להלן החלטה בנושא תביעה לחלוקת רכוש - סמכות עניינית: החלטה 1. נושא החלטה זו: שאלת סמכות בית משפט זה לדון בתביעה, אותה הגישה אישה נגד בעלה בנושא רכוש. התביעה היא לחלוקת רכוש, והעתירה היא : - "א. להורות לנתבע ליתן בתצהיר בדרך של גילוי מסמכים פירוט של כל הכנסותיו, השקעותיו, בין בחסכונות, ביטוחים וקופות גמל וכיוב' ובין בנכסים דלא ניידי, וכן ליתן פירוט מדוייק של מצב חברות הדפוס שבבעלותו לרבות דוחות הכנסה, דוחות בוחן ודוחות שנתיים, ערך ציוד ונכסים, וכל חומר רלוונטי אחר, וכל אלה בצירוף מסמכים מתאימים, החל מיום הנישואים - 21.12.87. ב. להורות על פירוק השיתוף בכל הרכוש וההון בדרך של מכירה ו/או חלוקה בעין בין בני הזוג שווה בשווה". תביעה זו הוגשה לבית המשפט ביום 23.12.99. 2. העתירה בפניי היא לדחות את התביעה על הסף, בטענה שאין לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה. המבקש, שהוא הנתבע, הגיש ביום יד' כסלו תש"ס, 23.11.99, חודש לפני הגשת התביעה בבית משפט זה, תביעה שהעתירה בה היא: "א. לחייב את האישה בגט... ב. לקבוע כי הילדים יהיו בחזקת התובע. ג. לקבוע כי חינוך הילדים יהיה דתי חרדי.... ד. לקבוע כי לגבי הרכוש של הצדדים יחול האמור בסעיף 25 לעיל..." בסעיף 25 לכתב התביעה בבית הדין הרבני נאמר כך: "התובע כורך בתביעתו את נושא הרכוש כדלקמן: א. כאשר נישאו הצדדים זה לזו היה לתובע דירה משינואים הקודמים והוא היה בעל מניות בדפוס ד. (75%) ואחיו א. היה והינו בעל 25% מהמניות. ב. במשך כל שנות נישואיהם לא רכשו הצדדים דירה משותפת (לפני מספר שנים ניסה התובע לרכוש דירה בעמותה בבניה בשכונת מלחה ירושלים, אך התובע לא עמד בתנאי המימון הקשים, והדירה נמכרה והוחזרו החובות). ג. לתובע ולנתבעת אין רכוש משותף ואין חשבון בבנק משותף. ד. הדבר היחיד המשותף לבני הזוג הוא תכולת הבית. ה. התובע יטען כי בנסיבות אלה יש ליתן פס"ד המצהיר ומבהיר כי הדפוס והכספים ע"ש התובע הם רכושו של התובע, והכספים בחשבון הבנק הנפרד של הנתבעת, הוא רכוש הנתבעת, וכי תכולת הבית תחולק בין הצדדים בחלקים שווים". 3. (א) לדעתי יש חשיבות רבה בכך שאין בסעיף האמור התייחסות לרכוש מעבר לזכויות בדפוס, העדר דירה, העדר רכוש משותף או חשבון בנק משותף, והטענה כי "הדבר היחיד המשותף לבני הזוג הוא רכוש הבית". ויש לדייק: אין כאן מצב בו התביעה התייחסה לכל רכוש, אם כי בהעדר פירוט: בעניין זה מקובלת עלי הגישה, לפי הילכת מנדלברג (ע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג פד"י מט (5) 171), בו נקבע כי "אף כתב תביעה אשר איננו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות" (וראה גם ע"א 739/87 רע"א 397/87 בבלי נ' בבלי תקדין עליון 89(3) 1049). אולם בענייננו, המבקש לא כרך בפירוש את כל הרכוש, אלא בדרך של שלילה: "הדבר היחיד המשותף לבני הזוג הוא תכולת הבית", ובעתירתו ביקש שבית המשפט: "לגבי הרכוש של הצדדים יחול האמור בסעיף 25 לעיל", וסיעף 25(ה) מאוד מדוייק בלשונו. (ב) עוד יצויין כי ביום 23.12.99 הגישה המשיבה כתב הגנה לתביעה בבית הדין הרבני (ובו ביום הוגשה התביעה בעניין זה בענייני רכוש), וטענה - סעיף 22 לכתב הגנתה: "נושא הרכוש נכרך שלא כדין ובחוסר כנות לתביעה זו ובית המשפט לענייני משפחה ידון בכך". (ג) הוראת החוק ששייכת לעניין היא סעיף 3 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניינים (נישואים וגירושים) התשי"ג - 1953: "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים... יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות האישה ולילדי הזוג". בים של דיו השתמשו בו בתי המשפט ומלומדים לשאלת הכריכה; בפרט בשאלות כנות תביעת הגירושין, (דבר שאינו שנוי במחלוקת בענייננו) כנות הכריכה ותום הלב של הכורך. (ראה ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי פד"י ל"ד (4) 158 ואח'). (ד) בבש"א 50659/99, תמ"ש 23350/98 פלוני נ' אלמונית תקדין משפחה 99(2) בעמ' 83 תביעת האיש בבית הדין הרבני היתה סתמית למדי: "יש להכריע בחלוקת הרכוש המשותף, זה שנצבר במהלך חיי הנישואין וזה שלא נצבר". סתמית אמרתי, אך כוללנית. על פי ההחלטה האמורה, נדחתה הבקשה לקבוע כי אין לבית משפט סמכות, והייתר בגלל העלמת פרטי הרכוש מעיניי בית הדין. אכן בעניין ע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל פד"י לג' (1) 693 קבע בית משפט העליון כי: "העדר פירוט בתביעת הבעל אין בו כדי לפגוע בסמכות בית הדין הרבני, ועניין זה יכול לבוא על תיקונו במהלך הדיון שם..."; אך בהעדר הכללת כל פרטי הרכוש, הסיקה השופטת המלומדת כי "בפירוט חלקי בו נקב המבקש בתביעת הגירושין, מעיד על העדר כוונה מטעם המבקש לדון בכלל הרכוש, אלא רק בדירת המגורים של בני הזוג, ובבית העסק של אביו ז"ל בלבד, ומלמד כי אין תוכנה של התביעה כברה והיא נעדרת את הכנות הנדרשת ואת המבקש על פי תביעתו". יצויין גם כי בעניין ההוא, נקבע כי הבעל העביר חלק מרכושו על שם אמו, זאת זמן קצר לפני הגשת התביעה לבית הדין. 4. (א) הסתבר במהלך קבלת הסיכומים של באי כוח הצדדים בנושא הסמכות, שהמבקש מודה שקיים מגרש, בבית וגן, אשר לפי טענתו נרכש מכספים שנתקבלו ממכירת דירה בשכונת ארמון הנציב שהיתה שייכת לו לפני נישואיו עם המשיבה. בטענה חילופית שבסיכומי ב"כ המבקש (כאשר כמובן הטענה המרכזית היא שיש לדחות על הסף את התביעה בעניין הרכוש כולה) נאמר: "לחילופין בלבד, ומבלי לגרוע באמור לעיל, נתבקש בית המשפט לקבוע כי כל נושא הרכוש ידונו בבית הדין הרבני, ואילו המגרש בב., והוא בלבד, ידון בפני בית משפט נכבד זה". (ב) תוצאת נקיטת גישה כזו היתה דיון מקביל בענייני רכוש בשתי ערכאות, כאשר יש להניח שחלק מהראיות בעניין, אותן ראיות תהיינה. אולם לגופו של עניין, כאשר טענת המשיבה היא שלא נכרכו כדין כל ענייני רכוש, בית הדין נטול סמכות לדון בכלל בענייני הרכוש. (ג) טוב יעשה מנסח תביעת גירושין בבית הדין הרבני, אשר רצונו לכרוך את ענייני הרכוש, להכניס סעיף סל, ובו ייאמר שבית הדין מוזמן לדון בכל ענייני הרכוש בין בני הזוג. בדרך זאת פתוחה הדרך בכל צד לטעון לפני בית הדין מהם פרטי הרכוש אשר לגביהם מתבקשת הכרעת בית הדין. אז לא תוכל לעלות טענה שפריט רכוש זה או אחר נמצא בסמכות בית משפט. (ד) בענייננו לא די בטענה, כפי שמופיע בסעיף 25(ג) לכתב התביעה של המבקש בבית הדין הרבני: "לתובע ולנתבעת אין רכוש משותף ואין חשבון בנק משותף", כי ייתכן שיש רכוש שרשום על שם בעל דין זה או אחר, אשר על פי הדין החל, יש בכל זאת להכריע שלבעל דין האחר זכויות בו. 5. לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה וקובע כי בכל עניני הרכוש הם בסמכות בית משפט זה. לקדם משפט בתמ"ש 11624/97 ביום ח' חשוון תשס"א, 06.11.00 בשעה 12:00. המבקש ישלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ, כאשר הסכום ישא ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל, ללא קשר עם תוצאות ההליך העיקרי. סמכות ענייניתחלוקת רכוש