנק לא יהיה רשאי לדרוש את השבתו מן השותפות, מן השותפים בה וגם לא ממילר ובן הר כמי שערבו לחשבון באופן אישי (להלן: "מימון נון-ריקורס"; ראו סעיף 10 לתצהיר מילר). הנתבעים מבהירים כי מי שהגיע מטעם הבנק להסכמות עם השותפות בדבר ליווי פרויקט שקמונה וטיב הביטחונות שתידרש השותפות להעמיד כנגד ליווי זה, היה מנהל אזור ירושלים בבנק מר ציון עזר (להלן: "עזר"), שהוא בדרג ניהולי בכיר מן הסניף; וכי חלופת המסמכים בנושאים אלה התבצעה מטעם הבנק באמצעות עו"ד גב' יהודית שילה, היועצת המשפטית של הנהלת אזור ירושלים בבנק (להלן: "עו"ד שילה"; ראו סעיף 2 לתצהיר מילר מיום 6/8/06, להלן: "התצהיר המשלים של מילר"). הבנק מצידו אינו מכחיש כי השותפות עניינה אותו בליווי פרויקט שקמונה עוד טרם שהתקשרה בהסכם היזמות, ואולם לגרסתו אף שהיתה כוונה מצידו לשקול באופן חיובי את ליווי הפרויקט - הרי שבמועד החתימה על הסכם היזמות טרם הושגה הסכמה כלשהי בינו לבין השותפות בעניין. לדבריו, במועד שבו התקשרה השותפות בהסכם היזמות, כל שהוסכם בינה לבין הבנק הוא שהבנק ינפיק עבורה את אותן ערבויות בנקאיות שהיא התחייבה להעמיד לטובת היזם - וזאת כנגד משכנתא שתירשם לזכותו של הבנק על המקרקעין, בנוסף לערבות הבעלים של מילר ובן הר שנחתמה זה מכבר (ראו סעיף 15 לתצהיר חורי וסעיפים 3.4-3.5 לתצהיר של חורי מיום 25/6/06, להלן: "התצהיר המשלים של חורי"). הבנק מוסיף וטוען כי בכל מקרה הוא מעולם לא הסכים להעמיד לטובת השותפות מימון נון-ריקורס לפרויקט שקמונה (ראו סעיף 17 לתצהיר חורי). 6. בראשית שנת 1994 אישר בית הדין השרעי את משכון המקרקעין (החלטה מיום 26/1/94 צורפה כנספח י4 לתצהיר חורי), שטרי משכנתא מדרגה ראשונה על הזכויות במקרקעין נחתמו על ידי נציגי הבנק והווקף (צורפו כנספחים י1 ו- י2 לתצהיר חורי), והמשכנתא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין (נסחי מקרקעין מיום 5/2/94 ומיום 18/4/94 צורפו כנספח י3 לתצהיר חורי). עם חתימתו של הסכם היזמות ובמקביל לרישום המשכנתא על המקרקעין, מילר מטעם השותפות ומר שאול פיכמן מטעם היזם (להלן: "פיכמן") פתחו בדין ודברים בדבר ניסוחן של הערבויות הבנקאיות, כאשר מילר הוא שהביא את תוכן ההסכמות שאליהן הגיעו לידיעתו של מר משה סננס, מנהל הסניף בבנק במועדים הרלוונטיים. ואולם, בסמוך לאחר שהחלו המגעים בין הצדדים בנוגע לניסוח הערבויות הבנקאיות כאמור, מילר עזב את הארץ לתקופה ממושכת והותיר את המשך המגעים עם פיכמן בנושא זה בידי הבנק לבדו - כאשר לטענת הנתבעים, מילר ובן הר סמכו על הבנק כי "ידאג לאינטרסים" של השותפות, וכי "יוודא שדרישותיו של פיכמן אינן חורגות מההסכם ומהמקובל" כלשונם (ראו סעיף 13 לתצהיר מילר וסעיף 5 לתצהיר בן הר). הבנק מצידו טוען כי הוא כלל לא נדרש, וממילא אין זה מתפקידו, לנהל משא ומתן עם היזם בנוגע לניסוחן של הערבויות הבנקאיות. לגרסתו, על פי הסכמה שאליה הגיעו השותפות והיזם, נוסחן של הערבויות הבנקאיות הוכתב לבנק על ידי היזם - כאשר השותפות עצמה אישרה בכתב את הנוסח הסופי של הערבויות הללו (ראו סעיפים 4.1-4.3 לתצהיר המשלים של חורי). בחודשים אוקטובר- נובמבר 1993 אמנם החליפו ביניהם הבנק והיזם מספר טיוטות לערבויות הבנקאיות (צורפו כנספח ג לתצהיר מילר), ואולם חלקו של הבנק בהקשר זה התמצה במילוי אחר דרישות היזם. מטיוטות אלה עולה כי בעוד שבתחילה המוטב בערבויות הבנקאיות היה היזם ומטרתן היתה להבטיח את "קיום תנאי החוזה מיום 10/10/93" או את "קיום ושמירת זכויות היזם בחוזה מיום 10/10/93" - אזי על פי דרישתו של היזם עצמו המוטב שונה לבנק המזרחי המאוחד בע"מ ובהמשך לבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט"), ותכליתן על פי נוסחן הסופי היתה "אבטחת אשראי ושירותים בנקאיים של היזם" או - "אבטחת אשראי". 7. בסופו של דבר, הבנק העמיד עבור השותפות שלוש ערבויות בנקאיות, על פי הפירוט הבא: ערבות בנקאית מספר 748/209719/33 מיום 9/2/94 לטובת משרד השיכון, עד לסכום כולל של 834,400₪ ולפירעון עד ליום 25/5/94. תוקפה של ערבות זו פג מאחר שמשרד השיכון לא דרש את פירעונה עד למועד הנקוב בה. ערבות בנקאית מספר 748/209719/34 מיום 9/2/94 לטובת בנק דיסקונט - להבטחת אשראי שבנק דיסקונט יעמיד ליזם עד לסכום כולל של 600,000₪ (עותק הערבות הבנקאית צורף כנספח יב1 לתצהיר חורי). ערבות בנקאית זו ניתנה בהתאם לבקשה בכתב מאת השותפות, שבה אישרה השותפות את נוסחה (הבקשה צורפה כנספח יב2 לתצהיר חורי); ולבקשת השותפות תוקפה הוארך עד ליום 22/11/95 (מסמכי הארכת התוקף צורפו כנספח יב3 לתצהיר חורי). ערבות בנקאית מספר 748/209719/35 מיום 22/2/94 לטובת בנק דיסקונט - להבטחת אשראי ושירותים בנקאיים שבנק דיסקונט יעמיד ליזם עד לסכום כולל של 592,600₪ (עותק הערבות הבנקאית צורף כנספח יג1 לתצהיר חורי). גם ערבות בנקאית זו ניתנה בהתאם לבקשה בכתב מאת השותפות, שבה אישרה השותפות את נוסחה (הבקשה צורפה כנספח יג2 לתצהיר חורי); ולבקשת השותפות תוקפה הוארך עד ליום 22/11/95 (מסמכי הארכת התוקף צורפו כנספח יג3 לתצהיר חורי). הערבויות הבנקאיות שהוציא הבנק עבור בנק דיסקונט הן שרלוונטיות לענייננו, והן יכונו להלן: "הערבויות הבנקאיות". יצוין כי ביום 19/11/95, כאשר תוקפן עמד לפוג, ערבויות אלה הוחלפו על ידי הבנק - לבקשת השותפות - בשתי ערבויות חדשות אך זהות בתוכנן לאלה הקודמות, על סך 610,600₪ כל אחת, והן היו בתוקף עד ליום 22/2/96: האחת, מספרה 748/209719/44 (עותק הערבות הבנקאית ובקשת השותפות להנפקתה צורפו כנספח יב4 לתצהיר חורי); השנייה, מספרה 748/209719/45 (בקשת השותפות להנפקת הערבות הבנקאית צורפה כנספח יג4 לתצהיר חורי, ועותק הערבות הבנקאית צורף כנספח יג5 לתצהיר חורי). למען הסר ספק, ההגדרה דלעיל של "הערבויות הבנקאיות" מתייחסת גם לאלה החדשות שבאו חלף הקודמות. וזאת יש להדגיש: בניגוד לאמור בהסכם היזמות, הערבויות הבנקאיות הללו לא הבטיחו את התחייבויותיה של השותפות כלפי היזם - אלא שימשו את היזם להבטחת הלוואה בסך 600,000$ שנטל מבנק דיסקונט בחודש פברואר 1994. 8. דא עקא, שפרויקט שקמונה לא יצא בסופו של יום אל הפועל, והערבויות הבנקאיות חולטו על ידי בנק דיסקונט: בסוף שנת 1994 נטען על ידי הווקף כי נציגיו ביצעו מהלכים בלתי כשרים שעה שהתקשרו עם היזם בהסכם הקומבינציה, ועל כן הנאמן על הווקף פנה לבית הדין השרעי שיקבע כי הסכם זה אינו תקף - ובית הדין אמנם הורה על ביטולו (תכתובת בין הבנק לשותפות בנושא מיום 26/10/94 ומיום 21/5/95 צורפה כנספחים טו1-טו2 לתצהיר חורי). היזם, אשר עמד על קיומו של הסכם הקומבינציה, עתר לבג"ץ לביטולה של החלטת בית הדין השרעי, וגם חקירה משטרתית נפתחה בעניין זה. ואולם, עם התמשכותה של החקירה המשטרתית והשהיית ההליכים בבג"ץ עד לסיומה של חקירה זו - השותפות ביקשה להשתחרר מהסכם היזמות ומהתחייבויותיה כלפי היזם. בנסיבות אלה, השותפות באה בדברים עם קבוצת משקיעים אשר הביעה נכונות להיכנס בנעליה בהסכם היזמות - אך מהלך זה לא צלח מטעמים שלא הובררו על ידי הצדדים, וממילא גם אינם רלוונטיים לדיון דכאן. עם זאת, יצוין בהקשר זה כי עמדתו של הבנק היתה שגם אם המשקיעים הללו ייכנסו בנעליה של השותפות בהסכם היזמות, הבנק לא יהיה מוכן לוותר על ערבות הבעלים של מילר ובן הר כבטוחה נוספת לערבויות הבנקאיות שהבנק הוציא לבקשתם (ראו: תרשומת פגישה בנושא זה שנערכה בהשתתפותם של נציג המשקיעים, פיכמן, מילר ונציגי הבנק בחודש אוקטובר 1995 - צורפה כנספח יז1 לתצהיר חורי; כן ראו סעיף 22 לתצהיר מילר וסעיף 23 לתצהיר חורי). ביום 8/11/95 חתמו השותפות מצד אחד והיזם מצד שני על הסכם לביטול הסכם היזמות (להלן: "הסכם הביטול"; צורף כנספח יח לתצהיר חורי), שתכליתו היא שחרור כל צד מהחיובים שקיבל על עצמו במסגרת הסכם היזמות - בכפוף לחיובים חדשים. היזם התחייב מצידו להעמיד לרשות הבנק ביטחונות מתאימים מטעמו לצורך שחרור כל הביטחונות שהעמידה השותפות לבנק כנגד הנפקת הערבויות הבנקאיות (ראו סעיף 3.1 להסכם הביטול), ואף להשיב לשותפות את כל ההוצאות שנגרמו לה בפועל עקב הוצאת הערבויות הבנקאיות (ראו סעיף 3.2 להסכם הביטול). ואולם יחד עם זאת, כפי שכבר צוין, ביום 19/11/95 ביקשה השותפות מן הבנק כי תנפיק עבורה ערבויות בנקאיות חדשות לבנק דיסקונט חלף אלה שתוקפן עמד לפוג. אלא שהיזם לא עמד בהתחייבויותיו כלפי השותפות מכוח הסכם הביטול (ראו מכתב השותפות לפיכמן מיום 1/11/96, צורף כנספח יט לתצהיר חורי); והשותפות הגישה ביום 25/2/97 תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד היזם, פיכמן, בנק דיסקונט והבנק - שבה עתרה לקבלת צו מניעה קבוע שיאסור על בנק דיסקונט לחלט את הערבויות הבנקאיות ויאסור על הבנק לכבד דרישה למימושן (ת.א. 10191/97, להלן: "תביעת השותפות"; כתב התביעה צורף כנספח כא לתצהיר חורי). השותפות הגיעה להסכמה עם בנק דיסקונט בדבר אי חילוטן של הערבויות הבנקאיות במשך התנהלותה של התביעה, ואולם משבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ד"ר ד' ביין) הורה על דחייתה (פסק הדין מיום 8/4/99 צורף כנספח כד לתצהיר חורי) - בנק דיסקונט עמד על מימושן (דרישת התשלום צורפה כנספח כה לתצהיר חורי). משכך, הבנק שילם לבסוף לבנק דיסקונט ביום 4/8/99 סכום של 1,662,255.5₪ מתוך החשבון (טפסי העברת הכספים צורפו כנספח כו2 לתצהיר חורי). ביום 25/2/04 נדחה גם ערעור שהגישה השותפות על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתביעת השותפות (ע"א 3130/99; פסק הדין בערעור צורף כנספח לב לתצהיר חורי). 9. אין מחלוקת בין הצדדים כי חילוטן של הערבויות הבנקאיות הוא שהביא להיווצרותה של יתרת החובה בחשבון. חרף התראות ששלח הבנק לשותפות, למילר ולבן הר בכתב, איש מהם לא פרע יתרת חובה זו - אשר ביום 1/4/02 הגיעה לסך 2,852,900.54₪ (מכתב התראה מיום 21/9/00 צורף כנספח כח לתצהיר חורי; תדפיס היתרה בחשבון צורף כנספח כז לתצהיר חורי); ועל כן הבנק נפנה להגשת התובענה דנן. בד בבד עם הגשת התובענה החל הבנק בהליכי מימוש המשכנתא שנרשמה לטובתו על המקרקעין, וביום 25/6/02 ניתן על ידי ראש לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב צו למינוי כונס נכסים על זכויות הווקף במקרקעין מטעם הבנק (תיק הוצל"פ 01-57202-01-0; ההחלטה צורפה כנספח כט לתצהיר חורי). יוער כי מנהל משרד מיסוי המקרקעין בחיפה, חברת רייטן מאיר חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ וחברת שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ הודיעו לכונס הנכסים כי גם הם זכאים להיפרע מן המקרקעין בגין התחייבויות של הווקף כלפיהם (ההודעות צורפו כנספחים לא1-לא2 לתצהיר חורי). כך או אחרת, עד למועד זה טרם עלה בידו של כונס הנכסים לממש את המשכנתא. תמצית המחלוקת בין הצדדים 10. הבנק טוען כי על הנתבעים, יחד ולחוד, לפרוע את יתרת החובה בחשבון: השותפות מכוח בעלותה בחשבון; הנתבעת 4 והנתבעת 5 מכוח היותן השותפות בשותפות; ומילר ובן הר מכוח ערבות הבעלים שנתנו לבנק להבטחת התחייבויותיה של השותפות כלפיו. הנתבעים טוענים בראש ובראשונה כי התביעה הוגשה נגדם שלא כדין: לגרסתם, הבנק העמיד לשותפות ליווי בנקאי עבור פרויקט שקמונה, כאשר הביטחונות שסיפקה לו השותפות בגין ליווי זה היו ייחודיים ושונים מאלה שהיא העמידה לצורך הבטחת התחייבויותיה כלפיו בחשבון - ועל כן הבנק אינו יכול להיפרע בגין חילוט הערבויות הבנקאיות מערבויות הבעלים שנתנו מילר ובן הר לבנק להבטחת יתרות חובה בחשבון. עוד לטענתם של הנתבעים, הבנק התחייב בפני השותפות כי הליווי שייתן לפרויקט שקמונה יהיה בדרך של מימון נון-ריקורס - ולפיכך הבנק רשאי להיפרע בגין חילוט הערבויות לבנק דיסקונט אך ורק על ידי מימוש המשכנתא שנרשמה לטובתו על המקרקעין, ולא באמצעות חיוב החשבון בסכום הערבויות הללו. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי רשלנותו של הבנק היא שהביאה מלכתחילה לחילוטן של הערבויות הבנקאיות - שכן אף על פי שערבויות אלה היו אמורות להבטיח אך ורק את ביצוע התחייבויותיה של השותפות כלפי היזם על פי הסכם היזמות, ניסוחן על ידי הבנק איפשר ליזם לעשות בהן שימוש להבטחת כל אשראי שחפץ ליטול מבנק דיסקונט, גם ללא כל קשר לפרויקט שקמונה. בתצהירים מטעמם הוסיפו וטענו הנתבעים כי משיקולים זרים נמנע הבנק מלהיפרע את יתרת החובה בחשבון באמצעות מימוש המשכנתא הרובצת על המקרקעין - אך בסיכומי הטיעונים מטעמם ויתרו הנתבעים על טענה זו, וטוב שעשו כן משום שעל פניה היא סתמית וחסרת יסוד. דיון 11. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיר ותצהיר משלים מאת מילר, תצהיר בן הר ותצהיר ויסמן; ומטעם הבנק הוגש תצהיר ותצהיר משלים מאת חורי. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. מימון פרויקט שקמונה על ידי הבנק 12. כפי שכבר צוין, לגרסתם של הנתבעים ערבות הבעלים אינה מבטיחה את הערבויות הבנקאיות שהוציא הבנק לבנק דיסקונט. הנתבעים נסמכים בעניין זה על עדותו של ויסמן, אשר מסר במהלך חקירתו כי הנוהג בבנק הוא שליווי פרויקט בנייה מתבצע בחשבון מיוחד ומובטח על ידי בטחונות ייחודיים (ראו עדותו בעמ' 35 לפרוטוקול, ש' 6-8 ו- 15-20) - ועל כן, לשיטתם, משהערבויות הבנקאיות הוצאו במסגרת הסכם ליווי שנקשר בין השותפות לבנק הרי שהן אינן מובטחות על ידי ערבות הבעלים שניתנה בחשבון. חורי מטעם הבנק הבהירה במהלך עדותה את התהליך שבו הבנק מתקשר עם לקוח בהסכם לליווי בנקאי: "ש: כשלקוח מבקש ליווי בנקאי, מה ההליך? ת: יש שני שלבים: בשלב הראשון הלקוח מגיע עם נתונים שהוא מכין, לאחר שהוא בא עם קרקע והוא מתאר לבנק בקווים כלליים את הפרויקט. בשלב הראשון הוא רוצה מימון על הקרקע. אם הנתונים נראים לנו, אז אנחנו מאשרים את המימון על הקרקע בשלב הראשון. אח"כ אנחנו מבקשים מהלקוח להביא דו"ח אפס, שזה דו"ח שמתאר את הפרויקט, העלויות, ההכנסות, הרווחיות, הזכויות המשפטיות וכו'. לאחר שאנחנו מקבלים את הדו"ח הזה אנחנו מחליטים אם לתת ליווי לפרויקט או לא. ש: מתי פותחים חשבון נפרד לליווי? ת: כאשר מחליטים על ליווי נפתח חשבון." (בעמ' 8 לפרוטוקול, ש' 17-25). דברים דומים השמיע גם ויסמן שהעיד מטעם הנתבעים: "ש: האם נכון שלבקשה לאישור אשראי צריך לצרף את דו"ח האפס? ת: לא נכון, אלא אם כן מדובר בבקשה לאישור פרויקט בניה, ליווי בניה. גם אז לא תמיד הבקשה הראשונית מלווה בדו"ח אפס. בהתחלה מדברים אם לממן או לא לממן את רכישת הקרקע ולאחר מכן יש דו"ח אפס." (ראו עדותו בעמ' 33 לפרוטוקול, ש' 18-21). ממכלול העדויות והמסמכים שהוצגו בפניי שוכנעתי כי הדיון בבקשתה של השותפות לקבל ליווי מן הבנק לפרויקט שקמונה הגיע אך ורק לשלב הראשון שתואר על ידי חורי וויסמן, וכי הסכם ליווי מחייב בנוגע לפרויקט שקמונה כלל לא נקשר בין הצדדים; ואבאר. השותפות, אשר היתה מעוניינת בקבלת ליווי בנקאי, הציגה בפני הבנק נתונים בדבר כדאיותו של פרויקט שקמונה, תוך הסתמכות על חוות דעת מיום 14/9/93 שנערכה לבקשתה על ידי מהנדס הבניין א' קליין (חוות הדעת צורפה כנספח יב לתצהיר המשלים של מילר); וכן נתונים בדבר הצפי לשיווקו של הפרויקט, תוך הסתמכות על רשימת רוכשים פוטנציאליים שערכה (ראו סעיף 3.3 לתצהיר המשלים של מילר; וכן עדותו בעמ' 51 לפרוטוקול, ש' 18-20). ואולם, בניגוד לעמדה שהציגו הנתבעים, שלפיה חוות דעתו של מהנדס הבניין שימשה את הבנק כדו"ח אפס לעניין החלטתו בדבר מתן ליווי לפרויקט שקמונה, מילר הודה במהלך חקירתו כי להבדיל מדו"ח אפס חוות דעת זו מהווה ניתוח ראשוני בלבד של כדאיות הפרויקט (ראו עדותו בעמ' 46 לפרוטוקול, ש' 21-23). כך גם התרשמתי מעיון בה, שכן לא ברור מחוות הדעת על פי אלו מדדים העריך המהנדס, שאינו שמאי מקרקעין בהכשרתו ובעיסוקו, את שוויו של הפרויקט למכירה ולהשכרה; חוות הדעת חסרה התייחסות לזכויות המשפטיות של הצדדים בפרויקט; וממילא היא נערכה מטעם השותפות ולא על ידי מפקח חיצוני אובייקטיבי, כמקובל במקרה של עריכת דו"ח אפס (ראו עדותה של חורי בעמ' 13 לפרוטוקול, ש' 18-19). אכן, משהוצג בפני הבנק מידע ראשוני כאמור, הוא גילה עניין בליווי פרויקט שקמונה - ועל רקע התעניינותו בפרויקט הוא אף ניאות להוציא עבור השותפות את הערבויות הבנקאיות, כנגד רישום משכנתא לטובתו על המקרקעין (ראו עדותה של חורי בעמ' 10 לפרוטוקול, ש' 12-15). ואולם, אין מחלוקת כי לאחר שהושלם השלב הראשון בתהליך אישור הליווי הבנקאי, דוח אפס לא הוכן, הסכם ליווי לא נחתם וחשבון ליווי לא נפתח - וזאת שלא כמו בליווי פרויקט לסקוב, שאין מחלוקת כי היה כרוך בעריכת דוח אפס, בהתקשרות בהסכם ליווי בכתב ובפתיחת חשבון ליווי בסניף. הנתבעים מעלים בסיכום הטיעונים מטעמם טענה חדשה והיא, שגם אם לא נקשר בין הצדדים הסכם ליווי, הרי שלכל הפחות הבנק יצר כלפי השותפות מצג שלפיו הוא ייתן ליווי בנקאי לפרויקט שקמונה - והשותפות הסתמכה על מצג זה שעה שהתקשרה עם היזם בהסכם היזמות. אלא שטענה זו נטענה בעלמא, בהעדר מסמך בכתב בידי הנתבעים או ראיה אחרת שעשויה להעיד על מצג כאמור; ואם כוונתם היא שהמצג נעשה בעל-פה - הרי שהם לא טענו, וממילא לא הוכיחו, מי מנציגי הבנק יצר מצג זה ובאלו נסיבות. משנשמט הבסיס תחת טענתם של הנתבעים שלפיה הבנק התקשר עם השותפות בהסכם ליווי המובטח בביטחונות נפרדים מאלה שבחשבון - הרי שבהיעדר ליווי ממילא נשמט גם הבסיס לטענתם שלפיה הערבויות הבנקאיות הובטחו רק על ידי ביטחונות ייחודיים לליווי, ולא על ידי ערבות הבעלים. 13. לא זו אף זו. לשיטתו של הבנק, גם לו היה נקשר בינו לבין השותפות הסכם ליווי, ערבות הבעלים בכל זאת היתה מבטיחה גם את הערבויות הבנקאיות - משום שערבות בעלים חלה על פעילותו של הלקוח בבנק בכללותה, ולא רק על חשבון או פרויקט ספציפיים (ראו עדותה של חורי בעמ' 6 לפרוטוקול, ש' 16-18). ואמנם, ללא קשר לשאלת הליווי, כבר בשנת 1995 הביע הבנק בפני השותפות את עמדתו שלפיה ערבות הבעלים מבטיחה גם את הערבויות הבנקאיות, שעה שהשותפות ביקשה לחלץ עצמה מהסכם היזמות - והבנק סרב לשחרר את מילר ובן הר מערבותם האישית לערבויות הבנקאיות שהוצאו לבנק דיסקונט (ראו נספח יז1 לתצהיר חורי). ודוק: לא רק שהשותפות לא השיגה בפני הבנק על כך שהחליט - בניגוד להסכמה קודמת כביכול שבין הצדדים - כי ערבות הבעלים תבטיח את הערבויות הבנקאיות (ראו עדותו של בן הר בעמ' 75 לפרוטוקול, ש' 15-22), אלא שבהסכם הביטול היא בעצמה דרשה מן היזם שיציג לבנק ביטחונות לשביעות רצונו לצורך שחרורם של מילר ובן הר מערבותם האישית לערבויות הבנקאיות. גם מכתב שהפנתה השותפות לבנק ביום 26/5/96, שנושא את הכותרת "ערבויות חלופיות כנגד ערבויות שובל לעסקת הווקף", מלמד כי לא רק שהשותפות לא הלינה בפני הבנק על העמדה שהביע בנוגע לערבויות הבעלים - אלא שהיא אף פעלה בהתאם לדרישה זו: "בנק הפועלים והגברת מרים חורי יודעים היטב את הקושי שהיה מנת חלקנו עד שהצלחנו להגיע לשלב הזה להביא לביטול העסקה (הסכם היזמות- ע.ב.), ולמצוא ערבים חדשים כנגד הערבויות שלנו." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (המכתב סומן ת/2). הנה כי כן, הטענה כי ערבות הבעלים אינה מבטיחה את הערבויות הבנקאיות היא טענה שנולדה בפי הנתבעים בדיעבד ולצורך התובענה דנן בלבד, ואינה משקפת את העובדות כהוויתם. 14. הנתבעים טוענים עוד כי הבנק התחייב בפני השותפות כי מימון פרויקט שקמונה יהיה מימון נון-ריקורס, ובהתאם להתחייבות זו הבנק רשאי להיפרע בגין חילוט הערבויות הבנקאיות אך ורק בדרך של מימוש המשכנתא על המקרקעין. בתמיכה לטענה זו הציגו הנתבעים מסמך שלכאורה הוצא עבורם על ידי הבנק, ובו נאמר כדלקמן: "הנדון: חובכם לבנק הואיל וביום ___ חתמתם על כתב התחייבות בדבר הוצאת ערבויות בנקאיות (להלן 'כתב התחייבות') והואיל ולבקשתכם הוציא הבנק ערבויות בנקאיות כמפורט להלן: ערבות מספר ___ ע"ס ___ לטובת ___ ערבות מספר ___ ע"ס ___ לטובת ___ והואיל וביום 13/2/94 יצר המותוולי וקף גאמע אל אסתקלאל בזיקה לתנאי הווקפיה (להלן הממשכן) משכנתא בדרגה ראשונה וללא הגבלה בסכום על המקרקעין הידועים כגוש שומה 10842 חלקה 21, וזאת להבטחת כל הסכומים המגיעים ו/ או שיגיעו לבנק מהממשכן ו/או מאתכם (להלן שטר המשכנתא). אי לכך ולבקשתכם, הרינו מאשרים הסכמתנו כי בגין חובותיכם והתחייבויותיכם על פי כתב ההתחייבות, יהא הבנק זכאי להיפרע רק מהנכסים הממושכנים כהגדרתם בשטר המשכנתא בלבד, ולא מנכסים אחרים שלכם, וכי הבנק לא יהא זכאי לגבות מכם סכומים מעבר לסכום שיתקבל מפדיון המכירה של הנכסים הממושכנים." (הפרטים החסרים, במקור- ע.ב.) (צורף כנספח ו לתצהיר מילר). ואולם, מסמך זה אינו נושא חותמת של הבנק, אינו חתום על ידי מי מנציגי הבנק, וניכר כי חסרים בו פרטים מהותיים רבים. משכך, בסיכום הטיעונים מטעם הנתבעים לא ניסו עוד לטעון כי מסמך זה הוא בעל תוקף מחייב כלפי הבנק, כפי שטענו קודם לכן - "והסתפקו" בטענה שלפיה המסמך משמש כראיה בכתב להתחייבות הבנק למימון נון-ריקורס, שניתנה לנתבעים בעל פה על ידי עזר מטעם הבנק. אלא מאי? אף על פי שמן האמור עולה כי עדותו של עזר היא חשובה ואף חיונית להוכחת גרסת הנתבעים באשר להתחייבות הבנק שניתנה לשותפות בעל פה למימון נון-ריקורס לפרויקט שקמונה, הרי שעזר כלל לא זומן על ידם למתן עדות; וכך גם עו"ד שילה, אשר בהיותה היועצת המשפטית של הנהלת אזור ירושלים היא זו אשר שניסחה לטענת הנתבעים את המסמכים שהעביר הבנק לשותפות וליזם ואף היתה מעורבת ברישום המשכנתא לטובת הבנק על המקרקעין (ראו סעיף 2 לתצהיר המשלים של מילר; וכן עדותו בעמ' 50 לפרוטוקול, ש' 4-7). בנסיבות אלה מתקיימת החזקה שלפיה עדויות אלה לו נשמעו היו סותרות את גרסתם של הנתבעים: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד. בע"א 240/77 (כרמל נ' פרפורי, פד"י ל"ד(1) 301, 305) אומרת השופטת (כתוארה אז) בן-פורת כי 'אי הזמנה להעיד (של עדים רלוונטיים - א.ג.) יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה'. וכי 'על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, עמד בית משפט זה בע"פ 112/52 (פד"י ז', 251) בעמ' 254 מול האותיות ב-ג, מפי השופט זוסמן (כתוארו אז) ובע"א 373/54 (פד"י ז', 1121) גם הוא מפי השופט זוסמן'. וכן ראה דברי השופטת בן-פורת בע"פ 437/82 (אבו נ' מדינת ישראל פד"י ל"ז(2) 85, 98-97) כי: 'הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה, בה דוגלת התביעה." [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658-659 (1991); ראו גם: יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1648-1649 (2003)]. באשר לעדויות שכן נשמעו מטעם הנתבעים - מילר אמנם טען בחקירתו כי הבנק התחייב בפני השותפות בעל פה להעמיד ליווי בנקאי לפרויקט שקמונה באמצעות מימון נון-ריקורס (ראו עדותו בעמ' 53 לפרוטוקול, ש' 4-14); אך במהלך חקירתם של ויסמן ובן הר התברר כי אין בידיהם לתמוך בגרסה שהוצגה על ידי מילר: ויסמן העיד כי אינו זוכר את הנסיבות שבהן הוצאו הערבויות הבנקאיות (ראו עדותו בעמ' 31 לפרוטוקול, ש' 9-11), ובן הר הבהיר כי הוא לא נטל כל חלק במגעי השותפות עם הבנק בנושא ולמעשה כל שידוע לו בעניין נמסר לו מפיו של מילר (ראו עדותו בעמ' 70 לפרוטוקול, ש' 4-10 ובעמ' 71, ש' 11-24). בכל הנוגע למסמך שהוצג כאמור על ידי הנתבעים בתמיכה לטענתם בדבר התחייבות בעל פה של הבנק למימון נון-ריקורס, רב הנסתר על הגלוי: מילר מסר בחקירתו כי אינו זוכר מי מנציגי הבנק העביר לידיו את המסמך (ראו עדותו בעמ' 48 לפרוטוקול, ש' 2-3); אף על פי שלטענתו של מילר המסמך הועבר לו בפקס, אין לכך כל עדות על גבי המסמך עצמו (ראו עדותו בעמ' 48 לפרוטוקול, ש' 22 עד עמ' 49, ש' 2); והמסמך כלל אינו נושא תאריך. ברי כי בנסיבות שבהן המסמך חסר כל תוקף מחייב, ולא הוברר על ידי הנתבעים מה מקורו ואף לא מתי ובאיזה אופן הוא הגיע לידיהם - מסמך זה אינו יכול לשמש ראיה להתחייבות הבנק להעמדת מימון נון-ריקורס לפרויקט שקמונה. הנה כי כן, גרסתם של הנתבעים בנוגע להתחייבות הבנק להעמיד לשותפות מימון נון-ריקורס נסמכת למעשה אך ורק על עדותו של מילר, אלא שהיא עדות יחידה מפיו של צד בעל עניין בדבר ועל כן בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א- 1971 משקלה הראייתי מועט [ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4) 64, 82 (2006)], מה גם שלא התרשמתי שיש בה ממש. לפיכך, הנתבעים לא עמדו בנטל הרובץ לפתחם להוכיח כי הבנק התחייב בפני השותפות או בפני מי מהנתבעים כי המימון לערבויות הבנקאיות יהיה נון-ריקורס. ניסוחן של הערבויות הבנקאיות 15. הנתבעים טוענים כי תכליתן של הערבויות הבנקאיות שהשותפות ביקשה מן הבנק להוציא עבורה היתה להבטיח את התחייבויותיה כלפי היזם, אך הבנק התרשל בניסוחן וגרם לכך שהיזם השתמש בערבויות אלה להבטחת הלוואה שנטל מבנק דיסקונט. הבנק מצידו מאשר שהערבויות הבנקאיות ניתנו לבנק דיסקונט להבטחת אשראי ליזם, כפי השימוש שאמנם נעשה בהן - ואולם לגרסתו כך נעשה לדרישתו של היזם תוך תיאום עם השותפות ובאישורה. גם בעניין זה אין לי אלא להעדיף את גרסתו של הבנק; ואנמק. הנתבעים מבקשים להתנער מאחריות לאופן שבו נוסחו הערבויות הבנקאיות, בטענה שלפיה הם הפקידו את מלאכת ניסוחן בידי הבנק וסמכו עליו כי יפעל בעניין זה תוך דאגה לטובתם ולאינטרסים של השותפות. ואולם, יוזכר כי השותפות היא שהתחייבה במסגרת הסכם היזמות שבו התקשרה עם היזם להוציא ערבויות בנקאיות להבטחת התחייבויותיה כלפי היזם, וכי בתוספת להסכם היזמות אף הסכימה כי היזם הוא שיקבע את נוסחה של ערבות בנקאית נוספת - וכל זאת בהתאם לשיקול הדעת העסקי שלה בלבד. יתרה מזאת, גם אם כטענתם של מילר ובן הר, הם לא נטלו חלק במשא ומתן שניהל הבנק עם פיכמן בנושא ניסוח הערבויות הבנקאיות, אין חולק כי טרם הוצאתן של הערבויות הללו מילר ובן הר אישרו את הנוסח שהוסכם בסופו של משא ומתן זה - שכן השניים חתמו על בקשות להוצאת הערבויות שבהן צוין באותיות של קידוש לבנה כי השותפות מאשרת את הנוסח של כל אחת מהערבויות הבנקאיות (ראו נספחים יב2 ו- יג2 לתצהיר חורי). הנתבעים אמנם ניסו לטעון בשפה רפה כי חתמו על בקשות אלה מבלי שהבינו את משמעותו של הניסוח - אך טענה מעין זו אין לה מקום, שכן חזקה על אדם שחתם על מסמך שהוא יודע את תוכנו [ראו: ע"א 685/88 קוטרמן נ' קרן תורה ועבודה, פ"ד מז(2) 598, 602-603 (1993); וכן: ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד(1) 497, 503-504 (1990)]. ויודגש: חזקה זו מקבלת משנה תוקף בענייננו, שעה שמילר ובן הר הם אנשי עסקים המורגלים בקשרי עבודה עם בנקים (ראו למשל: עדותו של מילר בנוגע לפרויקט לסקוב בעמ' 45 לפרוטוקול, ש' 20 עד עמ' 46, ש' 3), מקום שלא מדובר במסמכים שנהירים רק לאנשי מקצוע מתחום הבנקאות אלא אף להדיוטות, וכאשר בעדותו של מילר אף הוברר כי השותפות קיבלה ייעוץ משפטי שוטף במהלך התקשרותה בהסכם היזמות ובהסכם הביטול (ראו עדותו של מילר בעמ' 59 לפרוטוקול, ש' 17-19; וכן בעמ' 61, ש' 11-18). לנוכח כל האמור, שוכנעתי כי הנתבעים היו ערים לסיכון שהיה כרוך מבחינתם בניסוח הערבויות הבנקאיות באופן שמאפשר ליזם לעשות בהן שימוש להבטחת אשראי שניתן לו על ידי בנק דיסקונט - אך הם בחרו לשאת בסיכון זה למען הסיכוי לעשיית רווח ניכר במידה שהסכם היזמות יצא מן הכוח אל הפועל. במצב דברים זה, אין לנתבעים להלין בעניין ניסוחן של הערבויות הבנקאיות אלא על עצמם. סוף דבר 16. דין התביעה להתקבל, וכך אני מורה. הנתבעים ישלמו לבנק, יחד ולחוד, סכום של 2,852,900₪ בתוספת ריבית בנקאית בחישוב רבעוני מצטבר בשיעור הריבית המרבי הנוהג בבנק בכל עת ליתרות חובה בחשבונות עו"ש, מיום 1/4/02 ועד מועד התשלום בפועל. כן ישאו הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט, ושכר טרחת עורך דין בסכום של 40,000₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל - בגין הוצאות משפט ממועד הוצאתן ובגין שכר טרחת עורך דין ממועד פסק הדין. בנקחוב