גביה שלא כדין בכרטיס אשראי

להלן פסק דין בנושא גביה שלא כדין בכרטיס אשראי: פסק דין   1. בפני תביעה כספית של התובע בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מחיוב כרטיס האשראי שלו באמצעות נתבעת 2, לבקשת נתבעת 1, אשר הנתבעת 3 הינה עובדת שלה. לטענת התובע: כרטיס האשראי שלו חוייב שלא כדין וזאת כדלקמן: החל מחודש 11/09 החל התובע לשכור מהנתבעת 1 רכב וחתם לצורך כך על התחייבות לביצוע תשלומים באמצעות כרטיס האשראי שמסר. במהלך שנת 2010 החל גם בית העסק של אחות התובע, בשם "שופ דיל בע"מ" (להלן: "שופ דיל"), לשכור רכבים מהנתבעת 1. לטענת התובע, במהלך 7/10 יצרה עימו הנתבעת 3 קשר וביקשה לעשות שימוש בכרטיס האשראי של התובע גם לצורך חיובים שוטפים של שופ דיל. התובע טען, כי הנתבעת 3 הודיעה לו, כי קיים כתב התחייבות מטעמו עבור השכרת הרכבים על ידי שופ דיל. לטענת התובע, כתב ההתחייבות עליו חתם אינו מתייחס לשופ דיל, אלא רק עבור רכב ששכר הוא עצמו. לטענת התובע, למרות האמור, חייבה הנתבעת 1 את כרטיס האשראי שלו בגין חיובי שופ דיל, בסכומים העולים על 18,900 ₪ וזאת בניגוד להוראות החוק ותוך גביית סכומים ללא היתר. התובע טען, כי הנתבעת 2 אשר אישרה את החיובים, קשרה ביחד עם נתבעת 1 קשר כנגדו, תוך עשיית עושר ולא במשפט ועשיית שימוש במסמך חסר בניגוד להוראות החוק. נזקי התובע לטענתו, הינם בגין חסרון כיס, עגמת נפש, ואילוץ לגבות כספים ממשפחתו. 2. לטענת הנתבעות 1 ו- 3 יש לדחות את התביעה, שכן התובע חתם על כתב התחייבות (נוסף על כתב ההתחייבות ביחס לרכב שהוא שכר), בו התחייב במפורש לשלם את מלוא התחייבויות שופ דיל. הנתבעות 1 ו- 3 טענו, כי התובע הותיר את כרטיס האשראי שלו יחד עם חתימתו על שוברי אשראי, כאמצעי תשלום, עבור התחייבויות שופ דיל. הנתבעות הפנו לסעיפים 2,3 לכתב ההתחייבות ולסעיף 3.5 להסכם השכירות של שופ דיל. הנתבעות הוסיפו כי בעת שהתובע מסר את פרטי כרטיסו, הובהר לו מפורשות כי המדובר בכרטיס אשראי אשר ישמש כאמצעי תשלום בגין התחייבויות שופ דיל. לטענת הנתבעות 1 ו- 3, כתב ההתחייבות מעיד על עסקה בין הנתבעת 1 לתובע ומשהתובע חתם על מסמך זה ומסר את מלוא הפרטים הנדרשים, אין המדובר בעסקה במסמך חסר. עוד טענו הנתבעות 1 ו- 3, כי התובע לא כפר בעבר בחובתו לתשלום החיובים ,אלא בחן את החיובים ולאחר שנכח כי אין בהם טעות, ביקש לבצע את התשלום בקרידיט ובקשתו אף אושרה על ידי נתבעת 2. 3. לטענת הנתבעת 2, יש לדחות את התביעה כנגדה שכן פעלה בהתאם למידע מהנתבעת 1 בדבר כתב ההתחייבות עליו חתם התובע ובדבר אישור התובע לחיובים. הנתבעת 2 טענה, כי טענות התובע מתייחסות ליחסים החוזיים בינו לבין הנתבעת 1 ואולם דין התביעה כנגדה, להידחות. בתאריך 6.2.11 הופיעו הצדדים בפני ומסרו את עדותם. דיון: 4. לאחר שעיינתי במסמכים שהגישו הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי נספח 3 לכתב ההגנה מטעם נתבעות 1 ו- 3 חתום התובע על כתב ההתחייבות מיום 29.3.10, בו התחייב מפורשות: "לשלם את מלוא ההתחייבויות (להלן: "החוב") של שופ דיל בע"מ". בהמשך נאמר במפורש כי: "פרטי כרטיס האשראי ו/או השוברים כהגדרתם לעיל ניתנים למשכירה כאמצעי תשלום כל התחייבויות השוכרת...". פרטי כרטיס האשראי של התובע מוטבעים על כתב ההתחייבות והוא חתום על כתב התחייבות זה ועל השוברים. בחקירתו (עמ' 1 שורה 22-22) הודה התובע כי הוא חתום על כתב התחייבות זה. יצוין כי העובדה שיש שני כתבי התחייבות: כתב התחייבות אחד שצורף לכתב התביעה מיום 26.11.09 בו לא מופיעה שופ דיל וכתב התחייבות נוסף מ- 29.3.10 המתייחס מפורשות להתחייבות התובע לשלם חובות "שופ דיל", מעידה על התחייבותו של התובע כאמור. העובדה כי קיימים שני כתבי התחייבות מעידה, שאכן בתחילה חתם על כתב התחייבות בגין שכירת רכב על ידו ואולם, כמה חודשים לאחר מכן, חתם על כתב התחייבות נוסף בגין חובות שופ דיל, שאחרת לשם מה חתם על כתב התחייבות נוסף?! 5. במהלך חקירתו טען התובע, כי כתב ההתחייבות הנוסף מוגבל לסכום של 5,000 ₪. יצוין, כי טענה זו כלל לא הועלתה בכתב התביעה והועלתה רק בחקירה ולאחר שהוצג לתובע כתב ההתחייבות המתייחס במפורש להתחייבותו כלפי שופ דיל. בנוסף לכך, הגבלה זו לא מופיעה כלל בכתב ההתחייבות, או בכל מסמך אחר שהוצג על ידי הצדדים. טענת התובע לעניין הגבלת חיובו לסכום של 5,000 ₪, הינה לפיכך טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב, אשר בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחות העותמאנית, אין לקבלה. אמנם, בהתאם לחוק זה, קיימת אפשרות לסתור גם מסמך בכתב, אלא שגם באפשרות זו לא עמד התובע (לא הוצגו לדוגמא, הודאת נתבעים, או פנקסי הנתבעים, התומכים בטענתו). וראה בעניין זה קדמי "על הראיות" חלק שלישי עמ' 1520). 6. אם לא די באמור, הרי שמול עדותו היחידה של התובע, אשר לא הכחיש כאמור את חתימתו על כתב ההתחייבות, אלא רק טען כי הייתה מוגבלת בסכום, ניצבות בפני הן עדות של מר עמרם והן עדות הנתבעת 3, אשר העידו כי התובע לא התכחש לחיוביו בגין תשלומי שופ דיל, אלא רק ביקש לשלם את החוב בקרידיט. עוד אציין, כי התובע לא טרח לזמן להעיד את אחותו בעניין טענתו כאילו חיובי שופ דיל לא היו אמורים להיות משולמים על ידי התובע, וכאילו בכל מקרה, שופ דיל עצמה הייתה אמורה לשלמם. אחות התובע הינה עדה שבשליטת התובע ומשלא הובאה על ידו להעיד, יש בכך לשמש כנגד גרסתו. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736). 7. גם את טענת התובע כאילו המדובר בעסקה במסמך חסר, לא מצאתי לקבל: לטענת התובע, מאחר ובשוברים עליהם חתם, לא נרשמו סכומי החיובים, מדובר בעסקה במסמך חסר, והיה על הנתבעת 2 לבטל את העסקה. סעיף 9 (ב) לחוק כרטיסי חיוב התשמ"א 1986 (להלן: "החוק") קובע, כי במקרה שלקוח חויב לשלם תמורתה של עסקה במסמך חסר והודיע למנפיק, בתקופה כמפורט בסעיף, כי הוא לא ביצע את העסקה או שפרטי העסקה הושלמו שלא בסכום אליו התחייב, ישיב לו המנפיק את סכום החיוב, או את ההפרש בין סכום החיוב המוסכם על הלקוח לפי הודעתו, לבין הסכום הרשום במסמך. מטרת סעיף זה הינה למנוע מצב בו יעשה שימוש בכרטיס החיוב שלא על ידי בעל הכרטיס. על פי סעיף 9 (א) הוגדרה עסקה במסמך חסר: "עסקה בין לקוח לספק שבה לא הוצג כרטיס אשראי, או עסקה שבמסמך המעיד עליה לא צוינו פרטים כאמור בסעיף 8, או עסקה שהמסמך המעיד עליה לא נחתם בידי הלקוח". במקרה דנן, ברי כי מבין 3 התנאים הקבועים בסעיף זה להגדרת עסקה כעסקה במסמך חסר, לא התקיימו שני תנאים: בעסקה כן הוצג כרטיס אשראי (הן בכתב ההתחייבות והן בשוברים), והתובע אף חתום (והודה בחתימתו) על כתב ההתחייבות והשוברים. לפיכך, יש לבחון האם התקיים התנאי המתייחס לכך שבמסמך המעיד על עסקה, לא צויינו פרטים כאמור בסעיף 8 לחוק. על פי סעיף 8: "חתימה של לקוח על מסמך המעיד על העסקה בינו לבין ספק שבו צויינו פרטים אישיים של הלקוח ופרטים אחרים, כפי שנקבעו בתקנות, מהווה ראיה לכאורה לביצוע העסקה בידי הלקוח". הפרטים אשר בהתאם לתקנות יש לפרטם הינם: שם הספק, שם הלקוח, המספר המוטבע על הכרטיס, סכום העסקה, תאריך ביצוע העסקה, חתימת הלקוח. טענת התובע מתייחסת לסכום העסקה, שכן ברור כי יתר הפרטים, מופיעים במפורש בכתב ההתחייבות עליו חתם התובע. אינני סבורה, כי יש לקבל את עמדת התובע כאילו בעסקה מסוג זה של השכרת רכב לאורך זמן, יש לפרט מראש את סכום העסקה. כרטיס האשראי במקרה דנן, ניתן כבטוחה לכל ההתחייבויות נשוא ההשכרה, כולל העתידיות. לפיכך, לא ניתן לדעת בשעת החתימה על כתב ההתחייבות והשוברים, את הסכום המדויק והמלא של ההתחייבות. בעניין זה ראה בת"ק (ים) 3696/08 שני נ. דיינרס קלאב ישראל בע"מ: "אני דוחה את טענתו זו של התובע הואיל ובכותרת של נ/1 נרשם כי עסקינן בכתב התחייבות ורשומים בו פרטי כרטיס האשראי של התובע. מעיון בסעיפים 2-3 לנ/1 עולה כי נאמר בו כי כרטיס האשראי הינו בטוחה לכל התחייבויות נשוא ההשכרה לרבות העתידיות... לפיכך, לאור מהות עסקת השכרת רכב לטווח ארוך, בעת שלא ניתן היה לדעת מראש מה העלות הסופית של ההשכרה, בהיעדר ידיעה על מספר ימי ההשכרה הסופיים קרי: עד להחזרת הרכב לנתבעת 2 כמתחייב על פי העיסקה , כמות הקילומטראז', נזק לרכב והוצאות נילוות שהשוכר עשוי להיות אחראי להן וכיוצ"ב , ניתנה הרשאה ע"י הלקוח- השוכר, לחיוב וניתנים פרטי האשראי להבטחת התשלומים. רק בסיום ההשכרה עם החזרת הרכב, ידוע למשכירה על גובה החיוב בפועל. לאור זאת, אני מקבלת את טענת הנתבעת 2 כי מאחר וההשכרה הייתה לטווח ארוך, עמדה לה הזכות לחיוב התובע מעת לעת, בהתאם למצב החוב כפי שהוא בעת החיוב..." (ההדגשה שלי ר.א). וראה גם ת"א 35900/03 פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ נ. זנזורי דינה. כאמור, במקרה דנן, נכרת חוזה ספציפי, בין התובע לנתבעת 1 המשתקף בכתב ההתחייבות עליו חתם התובע ובו התחייב התובע מפורשות לשאת בהתחייבויות שופ דיל הנובעות מהשכרת הרכבים. בהתאם להתחייבות חוזית זו, מחוייב התובע לשאת בחיובים שנגבו. בעניין זה אפנה גם לת"א 3753/07 שדות שמואל נ. השכרת רכב שלמה (1987) בע"מ, שם דחה בית המשפט טענה דומה בעניין מסמך חסר וקבע: "חובת הנאמנות של ויזה כאל כלפי התובע כוללת בחובה מניעת שימוש בכרטיס החיוב בידי מי שאינו זכאי לכך על פי חוזה כרטיס חיוב, כפי המפורט בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב"). במקרה דנא, התובע הוא שבחר למסור את פרטי האשראי שלו לחברת ההשכרה המקומית ולחתום על שובר אשראי ריק, בידיעה ברורה שיכולים לחייב אותו, ללא אישור נוסף מצידו (פר' עמ' 10 ש' 30) אני קובע שויזה כאל התנהלה באופן תקין בעניינו של התובע וממילא לא התרשלה כלפיו" (ההדגשה שלי ר.א). מטרת ההגנות שנקבעו בסעיף 9 לחוק הינה למנוע מצב בו יעשה שימוש בכרטיס חיוב שלא ע"י בעל הכרטיס. משהוכח כי התובע חתם על ההתחייבות, הציג כרטיס אשראי לנתבעת 1 וחתם על השוברים, אני דוחה את הטענה כי מדובר בעסקה במסמך חסר. אמנם, ניתן למצוא בפסיקה גם עמדה דווקאנית ושונה בעניין הגדרת עסקה כעסקה במסמך חסר. אך לדעתי כאמור, אין לאמצה בנסיבות דנן בהן מדובר בהתקשרות להשכרת רכב לתקופה ממושכת. 8. זאת ועוד ואם לא די בכל האמור, במקרה זה ומלבד כתב ההתחייבות, חתום התובע גם על אחד מהחוזים שנחתם בין הנתבעת 1 לשופ דיל. ראה חוזה שצורף לכתב ההגנה מטעם נתבעת 1- ואשר מספרו 100105861 ,תקופתו מיום 26.11.09 ועד 31.12.10. על חוזה זה, מתנוססת חתימתו של התובע. גם בהסכם זה שב התובע והתיר בסעיף 1, לעשות שימוש בפרטי כרטיס האשראי, או בשוברים עליהם חתם, כאמצעי תשלום עבור כל התחייבות השוכר- "שופ דיל". בהסכם זה, כן מופיעים סכומים לחיוב. גם בכך יש כדי לסתור טענת התובע כאילו המדובר בעסקה במסמך חסר, בה לא צויינו סכומי החיובים,שהרי כאמור בחוזה זה עליו חתום הנתבע, מופיעים סכומים. למעלה מן הצורף אוסיף, כי מהמסמכים שצירף התובע, לא ניתן לדעת אלו מהתשלומים שנגבו מכרטיסו על ידי הנתבעת 1, מתייחסים לחיוב בגין השכרת רכב על ידו ואלו מתייחסים לתשלומים בגין השכרת רכב על ידי שופ דיל. לפיכך, גם לו הייתה מתקבלת טענתו (מה שאין כן) לא ניתן היה לקבוע מה הם הסכומים שנגבו מהתובע לטענתו ביתר. כאמור, מאחר שלפחות ביחס לחוזה שצוין, מופיעים סכומים ספציפיים לחיוב, לא ניתן לקבוע כי הסכומים בהם חוייב התובע שלא בגין שכירת רכב על ידו, אלא בגין רכבי שופ דיל, אינם הסכומים נשוא חוזה זה. 9. לאור כל האמור, אינני מוצאת לנכון לקבל את טענות התובע העומדות בסתירה למסמך ההתחייבות ולחוזה עליו חתם. בנסיבות אלה, רשאית הייתה הנתבעת 2 לחייב את כרטיסו של התובע. לאור האמור, אני דוחה את התביעה. התובע ישא בהוצאות כל אחת מהנתבעות בסכום של 250 ₪. אשראיכרטיס חיוב (אשראי)