זכותם של קרובי החסוי, לפנות לבית המשפט בבקשה הנוגעת לעניינו של חסוי, מעוגנת, למעשה, בשתי הוראות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. להלן החלטה בנושא זכויות קרובי משפחה של חסוי: החלטה 1. בפני בקשה אשר הוגשה על ידי המבקשת, אחותו של החסוי כנגד אפוטרופסיתו של החסוי, העמותה, המשיבה מס' 2 (להלן - "המשיבה"), וכנגד האפוטרופוס הכללי, המשיב מס' 1 (להלן - "המשיב"), ובה עתרה לחייב את המשיבים לאפשר לה לעיין בפרטה ובדו"חות אשר מגישה המשיבה למשיב בכל הקשור לחסוי. 2. בבקשה טענה המבקשת, כי העיון במסמכים האמורים נדרש באשר קיים חשש, כי המשיבה אינה פועלת בכספי החסוי ומשאביו לטובת החסוי וכי שאלותיה בענין זה נענו בתשובות מעורפלות ובלתי אמינות. 3. המשיב הודיע כי אין בכוונתו להתערב בבקשה. 4. המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, לאור הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (סעיפים 5, 7, 9 ו-11), חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, (סעיף 2) וחוק יסוד כבוד האדם וחרותו (סעיף 7(א)) יש לדחות הבקשה על הסף באשר למבקשת אין כל זכות לעיון בדו"חות החסוי ויש לכבד את זכותו לפרטיות. 5. העובדות הרלבנטיות לדיון בבקשה ולהחלטה בה המתבררות מתיק בית המשפט הן כדלקמן: א. החסוי הינו בן כ-55 שנה וסובל מפיגור שכלי בינוני מלידה. ב. מאז מלאו לחסוי 24 שנים הוא מתגורר במערך הדיור של אקי"ם. ג. לאחר שהחסוי בגר שימשו הוריו המנוחים כאפוטרופסיו. אביו המנוח היה ממקימי אקי"ם, היה פעיל בעמותה מאז שנות ה-50 ואף שימש כחבר הנהלת העמותה. ד. במהלך שנת 1989 חלו הורי החסוי. ה. לאחר פטירת אם החסוי ונוכח מחלתו הקשה של האב נבצר מהאב לשמש כאפוטרופוס לבנו. לפיכך, ולבקשת אבי החסוי, ביום 26.12.89, מונתה המשיבה כאפוטרופא לחסוי. ו. המבקשת הנה אחותו היחידה של החסוי. המבקשת הינה בת כ-65 שנה. ז. יחסי המשיבה והחסוי תוארו בתסקיר פקידת הסעד מיום 10.10.01, כך: "יחסיו של איתן עם אחותו ז. מאחר וקשה מאוד לתקשר עם החסוי, מתבסס פרק זה בתסקיר על דבריה של זיוה ועל התרשמותי המקצועית. לדבריה של זיוה בשנים האחרונות ואולי דווקא לאחר פרידתה מבעלה ולאחר שילדיה בגרו חלה התקרבות רגשית וקירבה רבה יותר מצידה של זיוה כלפי האח איתן. להתרשמותי, כל עוד היו ההורים של זיוה ואיתן בחיים ובעיקר האב מנחם היתה זיוה פחות מעורבת בחייו של איתן והיא סמכה ב"עיניים עצומות" על האב אשר בפועל גילה דאגה ומסירות מעל ומעבר למקובל כלפי בנו איתן. לאחר מותו של האב וכאמור, כאשר זיוה התפנתה מגידול ילדיה שלה החלה להרגיש יותר אחריות אישית כלפי הטיפול והדאגה לאח". לאחר הידוק הקשרים בין המבקשת לבין החסוי החלה המבקשת להיפגש עם החסוי באופן קבוע אחת לשבוע בביתה והחלה מגלה מעורבות יתרה בדאגה לצרכיו ולאופן סיפוקם בדרך של הצגת שאלות והתערבות בפעולות המשיבה. כפי שעולה המסמכים שבתיק בית המשפט מעורבות המבקשת נתקלה בתרעומת מצד המשיבה. בעקבות חילוקי דעות בין המבקשת לבין המשיבה הוגשה הבקשה קא עסקינן. ח. האב הותיר אחריו צוואה, מיום 11.01.89, בה ציווה, בין השאר, את כל זכויותיו בחברת חשמל לחסוי וכן ציוה לחסוי 15% מיתרת עזבונו שלא חולקה על פי הצוואה. עוד ציווה האב, כי לאחר פטירת החסוי תחולק יתרת הרכוש אותו ירש החסוי מהאב בין המבקשת לבין המשיבה בחלקים שווים. 6. בטרם אפנה לדון לגופם של דברים יש להקדים, איפוא, ולהידרש לשאלת זכותה של המבקשת, אחות החסוי, לעתור לבית המשפט בבקשה לאפשר לה לעיין בדו"חות המוגשים על ידי האפוטרופוס. 7. זכותם של קרובי החסוי, לפנות לבית המשפט בבקשה הנוגעת לעניינו של חסוי, מעוגנת, למעשה, בשתי הוראות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן - "חוק הכשרות ו/או החוק") האחת - בסעיף 68(א) לחוק, הקובע: "בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיוזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין , של פסול-דין ושל חסוי, אם על ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין, ואם בדרך אחרת;..." השנייה - סעיף 44 לחוק, הקובע: "בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשתו של האפוטרופוס או של היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או של צד מעוניין ואף מיוזמתו הוא, לתת לאפוטרופוס הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידיו. וכן רשאי בית המשפט, לבקשת האפוטרופוס, לאשר פעולה שעשה." 8. כפי שעולה מהוראות סעיפים אלו, בכל מקרה בו מתעורר צורך לשמור ולהגן על אינטרסי החסוי, רשאי "צד מעוניין" לפנות לבית המשפט, בבקשה לנקוט אמצעים לשמירת ענייני החסוי. בכך, הכיר המחוקק, למעשה, במוגבלותם של החסויים וחסרי הישע לדאוג לענייניהם בעצמם. 9. הביטוי "צד מעוניין" לא הוגדר במסגרת החוק, אולם, עיון בהוראות החוק מגלה, כי בשורה ארוכה של עניינים הקנה המחוקק מעמד מיוחד לקרובי החסוי והכיר במערכת היחסים המיוחדת שמקורה בקרבה המשפחתית, כמערכת אשר יש בה כדי ליצור מחויבות ודאגה של בני המשפחה לאינטרסים של החסוי וענייניו. כך, למשל, קובע סעיף 33(ב) לחוק, כי: "בקשה למינוי אפוטרופוס לאדם יכול שתוגש בידי בן זוגו או קרובו..." כך, גם בסעיף 72 לחוק נקבע, כי: "בכל עניין לפי חוק זה רשאי בית המשפט, גם מיוזמתו הוא, לשמוע דעתם של קרובי הקטין, פסול-הדין או החסוי, ככל שבית המשפט ימצא לרצוי לשמעם." סעיף 80 מגדיר מיהו קרוב לעניין חוק זה ובכלל זה "אח" ו"אחות". נראה, כי ניתן להקיש וללמוד מהמעמד המיוחד שהוענק בחוק לקרובי החסוי לעניין מינוי אפוטרופוס לחסוי והטיפול בענייניו, ולכלול את קרובי החסוי בגדר הביטוי "צד מעוניין", כמשמעותו בסעיפים 44 ו - 68(א) לחוק. 10. תפקידיו של האפוטרופוס הממונה הוגדרו בסעיף 38 לחוק הכשרות. במסגרת תפקידיו על האפוטרופוס, בין השאר, לשמור על רכושו של החסוי, לנהלו ולפתחו. למעשה יוצר החוק סוג מסויים של יחסי נאמנות בין החסוי לבין האפוטרופוס המופקד על רכושו ועל האחרון מוטלת "חובת אמון כלפי הראשון". חובה זו עוגנה בסעיף 41 לחוק הקובע, כי "במילוי תפקידיו חייב האפוטרופוס לפעול לטובת החסוי כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין". 11. על מנת להבטיח את פעולתו של האפוטרופוס בדרך זו קבע המחוקק, בין השאר, את חובת האפוטרופוס לדווח על נכסיו של החסוי ורכושו ופעולות האפוטרופוס בהם. כך, סעיף 51 לחוק קובע: "האפוטרופוס חייב להגיש לאפוטרופוס הכללי, תוך שלושים יום מיום מינויו, פרטה של נכסי החסוי, כולל חובותיו, זולת אם פטר אותו האפוטרופוס הכללי מחובה זו או קבע מועד אחר להגשת הפרטה". סעיף 53 לחוק קובע: "האפוטרופוס חייב, בכל ענייני האפוטרופסות, לנהל חשבונות, להגיש לאפוטרופוס הכללי דין וחשבון כפי שיורה, אך לפחות אחת לשנה ובגמר תפקידו או בפקיעת האפוטרופסות, ולהמציא לאפוטרופוס הכללי ידיעות מלאות לפי דרישתו. שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר החשבונות שעל האפוטרופסים לנהל." (לענין חובת הדיווח ותוצאות אי קיומה, ראה המ' (י-ם) 1968/93 אביבה לוי נ. עו"ד ע. מזובר, דינים מחוזי לב(6) 448). 12. הפיקוח של האפוטרופוס הכללי על אפוטרופסים בהתאם לחוק הכשרות מוגבל ל"תחום הרכושי והכספי בלבד" נקודת המוצא למדיניות הפיקוח היא שמדובר בכספים וברכוש פרטיים השייכים לחסויים ונועדו לסיפוק צרכיהם השוטפים והעתידיים. לפיכך, נעשית בדיקת הפרטה והדו"חות הכספיים תוך בחינה מהם מקורות הכנסתו של החסוי, האם כספיו ורכושו אכן משמשים לצרכיו והאם האפוטרופוס נוהג בסבירות ברכוש החסוי ולא בצורה חסכנית מדי. מחלקת הפיקוח מורכבת ממפקחים מקצועיים ובראשה עומד רואה חשבון, המנחה את המפקחים בעבודתם. 13. אמצעים אלו נועדו למנוע מצב בו האפוטרופוס ינצל את הכוח שהוקנה לו לשלוט ברכושו של החסוי למטרותיו שלו ושלא למטרה לה הוקנה (ראה א' ברק "שיקול דעת שיפוטי - הלכה למעשה" (הוצאת פפירוס)492). 14. כפי שעולה מהוראות החוק, החובה להגיש את הדו"חות הכספיים היא כלפי האפוטרופוס הכללי, אשר בתוקף תפקידו, כמפקח על פעולותיהם של האפוטרופסים, אחראי לבדוק את תקינות הדו"חות ופעולות האפוטרופוס לשמור על ענייניו הרכושים והכספיים של החסוי. 15. השאלה, האם יש בעובדה שחובת הדיווח על פי החוק היא לאפוטרופוס הכללי בלבד כדי לגרוע מזכות החסוי ו/או קרוביו לעיין בדו"חות ולבקרם. 16. לטענת המשיבה, אין לאפשר לקרובי החסוי לעיין בדו"חות בשל זכותו של החסוי להגנה על פרטיות. 17. הזכות לפרטיות מוקנית לכל אדם, לרבות חסוי (ראה, רע"א 1917/92 סקולר נ. ג'רבי, פ"ד מז (5) 764) (להלן - "פרשת סקולר"). זכות זו היא זכות יסוד, אשר המחוקק הקנה לה מעמד מיוחד גם בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר סעיף 7(א) לו קובע: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו." אולם, אין המדובר בזכות בעלת מעמד בכורה ובכל מקרה יישומה של הזכות כרוך באיזון בין אינטרסים שונים ומנוגדים כמו, למשל, הזכות לפרטיות, מחד, וזכות הציבור להשיג מידע, מאידך. לענין זה יפים דברי כב' השופט א. גולדברג בע"פ 7528/95 פנחס הלל נ. מד"י, פ"ד נ(3) 89, 97-95: "הנה כי כן, מול הזכות הכללית של הנוגע בדבר לקבל מידע מרשות ציבורית, סמכותו של בית המשפט בסעיף 3(ה) סיפא לתקנות הארכיון, להתיר את העיון בתיק בית המשפט גם למי שלא נפגע על ידי פסק הדין, ניצבת זכות הפרטיות של האדם שלגביו ניתנה חוות הדעת הרפואית אשר הוגשה לבית המשפט. לכאורה, ידה של הזכות לפרטיות על העליונה בהתמודדות זו. ענין לנו בזכות יסוד, וסעיף 7(א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". אולם אין לשכוח כי לזכות האמורה, כלכל זכות אחרת," אין משקל 'מוחלט'. משקלו של עקרון חברתי הוא לעולם יחסי. מעמדו של עקרון יסוד נקבע תמיד ביחס לערכים אחרים, שעמם עשוי הוא להתנגש". (מדברי הנשיא ברק בע"א 105/92 ראם מהנדסים וקבלנים נ. עירית נצרת עילית ואח', פ"ד מז (5) 189, 205). על כן: "אין ספק בדבר, שבבואנו לפרש הוראות דין, נביא בחשבון שהזכות לפרטיות היא זכות חשובה, אך לא נהיה פטורים מלבחון את מכלול הגורמים והערכים הנוגעים לעניין, שרק שקלולם, במסגרת הוראות הדין, עשוי להביא אותנו לתוצאה המתחייבת לפי הדין" (בג"צ 3815/90, 3816, , גילת ואח' נ. שר המשטרה, פ"ד מה (3) 423,414). (וברוח זו ראה רע"א 1917/92 סקולר ואח' נ. ג'רבי ואח', פ"ד מז (5) 764, 773): לפיכך, בבואו להפעיל את סמכותו לפי תקנה 3(ה) סיפא לתקנות הארכיון, על בית המשפט לאזן איזון שיפוטי בין ההגנה על הפרטיות ובין אינטרסים אחרים. האיזון בעייננו הוא "איזון אנכי", ולא "איזון אופקי" בין "שתי זכויות אדם שוות מעמד, אשר האיזון ביניהן צריך להתבטא בוויתור ההדדי אשר כל זכות צריכה לוותר לרעותה, כדי לאפשר את קיומן של השתיים גם יחד" (בג"צ 2481/93 דיין נ. מפקד מחוז ירושלים ואח', פ"ד מח(2) 480,456). אכן, חוק הגנת הפרטיות עצמו כבר איזן בין איסור הפגיעה בפרטיות לבין אינטרסים נוגדים, וסעיף 23ב' לחוק בכלל איזון זה. אולם לעניין זה יפים דבריו של הנשיא ברק בע"א 214/89 אבנרי ואח' נ. שפירא ואח', פ"ד מג(3) 840, 861-862): "ישאל השואל: משנקבע האיזון בין ערכי היסוד המתחרים על ידי המחוקק, היש עוד מקום לאיזון שיפוטי בין הערכים המתנגשים? האין לומר, כי מלאכת האיזון נסתיימה, וכל שנותר לשופט אינו אלא לפעול על פי האיזון החקיקתי? אכן, עד כמה שהבעיה המשפטית נפתרת על ידי האיזון בין הערכים המתחרים שנקבע על ידי המחוקק, על השופט לפעול על פי איזון זה. אין מקום לאיזון שיפוטי מתחרה או נוגד. אך רבות הן הבעיות המשפטיות המתעוררות, ואשר האיזון החקיקתי אין בו כדי להכריע בהן. במצבים אלה נדרש איזון שיפוטי. מצבים אלה הם מגוונים... אמת, המחוקק עצמו איזן בין הערכים המתנגשים, תוך שקבע את עדיפותו של האחד על פני השני. עם זאת, המחוקק אינו נותן, בדרך כלל, במפורש משקל לערכים שונים, ובמסגרת האיזון החקיקתי עצמו 'ובין סדקיו' מתבקשת הערכה שיפוטית פרשנית באשר למשקל היחס של הערכים השונים והשלכתו של משקל זה על על גיבוש תכלית החקיקה ופירושה". 18. בענייננו עומדות על כפות המאזניים זכות הפרטיות של החסוי וכנגדה הצורך לשמור על אינטרסי החסוי, לרבות שמירת רכושו ואי ניצולו. סבורני, כי הזכות לפרטיות של החסוי נסוגה בפני זכות החסוי, אשר אין ביכולתו להגן בעצמו על אינטרסיו, לכך שישמרו אינטרסיו וענייניו, לרבות ענייניו הרכושיים. אין ספק, כי לצורך שמירת אינטרסים אלו יש ויתעורר צורך בעיון ולימוד הדו"חות הכספיים. אמנם, כאמור לעיל, קיים פיקוח שוטף של האפוטרופוס הכללי על פעולתם של האפוטרופסים אולם, כדברי כב' השופטת ח. בן עמי בתמ"ש 26850/97 פלוני נ. פלונית,דינים משפחה, א', 307: "האפוטרופוס הכללי הממונה על פי החוק על הפיקוח, מטבע הדברים עוסק בפיקוח על חסויים רבים ועל כן יכולתו לפקח בצורה קרובה על כל תיק, תוך התמצאות בפרטים הנה מוגבלת. קרובי החסוי, לעומת זאת, מעצם היותם מעוניינים בשמירת ענייניו הכספים של החסוי ... יהוו גוף מבקר ומפקח נוסף ויכולתם לפקח ולבקר את האפוטרופוס תהיה רבה יותר". 19. לפיכך, סבורני, כי משהקנה המחוקק, בחוק הכשרות, זכות לקרובי החסוי לעתור לבית המשפט בבקשות לשם שמירת האינטרסים של החסוי והגנה על ענייניו יש לפרש את הסעיף ככולל בחובו גם את הזכות לפנות בבקשה לעיון בדו"חות הכספיים. שהרי כפי שנקבע בבג"צ 1065/89 גולני נ. שיש, פ"ד מה (1) 441, 452: "אפוטרופוס שנתמנה לטיפול בענייניו של פסול דין, מתוך כך שולט בפעולותיו בנכסיו של האחרון - אף הוא בעל כוחות שיש לדאוג לריסונם ולמנוע שימוש בהם שלא לשם קידום טובתו של פסול הדין אלא למטרות זרות". 20. אולם, זכות זו אינה זכות עצמאית של קרובו של החסוי, אלא מדובר בזכות היונקת את חיותה מזכותו של החסוי, כי האפוטרופוס הממונה יעשה כל הדרוש לטובתו. לפיכך, איזון בין הזכויות השונות מחייב, כי מקום בו מדובר בחסוי, אשר לא ניתן לקבל את הסכמתו הוא לגילוי המידע הרלבנטי, יהיה זה ביהמ"ש אשר ישקול, האם טובת החסוי מצדיקה את גילוי המידע, אם לאו (ראה, פרשת סקולר). כך, לא בכל מקרה תוכר זכות קרוב לפנות בבקשה לעיין בדו"חות הכספיים, אלא על הפונה להצביע על פגיעה אפשרית בטובתו של החסוי ולהמציא ולו ראשית ראיה לאי מילוי של חובות האפוטרופוס כלפי החסוי כתנאי לכך שבית המשפט יעתר לבקשתו. כך, למשל, בקשה לעיין בדו"חות, אשר מטרתה לספק יצר של סקרנות בלבד או שמקורה האינטרסים של המבקש עצמו, אשר לעיתים אף נוגדים את אינטרסים של החסוי, תידחה על הסף באשר לא תיפול בגדר אמצעים ל"שמירת ענייני החסוי". 21. יצוין, כי, על אף האמור לעיל, יתכנו מקרים בהם תוכר גם זכות אישית ועצמאית של הקרובים לעיין בדו"חות, אשר תגבר על זכות החסוי להגנת פרטיותו. כך, למשל, במקרה בו לקרובים תהיה נגיעה אישית במצבו הכלכלי של החסוי בשל הצורך לסייע ולתמוך בחסוי כלכלית (ראה תמ"ש 26850/97 פלוני נ. פלונית ואח', תק-מש 99 (3) 123) . 22. כמו כן, בבוא בית המשפט לשקול האם להיעתר לפניה, עליו לשקול ולאזן בין זכות הקרוב לעיין בדו"חות וטובת החסוי, כי אכן ימסרו הדו"חות לעיונו, אל מול זכות האפוטרופוס הממונה שלא יוטרד באופן קנטרני וטורדני על ידי מי מקרובי החסוי. 23. לאחר שהכרנו בזכותם העקרונית של קרובי החסוי לעיין בדו"חות הכספיים והגדרנו את מיגבלותיה יש לבחון, איפוא, האם בענייננו ולאור העקרונות שפורטו לעיל טובת החסוי היא, כי תינתן למבקשת האפשרות לעיין בדו"חות או שמא יש לדחות הבקשה. 24. לטענת המבקשת, אין המשיבה משתמשת במשאבי החסוי לקידום טובתו ואינטרסיו. לטענתה, מחד, לחסוי משאבים כספיים רבים אשר יכולים לאפשר לו רמת חיים גבוהה ושיפור תנאי חייו במידה ניכרת מאידך, המשיבה משתמשת בכספיו למימון צרכי חסויים אחרים כמו, למשל, מימון נסיעת חברתו של החסוי לחו"ל. 25. המשיבה הכחישה את טענות המבקשת. לטענתה: א. מדובר בטענות קנטרניות וטורדניות. ב. לטענתה, הקשר בין המבקשת לבין החסוי רופף ומטרת המבקשת בבקשתה היא אך לדעת מהות היקף רכושו וכספו של החסוי ולא הדאגה לטובתו היא המנחה אותה. ג. לאחר שקרא מר יזהר דמארי, עו"ס ומנהל המשיבה, את סיכומי המבקשת פנו שוב מר עמיקם רז, יו"ר המשיבה ומר דמארי לחסוי על מנת לשמוע את דעתו ורצונו בענין זה, והחסוי "כבעבר סירב". 26. בחינת העובדות וטענות בעלי הדין מוליכה לדעתי למסקנה, כי במקרה דנן יש לאפשר למבקשת לעיין בדו"חות הכספיים שהוגשו על ידי המשיבה. 27. אקדים ואדגיש, כי אין בכוונתי להידרש לשאלה האם המשיבה נהגה כדין או לא כדין עת מימנה את נסיעת חברתו של החסוי לחו"ל מתוך כספים ומשאביו הכספיים, או האם אכן ניתן לשפר את איכות חייו כטענת המבקשת. באשר סבורני, כי גם אם לא חרגה המבקשת בפעולותיהן משמירת טובת החסוי ואינטרסיו עדיין לא ניתן לבטל את התהיות והשאלות שהעלתה המבקשת ודרשה את בירורן באמירה, כי מדובר אך בטענות קנטרניות וטורדניות. 28. יתר על כן, הנני סבורה, כי יש לראות בחומרה את התנהגות מנהל המשיבה ויו"ר המשיבה בענייננו, ואפרש דברי. כאמור לעיל לטענת המשיבה, לאחר הדיונים והגשת סיכומי הצדדים פנו שוב מר יזהר דמאי ומר עמיקם רז לחסוי על מנת לשמוע עמדתו לבקשה. והחסוי סירב. עמדה זו עומדת בניגוד לעמדת החסוי במסמך שהוגש על ידו לבית המשפט ואשר צורף כנספח ג' לבקשה המתוקנת שהוגשה ע"י המבקשת . נראה, כי, טענות המשיבה, בסעיף 7 לתגובתה מיום 18.1.01, לפיהן הסכמת החסוי לבקשת המבקשת לעיון בדו"חות אינה רלבנטית: "...משום שבאה ביוזמת המבקשת תוך ניצול מבזה וציני של חולשת דעתו, וניצול סמכותה של המבקשת - האחות עליו ..." יפים בדרך של קו"ח כלפי התנהגות המשיבה בענין זה. סבורני, כי העמדת החסוי בלחץ ותשאול מצד הגורמים אשר החסוי תלוי בהם לאחר שהחסוי כבר הביע דעתו ולאחר תום ההליך בבית המשפט, הינה בניגוד לטובתו ותוך התעלמות בוטה ממנה. 29. יתר על כן, טענות המשיבה, כי אבי החסוי ביקש לשמור על פרטיותו של החסוי גם בפני אחותו, המבקשת, וכי חשיפת הדו"חות בפני המבקשת תהא פגיעה ברצונו, עומדת בסתירה לטענות המשיבה עצמה, לפיהן האב ביקש מהמבקשת להתמנות כאפוטרופסית לחסוי והיא סירבה. פניית האב למבקשת להיות אפוטרופסית לחסוי, מצביעה ומלמדת, כי אף האב סבר שהמבקשת תשכיל לדאוג לאחיה ולצרכיו ולא תעסוק רק בדאגה לאינטרסיה. 30. יתרה מזו, בתסקירה מדגישה פקידת הסעד, כי הנסיון של מר י.ד. מנכ"ל המשיבה להציג את המבקשת כ"רודפת בצע" וכמי שכל תלונותיה על הטיפול באח נובעים מסוג של "אנטגוניזם" או קנאה במצבו הכלכלי של האח נראים כ"מופרכים ובלתי נכונים". כמו כן, פקידת הסעד מוסיפה ומציינת, כי, "אין ממש בטענת מר ד. לפיה פתיחת הפרטה בפני המבקשת תפגע בחסוי" וכי "ההפך הוא הנכון". וכדבריה: "אנו סוברים שלז. אין מטרות הנוגדות את טובת אחיה וצעד זה עשוי להרגיע את חשדותיה ולתרום בכך להרגעת הקונפליקט". 31. בנסיבות אלה, סבורני, כי טובת החסוי היא, כי אכן הדו"חות יחשפו לעיני המבקשת. 32. בסיפת סיכומיה עתרה המשיבה, כי אם וככל שבית המשפט יורה כי יש לחשוף ולהציג הדו"חות בפני המבקשת, בית המשפט יורה כי הדבר ייעשה על ידי המשיב. לא ברור על איזה בסיס מושתתת עתירה זו ולא מצאתי כל טעם והסבר מדוע תמנע המשיבה מלהכין העתק מהדו"חות שהוגשו על ידה ותמסור העתק זה למבקשת. 33. לפיכך, הנני מורה כדלקמן: א. תוך 30 יום מהיום המשיבה תאפשר למבקשת לסור למשרדיה ולצלם הדו"חות הכספיים שהוגשו על ידי המשיבה לאפוטרופוס הכללי ו/או תמציא למבקשת העתק צילומי מהם. ב. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.חסוי (אפוטרופסות)