התובעת טענה בתביעתה כי במהלך תקופת השכירות גרמה הנתבעת במתכוון ו- "מתוך מרמור, כעס ונקמה", נזקים רבים לדירה. להלן פסק דין בנושא גרימת נזקים לדירה בשכירות במתכוון: תביעה קטנה ע"ס של 27,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לדירת מגורים שהשכירה התובעת לנתבעת לתקופה שהחל מיום 24.6.09 ועד ליום 1.7.10, בהתאם לחוזה שכירות מיום 23.6.09. סעיף 10 לחוזה השכירות קובע כי: "...השוכר מצהיר כי קיבל את הדירה נקייה, מסויידת ומתחייב להחזירו במצב נקי, מסוייד ותקין (למעט בלאי סביר). ..." (ההדגשה אינה במקור, ע.א.) סעיף 11 לחוזה השכירות קובע לאמור: "השוכר מתחייב בזה: להחזיק את המושכר במצב טוב, לעשות בו שימוש הוגן וזהיר ולא לגרום בו שימוש הוגן וזהיר ולא לגרום בו לכל נזק או קלקול. לשמור על ניקיון ותחזוקת הדירה במצב השומר על תקינותה... ... לא לבצע במושכר או בכל ממנו לרבות קירותיו החיצוניים שינוי כלשהו ולא להוציא מהמושכר כל אביזר ו/או כל חלק הצמודים לו ו/או מהווים חלק כלשהו ממנו... לתקן כל נזק ו/או קלקול שייגרמו למושכר ו/או לצד ג' במושכר בעקבות מחדל ו/או מעשה רשלני ו/או זדוני של השוכר במשך תקופת החוזה, בין באשמת השוכר ובין עקב שימושו בלבד. אם לא יתקן השוכר כל קלקול או נזק כאמור, יהיה המשכיר רשאי לבצע כל תיקון כזה ולתבוע הוצאות התיקון מאת השוכר, והשוכר מתחייב בזה לשלם למשכיר כל סכום כזה מיד עם דרישתו הראשונה של המשכיר. ... בשוכר מתחייב לאפשר למשכיר או לבא כוחו להיכנס לדירה בכל זמן סביר וככל האפשר לאחר תיאום מראש למטרת פיקוח ו/או לשם ביצוע תיקונים ו/או שיפוצים ו/או להצגת הדירה בפני אחר." סעיף 13 לחוזה השכירות קובע כי: "השוכר לא יהיה רשאי לבצע שינויים והתאמות במושכר, ובכלל זה בניה נוספת, שינוי כלשהו בקירות, בריצוף, במערכות החשמל, המים והאינסטלציה, אלא לאחר קבלת אישור המשכיר לכך מראש ובכתב." התובעת טענה בתביעתה כי במהלך תקופת השכירות גרמה הנתבעת במתכוון ו- "מתוך מרמור, כעס ונקמה", נזקים רבים לדירה, לאחר שהתגלע סכסוך בין השתיים בחודש אוגוסט 2009 עקב תשלומי השכירות וסרוב התובעת לחדש את חוזה השכירות. לפיכך, עתרה לפיצוי בסך של 27,000 ₪ בגין הרכיבים הבאים: מטבח חדש שהותקן + יחידה עצמאית לתנור "בילד-אין" - 6,550 ₪; דוד חשמל 150 ליטר - 1,980 ₪+התקנה; ציפוי דלת "רב בריח" - 1,800 ₪ + החלפת סורגים שהיו מרוחים בשמן - 1,500 ₪ - בסה"כ 3,300 ₪; ציפוי/חידוש לאמבטיה בגין השחתה - 1,700 ₪; עלות תיקון של אינסטלאטור לפתיחת סתימה והחלפת סיפון - 550 ₪; תיקון חלון זכוכית + רשתות - 350 ₪; צביעה וסיוד של הדירה - 3,000 ₪; מנעול "רב בריח" חדש - 250 ₪; נקודת גז+צינור - 350 ₪; חודש השכרה - 2,200 ₪; הוצאות לרשויות - 360 ₪; חיבור לחברת חשמל - 30 ₪; ניקיון כללי - 1,500 ₪ + קרצוף הרצפות + פוליש - 2,000-1,500 ₪ בגין שמן הטיגון שנספג ברצפות; הפסד ימי עבודה - 400 ₪ ליום; הוצאות משפט - 270 ₪; והדפסת תמונות וצילום מסמכים - 100 ₪. ביום 22.2.11 התקיימה בפניי ישיבת הוכחות שבה העידו בעלות הדין בעצמן. התובעת העידה כי "לפני שהנתבעת נכנסה לדירה, הדירה עברה שיפוצים" שארכו שלושה שבועות, לאחר שהתובעת נטלה לשם כך הלוואה בסך של 15,000 ₪, והציגה תמונות מחודש יוני שלפני כניסת הנתבעת לדירה, ומסמך לגבי הלוואה שלקחה התובעת מן הבנק לשם שיפוץ הדירה, ת/4 (פרו', עמ' 1, ש' 15-14 ו- 23-20). הנתבעת טענה לעניין נזקי התובעת, ולאחר שבית המשפט הציג בפניה תמונות של מצב הדירה לאחר שעזבה את הדירה, העידה הנתבעת כי "מי מבטיח לי שהיא לא עשתה את הנזקים האלה בכוונה." (פרו', עמ' 4, ש' 10-8). בתום הישיבה הסכימו הצדדים למתן פסק דין לא מנומק על דרך הפשרה, לאחר שהוסבר להן על ידי בית המשפט כי פסק דין על דרך הפשרה אינו מנומק, ולכן סיכויי הערעור עליו נמוכים. אולם, למחרת הישיבה, ביום 23.2.11, הודיעתני התובעת כי היא חוזרת בה מהסכמתה למתן פסק דין על דרך הפשרה. על כן, הוריתי בהחלטתי מאותו יום כי פסק הדין יינתן "בדרך הרגילה ויהא מנומק". אפנה לדון בטענות הצדדים, כפי שעלו בישיבת ההוכחות, באשר לכל אחד מן הנזקים שנתבעו על ידי התובעת: רשתות קרועות של שני חלונות לעניין זה הציגה התובעת בעת הדיון תמונות של רשתות קרועות של שני חלונות, ת/1-ת/2; וקבלה בסך של 350 ₪ בגין תיקון הרשתות, ת/3. הנתבעת טענה כי הייתה בדירה רק רשת אחת, וכי לא השאירה רשת קרועה עם עזיבתה את הדירה. לטענתה, ייתכן כי לאחר שיצאה מהדירה, נכנסה התובעת לדירה וקרעה את הרשת בכוונה. אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה התובעת חיבלה בדירתה בכוונה, אך אני נותנת אמון בגרסתה כי הנתבעת הותירה רשתות קרועות, לאור התמונות שהוצגו. לפיכך, הנני מאשרת את הקבלה בסך של 350 ₪ במלואה. אינסטלציה התובעת טענה כי לפני שהנתבעת נכנסה לדירה, החליפה את מערכת האינסטלציה בדירה למערכת חדשה, תיקון בעלות של 550 ₪ כולל החלפת סיפון, והציגה תמונות באשר לכך. לטענתה, הנתבעת ביצעה בכוונה סתימה בכיור טרם עזיבתה את הדירה "כי זו סתימה שהיה בפנים חומר שנשפך לבפנים", ועל כן נדרשה להביא בעל מקצוע (פרו', עמ' 1, ש' 18-17). התובעת גם לא הציגה קבלה בגין התיקון. הנתבעת טענה כי בעיית האינסטלציה היא באחריות התובעת, וכאשר התקשרה לתובעת וביקשה ממנה לבוא ולטפל בבעיה, דחתה התובעת את הנתבעת. לטענת הנתבעת, לבסוף לאחר שהגיעה לדירה בעצמה ונוכחה בבעייה, הבטיחה שתשלח בעל מקצוע לביצוע תיקון אך נמנעה מעשות כן. אני מעדיפה את גרסת הנתבעת בנקודה זו על פני גרסת התובעת, מה גם שהתובעת לא הוכיחה כי נגרם נזק "מכוון" על ידי הנתבעת, ואף לא הוכיחה את עלות התיקון הנטען. לכן איני מאשרת פיצוי כלשהו בגין תיקוני אינסטלציה. דלת "רב בריח" התובעת טענה כי לאחר עזיבת הנתבעת את הדירה, דלת הכניסה לדירה הייתה מרוחה כולה בשמן שעבר טיגון וחימום ונמרח על הדלת כדבק, וכן נראו על הדלת קילופים של הציפויים. התובעת הציגה תמונות שלטענתה, מעידות על כך, ת/5. התובעת ביקשה לפצותה בגין "עלות הציפוי" בסך של 1,800 ₪. לאחר הדיון צירפה התובעת הצעת מחיר מיום 29.9.10 ע"ס של 1,800 ₪ שבה נכתב "החלפת פלדלת על משקופים קיימים לא ניתן לתקן ציפויים פגומים + צילינדר פגום". הנתבעת טענה כי לא השאירה דלת "עם חורים". "אנחנו לא חיות לא עשינו דבר כזה. למה שאעשה לה נזקים כאלה?" (פרו', עמ' 3, 28-27). מעיון בתמונות לא ניתן להבחין כי נמרח דבר-מה כלשהו, ושמן בפרט, על דלת ה- "רב בריח". ואולם, אכן ניכר כי יש קילוף של הציפויים. נראה כי הדבר נובע מדבר-מה שהודבק על הדלת, אולי שלט שהוסר. מובן שאין הצדקה להחליף את כל הדלת בשל כך, מה גם שהצעת המחיר מתייחסת להחלפת הדלת בכללותה, ולא רק להחלפת הציפויים. לפיכך, אפסוק לתובעת על דרך האומדנא בגין החלפת הציפוי סך של 800 ₪. מנעול דלת הכניסה התובעת טענה כי החליפה את מנעול דלת הכניסה מכיוון שהנתבעת לא החזירה לה את מפתח הדלת לאחר שפינתה את הדירה, וכאשר התובעת ניסתה לפתוח את הדלת עם המפתח שהיה ברשותה, לא הצליחה להכניס כהלכה את המפתח מכיוון שמהצד הפנימי של הבית אי אפשר היה לנעול. התובעת דרשה את עלות המנעול - 250 ₪, והציגה במהלך הדיון את המנעול, המפתח וקבלה ע"ס של 250 ₪, ת/6. הנתבעת הסכימה כי המנעול הוחזר כשהוא איננו תקין. בעת הדיון, בדק בית המשפט את המנעול ומצא כי המנעול אכן לא נפתח בצד אחד. לפיכך, הנני מאשרת הקבלה שהוצגה בסך של 250 ₪ במלואה. אמבטיה/נקיון כללי/פוליש התובעת טענה כי האמבטיה הושארה כשהיא אינה נקייה ומשומנת, וכי לא ניתן לנקותה עם חומרי ניקוי. התובעת הציגה תמונות של האמבטיה , ת/7. הנתבעת טענה כי לא השאירה אמבטיה לא נקייה ומשומנת. "למה שאשפוך שמן ולמה שנשב ונגרד את האמבטיה. במה יש לי להתנקם בך, אח שלך בא לצעוק עלי כאשר גרתי בבית שלך? אח שלך אמר לי שהוא יזרוק עלי רימון (פרו', עמ' 3, ש' 33-31). מעיון בתמונות נראה כי מדובר באמבטיה ישנה. אכן האמבטיה נראית מלוכלכת, אך לא ניכר מן התמונות כי שפכו בה חומר כלשהו. מעיון בתמונות עולה כי לא רק האמבטיה נמסרה כשהיא מוזנחת ומלוכלכת, אלא הבית כולו, ולכן אפסוק לנתבעת בגין נקיון הדירה כולה, סך של 210 ₪, בגין 6 שעות נקיון, לפי תעריף של 35 ₪ לשעה. לא הוכח כי נגרם נזק מכוון לרצפות, ואין הצדקה לפיצוי בגין "פוליש". צביעה וסיוד התובעת טענה כי צבעה וסיידה את הדירה בעלות של 3,000 ₪. התובעת לא הציגה קבלה בגין הצביעה הואיל וטענה כי ביצעה את הצביעה עם אחיה, אך הציגה קבלה בגין ציוד הצביעה ע"ס של 219.40 ₪, ת/8. התובעת הוסיפה וטענה כי בכל הדירה היו חורים ענקיים מכיוון שהנתבעת התקינה טלוויזיות בכל החדרים, וכי היו ציורים על הקירות ועל הארונות. התובעת הציגה תמונות של הדירה - ת/9, וכן תמונה של פיצולים לחדרים, ת/10. לאחר הישיבה צירפה התובעת לתיק הצעת מחיר מיום 7.10.10 עבור צבע וניקיון דירה כדלקמן: "1. צביעת דירה כ 120 מ"ר 4.5 חדרים סוג הצבע סיד 3000 ₪ כולל תקרות. צביעת דירה כ 120 מ"ר 4.5 חדרים סוג צבע סופרקריל 3500 ₪. ... המחיר לא כולל מע"מ" הנתבעת טענה כי התכוונה לצבוע את הדירה, אך לא הספיקה לעשות כן כי פינתה את הדירה רק בשעה מאוחרת בלילה. לטענתה, אמרה כי ביום שישי תבוא לצבוע, אך לכשבאה, המנעול כבר הוחלף, ושכנה אמרה לה כי התובעת באה והחליפה מנעול. הנתבעת אכן התחייבה למסור את הדירה כשהיא מסויידת. אני מאמינה לנתבעת כי התכוונה לנקות את הדירה למחרת היום. ואולם, לא שוכנעתי כי מידע זה נמסר לתובעת, מה גם שהנתבעת צריכה הייתה למסור הדירה מסויידת כבר בעת הפינוי, ולא לאחר מכן. לאור מערכת היחסים העכורה שאפיינה את יחסי הצדדים עובר לעזיבת הנתבעת את המושכר, ונסיונה של הנתבעת לכפות על התובעת המשך השכירות בדירה, אף אין להתפלא על כך שהנתבעת הזדרזה להחליף את מנעול הדירה. יחד עם זאת, הואיל והתובעת ביצעה את עבודות הסיוד בעצמה יחד עם אחיה, אין לשעות להצעות המחיר שהוגשו לתיק, מה גם שיש לערוך הבחנה בין סיוד לצביעה. לפיכך, אפסוק לתובעת על דרך האומדנא בגין סיוד הדירה, כולל חומרים, סך של 1,500 ₪. התקנת נקודת גז התובעת טענה כי כאשר פינתה הנתבעת את הדירה, היא שלפה את הצינור של הגז שהיה "בילד אין, היתה לו נקודה למטה, היה חוט שעבר מתחת לשיש והיה לו יציאה" (פרו', עמ' 2, ש' 29-28). לכן, התובעת הזמינה התקנה והזזה של נקודת הגז, כאשר "אם החוט לא היה יוצא, לא הייתי צריכה לעשות נקודה חדשה." (פרו', עמ' 2, ש' 31). התובעת לא הציגה קבלה. הנתבעת טענה כי חבר שלה שחרר את צינור הגז ממקומו לפי הסבר של "הבחור שבא להתקין את הכיריים" (פרו', עמ' 4, ש' 5). גרסת התובעת נתמכת בגרסת הנתבעת, ואולם משלא הוכח סכום הנזק, אין באפשרותי לפסוק לתובעת מאומה בגין פריט זה. הוצאות בגין תשלום לרשויות התובעת עתרה לתשלום בגין ההוצאות לרשויות בסך של 360 ₪ "שאיני זוכרת בגין מה זה היה." (פרו', עמ' 3, ש' 1). טענה זו לא הוכחה, ולכן דינה להידחות. מטבח התובעת טענה כי כשהנתבעת נכנסה לגור בדירה, המטבח היה חדש, שכן במסגרת השיפוץ, הוחלפה כל היחידה התחתונה של המטבח בעלות של 6,650 ₪. התובעת הציגה מכתב, ת/12, לפיו בעל מקצוע בשם סעיד ברקת, ביצע ייצור והתקנת ארונות מטבח ע"ס 6,550 ₪, וכי היחידה סופקה והותקנה ביום 17.6.09. לטענת התובעת, הנתבעת הותירה את המטבח "עם שמן... אפילו הנגר אמר שמאוד קשה לנקות אותו. מדובר בשמן שטוגן וקשה מאוד לתקן." (פרו', עמ' 3, ש' 4-3). התובעת הציגה תמונות של המטבח, ת/11. התובעת טענה כי יש צורך להחליף את הדלתות החיצוניות העליונות של ארונות המטבח בעלות של 4,000 ₪, אך, לטענתה, עדיין לא החליפה את הדלתות כי "אין לי כסף. אני אעשה את זה ברגע שאקבל ממנה שיפוץ" (פרו', עמ' 3, 10). הנתבעת הסכימה כי קיבלה לחזקתה מטבח חדש, אך טענה "למה שאני אמרח לה שמן חם על הארונות" (פרו', עמ' 4, ש' 8). מעיון בתמונות של ארונות המטבח והמגירות אכן עולה כי הנתבעת לא קיימה את התחייבותה להחזיק את המושכר במצב טוב, לעשות בו שימוש הוגן וזהיר ולא לגרום בו לכל נזק או קלקול, ואף הפרה את התחייבותה לשמור על ניקיון ותחזוקת הדירה במצב השומר על תקינותה, והדברים אמורים בפרט כאשר הנתבעת קיבלה לחזקתה מטבח חדש. יחד עם זאת, לא הוכח בפניי כי אכן נמרח במכוון שמן או שמן שטוגן, על ארונות המטבח, והתרשמותי מן התמונות היא שהנתבעת לא הקפידה על הנקיון, ולא נקטה בזהירות הנדרשת לשמירה על פנים המגירות והדלתות החיצוניות. ואולם, מכאן ועד להחלפת כל הארונות, פנים וחוץ, הדרך עדיין רחוקה. איני סבורה כי הייתה הצדקה להחלפת כל הארונות, וניתן היה להסתפק בתיקון נקודתי. על דרך האומדנא הנני מעמידה עלות התיקון בסך של 3,500 ₪. דוד חשמל חדש התובעת טענה כי לפני שהנתבעת נכנסה לדירה, התובעת התקינה דוד חשמל חדש בסך של 1,800 ₪, וכאשר יצאה הנתבעת מהדירה, הנתבעת החליפה את הדוד החדש לדוד בשווי של 400 ₪. התובעת הציגה תמונות של הדוד החדש ושל הדוד שהנתבעת התקינה במקומו מיום 1.7.10, ת/13. הנתבעת לא התייחסה לטענה זו בעדותה, ומן התמונות אכן עולה כי הורכב בדירה דוד שונה מזה שהותקן בו על ידי התובעת, וזאת ללא כל הסבר או תירוץ של הנתבעת. יחד עם זאת, התרשמותי היא כי הסכום בו נקבה התובעת להערכת שווי הדוד שהותקן על ידי הנתבעת נמוך. לפיכך, אפסוק לתובעת על דרך האומדנא בגין רכיב זה סך של 1,200 ₪. הפסד שלושה שבועות שכירות התובעת טענה כי הפסידה שלושה שבועות שכירות על מנת להחזיר הדירה למצב ראוי להשכרה, כאשר לנתבעת הושכרה הדירה תמורת סך של 2,200 ₪, וכיום הדירה מושכרת בעבור סך של 2,600 ₪. איני סבורה כי נדרשו שלושה שבועות להכשרת הדירה להשכרה, ולטעמי, ניתן היה לסיים את הכשרת הדירה לרבות הסיוד והנקיון בשבוע ימים. לפיכך, אפסוק לתובעת בגין רכיב זה סך של 650 ₪. הוצאות, הוצאות משפט ופיצוי בגין נזק לא ממוני אף שלא הוכחה טענת התובעת בדבר גרימת נזקים מכוונים לדירה, אין ספק כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה על פי הסכם השכירות, לא שמרה על הדירה כמצופה משוכר סביר, ולא החזירה אותה באופן המתחייב מהסכם השכירות. לפיכך, הנני פוסקת לתובעת בגין הטרחה, ההתרוצצויות, הנזק הלא ממוני והוצאות המשפט סך כולל של 1,500 ₪. סוף דבר אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 9,960 ₪. מסכום זה אני מקזזת סך של 1,000 ₪ שהופקד בידי התובעת על ידי הנתבעת. מן ההתכתבויות עולה כי סכום זה ניתן כבטחון להבטחת תשלומי מיסים, ולא שוכנעתי כי נותרה יתרת חוב בגין מיסים. היתרה בסך של 8,960 ₪ תשולם בשבעה תשלומים חודשיים רצופים ושווים, כאשר התשלום הראשון יחול ביום 1.4.2011, והשאר בראשון לכל חודש עוקב. איחור של 7 ימים לא יהווה הפרה של פסק הדין. איחור מעבר לכך יביא להעמדת מלוא סכום פסק הדין בניכוי הסכומים ששולמו, לפירעון מיידי. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. מקרקעיןשכירות