עיקול על נכסים של ההורים

להלן החלטה בנושא עיקול על נכסים של ההורים: החלטה החלטה זו עניינה בקשת הנתבע לצמצם עיקולים זמניים שהוטלו על נכסיו וכספיו. בתביעה העיקרית התובעים הם שלושה מילדיו של הנתבע מנישואיו הראשונים, והם תובעים את אביהם לסעד מכח חזקת השיתוף. לטענת התובעים, לאמם המנוחה בעלות בנכסיו של האב והם, כיורשיה, זכאים לחלקם בנכסים אלו. כיום נשוי הנתבע שנית ולו בן קטין מנישואין אלו. טרם הסתיים שלב ההוכחות בתיק העיקרי. התובעים הגישו בקשה למתן צו עיקול זמני על "... נכסי דלא ניידי, כספים, זכויות לקבלת כספים וכל זכות אחרת..." ששייכים או מגיעים למשיבים ונמצאים בידיהם או בידי אחרים (בש"א 52312/00). התובעים נימקו בקשתם בכך שקיים חשש לסיכול תביעתם, בכך שאביהם יבריח את הנכסים שלטענתם שייכים לעזבון אמם, וימנע מהם את האפשרות לקבל את חלקם כיורשיה. בהחלטתי מיום 13.6.00, הוריתי כי יוטלו עיקולים זמניים כמבוקש, אך לא יוטלו על חשבונות עו"ש. ביום 25.10.00 הופיעו הצדדים בפני, וקבעתי כי: "לאור הסכמות הצדדים, אני מורה כי העיקולים בבנק דיסקונט לישראל בע"מ ובבנק הפועלים בע"מ לא יחולו על כספי קצבת הילדים מהמוסד לבטוח לאומי ולא על כספי קצבה או פנסיה שמקבל המבקש..." 7. ביום 21.6.01 ערכתי דיון הוכחות בבקשה גופה, לצימצום העיקולים, כאשר למעשה מבקש הנתבע להסיר את העיקול משני חשבונות בנק שברשותו, האחד בבנק הפועלים והאחד בבנק דיסקונט. לטענת הנתבע, הסכום הכולל בחשבונות אלו לא עולה על 50,000 ש"ח והכסף נחוץ לו לניהול שוטף של חייו, לפרנסתו ולפרנסת אשתו ובנו הקטין. 8. טוענים התובעים כי קיימים כספים רבים, אשר האב מעלים או מבריח מפניהם, במטרה לשלול מהם את זכותם בירושת אמם. 9. כאמור, התביעה העיקרית בתיק זה, הוגשה ביום 13.6.00 ועניינה בקשה לפסק דין הצהרתי לפיו מחצית נכסי הנתבע שייכים לעזבון האם. כתב התביעה המתוקן, שהוגש ביום 30.5.01, מתייחס גם הוא למתן פסיקה הצהרתית לגבי זכות העזבון, ומכוחו זכות התובעים וילדיו האחרים של הנתבע, בנכסים השייכים לנתבע. במסמך זה מדובר על כך כי "...כל נכסי הנתבע ובמיוחד המקרקעין..." שייכים בשלמותם (ולא במחציתם) לעזבון האם. אכן נטען כי הנתבע העביר כספי המנוחה לאשתו השניה ועל שם בנו מהנישואין השניים, וכי התובעים זכאים לכספים אלה; אולם אין ראיה מהימנה לכאורה לחלק זה של התביעה. 10. בדיון ההוכחות שנערך בעניין צימצום העיקולים ביום 21.6.01, טען ב"כ התובעים (המשיבים) כי התביעה הנוכחית היא תביעה כספית, במסגרת איזון משאבים, שמוערכת בסדר גודל של 1.5 מיליון דולר, בנוסף לנדל"ן. ציינתי אז כי: "..התברר כי התובעים, המשיבים מעמידים את השווי הכספי של תביעתם על 1.5 מיליון דולר, נוסף על הנדל"ן. אולם עיון בכתב התביעה המקורי מצביע על עתירה לסעד הצהרתי... גם בכתב התביעה המתוקן, מופיעה עתירה לסעד הצהרתי ולא לסעד כספי. כמובן יתכן שבמסגרת הנכסים שבידי או שהיו בידי התובע, התגלו נכסים מלבד הנדל"ן אשר לגביהם הוטלו עיקולים וצווי מניעה." 11. ובהמשך, בהתייחס לבקשה שבפני, לביטול העיקולים, הערתי כי: ".. אין זה רלוונטי מתי ומאיזה מקור נצברו כספים אלה כי בקשה לעיקול נועדה להועיד נכסים לפרעון פסק דין אם יינתן לטובת התובעים. בעניין דנן, יש להניח שאם יצליחו התובעים בתביעתם, סכום הוצאות המשפט יעלה על 50,000 ש"ח. משמעות הדבר, לכאורה יש מקום לעיקולים." 12. כאמור, מטרת החלטה זו היא לקבוע האם ניתן לצמצם את העיקולים שהוטלו על נכסי הנתבע, נוכח מהות התביעה העיקרית, תוך הבטחת אפשרות מימושה לתובעים מחד, וצמצום נזק לנתבע מאידך. 13. באשר לנכסי המקרקעין הנדונים בתביעה: גם אם יתקבלו טענות התובעים במלואן, ואף אם נתייחס לנוסח כתב התביעה המתוקן, המדבר על הצהרת זכותה של האם בכל נכסי הנתבע, הרי שבסופו של דבר יחלקו ביניהם התובעים וילדיו הנוספים של הנתבע מנישואיו הראשונים, את מחצית הנכסים והזכויות שייקבעו כעזבון האם (סע' 11(א)(1) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965). 14. אשר על כן, העיקולים הקיימים על נכסי המקרקעין הרשומים על שם האב, די בהם כדי להבטיח את תביעת התובעים לגופה, במידה ותוכח. 15. כאמור בהחלטתי הנ"ל, צפוי כי באם תצלח התביעה, יוטלו על הנתבע הוצאות משפט כבדות, שאף הן מהוות סכום שזכאים התובעים להבטחתו; השאלה שבפני היא האם השארת העיקולים על חשבונות הבנק של הנתבע הינה הדרך המתאימה ליצור בטוחה זו. 16. (א) לאחר שקילת הבטחת זכויות התובעים מול הפגיעה האפשרית בנתבע, ומבלי לקבוע דבר לעניין מהימנות טענות הצדדים או סיכויי התביעה לגופה, אני רואה לנכון לבטל את העיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק של הנתבע, כבקשתו. (ב) כאמור, העתירה בכתב התביעה המתוקן אינה כוללת תביעה לסכום כסף. לכן השאלה העומדת בפני היא האם יש לעקל כספי הנתבע לצורך הבטחת הוצאות המשפט של התובעים. (ג) לדעתי, בתשובה לשאלה זו יש לענות בשלילה. ראשית, על פי תקנה 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984: "לא ינתן עיקול אלא בתובענה לסכום כסף...". לא די בעתירה להוצאות משפט בתביעה לסעד הצהרתי, כדי להפוך את התביעה לכזו שהיא לסכום כסף.. זאת, כאשר עניין פסיקת הוצאות משפט הוא דבר הנלווה למתן הסעד העיקרי בתביעה, ואיננו חלק מהתובענה; ועוד, פסיקת הוצאות הוא עניין לשיקול דעת בית המשפט ואינו ניתן באופן אוטומטי בעקבות הכרעה לטובת התובע: על פי תקנה 511(א): "בתום דיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לעניין שבפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט..." "אם" - משמע - שיקול דעת, אם כי בהעדר נסיבות מיוחדות יזכה בעל הדין הזוכה בפסיקת הוצאותיו. גם גובה הסכום נתון לשיקול דעת בית המשפט (תקנה 522(ב)). משום שכך, לא יוכל בעל דין להביא ראיות מהימנות כמצוות תקנה 362(א) - בדבר עצם פסיקת ההוצאות - ועל אחת כמה וכמה בעניין גובה ההוצאות. לא אחת, נמנע בית המשפט מפסיקת הוצאות לצד הזוכה - אם בגלל ניהול כושל של התיק, ובזבוז זמנו של בית המשפט ואם מסיבות אחרות. ולא מצאנו שעתירה להוצאות משפט הופכת תובענה לסעד הצהרתי, לתובענה לסכום כסף. 17. על כן, אני קובע כי העיקולים על חשבונות הבנק של הנתבע בבנק הפועלים ובבנק דיסקונט יבוטלו. 18. המשיבים ישלמו למבקש הוצאות הליך זה בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ, כשהסכום צמוד למדד המחירים לצרכן ונושא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. עיקול