להלן החלטה בנושא סירוב להתגרש כדי לקבל מזונות: החלטה 1. הצדדים עשו ביניהם הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 9.9.99. 2. ביום 28.6.99 ניתנה החלטה לפיה המבקש חוייב במזונות זמניים למשיבה ולבנם הקטין. 3. המבקש טוען שהמשיבה מסרבת להתגרש, רק כדי להמשיך ולקבל מזונות. 4. למשיבה, בתגובתה, אין כל נימוק ענייני מדוע היא איננה מכבדת את ההסכם ואינה מתגרשת בהסכמה. 5. הסכם הגירושין אינו מתייחס למזונות האשה, אולם משניתן לו תוקף של פסק דין משתמע מכך, כי תביעת המזונות של האשה הסתיימה. יתר על כן, ההסכם כולל התייחסות מפורשת למזונות הקטין ונקבע כי מזונות הקטין יקבעו ע"י בית המשפט עפ"י סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) (סעיף 4) כמו כן נקבע בסעיף 8 להסכם, כי "פרט לאמור בהסכם זה אין לצדדים תביעות או טענות אחד כלפי משנהו, לרבות זכויות של הבעל במקום עבודתו". מכאן שניתן לקרוא לתוך ההסכם תנאי מכללא, לפיו החיוב במזונות האשה יפסק ביום סידור הגט. על תנאי מכללא זה ניתן ללמוד מדברי ב"כ האשה כדלהלן: "עד הגירושין מגיע לאשה מזונות" (ר' עמ' 2 ש' 10). ב"כ הצדדים הודיעו לבית המשפט: "הצדדים מסכימים להתגרש. אין להם רכוש. אין להם טענות אחד כלפי משנהו למעט הסכמה שהוא ישלם מזונות האישה עד הגירושין וכן ישלם מזונות הילד לפי מה שבית המשפט יפסוק". (ר' עמ' 1 ש' 15-12). הדברים נאמרו עובר לעשיית ההסכם ולאישורו. 6. האשה לא ביקשה לקיים הוכחות בתביעת המזונות שלה ומכאן ניתן להסיק כי היא הסכימה, כי תביעתה למזונות הגיעה לכלל סיום. 7. מזונות זמניים, דינם ככל סעד זמני, כך שאם התביעה העיקרית לא עומדת להתברר, אין מקום להשאיר סעד זמני על כנו ללא קץ. 8. אני סבור שכאשר נעשה הסכם הגירושין שבו הצדדים הביעו את הסכמתם להתגרש וכן הסכימו כי המזונות ישולמו עד מועד סידור הגט וכאשר האשה מסכימה לקבל גט ולוותר על המזונות מיום סידור הגט - חובת הצדק מחייבת לבטל את המזונות הזמניים שנפסקו לה, כאשר היא משנה את דעתה ומסרבת להתגרש ללא כל סיבה סבירה. 9. עקרון תום הלב מחייב שאשה שהסכימה להתגרש ושחזרה בה ללא כל נימוק סביר ושלא ביקשה לבטל את הסכם הגירושין, לא תהיה זכאית למזונות זמניים. 10. כידוע, "תביעת גירושין ותביעת מזונות הם דבר והיפוכו" כדברי השופט ש. לוין (כתוארו אז) (ר' ע"א 246/81 גוטהילף נ' גוטהילף, דפ"י לו (4) 673, דינים עליון, עמ' 6 ור' גם ע"א 68/83 הרמן נ' הרמן פד"י לז (4) 414, דינים עליון, עמ' 4 - 6) והוא הדין לגבי הסכמה להתגרש שקיבלה תוקף של פסק דין. כידוע, תביעת גירושין שטרם הוכרעה מונעת דיון במזונות קבועים, אולם מקנה זכות לבקש מזונות זמניים (ר' פרשת הרמן הנ"ל) בין בבית הדין הרבני ובין בבית המשפט האזרחי. כידוע, בחיוב אשה להתגרש על כורחה, היא מאבדת את זכותה למזונות מרגע שבית הדין קובע כי היא מסרבת לקבל את הגט למרות החיוב (ר' ע"מ 41/96 (ת"א) כבירי נ' כבירי וע"מ 1039/99 (ת"א) זקס נ' זקס) או כאשר בית הדין קובע שהאשה מורדת (ר' תמ"א (ת"א) 3034/84 נוימולר נ' נוימולר, פס"מ, תשמ"ז א', 160). אולם אין זה המצב אשר האשה עצמה הסכימה להתגרש והסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין והאשה לא ביקשה לבטל את הסכם הגירושין, במצב דברים כזה, האשה שללה במו ידיה את זכותה למזונות, מאותו מועד שבוע הודיעה על סירובה להתגרש. בפרשת הרמן נאמר ע"י השופט בך כי "דינה של התביעה למזונות להתבטל מאליה אם תביעת הגירושין בבית הדין תתקבל" (ר' דינים עליון, עמ' 5). דינה של הסכמתה של האשה להתגרש, כאשר הבעל מסכים לכך, והסכמתם ניתנה בפני בית המשפט שאישר את הסכם הגירושין ונתן לו תוקף של פסק דין, הוא כדין תביעת גירושין שהיא הגישה לבית הדין ושנתקבלה על ידו. 11. לפיכך אני קובע כי ההחלטה בדבר המזונות הזמניים תחול עד יום 1.4.00, מועד בו האשה הודיעה לבית הדין הרבני כי היא לא מוכנה להתגרש וסירבה לתת נימוק לכך וממועד זה היא מתבטלת. 12. המשיבה תשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח ועוד מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מזונות