התביעה הוגשה על ידי התובעים, על מנת למנוע מנתבע 2, שהוא נושה בחובו של נתבע 1, מלממש עיקול הרשום על נכס מקרקעין מסויים. התובעים טוענים כי ביום 15.7.95 חתם נתבע 1, (הוא החייב) הסכם מכר עם בנו הקטין ועם אימו, במסגרתו התחייב להעביר להם כשבע עשיריות מהנכס הנ"ל. ביום 16.7.95 נרשמה הערת אזהרה על כך בלשכת רישום המקרקעין. הנתבע לא התייצב לדיון. להלן החלטה בנושא פסק דין בהעדר הגנה בבית משפט לענייני משפחה: החלטה 1. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 6.2.02 בהעדרו. המבקש הינו התובע, אשר ידע על מועד הדיון, ולמרות זאת לא התייצב. 2. על פי ההלכה הפסוקה משניתן פסק דין במעמד צד אחד, אין זכות קנויה למבקש לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יבחן את שתי השאלות הבאות: א. מהי הסיבה שגרמה לכך שהמבקש, הוא התובע, לא הופיע לברור משפטו? ב. מהם סיכויי ההצלחה של תביעתו? 3. עוד נקבע כי ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל רב יותר, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת. (ע.א. 3645/92 קלנר נ. לופוביץ פד מז (4) 133). 4. סיבת אי ההתייצבות 4.1 הצדדים נכחו בישיבת קדם משפט ראשונה ביום 6.12.00, ובנוכחותם נקבע התיק לקדם משפט נוסף ביום 15.2.01. כמו כן ניתנה הוראה להגדת תצהירי עדות ראשית. נא ראו התנהגות התובע משלב זה ואילך. 4.2 ביום הדיון, 15.2.01, שולח ב"כ התובעים בקשת דחיה, שכן עדיין לא הגיש תצהיריו (אחור של למעלה מחודש בהגשת התצהירים). התיק נדחה ליום 15.4.01. 4.3 בבוקר יום הדיון, 15.4.01, שולח ב"כ התובעים בקשת דחיה, בשל חג הפסחא. התיק נדחה ליום 28.6.01. (ועדיין לא הוגשו תצהירי התובעים... ללא כל מתן ארכה להגשתם). 4.4 ביום 26.6.01 מגיש ב"כ התובעים בקשת דחייה, בשל כך שהגיש תצהיריו רק ביום 19.6.01, ולכן הצד השני לא יספיק להגיש תצהיריו עד למועד הקדם. התיק נדחה לקדם משפט ליום 12.9.01. בתיק אישור מסירה לב"כ התובעים על מועד הדיון. 4.5 ביום 12.9.01 ב"כ התובעים איננו מתייצב לדיון. סתם כך. ב"כ התובעים נתבקש על ידי בית המשפט להסביר בכתב העדרותו מהדיון והוא השיב כי בשל תקלה משרדית לא נרשם מועד הדיון ביומן המשרד. התיק נקבע לדיון ליום 18.12.01. הודעה על כך נמסרה ישירות מב"כ נתבע 2 לב"כ התובעים. 4.6 ביום 18.12.01 לא התייצב ב"כ התובעים לדיון. סתם כך. באותה ישיבה נפסק כי עליו לשלם הוצאות בסך 1500 ש"ח בתום 30 יום. ב"כ נתבע 2 ביקש לדחות את התביעה. לא נעתרתי. ניתנה התראה על כך כי אם לא יתייצב ב"כ התובעים לישיבה הבאה, ינתן פסק דין הדוחה את התביעה. התיק נקבע לקדם משפט נוסף ליום 6.2.02. ב"כ התובע קיבל הודעה על מועד הישיבה בצרוף פרטיכל הדיון מב"כ נתבע 2. 4.7 ביום 6.2.02 לא התייצב ב"כ התובעים לדיון. סתם כך. ניתן פסק דין במעמד צד אחד. עינינו הרואות. ב"כ התובעים התייצב אך ורק לישיבת קדם המשפט הראשונה. ב"כ התובעים טלטל את התיק אנה ואנה במהלך למעלה משנתיים כאילו היה כדור משחק, מבלי לקדם מאום. התביעה עצמה של ב"כ התובעים באה על מנת לעכב מימוש עיקול על מקרקעין שרשום לזכותו של נתבע 2. במצב דברים זה יש חשיבות מיוחדת לקצב ההתקדמות בתיק, שכן כל אותה תקופה ועד למתן הכרעה, מנוע הנתבע 2 מלממש את העיקול, מכח צו מניעה זמני של כב' השופט ברלינר, מיום 30.1.00. היום טוען ב"כ התובעים בבקשה לביטול פסק הדין, כי המועד של הדיון לא נרשם ביומנו. אין זו טעות חד פעמית. בהתנהגות ב"כ התובעים יש שיטה מכוונת העולה לכדי זלזול בוטה ואפילו לכדי התנהגות שלא בתום לב. וראה דברי כב' השופט לוין לענין זכויות הנתבע ברע"א 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי - "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד". 5. סיכויי הצלחת התביעה 5.1 התביעה הוגשה על ידי התובעים, על מנת למנוע מנתבע 2, שהוא נושה בחובו של נתבע 1, מלממש עיקול הרשום על נכס מקרקעין מסויים. (גוש 19316 חלקה 33). נתבע 1 הוא בן משפחת התובעים (הוא אביו של התובע 1, ובנה של תובעת 2). 5.2 הנכס רשום במשרדי רשם המקרקעין על שם נתבע 1. על הנכס הנ"ל הוטל ונרשם עיקול לטובת נתבע 2, ביום 12.8.99, מכח פסק דין. 5.3 התובעים טוענים כי ביום 15.7.95 חתם נתבע 1, (הוא החייב) הסכם מכר עם בנו הקטין ועם אימו, במסגרתו התחייב להעביר להם כשבע עשיריות מהנכס הנ"ל. ביום 16.7.95 נרשמה הערת אזהרה על כך בלשכת רישום המקרקעין. 5.4 ביום 23.4.98 הוכרז הנתבע 1 כפסול דין ומונה לו אפוטרופוס. 5.5 הצדדים צמצמו ביניהם את המחלוקת האם ההסכם משנת 1995 הינו הסכם אמיתי או שמא למראית עין ונועד להבריח את נכסיו של הנתבע 1. 5.6 מכלול הנסיבות מראה כי סיכויי ההצלחה של התביעה קלושים ביותר. הוצגו תצהירי עדות ראשית של כל העדים לרבות המסמכים עליהם יסתמכו בדיון. l לא הוסברה הנחיצות להעברת הנכס לקטין ולסבתו. l ההסכם נערך בעברית, וב"כ הנתבע 2 טוען כי הסבתא כלל איננה יודעת את השפה העברית. l התובעים לא הראו כי דווחו על העסקה למס שבח וכי שלמו מס או לחלופין קבלו פטור ממס. על אף שהיה עליהם לצרף את כל המסמכים עליהם יסתמכו במהלך הדיון, לא צורפו מסמכים כאלה. על פי סעיף 16 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה) תשכ"ג 1963, לא תוקנה לרוכש כל זכות במקרקעין באם העסקה לא דווחה והיא תחשב כעסקה בטלה. l משנת 95 עד שנת 2000 לא פעלו התובעים לרישום העסקה ברשם המקרקעין. l מאחר ומעורב קטין בעסקה, על פי ס' 20 לחוק הכשרות והאפוטרופסות תשכ"ב 1962, היתה הפעולה טעונה אישור בית המשפט מראש. לא הוצג אישור כזה ולא הוזכר כי היתה פנייה כלשהיא לבית המשפט. 6. המסקנה 6.1 מחד ראינו כי התנהגות התובעים בתיק זה עולה כדי זלזול בוטה, ואף יש בה משום העדר תום לב. "כידוע מתייחס בית המשפט ברוחב לב אל בקשת ביטול של פסק דין, אך הוא לא ייעתר לה כדבר שבשגרה. תובע הבא לפני בית המשפט מקבל עימו חובות מסויימות כלפי בית המשפט וכלפי יריבו ואם הוא מזלזל במילויין, עליו לשאת בתוצאות" (ע.א. 2694/92 אינג' פבר נ. הסוכנות היהודית לארץ ישראל). 6.2 סיכויי התביעה קלושים. 6.3 בשקלול האיזונים הנדרשים, וכן נוכח העובדה שמדובר בזכויות במקרקעין שיש להן אופי קנייני, על בית המשפט להביא בחשבון לא רק את האינטרסים של התובע, אלא גם את האינטרסים של הנתבע. אם רצו התובעים למצות זכותם על פי דין, היו עושים זאת כבר במהלך השנתיים שחלפו להם, משום מה, ללא כל מעש מצידם. ניתנו לתובעים שפע של הזדמנויות על מנת למצות זכותם ל"יומם בבית המשפט". אין לעשות שימוש בהגשת תביעה לבית המשפט כדי להשיג מחד צו מניעה זמני ומאידך להמנע מדיון ענייני במשך שנים, כשבמשך כל אותו זמן נפגעת לכאורה זכות הנתבע. 6.4 לפיכך, לא מצאתי לנכון להעתר לבקשת ב"כ התובעים ולבטל את פסק הדין שניתן בהעדר ביום 6.2.02. 6.5 התובעים, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות בקשה זו בסך של 1500 ש"ח + מע"מ שישולמו לב"כ נתבע 2 בתוך 30 יום מהיום.פסק דין בהעדר הגנהבית המשפט לענייני משפחה