תום לב בדיני שטרות הוא תום לב סובייקטיבי, כך קבוע בסעיף 91 לפקודת השטרות. אפילו ידע אדם שרכש מסמך סחיר על פגם בסחרות המסמך שרכש, אולם פגם זה נשכח ממנו בעת הרכישה, הרי לא יהיה בכך בכדי לשלול את תום לבו של הרוכש. ידיעת הנסב על טענת הגנה שיש למושך או העושה כלפי הנפרע: דרך משל, ידיעה על הפרת החוזה בידי הנפרע, על פגם בכריתתו של החוזה בין הנפרע לבין המושך, על כך שהשטר מוחזק בידי הנפרע לביטחון והוא סיחרו לפני קיום התנאי וכדומיה. סיחור השטר בנסיבות אלה נעשה שלא כדין, היות שהיה על הנפרע להחזיר את השטר למושך. ידיעת הנסב על כך היא ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה, במובן סעיף 28(א)(2) לפקודה. ידיעה של הנסב כי השטרות נמשכו או נעשו על ידי קונה עבור סחורה שנשלחה לו, ועל פי החוזה שמורה לקונה הזכות לדחות את הסחורה ולבטל את העסקה, עלולה לשלול את אחיזתו כשורה, וממילא את האפשרות לגבות את השטר מקונה שאכן החזיר את הממכר למוכר הנפרע. נסב היודע כי זכותו של הנפרע היא בת ביטול, נחשב כיודע על פגם בשטר. למעשה כל ידיעה על טענת הגנה, שיש למושך או העושה כלפי הנפרע, היא ידיעה שהחוזה ניתן לביטול על ידי המושך. להלן פסק דין בנושא תום לב בדיני שטרות: פסק דין 1. רקע התובעת, מירסני סחר ושיווק בע"מ, מבקשת להיפרע מן הנתבעת, ש.ת.ח. בהובלות חיפה בע"מ בגין שיק שמספרו 11369 על סך 50,000 ₪ המשוך מחשבון הנתבעת לפקודת חברת שון 1. התובעת היא חברה העוסקת במתן שירותים פיננסיים ונכיון שיקים. לטענתה, ביום 03.10.04 הגיע מר X, המנהל ובעל המניות בחברת שון 1 בע"מ למשרדי התובעת וביקש לבצע עסקת נכיון שיקים. התובעת שילמה לחברת שון 1 בעבור שיק זה ובעבור שיק נוסף אותו הביא מר X סך של 53,629 ₪. השיק נשוא התביעה הוצג לפירעון וחזר עם הערה שניתנה הוראת ביטול. לטענת התובעת, יש לקבל את התביעה שכן היא אוחזת כשורה בשטר. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מכיוון שביחסים שבין הנתבעת לבין שון 1, הנתבעת אינה חייבת בפירעון השיק והתובעת אינה אוחזת כשורה בשיק, אלא היא כפופה לכל טענות ההגנה שיש לנתבעת כלפי שון 1. 2. "אוחז כשורה"- המסגרת הנורמטיבית לטענת התובעת, יש לראותה כ"אוחז כשורה" לפי סעיף 28 לפקודת השטרות. לטענתה, בשעה שסיחרו לה את השטר, משמע בפגישה עם מר X ביום 03.10.04, לא היתה לה כל ידיעה שזכות קנינו של השטר היא פגומה. התובעת מבקשת לסמוך טענתה גם על האמור בת"א 17893/99 (שלום,ירושלים) כמאל אבו ג'ודה נ' עליאן מוסה, לא פורסם (09.05.04), שם לא מצאה השופטת שלו-גרטל פגם בשיחת טלפון מאוחז השיק שביקש לוודא כי לשיק יש כיסוי וקבעה כי אותו אדם הינו אוחז כשורה. אין חולק כי התובעת נטלה שטר שלם ותקין לפי מראהו, טרם עבר זמנו והוא לא חולל קודם לכן. כמו כן התובעת הוכיחה כי נטלה את השטר בעד ערך, שכן הציגה את הקבלות על תשלום תמורתו לחברת שון 1. השאלה הנותרת להגדרת התובעת כאוחזת כשורה, היא השאלה האם היא נטלה את השטר בתום לב והאם ניתן לומר כי לא היתה לה ידיעה שזכות קניינו של האוחז הקודם לה פגומה. תום הלב בדיני השטרות הוא תום לב סובייקטיבי, כך קבוע בסעיף 91 לפקודת השטרות וכך קבע ביהמ"ש העליון בע"א 702/76 דוד אלימלך נ' בנק ישראל, שם נקבע שאפילו ידע אדם שרכש מסמך סחיר על פגם בסחרות המסמך שרכש, אולם פגם זה נשכח ממנו בעת הרכישה, הרי לא יהיה בכך בכדי לשלול את תום לבו של הרוכש. בספרו של שלום לרנר "דיני שטרות", דן המחבר בדוגמאות שונות לנטילת שטר שלא בתום לב ובין השאר דן המחבר בשתי הדוגמאות הבאות: ידיעת הנסב על טענת הגנה שיש למושך או העושה כלפי הנפרע: דרך משל, ידיעה על הפרת החוזה בידי הנפרע, על פגם בכריתתו של החוזה בין הנפרע לבין המושך, על כך שהשטר מוחזק בידי הנפרע לביטחון והוא סיחרו לפני קיום התנאי וכדומיה. סיחור השטר בנסיבות אלה נעשה שלא כדין, היות שהיה על הנפרע להחזיר את השטר למושך. ידיעת הנסב על כך היא ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה, במובן סעיף 28(א)(2) לפקודה. ידיעה של הנסב כי השטרות נמשכו או נעשו על ידי קונה עבור סחורה שנשלחה לו, ועל פי החוזה שמורה לקונה הזכות לדחות את הסחורה ולבטל את העסקה, עלולה לשלול את אחיזתו כשורה, וממילא את האפשרות לגבות את השטר מקונה שאכן החזיר את הממכר למוכר הנפרע. נסב היודע כי זכותו של הנפרע היא בת ביטול, נחשב כיודע על פגם בשטר. למעשה כל ידיעה על טענת הגנה, שיש למושך או העושה כלפי הנפרע, היא ידיעה שהחוזה ניתן לביטול על ידי המושך". לאור האמור לעיל, אדון בשאלה האם התובעת ידעה, טרם סיחור השטר, על טענות הנתבעת כלפי שון 1, שכן ידיעה על הטענות הללו, מאיינות את מעמד התובעת כאוחזת כשורה ומכפיפה אותה ליחסים שבין הנתבעת לבין שון 1, בעוד אי ידיעה על כך מאפשרת לתובעת להחזיק במעמדה כ"אוחז כשורה". 3. האם ידעה התובעת טרם סיחור השיק על טענות המושך כלפי הנפרע? 3.1 מה נאמר בשיחת הטלפון טרם סיחור השיק? אין חולק בין הצדדים, שלפני שהתובעת שילמה לשון 1 עבור השיק, העביר מר דני מזרחי, מנהל התובעת פקס לנתבעת לצורך קבלת אישור על פרעון השיק העתידי וכן שוחח עם מר אבי דרעי, מנהל בחברה הנתבעת. אין חולק גם שהפקס לא נחתם ולא ניתן אישור בכתב. הצדדים חלוקים לגבי תוכן השיחה. לטענת מר מזרחי, מר דרעי אמר לו שהשיק יכובד אלא אם כן תתהפך או תיגנב לו משאית, בעוד לטענת מר דרעי, הוא יידע את מנהל התובעת שפרעון השיק כפוף התחשבנות עתידית בין הנתבעת לבין חברת שון 1. כך בעדותו של מר מזרחי: ש. "באותה שיחה לשיטתך הוא אמר לך שהשיק בטוח אלא אם תתהפך משאית או תיגנב. ח. בדיוק בזו הלשון. ש. זאת אומרת מה הבנת מדבריו אם תתהפך לנתבעת משאית הוא לא ישלם את השיק. ח. הוא השתמש במושגים כאלה קיצוניים, שאמר לי אין לך מה לדאוג השיק ישולם אלא אם תתהפך משאית או תיגנב... ... ש. כלומר חשפת את עצמך במימון שנתת על השיק הזה לאירועים שלא קשורים בך אלא במושך. ח. כן. מקרים שלא יכולים להתממש.... ... ש. יכול להיות שהוא אמר לך ולא הבנת נכון אם אדון X יגנוב לי תכולה של משאית, אם אדון X יאבד לי תכולה של משאית כי הוא יעשה אתה תאונה אז אני לא אשלם את השיק, יכול להיות שלזה הוא התכוון ולא הבנת נכון? ח. הוא יודע להתנסח היטב ואם הוא היה רוצה הוא היה אומר את זה. הוא הסביר לי בדיוק באיזה סיבות הוא יבטל את השיק. כמו שאני אומר לך בוא נקפוץ מקומה עשירית. בדיוק זו האווירה שהוא נתן לי להרגיש". וכך בחקירתו הנגדית של מר אבי דרעי: "ש. הנתבעת בדרך כלל מוסרת לספקים שיקים בעשרות אלפי שקלים שלא ברור בכלל שבמועד הפירעון היא תהיה חייבת לאותו ספק כסף. ת. לא מוסרת שיקים. ש. תעיין בסע' 6.3 לתצהירך. בשביל מה מסרת לשון 1 שיק סחיר על סך 50,000 ₪ אם לא היה ברור בכלל שתהיה חייב כסף במועד הפירעון. ת. במועד מסירת השיק הוא ביקש שנעזור לו. היינו ביחסי עבודה טובים והיה צפי להמשך עבודה באותה מתכונת ושנגיע למצב שבתאריך השיק הוא לא יהיה חייב לי כסף. ש. ואיפה זה רשום בתצהיר שלך שהיה צפי שלא יהיה חייב. ת. יכול להיות שלא רשמתי את זה בתצהיר. ש. בעת שהתובעת קיבלה את השיק לניכיון מנהל התובעת התקשר אליך ושוחח אתך? ת. כן. ש. באותה שיחה הסביר לך מנהל התובעת שהוא מתכוון לעשות אצלו עסקת נכיון? ת. כן. ש. זה נכון שבאותה שיחה אתה הבהרת למנהל התובעת שהשיק בסדר ורק אם תיגנב לך משאית או תתהפך אתה תבטל את השיק. נכון? ת. לא נכון. ש. זאת אומרת שאתה הסברת למנהל התובעת שהשיק תלוי בהתחשבנות עתידית? ת. הסברתי למנהל התובעת שביום פירעון השיק במידה ויקרה דבר בלתי צפוי אני לא אפרע את השיק. ש. בלתי צפוי שתתהפך לך... ת. לא. לא. לא אמרתי את זה. ש. אתה בטוח שלא אמרת את זה? ת. בטוח. ש. ולא נתת דוגמא כזו? ת. נתתי דוגמא כזו. ש. אם אני אומר לך שאתה לא אמרת חצי מילה לגבי התחשבנות עתידית מה אתה אומר על זה? ת. לא אמרתי לגבי התחשבנות עתידית. ש. התהפכה לך או נגנבה לך משאית ת. לא". לטענת הנתבעת בסיכומיה, נשמטה מתשובתו של מר דרעי הנקודה אחרי המילה "לא" ויש לקרוא את תשובתו כך: ש. אם אני אומר לך שאתה לא אמרת חצי מילה לגבי התחשבנות עתידית מה אתה אומר על זה? ת. לא. אמרתי לגבי התחשבנות עתידית. משמע, לטענת הנתבעת בסיכומיה, העיד מר דרעי כי אמנם יידע את התובעת לגבי ההתחשבנות העתידית בין הנתבעת לבין שון 1. איני מקבל את גרסת הנתבעת בעניין זה. ראשית, אני נוהג להקפיד לרשום את דברי העדים כפי שהם נאמרים, תוך דיוק במילים, מלבד העובדה שכאשר הם נשאלים שאלה שלילית ("האם נכון שלא קרה כך?"), ועונים "כן", אני משנה את תשובתם ל"נכון". מלבד זאת אני מקפיד על הפרוטוקול שישקף בדיוק מה שנאמר, כולל ההטעמות והנקודות. שנית, מר דרעי נשאל פעמיים במהלך עדותו בעניין זה והתחמק מתשובה פעמיים. בתחילה נשאל באופן ישיר האם הסביר למנהל הנתבעת שהשיק תלוי בהתחשבנות עתידית וענה שהסביר למנהל התובעת שביום פירעון השיק במידה ויקרה דבר בלתי צפוי, הוא לא יפרע את השיק. אילו אמנם היה אומר למנהל התובעת שהשיק תלוי בהתחשבנות עתידית, הרי תשובתו לשאלה על כך בחקירה הנגדית היתה שונה. תשובה זו עולה בקנה אחד גם עם תשובתו המאוחרת לפיה לא הסביר לגבי התחשבנות עתידית, וגם עם עדותו של מר דרעי כי הנתבעת אינה מוסרת לספקים שיקים כאשר לא ברור האם במועד הפירעון תהיה הנתבעת חייבת כסף לאותם ספקים. יתר על כן, לגירסה שלפיה לא הוזכרה בכלל התחשבנות עתידית, והגירסה הזו נולדה רק לצורך המשפט, יש שתי ראיות מחזקות: האחת, שיחתו השניה של מר מזרחי עם מר דרעי, לאחר שהשיק חזר. בשיחה זו נאמר: מזרחי: אז ביטלת את השיק? דרעי: ובגלל זה ביטלתי לו את השיק, עכשיו... מזרחי: כי אני לא הייתי צריך להיות באמצע, דרעי: אני לא אומר שלא היית צריך להיות באמצע, אבל דני, סך הכל, אתה יודע, אתה דברת איתי, אתה יודע בדיוק ויכלת לגשת אליו ולא אלי וממנוֹ היית מקבל את הכסף, לא ממנוּ. מזרחי: מה זה לגשת אליו? דרעי: הוא מודה בחוב, זה לא שהוא לא מודה בחוב. מזרחי: אבי, אבי, מה זה לגשת אליו, אני כשאני תובע אני תובע את שניכם ביחד. דרעי: אני יודע. מזרחי: מה זה לגשת אליו? בשביל מה? בשביל מה יזמתי שיחה מלכתחילה, בשביל למנוע את הדברים האלה שתגיד לי הוא חייב לי. אוקיי? אז מה, היום אתה משמיע לי שהוא חייב לך, אז בינתיים מי נתן את הכסף? אני נתתי כסף. דרעי: זה לא מה שאני אומר לך היום. אתה צודק. אבל כשאתה דיברתי אתי אתה ידעת שיש סיכוי שיקרה משהו. מזרחי: שֶמָה? כן- אמרת לי אם תתהפך לי משאית או תגנב לי מהחצר אני אבטל שיק. דרעי: בסדר, בוא, אנחנו לא, הנה דני פה, אנחנו לא רוצים לחזור על זה. אני אמרתי לו שייתן לי אפשרות עד יום חמישי, אני בודק עם עורך דין שלי קודם כל, אני אומר לך את האמת, אני אבדוק אם אני, שווה לי ללכת להתנגדות או לא ללכת להתנגדות, זה אחד, ודבר שני אני אדבר עם בעלי המניות שלי ואני אראה מה, איך, מר דרעי לא אומר "אמרתי לך שפרעון השיק כפוף להתחשבנות", כפי שהיה צפוי אילו כך באמת קרה. הוא מסכים שדיבר רק על האפשרות הרחוקה של התהפכות משאית או גניבתה. אין ספק, שמבחינת הנתבעת מן הראוי שמי שישלם את השיק יהיה X, החייב לנתבעת כספים. הוא מנסה לגרום לכך שX ישלם, אבל לא מכחיש את זכותה של התובעת כלפיו, לפי השיחה המוקדמת. ראיה מחזקת נוספת היא העובדה שמר דרעי העיד ששון 1, העסק של X, חייב לנתבעת 77,000 ₪. כפי שעולה מהנהלת החשבונות,הסכום הזה מניח שהנתבעת שילמה לשון 1 50,000 ₪, אותם 50,000 ₪ שהם התביעה בפני. מכאן, שהנתבעת הניחה לצורכי הנהלת החשבונות שלה, שהיא שילמה את הסכום הזה, ומכיוון שבפועל לא שילמה, כי השיק בוטל, היא הניחה שעליה לשלמו. אילו באמת לא היה עליה לשלמו לפי גירסתה, היתה מפחיתה את החוב הנטען של שון 1 בגובה שיק זה. היא לא עשתה כן, וזה מחזק את הגירסה שגם הנתבעת ידעה שצריך לשלם את השיק. 3.2 ראיות שהתובעת נמנעה מלהביא. לטענת הנתבעת בסיכומיה, התובעת נמנעה מלהביא שתי ראיות, ועל כן, יש לקבוע כי ראיות אלה היו משמשות כנגדה. הראיה הראשונה היא הפקס שהעבירה התובעת לנתבעת טרם שיחת הטלפון ביום 03.10.02 והראיה השניה היא הקלטת שיחת הטלפון עם מר דרעי מאותו יום. איני סבור כי הגשת נוסח האישור שמבקשת התובעת ממושכי השטרות לאישור תוקף השטר ופרעונו העתידי, היה תומך דווקא בגרסת הנתבעת. אין חולק כי התובעת העבירה לנתבעת מסמך לחתימה לצורך אישור השטר וכי מר דרעי, מנהל בנתבעת סירב לחתום עליו. אין חולק שהאישור לא נחתם, ואין לאי חתימתו משמעות של אמירה שהשיק שניתן לשון 1 היה כפוף להתחשבנות עתידית בין הצדדים, כיוון שעדותו של מר דרעי היא שלא כך היה. יכולות להיות סיבות שונות לאי חתימה על אישור, ובהן, רתיעה שחשים אנשים מלאשר בכתב את מה שהם מאשרים בעל פה. זה בדיוק היה ההסבר של מר מזרחי לכך שהאישור לא נחתם. טענה שניה בעניין זה בפי הנתבעת היא שהתובעת הקליטה את השיחה עם מר דרעי, והעובדה שההקלטה לא הובאה צריכה לשמש ראיה כנגדה. מר מזרחי הכחיש את הקלטת השיחה וטען כי מר X התקשר למר דרעי ורק אחרי שX דיבר אתו, העביר למזרחי את הטלפון של X, כך שלא היתה הקלטה אצל מזרחי. הנתבעת סומכת את הטענה שהשיחה הוקלטה על עדותו של מר X. איני מאמין אף לא למילה אחת של מר X. עדותו של מר X מלאה סתירות בעניינים רבים וגם בשאלה האם השיחה הוקלטה וכיצד שמע אותה: "ש. זכור לך אם היתה שיחה כשבאת לנכות את השיק הזה האם היתה שיחה בין נציג מירסני סחר לבין אבי שיושב כאן לצדי. ת. היה שיחה בין דני לאבי והוא גם הודיע לשנינו שהיא מוקלטת השיחה הזאת וזו לא פעם ראשונה שאני עובד איתם, כל הזמן הנוהלים שלהם כאלה, הם מקליטים, מבקשים אישור שהשיק לא גנוב. ש. מה היה בשיחה הזאת. ת. מה זה מה היה? ש. מה היה בשיחה הזאת. ת. ביקש שאל אם השיק בסדר או לא בסדר, אם יפרע או לא יפרע. ואבי אני עוד זוכר אמר שאם לא יתהפך לו אוטו עם הסחורה אז הוא ישלם את השיק, לא יודע מה יקרה. .... ש. אתה שמעת את השיחה או שרק שמעת את אדון מזרחי מדבר. ת. שמעתי את כל השיחה שהוקלטה. ש. איך שמעת. ת. כי הוא משמיע. הוא לא עושה משהו שלא... אחרי שהוא משמיע ואומר לאשר. חוץ מזה שגם בטלפון שלי הוא דיבר איתו. הסכום היה גבוה, זה לא כמו היום 50,000. ש. אני עדיין לא מבין, אתה שמעת את השיחה רק בדיעבד אחרי שהשמיעו לך. ת. מה זה בדיעבד? דקה אחרי זה, באון ליין. ש. מתי היתה השיחה הזאת. ת. במעמד של השיק. מזמן זה היה. שנתיים. ש. ואתה זוכר בדיוק מה שמעת בהקלטה. ת. לא. .... ש. אתה אומר שאתה שמעת כי הוא הקליט והוא אומר שהוא לא הקליט, בשיחה הראשונה. ת. הוא גם אמר לו שזה מוקלט. חקירה נגדית: ש. אני אומר שהשיחה הראשונה לא היתה מוקלטת, מה אתה אומר על זה. ת. לא יודע. ש. (לבית המשפט): אני לא מבין את התשובה אני לא יודע. מקודם נשאלת איך אתה יודע מה אמר אבי בשיחה. אולי שמעת רק את הצד של מזרחי. אמרת שדקה אחרי השיחה, און ליין, שמעת את ההקלטה. עכשיו אתה אומר שאתה לא יודע אם השיחה היתה מוקלטת או לא מוקלטת. אני לא מבין את התשובה הזאת אז אולי אתה רוצה להשיב דברים נוספים. ת. כמה שאני זוכר היא היתה מוקלטת וזה כל פעם שעבדתי איתו היה מקליט את השיחה. היו לקוחות שלא היו מוכנים שהוא יקליט" . ... ש. אני אומר לך שהסיבה שאתה שמעת את השיחה זאת זה מכיוון שהשיחה היתה על רמקול ולא הוקלטה. יכול להיות. ת. יכול להיות. זה מעל שנתיים או שלוש. ש. אז למה אמרת שהיא הוקלטה. ת. לא זוכר. בתשובה לשאלות בית המשפט: ש. אמרת שיכול להיות שהשיחה היתה על רמקול. באיזה טלפון היתה השיחה, שלך או של מר מזרחי. ת. היה שתי שיחות גם אצלו וגם אצלי. ש. והרמקול באיזה טלפון היה. ת. לא זוכר. אם היה דבר כזה. ש. הטלפון שלך היה הפלא פון, נכון. ת. היה לי אז SK עם רמקול. ש. והרמקול היה אצלך. ת. לא זוכר. חקירה נגדית: ש. למה היו שתי שיחות. ת. השיק היה גדול, בהתחלה הוא התלבט אם לפרוט או לא. ואחרי זה הוא ביקש ממני שאני אתן לו אותו בטלפון, הוא דיבר איתו והוא כנראה הרגיש בטוח ופרט אותו. ש. אז מה זה השיחה השניה. ת. זו השיחה השניה. ש. אז מה השיחה הראשונה. ת. שאל אותו אם השיק בסדר או לא בסדר. ש. הצלחת לבלבל אותי. ת. אז שחררו אותי אם בלבלתי אתכם, יש לי עבודה. בעדותו של מר X, שהובא לעדות בצו הבאה, למרות שהודיע לבית המשפט שהגיע בלי צו, ושבמהלך עדותו הביע את התנגדותו להעדתו, עולות הגרסאות הבאות: מר X שמע את השיחה כיוון שהוקלטה והושמעה לו לאלתר. הוא שמע את השיחה כיוון שנעשתה מהטלפון שלו. הוא שמע את השיחה כיוון שהיא נעשתה ברמקול. הוא בטוח שהיא הוקלטה ואפילו זוכר שמר דרעי אמר שהשיק יכובד אילו לא תיגנב או תתהפך לו משאית. הוא אינו בטוח שהיא הוקלטה ואינו זוכר מה נאמר בה. לאור ריבוי הגרסאות בעדות זו, ולאור הסתירות האחרות שבה, אשר לא אמנה אותן כרוכל, איני מוצא את עדותו אמינה, ולא ניתן לסמוך עליה. על כן, לא הוכח שהתובעת הקליטה את השיחה. לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת שאי הבאת ההקלטה פועלת כנגד גרסת התובעת. 3.3 סיכום ביניים: על פי האמור לעיל, אני קובע כעובדה, על פי עדויות שני העדים מר מזרחי ומר דרעי, ועל פי הראיות הנוספות, שמר דרעי לא אמר למר מזרחי קודם סיחור השיק שפרעון השיק תלוי בהתחשבנות עתידית אלא שהסיכוי שהשיק לא יפרע רחוק כמו התהפכות משאית או גניבתה. אני דוחה את טענת הנתבעת שמר דרעי יידע את מנהל התובעת לגבי ההתחשבנות העתידית עם שון 1. תשובתו האינסטינקטיבית של מר דרעי לשאלה האם הסביר למנהל התובעת שהשיק תלוי בהתחשבנות עתידית היא התשובה הנכונה: "הסברתי למנהל התובעת שביום פירעון השיק במידה ויקרה דבר בלתי צפוי אני לא אפרע את השיק". התחשבנות עתידית עם שון 1 אינה דבר בלתי צפוי, אלא צפוי במהלך העסקים הרגיל. התוצאה היא, שהתובעת לא ידעה טרם סיחור השיק על פגם קנייני או על טענות הנתבעת כלפי שון 1, או על כך שפרעון השיק כפוף להתחשבנות עתידית, והיא אמנם אוחזת כשורה בשיק נשוא התביעה. אציין, כי אף אם היה נותר ספק בדבר ידיעת התובעת על האפשרות להתחשבנות עתידית, עדיין אין חולק שהתובעת היא בבחינת אוחז בעל ערך, שכן ניתן ערך בעד השטר. 4. פגם בשיק? 4.1 הלכת גויסקי- האם נפל בשטר פגם קנייני בעת סיחורו? אף אם ביום פרעון השטר או לאחר סיחורו נפל בו פגם מחמת הפרת החוזה בין המושך לנפרע, הרי הזמן הקובע לידיעה על פגם שנפל בשטר הוא השעה בה סוחר השטר. אם אותה שעה לא היתה זכות הקניין של המסחר פגומה, לא ניתן לחייב את האוחז בידיעה על הפגם שעדיין לא נוצר. כך נקבע בע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר: "כאשר מסר פלוני הקונה לאלמוני המוכר סכום כסף בתור דמי קדימה בקשר להזמנת סחורה, כסף זה כספו הוא ואיש לא יטיל ספק בכך כי הרשות בידו לעשות בו כטוב בעיניו גם אם עדיין לא מסר את הנמכר והוא הדין במסמך סחיר שהוא שווה כסף; באין תניה האוסרת על סיחורו של המסמך או מתנה לו תנאים, רשאי המוכר לסחר את המסמך, ואם סיחרו, לא הפר חובה כלפי הקונה. לכן לא היתה זכות הקנין של המסחר פגומה וידיעת הנעבר כי המסמך ניתן למעביר בתוך חלק המחיר של סחורה שהתחייב לספק בעתיד אינה מעלה ואינה מורידה: Markowitz v. Swartz (1928). היוצא מכאן, שאם הפר המוכר לאחר מכן, היינו לאחר שסיחר את השטר, את חוזהו עם הקונה ולא סיפק את הנמכר או שהתמורה נכשלה מטעם אחר, הקונה חייב לפרוע את השטר לאוחז הנעבר ובלבד שיהא אוחז בעד ערך, ואם נתן הנעבר ערך למוכר המסר דינו כדין אוחז בעד ערך גם כלפי הקונה, בהתאם לסעיף 26(ב) לפקודת השטרות. טענת ההגנה שעלתה לקונה, עקב כשלון התמורה, רק לאחר הסיחור, אינה משמשת לו במקרה זה מענה לתביעה הנעבר. כאשר הוא הנעבר התובע, נטל את השטר מידי המוכר ופגם נולד לאחר מכן, אין מייחסים את הפגימה למפרע, כי הרי המועד בו נטל התובע האוחז את השטר קובע ובאותו זמן- כאשר החוזה היה עוד "פתוח" לביצוע וזמן ביצועו לא הגיע- לא היתה מניעה לסיחור השטר ולנטילתו. כן אין יסוד לטענה כי דין נטילת שטר בידיעה שהוא ניתן למעביר על יסוד חוזה שטרם בוצע, הוא דין נטילה שלא בתום לב. התחייבות המעביר-הקונה לספק את הנמכר בעתיד שהיא אמנם בבחינת "תמורה מעותדת" (executory consideration) עדיין עמדה אותה שעה בתקפה והתמורה לא נכשלה. משהוברר, כי רשאי המוכר לעשות בשטר שקיבל בתור דמי קדימה כטוב בעיניו, שוב אין לומר, כי נטילתו מידי המוכר אגב ידיעת קורותיו לא נעשתה ביושר לב, כמשמעותו בסעיף 91 לפקודת השטרות. נוהג הסוחרים אינו פוסל סיחור של שטר מפני האפשרות שהערך שניתן בעבורו אולי ייכשל בעתיד, אם לא נכשל בהווה בפועל במעמד הסיחור" . על הלכת גויסקי שצוטטה לעיל נמתחה ביקורת בפסקי דין שונים, אולם הדיון בה הושאר בצריך עיון והיא עדיין ההלכה המחייבת. לפיכך, אף אם התובעת אינה אוחזת כשורה, אלא אוחזת בעד ערך, הרי היא מתגברת על כשלון תמורה שאירע לאחר סיחור השיק אליה: "שונה המצב, אם השיק סוחר בעד ערך לפני כישלון התמורה, שאז עובר לנסב קניין ללא פגם, אפילו ידע שהשיק הוצא נגד תמורה עתידית (כגון הבטחה לספק סחורה). משקיבל הנפרע על חשבון הסחורה אותה הבטיח לספק "דמי קדימה" (הוא השיק), אין כל מניעה, שיסחר את השיק בקניין שלם ללא פגם. זמן הסיחור לעומת מועד הכישלון הוא איפוא קריטי לגבי אוחז בעד ערך (להבדיל מאוחז כשורה). אפילו סוחר לו השטר לא בעד ערך בפועל אלא בעד הבטחה מחייבת, מקנה לו מעמדו זה (עקב הסיחור שקדם לכישלון התמורה) זכות תביעה נגד המושך, אף-על-פי שלזה האחרון הגנה טובה נגד הנפרע: סעיף 26 (ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש]; ע"א 333/61; ע"א 576/61, בעמ' 1463 ועוד. הטעם לכך הוא, ששטר הוא שווה כסף, והוא נמסר לנפרע (בדוגמה דלעיל), לא כדי שיהיה מוחזק במשמרתו אלא על-מנת שינצלו כרצונו". 4.2 מחיקת שרטוט לטענת התובעת, יש לראות במחיקת השרטוט על השיק את כוונתה לאפשר לשון 1 לסחור בשטר. למחיקת השרטוט אין שום משמעות לגבי סיחור השיק. הן שיק משורט והן שיק שאינו משורטט ניתנים לסיחור, ולא מובן מדוע הועלתה טענה זו. 4.3 שטר טובה אמנם, איש מהצדדים לא טען זאת בסיכומיו, אבל על פי תשובותיו של מר דרעי אפשר להבין שהוא טוען שהשטר ניתן כשטר טובה, שכן במועד מסירתו, לא ניתן ערך בעדו: ש. תעיין בסע' 6.3 לתצהירך. בשביל מה מסרת לשון 1 שיק סחיר על סך 50,000 ₪ אם לא היה ברור בכלל שתהיה חייב כסף במועד הפירעון. ת. במועד מסירת השיק הוא ביקש שנעזור לו. היינו ביחסי עבודה טובים והיה צפי להמשך עבודה באותה מתכונת ושנגיע למצב שבתאריך השיק הוא לא יהיה חייב לי כסף. אף אם אקבל את עמדתו של מר דרעי, לפיו השטר היה כפוף להתחשבנות עתידית בין הנתבעת לבין שון 1 אבל ניתן לחברת שון 1 כטובה, כיוון שביקשו לסייע בידה, עדיין זכותה של התובעת, טובה מזכותה של שון 1. כך בספרו של השופט פרופ' יואל זוסמן: "אכן מכלל דיוננו יש להוציא אותם המקרים בהם היתה אמנם לנתבע טענת הגנה לו תבע אותו צד קודם, אבל מן המוסכמות הוא שטענתו תתבטל אם הגיע השטר לידי אדם אחר. לדוגמא: ראובן כתב לשמעון שטר טובה, בהתאם לסעיף 27 לפקודה. שמעון עצמו אינו רשאי לאכוף את השטר על ראובן, אך רשאי הוא, בהתאם למוסכם, להעבירו לפלוני כדי לקבל ממנו ערך בעדו. הרי זו המטרה שלמענה כתב ראובן את השטר. פלוני שנטל את השטר משמעון בעד ערך, זכאי להיפרע גם מראובן, אפילו אינו אוחז כשורה. די לו לתובע שנתן ערך בעד השטר, ומכוח סעיף 26(2) נעשה אוחז בעד ערך כלפי כל מי שהיה באותה שעה חתום על השטר". על כן, גם אם מעמדה של התובעת הוא מעמד של אוחז בעד ערך, היא זכאית לפרעון השיק מהמושכת. כל שכן, לאור קביעתי שהתובעת היא אוחזת כשורה, ובתור שכזו אינה כפופה למערכת היחסים בין הנתבעת לבין שון 1, וטענות ההגנה של הנתבעת לגבי השטר אינן חלות על התובעת. 5. על מי מוטל נטל הראיה? לטענת התובעת בסיכומיה נטל הראיה מוטל על כתפי הנתבעת, לאור החזקות הקבועות בפקודת השטרות לטובת אוחז כשורה. התובעת טוענת, שהנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התובעת ידעה שפרעון השיק מותנה בהתחשבנות עתידית ביום הפרעון ולפיכך יש לקבל את התביעה. על נטל הראיה והפיכתו כתב השופט יואל זוסמן בספרו כדלקמן: "אין לנו, איפוא, עניין אלא בנטל השכנוע לגבי טענה שנטענה כראוי, ונעשתה על ידי כך לפלוגתה השנויה במחלוקת בין בעלי הדין. לגבי פלוגתה שכזאת, מקום שהראיות שהובאו לפני בית המשפט מאפשרות לו לקבוע ממצא לכאן או לכאן, כגון שחתימתו של פלוני אמיתית היא או שהיא מזויפת, שוב אין חשיבות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע. בלשון בית המשפט העליון: "אם מאפשר חומר הראיות לשופט לקבוע ממצא עובדתי, אין זה חשוב כלל מי מבעלי הדין נושא בנטל ההוכחות; כמו כן אין זה חשוב אם הראיות שהיו נאמנות על השופט הובאו על ידי התובע או על ידי הנתבע. רק בתום גביית העדויות, אם נשאר ספק בליבו של השופט, לאחר ששקל בדעתו את כל חומר הראיות, כי אז- ולא קודם לכן- מתעוררת השאלה: "מי מבעלי הדין יסבול, ומי ייהנה מן הספק" ע"א 88/53 נתן קפלן ואח' נ' חיים רוזנצוייג, פ"ד ט (2) 1296". במקרה שלפני אין צורך לדון בשאלה מי נושא בנטל הראיה, שכן העובדות הוכחו כיאות על פי העדויות, ולפיהן, התובעת נטלה את השטר מבלי לדעת על פגם בקניינו או בסיחורו ולפיכך היא אוחזת כשורה בשטר, ולכל הפחות, אף אם ישנו ספק במהות ידיעת התובעת, הרי היא אוחזת בעלת ערך שכשלון התמורה של העסקה בין המושך לנפרע עדיין לא ארע בעת סיחור השיק. 6. סיכום: על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 50,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום שנועד לפרעונו של השיק, 31.12.04, ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪, כשהם צמודים ונושאים ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה. דיני שטרותתום לבשטר