איזון משאבים לפני גירושין

האם ניתן לאזן את הנכסים לפני פקיעת הנישואין? הסדר איזון המשאבים הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון הקובע, כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בנה"ז, למעט הנכסים המפורטים בס"ק 1 ו-2 בסעיף 5(א) הנ"ל. האיזון יתבצע רק לאחר פקיעת הנישואין- גירושין או מוות. להלן פסק דין בנושא איזון משאבים לפני גירושין: פסק דין כללי בפני מונחות שתי תובענות. הראשונה שבהן הוגשה ע"י אשה כנגד בעלה, הוגדרה כתביעה רכושית, וענינה למעשה איזון משאבים. תביעה זו הוגשה ביום 2.9.99 בתיק תמ"ש 71880/99. התביעה השניה הוגשה ביום 15.5.00 ע"י הבעל כנגד האשה, ועניינה פירוק השיתוף בדירתם המשותפת של הצדדים. תביעה זו מתבררת בתיק תמ"ש 71883/99. שתי התביעות קשורות ושלובות זו בזו,ופסק הדין ניתן במאוחד בשתיהן. ביום 7.11.00 ניתן צו לפיו היה על הצדדים להמציא תצהיר המפרט כל רכוש הרשום ע"ש כל אחד מהם נכון ליום 31.12.89. העובדות הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 24.3.87, ונולדו להן שתי בנות, שתיהן קטינות. חייהם המשותפים של בני הזוג ידעו עליות ומורדות. בין היתר, הגישה האשה תביעה למזונותיה ומזונות הבת הגדולה בשנת 1989 (לפני הולדת הבת הקטנה) ובמסגרת הסכסוך הנוכחי הוגשה תביעה למזונות הבת הקטנה. כאמור, לאחר שנדונה התביעה למזונות משנת 89 נולדה לצדדים בת נוספת בשנת 93. בשנת 1999, בעקבות צו הגנה שניתן כנגד הבעל, הוא עזב את הבית, ומאז לא שב אליו. בנה"ז עדיין נשואים, האשה מתגוררת עם הקטינות בדירה המשותפת לבני הזוג, ואילו הבעל מתגורר בדירה שכורה, ומשלם מזונות לאשה ולקטינות. טענות האשה לטענת האשה צבר הבעל במהלך הנישואין רכוש רב הרשום על שמו או על שם אחרים, רכוש השייך במחציתו לה, ועל כן היא עותרת למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא והנתבע הינם בעלים משותפים בחלקים שווים בכל הרכוש השייך לבעל, הרשום על שמו ו/או על שם אחרים. עוד עותרת האשה להורות על נקיטת כל האמצעים הדרושים לשם שמירת זכויותיה ברכוש המשותף, ולצורך כך להורות לנתבע למסור דו"ח מפורט וידיעות מלאות על כל הנכסים והזכויות שנצברו ע"י הבעל בין לבדו , ובין עם אחרים, ליתן צו לרישום הערות מתאימות לטובת האשה בכל הנכסים והזכויות ולמנות כונס נכסים לשם ביצוע כל הצווים. (ראה סעיף 21 לכתב תביעתה של האשה). בסעיף 14 לכתב התביעה טוענת האשה, כי עתירותיה מבוססות על דיני הקניין, דיני הנאמנות, דיני השליחות ודיני עשיית עושר ולא במשפט. בסעיף 15 לכתב התביעה טוענת האשה, כי לחלופין היא זכאית לכל עתירותיה מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג- 1973, (להלן: "החוק" או "חוק יחסי ממון") מכוחו היא זכאית (כך לטענתה) לתשלומי איזון בעת פקיעת הנישואין, או קודם לכן. באשר לתביעה לפירוק השיתוף שהגיש הבעל כנגדה, טוענת האשה כי אין להורות על פירוק השיתוף בדירה כל עוד מסרב הבעל לגלות את פרטי הרכוש שנצבר במהלך הנישואין ו/או לחלקו בפועל,וכל עוד לא הוסדר מדור חלופי לה ולבנותיה. טענות הנתבע לטענת הנתבע, נפסק השיתוף בינו לבין אשתו בשנת 1989, אז לדידו חל הקרע ביניהם. הראיה לכך, לטענתו, היא התביעה למזונות שהוגשה באותה שנה ע"י האשה, מזונות המשולמים על ידו מאז ועד היום. הנתבע מוסיף וטוען כי הסכסוך בין הצדדים נמשך במשך כל השנים, כאשר הוא עצמו הגיש כנגד האשה שתי תביעות גירושין בשנת 88 ובשנת 94, אולם האשה סרבה להתגרש ותבעה שלום בית. לטענת הבעל, הרכוש המשותף של הצדדים כולל רק את דירתם והמטלטלין שבתוכה. לגבי רכוש זה חלים חוק המקרקעין וחוק המטלטלין המזכים אותו בפירוק השיתוף באם יחפוץ בכך,ללא קשר לאיזון המשאבים על פי חוק יחסי ממון החל על הצדדים שנישאו לאחר שנת 74, מה גם שהאשה מסרבת להתגרש, מושכת את ההליכים בעוד היא מתגוררת בדירה ואילו הוא נאלץ לשכור דירה אחרת. באשר לכל הנכסים האחרים שהאשה טוענת לבעלות משותפת בהם, ובמיוחד זכויותיו בשתי חברות, העוסקות במתן שירותי רישוי לכלי רכב,טוען הבעל כי עסקים אלו נוצרו שנים רבות לאחר הקרע,בעת שלא היה כל שיתוף בין הצדדים, ומכל מקום עסקים אלו מצויים בחובות גבוהים. באשר לרכוש האחר שנתבע טוען הבעל כי חלקו (מכונית סובארו וכספי דירה שהיתה רשומה ע"ש אמו ונמכרה) כלל לא רשום על שמו, ועל כן לא יכול להיתבע במסגרת תביעה רכושית, ובאשר לתוכניות החסכון, אלו נפדו זה מכבר. באשר למכוני הרישוי מוסיף הבעל וטוען כי אין המדובר בבעלות- מושג הלקוח מדיני הקניין, אלא המדובר בכתב הרשאה, שאינו ניתן להעברה. באשר למוניטין העסק הוא טוען, כי טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים, ומכל מקום המדובר בהרשאה ציבורית, שאינה יכולה "לצבור" מוניטין כלשהם. הבעל טוען כי יש לדחות את תביעת האשה, ולקבל את תביעתו ללא עיכוב כלשהו. דיון השאלות שיש להכריע בהן הינן כדלקמן:- 1. מהו הדין החל בענין שבפני? (חזקת השיתוף או חוק יחסי ממון בין בני זוג?) 2. האם ניתן לאזן משאבי בני זוג אשר עודם נשואים זל"ז? 3. האם כל הנכסים הינם ברי איזון? 4. מהו מועד הקרע בין הצדדים? 5. האם יש הצדקה, בנסיבות העניין, לעכב את פירוק השיתוף בדירת המגורים? הדין החל שני הצדדים, בסיכומיהם, טענו בעירבוביה טענות היפות להלכת חזקת השיתוף ביחד עם טענות ע"פ חוק יחסי ממון בין בני זוג. יובהר מייד, כי בעניין שבפני, בו נישאו בני הזוג בשנת 1987, חל עליהם הסדר איזון המשאבים עפ"י חוק יחסי ממון, ולא חזקת השיתוף. הסדר איזון המשאבים הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון הקובע, כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בנה"ז, למעט הנכסים המפורטים בס"ק 1 ו-2 בסעיף 5(א) הנ"ל. סעיף 6(א) לחוק קובע את הדרך בה יעשה האיזון (בעניין זה ר' ע"א 122/90 חנוך נ' חנוך, פד"י מה(5) 584). האשה טוענת, כי יש לחלק לאלתר את הנכסים, ומפנה בעניין זה לפרשת יעקבי וקנובלר. כך גם היא טוענת להחלה סימולטנית של הלכת השיתוף והסדר איזון המשאבים. יאמר מיד, כי דעת הרוב בפרשת יעקבי וקנובלר (ע"א 1915/91 פד"י מט (3) 529) סברה שחזקת השיתוף אינה חלה סימולטנית על בני זוג שנישאו לאחר כניסתו לתוקף של החוק, והכפופים להסדר איזון המשאבים. ר' לעניין זה דעתם של השופטים טל, שטרסברג-כהן ומצא,אשר החזיקו בדעה כי אין לקבל את טענה זאת. יחד עם זאת, יש לבני הזוג אשר נישאו לאחר כניסתו לתוקף של החוק אפשרות לבקש סעד הצהרתי קודם לפקיעת הנישואין מכח הדין הכללי. ר' שם בעמ' 626 (מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן): "הדין החל על בני זוג במהלך חיי הנישואין באשר לזכויותיהם ברכוש, הוא הדין הכללי... שיפורש בגמישות ובהתאמה למסגרת השיתוף שבה חיים השניים שהרכוש נצבר על ידיהם. כאן מתקרב הדין הכללי לחזקת השיתוף לפחות ככל שהיתה בתחילת דרכה... ניתן לפנות לדיני החוזים, דיני הקניין, דיני הנאמנות, דיני השליחות, דיני עשיית עושר ולא במשפט, לעיקרון תום הלב". מכאן כי בני זוג שנישאו לאחר 1.1.74 אינם יכולים להסתמך על חזקת השיתוף,אך הינם יכולים לטעון לכוונת שיתוף על פי הדין הכללי. האם ניתן לאזן את הנכסים לפני פקיעת הנישואין? נראה כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית, והדבר נלמד מלשונו הברורה של החוק שם נקבע במפורש בסעיף 5:- " עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג( להלן-פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג למעט..." כלומר, האיזון יתבצע רק לאחר פקיעת הנישואין- גירושין או מוות. ואולם כפי שנאמר לעיל, אין מניעה להגיש תביעות בעניין הרכוש בעתירה למתן פס"ד הצהרתי על חלקו של בן זוג ברכוש וקבלת פרטים ביחס לרכוש אשר לגביו נטען, כי הוא משותף, ו/או לעתור לקבלת צווים שמטרתם לשמר את זכויותיו של אותו בן זוג שאינו רשום כבעלים של אותו רכוש, או אינו אוחז בו, מתוך חשש כי עד למועד פקיעת הנישואין יחלוף זמן רב, והרכוש יכלה או יוברח. ראה לענין זה ע"א 4909/92 דורות נ' דורות, דינים עליון מ' 424, וכן בר"ע 1015/96 שלום נ" שלום דינים מחוזי ל"ב (3) 1. בפרשת דורות נאמר ע"י כב' השופטת שטרסברג כהן: " אף שלדעתי אין מניעה ליתן סעד הצהרתי וצווים המבטיחים את הזכות העתידית של בן הזוג בבוא העת לאיזון משאבים (לדעה אחרת בנושא הסמכות ליתן סעד הצהרתי במסגרת חוק יחסי ממון במהלך הנישואין ראה ע"א 421/85 חדד נ' חדד (לא פורסם) דברי המשנה לנשיא מ' בן-פורת), הרי במקרה דנן ניתן פסק הדין לאחר הגירושין של בני הזוג,כאשר הזכות התגבשה והיתה לממשית. לפיכך לא היתה מניעה להתכבד ולדון בשאלה אם קיים חשבון בחו"ל ומה מקור הכספים המצויים בו ולפסוק בה. במידה ואכן -כנטען על ידי האשה- הוכנסו הכספים המשותפים על ידי הבעל לאותו חשבון, זכאית היא למחציתם. על כל פנים וגם בטרם התגרשו לא היתה מניעה להעניק סעדים זמניים להבטחת חלקה של האשה בחשבון, אם יש לה חלק בו" (ההדגשה שלי - ו.פ.). ואולם, כאן המקום להדגיש, כי בשלב זה שלפני פקיעת הנישואין ניתן גם לקבוע, כי חלק מהרכוש לגביו נטען, כי הוא משותף, אינו כזה, ואין ליתן לגביו צווים כלשהם. האם כל הנכסים הינם ברי איזון? מרשימת הנכסים המפורטת בסעיף 5 לכתב התביעה ניתן "להסיר" כבר בשלב זה את אותם נכסים אשר כלל אינם רשומים על שם הבעל. הכוונה למכונית סובארו וכספי מכירת דירה שלא היתה רשומה ע"ש הבעל. באם טוענת האשה לשיתוף בנכסים אלה, עליה להגיש תביעה נפרדת למתן פסק דין הצהרתי, כי הנכסים הללו אכן שייכים לבעל על אף הרישום הפורמלי, כאשר הבעלים הרשומים יצורפו אף הם כנתבעים לאותה תביעה. התביעה לגבי נכסים אלה,דינה להדחות . כך גם ידחו טענות האשה בכל הנוגע לרכוש שנצבר לאחר שהקרע נעשה למוחלט, וברור לכל, כי מאותה עת לא היה עוד כל שיתוף בין בני הזוג. ראה לענין זה סעיף 8(3) לחוק, לפיו מוסמך ביהמ"ש לקבוע שאיזון שווי הנכסים כולם או מקצתם, לא יהיה עפ"י שווים בשעת פקיעת הנישואין, אלא לפי שווים במועד מוקדם יותר שייקבע. בסיכומי האשה עלתה טענה נוספת, שלא בא זיכרה בכתבי הטענות, באשר לחלקה במוניטין שצבר העסק, לטענתה. טענה זו דינה להדחות הן מהטעם הפורמלי שהיא לא הופיעה בכתבי הטענות, והן מהטעם שהמדובר בעסק שעניינו בדיקת רישוי לכלי רכב. כפי שנפסק בת"א 492/93 מסר נ' מ.מ.מ (לא פורסם, צורף לסיכומי ב"כ הנתבע), המדובר בפונקציה שלטונית שאינה ניתנת להעברה, ומכאן שאין היא צוברת מוניטין. יוער, כי אין בפסיקה זו כדי לשלול כליל את זכויות האשה בשווי העסק, ומכח חוק יחסי ממון, שותפה האשה לרווחי הבעל בעסק, כמו גם בחובותיו. ואולם, כאמור, לעיל, האיזון יערך לאחר פקיעת הנישואין. מועד הקרע למעשה זהו לב המחלוקת בענין שבפני, כאשר כל אחד מהצדדים אוחז בדעה הפוכה וקוטבית לזו של הצד שכנגד. לטענת הבעל, הקרע חל כבר בשנת 89', כאשר הוגשה נגדו התביעה הראשונה למזונות, ומאחר והעסק הוקם לאחר מכן, וכך גם כל הרכוש הנתבע נצבר לאחר מועד זה, דין תביעת האשה להדחות, מאחר ובתקופה שלאחר הקרע - לא היה עוד שיתוף בין הצדדים. האשה טוענת לעומת זאת, כי יש לאזן את כל הרכוש שייצבר עד לפקיעת הנישואין, ועל כן מגיעה לה מחצית מכלל נכסיו של הבעל. אינני מקבלת את טענת הבעל, כי מועד הקרע הוא מועד הגשת תביעת המזונות הראשונה בשנת 89', גם אם נכון הדבר כי המזונות משולמים בהתאם לפסה"ד מאז ועד עתה. היחסים בין הצדדים ידעו עליות ומורדות, ואינני סבורה כי בכך בלבד שבני זוג מנהלים ביניהם התחשבנות כזו או אחרת, גם אם הדבר נקבע ע"י בית משפט, משום "סוף פסוק" ביחסי השיתוף ביניהם, ועלינו לבחון כל מקרה לגופו. כך בענין שבפני, נראה כי הצדדים חזרו לשלום בית לאחר שנת 89', וראיה חותכת לכך הינה העובדה, כי בשנת 93' נולדה לבני הזוג בת נוספת. בין לבין יצאו הצדדים לחופשות משותפות: בשנת 95' נסעו ליורודיסני, בשנת 96'-97' נסעו לטורקיה וכו' (ר' פרוטוקול עמודים 46-47 מיום 10.6.01 ). בנסיבות אלה, אני סבורה, כי יש לראות את מועד הקרע ביום הגשת התביעה (2.9.99), אז הצהירה האשה בסעיף 2 לכתב התביעה, כי חיי הנישואין של הצדדים אינם ניתנים עוד לאיחוי. מעבר למועד זה אין עוד שיתוף בין בני הזוג. ואולם, בהתאם להוראת סעיף 5(א) לחוק, שותפים הצדדים בכל הנכסים שנצברו על שמם (זכויות וחובות), ביחד ולחוד, מיום הנישואין ועד למועד הקרע. לפיכך, זכאית האשה לקבל מידע אודות הרכוש שנצבר עד למועד זה, וכן זכאית היא לקבל צווים לשמירת הרכוש, עד למועד פקיעת הנישואין, אז ניתן יהיה לאזן את הרכוש ולחלקו בפועל. האם יש מקום לעכב את פירוק דירת המגורים המשותפת? אין חולק, כי על דירת המגורים והמטלטלין שבתוכה חל דין שונה מזה החל על הרכוש האחר שנצבר בשנות הנישואין. בעוד שעל פי סעיף 5 לחוק יאוזן הרכוש לאחר פקיעת הנישואין, הרי ע"פ חוק המקרקעין וחוק המטלטלין ניתן לפרק את השיתוף בהם עם דרישת אחד השותפים (סעיף 37(א) לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969, וסעיף 10(א) לחוק המטלטלין תשל"א- 1971). יחד עם זאת, נקבעו בפסיקה אמות מידה בשאלה מתי יעוכב פירוק השיתוף, כאשר המדובר בשותפים שהיום בני זוג. ראה לעניין זה ע"א 1692/97 גולדברג נ' גולדברג (לא פורסם). וכן, וע"א4358/01 בר-אל נ' בר-אל (לא פורסם) שם נקבע:- "לכן, גם אם לבן הזוג שמורה הזכות לדרוש את פירוק השיתוף בדירת המגורים מכוח ההוראות הכלליות של חוק המקרקעין, אין לפנינו פירוק שיתוף רגיל. במקרים רבים דירת המגורים היא הנכס המרכזי העומד לרשות בני הזוג. פירוק מיידי ומהיר עלול להותיר אחד מהם ללא מדור נאות. בנוסף, יש להתחשב במקרים רבים גם באינטרסים של ילדי בני הזוג הנקלעים למאבק בין הוריהם המסיימים את קשר הנישואין ביניהם... ...הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לבית המשפט מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המתדיינים בפניו. מכאן המסקנה כי בית המשפט לעניני משפחה יכול, בנסיבות המתאימות, לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני הזוג אם ברצונו להגיע למצב בו כל עניינם של בני הזוג יוסדר באופן כולל... ...כדי להשיג התכלית האמורה,יש לאפשר לבית המשפט לעניני משפחה לעכב את מימוש דרישת אחד מבני הזוג לפרק את השיתוף בנסיבות המתאימות. יחד עם זאת, אין משמעות הדברים כי יש לנקוט כאן גישה דיונית נחרצת, האוסרת על בית המשפט לעניני משפחה להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלבים מוקדמים של הדיון שלפניו. לעיתים, ובמיוחד כאשר התדיינות בפני בית המשפט עלולה להיות מורכבת וארוכה, יהיה מקום להורות על פירוק השיתוף באופן מהיר..." משמע, לבית המשפט שיקול דעת רחב ביותר בשאלה - האם מוצדק לעכב את פירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת עד לאחר חלוקת כלל הרכוש. בעניין שבפני טוען הבעל, כי בסירובה המתמשך של האשה להתגרש יש כדי להצדיק את מכירת הדירה לאלתר, וכי בנסיבות אלה, כאשר האשה יושבת בדירת המגורים מחד, ומסרבת להתגרש מאידך, אין לעכב עוד את פירוק השיתוף. ואולם, בראיות שהונחו בפני לא מצאתי כי האשה מסרבת כיום להתגרש, או כי התמשכות ההליכים נובעת אך ורק מהתנהגותה או רק באשמתה, ויוזכר כי האשה מציינת בכתב התביעה כי קשר הנישואין אינו ניתן עוד לאיחוי. תביעת הגירושין האחרונה הוגשה ע"י הבעל בשנת 94! אמנם אז סירבה האשה להתגרש, ואולם לא הוכח כי זוהי עמדתה גם היום, ואינני סבורה כי היה עליה להכריז במהלך הדיון על הסכמתה המפורשת להתגרש, מבלי שהוגשה כנגדה תביעת גירושין עדכנית, וכאשר הבעל מצידו, מסרב לאורך כל ההליך המשפטי לפרט את הרכוש שנצבר, בטענה מרחיקת לכת לפיה אין בין בני הזוג כל שיתוף משנת 89', כאשר בשנת 93' נולד להם ילד נוסף. יחד עם זאת, מאחר וזוהי עמדת הבעל, יש מקום להניח כי הוא לא שיתף פעולה עם האישה ממועד זה, וע"כ יהיה עליו לגלות את פרטי הרכוש הרשום על שמו החל משנת 1989. מכל מקום, לגופו של עניין, נראה לי, כי לא יהיה זה צודק להורות על פירוק השיתוף בדירה מחד, ועל דחיית איזון המשאבים עד לאחר הגירושין מאידך. תוצאה כזו עלולה להביא לקיפוח זכויותיה של האשה, כאשר כלל לא ברור שהבעל אכן ימהר להתגרש לאחר שתושג התוצאה לה הוא מייחל, שהרי הוא לא טרח להגיש תביעה עדכנית לגירושין. ויודגש, כי הן בפס"ד גולדברג, והן בפס"ד בר-אל הרציונאל הוא שלא לתת בידיו של צד אחד כלי אשר יהיה בו כדי לקפח את זכויותיו של הצד האחר. לפיכך, נראה כי בשלב זה, אין מקום להפר את האיזון שנוצר, כאשר האשה מצד אחד "מחזיקה" בדירה (ביחד עם הקטינות, ובכך למעשה מוסדר מדורן, והנתבע פטור מלשלם רכיב זה), ואילו הבעל, מצד שני, "מחזיק" בנכסים האחרים. במקרה זה יינתן צו לפירוק השיתוף, ואולם מימוש הפירוק יעוכב עד לאיזון כלל רכושם של הצדדים. התוצאה א. התביעה הרכושית שהגישה האשה נדחית ככל שהיא מתייחסת לרכוש שאיננו רשום על שם הבעל. כמו כן, נדחית תביעת האשה, למוניטין בגין עיסקו של הבעל. ב. ניתן פסק דין הצהרתי לפיו האשה הינה בעלת מחצית הזכויות והחובות שנצברו על שם הבעל מיום הנישואין ועד ליום הגשת התביעה (2.9.99). ג. ניתן צו לפיו נאסר על הבעל לעשות כל דיספוזיציה במחצית הזכויות האמורות לעיל. ד. הבעל ימציא לידי ב"כ האשה, בתוך 60 יום מהיום, תצהיר המפרט את כל הנכסים הרשומים על שמו נכון ליום 2.9.99, לרבות פירוט זכויות וחובות העסק הרשום על שמו, ובצירוף אסמכתאות בגין כל זכות שאוזכרה בתצהיר. כמו"כ, יפרט הבעל בתצהירו את כל תוכניות החיסכון, קופות גמל וקרנות השתלמות שפדה מיום 1.1.89 ועד ליום 2.9.99, בצירוף אסמכתאות. ה. עם פקיעת הנישואין יוכל צד מעוניין להגיש תובענה לאיזון משאבים בפועל. ו. ניתן צו לפירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת לבני הזוג, ואולם פירוק השיתוף בפועל יעוכב עד למועד איזון המשאבים בין בני הזוג. ז. בנסיבות הענין, ישא כל צד בהוצאותיו.גירושיןאיזון משאבים