המחסום בפני תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הוא האם התביעה הוגשה שלא בתום לב, שכן יריעתם הרחבה של סעיפים 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 הקובע כי בקיום חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה" וסעיף 62 (ב) לחוק האמור, המחיל את הוראת החוק ככל שהדבר מתאים ובשינויים המחויבים גם על פעילות משפטית שאינן בבחינת חוזה, ועל חיובים אשר אינם נובעים מחוזה - פרושה אף על הפעלה זכות פירוק השיתוף במקרקעין ואף במטלטלין. מכאן, שמכח דרישת תום הלב והתנהגות בדרך מקובלת בהפעלה השימוש בזכות, יכול שבית המשפט יפעיל שיקול דעתו ויסרב לבקשה לפירוק שיתוף במקרקעין חרף גישת המחוקק. להלן פסק דין בנושא תום לב בפירוק שיתוף בין בני זוג: פסק דין 1. ראשיתם של ההליכים בין בעלי הדין, הינם בשתי תביעות עיקריות אותן הגישה התובעת 1 (להלן: "האשה") כנגד הנתבע (להלן: "הבעל"), האחת, תביעת מזונות בשמה ובשם שני ילדיהם (להלן: "הקטינים"), והשנייה, תביעת רכושית - לפסק דין הצהרתי בדבר רכוש משותף, איזון משאבים ופירוק שיתוף. מנגד, הגיש הבעל כנגד האשה שתי תביעות רכושיות שעיקרן פסק דין הצהרתי ופירוק שיתוף. בין לבין, ביום 24.10.99 הוצא על-פי בקשת האשה כנגד הבעל צו הרחקה לשלושה חודשים בגין אלימות פיסית ומילולית שנקט כנגדה, לטענתה בנוסף ובמקביל לכל אלה, הגישו בעלי הדין זה כנגד זו וזו כנגד זה, בקשות נוספות בעניין מזונות זמניים, בזיון בימ"ש, עיקולים ועוד. 2. במרוצת הדיונים ניסה בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות מהותיות ודיוניות במתכונת הבאה: בנה"ז יתגרשו זה מזו. בית המשפט יפסוק מזונות לקטינים. בית המשפט יוציא תחת ידו פסק דין בטענות הרכושיות. פירוק השיתוף בדירת בנה"ז יבוצע בהגיע צעיר הקטינים לגיל 18. למרבה הצער הדבר לא הסתייע, וביום 2.11.99 נתנה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה, החל מחודש נובמבר 1999 ישלם הנתבע מזונות זמניים בסך של 2,000 ₪ לחודש, וכן ישא בהחזר המשכנתא החודשי העומד על סך של כ- 3,000 ₪. 3. שלוש הן איפוא הסוגיות בהן עלי להכריע: א. תביעת המזונות. ב. פירוק השיתוף בדירת בהנ"ז. ג. התביעות הרכושיות ההדדיות של בנה"ז. 4. להלן עיקרי העובדות הצריכות לעניינו: א. בני הזוג נישאו זל"ז כדמו"י ב-14.6.89, מנישואים אלו נולדו שני הקטינים: הגדול כבן 12 שנה והשני כבן 10 שנים. ב. במהלך חודש אוגוסט 1998 פרץ משבר בחיי הנישואים של בנה"ז. ג. בעקבותיו, בחודש פברואר 1999 נערך ע"י עו"ד גרינבויים ונחתם בין בנה"ז הסכם המכונה "הסכם גירושין ויחסי ממון" (להלן: "ההסכם"), הסכם שלא קיבל אישור בית משפט. להלן עיקרי ההסכם: בנה"ז מסכימים להתגרש. משמורת הקטינים תוקנה לאישה, בכפוף להסדרי התראות בין האב לילדיו. הבעל ישלם מזונות הקטינים בסך 2,400 ₪ לחודש החל מיום סידור הגט. הבעל מתחייב לפנות את דירת בנה"ז לא יאוחר מ- 15 יום לאחר מתן הגט. זכות המגורים בדירה תהיה לאשה ולקטינים עד חצי שנה ממועד הגט. לאחר מועד זה הבעל יהיה רשאי לבקש פירוק שיתוף בדירה. תכולת הדירה כולה תהיה לאשה. המשכנתא בדירה על לפירוק השיתוף תשולם כולה ע"י הבעל. הוצאות אחזקתה הדירה מיום מתן הגט יחולו על האשה. הרכב המשותף ימכר, מהתמורה מתחייב הבעל לרכוש לאשה רכב בסך 30,000 ₪. ד. בנה"ז פעלו ע"י רוב רובן של הוראות ההסכם. ה. כשנה לאחר פרוץ המשבר ומספר חודשים לאחר חתימת ההסכם ביום 6.6.99 הגישה האישה כנגד הבעל את תביעת המזונות הראשונה וביום 29.8.99 הגישה האישה תביעת מזונות מתוקנת. ו. ביום 28.12.00 הגישה האישה תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר הרכוש המשותף, איזון משאבים ופירוק שותפות. ז. באמצע ינואר 1999 בסמוך לחתימה על ההסכם עזב הבעל את הבית, ובנה"ז פתחו תיק גירושין בביה"ד הרבני האזורי בירושלים. ח. ביום 23.3.00 הגיש הבעל כנגד האישה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ובמטלטלין. ט. ביום 10.1.01 הגיש הבעל תביעה נוספת כנגד האשה לסעד הצהרתי, צווי מניעה לשמירת זכויות ומתן חשבונות. י. ביום 2.11.99 פסק כאמור בית המשפט (בהסכמה) כי החל מחודש נובמבר 1999 ישלם הבעל מזונות זמנים לקטינים בסך 2,000 ₪ לחודש, וכן קבע כי הבעל ישא בהחזר תשלומי המשכנתא הרובצת על הדירה החל מיום 1.11.99. יא. בנה"ז הופנו לטיפול זוגי ביחידת הסיוע של ביהמ"ש אך הטיפול לא צלח. נראה כי אין כיום סיכוי להשכנת שלום בית בין הצדדים שבפני, הבעל מעוניין להתגרש לאלתר, והאשה מסרבת לכך. פירוק השיתוף בדירת בני הזוג 5. לצדדים בעלות משותפת בדירה ברחוב המחנכת 52/5, בשכונת גילה, בירושלים, הידועה כגוש 69110 חלקה 1 מספר בית 403 מספר דירה 5 (להלן "הדירה"). הדירה נרכשה בשנת 1994, על הדירה רובצת משכנתא, כשהבעל נושא בתשלומי ההחזר כ- 3,200 ₪ לחודש (ראה פרוטוקול דיון מיום 1.2.02), כאשר האישה עד חודש יוני 2001 שילמה החזר הלוואה לדירה ממשכורתה בסך של כ- 800 ₪ לחודש. 6. במקרה דנן מדובר בבנ"ז שאינם גרושים, והשאלה הנשאלה היא האם ניתן להורות על מכירת הדירה בטרם פקעו הנישואין. לאחרונה ניתנה תשובה לשאלה בפסק -דין של בית השפט העליון ברע"א 4358/01 (טרם פורסם) בו מנתח כב' הנשיא ברק את הסוגיה ומתיר בידי הביהמ"ש לעינייני משפחה שיקול-דעת רחב בנושא החלת הדין הכללי של פירוק השיתוף במקרה של פירוק שיתוף בדירה של בני זוג נשואים. כב' הנשיא ברק מאשר את האפשרות "להקדים" את פירוק השיתוף ולא להמתין לפקיעת הנישואין. וכך כתב: "דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות. במצב שכזה טוב יעשה בית המשפט אם יורה לפרק את השיתוף ללא עיכובים נוספים מלבד אלה הנקובים בסעיף 40 א לחוק המקרקעין ... לכן, גם אם כשקיימת יכולת לבית המשפט לעינייני משפחה לעכב פירוק שיתוף דירת המגורים של בני הזוג יהיו מקרים בהם פירוק שיתוף מהיר יהיה ראוי". בעיניננו, נראה לי ראוי ואף צודק לפרק השיתוף בדירת בנה"ז עוד בטרם פקעו נישואיהם. 7. כאמור, הבעל עזב את הדירה באמצע חודש ינואר 1999 ואילו האישה והקטינים ממשיכים להתגורר בדירה. הבעל תובע לפרק את השיתוף בדירה לאלתר בעוד האישה טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר תום-לב של הבעל בהגשת התביעה. לטענתה, חוסר תום ליבו מתבטא בכך כי אינו משלם המשכנתא לדירה ומנגד שוכר דירה מפוארת בצפון ת"א בסך של 820$. וכן, אין בכוונתו כלל להתגרש ממנה, ועובדה היא כי לא הגיש תביעת גירושין עד היום. עוד טוענת האישה כי הדירה ממושכנת, וכי הסכום שישאר ממכירתה יהא זעום ביותר, במיוחד בתקופה הנוכחית של ירידת ערך הדירות ובמיוחד בשכונת גילה, בירושלים מקום המצאה של הדירה. לחילופין, טוענת האישה בהסתמכה על סעיף 40 א (א) לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק מקרקעין") כי יש להבטיח מדור ראוי לה ולקטינים וזאת עד הגיעם לגיל 21-18. במידה ותימכר הדירה מבקשת האישה כי חלקו של הבעל יעוקל לטובת הבטחת זכיותיהם למדור ולמזונות. 8. שותף במקרקעין זכאי לדרוש בכל עת פירוק השיתוף בהם (סעיף 37 לחוק המקרקעין) ובהתאם, לכך נפסק בע"א 319/74 רובינשטין חברה קבלנית בע"מ נ' פיין פ"ד ל(1) 454, וברוח דומה נקבע ונפסק לעניין פירוק שיתוף במקרקעין בין בני הזוג, (ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש פ"ד מו (3) 205, ע"א 288/71 מרדכי נ' מרדכי כו (1) 393). 9. המחסום בפני תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הוא האם התביעה הוגשה שלא בתום לב, שכן יריעתם הרחבה של סעיפים 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 הקובע כי בקיום חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה" וסעיף 62 (ב) לחוק האמור, המחיל את הוראת החוק ככל שהדבר מתאים ובשינויים המחויבים גם על פעילות משפטית שאינן בבחינת חוזה, ועל חיובים אשר אינם נובעים מחוזה - פרושה אף על הפעלה זכות פירוק השיתוף במקרקעין ואף במטלטלין. מכאן, שמכח דרישת תום הלב והתנהגות בדרך מקובלת בהפעלה השימוש בזכות, יכול שבית המשפט יפעיל שיקול דעתו ויסרב לבקשה לפירוק שיתוף במקרקעין חרף גישת המחוקק, (ד"ר דרורה פלפל - "פירוק שיתוף במקרקעין בדירת מגורים של בני הזוג" - הפרקליט ל"ט (ג) 488). 10. הבעל דוחה את טענות האישה על היותו חסר תום-לב לעניין הגשת תביעת פירוק השיתוף. לגרסתו, הינו עומד בתשלומי המשכנתא מאז הגיעו הצדדים להסדר דאז שקבל תוקף של החלטה במסגרת הדיון מיום 2.11.99. לא רק זאת, למעשה הינו מגדיל את הונה של האישה ע"י תשלום חלקה במשכנתא. האישה היא זו חסרת תום-לב, מצד אחד, חתמה על הסכם גירושין ומאידך, גרה בדירה שמחצית מזכויותיה שייכות לו, ומחזיקה אותו כבן ערובה תוך שהיא מסרבת לתת לו גט. 11. לדעתי, יש לדחות את טענת האישה בדבר חוסר תום לב בדרישת הבעל לפירוק השיתוף בדירת בנה"ז. אין לי ספק כי הבעל הגיש התביעה בתום לב ומתוך רצון כן לממש את זכויותיו הקנייניות, מאחר ולטעמו חיי הנישואים הגיעו לקיצם, אין הוא חפץ לשוב ולהתגורר עם האישה, הוא מבקש לקשור את חייו עם אחרת, והוא אינו מתגורר בדירת בנה"ז מאז ינואר 1999. עולה מהמקובץ, כי תביעת הבעל לפירוק השיתוף בדירה אין בה משום חוסר תום-לב ואין לומר כי הוא משתמש בהפעלת זכותו - בדרך שאינה מקובלת. 12. באשר לטענת האישה כי ערך הדירה השוכנת בשכונת גילה בירושלים נמוך במיוחד ולאחר החזר המשכנתא ישאר לצדדים סכום זעום ביותר נאמר באורח פסקני בע"א 319/74 הנ"ל: "אמרתי שהמשיבים כמו כל בעל משותף, זכאים למחיר הוגן עבור חלקיהם לפי ערכם בעת המכירה. אין הם זכאים לדחיית המכירה מן הטעם שבעתיד עשוי ערך הרכוש לעלות וחבל שלא להמתין עד לעליית ערך כדאית. זה נובע ברורות מהוראת היסוד שבסעיף 37 (א) של חוק המקרקעין, ... "בכל עת" נאמר, ולא בעת ששותפיו יסכימו לפירוק יהיו הטעמים ואי - הסכמתם בהווה אשר יהיו ...." זוהי ההלכה לגבי פירוק שיתוף במקרקעין גם כשמדובר בבני זוג. (ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש, פ"ד מו (3) 205 וע"א 288/71 מרדכי נ' מרדכי, פ"ד כו (1) 393). 13. ולעניין תחולתו של סעיף 40 א' (א) לחוק המקרקעין, קובע הסעיף: "החליט בית המשפט לפי סעיף 40 על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני - זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם לרבות הסדר ביניים למגורים זמנים המתאימים לצרכיהם, לתקופה שיקבע". "הזכות לפירוק שיתוף בין בני זוג כפופה לעיקרון העל של טובת הילד, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 40 א' לחוק המקרקעין. סעיף זה מעניק שיקול דעת נרחב לבית המשפט בכל הנוגע להחלטה על פירוק שיתוף מידי או על עיכוב ... אין מדובר בשיקול דעת לביצוע פירוק השיתוף, כי אם בהוראת המחוקק לעיכוב הביצוע כל עוד לא נמצא פתרון כאמור. הסעיף מורה על הצורך שבית המשפט יווכח כי קיים פתרון מגורים לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם יחדיו ... הפגיעה בזכות הקנין של בני הזוג האחד מותרת אך משום שכנגד עומד הצורך למצוא מדור עבור הקטינים". תמ"ש (י-ם) 717/97 פלונית נ' אלמוני, תק - מש 74(3)98. ראה גם: בג"צ 5969/94 אקנין נ' בית הדין הרבני האיזורי, תק-על 96 (1) 690. תמ"ש (ת"א) 21750/96 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 97 (2), 9. 14. בסיכומיה, אין האישה מבקשת כי אורה על עיכוב ביצוע מכירת דירת המגורים, אלא מבקשת כי יובטח מדור ראוי לה ולקטנים עד הגיעם לגיל 21-18. 15. על כן, אני מורה על פירוק השיתוף בדירת בנה"ז לאלתר. מועד הפינוי לא יוקדם מיום 1.9.02. היה ועד לתאריך 15.7.02 לא ישכילו הצדדים לחתום על הסכם מכר יוכל כל צד לפנות לביהמ"ש בבקשה למינוי כונס נכסים או בכל בקשה אחרת, כשמטבע הדברים בית המשפט רשאי לפסוק הוצאות כלפי הצד שלדעת בית המשפט חיבל או הערים קשיים בביצוע פירוק השיתוף. 16. קביעתו הראשונית של בית המשפט בדבר פירוק שיתוף במקרקעין אינה סוף פסוק בהליך המשפטי. לבית המשפט הסמכות להוסיף ולפקח אחר ביצוע הליך הפירוק וזאת מכוח סעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995. הליך הפירוק, כהליך רב שלבי, מביא לסיווג החלטת הפירוק כ"החלטה אחרת" ולא כ"פסק דין" ואף לא כ"פסק דין חלקי" שהרי "אין בית המשפט הדן בתביעה לפירוק שיתוף מסיים את מלאכתו עם החלטת המכירה או ההחלטה על פירוק השיתוף, כל עוד לא נסתיימו כל "פעולות העזר" הכרוכות בביצועה" (בר"ע 183/78 קמח נ' קמחי, פ"ד מג (2) 95) וכן ראה: ע"א 613/78 טוניס נ' פורישטין, פ"ד ל"ד (1) 32, 35-36. ע"א 805/80 שוילי נ' שוילי, פ"ד לה (4) 384, 387. התביעות הרכושיות 17. האשה בתביעתה הרכושית מבקשת לקבל מחצית מסכום כרטיס השחקן של הבעל בשווי 50,000 דולר. וכן מחצית ממענק החתימה שקבל הבעל 10,000 דולר מבית"ר בעונת 2000-1999 ומהפועל תל-אביב בחודשים פברואר 1999 ומאי 1999 סך של 36,5554 ₪. כמו כן, מבקשת האשה את מחצית תמורת המכונית מסוג שברולט קואלייר בסך 42,000 ₪ וחצי הפדיון מתכנית החסכון המשותף בסך 13,000 ₪ אותה פדה הבעל. מנגד, טוען הבעל בתביעתו הרכושית למחצית המטלטלין המצויים בדירת בנה"ז. לעניין כרטיס השחקן 18. האשה טוענת כי בשנים 1993-1992 רכש הבעל את כרטיס השחקן מקבוצת הפועל ירושלים (להלן: "הפועל") בסכום של 50,000 דולר. לפיכך, מגיע לה מחצית מזכויות כרטיס השחקן, כלומר, 25,000 דולר. מוסיפה האשה וטוענת כי הרכישה התבצעה כאשר הבעל עבר מהפועל לבית"ר ירושלים (להלן: "בית"ר") בדרך של קיזוז סכום של 15,000 דולר מכספים שהפועל היתה חייבת לבעל וסך של 35,000 דולר שולם כאשר הבעל ויתר מצידו במשך תקופה של שנתיים שלוש על כספים שונים שהגיעו לו מעבר למשכורת הבסיסית. מנגד, טוען הבעל כי במסגרת העברתו לבית"ר מהפועל "ויתרתי להפועל ירושלים על 7,500 דולר, כי רצתי לעבור לקבוצה גדולה, וזה בדיוק החמישים אלף דולר שהיא מדברת, ויתרתי על 7,500 דולר ובית"ר שילמה 42,500 דולר". (ראה: פרוטוקול דיון מיום 18.3.01). ובדיון מיום 15.5.01 טען הבעל "אין כזה דבר ששחקן קונה את כרטיס השחקן שלו". 19. אברהם לוי מנהלה הותיק של בית"ר אשר העיד בדיון שנערך ביום 18.3.01, אמר לעניין כרטיס השחקן "לגבי העברתו מהפועל אלינו לא נחתם שום הסכם בכתב ביננו לבין הפועל אמרנו לאלמוני - מ.ה.) אנחנו יכולים לפדות את כרטיס השחקן שלך בסך זה וזה תנסה לגמור עם הפועל. הסכום היה כארבעים ושתיים אלף דולר. זה הסכום שהועבר להפועל... צ'ק על סך 42,000 דולר הועבר ע"י האגודה להפועל. כרטיס שחקן צריך להיות שייך לאגודה מסויית ולא לשחקן..." 20. האשה חלקה על עדותו זו ודבקה בגרסתה לפיה כרטיס השחקן נרכש ע"י הבעל. עו"ד חי המייצג את רוב שחקני ליגת העל העיד בדיון מיום 15.5.01 כי "תקנונית ומשפטית אין שחקן כדורגל יכול להחזיק או לרכוש את כרטיס השחקן שלו, בליגות הגבוהות אי אפשר". ובהמשך אמר "אם נאמר שיש לו שליטה על כרטיס השחקן שלו, בליגות הגבוהות אי אפשר". ובהמשך אמר "גם אם נאמר שיש לו שליטה על כרטיס השחקן אין לכך כל ערך כלכלי לאור גילו ויכולתו. אני מבקש לציין כי בכל החוזים שייצגתי אותו לא נתקלתי בנתון כזה כי כרטיס השחקן אצלו... אין לי מושג אם לפני 10 שנים שהוא עבר מהפועל לבית"ר אם כרטיס השחקן נשאר בידו. גם אם כן לדבר היום אין כל ערך". 21. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והעדויות לענין כרטיס השחקן אני דוחה את טענת האשה בדבר הזכויות המגיעות לה מכרטיס השחקן, כאשר בכל מקרה נחה דעתי כי לאור גילו, הליגה בה הוא משחק היום, ומעמדו "בשוק" השחקנים אין כל ערך כלכלי לכרטיס זה, גם הוא אכן נמצא בידו. 22. אין בידי לקבל גם את רוב טענותיה האחרות של התובעת בענין הרכוש המשותף. לא הוכח בפני כי הנתבע קיבל מענקי חתימה מקבוצת הפועל פתח תקווה או מקבוצת הפועל תל-אביב, והחוזים שהונחו בפני אינם מדברים כלל על מענק חתימה. אני מקבל את טענת הנתבע כי אין לאשה חלק ונחלה במענק החתימה אותו קיבל מקבוצת בית"ר ירושלים לעונת המשחקים 2000, 1999 שכן מענק זה ניתן לו כשמונה חודשים לאחר שהצדדים חתמו על הסכם יחסי ממון וגירושין. מבלי כל קשר לשאלה מה תוקפו של הסכם ממון שלא אושר על ידי בית משפט, ברור לי כי מועד "הקרע" וההפרדה הרכושית הינם סמוך לחתימה על הסכם זה ועזיבת הבעל את הבית. 23. הג'יפ מסוג פג'ארו נרכש תקופה ארוכה לאחר הקרע בין הצדדים ונחה דעתי כי המימון לו נעשה בהלוואות מאב הנתבע, מבנק הפועלים ומחברת אלבר (במתכונת של שכר מכר), לגבי המכונית הקודמת (שברולט קבלייר) אותה רכש הנתבע בעת ששיחק בקבוצת הפועל כפר סבא בעונת המשחקים 98/99, מודה הנתבע כי סך של 8,109 ₪ שולמו לפני מועד הקרע בין הצדדים, ועל פני הדברים מחצית מסך זה מגיע לתובעת. 24. הבעל מודה כי פדה סך של 13,000 ₪ חסכון משותף של הצדדים, אך לטענתו כספים אלה יועדו לחיסול יתרה שלילית בחשבון המשותף. ביום 18.3.01 הוריתי לנתבע להמציא לדיון שנקבע ליום 15.5.01 אישור על כך, אך הדבר לא נעשה. 25. צודק בא כוחו המלומד של הנתבע כי המשטר הרכושי החל על בני הזוג הינו זה הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג הדוחה את מועד האיזון לפקיעת הנישואין. אמת - לאור הילכת יעקבי וקנובלר (או ליתר דיוק על פי התוצאה אליה הגיעו כל אחד על פי דרכו, רוב השופטים), ניתן בנסיבות מסוימות לבצע פירוק שיתוף בנכס הרשום על שם אחד מבני הזוג גם במרוצת חיי הנישואין של בני זוג שנישאו לאחר מועד תחולתו של החוק, אולם ב"כ התובעת לא ניסה כלל להתמודד עם סוגיה זו ולא טען ל"כוונת שיתוף ספציפית", ולא הניח תשתית עובדתית לטענה זו בנכסים אלה. 26. עוד יש לזכור כי ללא כל קשר לתוקפו של הסכם הממון, הרי יש בו כדי לשמש אינדיקציה לאומד דעתם של הצדדים מה נופל בגדר רכוש משותף ומה לא, וייתכן אף אינדיקציה לסך המזונות הראוי והדרוש לשני הקטינים. 27. סוף דבר לענין מהחלוקת הרכושית, אני קובע כי על הנתבע להעביר לתובעת עם פקיעת הנישואין מחצית מסך 13,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום משיכתם מהבנק על ידי הבעל ומחצית מהסך של 8,109 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מחודש יוני 1999. 28. בדיון שהתקיים ביום 18.3.01 הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין חלקי על פיו כל קופות הגמל הרשומות על שם הצדדים או מי מהם בבנק הפועלים סניף מלחה יהיה שייך בחלקים שווים לשני הקטינים, ילדי בני הזוג ובהחלטתי מיום זה נתתי להסכמה זו תוקף של פסק דין חלקי. 29. אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי כל זכויותיה של התובעת באגד "בתקופה הקובעת" הינם רכוש משותף בר-איזון. מזונות ומדור 30. בכתב התביעה המתוקן למזונות מיום 29.8.99 שהגישה האישה בשמה ובשם הקטינים עתרה היא למזונותיהם תוך התעלמות מוחלטת מתקנה 261(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א"), וכללה יחד ובמצורף את הסך הנתבע למזונותיהם, וזאת לפי הפירוט כדלקמן: משכנתא 1,000 ₪ הוצאות רכב 500 ₪ מזון 3,000 ₪ חשמל 150 ₪ מים 125 ₪ ארנונה 280 ₪ טלפון 250 ₪ חוגים 200 ₪ כבלים 160 ₪ ועד בית 150 ₪ גז 500 ₪ דמי שכלול 120 ₪ הוצאות ספרים 250 ₪ ביגוד והנעלה 1,800 ₪ עובדת נקיון 500 ₪ בילויים 2,000 ₪ מספרה + קוסמטיקה 500 ₪ הלוואה מבנק "יהב" 780 ₪ סה"כ 14,265 ₪ הוצאות חד פעמיות: קייטנות 1,350 ₪ חוב בי"ס 1,200 ₪ סה"כ 2,555 בישיבת ביהמ"ש מיום 1.2.01 טענה האישה כי היא והקטינים מבקשים למזונותיהם סך של 12,385 ₪. מסכום זה לצרכיה היא מבקשת סך של 4,300 ₪. לפי הפירוט כדלקמן: 1,000 ₪ ביגוד 1,500 ₪ קוסמטיקה ומספרה 1,000 ₪ חלקה במזון וחמרי ניקוי 700 ₪ בילויים 100 ₪ הנעלה סה"כ 4,300 ₪ עוד פרטה האשה בדיון הנ"ל גז 700 ₪ בחורף לחדשיים (בקיץ מחצית הסכום). עוזרת פעם בשבוע 500 ₪ לחודש ארנונה 3,200 ₪ לחודשיים חשמל 400 ₪ לחודשיים משכנתא 3,200 ₪ לחודש עבור הקטינים מזון 2,000 ₪ מספרה 90 ₪ הוצאות לימוד 760 ₪ לשנה (דמי שכלול) מורה פרטית 80 ₪ לפעם, פעמיים בשבוע ספרים 250 ₪ חוגים 130 ₪ אחד לחודש (מדצמבר 2000) בסיכומיה הוסיפה האשה כי בפסיקת גובה המזונות לקטינים ילקחו בחשבון גם הוצאות חריגות בגין: הוצאות רפואיות שאין מכוסות ע"י קופ"ח - טיפול פסיכולוגי ריפוי שינים, משקפיים וכן טיולים במסגרת ביה"ס. השתכרות הבעל 31. מתוך המסמכים הרבים, לעניין הכנסות הבעל בקבוצות בהן שיחק במהלך ניהול ההליכים וקודם להגשת התביעה, מחקירת הבעל, אשר לענין הכנסותיו היתה אמינה עלי, ומהעתקי ההסכמים עם הקבוצות השונות שהונחו בפני, עולה התמונה הבאה: א. בחודשים פברואר - מרץ 1999 עוד טרם הגשת התביעה השתכר הבעל בקבוצת הפועל תל-אביב כ-30,500 ₪ לחודש. ב. בסוף עונת 1999 ובעונת 2000 עמדה הכנסתו הממוצעת של הבעל בקבוצת בית"ר על כ - 25,000 ₪ לחודש. ג. בקבוצות הפועל פתח-תקוה ועירוני ראשון לציון בהם שיחק בעונות 2000-2001 היתה הכנסתו הממוצעת כ-11,000 ₪ לחודש. ד. כיום, בעונת 2001-2002 בקבוצת בני יהודה השתכרותו הממוצעת עומדת על כ-12,000 ₪ לחודש. כאשר לטענת הבעל מדובר בחוזה ל -10 חודשים, ואם יחולק שכרו ל-12 חודשים שכרו יעמוד על כ-10,000 ₪ לחודש. 32. האשה לאורך כל ההליך התמקדה במשכורות אותן קיבל הבעל עת שיחק בקבוצות הצמרת הפועל תל-אביב ובית"ר ירושלים וטענה כי השתכרות הבעל הינה 20,000 לחודש. לטענתה, תלושי המשכורת שהוציאה אגודת הפועל פתח תקוה, בין 10,000 ₪ ל - 12,000 ₪ לחודש אינם משקפים את המציאות, וכי קיימים תלושים כפולים, והוא מקבל כדבריה "מתחת לשולחן". 33. לעניין זה נחקר העד עו"ד חי ע"י ב"כ האשה אשר העיד "לא הגיוני שהפועל פתח-תקוה בה אני מייצג הרבה שחקנים משורותיה תעשה הסכם כפול...." ובהמשך העיד: "מעולם לא ראיתי ולא שמעתי על חוזה כפול. זה קיים בשוליים... הקבוצה לוקחת סיכון עצום מעבר להסתבכויותיה עם רשויות המס. היא יכולה להסתכן בהפחתת נקודות..." לטענת העד, סכום של כ-14,000 ₪ לחודש הינו סכום סביר ואפילו יפה, אין מדובר בסכום נמוך ומגוחך המעלה חשדות לתקבולים נוספים מעבר למוצהר. 34. לטעמי, לא השכילה האשה להוכיח כי אמנם מדובר בהסכם כפול עם קבוצת פתח-תקוה וכי לבעל היו הכנסות נוספות מהקבוצה. פוטנציאל השתכרותו של הבעל 35. הבעל טוען לעניין כושר השתכרותו כי הינו בן 34, סביר להניח כי זוהי עונתו האחרונה כשחקן, אין לו הכשרה לאמן וכל הכשרה אחרת לעסוק במקצוע אחר. העד אברהם לוי טען בדיון מיום 18.3.01 לענין כושר השתכרותו של הבעל "לפי דעתי מר כחילה כבר בשנה הבאה הוא יהיה בבעיה קשה למצוא קבוצה בליגת העל..." ואכן, בעונה זו אין הנתבע משחק בליגת העל, אלא בליגה השניה. וכן העד עו"ד חי בעדותו מיום 15.5.01 "בכל הכבוד, הנתבע לאור גילו בן ה-33 שוויו בשוק השחקנים בעונה הבאה מועט ביותר אני מסופק אם הוא ימצא את עצמו בליגת העל... אם הוא ישתבץ בליגה השניה אני מעריך שהוא ישתכר 25,000 דולר לשנה..." 36. האשה מצידה בוחרת להתעלם מהיות הבעל בשלהי הקריירה שלו כשחקן, ומהעובדה כי לבעל אין הכשרה אחרת. לדבריה, כיום בעונת 2001-2002 הינו שחקן בני יהודה מ- 1.8.01 - 31.5.02 מדובר ב-10 חדשים כשבחודשי החופש לטענתה יכול הוא להשתכר סכומים נוספים, ובנוסף טוענת כי במקביל ילמד לרסן עצמו וימנע מהוצאות בזבזניות וראוותניות שכן לטענתה הנתבע חי חיי הוללות, שוכר דירה בצפון תל-אביב, נוסע לחו"ל מבלה בבתי מלון עם חברתו, רוכש מוצרי חשמל ומחזיק רכב יוקרתי. לגירסתה, משלם הבעל מזונות זמניים 2,000 ₪ ועוד 3,000 ₪ משכנתא ועוד 1,000 ₪ שהוא מוציא לטענתו על הילדים, סה"כ 6,000 ₪ סכום אשר מעיד על יכולתו. השתכרות האשה 37. האישה הינה שכירה באגד. עפ"י עדותה בדיון מיום 1.2.01 היא משתכרת 4,600 ₪ נטו, בפועל נכנס לבנק 4,000 ₪ כשלטענתה עד חודש יוני 2001 ירדה הלוואה בסך של 800 ₪ שנלקחה לצורכי רכישת דירת בנה"ז. כך שלמעשה נשאר לה למחייתה כ- 3,200 ₪. 38. בסיכומיה טוענת האישה כי היא והילדים הורגלו לחיות ברמת חיים גבוהה שבאה לידי ביטוי בבילוים בבתי מלון בארץ, נסיעות לחו"ל, בילויים במסעדות יוקרתיות ועוד. לפיכך הם עותרים למזונותיהם למחייתם החדשית ברמה לה הורגלו, וזאת עפ"י הכלל "עולה עמו ואינה יורדת עמו". מנגד, טוען הבעל כי התביעה הוגשה בחוסר תום-לב. הבעל דחה את טענת האישה באשר לרמת חיהם וטען כי חיו חיים צנועים. בנוסף טוען הבעל כי עולה מההסכם שנתחם בין בנה"ז כי האישה ויתרה על מזונותיה שכן ההסכם מדבר רק על מזונות הקטינים. עוד טוען הבעל כי הכנסתה בפועל של האישה הינה 5,765 ₪ לחודש בהלקח בחשבון התוספות של קרן ההשתלמות, קרן תמלוגים וקרן פנסיה. כמו כן מקבלת האישה את קצבת הילדים מהמל"ל כך שהכנסתה מגיעה לכ- 6,100 ₪. לטענתו לא רק שיוצאת היא במעשה ידיה תחת מזונותיה, אלא נותרים בידיה כספים פנויים המחייבים השתתפותה במזונות הילדים מדין צדקה. מזונות האישה 39. אין חולק כי הבעל חב עפ"י דינו האישי במזונות האישה לרבות מדורה. "חובתו של הבעל לזון את אשתו קמה עם עצם בואם בברית נישואין וחובה זו ממשיכה להיות קיימת כל עוד לא הותר קשר הנישואין". ע"א 87/49 לוין נ' לוין פ"ד ה' עמ 921. ע"א פלונית נ' פלוני פ"ד לח (3) עמ 244. לעיננו יפה הפסיקה שקבע כי .... "צודק הנתבע, שרשאי בעל לומר לאשתו "צאי מעשה ידיך במזונותיך" כאשר האישה משתכרת מחוץ למשק ביתה לסיפוק צרכיה. במה דברים אמורים? כאשר משכורתה של האישה ("מעשה ידיה") מספיק למילוי כל צרכיה ומחסורה. כאשר משכורתה הנ"ל אינה מספיקה, חייב בעלה להשלים לה מעבר להכנסתה האמורה". ת"א (ת"א 728/90 גולדשטיין נ' ירחמיאל תק-מח 90 (3) 41. "... משהסתבר כי מעשי ידיה של המשיבה הראשונה, יש בהם כדי לספק מזונותיה יש בכך כדי לפטור את הבעל מחובת התשלום, כל עוד היא עובדת, כאמור, ומשתכרת במידה המספקת ואין פוסקים לאישה מזונות נגד הבעל אם ועד כמה שהיא יכולה להתפרנס מרווחיה ממעשי - ידיה ...". ע"א 378/80 יצהר נ' יצהר פ"ד לה (1) 328,334. "הסיטואציה הקלסיות, שבהן האישה תהא זכאית להשלמת מזונות, יהיו כאשר האישה עוסקת בעבודות מזדמנות, או בהיקף משרה- חלקי, כשהכנסותיה לא מספיקות למכלול צרכיה". (גריידי, "מזונות אשה הלכה ומעשה", התשס"א, עמ' 278). 40. טוענת האישה בסיכומיה כי למרות היותה עובדת יש מקום לפסוק לה מזונות. לטענתה המשפחה הורגלה לרמת חיים גבוהה ויש לאפשר לה להמשיך ולהחזיק ברמה זו. אין בידי לקבל טיעון זה. לדעתי, השתכרות האישה יש בה כדי לספק את צרכיה, ולפנינו מקרה מובהק בו יש מקום להחיל את הכלל בדבר "מעשה ידיה תחת מזונותיה" כל זאת גם בלי לקחת בחשבון את אותם הסכומים שהיא אמורה לקבל עקב פירוק השיתוף וחלוקת הזכויות הרכושיות. מזונות הילדים: 41. מוסכם על הכל כי אב יהודי, חב במזונות ילדיו הקטינים לסיפוק צורכיהם החיוניים. חובה משפטית זו אינה תלויה כלל ביכולתו הכלכלית ומטרתה לספק לקטינים "כדי צרכן". יתרה מכך: "אדם חייב לפרנס את בנו ולא רק לספק את צרכיו ההכרחיים אלא הוא צריך לתת לו מזונותיו סכום שיאפשר לו לחיות באותה רמת חיים אשר הורגל לה או שהוא ראוי לה" (ע"א 591/81 פורטוגז נגד פורטוגז פד"י ל (3) 498,). 42. טוען הבעל כי היינו שחקן כדורגל מזדקן בן 34, המצוי בשלהי הקרירה הספורטיבית והמקצועית שלו, כשהוא נעדר כל הכשרה מקצועית אחרת. הוא עזב את הבית בהסכמה, משלם דמי שכירות בתל-אביב וזאת בנוסף להוצאות מחייתו, וכן יש לו חובות לבנקים עבור רכב שרכש. בנוסף טוען הבעל, כי אין למי מילדיו צרכים מיוחדים ובנסיבות העניין יש לחייבו לכל היותר בסך הנקוב בהסכם, 2,400 ₪ לחודש. היה ובית המשפט יורה על פירוק השיתוף בדירה, יש להוסיף במזונותיהם מרכיב מדור בשיעור של 40% משווי דמי שכירות של דירה דומה דהיינו סך של 200$ לחודש. 43. אדון במשמעות המשפטית של טענות אלה והשלכותיהן על היקף החיוב: א. בפרשת ארנשטין (תמ,א (י-ם) 736/91 ארנשטין נ' סימקינס הבהיר בית המשפט נחרצות כי חובת אב במזונות ילדו עומדת בעינה גם אם הוא בבחינת שאין לו ואינו יכול: "אפשר לאלה שאין להם ואינם יכולים פשיטא לי שגם אלה חייבים במזונות ילדיהם. הדעת אינה נותנת שיהיו קטינים מהפכים באשפתות כדי לתור אחר שיירי מזון". ב. חובתו האבסולוטית של האב למזונות ילדיו הקטינים באה לידי ביטוי בשני מישורים: א. שאין האב יכול לטעון נגד תביעת הקטינים, שקודם עליו לדאוג ולספק את צרכיו, לאמור, החיוב חל על האב גם אם אינו אמיד. ב. שניתן לצורך פסיקת היקף המזונות הכרחיים, להתחשב לא רק במה שהאב מרוויח למעשה, אלא ביכולתו הפוטנציאלית להשתכרות. מהמקובץ עולה באופן ברור, כי חובת המזונות חלה על הבעל גם כאשר הוא מעלה טענה באשר לקושי לזון הקטינים. על אחד כמה וכמה אשר השתכרותו החודשית מגיעה לכדי 11,000 ₪ לחודש ( או לסך של 9,600 ₪ לחודש כפי חישובי בא כוח הנתבע). באשר לקביעת שעור המזונות, נקבע כי יש להתחשב ביכולת השתכרות האב, וכי יש לבחון האם האב מיצה את האפשרויות ההשתכרות העומדות בפניו (ע"א 239/85 הנ"ל). חידושה של הילכת עמיצור בכך, שמבחן יכולתו הכלכלית של האב נקבע על פי יכולתו למצות את כישוריו. דהיינו, פוטנציאל ההשתכרות, ולא על בסיס הכנסותיו בפועל. יוער, כי הלכת עמיצור נפסקה בהקשר למזונות אישה, קל וחומר לעניין מזונות ילדים. 44. לבעל, שהינו כיום שחקן כדורגל בסוף הקריירה, עומדות אפשרויות נוספות להשתכרות עם שיפרוש כגון: מאמן כדורגל, מדריך ספורט, העברת חוגי-כדורגל ועוד. מעבר לכך רשאי הנתבע להתכבד, לעבור הכשרה מקצועית, להתפרנס בכבוד ולזון את ילדיו. 45. לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים והראיות שהונחו בפני אני קובע כדלקמן: א. עבור התקופה שבין חודש נובמבר 99 ועד יום פינוי הדירה על ידי האשה והילדים ישא האב במזונות ילדיו הקטינים כדלקמן: 1. סך של 1,300 ₪ לחודש עבור כל קטין, כאשר סך זה צמוד למדד המחירים לצרכן ומעודכן אחת לשלושה חודשים. 2. מלא ההחזר החודשי של המשכנתא הרובץ על הדירה. 3. מחצית מההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח הבריאות. 4. קיצבת המל"ל תשולם לידי האם. ב. ממועד פינוי הדירה על ידי האשה והילדים ואילך: 1. סך של 1,700 ₪ לחודש עבור כל קטין, כאשר סך זה צמוד למדד המחירים לצרכן כשבסיס המדד הינו המדד הידוע ביום 1.9.02, וכשההצמדה נעשית אחת לשלושה חודשים. 2. סך של 450 ₪ לחודש עבור כל קטין בגין הוצאות מדור, כאשר גם סך זה צמוד למדד המחירים לצרכן ומתעדכן אחת לשלושה חודשים כשבסיס המדד הוא המדד שיהיה ידוע ביום 1.9.02. 3. מחצית ההוצאות הרפואיות החריגות עבור הקטינים שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי. 4. קיצבת המל"ל תשולם לידי האם. 46. סוף דבר: א. פירוק השיתוף בדירה ייעשה במתכונת הקבועה בסעיף 15 לפסק דין זה, כאשר 60 יום לפני מועד פינוי הדירה על ידי האשה והילדים יעביר הנתבע לתובעת את הסך האמור בסעיף 45 ב(2) למשך 12 חודשים מראש. ב. עם פקיעת הנישואין זכאית האשה לקבל מהבעל הסכומים האמורים בסעיף 27 לפסק-הדין, והבעל זכאי לקבל במועד זה מחצית מזכויות האשה כאמור בסעיף 29 לפסק הדין. ג. לא מצאתי כל מקום לחייב האשה בחובותיו של הנתבע לבנק הפועלים. ד. האב ישא במזונות ילדיו הקטינים כאמור בסעיף 45 לפסק הדין. ה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. פירוק שיתוף בין בני זוגפירוק שיתוףתום לבבני זוג