האם מס רכישה חלק משווי העסקה ?

במישור העקרוני אין כל ספק כי כאשר קונה לוקח על עצמו חיוב המוטל על המוכר, יש לכלול את סכום החיוב בגדר התמורה החוזית בחישוב שווי העסקה לעניין חיובה במס לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג - 1963 להלן פסק דין בנושא האם מס רכישה חלק משווי העסקה: פסק דין דן מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין, חבר: רקע עובדתי: העוררים 1-3 הינם המוכרים בעסקאות מכר של מגרשים, שנערכו עם הקונים, העוררים 4-12 בגוש 6093 חלקה 30 (להלן-"המקרקעין") באזור ראשון לציון. הסכמי המכר אשר נחתמו בין המוכרים לקונים, למכירת המקרקעין בין החודשים מרץ וספטמבר שנת 2003 הינם בעלי נוסח דומה. התמורה הנקובה בכל אחד ואחד מן החוזים היא "נטו", כאשר הקונה מתחייב לשלם, בין השאר, תשלום היטל השבחה אשר יחול על המקרקעין. ערר וע/1366, בו הקונה היתה הגב' מרים טויטו, נמחק על פי בקשת העוררים בהחלטת הועדה מיום 21.12.05, ועל כן אינו חלק מהמחלוקת בין הצדדים. העוררים 1-3 הינם הנוחלים עפ"י צוואה של המקרקעין. המקרקעין היו בעבר פרדס. ובשנת 1992 הופשרה הקרקע מיעוד חקלאי לאיזור לבניית מגורים ב'. המשיב בשומותיו הוסיף לתמורה הנקובה סך של 50,000 $ בש"ח לכל אחת ואחת מן השומות כסכום משוער והגדיל ע"י כך את התמורה הנקובה בכל אחת מהשומות העצמיות שהוגשו לו. השאלה השנויה במחלוקת: המחלוקת בין הצדדים הינה בדבר קיומו של היטל השבחה בגין המקרקעין נשוא העררים. והשאלה היא האם היטל ההשבחה שהקונים נטלו על עצמם לשלם במסגרת עסקאות המכר יתווסף, כעמדת המשיב, לשווי המכירה, או שמא אינו צריך להיווסף לשווי המכירה כעמדת העוררים. תמצית סיכומי העוררים: לתבע רצ/במ/50/50/1 שהוגשה על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה אין תוקף מחייב ולכן אינה עילה לדרישת היטל השבחה או לחישובו. תבע זו לא אושרה למתן תוקף. גם אם קיים תוקף לתכנית הנ"ל הרי בניה מצריכה אישור תכנית מפורטת שתכלול חלוקה חדשה. תכנית כזאת מעולם לא אושרה. לא ניתן לבנות כלל גם מהטעם שהתשריט של התכנית הנ"ל אינו קובע חלוקה למגרשים, אלא מסומן כחול אפור מקווקו. השבחה יכולה לחול רק כאשר ניתן לקבל היתר בניה. תכנית התלויה בהגשת תכניות נוספות ע"י הרשות אינה תכנית משביחה. הועדה המקומית לא דרשה היטל השבחה מן העוררים 1-3 מאז 1992 ועד היום. החיוב בסך 50,000 $ שנערך ע"י המשיב חסר בדיקה שמאית וחסר בסיס בעליל. העוררים זכאים בכל מקרה לפטור מהיטל השבחה לפי חוק התכנון והבניה. וגם מסיבה זו אין להוסיף סכום ההיטל לשווי. תשלום מס רכוש חייב להיות מנוכה כהוצאה מהיטל השבחה. יש לקבל פסק דין של ועדת ערר לעניין מס רכוש כמחייב בעררים הנדונים. לצרכי היטל השבחה יש לנכות ערך רכישה ב- 1957, תאריך בו היה קיים מס עזבון. יש לשלול צירוף היטל השבחה למחיר העסקה או לחילופין, לצרף סך הכל שלא יעלה על 7,000 $. יש לחשב מס מכירה לפי 75,000 $ בלבד או לחילופין לפי 82,000 $ לכל מגרש. תמצית סיכומי המשיב: התכנית שצוינה ע"י העוררים משנת 1992 אושרה ופורסמה ברשומות. תכנית זו שינתה את יעוד הקרקע מחקלאי למגורים. היטל ההשבחה המוטל על הקונה הינו חלק משווי העסקה. העוררים לא פנו למחלקת היטל השבחה ברשות המקומית לבירור בעניין החבות בהיטל ההשבחה, עובר לניהול ההליכים בערר. הערכת גובה היטל ההשבחה בסכום של 50,000 $ למגרש על ידי המשיב סבירה ונכונה. טענת העוררים כי עקב דחיית ביצוע הבניה יש לקזז מסכום היטל ההשבחה בגין היוון- תשלום עכשווי לבניה עתידית אינה נכונה. העוררים 1-3 מימשו את המקרקעין על ידי מכירה ולכן מחויבים כיום בהיטל השבחה החל על המקרקעין בגין התכנית שאושרה. העוררים אינם זכאים לפטור מהיטל השבחה עקב רכישת המקרקעין לצורך בניה למגורים. הסכם הפשרה שנחתם בעניין מס רכוש צורף לסיכומי העוררים מבלי שביקשו או קיבלו רשות להגשת מסמכים במעמד הגשת הסיכומים מטעמם. לטענה זו אין זכר בהשגה ובערר ואף לא בשלב ההוכחות. לכן, דין הטענה בעניין זה להידחות על הסף. הדרישה לניכוי מס רכוש וערך רכישה על פי הערכת המקרקעין למס עזבון לא נטענה מעולם לא בשומה,לא בהשגה, לא בשלב הערר ולא במהלך ההוכחות. לעוררים שמורה הזכות להגיש בקשה לתיקון שומה במסגרת סעיף 85 לחוק המיסוי. דיון ומסקנות: 1. במישור העקרוני אין כל ספק כי כאשר קונה לוקח על עצמו חיוב המוטל על המוכר, יש לכלול את סכום החיוב בגדר התמורה החוזית בחישוב שווי העסקה לעניין חיובה במס לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג - 1963 (להלן - "חוק המיסוי"). בע"א 5080/90 קפלן נ. מנהל מס שבח נצרת, פ"ד מו(4), 561, 571, קבע הנשיא (כתוארו אז) שמגר כי: צדק המשיב שהוסיף לשווי המכירה את התשלומים למס רכוש שנשא בהם הקונה. המדובר בתשלומים בהם חייב המוכר. מקום שהקונה נוטל אותם על עצמו, מהווה הדבר חלק מן המחיר שהוא משלם עבור הנכס (והשוו ע"א 296,295/88 בו נקבע, כי מקום שקונה מתחייב כלפי מוכר לשלם את מס השבח בגין העסקה, המוטל לפי החוק על המוכר, רואים את המוכר כאילו קיבל בנוסף למחיר הנקוב בהסכם גם אותו סכום של מס שבח)". ראה גם עמ"ש 2353/97 אלשב חברה לבנין והשקעות בע"מ נ. מנהל מס שבח מקרקעין (ניתן ביום 22.5.2000). שם נדון מקרה בו רכשה העוררת מחברת אזורים בע"מ ומחברת שיכון עובדים בע"מ את המקרקעין תוך שהיא התחייבה לשלם סכום כלשהו בגין המגרש וכן סכום נוסף כהחזר עבור תשלומים והוצאות בגין אגרות הבניה והיטלי הפיתוח ששולמו על ידי המוכרים. המשיבה טען, באותו עניין, כי יש להוסיף את "סכום ההחזר" לתמורה החוזית ולגזור את מס הרכישה מן הסכום הכולל. ועדת הערר, בראשות כב' השופטת ברכה אופיר-תום, אימצה את עמדת המשיב בהבהירה בעמ' 5 לפסה"ד כדלקמן: "מיסים, היטלים ואגרות החלים על המוכר וכן הוצאות שהוציא המוכר על נכס שמכר ואשר גולגלו על הרוכש, יש לראותם לצורך מס רכישה כחלק ממחיר הרכישה מבחינת הרוכש; וכחלק מהתמורה מבחינת המוכר. כך קובע הנשיא (כתוארו אז) מ. שמגר בעניין קפלן (ע"א 5080/90 קפלן ואח' נ. מנהל מס שבח מקרקעין)..." צדק המשיב משהוסיף לשווי המכירה את התשלומים למס רכוש שנשא בהם הקונה. המדובר בתשלומים בהם חייב המוכר. מקום שהקונה נוטל אותם על עצמו מהווה הדבר חלק מן המחיר שהוא משלם עבור הנכס... טענת העוררת לפיה, אין בהוצאות שהוצאו לצורך קבלת היתר הבניה כדי לגרום להעלאת שווי הנכס, אינה מקובלת עלינו. כפי שהובהר לעיל, נכס מקרקעין שלגביו כבר ניתן היתר בניה, הופך להיות זמין לבניה, עובדה, המעלה את ערכו לעומת נכס מקרקעין שלא הוצא לגביו היתר כאמור..." ראה גם י. הדרי, מיסוי מקרקעין (מהדורה שניה), כרך ב' (חלק ראשון) בעמ' 174: "כל תשלום שחייב המוכר לשלם בקשר לנכס ביום המכירה, אך הקונה מתחייב לשלם במקומו, מהווה חלק משווי המכירה. שווי המכירה יכלול כסף או שווה-כסף שנתן הקונה למוכר או כל חוב שנטל הקונה על עצמו בדרך כלשהי, לרבות בהמחאת חוב, בפרעון חובות פרטיים של המוכר או בפרעון חובות למלווים או חובות שהמוכר כבר חויב בהם לרשויות". בעמ"ש 1232/94 ק.נ.ש השקעות בנדל"ן בע"מ נ. מס שבח מקרקעין נתניה, מיסים יא/5 (אוק 1997) עמ' ה-300 נדון מקרה דומה מאד לענייננו. הועדה שם קבעה כי צדק מנהל מס שבח כאשר צירף לשווי הרכישה של המקרקעין חוב בגין השבחת המקרקעין כתוצאה מתוכנית בנין עיר שהיתה קיימת ביום רכישתם, וזאת חרף העובדה שלמרות התכנית האמורה הועדה המקומית לא שמה את המקרקעין בהיטל השבחה ביום רכישתם. יצויין כי במקרה זה ביום המכירה היתה בתוקף תכנית מיתאר משנת 1992 (תכנית 600) ובשנת 1994 לאחר חתימת הסכם המכר, פורסמה תכנית נוספת (תכנית 15). וכך נאמרו, בין השאר, הדברים הבאים: "נקודת המוצא בענייננו, אשר תוליך לתשובה לשאלה הצריכה הכרעה בענייננו, הנה, מתי נוצר החוב בגין היטל השבחה על המקרקעין בהתאם לתכנית 600. את התשובה לשאלה נמצא בבג"צ 1998/88 קהילת ציון אמריקאית (בפירוק) נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה, קרית אתא, פ"ד מג(1) 89 (להלן - בג"צ קהילת ציון). בפסק הדין הנ"ל נדונה השאלה ממתי נוצר חוב בגין היטל השבחה על המקרקעין. נפסק שם כי אף לפי דיני התכנון והבניה החבות להיטל השבחה נוצרת ביום אישור התכנית, ולא ביום שבו נשלחה שומה. וכך נאמר שם מפי כב' השופט מלץ (בעמ' 94 מול האות ז' ועמ' 95 מול האות א'): "המסקנה המתבקשת מהוראות התוספת השלישית הנ"ל היא, שחובת תשלום ההיטל נוצרת ביום שנעשה המעשה שהשביח את המקרקעין והעלה את שוויים, ולענייננו - ביום אישור התכנית. ביום זה עלה שוויים של המקרקעין, ובעליו נהנה מהשבחה זו, ומיום זה חל עליו חיוב בתשלום היטל ההשבחה". וראה גם עמ' 96 מול האות ג': "על כורחך אתה אומר, שגובה החיוב נקבע לפי יום ההשבחה - לענייננו, יום אישור התכנית - ומאותו יום ואילך הוא נושא הפרשי הצמדה עד לתשלום היטל ההשבחה בפועל". 2. אין חולק כי הדין המהותי החל בנושא חיוב וקביעה של היטל ההשבחה הינו התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן -"חוק התכנון והבניה"). יום אישור התכנית (ההדגשות שלי - ד.מ.) הוא היום הקובע לעניין חיוב בהיטל השבחה, כאשר כל שומה הנעשית לקביעתו צמודה ליום אישור התכנית. זהו היום הקובע לצורך חישוב ההשבחה והיטל ההשבחה. גם אם השומה נעשית שנים לאחר המועד הקובע היא נעשית לאותו מועד של אישור התכנית המשביחה ומאותו מועד נושאת הפרשי הצמדה ורבית כחוק. הקושי היחידי שעלול להתעורר בעניין הוא שבהיעדר שומה להשבחה ובכך התוצאה של היעדר חיוב בהיטל ההשבחה על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה לפי חוק התכנון והבניה, הוא שמנהל מס שבח, המשיב בענייננו, הנו זה שצריך באורח אגבי, לקבוע ולהעריך במשוער את היטל ההשבחה הראוי בגין המקרקעין ולא תמיד יש בידיו את הכלים המתאימים להערכה זו. לטעמי, אם העוררים חולקים על אופן הקביעה של ההיטל, עליהם להוכיח את טיעוניהם, בין אם ע"י המצאת אישור על תשלום היטל שונה מזה שקבע המשיב ובין אם על ידי הבאת שמאי מקרקעין מטעמם אשר ינסה לשכנע את המשיב ולאחר מכן את הועדה בצדקת טיעוניו. במאמר מוסגר יאמר כי כל הנושא של קביעת היטל ההשבחה על ידי ועדות התכנון ראוי שייבדק מחדש, מבחינת סדרי הדיונים ומועדי מתן החלטות. מן הראוי היה שברגע שתכנית משביחה מאושרת שהועדה תערוך שמאות תוך זמן מסוים. לאחר מכן יש 30 יום להגשת שומה אחרת (זה המצב הקיים כיום) ואילו כל הנושא של שמאי מכריע אינו מוגבל בזמן כלל וידוע לי כי יש שמאויות מכריעות בנושאי היטל השבחה שנמשכים זמן רב מאד, ובכך מביאים לעתים לתוצאות של הערכות שנעשות על ידי גורמים שאינם בהכרח שמאי מקרקעין לצורך קביעת חיובי מיסוי למיניהם. נושא הערכת היטל ההשבחה ו/או קבלת פטור היה מתייתר אם סמוך לאחר אישור תכנית 50/50 הנ"ל היו מתבצעים הליכי השומה, ההשגה וההכרעה במידה והיא דרושה. היעדר הגבלה בזמן קביעת שמאי מכריע וכן בזמן מתן הכרעתו הינם פגמים הטעונים תיקון בחקיקה. 3. בענייננו העוררים 1-3 הינם המוכרים בעסקאות מכר של מגרשים, שנערכו עם הקונים, העוררים 4-12 בגוש 6093 חלקה 30. העוררים, באמצעות ב"כ טוענים כי אין בנמצא בימי המכירה, כפי שפורטו לעיל, תכנית מאושרת כלשהי המשנה את יעוד המקרקעין מחקלאי לבניה למגורים. המשיב הוכיח באמצעות ילקוט הפרסומים 3969 מיום 30.1.92 כי בהתאם לסעיף 117 לחוק התכנון והבניה אושרה תכנית רצ/במ/50/50 שעיקריה: (1) שינוי יעוד למגורים ולשירותים נילווים, לדרכים וביטול דרכים; (2) תנאים לאיכות סביבתית גבוהה בתחום התכנית ע"י שטחים וייעודם לשימושים ציבוריים. תכנית זו החלה על המקרקעין ביום המכירה, אכן משנה את יעוד הקרקע מחקלאי למגורים. אם כי בעיון בתשריט ובתקנות עולה כי התכנית מצריכה תכנית מפורטת ליישומה המלא. ראה גם מוצג מ/4 המכיל מספר תכניות מאושרות החלות על כל שטח התכנון של העיר ראשון לציון והמכיל אותם גם על המקרקעין לאחר שינוי היעוד. טענת העוררים שלפי התכנית הנ"ל לא ניתן לבנות בפועל, היינו לקבל היתר בניה, ומשום כך לא יכול להיות חיוב בהיטל השבחה, אין לה על מה שתסמוך. אין כל ספק בכך שעקב אישור התכנית הנ"ל נוצרה השבחה במקרקעין, כיון שחלה עלייה בערכם עקב אישור זה. יתכן שעליית הערך אינה מביאה לשווי שוק מלא של מגרשים זמינים לבניה מיידית, אך ברור כי כל קונה בכח ישלם יותר עבור מקרקעין חקלאיים שאושרה לגביהם תכנית משביחה. 4. המשיב קבע בהחלטה בהשגה ערך של 50,000 $ לכל מגרש. העד מטעם המשיב, מר יובל רוקח, הסביר בפני הועדה כיצד בוצעה הערכת גובה היטל ההשבחה, וזאת בגין היעדר מידע מטעם העוררים המגובה באישור מעיריית ראשון לציון בעניין הסכום המדויק של היטל ההשבחה. וכך פירט מר רוקח: "אנחנו הערכנו את היטל ההשבחה, לגבי כל אחד מהמגרשים נשוא העררים המאוחדים, בסכום של 50,000 $ והוספנו סכום זה למחיר המכירה. אני התעניינתי אצל גב' כרובי ומר יצחקי עובדי הועדה המקומית בעיריית ראשון לציון שעוסקים בעניין היטל השבחה, ושאלתי אותם מה עשוי להיות גובה היטל ההשבחה אם יחול על כל אחד מהמגרשים. נאמר לי בתשובה שעל המגרשים הנ"ל יחול היטל השבחה וזאת בעקבות אישור התכנית רצ/50/50 משנת 1992 ששינתה את התכנית הקודמת. כמו כן נאמר לי שמאחר ובאותה עת עדיין לא דווחו העסקאות לעירייה, לא הוצאו שומות של היטל השבחה, ולכן אין להם ידיעה ברורה מהו גובה היטל ההשבחה לאותו זמן. אני גם פניתי לעו"ד שלמון וביקשתי ממנו שאולי הוא יברר את עניין היטל ההשבחה אם קיים ומהו סכומו, אבל לא קיבלתי דבר. גם המכתב שקיבלנו מהועדה המקומית מעיריית ראשון לציון (מוצג מ/1) מאשר את מה שאמרתי עד עתה" (ראה פרטיכל מיום 13.7.05 עמ' 2 שורות 7-13 מההתחלה). גם הגב' כרובי בעדותה הבהירה בחקירתה הנגדית באופן מופרש וחד משמעי כי היטל ההשבחה המוטל על המקרקעין נשוא הערר עקב תכנית 50/50 יהיה בסכום מהותי: "מכתב מ/1 אומר שעל העסקה בחלקה 30 גוש 6093 ישנה חבות בתשלום היטל השבחה, ואני חושבת שהיטל ההשבחה יהיה בסכום מהותי" (ראה פרטיכל הדיון מיום 13.7.05 בפסקה 2). לעניין גובה היטל ההשבחה הראוי לא הביאו העוררים שמאות מטעמם והסתפקו בהבאתה של הגב' כרובי שהיא שמאית במדור היטל השבחה של עיריית ראשון לציון. בסיכומיהם מנסים העוררים לטעון טענות לעניין גובה היטל ההשבחה, אך אין בחומר הראיות כל ביסוס לטיעונים אלה. 5. העוררים מנסים לטעון לפטור מחיוב בהיטל השבחה לפי סעיף 19(ג)(1) לחוק התכנון והבניה (תוספת שלישית) עקב רכישת המקרקעין לצורך בניה למגורים. הסעיף קובע כי בניה או הרחבה של דירת מגורים לא יראו כמימוש זכויות על פי החוק הנ"ל, ובלבד שישמשו למגורי המחזיק או קרובו והשטח הכולל של דירת המגורים לא יעלה על 160 מ"ר. אני מסכים עם ב"כ המשיב כי טענה זו אינה רלוונטית כלל לענייננו. החיוב בהיטל שהוסף לשווי העסקה, הינו בגין תכנית 50/50. העוררים 1-3, המוכרים, מימשו את המקרקעין על ידי מכירה ולא על ידי בניה למגורים, ולכן בודאי שאינם זכאים לפטור בגין החיוב בהיטל ההשבחה בגין התכנית הנ"ל. העוררים גם אינם זכאים לפטור לפי סעיף 19(ג)(2) לחוק התכנון והבניה (תוספת שלישית), היות והסעיף הנ"ל מתייחס לבעל קרקע שכבר בנה את ביתו על הקרקע, התגורר בו במשך 4 שנים ואז מכר, במקרה שלנו העוררים 1-3, המוכרים, לא בנו על הקרקע, וכמובן שלא התגוררו שם. הקונים 4-12, יתכן ויוכלו לנסות ולהעלות טענות של זכאות לפטור לפי סעיף 19(ג) הנ"ל בפני הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לעניין חיוב עתידי בהיטל השבחה שיחול בגין תכנית 51/50, לאחר שהם בעלי המקרקעין ויבנו עליהם את ביתם, אך אין לכל כל שייכות לעניין החוב בהיטל ההשבחה של תכנית 50/50. 6. הסכם הפשרה שנחתם בעניין מס רכוש מעיד על היות המקרקעין כקרקע לבניה ולא קרקע חקלאית. הסכם זה צורף ע"י העוררים במעמד הגשת הסיכומים מטעמם. אני מסכים עם המשיב כי מדובר בטענה חדשה אשר לא בא זכרה לא בהשגה, לא בכתב הערר ולא בשלב ההוכחות. 7. העוררים דורשים בסיכומיהם ניכויים של מס רכוש וניכוי ערך רכישה על פי הערכת המקרקעין למס עיזבון. דרישות אלה לא נטענו על ידי העוררים, לא בשומה, לא בהשגה, לא בכתב הערר ולא במהלך הדיון בהוכחות. צודק המשיב בכך שככל שהעוררים מבקשים לטעון ולהוכיח ניכויים חדשים, הם מוזמנים להגיש בקשה לתיקון שומה בהתאם להוראות סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, אשר תיבחן על ידי המשיב לגופה. טענה נוספת של העוררים היא דרישה להפחתה של התשלומים למס רכוש מהיטל ההשבחה עצמו. אין כל הוראה חוקית המאפשרת הפחתה של תשלומי מס רכוש מסכום היטל ההשבחה. לעוררים שמורה הזכות להגיש בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק המיסוי גם בעניין גובה היטל ההשבחה, אך נראה כי עליהם להזדרז לעשות כן לפני חלוף המועד הקבוע בסעיף של ארבע שנים. אין ספק שאם העוררים יוכלו במסגרת תיקון כזה להוכיח שהם פטורים מהיטל השבחה (ובידם פטור מהועדה המקומית לתכנון ולבניה בנדון) בגין תכנית 50/50 או שסכום ההיטל שונה מזה שנקבע ע"י המשיב ישקול המשיב טענות אלה בחיוב. לפיכך, הייתי מציע לחברי לדחות את כל העררים בכל התיקים המאוחדים ולחייב כל יחידת עוררים בתיקים המאוחדים (1139/04, 1364/04, 1365/04, 1367/04, 1368/04, 1369/04, 1370/04, 1371/04 ו- 1372/04) לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 ₪ בצרוף רבית והפרשי הצמדה שישולמו מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בתיק מהתיקים המאוחדים, שיש בו יותר מעורר אחד, החיוב בהוצאות המשפט הוא ביחד ולחוד. דן מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין חבר עמוס זמיר, שופט (דימוס): אני מסכים. עמוס זמיר, שופט (דימוס) יו"ר צבי פרידמן, רו"ח: אני מסכים. צבי פרידמן, רו"ח חבר הוחלט ונפסק כאמור בפסק דינו של חבר הועדה, עו"ד ושמאי מקרקעין דן מרגליות. שאלות משפטיותמיסיםמס רכישה