התובע טוען כי הנתבע זייף את מד הקילומטרים ברכב וגרם להטעייתו ובכך קיבל ממנו כספים במרמה מעבר לשווי האמיתי של הרכב. להלן פסק דין בנושא זיוף מד אוץ: התובע רכש רכב מסוג מאזדה מהנתבע 2. הרכב היה רשום בעת העברת הבעלות על שמה של נתבעת 3. התובע מאשר כי לא היה לו שום מגע מכל מין וסוג עם הנתבעת 3. הנתבעת 1 הינה המכון לבדיקת רכבים שבו בוצעה הבדיקה של הרכב עובר לרכישה. התובע טוען כי נתבע 2 מסר לו את הרכב עם מד מרחק (אוץ) שסימן שהרכב גמע 48,323 ק"מ. כעבור למעלה משנה וחצי ממועד רכישת הרכב נתברר בדיעבד כי עוד לפני מועד הרכישה הרכב גמע למעלה מ-150,000 ק"מ. התובע טוען כי נתבע 2 זייף את מד הקילומטרים ברכב וגרם להטעייתו ובכך קיבל ממנו כספים במרמה מעבר לשווי האמיתי של הרכב. כמו כן, התובע טוען כי הממיר הקטליטי ברכב היה לא תקין ונאלץ להחליפו. התובע טוען כלפי הנתבעת 1 כי בעת שנבדק הרכב על ידה בטרם הרכישה היא התרשלה בכך שלא גילתה את הפער בין מספר הקילומטרים שמצוין במד האוץ לבין מספר הקילומטרים שהרכב גמע בפועל. כמו כן, התובע מלין על כך כי התקלה בממיר הקטליטי לא גולתה. נציג הנתבעת 1 הבהיר הן בכתב ההגנה והן בדיון שבפני שאין בינו לבין נתבע 2 כל קשר וכי התובע פנה אליהם באופן עצמאי לצורך בדיקת הרכב. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת והתובע גם אינו טוען ההפך. כמו כן, נציג נתבעת 1 טען כי מבדיקה מכאנית של הרכב לא ניתן לקבוע את סך הקילומטרים שגמע הרכב וכי נתון זה ניתן לבדקו רק מרישומי הנסיעה בהיסטורית הטיפולים שהרכב עבר בעבר במוסכים מורשים המנהלים מעקב תקין. וכן טען כי לפי מיטב ידיעתו אין גם אמצעי טכנולוגי שמאפשר את מדידת סך הקילומטרים שגמע רכב מסוים על פי בדיקה מכאנית או חזותית. לגבי הממיר הקטליטי, נציג הנתבעת 1 טען כי הרכב נבדק על ידם ב-14.03.07 וכי נכון למועד הבדיקה לא נמצאה אינדיקציה לכך שקיימת תקלה במנגנון האמור. לעניות דעתי, אין לתובע עילת תביעה ממשית כנגד הנתבעת 1, זאת מהנימוקים שלהלן: התובע לא עמד בנטל הראיה כי ניתן לקבוע את מספר הקילומטרים שגמע רכב מסוים על פי בדיקה מכאנית או חזותית. לא הוצגה בפני שום ראיה מטעם התובע, באמצעות מומחה לדבר, כי ניתן בבדיקה מכאנית או חזותית להעריך את סך הקילומטרים שנסע רכב מסוים. כמו כן, התובע מאשר כי חתם על כרטיס העבודה של הנתבעת 1 (נ/1) במועד הבדיקה של הרכב ב-14.03.07 ואשר לפיו הלקוח מצהיר כי "ידוע לי כי מכון הבדיקה אינו אחראי בכל דרך שהיא לזיופים ו/או שינויים כלשהם בנתונים ו/או במספרים כלשהם ברכב ו/או במסמכיו ולרבות רישיון הרכב ולתוצאותיהם של הללו, וכי מכון הבדיקה יבצע בדיקה בכפוף ובהסתמך על הצהרתי זו". התובע צירף לתביעתו את פסה"ד של כב' בית משפט השלום בתל אביב- יפו בת"א 52072/06 דן ואח' נ' בכור ואח', ואשר לפיו במקרה דומה שבו היה זיוף במד האוץ של רכב ומכון לבדיקת מכוניות לא איתר שהיה זיוף כזה, ולפיכך חויב באחריות נזיקית. יודגש כי במקרה זה לא הובאו ראיות על ידי מומחים כי בדיקה מכאנית או חזותית יכולה לאפשר מתן הערכה למספר הקילומטרים שגמע רכב מסוים. בית המשפט החליט להטיל אחריות מכח שיקול דעתו, והואיל ומדובר בפסק דין של בית משפט שלום, הרי אין לכך מעמד מחייב. יתרה מזאת, באותו מקרה היה מדובר במכון לבדיקת מכוניות אשר הציג בפני ציבור לקוחותיו מצג שווא שהינו חבר באיגוד המוסכים, דבר שהיווה בסיס נוסף להטלת אחריות על המכון. במקרה שבפני אין כל טענה בדבר מצג שווא מטעם הנתבעת 1. לפיכך, אין בפסק הדין הנ"ל כדי לסייע בידו של התובע לבסס את טענתו בדבר אחריות הנתבעת 2 כלפיו. לגבי טענתו של התובע לעניין הממיר הקטליטי, הרי שהבדיקה של הרכב בוצעה ב-14.03.07. התובע פנה לראשונה לנתבעת על מנת לעדכנה אודות תקלה זו במכתב מטעם בא כוחו רק ב-17.08.08 (נספח ג/1 לכתב התביעה) וקיבל מענה מטעם הנתבעת 1 כבר ביום 26.08.08. טענת הנתבעת 1 כי במידה והייתה מתגלית תקלה בממיר הקטליטי במועד הבדיקה ב-14.03.07 הרי שהייתה מציינת זאת בדוח שנמסר לתובע, מקובלת עלי. עדותו של נציג הנתבעת 1 מהימנה עלי ולא מצאתי שום סיבה להטלת דופי בעדות זו ולהתרשמותי לא דבק בה כל רבב. לפיכך, תביעתו של התובע כנגד הנתבעת 1 נדחית. תביעתו של התובע כלפי הנתבעת 3 גם היא דינה להידחות, זאת מכל הנימוקים שלהלן: לא היה כל מגע, מכל מין וסוג, בין התובע לבין הנתבעת 3 בעת רכישת הרכב. הנתבעת 3 טענה כי הרכב נשוא התביעה נמכר עוד ביום 25.02.07 לסוחר רכבים בשם סמי ממן סנטר מוטורס ר.ג. בע"מ, וכי הרוכש התחייב בטופס מכירת הרכב כי במועד מכירת הרכב לצד ג' ידאג באופן אישי לביצוע העברת הבעלות לידי צד ג' כנדרש על פי דין. טופס מכירת הרכב צורף לכתב ההגנה, ואף נרשם בו כי נכון למועד המכירה הרכב גמע 153,057 ק"מ, וכי הקונה בדק את הרכב ומצא אותו לשביעות רצונו וכי הוא מקבל אחריות מלאה לגבי הרכב. כתב ההגנה הוגש לתיק בית משפט עוד בחודש אוקטובר 2010 והדיון התקיים ב-26.05.10. התובע לא הגיש כל בקשה לצרף את חברת "סמי ממן סנטר מוטורס ר.ג. בע"מ" כנתבעת נוספת. כמו כן, מתוך תיאור השתלשלות הדברים, אליבא דהתובע עצמו, ככל הנראה אין לו גם היכרות עם אותה חברה וגם לא היה לו מגע עמה. לאור הפסיקה כי הרישום במרשם משרד הרישוי הוא דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי, הרי אין ברישום הנתבעת במרשם משרד הרישוי כבעלת הרכב בכדי לייחס לה חבות או יריבות כלפי התובע. הרישום איננו מצביע בהכרח על הבעלות בכלי הרכב לפי דיני הקניין. בנסיבות אלה קיימת חוסר יריבות בין התובע לבין נתבעת 3. נתבע 2 לא התייצב בבית משפט וגם לא הגיש כתב הגנה. אישורי המסירה לגביו חזרו לתיק בית משפט כ"לא ידוע". התובע הגיש אישור של חברת "מוקד שירותים משפטיים בע"מ" כי הנ"ל אותר ברחוב אהרונסון 10א' בבני ברק, וכי ב-3 מועדים שונים נעשו ביקורים בכתובת הנ"ל אך איש לא נכח בבית. וכי ביום 17.02.11 בשעה 18:00 בוצעה הדבקה של זימון לדיון בכתובת הנ"ל על גבי דלת הדירה. כמו כן, אומת עם משפחה מסוימת המתגוררת באותו בניין כי הנתבע 2 מתגורר באחת הדירות בבניין והשייכת להוריו. התובע צירף לכתב התביעה העתק מגזר הדין של כב' בית משפט השלום בתל אביב- יפו ב-ת"פ 2278-07, ואשר לפיו הנתבע 2 הורשע ונדון לעונש מאסר בפועל בגין זיוף מדי אוץ של רכבים שונים שמכר לאזרחים תמימים, ובשל כך קיבל לידיו כספים במרמה. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן: תביעתו של התובע כנגד הנתבעת 1 נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לצו להוצאות. תביעתו של התובע כנגד הנתבעת 3 נדחית. גם כאן בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לצו להוצאות. תביעתו של התובע כנגד הנתבע 2 מתקבלת בהיעדר הגנה והתייצבות. הנתבע 2, מר רוני בכור, ישלם לתובע את הסכומים הבאים: 19,237 ₪ בגין הפרש שווי הרכב עפ"י דו"ח השמאי. 700 ₪ בגין שכ"ט שמאי. 400 ₪ בגין הוצאות בדיקת הרכב. 5,083 ₪ עבור עלות הממיר הקטליטי. 2,000 ₪ עבור הוצאות משפט, עוגמת נפש ופגיעה בסיכוי מכירתו של הרכב. סה"כ ישלם נתבע 2, מר רוני בכור, לתובע סך של 27,420 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לכב' בית המשפט המחוזי תוך 15 יום.קילומטראז' רכבזיוף