להלן פסק דין בנושא ערעור על פסילת ספרים: פסק דין חברת אחים מסעוד עבודות חפירה בע"מ ["המערערת"] הינה חברה פרטית בשליטתו של מר איברהים מסעוד ["המערער"]. בעמ"ה 579/04 מערערת החברה כנגד דחיית השגותיה על השומות שהוציא לה המשיב לשלוש שנות המס 1999-2001 וכן על החלטתו לפסול ספריה לאותן השנים. בעמ"ה 578/04 מערער המערער כנגד דחיית השגותיו על השומות שהוציא לו המשיב לשלוש שנות המס הנ"ל. הדיון בשני הערעורים אוחד בהחלטת 20.4.05, הצדדים נצטוו להביא ראיותיהם בתצהירי עדות ראשית וחקירות המצהירים נקבעו ליום 5.9.05. עד לאותו המועד לא הוגשו תצהירי המערערים ולאותה ישיבה לא היתה התייצבות מטעמם. עקב כך - ניתן אותו היום - 5.9.05 - פס"ד הדוחה את הערעורים. ביום 9.10.05 ביקש ב"כ המערערים לבטל את פסה"ד מתוך שורת הנימוקים שפורטו בבקשתו. ביום 26.12.05 בוטל פסה"ד [שניתן בהעדר] ונקבעו מועדים חדשים להגשת התצהירים, המצהירים נחקרו בישיבת 7.3.06, סיכומי הצדדים הוגשו בכתב - ומכאן פס"ד זה בערעורים שאוחדו. ערעור המערערת - עמ"ה 579/04 א. פסילת הספרים 1. ביום 10.8.03 הודיע המשיב למערערת כי החליט לפסול את ספריה לשלוש שנות המס. בנימוקי הפסילה ציין המשיב כי עפ"י הוראות מס הכנסה [ניהול פנקסי חשבונות] תשל"ג-1973, היה על המערערת לנהל ספריה בהתאם לתוספות ד' להוראות [ניהול פנקסים-קבלות] וי"א [ניהול פנקסים ע"י נותני שירותים]. [עיסוקה של המערערת היה קבלנות לעבודות עפר ועבודות חפירה והנחת צנרת]. על אף זאת נמצא כי המערערת לא ניהלה כלל ספרי ציוד מכני הנדסי, ספרי הובלות וחשבונות עבודה. כמו כן נמצא כי המערערת לא הוציאה חשבוניות מס בגין עסקאות [בשנים 99 וב-2001], לא שמרה תעודות משלוח [בשנת 99'], ביצעה רישום לא כרונולוגי בספרי הקופה ובשוברי קבלה [ב-99', 2000 וב-2001] ולא רשמה תקבולים בסמוך למועד קבלתם [2001]. עוד נמצא כי בדוח הכספי של המערערת לשנת 2001, נרשמה הסתייגות רוה"ח שלה מדוח מצב יתרות החייבים והזכאים. נוכח אי ניהול ספרי החשבונות האמורים והסטיות והליקויים באלה שנוהלו, החליט המשיב לפסול ספרי המערערת לשלוש שנות המס נשוא הערעור. 2. הראיות שהביאה המערערת בתמיכה לערעורה כנגד פסילת הספרים מתמצות כולן בתצהירו של מר חסן אבו רוכבה - יועץ המס שלה. באותו התצהיר אין התייחסות כלשהי לאף אחד מהליקויים והחוסרים שפורטו בהודעות פסילת הספרים ולא מצורף לתצהיר מסמך כלשהו המתיימר לסתור או לחלוק על נימוקי הפסילה. המצהיר מציין בס' 4 לתצהירו כי לעניין אחד מתוך עשרת מפרטי השומה [פרוייקט "בית דגן"] - "כל המסמכים נמצאים במס הכנסה ולא הוחזרו למערערת". ברם, בחקירתו הנגדית [עמ' 9] הוא מאשר כי מעולם לא פנה לפקיד השומה בקשה לצלם מסמכים כלשהם. 3. בהינתן זאת, דין ערעורה של המערערת לעניין פסילת הספרים להדחות מניה וביה, שכן לא ניסתה כלל אפילו להתחיל ולעמוד בנטלי הראיה והשכנוע המוטלים עליה. ב. שומות המערערת 1. בנימוקי השומה מפורטים ששה פרוייקטים שונים בהם עסקה המערערת בשלוש שנות המס דנן, אשר לגביהם מצא המשיב לקבוע בשומה את הכנסותיה החייבות של המערערת. כמו כן המשיב התערב בשומתו בארבעה נושאים נוספים. התאמת הוצאות רכב פרטיות, יתרות חייבים-זכאים, הוצאות מימון ריאליות והתאמת ערכי פדיון ועלות עבודה בפרוייקטים השונים שביצעה המערערת בשלוש שנות המס ובגינן נקבעו על ידו סכומי תוספת פדיון בהתאם לתדריך הכלכלי של נציגות מס הכנסה. הגב' צביה סעדון - מפקחת במשרדי המשיב - פירטה בתצהיר העדות הראשית שהגישה מטעם המשיב את הנתונים ומימצאי הביקורת מכוחם נקבעו השומות למערערת ביחס לכל אחד מעשרת מרכיבי השומה הנ"ל. 2. ראיות המערערת הובאו על ידה בשני תצהירי עדות ראשית. האחד של מנהלה [המערער בעמ"ה 578/04] והשני של יועץ המס מר אבו רוכבה. מנהל המערערת מוסר בתצהירו הקצר כי: "3. כאשר שלטונות המס הכנסה תפסו את הספרים של החברה, אלה היו מנוהלות [!] ע"י אנשי בעלי מקצוע, וכל הספרים איפשרו לשלטונות המס לקבוע את ההכנסה האמיתית. 4. בעניין ההכנסה של החברה, כאשר דיווחנו על שנת 99' דיווחנו הפסד, אבל השומה של מס הכנסה הגיעה לרווח ללא כל הסבר. 5. אני חושב שהחישוב לא ריאלי". בשלושה סעיפים אלה של מנהל המערערת, מסתכמים כל הסבריו לעניין שומות החברה לשלוש השנים. תצהירו של יועץ המס, מר אבו רוכבה, אינו מוסיף הרבה מעבר לכך. בסעיף 3 לתצהירו הוא טוען כי השומות הן "פי ארבע מהסכום שהוצע לחברה בתום הדיונים והיא מופרזת" - סתם ולא פירש. בסעיף 4 הוא טוען כי מסמכי החברה לעניין "פרוייקט בית דגן" - "נמצאים במס הכנסה ולא הוחזרו למערערת אשר על כן אין לי איך לתמוך את התצהיר בעניין זה". כמפורט לעיל, מאשר יועץ המס בחקירתו הנגדית כי מעולם לא פנה לפקיד השומה בבקשה לצלם המסמכים האמורים. אין בתצהירו מספרים, עובדות או נתונים כלשהם, שלא לאמר מסמכים, כנגד נתוני השומות שבמחלוקת. 3. משנפסלו ספרי המערערת לשלוש שנות המס שבערעור, חובת הראיה בערעור זה מוטלת כל כולה עליה, כקבוע בסעיף 155 לפקודה. המערערת לא זו בלבד שלא עמדה בחובת הראיה, היא אף לא ניסתה כלל לעמוד בכך ותצהירי העדויות הראשיות כפי שהגישה - כמוהן כריק ראייתי מוחלט. אין המדובר ב"כשל טכני" או פרוצדוראלי של המערערת, אלא בהימנעות מודעת ומכוונת מהצגת נתון או ראיה כלשהם לסתירת או ערעור קביעות המשיב בשומותיה. 4. ב"כ המערערת טוען בסיכומיו כי המסמכים והנתונים אליהם מפנה המצהירה מטעם המשיב, מצביעים אמנם על חוסר התאמה בין ההכנסות עליהן דיווחה המערערת בפרוייקטים השונים לבין העולה מאותם הנתונים, ברם מבקש הוא לחלוק על קביעות השומה שנקבעו עקב כך. לטענתו, בנסיבות אלה הליקויים וחוסר ההתאמות שבדיווחי המערערת "אינם אלא נתונים טכניים שהמערערים לא יכולים לבוא נגד מס הכנסה [כך!], אבל מותר יהיה לציין שהנתונים מופרזים..." [ס"ק 2.10 לסיכומיו]. לאור זאת, טענתו הינה כי על המשיב החובה לנמק ולהסביר - לפרטי פרטים - כיצד קבע את השומה על מרכיביה השונים והוא זה שנושא בנטל ההוכחה, ההנמקה והראיה לכל אלה. 5. טענותיו אלה של ב"כ המערערת מן הדין שיידחו על הסף. המערערת נמנעה כאמור מהבאת ראיה, נתון, עובדה או מסמך כלשהם ביחס לפעולותיה, הכנסותיה, הוצאותיה או כל עניין ודבר אחר הקשורים בפרוייקטים שביצעה במהלך שלוש שנות המס. בסיכומיה היא מודה ומאשרת כי דיווחיה אינם עולים בקנה אחד עם הנתונים שנמצאו בספריה, כי פנקסיה נוהלו בסטיות מהותיות מהוראות ניהול הספרים, כי אכן לא הוציאה חשבוניות מס, כי חשבוניות שהוציאה אינן תואמות את התקבולים שקיבלה ועוד ועוד. גם בסיכומי טענותיה אין היא מצביעה על שגיאות ספציפיות נטענות בשומותיה. משמעות טענותיה הינן כי בהליכי ערעור על דחיית השגה, פקיד השומה הוא הנושא בחובת הראיה על נטליה וכי כל עוד לא יוכיח שומתו לפרטיה - תבוטל שומתו. טענה זו מנוגדת מן היסוד למהותם של הליכי הערעור עפ"י פקודת מס הכנסה ולחובת הראיה ונטלי הראיה בהליכים אלו. 6. אשר על כן, דין ערעורה של המערערת [בעמ"מ 579/04] - להידחות. ג. שומת המערער עמ"ה 578/04 1. המשיב הוציא למערער שומות, עפ"י מיטב שפיטה, לשנים 1999-2001, ובהן הוסיף להכנסתו החייבת סכום של 305,959 ₪, בגין כל אחת משלוש השנים הנ"ל [סה"כ 917,856 ₪]. בנימוקי השומה ובתצהיר העדות הראשית של המשיב, מוסבר כי נמצאה יתרת הפרש הון בלתי מוסבר בסכום של 917,876 ₪ בין הצהרת ההון שמסר המערער ליום 31.12.95 להצהרת ההון מ-31.12.00 [ר' הפירוט בס' 36 לתצהיר המשיב]. 2. כעולה מתצהיר המשיב, טען המערער במהלכי הדיון בשומה, כי לאחר פטירת אחיו קיבל לידיו את פוליסת ביטוח החיים שלו בסך של 651,931 ₪ - וזהו הסברו לחלק נכבד מהפרשי ההון. כמפורט בס' 35 לתצהיר המשיב, המערער לא הגיש מסמך או אישור כלשהו לעניין זה לפקיד השומה, לא הראה מסמך כלשהו לפיו הוא היה מוטב עפ"י פוליסת הביטוח של אחיו המנוח ולא אישור כלשהו כי הכספים אמנם הועברו לרשותו מחברת הביטוח. בתצהיר עדותו הראשית כל שטוען המערער לעניין זה הינו כדלהלן: "6. בתיק האישי יש לי הכנסה מביטוח חיים של אחי על חשבוני, העובדה הוצגה לשלטונות מס הכנסה ולא נלקחה בחשבון". דא ותו לא. שום מסמך, שום נתון, שום אישור - מ א ו מ ה. ברי הוא שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה לעניין זה. 3. מרכיב נוסף בהפרשי ההון של המערער, הינו במכונית וולוו שהיתה בבעלותו בשווי שמאי של 175,000 ₪ ואשר הושמטה מהצהרת ההון שלו ליום 31.12.00. בתגובה לכך טוען המערער בתצהיר עדותו כדלהלן: "8. לרשות מס הכנסה הועמדו מסמכים שרכב מס' 15-792-17 - עבר שינוי ב-05/98. המסמכים נמצאים במס הכנסה ולא נסתרו. הרכב נקנה ע"י אחי". גם הפעם אין המערער מצרף מסמך או אישור כלשהו בדבר העברת הבעלות שלטענתו בוצעה ב-05/98. טענתו לגבי "מסמכים הנמצאים במס הכנסה" - נסתרה כאמור בחקירה נגדית של יועץ המס שלו, לפיה מעולם לא ביקש את פקיד השומה לצלם מסמך מהמסכים הנמצאים אצלם. זאת ועוד. את העברת הבעלות הנטענת על ידו יכול היה המערער לנסות ולהוכיח באמצעות אישורים ממשרד הרישוי. הוא לא מנסה כלל להביא בדל מסמך, אישור או ראיה לטענתו, ואך מובן הוא כי גם לעניין זה לא עמד בחובת הראיה. 4. בקביעת הפרשי ההון הלא מוסברים קבע המשיב את סכום הוצאות המחיה של משפחת המערער [נשוי לשתי נשים ואב ל-16 ילדים] עפ"י תחשיב הנמוך בלמעלה משליש מהתחשיב המינימלי של המחלקה הכלכלית בנציבות מס הכנסה. המדובר בקביעה סבירה ביותר. המערער אינו מביא נתון או עובדה נטענת כלשהם כנגד קביעות אלה שבשומה. הוא הדין לגבי קביעתו המינימלית של המשיב לעניין תכולת בית המגורים של משפחת המערער [בת 20 נפשות !] שהועמדה על סך 60,000 ₪. גם לעניין זה לא טען ולא הביא המערער ראיה או טענה כלשהי לסתור או להטיל ספק בקביעת הסכום שבשומה לעניין זה. 5. אשר ליתר מרכיבי הפרש ההון הלא מוסבר, אין המערער מנסה אפילו להביא ראיה או טענה כלשהן. 6. המסקנה המתבקשת מהדברים הינה כי המערער נכשל לחלוטין בהרמת נטל הראיה. לעומת זאת, שומת המשיב נמצאת בנסיבות העניין ועפ"י תצהיר המפקחת צביה סעדון - ראויה וסבירה. לאור זאת - דין ערעורו של המערער בעמ"ה 578/04 - להידחות על כל מרכיביו. ד. ס י כ ו ם מתוך הנימוקים המפורטים לעיל, אני דוחה את ערעור המערערת בעמ"ה 579/04 ואת ערעור המערער בעמ"ה 578/04 - על כל חלקיהם. המערערת תשלם למשיב הוצאות הערעור בסכום של 10,000 ₪. המערער ישלם למשיב הוצאות הערעור בסכום של 7500 ₪. מיסיםניהול ספרים / פסילת ספריםערעור