השאלה העומדת בפני לדיון היא האם על בית המשפט לקבל את דברי המבקשת, לפיהם לא היו למוריש עוד אחים או לא ? להלן פסק דין בנושא אי קיום יורשים אחרים: פסק דין א. עובדות המבקשת בתיק זה הינה אלמנתו של המנוח. בבקשתה לצו ירושה, נטען כי המבקשת התחתנה עם המוריש בשנת 1947 (לא רשום יום מדויק בשנה). המוריש והמבקשת לא הולידו ילדים. בעדותה ביום 14.2.02 בביהמ"ש העידה המבקשת כי היא הכירה את המנוח באיטליה לאחר השואה וחתונתם התקיימה בקפריסין. בבקשתה לצו ירושה המבקשת טענה כי: "בעת הנישואים היה הנפטר לבד בעולם, ללא הורים וללא אחים" ולמבקשת לא ידועים כל פרטים על משפחתו, יתר על כן, נטען שם כי: " מאז 1947 לא הגיעה כל אינפורמציה על הוריו או הורי הוריו של המנוח או על אחיו (שכלל לא ידוע למבקשת אם היו כאלה)". גם בעדותה בביהמ"ש טענה המבקשת כי היא לא הכירה את משפחת המנוח, לא פגשה את הוריו, או אחיו, ולא ידעה את שמותיהם. יתר על כן, העידה המבקשת כי הוא, המנוח, המוריש, אמר לה שהוא בן יחיד. בתעודת הפטירה שצורפה לבקשה נרשם כי שמות הורי המוריש הם שלמה וגיטל. המוריש נפטר ב - 7.11.00. לבקשה לצו ירושה צורף תצהיר של מר אריה אובליגנהרץ שהצהיר כי אביו שמעון אובלינגהרץ ואמו של המוריש היו אחים, כלומר מר אובליגנהרץ היה בן דודו של המוריש. בסעיף 2 לתצהירו טען מר אובליגנהרץ כי לא הכיר את הורי המוריש. בסעיף 3 לתצהירו טען מר אובליגנהרץ כי הוריו ז"ל דיברו על גיטל (אמו של המוריש) ועל בנה היחיד זלמן (המוריש). מסיפורים אלה, כך ממשיך מר אובליגנהרץ היה ברור כי זלמן בן יחיד. בסעיף 5 לתצהיר הנ"ל הצהיר מר אובליגנהרץ כי המוריש דיבר רק על הוריו שנהרגו במלחמה ואף פעם לא הזכיר אחים או אחיות, וכך לאורך כל שנות חייו במדינה. תצהיר נוסף שצורף לבקשה היה של הגב' צילה צדרבאום. בתצהירה הצהירה הגב' צדרבאום כי הכירה את המוריש והמבקשת בשנת 47' באיטליה, בקיבוץ של ניצולי שואה בדרכם ארצה. אח"כ שהתה המצהירה עם המוריש והמבקשת בקפריסין. לאחר מכן, היתה הגב' צדרבאום שכנה של מר וגב' בוקסר לאורך כל חייהם בישראל והיתה חברה טובה שלהם. בסעיף 7 לתצהירה העידה הגב' צדרבאום כי מר בוקסר תמיד אמר כי נשאר לבד בעולם ואין לו אף אחד פרט לאשתו. בעדותה בביהמ"ש ביום 19.2.02, העידה הגב' צדרבאום ועדותה תאמה לתצהירה. ב. הדיון השאלה העומדת בפני לדיון היא האם על ביהמ"ש לקבל את דברי המבקשת, לפיהם לא היו למוריש עוד אחים או לא? אם ביהמ"ש יסמוך ידיו על בקשת המבקשת ועל עדותה הרי שיהיה על ביהמ"ש להעניק לה צו ירושה על כל רכוש המנוח כלומר, חצי מדירת מגורי הצדדים וכן מחצית הכספים, שעל פי תצהיר שהגיע לביהמ"ש ביום 20.2.02, חלקו של המנוח בהם עומד על סך כ - 500,000 ₪. ב"כ המשיב טענה כי על פי הלכת זימן (ע"א 500/78) מי שתובע זכויות בירושה אינו יוצא ידי חובתו רק על ידי זה שיוכיח את קרבתו המשפחתית למוריש אלא עליו להביא ראיות שאין יורשים אחרים זולתו. לטענת ב"כ המשיב, מחקירת המבקשת, והעדה לא עולה ידיעה ודאית האם למנוח היו אחים או לא, כך גם עולה לדברי ב"כ המשיב מהבקשה. כתוצאה מכך, ב"כ המשיב גורסת כי יש לתת צו ירושה שמקנה למבקשת את דירת המגורים ושני שליש מיתר העזבון, כששליש מיתר העיזבון ילך לצאצאי הורי המנוח, הבלתי ידועים ויוחזק ע"י האפוטרופוס הכללי. ב"כ המבקשת טוענת שהלכת זימן לא חלה במקרה זה בגלל נסיבות המקרה. יתר על כן, טענה ב"כ המבקשת כי יש לעשות אנלוגיה מחוק הצהרות מוות ולסעיף 1 בו נרשם ש"יש יסוד להנחה שהוא מת". על פי פסיקה אליה הפנתה ב"כ המבקשת הביטוי "יש יסוד", משמעו כי יש יסוד לשער ואין צורך בהוכחה ממשית אלא די בהשערה. ב"כ המשיב התנגדה לאנלוגיה זו כי לטענתה חוק הצהרות מוות דן באנשים שידוע שהתקיימו ואילו כאן מדובר בשאלה האם בכלל היו קיימים אנשים כאלו. מסכים אני לדברי ב"כ המשיב אולם בכל זאת, אני בדעה כי לא צריך ליישם את הלכת זימן במקרה הנדון ואפרט מדוע: 1. בפס"ד זימן (ע"א 500/78) דובר בערעור משנת 78'. כלומר, דובר שם על נפטרת שנפטרה כ - 30 שנה לאחר סיום השואה וכ - 15 שנה לפני פתיחת שערי בריה"מ: ההסתברות (אע"פ שהיא היתה קטנה) שקיים קרוב משפחה ששרד ולא ניתן היה ליצור עימו קשר היתה הרבה יותר גבוהה מאשר במקרה שלנו בו מדובר על אדם שנפטר 55 שנה לאחר תום השואה, ויותר מעשור לאחר ששערי בריה"מ נפתחו, ואכן בפס"ד זימן מתייחס השופט כהן לענין בסעיף 8 לפסה"ד: " מי שתובע זכות בירושה אינו יוצא ידי חובתו על ידי הוכחת קרבתו המשפחתית למוריש. אלא עליו גם להביא ראיות שאין יורשים אחרים זולתו או מהו החלק בירושה המגיע לו, דרישה זו מבוססת על העקרון שלתובע זכות בעזבון חובת הראיה עליו וההוכחות שלו אינן שלמות אם איננו מראה כשהוא תובע את כל העזבון לעצמו שאין יורשים על פי הדין הקודמים לו או הזכאים לרשת יחד איתו" ... " מן הראוי להקל בהבאת ראיות בדבר קיום יורשים אחרים כאשר מדובר בקרובי משפחה שעקבותיהם נעלמו בעת השואה או בקרובי משפחה שמקום מגוריהם הידוע האחרון היה בארצות שמעבר למסך הברזל, ברם בענין זה אין להגיע לידי אותה עמדה קיצונית שנקט השופט המלומד "(הערכאה קמה)" לפיה, אין צורך כלל בראיות בדבר קיומם או אי קיומם של יורשים אחרים בנסיבות כגון אלה שלפנינו. הקרבה שבין המנוחה ובין בני קמושר היא בדרגה רחוקה מאוד ולעיתים קרובות, אף בזמנים כתיקונם, קרובים בדרגות כאלה אינם מקיימים כל קשר ביניהם ואינם יודעים אחד על קיומו של האחר, בנסיבות אלה אין לראות בעובדה שבני קמושר אינם יודעים על קיומם של קרובים אחרים, כל ראיה שקרובים כאלה אינם קיימים". מדברי השופט כהן בפסה"ד רואים שהמקרה שלנו נופל מחוץ לתחום שליטתה של הלכת זימן בגלל הנסיבות השונות במקרה שלנו: 1. הזמן הרב שעבר. 2. שינוי הנסיבות הפוליטיות - ופתיחת שערי "ברית המועצות". 3. קרבת משפחתה של המבקשת למוריש. 4. תצהירי הגב' צדרבאום ומר אובליגנהרץ. ואכן, השופט לוין בדעת הסכמה בע"א 500/78, כותב כי: " איני מוציא מכלל אפשרות שבמקרה פלוני יוכל ביהמ"ש להסיק העדר קיומם של יורשים אחרים לפי הנסיבות, כך למשל כשמתבקש צו על ירושתו של נפטר מופלג בשנים, שלא השאיר צאצאים לא בהכרח ידרש המבקש להוכיח באופן פוזיטיבי שהמנוח לא השאיר הורים". במקרה דידן מדובר במוריש שנפטר בשיבה טובה בן 83 שנה, ונראה לי כי המקרה שלנו מתאים לדברי השופט לוין. גם בע"א 795/87 - פס"ד מיטקביץ הגיעה כב' השופטת נתניהו למסקנה בסעיף 2 לפסק דינה כי היא אינה שוללת שניתן להסיק העדר קיומם של יורשים אחרים לפי הנסיבות וכי השאלה היא שאלה של הסתברות. מן הראוי לתת את הדעת לעוד נושא והוא מצב המבקשת, כמו שכבר ראינו מדובר באשת חיקו של המנוח במשך יותר מ - 50 שנה, חרף היותם פליטים ניצולי שואה על כל המשתמע מכך הצליחו המנוח ואשתו להשתקם ואף לצבור נכסים. דא עקא, למבקשת אין ילדים והיא גם אינה אישה צעירה, סביר להניח כי המבקשת לה אנו מאחלים בריאות ואריכות ימים תצטרך או אף צריכה עזרה סיעודית ידוע גם כי עזרה כזו אינה זולה ועל כן המבקשת תצטרך משאבים רבים כדי לקבל עזרה וסעד ברמה גבוהה. את כל רכושם צברו המנוח והמבקשת בישראל לאחר שהגיעו ארצה כפליטים חסרי כל וראוי יותר שכספים אלו ישמשו לצרכי המבקשת כאשר הסיכוי להופעתם של קרובי משפחה בלתי נודעים הינו למעשה תיאורתי בלבד, מן הטעמים שהובאו לעיל, אני נותן צו ירושה על כל העזבון - נכסי דניידי ודלא ניידי למבקשת. ירושה