ביטול עסקת מכר מרחוק

תנאי לאפיונה של עסקה כעסקת מכר מרחוק הוא היות מוכר המוצר / השירות יוזם העסקה לא היפוכו של דבר. להלן פסק דין בנושא ביטול עסקת מכר מרחוק: א. העובדות ע"פ כתבי הטענות: 1. בתביעתו טען התובע כי פנה בחודש ינואר 2010 אל הנתבע מיוזמתו באמצעות הטלפון על מנת לרכוש אצלו כיסא גלגלים לאביו הנכה מדגם PD6. ביום 27/1/10 סוכם בינו לבין הנתבעת בשיחה טלפונית כי ירכוש הכיסא בעלות של 10,000 ₪ שישולמו מראש בארבעה תשלומים שווים באמצעות כרטיס אשראי, סכום שאכן שולם. ביום 3/2/10 סופק הכיסא לבית אבי התובע. להפתעתו של התובע הוא גילה כי הכיסא אינו מתאים לצורכי המיוחדים של אביו, ועל כן פנה מספר פעמים בע"פ לנתבע על מנת לבטל העסקה ולהחזיר הכסא. פניותיו הושבו ריקם. לאחר שלא קיבל כל מענה לפניותיו, החזיר התובע ביום 11/2/10 בעצמו ועל חשבונו את הכיסא לנתבע, מבלי שנעשה בו כל שימוש, וביקש לקבל התמורה ששילם עבורו, בקשה אשר סורבה ע"י הנתבע. לאחר סירוב זה פנה התובע בכתב באמצעות עו"ד לנתבע על מנת שזה ישיב התמורה, אך גם פניה זו סורבה. התובע גורס כי זכותו לבטל העסקה ע"פ ס' 14 לחוק הגנת הצרכן בעניין "עסקת מכר מרחוק". 2. בכתב ההגנה טען הנתבע כי אין מדובר בעסקת מכר מרחוק באשר אין מאפייני עסקה זו עונים להגדת "עסקת מכר מרחוק" כפי שזו מוגדרת בחוק: יוזם הפניה היה הקונה, הנתבע הוזמן פעמיים לבית אביו של התובע, המוצר הוכן במיוחד לצרכיו של אבי התובע. הנתבע מוסיף וכותב כי אף אם ייקבע כי מדובר בעסקת "מכר מרחוק" הרי שאופן ביטולה אינו מזכה בהחזר התמורה (בחוק נדרש כי הביטול ייעשה בתוך 14 ימים מיום קבלת המוצר באמצעות פניה בכתב, ואילו כאן הפניה בכתב היתה כעבור כ-50 ימים מיום קבלת המוצר). כמו כן טען הנתבע כי התובע שוחח עמו פעמיים, טרם החליט לרכוש המוצר: פעם אחת - על מנת לברר מהו דגם כיסא המתאים לסביבת מגוריו הקשה (מדרון תלול) של אביו, ופעם שניה - לאחר שעשה סקר שוק בעניין הדגם שהומלץ עליו בשיחה הראשונה. לתובע הומלץ על כיסא אשר ניתן לחבר לו ולנתק ממנו מנוע עזר, והוא הופנה ע"י הנתבע לעיין במוצר באתר האינטרנט של הנתבע. יש להוסיף כי לאחר שהתובע העביר לנתבע תצלום הכיסא אשר שהיה ברשות אביו אותה עת, המליץ הנתבע לתובע על החלפת הכיסא מפאת יושנו , המלצה אשר נתקבלה ע"י התובע. לאחר שהתובע הסכים לרכוש הכיסא, נתבקש הוא למדוד פתחי הכניסה לבית והמעברים בו על מנת להתאים מידות הכיסא לביתו של אבי התובע, והאחרון אכן העבירם לידי הנתבע לצורך הזמנת הכיסא. ביום 31/1/10 סופק הכיסא, עם המנוע הנפרד שלו, לביתו של אבי התובע, ולאחר שמטפלת התובע קיבלה הסברים מפורטים כיצד להפעילו הכסא, נתגלה כי המידות שניתנו ע"י התובע לנתבע לצורך הכנת הכיסא אינם ראויים, וכי יש לבצע שינויים במידות הכיסא על מנת שיתאימו למימדי המעברים שבבית. הנתבע לקח מידות חדשות ושב על עקבותיו עם הכיסא על מנת שיתאימו לממדים המתאימים, וכל זאת ללא כל תוספת כספית שהיא. ביום 2/2/10 סופקו הכיסא והמנוע שנית לבית אבי התובע. במקום תרגלה המטפלת אופן הפעלת הכסא, ומאחר שאבי התובע נרדם על מיטתו, חתמה המטפלת על קבלת המוצר. ביום 7/2/11 יצר קשר אבי התובע עם הנתבע ואמר כי אינו מרוצה מהכיסא, וכי הוא מבקש לבטל העסקה. בתחילה ציין כי המטפלת לא מצליחה להפעיל המנוע, ואילו בהמשך אמר כי מידות הכיסא אינן נכונות. הן אבי התובע בשיחה הטלפון והן התובע עצמו בכתב ההגנה לא ציינו מה ראו פסול בכיסא ומדוע הוא אינו מתאים להם. רק ביום 17/3/10 נשלח מכתב מאת ב"כ התובע ובו בקשה לביטול העסקה. ב. הדיון: 1. בדיון חזר התובע על דבריו לפיהם העסקה בוצעה באמצעות הטלפון, כשהוא זה אשר יזם אותה. כן ציין כי לא בדק באינטרנט כיצד עובד הכיסא על אף המלצתו של הנתבע לעשות כן. הנתבע אמר עוד כי לא בדק בעצמו את המוצר ביום בו סופק לבית אביו. לשאלה מדוע הוא ביקש לבטל העסקה ענה ואמר כי פעמיים טעה הנתבע במידות הכיסא, דבר שגרר עיכובים במסירתו, וגם כשכבר נמסר עדיין הוא לא תאם למידות הרצויות ואביו לא הרגיש בו בנוח. 2. הנתבע אמר כי המידות הלא נכונות נמסרו לו ע"י התובע, ומכאן שהאחריות עקב אי התאמת הכיסא למידות המעברים בבית מוטלת על כתפי התובע. כמו כן אמר הנתבע כי הכיסא הינו מיוחד במידותיו ואיננו כיסא סטנדרטי - מידותיו הותאמו במיוחד למידות שניתנו לו ע"י התובע; המנוע הורכב עליו באופן שניתוקו מותיר הן על הכיסא והן על המנוע סימנים של שימוש, ולכן לא ניתן למוכרו כחדש. כמו כן חזר ואמר כי הבהיר היטב לתובע על ייחודם של הכיסא והמנוע המאפשר ניתוק המנוע מהכיסא והאפשרות להשתמש בכיסא אף ללא המנוע בעת הצורך. 3. בתום הדיון הוצעה לצדדים הצעת פשרה ע"י ביהמ"ש, הצעה אשר סורבה על ידם. 4. לאחר מכן ניתנה לצדדים אפשרות להתפשר ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, ולהעביר לביהמ"ש הסכם הפשרה. 5. הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, וזאת ע"פ נוסח הצעת הפשרה ששלח התובע לנתבע ביום 30/1/11 ובו מסרב הוא לכל אחת מארבע הצעות הפשרה אותן הציע הנתבע ביום 27/1/11, ועומד על דרישתו הראשונית כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתב התביעה. ג. המצב המשפטי: 1. עסקת מכר מרחוק - סעיפי חוק הגנת הצרכן הרלוונטיים לצורך העניין הינם אלו: 14ג. עסקת מכר מרחוק - (ג) בעסקת מכר מרחוק רשאי הצרכן לבטל בכתב את העסקה - (1) בנכס - מיום עשיית העסקה ועד ארבעה עשר ימים מיום קבלת הנכס או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב), לפי המאוחר מביניהם; (ד) הוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו על עסקת מכר מרחוק של - (4) טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן בעקבות העסקה; (ו) בסעיף זה - "עסקת מכר מרחוק" - התקשרות בעסקה של מכר נכס או של מתן שירות, כאשר ההתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה; "שיווק מרחוק" - פניה של עוסק לצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלויזיה, תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא, פקסימיליה, פרסום קטלוגים או מודעות, או באמצעי כיוצא באלה, במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים, אלא באחד האמצעים האמורים. 14ד. דרך ביטול בכתב של עסקה לענין הוראות סעיף 14א(ג) ו-14ג(ג), ביטול בכתב יכול שייעשה גם באמצעות פקסימיליה או תקשורת אלקטרונית. העולה מס' 14ג(ו) הינו כי תנאי לאפיונה של עסקה כעסקת מכר מרחוק הוא היות מוכר המוצר / השירות יוזם העסקה לא היפוכו של דבר. בענינינו שני הצדדים מודים הן בכתבי טענותיהם והן בעדויותיהם כי היוזמה לעריכת העסקה הגיעה מהתובע - קרי הרוכש, ולא מהנתבע - המשווק. יש לציין כי התובע הודה בדיון כי פנה אל הנתבע שלא לאחר שנודע לו אודות קיומו מכל אחד מהאמצעים המנויים בהגדרת ההיגד "שיווק מרחוק" שלעיל, אלא לאחר שהופנה ע"י מחלקת השיקום של בית החולים בו היה מאושפז אביו, ולאחר שקיבל המלצות על הנתבע. במצב דברים זה נשמט התנאי בלעדיו אין להגדיר העסקה שלפנינו כעסקת מכר מרחוק. משנשמט תנאי ראשוני זה ודאי אין צורך לבחון היבטיה האחרים של עסקת המכר מרחוק בעניינינו. אך למען הסר ספק ולמעלה מן הצורך אציין אף זאת: מקובלות עלי טענות הנתבע לפיהן מדובר במוצר אשר הוזמן במיוחד במידות מיוחדות והורכב עבור אבי התובע ע"י צרכיו היחודיים ובהתאם לבקשותיו של התובע; אין מדובר במוצר אשר יכול לשוב לעסקו של הנתבע ולהימכר כחדש. אף אם אבי התובע לא עשה בכיסא שימוש מחוץ לביתו אלא אך בדקו בתחום ביתו, והמנוע הורכב על הכיסא - הרי ניכרים סימני הרכבה אשר מונעים מכירת הכיסא כחדש. כמו כן התובע לא ביטל העסקה בדרך הקבוע בחוק לעניין ביטול עסקאות מכר מרחוק, ואף זה עומד לו לרועץ. אני קובעת כי התובע לא הוכיח כל עילה שהיא לביטול העסקה המכה אותו בהשבת מלוא התמורה ששילם לתובע. כל אשר טען הוא כי הכיסא אינו נוח לאביו, ואין בכך די. היה על התובע להוכיח כי המוצר איננו הולם את דרישותיו של אבי התובע, את צרכיו כפי שפורטו עובר להזמנה; התובע לא עמד כלל בנטלים אלו. אני קובעת כי אמינה עלי עדותו של הנתבע ולפיה עשה כל שביכולתו ואף מעבר למה שהיה מחויב לו על מנת לספק רצונם של התובע ושל אביו - הסביר חזור והסבר הן בטלפון והן בביתו של האב פעמיים כיצד יש להפעיל הכיסא והמנוע, הדגים למטפלת פעמיים אופן ההפעלה, הגיע לבית פעמיים וזאת עקב טעות התובע בהעברת מידות הפתחים בבית האב והעברת המידע לגבי הנתבע ולא גבה כל תשלום יתר בגין כך. הנתבע הציע לתובע הציע לתובע לעיין באתר האינטרנט שלו ולהזמין כבא אחר מתאים יותר לאביו, הצעה אשר התובע לא שעה לה, כפי שהוא הודה בעצמו בדיון. אני רואה מקום להתייחס לטענת הנתבע בכתב הגנתו כי העסקה בוצעה מול התובע, בנו של הנכה, והוא זה תובע, ולא אביו - בפסה"ד בעניין תק 4028/03 גל שילה נ' א.ש. חברה לייבור ושיווק כיסאות גלגלים ואח' מיום 3/2/09 שניתנה ע"י שופט בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, כב' השופט טננבוים, סיכם כב' השו' טננבוים סוגית הטעיה הצרכן המוגבל במילים אלו: "...החוק קובע בסעיף 2, שכותרותו "הטעיה וניצול מצוקה", כדלקמן: "2. (א) לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה: ...... המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס; ... ההוראה האמורה מטילה חבות ברורה על ספק ו/או עוסק לנהוג בדרך מסויימת נטולת הטעיות כלפי ציבור הצרכנים. ובכלל זה, קובעת כעניינים מהותיים, דברים מסויימים שישנו איסור הטעיה לגביהם בהתקשרות בין הצדדים. בין היתר, קבע המחוקק כי המידה, הצורה והמרכיבים של הנכס הם עניינים מהותיים שאל לו לספק להטעות לגביהם. בעניינינו, אי גילוי הספק ו/או הנתבעת באשר לגובה הכסא, הינו פרט מהותי שעל הנתבעת היה לעמוד עליו בפני התובע. ומשלא עשתה כן, הפרה הנתבעת חובת הגילוי המוטלת עליה... ...יתר על כן, המחוקק הוסיף הוראות מיוחדות המטילות חובות מוגברות (למעלה מאלו הקבועות בסעיף 2), כאשר מדובר בצרכנים בעלי מצוקה או חולשה מסויימת שכלית, נפשית או גופנית. כך קבע המחוקק בסעיף 3 לחוק: "3. (א) לא יעשה עוסק, כדי לקשור עסקה, דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, או בכל דרך אחרת, שיש בו ניצול (1) חולשתו השכלית או הגופנית של הצרכן;..." היינו, אף המחוקק שם ליבו לכך שלגבי אוכלוסיה מסויימת יש להטיל חובות מוגברות מאלה המוטלות על אוכלוסיית הצרכנים הרגילה. ישנו חשש במכר לאוכלוסיה בעלת מצוקה מסויימת כי יהיה בהתקשרות ניצול כל שהוא של הצד החלש. בדרך כלל בהתקשרות רגילה בין צרכן לספק, נקודת המוצא היא כי הספק "חזק" והצרכן "חלש". קל וחומר כשהצרכן בעל מצוקה גופנית, נפשית או שכלית...". בעניינינו מזמין הכיסא לא היה הנכה עצמו, אלא בנו, התובע. על כן אינני מוצאת לנכון לקבוע כי בנסיבות העניין חלה על הנתבע חובה מוגברת כלפי התובע, אשר איננו נמנה על בעלי הצרכים המיוחדים, וכפי שמנסח זאת בפסק הדין שאוזכר לעיל כב' השופט טננבוים - "... צרכן שאינו נכה יכול לבדוק לעיתים את הנכס או המוצר. גם אם נניח כי רכישתו מתבצעת דרך האינטרנט, תמיד ישנו ספק שניתן פיזית לפנות אליו ולבחון מקרוב את המוצר..". אינני מוצאת בהתנהגותו של הנתבע כל רבב שהוא ביחסו אל התובע ואל אביו. לפיכך: 1. לאור קביעותיי כי הנתבע פעל כדין ואף מעל ומעבר לחובותיו כספק של ציוד לנכים, ואין מדובר בעניינינו בעסקת "מכר מרחוק" - הרי התובע לא הוכיח כל עילה המצדיקה קבלת תביעתו. 2א. מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים (רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ (לא פורסם, 5.7.06); רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177 (1994) (להלן: עניין סרבוז); רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (לא פורסמה, 20.3.05)). בעניין סרבוז סוכמה המטרה כך: "על אף שהליכי דיון מהירים, זולים ובלתי פורמליים אינם תכליתו של מוסד התביעות הקטנות, יש לייחס להם חשיבות ראשונה במעלה, באשר בלעדיהם לא ניתן להגשים את התכלית לשמה נוצר מוסד זה, היא פתיחת שערי המשפט בפני האזרח הקטן" (עניין סרבוז, בעמ' 191). לפיכך ניתן למצוא בבתי המשפט לתביעות קטנות מספר מאפיינים ייחודיים במערכת המשפטית. כך למשל אין בית המשפט לתביעות קטנות קשור בסדרי הדין הנוהגים בבתי משפט אחרים ואף רשאי הוא לקבל ראיות שאינן קבילות (סעיף 62 לחוק), וכל זאת בין היתר בכדי לאפשר לביהמ"ש להגיע לתוצאה הצודקת ביותר בין שלל התוצאות האפשריות העומדות בנגד עיניו בנסיבות העניין. ב. תק' 9 לתקנות שיפוט בתביעה קטנה (סדרי דין) תשל"ז - 1976, קובעת כי - "לבית-המשפט יהיו הסמכויות הנתונות לבית-משפט שלום בעניינים שבסדר דין או שבנוהג, לרבות תשלום שכר בטלה לעדים; אולם רשאי בית-המשפט שלא להשתמש בסמכות מסמכויות אלה אם נראה לו הדבר מועיל יותר להכרעה צודקת ומהירה..." ולפיכך, אני קובעת כדלקמן, על מנת לאזן בין 2 הצדדים בצורה הצודקת ולמען ההגינות: מצד אחד, הכיסא הוחזר בפועל כשבוע לאחר הרכישה ומצד שני - הנתבע, בהודעתו לביהמ"ש פירט 4 חלופות המוצעות על ידו, כדרך לסיום המחלוקת ואחת מהן היא - "קניית הטובין על ידו כיד שניה לפי תנאי השוק, במחיר של 2,500 ₪", אני קובעת כי הכסא יימכר לנתבעת במחיר של 5,000 ₪, ומכאן שעל הנתבעת להחזיר לתובע סך של 5,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום. נסיבות העניין אינני משיתה צו להוצאות. ג. ביהמ"ש מבקש להבהיר לצדדים, כי הצילומים ו/או המסמכים המקוריים אשר הוגשו ע"י הצדדים במהלך הדיון, יישמרו במעטפה מיוחדת במשך 20 יום בלבד מיום מתן פסק הדין במזכירות ביהמ"ש במידה ואחד הצדדים יבקש לקחתם. לאחר 20 יום מיום מתן פסק הדין, ייגרסו הצילומים והמסמכים באשר מדובר בתיק אלקטרוני ואין ביהמ"ש מחזיק צילומים ו/או מסמכים לאחר מועד זה. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)עסקת מכר