להלן פסק דין בנושא בקשה לחלוקת מזונות לתשלומים: פסק דין 1. ביום 3.4.00 נתתי החלטה שבה נימקתי מדוע בקשתן של התובעות (הזוכות) לפריסת החוב בתשלומים, נראית כמיותרת, וזאת מכיוון שהן ויתרו על מאסר הנתבע (החייב). 2. בתגובתן טוענות התובעות, כי הודעת בא כוחן בפני סה"נ השופט ח. פורת ביום 15.7.98 היתה על תנאי שמשכורתו של הנתבע תעוקל במלואה ושהיא לא תפחת מסך של 4,700 ש"ח בחודש. 3. ביקשתי מהתובעות להמציא את פרוטוקול הדיון בעע"מ 40/98 והן עשו זאת. בפרוטוקול נרשם מפי בא כוחן של התובעות: "עו"ד ישעיהו: מבקש לקבל את הערעור כמו שהוא. ביהמ"ש קיבל כראיה והסתמך על כך שפרופ' משתכר כ4,000- ש"ח לחודש. זה לא הגיוני. נקודת המוצא לקחת את המשכורת בתור הקו האדום זה לא נכון. לדעתנו לא היה מקום לבטל את הסעיף מחוק ההוצל"פ. אם אהיה מוכן לעקל את כל משכורתו לא לנקוט שום הליכים כדי לאסור את החייב." 4. יתכן שדבריו של עו"ד ישעיהו לא נרשמו בפרוטוקול במלואם, ויתכן שכוונתו היתה כאמור בתגובת התובעת, אולם מהקטע שצוטט לעיל מסתבר, כי לעו"ד ישעיהו היו השגות על ההגיון שפרופסור ישתכר 4,000 ש"ח, אולם גם בנסיבות כאלה הוא הסכים, בשם התובעת, כי אם כל משכורתו של הנתבע תעוקל, הן לא ינקטו בהליכי מאסר נגדו. 5. כזכור, התובעות הגישו ערעור על החלטה שבה נקבע כי ממשכורתו של הנתבע יש לשריין את הסכום הפטור מעיקול לפי חוק הגנת השכר. כך שבהתחייבותו של עו"ד ישעיהו היה הגיון בנסיבות הענין, כאשר כנגד התחייבותו שלא לאסור את החייב בוטל אותו חלק בפסק דינו של השופט גייפמן, המתייחס לסכום אותו אין לעקל. 6. התובעות חוזרות שוב על טענתן כי לא יתכן כי פרופסור משתכר 1,300 ש"ח בחודש כיום. בדיון בפני סה"נ ח. פורת, טען עו"ד ישעיהו כי לנתבע יש הטבות דיור וכי "המכללה לקחה מהמשכורת והעבירה זאת לשכ"ד... בתלושים אין תוספות עבור הטבת דיור". 6. גם בתביעתן טענו התובעות (בסעיף 5), כי "המשיב נהנה "משיתוף פעולה" מלא מצד מעבידו, מכללת אילת והם יחדיו נוקטים בכל דרך אפשרית כדי לצמצם את "הנזק" הנגרם למשיב כתוצאה מעיקול משכורתו". 7. יש לזכור כי הנתבע הוא שהגיש את התביעה בתמ"ש 23872/96 לפריסת חוב המזונות וכי פסק דינו של השופט גייפמן ניתן בתביעתו זו של הנתבע. השופט גייפמן, שדן בתביעתו של הנתבע לפריסת החוב, קבע כי החוב יוחזר "בתשלומים חודשיים בגובה משכורתו החודשית" של הנתבע ותגמולי אקו"ם. ואילו הסיפא של פסק דינו בענין הפחתת הסכום הפטור מעיקול עפ"י חוק הגנת השכר, בוטלה ע"י ערכאת הערעור, לפיכך נושא פריסת החוב בתשלומים הוכרע בפסק הדין של השופט גייפמן כפי שתוקן בפסק דינו של סה"נ ח. פורת, כאמור לעיל. 8. כאמור בהחלטתי מיום 3.4.00, פריסת חוב הפיגורים נועדה לאפשר את מאסרו של החייב, במידה והוא לא ישלם את הסכום החודשי שנקבע והיא באה במקום חקירת יכולת, אותה רשאי כל חייב לבקש (למעט חייב מזונות) לפי סעיף 67 לחוק ההוצאה לפועל. פסק דינו של השופט גייפמן, כפי שתוקן ע"י סה"נ השופט ח. פורת, קבע את יכולתו של הנתבע לשלם את החוב בתשלומים עפ"י משכרותו ותגמולי אקו"ם, מבלי שתושאר לו ולו אגורה אחת לצרכיו הוא. אם משכורתו של הנתבע פחתה מאז ניתן פסק הדין, ברור שגם יכולתו לפרוע את החוב פחתה ובעקבות כך גם התשלומים החודשיים יהיו נמוכים יותר. 9. דהיינו, פסק הדין הקיים קבע את גובה התשלומים החודשיים בגובה משכורתו של הנתבע ובצירוף תגמולי אקו"ם, לפיכך אין מקום לקיים חקירת יכולת נוספת, כאשר זה היה הקריטריון לפריסת פרעון החוב. לא כך הדבר אילו היה נקבע סכום חודשי קבוע ומשכורתו של הנתבע היתה פוחתת, במקרה כזה הנתבע היה מגיש בקשה להפחית את גובה התשלומים החודשיים ואם משכורתו היתה עולה, התובעות היו מבקשות להגדיל את גובה התשלומים. אולם כאשר הסכום נקבע עפ"י הכנסתו של הנתבע בפועל, לא ניתן להגיש כל פעם בקשה חדשה לפריסת החוב כאשר התובעות לא הצביעו על כל מקור הכנסה של הנתבע ממנו הוא יכול לפרוע את החוב בסכומים חודשיים גבוהים יותר, פרט למשכורתו ולתגמולי אקו"ם. לפיכך יש לדחות את הבקשה גם לגופה. 10. תרופתן של התובעות - אם אכן יש ממש בדבריהן בסעיף 5 לכתב התביעה ובדברי בא כוחן לגבי "שיתוף הפעולה" בין המעביד לנתבע להפחתת משכורתו - היא ע"י הטלת עיקול לפי סעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז1973-, ונקיטת הליך לפי סעיף 46(א) לחוק ההוצאות לפועל, ואם יהיה צורך בכך אף הליך לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. 11. אולם יש גם לתת נפקות להתחייבות של התובעות שלא לאסור את הנתבע אם יוכלו לעקל את כל משכורתו ופסק דינו של סה"נ ח. פורת נתן להם את מבוקשם כנגד התחייבותם זו. כמו כן יש לציין כי סה"נ השופט ח. פורת קבע, כי אין צורך בפריסת החוב (כזכור הנתבע הוא שביקש את פריסת החוב). 12. לפיכך, אני דוחה את התביעה. 13. בנסיבות הענין איני עושה צו להוצאות. מזונות