להלן פסק דין בנושא אפליה בכניסה למועדון בגלל מוצא: 1. ענייננו בתביעה כספית בסך 31,200 ₪ בגין הפליה בכניסה למועדון, זאת בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א - 2000 (להלן: "החוק"). 2. התובע טען כי בתאריך 18/11/2010 הגיע לנתבע 1 במטרה לחגוג את יום-הולדתו. לדבריו הזמין מקום מראש יום קודם. עוד טען כי ביום המקרה התקשר להודיע על איחור קל ונענה שאין כל בעיה ומקומו יישמר. לטענתו, משהגיע עם חבריו למקום נמנעה כניסתו וכניסת חבריו בשל מוצאם וזאת למרות שהזמין מקום מראש. כמו כן טען כי נאמר לו שאינו רשום כלל ברשימות ולכן אינו נכנס, זאת למרות שאחותו וחברים שהגיעו מוקדם יותר אמרו כי באו ליום-הולדתו, הוכנסו פנימה והושבו בשולחן המוזמן. עוד טען כי בידיו הקלטות בהן נשמעים הנתבעים כאשר הם אומרים: "מקסימום נשקר בביהמ"ש" וכן תמונות מצולמות של המארחת כשהיא מתנהגת בצורה משפילה ומבזה לתובע וחבריו. 4. בהתאם לכך דרש התובע פיצוי בסך 31,200 ₪ בגין הפליה בכניסה מועדון. 5. הנתבעים טענו כי התובע וחבריו הושארו מחוץ למועדון היות שנחזו לשיכורים ו"טעונים", זאת לאחר שהתנכלו וניבלו את פיהם כלפי המארחת ואנשי האבטחה. לטענת הנתבעים התובע וחבריו החלו להתפרע במקום לאחר שנתבקשו להמתין בכניסה היות שהמקום בתפוסה מלאה ולא ניתן להכניס אנשים נוספים באותה עת. כך גם נטען כי התובע וחבריו החלו לקלל את המארחת והמאבטחים ואף לאיים עליהם תוך שהם חוסמים את הכניסה למקום. לטענת הנתבעת התובע וחבריו אף שברו זגוגית אשר הייתה בכניסה למקום תוך כדי שניסו להיכנס בכוח למועדון ואף השתמשו בשברי הזכוכית כדי לאיים על עובדים ובליינים במקום. הנתבעים דוחים את כלל הטענות כנגדם ולטענתם מדובר בניסיון להתעשר על גבם שלא כדין ובחוסר תום לב. 6. בדיון שנערך בפני העידו התובע ועדה מטעמו וכן נתבע 4 המייצג אף את נתבע 1, נתבע 3 ועד מטעמם אשר העיד על תצהירו. 7. עפ"י עדות התובע היות שמדובר במקום ציבורי חלה עליו חובה להכניס את התובע וחבריו למקום עפ"י החוק. לדבריו הזמין מקום במועדון ביום 17/11/2010, יום קודם לאירוע, אך למרות זאת כניסתו למקום נמנע. התובע אף טען כי ביום המקרה התקשר להודיע כי יאחר ונאמר לא שאין כל בעיה ומקומו יישמר. לדבריו הוא וחבריו לא היו שתויים או "טעונים" ולא התפרעו בכניסה למקום. לדבריו אף מחזיק הוא בהקלטות אשר מעידות כי דיבר בנימוס עם המארחת תוך שזו נמנעת מלהכניסו אך מכניסה בליינים אחרים למקום. עוד טען כי הוא וחבריו לא איימו על המארחת וכן ששלושה ימים לאחר האירוע ביקש מהנתבעים לשמור את קלטות האבטחה במקום, אך אלו לא נמסרו לו. התובע אף טען כי יש לו הוכחה לכך שהיה מוזמן למקום, זאת בניגוד לטענת המארחת כי לא היה רשום ברשימות המוזמנים. התובע טען כי אחותו ובן זוגה וכן מספר חברים נוספים הגיעו למקום מספר דקות לפני התובע וחבריו. לטענתו, משאמרה אחותו כי הם הגיעו למסיבת יום ההולדת של התובע הכניסה אותם המארחת לשולחן שהוזמן. עוד טען כי אביו של נתבע 3 דיבר עימו וניסה לשכנע אותו להימנע מהגשת תביעה ואף הציע פיצוי כספי בתמורה לכך. לטענתו אמר לאביו של הנתבע 3 כי אינו מעוניין בפיצוי ושיתרום את הפיצוי לעמותת "שלווה" בירושלים. התובע אף השמיע בפני ביהמ"ש ובפני הנתבעים הקלטה במכשיר סלולרי כאשר לטענתו מדובר בתובע אשר מנסה לשכנע את המארחת באותו ערב להכניסו למקום. בחקירתו הנגדית טען כי הוא וחבריו לא חסמו את הכניסה למקום כפי שטען נציג הנתבעת. לדבריו עמד עם חבריו במקום והיות שמדובר בחבורה גדולה של כ-20 בליינים המבקשים להיכנס היה קשה לאנשים אחרים להיכנס אך לא בשל כוונה למנוע כניסתם. 8. מעדותה של אחות התובע, הגב' ספיר מדמוני, עולה כי הגיעה למקום יחד עם בן זוגה ועם חבר של התובע וידידתו. לדבריה הגיעה מוקדם יותר מהתובע ולכן ביקשה להיכנס למקום. לדבריה משאמרה כי הגיע ליום ההולדת של אחיה הוכנסה היא וחבריה למקום והושבו בשולחן המוזמן. עוד העידה כי כאשר דיברה עם התובע שאמר שאינו מוכנס למקום, ניגשה לנתבע 3, אותו מכירה לטענתה שנים רבות, וביקשה ממנו להכניס את אחיה וחבריו. לדבריה ניגש הנתבע 3 לחלון המשקיף על הכניסה ולאחר שראה את התובע וחבריו אמר לה כי אינו יכול לעזור לה להכניסם בשל מראם. משנוכחה כי אחיה וחבריו לא יוכנסו יצאה החוצה וחברה לאחיה והלכו מהמקום. בחקירתה הנגדית העידה כי נוהגת לבלות במועדון הגוטה ואף המשיכה לפקוד את המקום פעמים נוספות לאחר התקרית. לטענתה נמצאת בקשרים טובים עם הנתבע 3 והמקרה שאירע לאחיה אינו קשור אליה. כך גם טענה כי משביקשה רשותו של אחיה להמשיך ולפקוד את המקום, למרות האירוע שאירע לו, אמר לה זה כי אל לה לערב עצמה באותו מקרה ואין כל בעיה שתמשיך לפקוד את המקום. לדבריה אף לא חשה ביחס עוין מצד בעלי המקום גם לאחר אותו מקרה. 9. מעדותו של נתבע 3, מר לישי בוקאי, עולה כי בניגוד לטענת התובע ואחותו לא המארחת היא זו שהכניסה את אחותו של התובע וחבריה למקום, אלא הנתבע 3 בעצמו הכניסם בשל היכרותו המוקדמת עם אחות התובע ובן זוגה. לדבריו, התובע וחבריו התנהגו בצורה קטסטרופלית ומניסיונו הרב בחיי הלילה יכול הוא להבחין מי מגיע למקום לבלות ומי בכדי לעורר פרובוקציות. זו גם הסיבה, לטענתו, כי אמר לאחותו של התובע כי אינו יכול להכניסם למקום, כיוון שהתובע וחבריו מתנהגים בגסות, בברוטליות ואף איימו על המארחת. לדבריו לאחר שראה שבמשך כ-20 דקות לא נכנסים אנשים למקום יצא לכניסה, שם ראה את המארחת בוכה עקב איומיהם של התובע וחבריו עליה. לדבריו המארחת אמרה כי אינה יכולה להכניס אנשים נוספים מכיוון שהתובע וחבריו חוסמים את הכניסה, על כן ניגש ופתח דלת אחורית למועדון על מנת להכניס את לקוחותיו למקום. לדבריו, עם פתיחת הדלת האחורית רצו התובע וחבריו לכיוונה וניסו להתפרץ למקום תוך שהם דוחפים את המאבטח, את הנתבע עצמו וכן אדם נוסף שהיה נוכח במקום, עד ההגנה מר אלי גרוס. תוך כדי ניסיונם להתפרץ למקום גרמו התובע וחבריו לשבירת זכוכית הנמצאת בכניסה ולאחר מכן נמלטו מהמקום. לדבריו אינו יודע מי מבין חברי הקבוצה הוא זה ששבר את הזכוכית. עוד הוסיף כי המקרה היווה נזק תדמיתי למקום. לדבריו התובע אף טורח לספר לכל מאן דבעי כי בכוונתו לגרום למועדון ולבעליו לשלם לו ולהכפיש את שם המקום. 10. מעדותו עד המטעם הנתבעים, מר אלי גרוס, עולה כי הגיע למקום לשם פגישת אחד מלקוחותיו אשר נכח במקום. לדבריו הבחין בהתרחשות בכניסה האחורית כאשר התובע וחבריו נעמדו בצמוד לדלת והושיטו רגל על מנת למנוע את סגירתה תוך שהם מקללים מגדפים. כך גם הבחין בתובע עצמו כאשר זה חוסם את הכניסה. לדבריו לאחר שראה את הזכוכית מתנפצת הבחין בשלושה מאותם חברי קבוצה נמלטים מהמקום. לדבריו לא נתקל מעולם בבעיות סלקציה וגזענות בכניסה למועדון, להיפך, לדבריו המקום מתיר כניסה לבני מיעוטים, אתיופים ועובדים זרים. 11. הנתבע 4 טען כי המארחת פעלה לפי הנהלים אשר הוגדרו על ידו בתור מנהל המועדון. לדבריו הינו הבעלים של מועדון נוסף בנמל ת"א ומעולם לא הוגשה כנגדו תביעה בגין הפליה בכניסה למקומות אותם מנהל, בעוד שמנגד כבר נסגר המועדון בנמל פעמיים בגין מקרי אלימות. לדבריו, כאשר נתקל באנשים "טעונים" נאלץ להשאירם מחוץ למועדון על מנת לבחון רמת ה"טעינות" שלהם טרם יכניסם, זאת על מנת לשמור על ביטחון הבליינים במקום. לדבריו במועדון נשוא התביעה נוהגים לבלות אף בני מיעוטים, אתיופים ועובדים זרים אשר מוכנסים למקום ללא כל בעיה. הסיבה היחידה שהתובע וחבריו לא הוכנסו הייתה לשם שמירה על בריאותו וביטחונו של ציבור הבליינים. התנהגותם הברוטלית של התובע וחבריו אשר אף איימו על המארחת והמאבטחים היא שמנעה כניסתם למקום. 12. במעמד הדיון בתיק הוצע לתובע ע"י ביהמ"ש לשקול קיום דיון משפטי בעניין, שכן ביהמ"ש נחשף לטענות וראיות הצדדים ומעיון בחומר שהוצג אין ביסוס לטענות התובע. התובע טען כי נטל ההוכחה על הנתבעים, בידו הוכחות לטענותיו וכי הוא מעוניין לנהל הליך משפטי מלא לשם הוכחת צדקתו. לתובע הובהר כי במידה שלא תוכח צדקתו, בזבוז זמן שיפוטי יקר עשוי לגרור דחיית תביעתו ובנוסף עשוי לשאת בהוצאות הנתבעים. 13. לאחר ששמעתי באריכות את טענות הצדדים ועדויות העדים מטעמם, התרשמתי כי גרסתו של התובע ושל אחותו אינן מהימנות כלל וכלל. מאידך גיסא עדויותיהן של הנתבעים והעד מטעמם נשמעו מהימנות וכנות וכן נתמכו בתצהיר עליו העיד המצהיר, מר גרוס. מאמינה אני לגרסת הנתבעים כי אחותו של התובע הוכנסה למקום ע"י הנתבע 3 בשל היכרותה המוקדמת עימו ולא ע"י המארחת בשל יום הולדתו של התובע. זאת ועוד, לא הוכח בפני כלל כי התובע הזמין שולחן במקום כפי שטען. יחד עם זאת, וגם אם אכן עשה כך הרי שזכותו ואף חובתו של בעל מקום למנוע כניסתם של מי אשר לדעתו עלולים לסכן את ביטחונם של השוהים במקום. סעיף 3(ד)(1) בחוק מציין כי: "אין רואים הפליה לפי סעיף זה - כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי". השתכנעתי כי מניעת כניסתם של התובע וחבריו למקום התחייבה במקרה זה עקב התנהגותם הפרועה והאלימה כלפי עובדי ובלייני המקום. 14. כך גם לא הוכחה הטענה למשא ומתן כזה או אחר שהתקיים, לדברי התובע, בין התובע לבין אביו של הנתבע 3. המדובר בענייננו בעדות מפי השמועה אשר עפ"י דיני הראיות פסולה כראיה לאמיתות תוכנה. להוכחת טענתו היה על התובע לזמן לעדות את אותו אדם, מה שלא נעשה במקרה שבפני. 15. סבורה אני כי העובדה שאחותו של התובע ממשיכה לפקוד את המועדון אשר, לכאורה, גרם עוול גדול לאחיה עומדת כחיזוק לטענת הנתבעים כי התובע מנסה להתעשר על גבם שלא כדין ושלא בתום לב. 16. לפיכך, אני קובעת כי דינה של התביעה להידחות. התרשמותי מעדויותיהם של הנתבעים 3 ו-4 ומהעד מטעמם הייתה כי הן מהימנות ואף נתמכו בתצהיר עליו העיד המצהיר עצמו. בכך עמדו הנתבעים בנטל ההוכחה המוטל עליהם מעצם היפוך הנטל הקבוע בסעיף 3 בחוק ברף הנדרש של מאזן הסתברויות, זאת בעוד התובע לא הוכיח טענותיו, עדותו הייתה בלתי מהימנה בעליל וניכר כי תביעתו הוגשה לצורך עשיית רווח כספי שלא כדין. לא למותר לציין כי באולם ביהמ"ש נכחו מטעמו של התובע עורכי-דין שהתפרצו בקריאות ביניים ובאמירות מאיימות כלפי ביהמ"ש שההכרעה תגיע עד לשערי בג"צ. 17. לאור האמור לעיל, ולאור התבצרות התובע בעמדתו לקיום דיון משפטי מלא בעניינו למרות המלצת ביהמ"ש, הריני פוסקת כי התובע יפצה את הנתבעים בסכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט. סכום זה ישולם לא יאוחר מיום 12/5/2011, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום. אפליה בכניסה למועדונים ולמקומות בילויהפליה / אפליה