ביטול החלטה על חיוב באגרה

הוגשה "בקשה דחופה לביטול החלטה" במסגרתה התבקש בית המשפט לענייני משפחה לעשות שימוש בסמכות לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד- 1984 ולבטל החלטה בדבר חיוב המבקשת באגרה נוספת. להלן החלטה בנושא ביטול החלטה על חיוב באגרה: החלטה ב- 25.1.99 הונחו בבית משפט זה שתי תביעות בתמ"ש 8230/99 למזונות ומדור של המבקשת בסך של 3,700 ש"ח לחודש ותביעה למתן פסק דין הצהרתי, מתן חשבונות ופירוק שיתוף בתמ"ש 8231/99. שתי התביעות ארוכות ומפורטות נושאות סעיפים רבים ונספחים רבים. במסגרת תביעת המזונות הטלתי לבקשת המבקשת עיקול על חלקו של בעלה ב- 4 נכסי מקרקעין: שתי דירות , חצי חנות ומגרש וכן על מיטלטלי דירת המגורים. במסגרת התביעה הרכושית עתרה המבקשת לעקל מחצית זכויותיו של בעלה המשיב אצל 9 מחזיקים. המבקשת שילמה אגרה בגין הגשת תביעה רכושית בסך 2,192 ש"ח. בהחלטתי מ- 2.2.99 קבעתי: "ראשית יש להוסיף אגרה בשיעור של 1% מהסכום המופיע בסעיפים 16-17-18 לתביעה" (צריך להיות 16+18 בלבד). ב- 8.2.99 הוגשה מטעם המבקשת "בקשה דחופה לביטול החלטה" במסגרתה התבקשתי לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד- 1984. ולבטל החלטתי דלעיל מ- 2.2.99 בדבר חיוב המבקשת באגרה נוספת. בסעיפים 16+18 לתביעה הרכושית תובעת המבקשת: "16. א. הבעל והאשה צברו במהלך חייהם המשותפים חסכונות רבים, אשר הופקדו בין היתר בפקדונות שונים במסגרת חשבונם המשותף של הצדדים בבנק הבינלאומי הראשון סניף האופרה, בחשבון מספר 105-223646 . ביום 22.7.96 עלו חסכונותיהם המשותפים של הצדדים לסך של 307,863.- ש"ח (ש.ע.ל. 97,796 דולר לפי 1$ 3,148 ש"ח). ב. סכום זה, אשר הופקד בחשבונם המשותף הוצא ממנו ע,י הבעל ,בלא ידיעת האשה ובוודאי שבלא הסכמתה, והועבר בחודש יולי 1996, לחשבון משותף לבעל ולבן גיא, חשבון מספר 105-227064 באותו בנק ובאותו סניף. ג. בינתיים הבריח הבעל כספים מחשבון זה, ונכון לחודש אוקטובר 1998 הופקד בחשבון זה סך של 268,000 ש"ח בלבד. .......... 18. הבעל פדה ביום 26.4.98 מילוות חובה שהונפקו על שמו, וקיבל לידיו סך של 14,084.- ש"ח, אשר הופקד בחשבונו בבנק לאומי". העברתי הבקשה לביטול החלטתי בעניין האגרה לתגובת הפרקליטות בתוך 8 ימים. עמדת הפרקליטות היתה כי יש לשלם אגרה נוספת על האגרה ששולמה - כפי שהחלטתי אני. בדיון שהתקיים בפני במעמד המבקשת, ב"כ ונציגת הפרקליטות טענה ב"כ המבקשת שיש פסק דין שאינו בנמצא אצלה ולא צוין בבקשתה לפיו בית משפט העליון קבע בסוגיה דומה שאין לשלם אגרה נוספת מעבר לאגרה ששולמה. לפיכך הוריתי לצדדים לסכם בכתב. ד י ו ן: החובה לתשלום אגרה קבועה בתקנה 2(ב) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות) התשנ"ו- 1995 שם נקבע: "אגרה תשולם על כל תביעה ותביעה לפי הפריטים שבתוספת הראשונה, יהיו מספר הסעדים בתביעה אשר יהיו, אולם אם כללה התביעה פריטים 1 ו- 2 לתוספת הראשונה תשולם האגרה על כל אחד מפריטים אלה". פריטים 1 ו- 2 לתוספת הראשונה מתייחסים ל - "1. תביעה לסכום קצוב. 2. כל תביעה בענייני רכוש שאינה לסכום כסף קצוב, לרבות תביעה לאיזון משאבים, לפירוק שיתוף, לפסק דין הצהרתי בענייני רכוש ולמתן חשבונות, יהיו מספר הסעדים ומספר פריטי הרכוש אשר יהיו". לולא היתה המבקשת-התובעת מציינת במפורש גובה הכספים שהוברחו לדבריה על ידי הבעל והם כלולים לטענתה ברכוש המשותף - לא היתה מחוייבת בתשלום אגרה בגינם. אלא שהמבקשת -התובעת פירטה מפורשות כמצוטט לעיל סכומי כספים שהוברחו על ידי הבעל ובסעיף 21 לתביעתה בפסק "העתירות" תובעת "התובעת זכאית למחצית מכל הרכוש הרשום על שם הבעל - הן הידוע המפורט בפרק ד (צ.ל. ג' מ.ק.) לתביעה והן שיפורט ע"י הבעל". עניין רע"א 417/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' ליבוביץ פד"י מו(3)414 - פסק הדין עליו מתבססת המבקשת אינו רלוונטי לענייננו . כך כותב כב' השופט לוין (כתוארו אז) בהחלטתו (שם): "האינטרס של חסכון בתשלום האגרות, כשלעצמו, אינו אינטרס מספיק כדי להצדיק תביעה לסעד הצהרתי, אך איני רוצה לקבוע מסמרות בעניין המיוחד שלפני שידון, ללא ספק, על ידי בית המשפט המחוזי, אם תוגש לו בקשה מתאימה ואשר לפניו אולי יוכלו הנתבעים להצביע על אינטרסים לגיטימיים אחרים המצדיקים סעד של הצהרה בלבד בהודעה לצד שלישי". היינו אותו מקרה היה מקרה ספציפי של תביעה נגד צד ג' שאינו ישים לענייננו. עוד יצוין כי תקנות בימ"ש לענייני משפחה (אגרות) תשנ"ו- 1995 תוקנו לאחר החלטה בעניין ליבוביץ הנ"ל. התקנות הינן ברורות וחד משמעיות. ב"כ המבקשת טוענת שאם וכאשר יינתן פסק דין הצהרתי לפיו זכאית היא למחצית מכל נכסי הבעל או אז תגיש היא תביעה כספית באשר לכל הכספים שהועלמו לדבריה. בפסק הדין עליו מבססת המבקשת טיעוניה עניין ליבוביץ הנ"ל נקבע כב' השופט לוין (כתוארו אז) שחסכון באגרות כשלעצמו אינו אינטרס מספיק להצדיק תביעה לסעד הצהרתי ואוסיף משלי שאין להטריד את בית המשפט והצד שכנגד פעם שנייה אם וכאשר יינתן פסק דין הצהרתי - בתביעה כספית . להלן אסמכתאות לביסוס עמדתי: בבר"ע 2611/98 בנק לאומי נ' מוזס, דינים עליון נ"ד 611 נקבע כי המבקש לא יוכל לילך בדרך בה בחר - היינו קבלת פסק דין הצהרתי ואז אם וכאשר יזכה בתביעתו - לתבוע תביעה כספית. - אין הוא יכול להטריד את ביהמ"ש והצד שכנגד פעמיים בגין אותה עילה בין אותם צדדים. מה עוד שהסכום הכספי ידוע ונקוב כבר כיום. ראה גם תיק ימאיות 349/95 F.A. PETROC נ' מוקרד שטיין, דינים מחוזי כו(5) 524 שם נאמר כך: "לפיכך, הואיל וממכלול הנסיבות עולה כי המטרה שלשמה נתבע הסעד ההצהרתי הינה הימנעות מתשלום אגרה בלבד, איני סבור כי דין הבקשה להתקבל באופן שלהלן". ראה גם דברי כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן בע"א 279/82 ציפורה פרידברג נ' עירית תל-אביב יפו, פד"י ל"ט(2) עמ' 502: "אין להעניק סעד הצהרתי במקום בו נראה שההצהרה היא תחליף לתביעה כספית". וכן: "על בית המשפט לקבוע נקודת איזון בין שני אינטרסים מנוגדים: האינטרס של הנתבע שלא יוטרד פעמיים בשל אותו עניין, בנסיבות שבהן פיצול הסכסוך לתובענות שונות עשוי להיות שימוש לרעה בהליכי בית משפט מחד, והאינטרס של התובע, בנסיבות המיוחדות של העניין הממשי הנדון, לקבל הצהרה בלבד באותו שלב. העובדה שיש לתבוע סעד מלא ממשי, שאותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול רב ערך כנגד מתן הסעד ההצהרתי והתובע עשוי להתגבר על השיקול האמור רק אם יש בכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את הדבר". (ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט נ' יצחק ואירנה ברנר, פד"י לב(1)85, 90). לא זו אף זו התביעה לתשלום מחצית מהסכומים המופיעים בסעיף 16(א) לתביעה הינה בגין כספים שנמשכו מחשבון בנק משותף של המבקשת ובעלה המשיב ומשכך לא זקוקה היא לפסק דין הצהרתי באשר לבעלותה במחציתם אלא לסעד כספי מובהק, בצד הסעדים הרכושיים שנתבעו בתביעה ובגינם שולמה אגרה. יצוין במאמר מוסגר כי התיק היה קבוע לקדם משפט ל- 30.3.99 ונדחה לבקשת ב"כ האשה והבעל ל- 14.6.99 שכן נטען כי: "1. הצדדים מנהלים מו"מ באשר לעתיד יחסיהם ומציאת פתרון לכלל השאלות השנויות במחלוקת ביניהם. 2. לאור האמור לעיל ומאחר ולצדדים דרוש זמן על מנת לבדוק את טיב יחסיהם, מבוקש לדחות את מועד הדיון למועד מאוחר יותר בעוד כחודשיים". מהנימוקים שפורטו לעיל הבקשה נדחית. משלא עמדה ב"כ הפרקליטות על תשלום הוצאות איני עושה צו להוצאות. אגרת בית משפטאגרה