להלן פסק דין בנושא החזר יציאות והוצאות סמכות עניינית: החלטה ופס"ד 1. מבוא במסגרת תביעת המשיבה להחזר יציאות והוצאות בגין מזונות ומדור, הגיש המבקש את הבקשה שבפני, לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. 2. ההשתלשלות הכרונולוגית של העניינים המבקש והמשיבה נישאו זל"ז ביום 16.9.68, ומנישואין אלה נולדו לבנה"ז 3 ילדים, כולם בגירים. ביום 15.1.89 הגישה המשיבה תביעה למזונותיה ולמזונות הילדים לביה"ד הרבני האזורי ברחובות. ביה"ד הרבני נתן פס"ד במעמד צד אחד, בו חוייב המבקש במזונות האשה והילדים בסך 850 ש"ח לחודש. ביום 22.5.89 הגישה המשיבה תביעה לתוספת מזונות לביה"ד הרבני האזורי ברחובות. ביום 4.7.89 ניתן פס"ד, האוסר על המבקש להיכנס לדירת מגורי הצדדים, בהסכמתו. כמו כן, חוייב המבקש במזונות ילדיו בסך 500 ש"ח לחודש. מזונות האשה בוטלו. ביום 24.12.89 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פס"ד בביה"ד הרבני האזורי ברחובות ביום 18.1.90. בהסכם התחייב המבקש לשלם למזונות ילדיו סך 1,000 ש"ח לחודש. בנה"ז התגרשו בתחילת שנת 1990. ביום 19.10.99 הגישה המשיבה תביעה לבימ"ש זה לתשלום החזרי יציאות והוצאות בגין מזונות ומדור, במסגרתה הוגשה הבקשה שבפני. 4. טענות הצדדים לטענת המבקש, הסמכות העניינית לדון בתביעת המשיבה הנה לביה"ד הרבני, ולפיכך דין התביעה להידחות. לטענתו, מדובר בתביעה רטרואקטיבית להגדלת מזונות הילדים, וע"כ הערכאה השיפוטית אשר דנה בעבר במזונות הילדים - ביה"ד הרבני האזורי ברחובות - היא זו המוסמכת לדון בשינוי גובה המזונות, מכוח כלל הסמכות הנמשכת. לחילופין טוען המבקש, כי יש למחוק את התביעה מחמת העדר עילה. לטענת המשיבה, ביה"ד הרבני לא קיים דיון לגופו של עניין במזונות הקטינים, והסכום שנפסק למזונותיהם, סך 500 ש"ח, מעיד כי טובת הקטינים לא נשקלה כראוי בביה"ד הרבני. לפיכך, טוענת המשיבה, מזונות הקטינים הנם מכוח הסכם הגירושין בלבד, ואין הקטינים קשורים להסכם שבין הוריהם. טענה נוספת, אותה מעלה המשיבה הנה, כי תביעתה להחזר הוצאות הוגשה לאחר גירושי הצדדים, ולפיכך אינה בסמכותו הייחודית של ביה"ד הרבני ופתוחה הדרך בפני המשיבה לבור את ביהמ"ש לענייני משפחה כערכאה שתדון בתביעתה. 3. דיון דין הבקשה להתקבל. כאמור, תביעת המשיבה הנה ל"החזרי יציאות והוצאות בגין מזונות ומדור", וזאת לאחר שהצדדים הגיעו להסכם בדבר גובה מזונות הקטינים, הסכם שאושר וקיבל תוקף של פס"ד בביה"ד הרבני. הליך, כפי המנוסח בכתב התביעה, לא קיים בבימ"ש למשפחה, ולמעשה מדובר בתביעה להגדלת מזונות במסווה של תביעה להחזר כספי. מילים אחרות, מדובר בתביעה לשינוי פסה"ד המקורי, בו אושר הסכם הגירושין. המשיבה הגישה לראשונה את התביעה למזונותיה ולמזונות הילדים לביה"ד הרבני האזורי, ובכך הקנתה לביה"ד סמכות ייחודית לדון במזונות הילדים. אישור הסכם הגירושין בביה"ד הרבני נעשה מכוח הסכמת הצדדים, ובכך ניתנה אף הסכמת הנתבע לסמכות בית הדין. לפיכך, על-פי כלל הסמכות הנמשכת, אשר מבוסס על עקרון כיבוד הדדי בין ערכאות, משקנה ביה"ד הרבני סמכות שיפוט בתביעה למזונות, סמכות זו נמשכת גם בעתירה לשינוי פסה"ד המקורי, אם אחד מבעלי הדין מבקש את שינויו. (ר' בג"צ 6103/93 סימה לוי נ' ביה"ד הרבני הגדול, פ"ד מח (4) 591). צודקת המשיבה בטענתה, כי הסכם בין הורים אינו מחייב את הילדים, לא לעניין הסמכות ולא לעניין המהות. טענה זו יכול והייתה מתקבלת בנסיבות בהן היו הילדים מגישים תביעה עצמאית למזונותיהם לבימ"ש למשפחה, אך לא בנסיבות דנן, בהן המשיבה הגישה את התביעה לבימ"ש למשפחה בשמה בלבד, להחזר הוצאותיה שלה. בימ"ש למשפחה איננו ערכאת ערעור על ביה"ד הרבני, וטענות המשיבה בכתב התביעה, צריכות להטען בביה"ד הרבני או להעלות בערעור בפני ערכאת הערעור המוסמכת. בנסיבות העניין, הסמכות לדון בתובענה נתנונה לביה"ד הרבני, ואין בידי אלא לקבל את הבקשה ולדחות את תביעת המשיבה. 4. לאור האמור אני קובעת כדלקמן: - א. הבקשה בבש"א 17102/99 מתקבלת. ב. התביעה בתיק תמ"ש 84100/99 נדחית. ג. המשיבה תשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 1,000 ש"ח + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.סמכות עניינית