חוות דעת מומחה לבדיקת אבהות

כדי שתהייה בפני בית המשפט לענייני משפחה חוות דעת בעניין אבהות, צריך בית המשפט להורות על מינוי מומחה למתן חוות דעת. מינוי מומחה כזה יכול להיות בהסכמת בעלי הדין, ואף שלא בהסכמתם כקבוע בתקנה 258 יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 שכותרתו "חוות דעת של מומחה בענייני משפחה": "בית המשפט רשאי, אף שלא בהסכמת בעלי הדין, למנות מומחה מטעמו, שיגיש לו חוות דעת בכתב בכל עניין הנוגע לענייני משפחה". אין בעל דין יכול להגיש חוות דעת מטעמו, אלא לאחר שבית המשפט בחן אם ליתן צו. להלן פסק דין בנושא חוות דעת מומחה לבדיקת אבהות: פסק דין כללי 1. לפני שתי תביעות, שהוגשו בתאריך 27.2.00. א. תביעה למזונות שתי קטינות, שהוגשה באמצעות אמן נגד אביהן. תמ"ש 4302/00. ב. תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, שהוגשה ע"י האם נגד האב, תמ"ש 4301/00. 2. הורי הקטינות (להלן: "בני הזוג" או "ההורים" או "הצדדים") הינם יהודים, שנישאו בנישואים אזרחיים בבריה"מ ב-2.3.85. במהלך הנישואין נולדו הקטינות (להלן: "הבנות" או "הקטינות"): אחת, ילידת 85 השניה, ילידת 93 כבנות 16 ו- 8 שנים בעת מתן פסק דין זה. 3. נוסף לתביעות הנ"ל, התבררה בבימ"ש זה, בתמ"ש 4300/00, תובענה ע"פ החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א - 1991, שהגישה האם נגד האב. ניתן צו הגנה ב - 20.2.00 שהוארך בהסכמה עד 6.9.00 . לאחר מועד זה, חרף העדר צו, לא חזר האב לגור בדירת הצדדים . 4. ב- 2.5.00 נקבעו מזונות זמניים לקטינות, שישולמו לידי אמן, בכל 27 לחודש מראש, החל מ-27.6.00, סך 1,400 ₪ צמודים למדד המחירים לצרכן אחת ל-3 חודשים, כשבנוסף תקבל האם את קצבת הילדים מאת המל"ל וכן כל הטבה אחרת בגין הילדות. זאת כל עוד האב מחוץ לבית עפ"י צו הגנה שניתן. נקבע שכאשר יפוג תוקף הצו, אם ישוב האב לגור בבית, הוא ישא, בנוסף, במחצית הוצאות הבית השוטפות. 5. הואיל ואחת מטענות הנתבע היתה שאינו אבי הבת הקטנה, שנולדה עת היו בנה"ז נשואים, והנתבע ביקש שתיערך בדיקה לקבלת חוו"ד בעניין, צורף, עפ"י החלטת ביהמ"ש, ב"כ היועמ"ש כצד להליך והוא נתבע 2. ב"כ היועמ"ש הוזמן וצורף כדי לייצג את הבת הקטנה, וכך עשה. 6. תביעת המזונות, הנטען בתמצית ורלוונטי לענין המזונות: א. האם הינה וטרינרית, שכירה. ב. האב הינו טכנאי קירור ומיזוג אויר במקצועו, טוען שהוא עוסק בענף הביטוח. ג. האב אינו מתאמץ לפרנס הבנות, חרף חובתו ויכולות לעשות זאת, מסיתן נגד אמן, ומטיל את כל עול פרנסת המשפחה על כתפי האם, שנדרשת לשלם משכנתא, הוצאות החזקת הבית, מזון ביגוד הנעלה, שיעורים פרטיים וכו'. ד. להורים רכב פרטי (להלן: "הרכב"), הרשום ע"ש האב והוא בשימוש האם. ה. ב-18.2.00, עת התנהג האב באלימות כלפי האם, הוא לקח מתיקה את מסמכי הרכב, וב-22.02.00 העביר את הבעלות ברכב לאחר. ו. הבנות זקוקות לדמי מזונות חודשיים בסך 4,420 ₪ עפ"י הפירוט שבתביעה. דמי המזונות כוללים: מדור והחזקתו (החלק היחסי) - 450 ₪. צרכי הבת הגדולה - סה"כ 2,250 ₪ לחודש כדלקמן: כלכלה - 800 ₪, ביגוד והנעלה - 250 ₪, חינוך ותרבות - 250 ₪, שיעורים פרטיים באנגלית ובמתמטיקה - 600 ₪, הוצאות אישיות, קוסמטיקה - 150 ₪, דמי כיס - 100 ₪, עיתונים - 100 ₪. צרכי הבת הקטנה - סה"כ 1,720 ₪ לחודש כדלקמן: כלכלה - 800 ₪, ביגוד והנעלה - 250 ₪, חינוך ותרבות - 150 ₪, חוגים - 170 ₪, הוצאות אישיות, קוסמטיקה - 150 ₪, דמי כיס - 50 ₪, טיפול שיניים - 100 ₪, עיתונים - 50 ₪. ז. יש לחייב הנתבע לשלם לבנות, באמצעות אמן, מזונות זמניים וקבועים סך 3,500 ₪ לחודש, החל מיום הגשת התביעה, צמוד למדד. 7. לכתב התביעה למזונות צורפו: א. תצהיר אימות. ב. תלושי משכורת של האישה, בגין חודשים 12/99 - 01/99. הנטו בהם בש"ח: 4,447, 4,526, 5,496, 4,820, 5,069, 5,123, 6,154, 6,576, 3,395, 6,897, 6,190, 8,231. ג. חשבוניות בגין הוצאות בית שוטפות: טלפון, ארנונה, חשמל. ד. פרוט חיוב כרטיס אשראי של האם, בתאריכים 12/99 - 10/99. ה. הרצאת פרטים בה, בנוסף על הנטען בתביעה, נטען: דירת הצדדים בת 5 חדרים ל-5 נפשות. גובה תשלום המשכנתא החודשי - 800 ₪. גובה תשלום ההלוואה בגין הרכב לחודש - 300 ₪. 8. התביעה לפירוק השיתוף במקרקעין, הנטען בתמצית ורלוונטי, בנוסף לטענות שיש בהן חזרה על הנטען בתביעה למזונות.: א. ב-10.10.92 רכשו בנה"ז את דירתם (להלן: "הדירה"). ב. רכישת הדירה מומנה מהלוואה בסך 34,000 ₪, שקיבלו בנה"ז מאם האשה וממשכנתא. ג. על הדירה רובצת משכנתא, שיתרתה לסילוק 174,000 ₪. השיעור השוטף החודשי מסתכם ב-800 ₪ ומשולם ע"י האם. ד. להערכת האם, זכויות בנה"ז בדירה טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין בב"ש. ה. האם מעוניינת בפירוק השיתוף לגבי הזכויות בדירה תוך התחשבות בהחזר ההלוואה וסילוק/העברת/גרירת המשכנתא. ו. הדירה לא ניתנת לחלוקה בעין, חלוקה שכזו תגרום הפסד ניכר לצד'דים, לכן יש לפרק השיתוף בדרך מכירה. ז. על האב לדאוג להסדר מגורים חלופי מתאים לצרכי הבנות והאם, המחזיקה בהן, לתקופה שייקבע. ח. דרך פירוק השיתוף בדירה הינה על דרך מכירתה למרבה במחירה, תשלום החובות הרובצים על הדירה וחלוקת היתרה בין הצדדים בחלקים שווים, אולם יש לנכות מחלקו של האב את הסכות שייקבע למדור, הואיל והאב אינו עובד קבוע, והוא טוען להכנסות מזעריות. 9. לתביעה לפירוק שיתוף צורפו: א. תצהיר אימות. ב. הסכם בדבר רכישת הדירה מיום 10.8.92 ונספחיו. ג. הרצאת פרטים, שאין בה להוסיף. 10. כתב הגנה, לתביעת המזונות הנטען בתמצית ורלוונטי לענין: א. הנתבע כופר באבהותו לגבי הבת הקטנה ודורש כי תיערך בדיקת אבהות. לטענתו, אביה הינו פלוני (שמו מפורט בתביעה) מרהט, העובד יחד עם האם (להלן: "פלוני") . היות והאב הנטען אינו יהודי, אין חשש ממזרות, אם תיערך בדיקה. לאור האמור כופר הנתבע בחבותו במזונות הבת הקטנה. ב. הנתבע טכנאי קירור ומיזוג אויר במקצועו. עבד במקצועו ב"תדיראן", אולם לאחר שמעבידו פשט את הרגל, איבד את מקום עבודתו, וקיבל משך מס' חודשים דמי אבטלה. משנוכח, כי אינו מוצא עבודה בתחום הקירור והמיזוג, הסב מקצועו, בהסכמת האשה, לתחום הביטוח. ג. הנתבע עבד עד 7/98 בחב' הביטוח "איילון" ופוטר, קיבל דמי אבטלה בחודשים 3/99 - 8/98, ומאחר ונכשל בבחינות ההסמכה לתואר סוכן ביטוח, התקבל כמתלמד בסוכנות הביטוח בב"ש ב-4/99, לצורך השתלמות וללא קבלת שכר, בהסכמת האשה, שמשכורתה הספיקה לקיום המשפחה. תמורת עזרתו קיבל הנתבע סך 600 ₪ לחודש. ד. בתום ההשתלמות בסוכנות הביטוח הנ"ל, במהלכה למד בקורס במכללת אתגר, החל לקבל שכר של 2,720 ₪ לחודש ברוטו, החל מחודש 3/2000, בגין עבודתו כפקיד ביטוח. ה. שכר האשה עולה על 5,500 ₪ נטו לחודש, ועליה לשאת במזונות הבת הגדולה בהתאם להכנסותיה. ו. כאשר למדה האשה והשתלמה, עבד הבעל ופירנס, וכעת התהפכו היוצרות. ז. הרכב משמש את שני בני הזוג ע"פ מפתח חלוקה שנקבע ביניהם. ח. הסכומים הנדרשים בתביעה הינם מוגזמים. יש לקבוע חלקו של הנתבע במזונות הבת הגדולה בסך 700 ₪ לחודש. 11. לכתב ההגנה צורפו: א. הרצאת פרטים בה, בנוסף לאמור בכתב ההגנה, נטען: לנתבע אין מקום מגורים קבוע מאז ניתן צו הגנה. האם והבנות מתגוררות בדירה בת 5 חדרים. ב. תצהיר אימות של הנתבע. ג. אישור על תשלום דמי אבטלה מאת המל"ל לחודשים 3/99 - 8/98. ד. תצהיר אימות המעסיק בסוכנות הביטוח. ה. תלוש שכר לחודש 3/00. הנטו 2,568. ו. מערכת לימודים לסוכני ביטוח במכללת "אתגר" - יוני 99. ז. תביעת גירושין שהגיש הבעל לביה"ד הרבני, בה הבעל הוא התובע. 12. בכתב ההגנה, נטען, לענין פירוק השיתוף במקרקעין, בנוסף לטענות שהן חזרה על הטענות שנטענו בכתב ההגנה לעניין המזונות: א. הנתבע לא גר בבית בשל צו ההגנה שהאשה ביקשה. ב. הצדדים לא קיבלו כל הלואה מאם האשה, ואינם חייבים להחזיר לה כספים כלשהם. ג. לצדדים נכסים וזכויות, שיש לחלקם, לרבות: תכולת הדירה וכספים משותפים ולרבות זכויות האשה במקום עבודתה. ד. הנתבע אינו חייב להבטיח את מדורה של האשה, שעובדת ומשתכרת מעבר לצרכיה, ובנוסף, חלקה בדירת הצדדים לאחר פירוקה ישמש למדורה. הנתבע אינו חייב גם במדור הבת הקטנה, משום שאינו אביה. בכל מקרה אין לקבוע חיוב מדור מראש ע"י ניכוי מחלקו בתמורה. ה. מלבד המשכנתא לא רובצים על הדירה חובות כלשהם. ו. הנתבע אינו מתנגד לפירוק השיתוף בדירה, אולם הוא מבקש כי במסגרת ההתחשבנות ילקחו בחשבון יתר הנכסים והזכויות המשותפים לצדדים. לכתב ההגנה צורף תצהיר אימות. 13. עמדת ב"כ היועמ"ש, שהוגשה ב- 17/5/00: ב"כ היועמ"ש מתנגד לעריכת בדיקת אבהות הנתבע לגבי הבת הקטנה, לנוכח הנזק, שעלול להיגרם לה. ראוי להזמין תסקיר אודות הקטינה. ב"כ היועמ"ש ייצג את האינטרסים של הקטינה. בירור התובענות 14. א. בהחלטה מ- 21/5/00 הוזמנה חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש, שמאי מקרקעין, ביחס לשווי זכויות בנה"ז בדירה, כשהיא פנויה ונקיה מכל שיעבוד וכן ביחס לשכ"ד של דירה דומה וקטנה ממנה בחדר (להלן: "חו"ד השמאי"). ב. ב- 12/7/00 הודיעו ב"כ הצדדים, שהם מסכימים, שחו"ד השמאי, לכשתוגש, תהיה ראיה בתיק, ואין הם מבקשים לחקור את המומחה. ג. עפ"י חוו"ד השמאי מתאריך 11/5/00 שווי בית הצדדים 115,000$. דמי שכירות ראויים לבית במצב בית הצדדים 440$ לחודש. דמי שכירות לבית דומה, בן 4 חדרים, 380$. הסכומים עפ"י שער הדולר היציג. 15. הוגש תסקיר נושא תאריך 3/9/00. פקה"ס פירטה את טענות בנה"ז כפי ששמעה מהם, תיארה את מצב הקטינות, וציינה שהבת הקטנה מסרה, שהיא מעוניינת ביחסים טובים עם האם ומעוניינת בקשר עם הנתבע, אביה. הבת הגדולה תיארה את יחסיה עם האם כיחסים קרובים ביותר, ושהאב, הנתבע, חוקר אותה במפגשים עימה. מוכנה להיפגש עם האב, בתנאי שלא יחקור אותה. האב "בשיחתו עימי נע בין רצונו לגדל את בנותיו לבין רצונו להוכיח שאשתו זנתה תחתיו ושבתו הצעירה אינה שלו." המלצות פקידת הסעד: לקבוע משמורת הקטינות אצל האם, זו טובתן. האם דואגת לצרכיהן, והיחסים עימן תקינים וחיוביים. אשר להסדרי ראיה עם האב יש חשש, שיחשוף כלפי הבת הקטנה את העויינות שיש לו כלפי האם ונוכח תלונת הבת הגדולה על חקירתה ע"י האב, מומלץ שהקשר יהיה במרכז הקשר, בפיקוח. "בנוגע לבדיקת רקמות, אנו מצטרפים להמלצת היועמ"ש ואנו מתנגדים בכל תוקף שילדה בגיל זה תעבור בדיקות, שמשמעותן תערער את זהותה העצמית (הפנימה דמות אב ב- 7 השנים האחרונות) דבר שיזעזע את המשך התפתחותה הרגשית הנפשית התקינה". 16. ב- 19/11/00 וב- 18/1/01 התקיימו ישיבות הוכחות, נחקרו עד שהוזמן ע"י התביעה, האם, הנתבע, פקה"ס ועד ההגנה - פלוני. א. עד התביעה נחקר והעיד: העד הוא מנהל משרד סוכן ביטוח ומכיר את הנתבע מהעבודה. הנתבע, החל מחודש מרץ 2000, מקבל תשלום עבור עבודה משרדית ותשלום סמלי, אם מביא לקוחות. עבודתו העיקרית הינה משרדית, מול לקוחות דוברי רוסית. הנתבע אינו עובד עצמאי . הנתבע עובד אצל העד לפי שעות: 18 ₪ - 16 ₪ ברוטו לשעה. ידוע לעד, שהנתבע עובד בעבודה נוספת, ולפיכך עובד פחות שעות אצל העד במשרד. לנתבע אין אפשרות להעסיק אחרים ולשלם להם משכורת. הנתבע נכשל במבחני סוכן ביטוח, אחרת יכול היה להיות סוכן ביטוח עצמאי.הנתבע השתלם אצלו ועדיין ממשיך לעבוד אצלו. הנתבע אמר לעד, שאינו מרוצה מעבודתו אצלו, ולפיכך הוא חוזר לעבוד כטכנאי קירור, זו הסיבה שבאוקטובר עבד פחות. סוכן ביטוח, חרוץ, שיש לו לקוחות, ועוד כמה תנאים, משתנים , יכול להרוויח 20,000 ₪. ב. האישה, האם נחקרה והעידה: הצדדים חיים בנפרד מ - 02/00 . האם משלמת את המשכנתא מחשבונה, סך 800 ₪ לחודש. החובות הרובצים על הדירה הינם: 45,000 $ המשכנתא והלואה בסך 34,000 ₪ שלקחו מאם האם , וחייבים להחזירה במכירת הדירה. הבת הגדולה לומדת לבגרויות בלשון ובהיסטוריה יש לה ציונים נמוכים והיא רוצה להצטיין לכן יש לה מורה פרטי ב - 3 מקצועות: לשון - 70 ₪ לשיעור, אנגלית - 60 ₪ וחשבון - 60₪, בסה"כ 3 שעות בשבוע. בנוסף, יש לילדה בעיה בעור, אסתטית , לא רפואית , ובהמלצת רופא עור, היא מטופלת אצל קוסמטיקאית, בעלות 300 ₪ לחודש, כולל תכשירים. אין לאם קבלות . לשתי הבנות טיפולי שיניים סתימות. המשכנתא שולמה מחשבונה, של האם כל הזמן . אין הסכם הלואה עם אמה, יש אמון. אם האם אמרה לכולם, שבעת מכירת הבית יוחזר לה הכסף. לא מדובר במתנה. היא נתנה את הכסף בשנת 93, ולא דרשה ריבית, במקום שילכו לבנק. האישה את ההלוואה לאימה , כי אינה יכולה. האם חוסכת 100 ₪ לבנות בשביל הלימודים. היא מחזיקה את הבית ואת הבנות לבדה, ומזה כחדשיים שלא קיבלה מזונות. האם לא מוכנה שהנתבע יחזור הביתה, היות והוא מטריד את הבנות, אומר להן דברים מזיקים (בעמ' 10 לפרוטוקול יש פירוט ) הוא אומר לבת הקטנה, שלא יתנו לה להתחתן, כשתגדל , ומסתובב בשכונה ומראה לילדים תמונות (של הבת ושל פלוני - א.א.ל). משפיע רעה על הבנות שמפחדות המליצה שלא יחזור לבית. כאשר למדה בחו"ל, הוריה פירנסו אותה ואת בעלה. הבעל עבד והשתכר מעט כסף. בישראל למדה האישה אצל ד"ר ברנע 3 חדשים, והיא והנתבע עבדו כפועלי ניקיון. כאשר עבד בעיריה, השתכר הנתבע 2,200 ₪. כאשר גרו ביחד האם פירנסה את הבית, ולא תבעה מזונות, כי רצתה שהכל יהיה בסדר. הנתבע עבד והתלונן . האישה חכתה בסבלנות שזה ישתנה. הנתבע הוא אבי הבת הקטנה ולכן יש תביעה למזונות עבורה . הקשר עם פלוני מסתכם בכך שהאישה עובדת איתו באותו מקום. מעולם לא הוציאה עליו כספים, או שילמה תשלומים בגינו . מעולם לא נתנה לפלוני מכשיר פלאפון . הנתבע החל להתכחש לאבהותו ביחס לבת הקטנה רק ב - 02/00 , כשהאשה בקשה צו הגנה. עד אז התייחס אליה כאביה. גם עתה, מתקשר אליה ואומר לה שהוא אביה ומתייחס לבנות כמו קודם , אלא שבחוץ הוא אומר לכולם שזו אינה בתו ומראה תמונות . הנתבע מבקש את המשמורת על שתי הבנות, כל הזמן, מבלי להבדיל בינהן. אין כל סיבה לערוך בדיקה בדיקת אבהות. הדבר עלול להשפיע על נפש הקטינה. לאשה זכויות במקום עבודתה שמפורטות בתלושי השכר שלה, פנסיה , קרן השתלמות , קופת גמל . ג. הבעל , האב הנתבע העיד ונחקר : החל מ - 10/00 עובד הנתבע במעבדה כטכנאי קירור, 6 ימים לפעמים 8 שעות לפעמים יותר . משכורתו החודשית: 3,100 ₪ ברוטו, 2,840 ₪ נטו. הוא עובד ב - שני מקומות, היות ונכשל במבחן סוכני ביטוח אחרת היה מקבל רישיון, ומרוויח לפחות כפלים. בסוכנות הביטוח אינו עובד עוד, כי נדרש רכב, ואין לו. הנתבע רוצה לחזור הביתה, אולם משפחת האישה מצויה שם תמיד, ואין מקום בשבילו. הנתבע שוכר חדר, ומשלם 200 $ כל חודש, כולל כל הוצאות הבית. לאחר שתיקן פעמיים דבריו אמר, הנתבע שכאשר טען בפני רופאה בקופ"ח שהילדה לא דומה לו ושאל מדוע העור של הילדה שחור , הרופאה השיבה , צריך לעשות בדיקה. זה היה כשנה לפני הדיון . מנהל העבודה במקום העבודה של האשה, אמר לנתבע , שכל המפעל יודע, שהקטינה אינה בתו. גם וטרינרים מת"א יודעים ואמרו לו לפני חצי שנה . פלוני נפגש עם האשה בבית אמה, והסבתא והדודה אמרו " שהם נפגשים שם כדי לעשות סקס וכל המשפחה יודעת " (עמ' 14 לפרוטוקול ) . בתמונות שהגיש הנתבע מצולם פלוני באירוע בת המצווה של הבת הגדולה. לפני ארבע שנים הנתבע ראה את אישתו ואת פלוני מתנשקים . גם בעבודה ראו זאת. הנתבע דבר עם פלוני , אולם הלה קילל אותו. הנתבע ביקש להתגרש בשקט , ופנה אל האישה דרך מנהל העבודה שלה, אבל היא רצתה להתדיין בביהמ"ש . פלוני עשה באמצעות הנתבע ביטוח חיים , אולם הנתבע לא העלה את נושא הבת. היה לצדדים חשבון משותף בבנק לאומי, עד שהאישה עשתה חשבון בבנק יהב, ואמרה שהיא משלמת את משכנתא . מחודש מרץ 2000 הנתבע אינו משלם משכנתא . בבנק יהב היה לצדדים חשבון משותף , והאישה הוציאה אותו מהחשבון . הנתבע, בשנת 2000 העביר לחשבון בבנק יהב כספים , דולרים, שאינו רוצה למסור מהיכן . אין זה נכון, שאם האישה נתנה לצדדים 34,000 ₪ בעת רכישת הדירה . הנתבע בן 48 שנים, בריא ומקווה שירוויח בעבודתו משכורת גבוהה יותר מזו שהשתכר בביטוח . משכורתו במעבדה יכול שתגיע לכ - 3,500 ₪. הנתבע רוצה במשמורת שתי הבנות בשביל החינוך . הדברים שהעו"ס כתבה לא מדוייקים, היא לא הבינה. הנתבע , סבור שניתן למכור את הדירה ב - 130,000 $ , יש מעונינים . הבת הגדולה קיבלה שעורי פרטיים הכנה לבגרות עלותם : חשבון - 30 ₪ ואנגלית - 50 ₪ , הנתבע שלם עבורם כשהיה בבית. את הרכב המשותף מכר הנתבע למכרים , ולא קיבל כסף, אח"כ ביטל את המכירה . לאחר שהסתיים תוקף צו ההגנה לא חזר הנתבע לבית הצדדים . פעם ראשונה שהעלה הנתבע את עניין האבהות כאשר הבת היתה בת 4.5 שנים, וזה היה חצי שנה "לפני המשפטים " . הוא זרוק "כמו כלב" מחוץ לבית ולכן מעלה טענה זו. 1400 ₪ לשתי הבנות מזונות זה מספיק. ד. פקידת הסעד , הגב' צילה אלמוג , נחקרה והעידה : הבת הקטנה מביעה הסכמה ורצון לקשר עם הנתבע . הנתבע בפירוש אמר שהוא רוצה לחזור הביתה, ולגדל הבנות , בהדגישו כמה פעמים שהכוונה לשתי הבנות ושהאשה תעזוב את הבית . הנתבע טען שהבת הקטנה אינה שלו, הראה תמונות , לפיהן אינה דומה לו. הנתבע טען שלאישתו קשר אינטימי עם חבר לעבודה, הוא אבי הקטינה. הנתבע הביע רצון לערוך בדיקה. הבת יודעת מיהו אביה - וזהו הנתבע . מבחינת פקידת הסעד הבת אינה יודעת על טענות הנתבע. זה לא עלה בשיחות שלה עם הילדה. הנתבע העלה את טענת האבהות לראשונה בפני פקה"ס בפגישתם הראשונה ב - 20.8.00 . ה. פלוני , שהוזמן מטעם ההגנה, נחקר והעיד : פלוני מתגורר ברהט ועובד במקום העבודה של האם . מעולם לא עשה שימוש בפלאפון מסוג אורנג', יש לו פלאפון סלקום , שאינו על שמו, לא מומן ולא ממומן ע"י האם . פלוני מכיר את הבת הקטנה . הוא ביקר בבית הצדדים עד לפרוץ הסכסוך בין בנה"ז. פעם אחרונה ראה את הקטינה שנה וחצי קודם לדיון . פלוני מסרב לעבור בדיקת אבהות . אין לו קשר רומנטי עם האם ועם אף אחת אחרת פרט לאישתו . יש לו שבעה ילדים משלו. פעם ראשונה שמע פלוני שהנתבע טוען שפלוני אבי הקטינה כשפרץ סכסוך בין בנה"ז אנשים סיפרו שהנתבע דיבר איתם וסיפורו לפלוני על כך. בקוריו אצל בנה"ז היו לצורך ביקור, כשם שהם בקרו אצלו בבית כמו כן, עשה ביטוח חיים אצל הנתבע ב - 1/98 . התמונה בה מצולם פלוני צולמה ביום ההולדת של הבנות. הנתבע הזמינו לאירוע ועשה לו שם הכרות עם סוכן ביטוח . הנתבע מעולם לא העלה בפני פלוני את טענותיו לגבי האבהות ולגבי היחסים עם האם. 17. הוגשו א. ת/1 - ת/10 תלושי שכר של האם חודשים 10/2000 - 1/2000 בהם הנטו : 6419 , 6419, 7268 , 6203 , 5885 , 5998 , 6438 , 9429 , 7152 , 5971 . יש לציין שסכומים אלו הם לאחר הורדות לחסכונות . ת/11 - הפקדת שיק לבנק אוצר החייל . ת/12 - הודעה מטעם ב"כ הי"מ , שהוגשה ב - 28.11.2000 עם פרוטוקול מביה"ד הרבני שם ביקש הנתבע ב - 23.5.2000 את משמורת שתי הבנות. ב"כ הבעל :".....מבקשים גם החזקת הבנות לאב, כי נראה שהבנות יגדלו בצורה יותר מוסרית ....". ב. נ/1 - נ/8 תלושי שכר של הנתבע חודשים 10/2000 - 3/2000 בהם הנטו בש"ח : 2568 , 2096 , 1834 , 1417 , 2516 , 2643 , 2780 , 650 . נ/9 - 4 תמונות בהן נראים : פלוני , האישה, שתי הקטינות (בתמונות נפרדות ). ג. עפ"י החלטת ביהמ"ש צורפו לסיכומי התובעים תלושים נוספים של האם לחודשים 12/2000 , 11 - 1/2000 בהם הנטו בש"ח : 4812 , 6109 , 5868 . לסכומי הנתבע צורפו תלושי 12/2000 , 11 בהם הנטו : 2859 , 3,000 ₪ . 18. א. הוגשו סיכומים מטעם התובעים ב - 20.2.2001 , מטעם הנתבע ב - 26.2.2001 ומטעם ב"כ הימ"מ ב - 14.3.2001 . ב. ב - 6.5.2001 ביקש ב"כ הנתבע, בבש"א 2122/01 , להגיש השלמת סיכומים בדרך של צירוף החלטת ביה"ד הרבני מ - 22.4.01 . ההחלטה בתיק הבש"א (להלן: "החלטת ביה"ד הרבני "): "ביה"ד קובע כי מאחר ומדובר בבני זוג שנישאו אזרחית בלבד הרי שאף אם ימצא כי טענת הבעל אמת והוא אינו אבי הבת הרי שהבת תהיה כשרה לבוא בקהל ולא יפגע מעמדה האישי . כמו כן אם יתברר כי אכן אותו נטען הוא אבי הילדה הרי שביאת גוי אינה עושה ממזרות ". "לגבי היציבות הנפשית של הילדה כפי שנטען בביה"ד ע"י האשה עצמה הבעל כל הזמן משדר לבת השניה ובשכונה שהבת הקטינה אינה בתו והמציאות המסופקת הזאת אינה מוסיפה יציבות נפשית לילדה. מאידך גיסא טוען האב שלא יתכן לחייבו במזונות עבור ילדה שאינה שלו...." "אשר על כן קובע ביה"ד כי מצד ההלכה אין שום מניעה בעריכת בדיקת הרקמות ולא יגרם בזה נזק לילדה , וטענות הבעל בעניין מוצדקות, אולם מאחר והאישה מתנגדת לעריכת הבדיקה ואין אפשרות חוקית לחייבה לערוך את הבדיקה . על כן ביה"ד מפנה את הצדדים לנהל ביניהם מו"מ לעריכת הסכם גירושין . בפניית אחד הצדדים יוזמנו לדיון". ג. השלמת סיכומים מטעם התובעים , נוכח החלטת ביה"ד , הוגשה ב - 30.5.2001 . השלמת סיכומים מטעם ב"כ הי"מ הוגשה ב - 7.6.2001 . דיון והכרעה טענת האבהות והבקשה לבדיקתה לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שהביאו, החקיקה הרלוונטית, הספרות המשפטית והלכתית והפסיקה, זו של ביהמ"ש וזו של בתה"ד הרבניים, מצאתי שלא לאשר קיום בדיקת אבהות הנתבע ביחס לקטינה, ולדחות טענתו, כי אינו אביה. 19. א. כדי שתהייה בפני ביהמ"ש לענייני משפחה חוו"ד בעניין אבהות, צריך ביהמ"ש להורות על מינוי מומחה למתן חוו"ד. מינוי מומחה כזה יכול להיות בהסכמת בעלי הדין, ואף שלא בהסכמתם כקבוע בתקנה 258 יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקסד"א), שכותרתו "חוות דעת של מומחה בענייני משפחה": "בית המשפט רשאי, אף שלא בהסכמת בעלי הדין, למנות מומחה מטעמו, שיגיש לו חוות דעת בכתב בכל עניין הנוגע לענייני משפחה". ב. אין בעל דין יכול להגיש חווד מטעמו, אלא לאחר שביהמ"ש בחן אם ליתן צו על פי סעיף 8(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995. עפ"י תקנה 258 יב(ז) לתקסד"א: "בעל דין לא יגיש חוו"ד של מומחה או מטעמו, אלא לאחר שביהמ"ש בחן אם ליתן צו על פי סעיף 8(ג) לחוק" עפ"י סעיף 8 (ג) לחוק בימ"ש לעניני משפחה: "מונה מומחה או יועץ מטעם ביהמ"ש , לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט ". עוד עפ"י סעיף 8 (א) לחוק - "בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין , שאין עליו הוראה אחרת , לפי חוק זה , ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק. ..". ג. מתן חוו"ד בעניין אבהות מצריך שיתוף פעולה של נושאי הבדיקה , בענייננו הנתבע , האם והקטינה , להבדיל מחוו"ד בענינים אחרים , כגון שמאות נכס או ענינים שבתחשבים - היווניים - ועוד , שאינם מצריכים שיתוף פעולה של הצדדים ובדיקה אישית שלהם , גופם. משום האמור נדרש ביהמ"ש , ראשית , להשתכנע שיש להזמין חוות דעת מומחה ולמנות מומחה , או להתיר לצד להזמין חוו"ד מטעמו , ושנית , אם צד מתנגד להזמנת חוו"ד ואינו מוכן לשיתוף פעולה , להשתכנע שיש לחייבו לשתף פעולה, לכוף עליו . מלבד סדרי דין וראיות יש גם לבדוק את הדין הסובסטנטיבי החל בעניין והשפעתו כדי להכריע האם להזמין חוו"ד שמא יש מניעה מלעשות כן. ד. ודוק : אפילו מסכימים בעלי דין להזמנת חוו"ד מומחה ולמינוי אין להגיש חוו"ד מומחה אלא אם ביהמ"ש התיר הגשת חוו"ד כאמור , שתהיה , לאחר רשות כאמור, חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש או מטעם צד . תכלית הסדר זה שבחוק ובתקנות , הוא הסדר ספציפי הגובר על הסדרים אחרים שבתקנות או בחוקים אחרים (כגון פקודת הראיות ), ליעל את הדיונים (מניעת הגשת חוו"ד מטעם כל אחד מהצדדים ומינוי מומחה נוסף במקרה של מחלוקת ) ולעשות משפט צדק, בדרך הנראית לבית המשפט הטובה ביותר לשם כך. ראה:תמ"ש (ת"א) 22781/96 ,החלטה של כב' הש' גייפמן מ-20/10/97. 20. מצאתי שטענת הנתבע כי אינו אבי הקטינה וכי פלוני, בו נקב, הוא אביה, קלוטה מן האויר, טענה בעלמא , שלא נטענה אלא כדי לסרבל את הדיון, להאריכו שלא לצורך, להטריד את האם , לספק את יצר הנקמה של הנתבע או יצר אחר שלו , גם במחיר פגיעה וגרימת נזק לקטינה ולבת הקטינה האחרת , שיגרמו לא מחמת שהנתבע אינו אבי הבת הקטנה אלא משום עצם הטלת הספק , והדרישות לבדיקה . אפשר גם שהטענה לא נועדה אלא כדי לאפשר לנתבע להכתיב לאם תנאים רכושיים שיקפחו אותה . א. על כך שאין ממש בטענה והנתבע בעצמו לא מאמין כי אינו אבי הקטינה ניתן ללמוד מכך שהוא דורש את משמורת הקטינה חרף טענתו שאינו אביה . (1) בתסקיר ציינה פקידת הסעד :"מר ק. בשיחתו עימי נע בין רצונו לגדל את בנותיו, לבין רצונו להוכיח שאישתו זנתה תחתיו ושבתו הצעירה אינה שלו, ולכן דורש בדיקת אבהות. ניסיתי לבדוק עימו כיצד ישפיעו תוצאות בדיקת הרקמות על החלטתו, (שהרי אם יוכח שהקטינה אינו שלו, איזו עילה יש לו לקבלה למשמורתו ) לא היתה למר ק. תשובה ". (2) בחקירתו בבימ"ש ניסה הנתבע לטעון שפקידת הסעד לא הבינה אותו אלא שפקידת הסעד, שהעידה אף היא , הבהירה חד משמעית לגבי רצונו של הנתבע לגדל את הבת הקטנה :" הוא בפירוש אמר שהוא רוצה לחזור הביתה לגדל את הבנות והאישה היא זו שצריכה לעזוב את הבית". "הנתבע נשאל כמה פעמים למי משתי הבנות הוא מתכוון האם הוא מתכוון לאחת מהן או לשתיהן והנתבע ציין שהוא רוצה לגדל את הבנות והוא מתכוון לשתיהן , הוא חזר על זה כמה פעמים". (עמ' 20 לפרוטוקול ). (3) אם לא די בכך הרי שבביה"ד הרבני, בדיון מ - 23.5.00, על אף הטענה שהבת הקטנה אינה ביתו של הנתבע , ביקש בא כוחו : "החזקת הבנות לאב , כי נראה שהבנות יגדלו בצורה יותר מוסרית". ב. עיתוי העלאת הטענה נותן שיש רגליים לכך שהטענה לא נטענה משום שיש בה ממש אלא מטעמים טקטיים . הנתבע העיד כי את עניין אבהותו ביחס לבת הקטנה העלה פעם ראשונה כשהיתה בת 4 וחצי שנים (היינו באמצע שנת 1998 ) (עמ' 17 לפרוטוקול ). עוד טען שזה היה "לפני המשפטים" , חצי שנה לפני המשפטים (היינו בשנת 1999 שכן צו ההגנה התבקש ב - 20.2.00 ). כך או כך החשה הנתבע ולא עשה דבר, לא הגיש תביעה לגירושין , לא ביקש להכריז שהבת אינו ביתו, נהג כאביה לכל דבר ועניין . רק לאחר שהוגשה תובענה עפ"י החוק למניעת אלימות וניתן נגד הנתבע צו הגנה, בדיון שהיה במעמד הצדדים , ב - 27.2.00, טען הנתבע כי הוא מעוניין לבדוק האם הבת הקטנה ביתו. (בתצהיר תשובה שהגיש לא טען בעניין זה). ג. התנהגות הנתבע , אך מחזקת שאין ממש בטענתו , על אף שעפ"י דבריו בחקירתו ראה את האם ואת פלוני מתנשקים 4 שנים קודם לדיון (היינו ב - 1996) עמ' 15 לפרוטוקול ) , על אף שהטיל ספק באבהותו וחשד שפלוני הוא האב, בשנת 1998 (כשהבת היתה בת ארבע וחצי שנים ) (עמ' 17 לפרוטוקול ), הוברר שהנתבע הרי שקיים קשרים חברתיים ועסקיים עם אותו פלוני , עד לדיונים ( 2/2000 ), ולא אמר לו דבר. פלוני העיד :"כל הפעמים שבקרתי בבית של התובעת (האם ) היה לצורך ביקור , כמו שהם היו מבקרים אצלי בבית. וגם באתי אל הנתבע לעשות ביטוח חיים , ועשיתי ביטוח חיים. זה נפסק כאשר התחיל הסכסוך בין בני הזוג ". וכן :"הנתבע הזמין אותי ליום ההולדת של הבנות...את ביטוח החיים עשיתי אצל הנתבע ביום 1.1.98 . הנתבע אף פעם לא אמר לי את הטענות שיש לו חשדות בקשר לאבהותו לבת....או ליחסים עם התובעת " (עמ' 22 לפרוטוקול ) . הנתבע העיד :"זה נכון ש....עשה אצלי ביטוח חיים . לא העלתי את הנושא שזו הבת שלו" (עמ' 15 לפרוטוקול ). ד. הנתבע כועס ולכן העלה הטענה ובנוסף מבקש להתחמק מתשלום מזונות הנתבע העיד :"אני עכשיו כמו כלב בחוץ , למה קיבלתי עונש . לא בית, לא בגדים, לא חדר ולא כלום . בגלל זה אני מעלה את הטענה הזו , אני לא קיבלתי כלום . אני לא רוצה לשלם מזונות על ....יש לה חבר (לאם ) . אני לא פראייר " (עמ' 17 לפרוטוקול ). גם עפ"י התסקיר : "לאחר ששוחחתי עם בני הזוג אני מתרשמת מכעס רב שמר ...מבטא כלפי אישתו, כעס מלווה ברצון נקם חזק. ..." הנתבע בכעסו וברצונו לנקום באם אינו בוחל באמצעים -מתהלך וטוען בקופ"ח במקום עבודת האם, שהבת אינה בתו , בלי לתת את הדעת לכך שטרם הוכח האמור, עלול הדבר להגיע לאזני הבת הקטנה והבת הגדולה כבת 16 שנים עתה, כבת 14 שנים בעת שהחלו ההליכים המשפטיים , להסב להן נזק בלתי הפיך . ה. הנתבע מבקש להכתיב תנאים רכושיים מקפחים ולכן העלה את הטענה , כדי להטריד , להזיק , לסרבל את הדיונים . הנתבע שטוען שהאם זנתה תחתיו , שילדה בת מאדם זר , שהגיש תביעה לגירושין, סרב להתגרש ! כך ביה"ד בהחלטה מ - 22.4.2000 :"....הבעל תולה את הסכמתו לגט בקיום הבדיקה הנ"ל ". הנתבע מכחיש חוב הלוואה לאם האם בגין בית הצדדים. בדיון בביה"ד ב - 23.5.00 הודיע הנתבע שהוא מעוניין שבית הצדדים יהיה על שמו והוא יתן לאם 40,000 $ , אותו בית שעפ"י הנתבע שווי השוק שלו , 2000,000 - 150,000 $ , שניתן למוכרו ב - 130,000 $ (עמ' 16 לפרוטוקול ). ולפיכך גם לאחר סילוק משכנתא (כ - 40,000 $) אין הסכום מהווה מחצית השווי זאת מבלי להביא בחשבון החזר הלוואה. ו. אם לא די בכל האמור הרי שהנתבע לא ביסס חשדותיו שהאם זנתה תחתיו עם פלוני או מאן דהוא אחר , לא ב -1993 או בסמוך לכך (מועד הולדת הקטינה ) ולא אחר כך, וכי פלוני אבי הקטינה , לא הביא שמץ ראייה לאמור . הנתבע טען שמנהל במקום העבודה של האם אמר לו שכל המפעל יודע שהקטינה לא ביתו וגם וטרינרים מת"א יודעים (עמ' 14 לפרוטוקול ) . אם האם, הסבתא של האם והדודה של האם וכל המשפחה יודעת שהאם נפגשה למטרות מין עם פלוני וכך אמרו. (כך גם עמ' 15) . "אמרו " , "יודעים " . "אנשים ראו ". אף לא אחד מכל הנטענים לא הובא להעיד. דברי הנתבע אינם אלא עדות שמיעה , בלתי קבילה, שאין בה דבר מלבד רכילות , שהיתה או לא היתה, דברים שנאמרו ואולי לא . המנעות הנתבע להביא עדים, שטען כי מסרו לו כך או אחרת , פועלת לחובתו ומלמדת שאין ממש בטענותיו. הנתבע יכול היה להניח ראיות, לפחות לכאורה , שמץ ראייה, לשכנע שיש ממש בטענותיו, בחשדותיו, כדי לשכנע שיש להורות על הזמנת חוו"ד ונחיצות בדיקה . לא די בטענת הנתבע , הבודדת , (עמ' 15 לפרוטוקול ) , שאינה עדות שמיעה, כי ראה פעם אחת, ארבע שנים קודם לדיון את האם מתנשקת עם פלוני . באלו נסיבות ? (באירוע חברתי ? בבית הנתבע או במקום אחר ?), שהרי היו קשרים חברתיים בין פלוני לבני הזוג , סתם הנתבע ולא פרש . גם בתמונות שהגיש הנתבע אין כדי לבסס טענתו . הדימיון הנטען , בין פלוני לבת הקטנה, ויודגש כי מדובר בדמיון שרואה הנתבע , אינו מבסס דבר. אני לא מצאתי דמיון של הבת לפלוני יותר מאשר לאם או לנתבע . הנתבע לא טרח להציג תמונה שלו לצד הבת הקטנה כדי ללמד על דמיון ביניהם . אין לראות בתמונות צבע עור מיוחד כפי שטען הנתבע , שונה, ודאי שאי אפשר לקבוע דבר מתמונות, שהמשתקף מהם, תלוי , בין היתר , בטיב נייר הצילום , בתאורה ובמשתנים נוספים . הנתבע עצמו, שהסתבך במספר גרסאות , שמלמדות על חוסר מהימנותו , (עמ' 13 לפרוטוקול ) העיד שהוא זה שטען בפני רופאה שצבע העור של הבת כהה ולא הרופאה , שהוא זה שאמר לרופאה שהבת אינה דומה לו ולא הרופאה וכי כל שיכלה הרופאה לומר לו , בנוגע לטענותיו שלו, הוא שכדי לברר אבהות יש לערוך בדיקה. 21. העולה מן המקובץ לעיל הוא שמדובר בטענת סרק . לפיכך אין , מקום למנות מומחה, להזמין חוו"ד ולהורות על ב דיקה. 22. על אף האמור , הגם שבטענת סרק עסקינן, אין די בכך כדי לדחות הבקשה להזמנת חוו"ד ועריכת בדיקה. חיוב הנתבע בעלות חוו"ד עלות הבדיקה, ובהוצאות הוא בד"כ המענה לטענות סרק, שמניעות הליכים מיותרים . אלא שמלבד האמור לא מצאתי להורות על הזמנת חוו"ד ובדיקה משום טובת הקטינה וזכותה לסרב לבדיקה מבלי שסרוב כזה יזקף לחובתה , ויגרום תוצאה משפטית של קבלת טענת הנתבע , העדיפים על זכויות הנתבע , וזהו הטעם העיקרי להכרעה. 23. סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , תשכ"ב - 1962 (להלן:"החוק") קובע : "ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים ". סעיף 15 לחוק מגדיר את תפקיד ההורים :"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין , לרבות ...." סעיף 17 לחוק קובע את אופן מילוי חובתם : "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין". כאשר הורים חיים יחד, ומתגלעת ביניהם מחלוקת בענייני אפוטרופוסותם, למעט בענייני רכוש, רשאים הם לפנות יחד לביהמ"ש לבקש הכרעתו במחלוקת זו. היו ההורים חיים בנפרד, רשאי כל אחד מהם לפנות ולבקש הכרעתו של ביהמ"ש במחלוקת שבענייני אפוטרופוסותם, סעיפים 19 , 24 לחוק. לפי סעיף 20(5) לחוק, שעה שמדובר בפעולות משפטיות שבין ילד להוריו אין ההורה מוסמך לייצג את הילד ללא אישורו של ביהמ"ש.עריכת בדיקה לבירור אבהות , לצורך הקביעה האם הנתבע הינו אבי הקטין אם לאו הינה פעולה משפטית שכזו. בעת בירור אבהות, הזמנת חוו"ד , עריכת בדיקה , ראוי ורצוי, זו זכות של קטין, שיהיה לו ייצוג נפרד משל הוריו, בשל חשש לניגוד אינטרסים . הקטינה היתה מיוצגת בפני ע"י ב"כ הי"מ והוא בשמה התנגד לבדיקה משום טובתה ומשום החשש לפגיעה במעמדה החברתי, האישי (האם התנגדה משום ) טובת הקטינה , הנזק הנפשי שעלול להגרם לה. 24. לקטין, ככל אדם, זכויות יסוד בנות הגנה. זכויות הקטין מוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ע"א 2266/93 , פלוני נ' פלמוני, פ"ד מט(1) 221. לקטין זכות שלא יפגעו בגופו ובחירותו. "סוכת ההגנה החוקתית פרושה על זכויותיו של הקטין, אף כי היקף זכויותיו יכול שיהיה צר מאלו של המבוגרים, בהיותו לא תמיד בעל רצון בשל ובוגר ויכולת מספקת להחליט בעניין זכויותיו, ויש שיזדקק לעזרת הוריו או אפוטרופסיו או המדינה, באשר להחלטות ולמיצוי זכויות. כזכותו של המבוגר לסרב לביצוע הבדיקה, כך זכותו של הקטין לסרב לה. זכות הסירוב של הקטין אינה נופלת מזו של המבוגר. ואף כי ביחס למבוגר מסירובו לעריכת בדיקת סיווג רקמות לבדיקת אבהות ניתן להסיק מסקנה לרעתו, ועצם סירובו לעריכת בדיקת סיווג רקמות לקביעת אבהות עשוי לשמש ראיה נגדו, אין לעשות כן ביחס לקטין. אין להסיק מסקנה מסירובו זה, שהרי הוא ודאי אינו בעל ידיעה בכל הנוגע לנסיבות הורתו." תמ"ש (י - ם) 12980/97, פלוני נ' אלמוני) תקדין משפחה 98 , (3) 821 . זאת בעקבות ע"א 1354/92 , הי"מ נ. פלונית ואח' , מח (1) 711 , סעיף 28 . בע"א 548/78, שרון ואח' נ' לוי ואח', פ"ד לה(1), 736 נקבע : "ברור, ואין הדבר צריך לפנים, כי בדיקת דם לא תיערך על כורחו של הנבדק... הזכות שלא להיפגע בגופו היא אחת מזכויות היסוד של אדם בישראל, ומהווה היא חלק של זכות האדם לחירותו האישית". יש הגורסים (יבואר בהמשך ) כי הבדיקה לעניין אבהות היא בגדר טיפול רפואי ומוצאים בסיס נוסף לסירוב , מטעם זה, בהתאם בע"א 506/88, שפר נ' מ"י: "זכותו של אדם שלא ייפגע גופו שלא בהסכמתו משמעה, בין היתר, כי אדם זכאי לכך שלא יבוצע בו טיפול רפואי - שיש בו, מטיבעם של דברים, פגיעה בגופו של אדם - שלא בהסכמתו...". כך גם הש' אלון בע"א 1354/92 הנ"ל . הבדיקה, אותה מבקש הנתבע שתיערך לקטינה, מחייבת פעולה הנוגעת בגופה. זכותה של הקטינה נתונה לה איפוא לסרב לבדיקה. 25. מול זכותה של הקטינה עומדות גם זכויותיו של הנתבע, להביא ראיות לפני ביהמ"ש , האינטרס שלו , לדעת האם הקטינה ביתו , להוכיח שאינה ביתו , להמנע מחיוב במזונות אם אינו אבי הקטינה ומשאר החובות החלות על הורה . יש להדרש לאיזון האינטרסים בין זכויות הנתבע לזכויות הקטינה , עד כמה שאינן מתיישבות. זאת ועוד, אף משנמצא שלקטינה זכות, או לנתבע זכות, אף זכות יסוד, יש לברר האם אין לאפשר פגיעה בזכות לתכלית ראויה ובמידה, באופן שהתועלת מהפגיעה תעלה על הנזק שבפגיעה. בע"א 5942/92 , פלוני נ. אלמוני , מח (3) 837 בעמ' 843 קבע כב' הנשיא שמגר : זכותו של המערער שלא לבצע בדיקת רקמות שרירה וקיימת. אין חוק הכופה עליו בדיקה שאינו רוצה בה....אולם כל זאת בתנאי שאין המדובר על העלמת מידע שיש בה משום פגיעה באדם אחר ואשר לא נועדה אלא כדי למנוע הקניית זכות לאחר ........כבוד האדם, ככל זכות, חייב להיבחן תוך הקפדה על ההתחשבויות בזכויותיהם של אחרים, כאשר הזכויות של פרטים מתנגשות זו בזו , על בית המשפט לנסות ולערוך איזון בינהן , לשקול , זו לעומת זו , את מידת הפגיעה של הפעלת כל אחת מן הזכויות בזכויותיהם של אחרים ....." 26. בעריכת איזון האינטרסים בין זכויות הנתבע לזכויות הקטינה ובאפשרות הפגיעה בזכות הקטינה , יש להזקק לבחינת טובת הקטינה. בנוסף לזכויותיה. בית המשפט מופקד על דאגה לטובתם, שלומם הפיזי והנפשי, של קטינים. כל הכרעה בענינו של קטין מחייבת דאגה לטובת הקטין , עקרון על בשיטתנו . מלבד האמור נמצא בחוק הוראות מפורשות . א. עפ"י סעיף 68 (א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב 1962: "ביהמ"ש רשאי , בכל עת, לבקשת הי"מ או ב"כ או לבקשת צד מעוניין ואף מיוזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים , הנראים לו לשמירת ענינו של הקטין ....אם ע"י ......ואם בדרך אחרת ". בע"א 1354/92 , שהוזכר לעיל בפס"ד זה, בסעיף 29 , הבהיר כב' הש' אלון ....ואנו באים למסקנה אליה הגענו גם עפ"י סעיף 8 6 (א) ויתר הוראות החוק הנ"ל בדבר סמכותו וחובתו של בית המשפט לדאוג לטובתם של הקטינים ולשמור עליה ". "השאלה שבפנינו , בתמציתה , היא איפוא : בדיקת רקמות בקטין , לשם המטרה האמורה , כששני ההורים , לכאורה הסכימו לעריכתה - ה אם ראוי ונכון לקיימה? לשון אחרת - חקר האמת וטובת הקטין, כאשר שני עקרונות אלה המתנגשים הם זה בזה - איזה מהם עדיף ומהי הדרך שבית המשפט ראו לו לבור ולילך בה?". אם כך כששני ההורים מסכימים ודאי ובוודאי כאשר אחד לא מסכים וטוען שהדבר בניגוד לטובת הקטין . "בית המשפט אינו מוסמך, איפוא, לכפות ביצועה של בדיקת רקמות בקטינה או לצוות על ביצוע בדיקה כאמור , בניגוד לרצונה של הקטינה . כאמור לעיל , רצון זה יקבע ע"י ביהמ"ש - שהוא אביהם של קטינים - לפי טובתה של הקטינה , ולפי טובה זו בלבד , טובת הקטינה בעניננו , כמפורט ומבואר היטב בדברינו לעיל והיא שלא תערך בה בדיקת רקמות". וכך כב' הש' אור : "על פי סעיף 68 (א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , רשאי בית המשפט לנקוט אמצעים בדרך שתראה לו - בין זמנים ובין קבועים - לשמירת עניינו של קטין . ב"כ הי"מ פנה לבימ"ש על מנת שיורה שאין לקיים את בדיקת הרקמות של הקטינה מנימוקים הקשורים בטובתה של הקטינה, ואם אמנם סבור ביהמ"ש שטובת הקטינה מחייבת שלא תתקיים הבדיקה , רשאי הוא להורות על כך ". וכן: "אני מסכים שבנסיבות ענייננו התוצאה המתבקשת היא שיש לאסור , מבחינת טובתה של הקטינה , את קיום בדיקת הרקמות בה. עם זאת , הייתי נמנע מלקבוע ככלל מחייב , שבכל מקרה , ובכל נסיבות טובתם של קטין או קטינה תהייה שלא יקויימו בהם. בדיקת רקמות כשמתעוררת שאלת אבהות ...." לפיכך הייתי משאיר את ההכרעה בכל מקרה על פי נסיבותיו...." ב. יש הגורסים כי מדובר בביצוע בדיקה רפואית , נקיטת אמצעים רפואיים , כאמור בסעיף 68 (ב) לחוק לפיו : "היתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים , לא יורה על כך בית המשפט אלא אם שוכנע עפ"י חוות דעת רפואית , כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין ....". משום הוראה זו , היתה דעת כב' הש' אלון בע"א , 1354/92 הנ"ל : "בבואנו לקבוע האם הטיפול הרפואי 'דרוש' לשם שמירת שלומו הנפשי של קטין, שומה עלינו לבחון את מידת התועלת שתגרם לקטין לעומת מידת הנזק שיגרם לו. רק כאשר שקלול ואיזון אלו יובילו למסקנה 'המשכנעת' כי התועלת מן הטיפול הרפואי עולה על הנזק שיגיע ממנו, ניתן לומר כי הטיפול הרפואי 'דרוש' לקטין ...במקרה שבפנינו השאלה היא , איפוא , האם התועלת שתגרם לקטינה אם יסתבר שהמשיב אביה עולה היא על הנזק שיגרם לה אם יסתבר שהמשיב איננו אביה. רק אם יסתבר כי התועלת עולה על הנזק במידה משכנעת, בדיקת הרקמות תהיה 'דרושה' לשם שמירת שלומה הנפשי של הקטינה ". (שם בסעיף 9 לפסה"ד ). כב' הש' אור ומצא הסתייגו מהחלת סעיף 68 (ב) לחוק ומצאו שדי בסעיף 68 (א) כדי להורות על אי עריכת בדיקה. 27. מצאתי שיש לאסור קיום הבדיקה לגבי הקטינה , בנסיבות עניייננו , משום טובתה. יש להעדיף את טובת הקטינה על פני האינטרסים של הנתבע . יודגש שלעניין טובת הקטינה אין מדובר בפגיעה משום חשש ממזרות דוקא או חשש אחר לסטטוס שלה,(לאלו ייוחד דיון בהמשך) אלא פגיעה בטובתה מעצם הבדיקה. א. נטען ע"י ב"כ הי"מ וע"י אם הקטינה שהבדיקה תגרום לקטינה נזק נפשי. עדות האם עמ' 13 שתי שורות ראשונות : "אני לא מוכנה כי זה משפיע על הקטינה על נפשה , איך אפשר להסביר לילדה איזה בדיקה עושים . הילדה יודעת טוב מאוד מי האבא שלה , אם תשאל אותה היא תגיד לך ". ב. עמדתה המקצועית של פקידת הסעד, בתסקיר, שילדה בגיל הקטינה , כעת בת 8 שנים, תערער את זהותה העצמית (הפנימה דמות אב - הנתבע , מאז היוולדה) דבר שיזעזע את המשך התפתחותה הרגשית והנפשית התקינה . תגרם לקטינה פגיעה רגשית, נפשית . ממידע שנאסף לאחר התסקיר ,כפי שנמסר ב - 18.1.01 , בחקירת פקידת הסעד, עולה שהקטינה מסכימה ומביעה רצון לקשר עם הנתבע: "הילדה יודעת מי האבא שלה והוא הנתבע ". הילדה לא יודעת על טענות הנתבע ביחס לאבהותו. (עמ' 20 לפרוטוקול ). ג. לא נטען ע"י הנתבע דבר לגבי הנזק שיגרם לקטינה. לא נטען שלא יגרם לה נזק כאמור לעיל . לא נסתרה חוות דעתה המקצועית של פקידת הסעד בדבר הנזק שיגרם לקטינה . ד. לענייננו יפים הדברים של כב' הש' מימון בתמ"ש (י-ם) 12980/97 , שהוזכר לעיל, (בשינוי הגיל, שם 9 שנים וכאן 8 שנים, וכן: שם קטין וכאן קטינה). "הקטין בן תשע, בגיל בו מבין הוא דין התרחשויות המתרחשות סביבו, קיום הליכים משפטיים בענינו ואולם אין הוא בוגר דיו בכדי לעמוד מול ערעור ודרישה אשר יש בהם כדי לעקור מהיסוד ולזעזע את אושיות קיומו . הקטין יכול בגילו (בן תשע) להבין ולקלוט קיום תביעת מזונות בגינו אולם אין הוא יכול להבין, ללא התמוטטות בסיס קיומו, כי אביו מעורר ספק באבהותו . עצם העלאת הספק על ידי אביו בדבר אבהותו עלולה לגרום נזק רב לקטין אשר אף תוצאות חיוביות בדבר האבהות לא יהא בהן כדי לרפא פגיעה זו של הידיעה כי אביו הטיל ספק באבהות כלפיו. עריכת בדיקה לסיווג רקמות לקביעת אבהות אינה יכולה להתבצע תוך הסתרת פרטיה ומטרתה מקטין בגיל הקטין דנן. " "במאזן בין התועלת והטובה אשר תצמח לקטין עם עריכת הבדיקה, הסרת הספק מלב אביו בדבר אבהותו כלפיו , לבין הנזק העלול להגרם לקטין מעצם העלאת הספק באבהות על ידי האב, הכף נוטה לנזק העצום העלול להיגרם לקטין מעצם העלאת הספק ועל כן לצורך שלא להיעתר לבקשה לקיימה ". ה. בנסיבות עניננו יגרם לקטינה נזק נוסף בשל הפגיעה במערכת היחסים , הקשר, שבינה לבית אחותה . הקטינה, שאבהותה בספק, עלולה לחוות תחושת דחייה לעומת אחותה, נחיתות , תיסכול וסבל , מעצם הטלת הספק לגביה, אפילו יוסר לבסוף הספק . יש לשער שגם הבת הגדולה תפגע מתהליך זה, אף אותה אין להזניח במכלול השיקולים . כבר עתה צויין בתסקיר שבת זו סובלת מהתנהגות הנתבע , שחוקר אותה בעת מפגשיו עימה , אודות מעשי האם, ומשום כך היא נמנעת ממפגשים עם האב בתרוצים שונים . ו. עוד ראוי להביא כאן את האמור בפסק דינו של כב' הש' אלון מע"א 1354/92 , הנ"ל , בסעיף 19 א שם : "עצם ההחלטה ומתן הצו בדבר הצורך בקיומה של בדיקת הרקמות גם אם יקבע בתוצאה כי המשיב הוא אביה של הקטינה , מהווה היא מקור לא אכזב לרינונים והטלת דופי בקטינה . החברה תדע על הרינונים והספקות שעלו באשר למעמדה של הקטינה , עובדה שהביאה למתן הצו לעריכתה על ידי בית המשפט , ולא כל מי ששמע על כך, יעדכן עצמו גם בתוצאותיה של הבדיקה , דבר שעלול לפגוע קשות בעתידה של הקטינה ובסיכוייה להיקלט באופן תקין בחברה שמסביבה ". ידבק בקטינה תו של "ממזרות מבחינה חברתית ". 28. יש להצטער על כך החלטת בית הדין הרבני מ - 22.4.01 , שצוטטה לעיל בסעיף 18 ב' לפסק דין זה , לפיה לא יגרם לקטינה נזק בבדיקת רקמות , החלטה שאין לה כל ערך משפטי ואף , לגופה , אינה ראויה. בית הדין נדרש , ללא סמכות עניינית , לבקשת הנתבע לערוך לקטינה בדיקת רקמות וחיווה דעה לגופו של עניין , שאין לה כל נפקות משפטית, לא לגבי הצדדים , גם לא לגבי הקטינה . בהחלטה בבקשה של ב"כ הי"מ לסילוק הבקשה על הסף מצא ביה"ד שאינו יכול לחייב עריכת בדיקה . משכך, לא היה מקום להדרש לגופו של עניין. ודאי שלא היה מקום להכריע לגופו של עניין (אלא רק בטענת הסמכות ) מבלי לקיים דיון ראוי, לשמוע עדים וראיות, לאפשר הבאת אסמכתאות,לקבל סיכומים וכו' . ביה"ד ראוי לו שיכריע בסכסוכים שמובאים בפניו במסגרת סמכותו ולא יחווה דיעה הנושאת כותרת "החלטה " שאין לה כל תוקף . בהליך שהקטינה לא צד לו, ביה"ד , בצורה נמהרת וגורפת , הביע דיעה שלא יגרם לקטינה כל נזק מבלי שנדרש לבדיקה כלשהי, של הקטינה ,לחוות דעת גורמים מקצועיים האמונים על בדיקת הנזק שעלול להגרם לקטינה (פקיד סעד , פסיכולוג או אחרים ) ואף חמור יותר , תוך התעלמות מתסקיר פקידת הסעד, אודות הנזק העצום שיגרם לקטינה , ועמדת ב"כ הי"מ (שלא הוזמן להיות צד אך כאשר נודע לו על הדיון הזדרז להתייצב בביה"ד ולבקש מחיקה ) ואף מבלי לתת את הדעת למכלול נסיבות העניין. אם לא די בנזק שעלול להגרם לקטינה, ממעשי הנתבע, המוזכרים בהחלטת ביה"ד , שהיו ראויים לגינוי ע"י ביה"ד כדי שיופסקו ומייד, הרי שאם היתה לביה"ד סמכות להורות עפ"י דעתו הרי שמובטח, שיגרם ,גם יגרם, לקטינה נזק , כמפורט לעיל בפסק דין זה לאורך סעיף 27 . יש בהחלטת ביה"ד רמיסה, ברגל גסה, של כבוד וזכויות יסוד של קטינים כבני אדם, לייצוג, להשתפות , להשמע ועוד ועוד , בעיקר להגנה . כך בהחלטה של ביה"ד, שאמור להיות אביהם של קטינים , מגינם. 29. די באמור לעיל , פגיעה בטובת הקטינה , המכריעה את הכף באיזון הזכויות שבין זכויות הקטינה לזכויות הנתבע , ואולם , בנוסף , טעם נוסף להכרעה שלא לקיים הבדיקה ולהזמין חוו"ד הוא החשש למעמדה של הקטינה . מצאתי שקיים חשש למעמדה של הקטינה. א. עפ"י הנתבע , בהסתמכו גם על החלטת ביה"ד הרבני, אין חשש למעמד הקטינה מאחר שההורים נישאו בנישואים אזרחיים , ופלוני, הנטען להיות אביה, גוי . נטען שבמקרים אלו אין ממזרות. אינני מקבלת טענות הנתבע . ב. ההורים שניהם יהודים, נישאו בחו"ל , ובהיותם אזרחי ותושבי ברית המועצות לשעבר. אמנם , לפי דיני ישראל לכאורה אין כאן נישואין , שכן "אין האישה נחשבת אשת איש אלא ע"י קידושין שנתקדשה כראוי " (הרמב"ם ה"א א' א' - ג' , הטור כ"ו ; שו"ע כ"ו א' ועוד ) . מאידך, "חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות " (יבמות ק"ז א , גיטין פ"א ב' , כתובות ע"ג א' , הרמב"ם ה"א ז' כ"ג ועוד ) . כלומר , אם יהודי ויהודיה חיים יחד ולפי הנסיבות יש לחשוב שעשו כך כנשואים ולא לשם זנות, הרי כל זמן שאין לפניננו עובדות המראות את ההיפך , חזקה עליהם כי חיו כנ"ל לא לשם זנות אלא לשם נישואין ואלה , אם אינם בטלים מסיבה אחרת, היו נישואין תופסים . יתכן שאפשר לקבוע לפי דיני ישראל שהם נשואים נישואי ביאה . בין הפוסקים חלוקות הדיעות . (ד"ר שרשבסקי "דיני משפחה " מהדורה רביעית מורחבת , עמ' 78 ואילך ). עפ"י אל ו הפוסקים שאין נישואין , אין חשש ממזרות (ראה שם אצל שרשבסקי עמ' 85 הע"ש 41 ) ואולם מה עפ"י הפוסקים שימצאו שבין בנה"ז , ההורים דכאן, היו נשואים תופסים? (ראה אצל ד"ר שרשבסקי שם בעמ' 361 הע"ש 6 ). הנתבע עצמו לא טען שאין נישואים,שהנישואים לא תופסים. לא רק זאת אלא שהנתבע סרב להתגרש כפי שעולה מהחלטת בית הדין הרבני. בכל הכבוד אין בהחלטת ביה"ד הרבני שהובאה לפני כדי למנוע חשש פגיעה במעמדה של הקטינה . ראשית, אני מקבלת עמדתו של ב"כ הי"מ בסיכומי ההשלמה מטעמו, כי החלטה של ביה"ד ניתנה שלא כראוי , בחוסר סמכות, מבלי שהתקיים דיון לגופו של עניין, מבלי שהועלו טענות מהותיות, מבלי שהובאו ראויות , מבלי שהוגשו אסמכתאות הלכתיות ומבלי שהוגשו סיכומים. לביה"ד הוגשה ע"י ב"כ הי"מ בקשה לסלק את הטענה (ביחס לאבהות ) על הסף מחמת חוסר סמכות. ביה"ד מצא שאין בסמכותו להכריע בעניין ולחייב עריכת בדיקה. אלא שביה"ד, שלא כראוי, לגופו של עניין, ללא קיום דיון, בחוסר סמכות ובאורח לא לא תקין , כפי שהובהר , מצא להביע דיעה לגופו של עניין ! ההחלטה בטלה איפוא והיא לכל היותר הערת אגב. שנית, - אין להוציא מכלל אפשרות כי בעתיד , אם תבוצע בדיקה , יווצר מצב בו תוצאותיה של הבדיקה תהיינה בעייתיות מבחינת הקטינה ויראו דיינים אחרים, את ערכן של תוצאות הבדיקה, בצורה אחרת מכפי שראה ביה"ד בב"ש, בהרכב הדיינים שנתן את ההחלטה . בכך יש סיכון למעמד הקטינה ולצאצאיה עד לסוף הדורות. לעניין זה בע"א 1354/92 , שהוזכר , עפ"י כב' הש' אלון סעיף 19 ב' לפסק הדין) נאמר : "הנימוק השני הוא , שאין מי שלידינו יתקע שאכן באם תיערך הבדיקה וייקבע בה שבעלה של האם אינו אביה של הקטינה, כי גם בית הדין רבני לא עשוי להתחשב בתוצאותיה ולפסוק על פיה. כפי שראינו , ההלכה מסתמכת על חזקות פיקציות למיניהם כדי להימנע מהדבקת תו של ממזרות על ילד בשל כך שאמו נשואה הרתה לגבר שאינו בעלה. אך כפי שעמדנו על כך , ...גם לפי ההלכה , כאשר ברור שהקטין לא יכול היה להיוולד מבעלה של אמו....לא יהיה מנוס מקביעת ממזרותו של הקטין". שורה של דוגמאות מפסיקת בתה"ד יש בפסה"ד של כב' הש' אלון ולבסוף סיכום הדברים (בסעיף 21 ): "עינינו הרואות, אכן הנטייה של ביה"ד הרבני היא , כדרכה של הלכה , שלא להכיר בבדיקה כהוכחה ודאית , שיהא בה משום הטלת פגם של ממזרות בקטינה. אך נשמעים ספקות ודעות , שכאשר בדיקה כזו נערכה, יתכן ויהא בה כדי לפגוע בחזקה של רוב בעילות הלך אחר הבעל וכיוצא בה .כידוע בית הדין הרבני אינו ק שור בתקדימיו , ואין מי שיתקע לכפנו שבאם תערך בדיקה כאמור, לא יהא בה כדי לפגוע בקטין בפגם החמור והבלתי הפיך של ממזרות , אף בפסיקתו של ביה"ד הרבני ". ג. הטענה שהואיל ופלוני גוי והוא אבי הקטינה אין חשש לממזרות, אפילו ימצא שההורים נשואים כדין, ולכן יש לבצע הבדיקה, לאו טעם היא להורות על עריכת הבדיקה. אכן בן הישראלית והנכרי הוא כשר אפילו אם היא אשה נשואה לאיש כדמו"י, אשר זנותה עם יהודי היתה עושה את בנה לממזר (שרשבסקי , שם , בעמ' 359 ), אלא שטרם נקבע כי פלוני הוא האב. לפיכך יש בטענה משום רתימת הסוסים לפני העגלה . אין אפשרות לקבוע פלוני הוא האב ולהסיר חשש ממזרות , טרם עריכת בדיקה , מטעם שפלוני הוא גוי. ד. מלבד האמור יש לתת את הדעת לעניין נוסף - אם תערך בדיקה ותוצאתה תהיה שהנתבע אינו אבי הקטינה חלילה, ואם אף אותו פלוני , אם בכלל יבדק, ימצא שאינו האב, תוותר הקטינה ללא אב. מלבד הנזק העצום, הנפשי , שיגרם לקטינה שתיוותר ללא אב ,גם מבחינת ההלכה עלול להיות מצב חמור, אף חמור מהיותה ממזרת. במקרה של אב לא ידוע עלולה להיות הקטינה "שתוקית" . (שם אצל שרשבסקי בעמ' 357 ). הולד נקרא שתוקי כי הוא מכיר רק את אימו בעוד שמשתיקים את אביו ומאחר שלא ידוע אם אביו כשר, הולד עלול להיות ספק ממזר . לגבי מעמדו של שתוקי (שם , בעמ' 357 הע"ש 44): "בתור שכזה אסור לו לשאת בת ישראל כשרה . גם ממזרת ודאית אסור לו, כי היא מותרת רק לממזר ודאי. גם שתוקית אסור לו, כי אולי היא כשרה . המוצא היחיד הוא שישא גיורת, מאחר שגרים מותרים בממזרים . אולם ילדיהם יהיו ספק ממזרים לפי הכלל שהגר הנושא ממזרת אמנם אין בזה איסור , אם הוולד ממזר ". 30. באיזון האינטרסים הראוי ומבחן הפגיעה מצאתי שאף החשש למעמדה ההלכתי של הקטינה , מכריע את הכף להעדפת טובת הקטינה וזכויותיה על פני זכויות הנתבע. 31. סיכומו של דבר נדחיית הבקשה של הנתבע לערוך בדיקה לשלילת אבהותו ביחס לקטינה . הנתבע, הנשוי לאם הקטינה, הרשום כאבי הקטינה מאז הולדתה , שהכיר בה כביתו עד שהחלו הליכים משפטיים בינו לבין האם, הוא אבי הקטינה . טענת הנתבע טענת סרק, כפי שהובהר לעיל בפסה"ד . מזונות הקטינות - הדין 32. התביעה היא למזונות שתי קטינות בנות כ - 8 שנים ו - 16 שנים. אין מחלוקת שהנתבע חייב במזונות הקטינות לפחות השתתפות בהם . עפ"י סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות ) תשי"ט - 1959 : "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו... לפי הוראות הדין האישי החל עליו ...." עפ"י סעיף 3 (ב) לחוק הנ"ל : "אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו....לפי הוראות הדין האישי החל עליו או שלא חל עליו דין אישי , חייב במזונותיהם והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה ". הבת הקטנה כבת 8 שנים , דהיינו מעל גיל 6 ומתחת לגיל 15 . לפי הדין האישי, הוא דין תורה , תקנות חכמים , תקנות הרבנות הראשית בא"י משנת תש"ד , מדין צדקה ועפ"י ההלכות שהתגבשו פסיקה , הושווה דין ילדים עד גיל 6 לדינם של ילדים מגיל 6 ועד גיל 15 , כך שהנתבע חייב במזונות הבת הקטנה לפחות לסיפוק צרכי מחייתה ההכרחיים , חיוב אבסולוטי . ע"א 24/64 , רושטש , יח (4) 264 ; ע"א 210/82 , גלבר , לח (2) 14 ; ע"א 393/83 , דלי , לח (3) 613 ; ע"א 469/84 , הדרי נ. שני , לט (3) 197 . 33. מעבר לחובה זו חייב האב מדין צדקה לספק לילדיו רמת חיים סבירה . הבת הגדולה מעל לגיל 15, שהוריה חייבים במזונותיה מדין צדקה . לגבי הבת הקטנה מעבר לצרכים ההכרחיים החיוב הוא מדין צדקה . אם האב הינו בעל אמצעים ניתן להטיל עליו מדין צדקה, חיוב בסיפוק צרכי הילדים שמעבר לצרכיהם הבסיסיים . לעניין דין צדקה שווים האב והאם ואם לאם האמצעים לכך תחוייב גם האם במזונות ילדיה . ע"א 466/82 , גרובשטיין לו (4) 15 ; ע"א 254/76 , ינקוביץ , לא (3) 169 ; ע"א 166/66 , גולדמן , כ (3) 533 . חיוב מדין הוא אך לאדם אמיד , הגדרת אמיד ביחס לחובת אב לזון קטינים הוא נרחב יותר מאשר ביחס לדין צדקה מאדם זר. ע"א 591/81 , פורטוגז , לו (3) 449 . בפס"ד פורטוגז הבהיר כב' השופט שינבויים שאדם חייב לפרנס את בנו ולא רק לספק את צרכיו ההכרחיים , הוא צריך לתת למזונותיו סכום שיאפשר לו לחיות באותה רמת חיים שהורגל לה או ראוי לה . קיימת סמכות לכפות על אב לזון ילדיו מדין צדקה אם יש באפשרותו של אב לשאת בהוצאה כזו . אין האם מחוייבת כלל במזונות מדין תורה שהרי חובה זו מוטלת על האב. אולם, לעניין מזונות מדין צדקה, שווה האם לאב. הגישה המקובלת בפסיקה היא שעל האם מוטלת חובה מדין צדקה ללא קשר לגילם של הילדים ואף כופים אותה וזאת בהתקיים שני תנאים : לאם היכולת הכלכלית המספיקה לכך , ואין לילדים להתפרנס ממקורות שלהם. ביחס לסעיפים 3 (א) ו 3 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959 , ניתן ללמוד מע"א 508/70 , נטוביץ , כה (1) 603 כי באשר לחיוב אם מדין צדקה ניתן לחייבה גם עפ"י הדין האישי , המשפט העברי , וג ם ניתן במקביל להחיל את סעיף 3 (ב) לחוק, במקרה שהיא פטורה מחיוב עפ"י דינה האישי. דין צדקה עפ"י המשפט העברי והחוק האזרחי בנויים על יסוד גישה שוויונית בין האב לאם. יש לציין שביהמ"ש בבואו לקבוע היקף חבות האב, מדין צדקה , יכול להתחשב גם במה שיכולים וזכאים הקטינים לקבל מאמם , אף אם לכאורה , האם אינה צד לדיון. ע"א 744/80, נוטקוביץ,לז(4) 197. 34. בגדר מזונות גם מדור והוצאות החזקתו. חלקם של קטינים הוא בהתאם לחלקם היחסי, בנסיבות העניין. לעניין חלקם של קטינים במדור שבו הם נמצאים יחד עם אמם להלן : ע"א 171/83 , טאובמן , לט (4) 707 ; ע"א 52/87 , הראל , מג (4) 201 ; ע"א 764/87 , אוהר, (לא פורסם ) ; ע"א 2312/90 , קחואר, מה (3) 33 ; ע"א 3301/92 , טלמור, תקדין עליון 1993 (2) 1297 . 35. בבוא ביהמ"ש לקבוע דמי מזונות לילדים קטינים יתייחס הן לצרכי הזכאי למזונות ולחיוב המוטל עפ"י הדין לסיפוקם והן ליכולת הכלכלית וליכולת ההשתכרות של החייב במזונות. זאת ואף זאת - יכולת או הכנסות מצומצמים או מוגבלים בנסיבות מסויימות לא די בהם כדי לפטור חייב במזונות, אם ימצא שלחייב יכולת למצות כישוריו ולהגדיל הכנסתו וכן אם יש לחייב רכוש שניתן להפרע ממנו. לאור האמור כאשר ביהמ"ש פוסק מזונות לילדים יקבע ראשית שני ממצאים מרכזיים והם : צרכיהם של הילדים הזכאים למזונות מחד גיסא, ויכולתו הכלכלית ויכולת ההשתכרות של החייב במזונות מאידך גיסא . ע"א 180/80 , טמיר , לד (4) 499 ; ע"א 302/80 , אגלזיאס , לד (4) 529 ; ע"א 180/83 , פרייס, לח (1) 721 ; ע"א 230/85 , עמיצור , מ (1) 147 . על החייב במזונות להשכיר עצמו לכל עבודה כדי לזון את מי שהוא חייב במזונותיו ולמלא חובתו כלפי בני משפחתו . ביהמ"ש יקבע את המינימום הדרוש לקיומם של קטינים גם בהעדר ראיה כל שהיא על יכולת החייב. ע"א 383/92 , יחזקאל , יז 956 . 36. קביעת צרכי הקטינות, התובעות , נתונה במידה רבה לשיקול דעת השופט הפוסק את המזונות, היושב בתוך עמו . הקביעה יכולה ותהא על דרך האומדנא ובהתבסס על ראיות שהובאו בפני ביהמ"ש . ע"א 166/66 הנ"ל ; ע"א 53/83 ,רונקין , לח (1) 151. 37. משקבע ביהמ"ש את גובה דמי המזונות שלו זקוקים הקטינים למילוי צרכיהם ישקול ביהמ"ש האם לנכות את קיצבת הילדים המשולמת עבורם לאם מאת המל"ל אם לאו. קביעת צרכי הקטינים במלואם, היא בעלת משמעות ישירה לגבי קיצבת הילדים המתקבלת מהמל"ל . ישנם מקרים שבהם יופחת סכום הקיצבה הנ"ל מגובה דמי המזונות שחייב האב, וזאת כאשר סכם המזונות שבהם חוייב האב מספק ומכסה כל צרכי הקטינים מכל סוג. ישנם מקרים שהקיצבה הנ"ל לא תופחת, וזאת כאשר סכום המזונות שנפסק אין בו כדי לכסות את כל צרכי הקטינים . חובת האב לזון את ילדיו כוללת גם דמי טיפול , המהווים חלק ממזונותיהם . האם זכאית לדמי טיפול במקרה שאינה מקבלת מזונות מאבי הקטינים . ע"א 142/71 , ענטבי , לה (4) 177 ; ע"א 378/80 , יצהר, לה (1) 328 ;ע"א 415/82 , תמרי , לח (1) 785 . וכן פסקי דין טמיר ואגלזיאס שלעיל. פירוק שיתוף בדירה-הדין 38. אין מחלוקת לגבי פירוק שותפות בדירת המגורים הרשומה בחלקים שווים ע"ש בנה"ז , בדרך של מכירתה למרבה במחיר , כשהיא פנויה ונקיה מכל חוב ושיעבוד . המחלוקת של הצדדים בשני ענינים : א. מדור הבנות - החיוב, שעורו , אופן תשלומו . ב. החזר הלוואה לאם האישה . בנוסף טוען הנתבע שבמסגרת ההתחשבנות יש לקחת בחשבון נכסים וזכויות משותפים לצדדים ולחלקם. 39. ברע"א 4358/01 , בר אל נ. בר אל , נה (5) 856 נדרש כב' הנשיא ברק למסגרת הנורמטיבית ולגישה הראויה שביהמ"ש לעניני משפחה צריך לנקוט כאשר הוא מתבקש להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני זוג המתדיינים בפניו. א. "עמדת הפסיקה היתה כי הלכות פירוק השיתוף (שבחוק המקרקעין - א.א.ל.) חלות גם על בני זוג, " (שם בעמ' 860) ע"א 288/77 , מרדכי , כו (1) 393 , ע"א 1915/91 יעקובי , מט (3) 529 , 618 , ע"א 803/93 כליפא (לא פורסם ) , ע"א 2626/90 , ראש חודש , מו (3) 205 , 210 . ב. עם זאת אין מדובר בשותפים רגילים ואין זה פירוק שיתוף רגיל "במקרים רבים דירת המגורים היא הנכס המרכזי העומד לרשות בני הזוג . פירוק מיידי ומהיר עלול להותיר אחד מהם ללא מדור נאות . בנוסף יש להתחשב במקרים רבים גם באינטרסים של ילדי בני הזוג ..." (עמ' 861 - 860 ). ג. המחוקק ראה את סוגיית פירוק השיתוף בדירת מגורים של בני זוג כמצדיקה הוראה מיוחדת . עפ"י סעיף 40 א (א) לחוק המקרקעין , התשכ"ט - 1969 : "החליט ביהמ"ש לפי סעיף 40 על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם מקום מגורים , בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב , כל עוד לא נוכח ביהמ"ש כי לילדי הצדדים הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו , נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם , לרבות הסדר מגורים זמני המתאים לצרכיהם לתקופה שיקבע". "התיקון שנחקק לפני חקיקתו של חוק בית המשפט לעניני משפחה תשנ"ה - 1995 מכיר ביכולתו של בן הזוג לדרוש את פירוק השיתוף , אך מטיל על מימוש הפירוק מגבלות הנובעות מהנסיבות המיוחדות של פירוק שיתוף מעין זה". (שם בפסה"ד). 40. הואיל והדירה , שפירוק שיתוף הזכויות בה מבוקש , היא דירה המשמשת את האשה והבנות הקטינות של הצדדים , שמשמורתן בפועל אצל האישה , מאז לא גר האב בבית חל הקבוע בסעיף 40 א הנ"ל לחוק המקרקעין . הנתבע האב לא גר בבית מאז 2/2000 , תחילה עפ"י צו הגנה , שהוארך עד 9/2000 , ואח"כ משום שלא שב לבית . חובתו של ביהמ"ש , בטרם יורה על ביצוע פירוק שיתוף במקרקעין , להסדיר מדור חלופי של בן הזוג והילדים שבדירה לתקופה שיקבע . בעניננו מדור האישה והבנות הקטינות. 41. עד כמה שעל הנתבע חובה לדאוג למזונות האישה והילדות , על פי דינו האישי , גם החובה לספק מדורן . בהתאם תבחן גם חובת האם. ע.א. 328/72 לנגל כז (2) 470 , ע.א. 67/84 בכר לח (3) 764 , בר"ע 258/85 ליפשיץ לז (3) 645 , 650 . 42. כבר נקבע בפסיקה על ידי ביהמ"ש העליון כי אין סיפוק מדור לזכאים , בין במסגרת מזונות ובין כאשר נדרשים לעניין עת נדון פירוק שיתוף בדירה, צריך להעשות בדרך של העמדת דירה בבעלות הזכאים . על פי הפסיקה יכול שיהיה סיפוק המדור על ידי שכירת דירה תחת הדירה שהשיתוף בבעלות בה יפורק. ע.א. 3756/90 קרסו לא פורסם , ע.א. 803/93 כליפא פס"ד מיום 2.6.94 שניתן על ידי כב' השופטים ד. לוין , בך ומצא.בפסק דין זה שורת אסמכתאות בנושא פירוק השיתוף . עפ"י הפסיקה - ע.א. 735/89 (רע 504/89 ) נתיב מה (3) 5 - מדור חלופי צריך להיות מותאם לרמה הכללית של הדירה הקודמת , שמפרקים את השיתוף בה. עת שוקל ביהמ"ש מהו המדור הראוי יביא בחשבון את גודל הדירה ומצבה ביחס למספר האנשים המתגוררים בה והאזור בו היא ממוקדמת . זאת הן באשר לאשה והן באשר לילדים. אמנם לגבי הילדים לא חל הכלל "עולה עמו ואינה יורדת עמו " אך גם להם, במסגרת מזונותיהם, יש להבטיח לנאי מגורים סבירים . ביהמ"ש יתחשב בחלקה של האשה בתמורה במכירת הדירה בדונו בפירוק השותפות, האם יש בו כדי לספק ולהבטיח מדורה . ע"א 596/89 , לוי - חקק , מה (4) 749 , ע"א 4316/96 , פלוני , נב (1) 349 . 43. אשר לסוגיית פירוק שותפות בדירה ,בנפרד מפירוק שותפות בכלל הזכויות והחובות של בנה"ז , הביע הנשיא ברק עמדתו בפרשת בר - אל , שהוזכר לעיל , (שם בעמ' 862 ): " עם חקיקתו של חוק בית המשפט לעניני משפחה חל שינוי משמעותי בתובענות שעילתן סכסוך בחוק המשפחה . תכלית החוק טמונה ביכולת לפתור את מגוון הסכסוכים בתא המשפחתי תחת קורת הגג של בית משפט אחד.... הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לביהמ"ש מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המתדיינים בפניו. מכאן המסכנה כי ביהמ"ש לעניני משפחה יכול בנסיבות המתאימות לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני הזוג אם ברצונו להגיע למצב שבו כל ענינם של בני הזוג יוסדר באופן כולל.... ....עם זאת אין משמעות הדברים כי יש לנקוט כאן גישה דיונית נחרצת האוסרת על ביהמ"ש לעניני משפחה להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלבים מוקדמים של הדיון שלפניו . לעיתים ובמיוחד כאשר התדיינות בפני ביהמ"ש עלולה להיות מורכבת וארוכה, יהיה מקום להורות על פירוק השיתוף באופן מהיר ...."דחיית הליכי פירוק השיתוף יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות....". יישום 44. צרכי הקטינות . יש לציין שלא היתה כמעט חקירה בעניין סכום התביעה והסכומים המפורטים בגין כל רכיב. התביעה נתמכת בתצהיר והאמור בעניין זה לא נסתר איפוא. א. כלכלה הסכום הנתבע - 1,600 ₪ . 800 ₪ לילדה , סכום סביר לסיפוק כל צרכי הכלכלה והנקיון, היגיינה . 1600 ₪ . ב. ביגוד והנעלה : הסכום הנתבע - 500 ₪ . לא הוגשו ראיות כלשהן . נקבע בדרך אומדנא סכום 400 ₪ . 200 ₪ לבת . ג. חינוך ותרבות : הסכום הנתבע 400 ₪ . לא הובאו איות כלשהן ולפיכך נקבע סך 100 ₪ . ד. שיעורים פרטיים לבת הגדולה : הסכום הנתבע - 600 ₪ . האם העידה, כי הבת הגדולה נעזרה בשיעורי פרטיים , אך לא הציגה קבלות או אישורים , לא הוברר משך התקופה בה ידרש סך 600 ₪ לחודש. אין מקום לקבוע במסגרת מזונות שוטפים , חדשיים, חיוב קבוע בגין הוצאה זו . ה. חוגים לבת הקטנה הסכום הנתבע - 170 ₪ . אף כאן לא הובאה כל ראיה לאמור, שהוכחש. לא נקבע חיוב. ו. הוצאות אישיות קוסמטיקה : הסכום הנתבע 300 ₪. בעדותה מסרה האם , כי יש בידה קבלות לאמור , אולם לא הגישה אותן לביהמ"ש . הסכום יהיה במסגרת רכיב א שלעיל ובחלקו מקצבת הילדים (כ- 370 ₪ לחודש). ז. דמי כיס :הסכום הנתבע - 200 ₪ . הסכום סביר , 100 ₪ לילדה . רכיב זה ימומן מכספי קצבת הילדים (כ - 370 ₪ לחודש ) . ח. עיתונים הסכום הנתבע - 150 ₪ . לא הוכחה הוצאה כאמור. ט. טיפול שיניים לבת הקטנה . הסכום הנתבע 100 ₪ . האם העידה , כי לקטינות טיפולי שיניים , אך לא הציגה קבלות או הצעת מחיר. במסגרת מזונותיהן זכאיות הקטינות גם לריפויין , אותן הוצאות שאינן מכוסות ע"י ביטוח הבריאות הממלכתי . התשלום בהתאם להוצאה בפועל ולא גלובלי, שוטף, קבוע מידי חודש. לא יקבע הסכום שנתבקש. ההורים שניהם ישאו בתשלומים, עד כמה שיהיו , בחלקים שווים. י. מדור החזקתו (חלקן היחסי): הסכום הנתבע - 450 ₪ . לתביעה צורפו עותקי חשבונות.הסכום הנתבע גבוה . נקבע סך 300 ₪ . יא. מדור - כל עוד לא נמכרה דירת בנה"ז והבנות עם האם בבית משולמת משכנתא בסך 800 ₪ לחודש. אומנם משכנתא היא הוצאה הונית בגין רכוש שצוברים בה"ז אולם המשכנתא היא תחת תשלום עבור מדור שהיה נדרש אלמלא היתה דירה בבעלות . עפ"י גישתי תשלום עבור משכנתא יכול שיהיה חלף מדור (ראה תמ"ש 6920/96 (באר-שבע) מיום 30.3.97 . בעקבות ע.א. 803/85 ברזילאי , השופט שמגר תקדין עליון 87 (1) וכן ע"א 2221/93 , צברי , השופט שמגר אליו הצטרפו השופטים אור ובך פסק דין מיום 28.5.95, תקדין עליון 95 (2) ). הסכום של המשכנתא,800 ₪,סביר ואף נמוך מסכום שהיה נדרש בגין שכירות. עפ"י חוו"ד השמאי דמי שכירות היו מגיעים ל - 440 $ (יותר מ - 2000 ₪ לחודש). לפיכך ראוי לקבוע חלקן של הקטינות בסך 320 ₪ . מעבר לסכום זה על ההורים לשאת בתשלום המשכנתא (סך 480 ₪ נוספים ) מכח התחייבותם , ועפ"י חלקם ברכוש , בדירה , בחלקים שווים, היינו האם 240 ₪ והאב 240 ₪ . 45. סה"כ זקוקות הקטינות לסיפוק צרכיהן לסך 2720 ₪ ובנוסף ישאו ההורים בחלקים שווים בהוצאות בריאות שאינן מכוסות ע"י בטוח הבריאות הממלכתי . נבחן להלן את מצב ההורים כדי לקבוע נטל הנשיאה בצרכי הקטינות, עפ"י דין ומדין צדקה. 46. הבעל , האב , יכולת, הכנסות ורכוש : א. האב, כבן 48 שנים, ללא ליקוי בריאותו או ליקוי כלשהו ביכולתו, טכנאי קירור ומיזוג בהכשרתו , פוטר והשתלם בלימודים להסכמה לסוכן ביטוח . מאחר ונכשל בלימודים אלו, חזר לעיסוקו כטכנאי . עפ"י עדותו עתיד שכרו להיות 3500 ש"ח לחודש. הנתבע המציא תלושי שכר של 11/2000 , 12/2000 , כלומר תלושים מלפני יותר משנה . אין לפני מידע באשר להשתכרות מאז. באותם תלושים השכר נטו כ - 3000 ₪ נטו לחודש. הנתבע היה אז עובד חדש ומדובר בחדשי חורף. קשה ללמוד על השכר בחודשי הקיץ בהם מתרכזת מרבית העבודה במיזוג אויר, בד"כ . ב. הנתבע עתיד לקבל את חלקו בתמורה ממכירת דירת הצדדים שהעריך כשווה 200,000 - 150,000 $ ואשר לטענתו יכולה להמכר בלא פחות מ - 130,000 $ , אז , בניכוי המשכנתא , יהיה חלקו כ - 45,000 (עפ"י חוו"ד השמאי הסכום נמוך מסכום זה). ג. לצדדים נכסים נוספים כגון מכונית , שלא נדונים בפס"ד זה. לכשידונו יקבל הנתבע חלקו בהם . ד. עפ"י האב הוא גר בשכירות תמורתה הוא משלם 200 $ כולל הוצאות הבית. 47. האם , יכולתה , הכנסותיה, רכוש א. האם וטרינרית , שכרה נטו , לפי תלושי שכר אחרונים שהוגשו ותלושים קודמים, כ - 6000 ₪ לחודש נטו . ב. האם , כמו האב עתידה לקבל חלקה ממכירת דירת הצדדים (ראה סעיף 46 ב לעיל ). ג. האמור לגבי נכסים נוספים בסעיף 46 ג לעיל יפה גם לגבי האם. 48. בנסיבות אלו מצאתי אפשרות לחייב את האם להשתתף במזונות הבנות, מדין צדקה ולהורות שההורים ישאו בחלקים שווים בצרכי הבנות. 49. התוצאה היא שדמי המזונות הזמניים יהיו גם דמי מזונות קבועים ובנוסף ישאו ההורים בחלקים שווים בהוצאות רפואיות של הבנות. למעשה הנטל שעל האם גדול מזה שעל האב שכן היא נדרשת לגידול הבנות ובכך שלא נקבעים דמי טיפול גדול חלקה מחלקו של האב בנשיאה בצרכי הבנות, מזנותיהן (הכלול במושג זה). 50. על פי הלכת בר - אל (סעיף 43 לעיל ),בנסיבות העניין , לא מצאתי להורות על עיכוב פירוק השיתוף בדירה מהטעם שלצדדים , לטענת הבעל , נכסים נוספים שיש לחלק . ראשית , ההתדיינות בין הצדדים לפתרון הסכסוכים ביניהם עתידה להמשך . אין עדיין הכרעה בביה"ד הרבני (לפחות לא הומצאה לי), באותם ענינים שבסמכות ביה"ד . שנית, לא הומצאו לי, כלל, נתונים על נכסים נוספים . לא נדונה המכונית שהוזכרה בדיונים, הבעל , שביקש לדון בחלוקת נכסים נוספים להם טען בכתב ההגנה( תכולת דירה, זכויות האישה במקום העבודה , לא הביא ראיות בעניין ולא הזמין ראיות . הצדדים לא טענו טענות כלשהן ביחס לנכסים וזכויות. אין זאת אלא שיהיה דרוש הליך נוסף לבירור האמור . בנוסף , הבעל הוא זה שקבל על כך שהוא מחוץ לבית "כמו כלב בחוץ" , ובכך לימד על הדחיפות , מבחינתו בפירוק השיתוף . 51. אשר למדור האישה , הבטוחת מדורן , עפ"י סעיף 40 א' לחוק המקרקעין . א. אין עניין מזונות האישה, ולפיכך מדורה , מתברר בפני. מלבד זאת לצורך הסדר מגורים מתאים לצרכיה ולצרכי הבנות, למימון חלקה של האישה במדור,היא תוכל להשתמש בחלק ממשכורתה ובחלקה בתמורה שתתקבל ממכירת הדירה של הצדדים. ב. אין באמור כדי למנוע מהאישה להתדיין בעניין זה בביה"ד הרבני, שם הגיש הבעל תביעה לגירושין וביקש לדון במזונות האישה . אין באמור כדי למנוע , בעתיד , אם יחול שינוי נסיבות , הגשת תביעה מתאימה למזונות ומדור, הכל עפ"י הדין החל. 52. אשר למדור שתי הבנות עקב פירוק השיתוף . א. בהתחשב בכך שהאב לא גר עם הבנות והאם ניתן להסתפק , בבית קטן יותר שדמי השכירות בגינו , עפ"י חוו"ד השמאי , 380 $ לחודש בש"ח . ב. לעניין חלקן של הבנות בדמי שכירות נמצא בפסיקה : לגבי ילדה אחת קבע בית המשפט העליון בע"א 764/87 , אוהר, לא פורסם , ששיעור השתתפות האב במדור הילדה הוא 33.3% מההוצאות המדור והחזקתו. במקרים אחרים נקבע כי לגבי שני ילדים חיוב האב ב - 40% מהוצאות המדור . (ע"א 52/87 , הראל , מג (4) 201, ע"א 3301/92 , טלמור, תקדין עליון , 93 (2) 1297 ). ג. חלקן של הבנות בעניננו בהתאם למדור הראוי להן : (1) עד הגיע הבת הגדולה לגיל 18 או עד לסיום התיכון ( 12 כיתות החודש של המבחן האחרון ) לפי המאוחר, 40% מ - 380 $ , דהיינו 152 $ . (2) אחר כך עד הגיע הבתהקטנה לגיל 18 שנים (או סיום התיכון ) לפי המאוחר ) 33.3% מ - 380 $ דהיינו 126 $ . ד. השתתפות האב במדור תהייה בשיעור 50% מהסכומים הנ"ל . 53. אופן התשלום - א. זהו המקרה הראוי לקבוע תשלום באופן חד פעמי, ב סכום אחד כולל, מראש, בגין כל התקופה בה עתידה להיות הוצאה עבור מדור הבנות, בדרך של קיזוז הסכום מחלקו של הבעל בתמורה ממכירת הדירה אילו נמכרה. על פי חוק המקרקעין על בית המשפט להיווכח כי לילדי בני הזוג ולבן הזוג המחזיק בהם נמצא הסדר מגורים אחר, לרבות הסדר ביניים לתקופה שיקבע. מילות החוק :"כל עוד לא נוכח" וכן : "לתקופה שיקבע " ולא "לכל התקופה " אשר לגביה חייב בן הזג במדור הזכאים לכך . ב. בית המשפט נידרש למעשה לאזן בין אינטרסים . מחד האינטרס של הילדים הזכאים למדור האוחזים בפס"ד שיש בו חיוב במדור לטובתם , להסדרת אותו מדור הבטחתו , ומאידך האינטרס של החייב בתשלום מדור לקבל את חלקו בתמורה עת נמכר נכס אשר יש לו בו זכויות . למעשה לשני הצדדים , בעלי האינטרסים , זכויות קיניניות שיש לאזן ביניהן על פי חוק : יסוד כבוד האדם וחירותו . סעיף 40 א' הוא סעיף הקובע הסדר ספציפי ובו הוראה בדבר העדפת האינטרסים של הקטינים להסדרת מגוריהם בעת עריכת איזון האינטרסים . בחינת פגיעה מותרת על פי סעיף 8 לחוק היסוד הנ"ל , הכל במידה ולתכלית ראויה . לא מדובר בהעדפה מוחלטת המאיינת את זכות האב אלא בעריכת איזון . העדפה נתונה לשיקול בית המשפט לכל מקרה לנסיבותיו . 54. שקלתי הנתונים של העניין לפני ונסיבותיו לרבות הסכומים שנקבעו למדור הקטינות, תקופת החיוב (סך הכל כשנתיים לשתי בנות ועוד 8 שנים לבת אחת ), יכולת הבעל לעמוד בחיוב והסכנה שיתחמק מלמלא את החיוב . מהחומר שלפני שוכנעתי כי יהיה קושי בגביית הסכום שיפסק למדור הבנות ושהאב ינסה להתחמק מלמלא את החיוב או לא ימלאו . האב , הבעל , עשה כבר נסיון להבריח רכוש (למכור את מכונית בנה"ז ) . האב טוען להכנסה לא גבוהה ולפיכך עלול לטעון שהוא מתקשה לשלם מזונות , את הוצאותיו וגם מדור. לאמור יש להוסיף ולהביא בחשבון שכאשר מבקשים לשכור דירה/בית, נדרש השוכר לשלם כסף מראש לתקופה מסויימת ,לפעמים לשנה או לחצי שנה . כמו כן אין זה ראוי ורצוי שילדים יטלטלו כל שנה מדירה לדירה וישנו את סביבת מגוריהם . ראוי שיתגררו בדירה , אפילו שכורה , פרק זמן ארוך משנה. היוצא מהאמור שראוי במקרה זה לחייב בתשלום מלא מראש , להבטחת המדור . 55. לא מצאתי במסגרת פירוק השיתוף בדירה להורות על ניכוי סך 34,000 ₪ שהאשה טוענת כי בנה"ז קיבלו הלוואה מאימה . מבלי להכריע לכאן או לכאן, היריבה הנכונה לטענה זו של הלוואה היא אם האישה . החוב הוא לאם האשה, שלא היתה צד להליך בפני . האשה לא הצביעה על זכותה לתבוע את חוב ההלוואה מהבעל. אם ולכשתוגש תובענה ע"י אם האשה היא תתברר. סיכומו של דבר 56. נדחיית הבקשה להורות על בדיקת אבהות הנתבע ביחס לבת הקטנה וכן טענתו שאינו אביה . 57. א. הנתבע ישלם השתתפות במזונות קבועים של הבנות את הסכום שנקבע כמזונות זמניים בהחלטה מ - 2.5.2000 , עפ"י תנאי ההצמדה שנקבעו שם , כשבנוסף תשולם קצבת הילדים מאת המל"ל וכל הטבה אחרת בגין הבנות לאם . ב. בנוסף ישא הנתבע במחצית ההוצאות הרפואיות של הבנות, כולל ריפוי שיניים , שאינן מכוסות ע"י ביטוח הבריאות הממלכתי , מאז הגשת התביעה (27.2.00 ) ולאחריה , כנגד חשבונית /קבלה, מייד עם דרישה . דין התשלום כדין מזונות . ג. אין באמור כדי לגרוע מחובתו של הנתבע לשאת במחצית המשכנתא (בניכוי 160 ₪) . ד. התשלומים הנ"ל עד הגיע הבת הגדולה לגיל 18 שנים או עד סיום התיכון (יב כיות החודש האחרון בו מתקיים מבחן ) , לפי המאוחר . לאחר מועד זה יהיו דמי המזונות שישלם האב עבור הבת הקטנה 900 ₪ עפ"י תנאי ההצמדה שבסעיף א' ויחול האמור בסעיף ב' לגביה. לא הרי מזונות שתי בנות כמזונות בת אחת.החישוב אינו אריתמטי בהכרח. לגבי סעיף ג', אם הדירה לא תמכר , הניכוי ממחצית המשכנתא שעל הנתבע לשאת - 50 ₪ . 58. א. דירת הצדדים תמכר למרבה במחיר בשוק החופשי , כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ ונקיה מכל חוב ושעבוד . ב. מכספי התמורה תסולק תחילה המשכנתא וישולמו הוצאות המכירה. ג. לאחר מכן מחצית התמורה שתיוותר תמסר לאישה. ד. אחר כך היתרה תמסר לבעל אולם ממנה ינוכה מראש עבור מדור הקטינות - סך 80 $ בש"ח כפול מספר החודשים מאז פינוי הדירה ועד הגיע הבת הגדולה לגיל 18 או סיום התיכון, לפי המאוחר , ומאותו מועד סך 65 $ בש"ח כפול מספר החודשים עד הגיע הבת הקטנה לגיל 18 שנים או עד סיום התיכון לפי המאוחר. מחלקו של הבעל ינוכה כל חוב מזונות שיצטבר אם יצטבר או חוב אחר על פי פסק דין זה ולא שולם עד אז. 59. מהמועד בו ישולם המדור כאמור בסעיף 58 לעיל יהיו דמי המזונות שישלם הבעל 1240 ₪ כערכם אז) ומהגיע הבת הגדולה לגיל 18 או לסיום התיכון , לפי המאוחר , 850 ₪ (כערכם אז). 60. אני ממנה את ב"כ הצדדים כונסי נכסים למכירת הדירה וזאת החל מתום 6 חודשים ממועד מתן פס"ד זה . בתקופה של 6 חודשים ניתנת לצדדים הזדמנות למכור את הדירה בעצמם . כל צד ישא בשכר עוה"ד הכונס , מטעמו. יודיע מי מהכונסים שאין שיתוף פעולה , ימונה כונס נכסים , אחד, אחר, במקום ב"כ הצדדים . 61. הנתבע ישלם הוצאות משפט לאם הקטינות , התובעת בתביעה לפירוק שיתוף , סך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ ועוד סך 2000 ₪ לב"כ הי"מ (משרד העבודה והרווחה) בצירוף מ.ע.מ. חוות דעת מומחהמומחהחוות דעתאבהות / בדיקת רקמות