חזקת השיתוף - מועד תחילת חיים משותפים

בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה מתי חדלו הצדדים לחיות חיים משותפים, לצורך קיום חזקת השיתוף ביניהם. חשיבות קביעת המועד נעוצה בטענות הנוגדות של הצדדים; טוענת התובעת כי משהסתיים השיתוף בתחילות שנות ה- 80, סכומי הפנסיה של הנתבע שימשו אך ורק לו, ולכן היא זכאית לגבות ממנו את כל הסכומים שהוא קיבל מאז אותם שנים; מאידך הנתבע מצידו טוען שהצדדים חיו בשיתוף כלכלי, כל הכלכלה המשפחתית וכל הרכישות, כולל רכב והחלפת דירות, שיפוצים לבית ורכישות משותפות נעשו מתוך כספיהם המשותפים של בני הזוג, ולכן אין התובעת זכאית לקבל כל סכום מהפנסיה שלו, לפחות עד שנת 94. להלן פסק דין בנושא חזקת השיתוף - מועד תחילת חיים משותפים: פסק דין 1. בפני תביעה שעניינה החזקת רכוש בין בני זוג. 2.(א) התיק מעיד כמאה עדים על יתרונות השיטה של איחוד הליכים במשפחה אחת אצל שופט אחד בערכאה אחת, לאור חוק בית המשפט לענייניי משפחה התשנ"ה - 1995. מדובר בבני בני זוג שנישאו ב- 1972, ומאז 1980 ניהלו ביניהם הליכים מהליכים שונים בין בתי המשפט השונים. (ב) התביעה הנוכחית נובעת משני פסקי דין, האחד במ"א 210/95 בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן: פסקי דין מחוזי), שם אישר כב' השופט ברנר את ההסדר בין הצדדים, לפיו: "הוסכם עלינו המלצת בית המשפט על פיה ישלם הנתבע לתובעת מזונות בסכום של 1,000.- ש"ח לחודש זאת החל מ- 3/9/95 ואילך. סכום זה ישולם בכל 3 לחודש גריגוריאני ויהא צמוד למדד יוקר מחיה הידוע כיום. העדכון אחת לכל 3 חודשים. התשלום הזה ימשך עד שתוכרע תביעת התובעת בזכותה למחצית הפנסיה של הנתבע, ואם תזכה בתביעה זו יפסק התשלום הזה, ובמקומו יבוא הסכום המגיע לה לפי פסק הדין בעניין הפנסיה, או עד ליום שבו יתגרשו בני הזוג, לפי המוקדם מבין השניים". כך לפי הודעת ב"כ הצדדים לבית משפט מחוזי, אשר קיבל תוקף של פסק דין. פסק הדין השני בנושא הוא אשר ניתן בת"א 24659/94 ביום י"ג ניסן תשנ"ו 2/4/96, בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת כהנא). (להלן - פסק דין שלום) קבעה השופטת המלומדת כי מגיע לתובעת מחצית הפנסיה של הנתבע מהמשטרה; וכך קבעה בסעיף 9 לפסק דינה "דעתי היא איפוא כי הפנסיה שמקבל הנתבע מהמשטרה היא בגדר פנסיה ולא בגדר גימלה עקב נזקי גוף, במובן סעיף חוק ( הכוונה לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג - 1973, פ.מ) ואכן הצדדים נישאו לפני 1/1/74, אך הסכימו הצדדים כי צורך חזקת השיתוף, לא יחול השיתוף על נכסים שנובעים מנכות נזקי גוף ואני נעתרת לתביעה במובן זה שאני קובעת שהתובעת זכאית למחצית מזכויות הפנסיה שמקבל הנתבע מהמשטרה. לא הובאו לבית משפט ראיות על הסכום שהוא מקבל ומעבר לכך אין חולק שזכויות הפנסיה של הנתבע ניתנות לאיזון בדיוק כפי שניתנות לאיזון הזכויות שצברה התובעת במהלך שנות עבודתה, ואין חולק שיש גם לקזז זכויות הפנסיה נגד המזונות שמשלם הנתבע (כעולה מהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין בת"א 210/95 (צריך להיות מ"א 210/95) ואשר על כן בפסק דין זה אני קובעת אך ורק את זכותה העקרונית של הנתבעת למחצית מזכויות הפנסיה של הנתבע". 3. אכן התביעה שבפני הוגשה לגבי פרטי רכוש שונים, אך במהלך הדיונים, שהשתרעו על פני שלוש שנים, צומצמה המחלוקת בין הצדדים לשאלות בנוגע לזכויות הפנסיה. ההליכים השתרעו על זמן רב, בין היתר בגלל שינוי בייצוג בעלי הדין, וכן מעובדה שהנתבע לא התייצב לאף דיון, ובינתיים מונה לו אפוטרופוס, כאשר הוכח להנחת דעתי שהנתבע אכן סובל ממחלת רוח. אין כמובן בכך שלנתבע מונה אפוטרופוס כדי לפטור אותו ממתן עדות, ואתייחס בהמשך להעדר התייצבותו ונפקות העדר עדותו בשיקולים למתן פסק דין זה . 4. אין מחלוקת שהנתבע מקבל פנסיה ממשטרת ישראל, וזאת משנת 1982. 5(א) הצדדים ניהלו הליכים משפטיים ביניהם החל משנת 1981; הליכים אלה היו בענייני מזונות וטענות בעניין אלימות, וטענות נוספות; לבסוף הנתבע עזב את הבית ב- 1994. (ב) בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה מתי חדלו הצדדים לחיות חיים משותפים, לצורך קיום חזקת השיתוף ביניהם. חשיבות קביעת המועד נעוצה בטענות הנוגדות של הצדדים; טוענת התובעת כי משהסתיים השיתוף בתחילות שנות ה- 80, סכומי הפנסיה של הנתבע שימשו אך ורק לו, ולכן היא זכאית לגבות ממנו את כל הסכומים שהוא קיבל מאז אותם שנים; מאידך הנתבע מצידו טוען שהצדדים חיו בשיתוף כלכלי, כל הכלכלה המשפחתית וכל הרכישות, כולל רכב והחלפת דירות, שיפוצים לבית ורכישות משותפות נעשו מתוך כספיהם המשותפים של בני הזוג, ולכן אין התובעת זכאית לקבל כל סכום מהפנסיה שלו, לפחות עד שנת 94. (ג) יש להבהיר נקודה חשובה כבר בשלב זה. יש הפרדה בין זכאות אשה למזונותיה לבין הזכאות של בן זוג לשיתוף בנכסים של בן הזוג השני. זכאות למזונות קיימת כל עוד הנישואין קיימים; ואילו הזכאות לשיתוף בסכומי הפנסיה יכולה להתקיים גם לאחר הגירושין, מהסיבה שמדובר ברכוש שהצטבר במהלך הנישואין, ואין נפקא מינא שמדובר ברכוש שמגיע לבן הזוג בתשלומים בשיעורים חודשיים ולא כמקשה אחת. (ד) ואמנם הצדדים בהליך זה ראו לנכון להסכים, בהליך שהתנהל בבית משפט מחוזי, שתפוג זכאותה של התובעת למזונות אם וכאשר יקבע שהיא זכאית לזכויות מהפנסיה, וכאשר בית משפט השלום החליט שאכן האישה זכאית עקרונית למחצית הפנסיה המשתלמת לנתבע, על בית משפט זה להחליט שהזכאות של התובעת היא למחצית הפנסיה, ולא למזונות, החל ממועד מסוים. (ה) ניתן להוסיף שאלמלא ההסכם בין הצדדים, אין בהכרח פסול בכך שאישה תקבל גם מחצית הפנסיה, בעקבות טענותיה הרכושיות בעקבות חזקת השיתוף, וגם מזונות, בהיותה אישתו של בעלה; כמובן יובא בחשבון בחישוב המזונות מחצית הפנסיה של האיש כהכנסתו. 6(א) במהלך הדיונים בפני הועלו טענות שונות; אין בכוונתי להתייחס אלא לטענות שהן הכרחיות להכרעה והרשיעה כולה. (ב) אני דוחה את הטענה שהתובעת השהתה ללא צורך את הגשת תביעתה; היא טענה בהליכי המזונות שהנתבע מקבל פנסיה, במקביל טענה שהנתבע תמיד אמר לה שהוא מקבל קיצבת נכות; אולם בעניין התביעה הרכושית עלה הנושא כפי שעלה, ולא נראה שנפגעו זכויותיו של הנתבע מעצם מועד העלאת הטענה בעניין הזכויות הרכושיות; עובדה היא שהעניין בא לידי ביטוי בהליכים בבית משפט מחוזי ב- 1995 ובבית משפט השלום ב- 1996. (ג) אינני רואה חשיבות לצורה בה ניסח ב"כ הנתבע את טענת הקיזוז; מתוך פסק הדין של בית משפט השלום ברור שהאיש זכאי למחצית זכויות הפנסיה של התובעת, וניתן יהיה ללא קושי להגיע לכימות הסכום המגיע לנתבע. (ד) הטענה המרכזית של הנתבע היא כאמור שבמהלך החיים המשותפים, אשר השתרעו עד למועד הפרידה בפועל 1994, הכנסותיו מהפנסיה הוכנסו למשק המשותף, ושימשו לבני הזוג. לדעתי צודק הוא בטענה העיקרית הזאת, אם כי נשארה מחלוקת בדבר סיום ההסדר המשותף. מסקנה זו נעוצה בכך שלפי דבריה של התובעת, היא עבדה והרוויחה סכומים מזעריים אם בכלל, במשך רוב שנות הנישואין, בהיותה עסוקה בגידול הילדים. כך נובע מעדותה בתביעת המזונות, מ"א 669/86, 1160/92, 210/95; מאידך, העידה בדבר רכישת רכב, הרחבת הדירה, החלפת הדירה בדירה אחרת ( תוך תוספת סכום, אשר לשיטתה 1,000.- דולר ולשיטת הנתבע 4,000.- דולר), ורכישת תכשיטים. לא יתכן שהוצאות בהיקף האמור נעשו אך ורק מהכנסותיה; לא נודע לבית המשפט על רכוש אחר או מקורות אחרים של התובעת למימון דברים האלה; והמסקנה הסבירה היחידה היא ששמשו כספים מאת הנתבע לצרכים ולרכישות האלה. יתכן שהיה די בהכנסות האישה התובעת כדי לכסות את הצרכים ההכרחיים, של הוצאות מדור וכלכלה לה ולילדיה; אך לא יתכן שהכנסתה הספיקה גם לרכישות החלפות והרחבות כפי שהיא בעצמה העידה. הנתבעת העידה גם בחקירה נגדית על כך שהשתמשה בשיקים משוכים על חשבון משותף של בני הזוג, עוד בשנת 1992. שיקים אלה הוצגו במ"א 1160/92; באותו הליך העידה התובעת: "ש. אם אני אומר שכל המשכורת נכנסה לחשבון המשותף ת. זה לא נכון, חוץ מפנסיה". השיקים היו לפקודת גורמים שונים, כולל חנויות היפר שוק, ועד בית, מרכז הזול, כהן אהרון, ברכת רחל; משמעות הדבר, שימוש בחשבון משותף בבנק לאומי לישראל בע"מ לצרכים משותפים של הבית. (ה) לאור האמור, יש לקבל את טענת הנתבע, אף כי לא העיד בפני, ועל בסיס דברי התובעת עצמה, ומהמסמכים עליהם היא חתמה שסכומי הפנסיה אכן נתקבלו ושמשו לבני הזוג לצורכיהם המשותפים ושל משפחתם, לפחות עד שנת 1992, אם לא מעבר לכך. (ו) קביעה זו אינה מצדיקה כמובן את המסקנה שיש לדחות את התביעה; הסכום המגיע לתובעת, היא באופן ברור, מחצית הסכומים ששולמו לנתבע, וממשיכים להיות משולמים לנתבע, החל מיום הפירוד. בהעדר ראיה ממשית אחרת, יש ביום 8/3/94 מועד בו נתן הנתבע תצהיר בהליכים בת"א 1402/93 בבית משפט השלום בירושלים בו הצהיר כי אין שיתוף בנכסים. הוא לא יכול לסגת מהצהרה זו, כי מדובר בהודאת בעל דין. אכן כב' השופט א. כהן בפסק דינו בת"א 4120/93 קבע: " כי העובדה כי משכורתם של התובעת והנתבע נכנסה לחשבונות בנק משותפים אין בה כדי לסתור את החזקה בדבר איחוד השיתוף" והשופט המלומד קבע בעלות בחלקים שווים של רכב של בעלי הדין. בהעדר עדות של הנתבע, ניתן לקבוע את מועד סיום השיתוף על בסיס השיקים בחשבון המשותף, ולצורך העניין אני קובע יום 31/12/92 כמועד סיום השיתוף. 7. לאור האמור אני נעתר לתביעה במובן זה, שאני קובע שהתובעת זכאית למחצית הסכומים ששולמו בגין הפנסיה של הנתבע ממשטרת ישראל, החל מיום 01/01/93 ואילך, ויש לקזז מסכום זה את הסכומים שקיבלה התובעת, אם קיבלה אחרי מועד זה, בגין פיצויי פיטורין פנסיה והטבות סוציאליות אחרות, בגין עבודתה במשך הנישואין ועד למועד האמור. יש גם להביא בחשבון קיזוז סכומים ששולמו בתור מזונות, אם שולמו בפועל מאותו המועד האמור. באי כוח הצדדים מתבקשים להגיש הודעה מוסכמת בדבר הסכומים על מנת שהדבר יובא לידי ביטוי בפסיקתא. זאת יעשו תוך 30 יום מהיום. 8. לאור התוצאה, כאשר התביעה הוגשה מלכתחילה על סך 400,000.- ש"ח, עבור סכומי פנסיה משנת 1981, פיצויים, ביטוח חיים, וכד', והתוצאה נמוכה מכך בהרבה; ואילו הנתבע הכביד על ההליכים, בכך שלא התייצב, כאשר סבורני שלא הוכח שאינו מסוגל להתייצב; מסיבות אלה, כל צד ישא בהוצאותיו המשפטיות בגין ההליך. משרד הפניםהלכת השיתוףחיים משותפים