להלן פסק דין בנושא חוב על שיחות טלפון בינלאומיות: 1. לטענת התובע בחודש מרץ 2008 , הוא התקשר עם הנתבעת 3 בעסקה לאספקת שירותי אינטרנט , כאשר הנתבעת 3 סיפקה את התשתית והיא אף בחרה את ספק האינטרנט - הוא הנתבעת 2. לאחר פחות משבוע, הוא ביטל את העיסקה על ידי הודעה לנתבעת 3 בלבד , בעקבות הביטול כאמור, הגיע שליח אשר אסף את המודם אשר היה בביתו והחוזה בוטל. לאחר כשנתיים , ביום 11/6/10, קיבל לפתע התובע מכתב דרישה מהנתבעת 1 לתשלום חוב בסך כ- 400 ₪, אשר חב התובע כביכול לנתבעת 2. התובע ניסה לברר מה מקור דרישת החוב ולאחר פניות , לרבות באמצעות עורכת דין, התברר כי המקור לחוב הוא חשבון האינטרנט לחודש מלא - בחודש מרץ 2008 וכן, חשבון בגין שיחות טלפון בינלאומיות אשר ביצע באמצעות הנתבעת 2 במסגרת התקשרות שלו איתה אשר קיימת כבר משנת 2001. אין עוררין כי התשלום בגין שירותים אלו לא בוצע הואיל וכרטיס האשראי אשר ניתן על ידי התובע כאמצעי תשלום - אבד ומשכך, החיובים לא כובדו. לטענת התובע, מתוך הבירור שעשה עולה כי , בין היתר נדרש ממנו, במסגרת סך 400 ₪ הנ"ל , סך 100 ₪ בגין איתור מספר הטלפון שלו. לטענתו, לא נדרש כל איתור מספר הטלפון שלו הואיל ומספר הטלפון מופיע על החשבוניות אשר הונפקו על ידי הנתבעת. זאת ועוד, לטענתו מעולם לא קיבל את החשבוניות נשוא דרישת החוב. יתרה מכך, לטענת התובע, הואיל וביקש להתנתק מהשירות לאחר פחות משבוע , יש לחייבו רק בגין החלק היחסי בחודש אשר בו עשה שימוש ולא לחייבו בגין חודש שימוש מלא באינטרנט. אין עוררין כי לאחר דין ודברים עם הנתבעת 1, הופחת ,בסיכומו של דבר, סכום הדרישה מאת התובע ונקבע על סך של 250 ₪ - כאשר מתוכו סך של 120 ₪ הינו בגין חובו לנתבעת 2 וסך 130 ₪ הינו בגין הוצאות משפטיות. זאת ועוד, אין עוררין כי סכום זה שולם על ידי התובע. לטענת התובע, התנהלות הנתבעות 1 ו - 2 אינה כדין וזאת, הואיל ותחת פניה טלפונית אליו לשם הסדרת חובו, אצה לנתבעת 2 הדרך והיא הפנתה את הטיפול בדרישת התשלום לנתבעת 1 שהיא משרד עורכי דין חיצוני המספק לנתבעת 1 שירותי גביה. לטענתו , בנסיבות אלו , לא מיצתה הנתבעת 2 את ההליכים כנגדו, טרם הפניה להליכים משפטיים . זאת ועוד, לטענתו, פניית הנתבעת 1 והאיום בנקיטה בהליכים משפטיים, הינה מזרת אימה ומשכך, לטענתו הוא זכאי לפיצויי , לרבות פיצוי עונשי בגין התנהלות הנתבעות 1 ו - 2. הפיצוי הנתבע על ידי התובע הינו - סך 250 ₪ אשר שולמו על ידו ואשר לא הוכחו לטענתו, סך 132 ₪ בגין אגרת בית המשפט, סך 1,800 ₪ בגין ימי עבודה, סך 1,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וסך 10,000 ₪ כפיצוי עונשי. אציין כי התובע תבע בתחילה גם את הנתבעת 3 בטענה כי לא הודיעה לנתבעת 2 על ניתוקו מהשירות ואולם, במסגרת הדיון חזר בו התובע מתביעתו זו ומשכך, התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחתה ללא צו להוצאות. 2. לטענת הנתבעות 1 ו - 2 , התובע קיבל לידיו את כל המסמכים התומכים בחוב. זאת ועוד, לתובע נשלחו על ידי הנתבעת 2 , טרם הפנית התיק לטיפול משפטי, שלושה מכתבי התראה וזאת, לכתובתו כפי שעדכנה התובע במערכת של הנתבעת וכפי שהיא מופיעה ברישומו במשרד הפנים - אלא שהתובע העתיק את מקום מגוריו מבלי לעדכן את הנתבעת 2 ו/או את משרד הפנים ומשכך, המכתבים , כמו גם החשבוניות אשר נשלחו לכתובות אלו לא זכו לכל מענה. זאת ועוד, אמצעי התשלום אשר ניתן על ידי התובע לא כובד והתובע לא טרח לעדכן את הנתבעת בדבר אמצעי תשלום חלופי. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעות, הפנית הטיפול בעניינו של התובע לגביה באמצעות עורכי דין ואף זאת, במשלוח מכתב התראה ולא בנקיטה מיידית של הליכי הוצאה לפועל תוך הגדלה משמעותית של ההוצאות בתיק- היתה ראוייה ובדין. באשר לחוב גופו- הרי שהתובע ביקש להתנתק משירותי האינטרנט לאחר כחודש ומשכך, על אף שלטענתו גלש רק במשך שבוע - זכאית הנתבעת 2 לתשלום בגין התקופה בה היה מחובר ואין רלוונטיות לניצול בפועל של השירות. באשר להוצאות האיתור - הרי שאלו ממילא לא נגבו ומשכך, אין כל רלוונטיות לשאלה אם הוצאו אם לאו - וזאת, מבלי לגרוע מטענת הנתבעות 1 ו - 2 כי אמנם הוצאו הוצאות איתור. לטענת הנתבעות 1 ו - 2, פניותיו של התובע נענו באופן ענייני - הנתבעת 1 קיימה עם התובע מספר שיחות והועבר אליו כל המידע אשר נדרש על ידו ויתרה מכך, בסיכומו של דבר , לפנים משורת הדין הוסכם על תשלום מופחת בסך של 250 ₪ - מתוכו סך 120 ₪ נובע מהחוב לנתבעת 2 ורק 130 ₪ שהוא סכום מופחת , הנמוך ממחצית הסכום הקבוע בהמלצות לשכת עורכי הדין כשכר טירחה מינימאלי בגין הוצאת מכתב התראה - בגין הוצאות משפטיות. בנסיבות האמורות, לטענת הנתבעות - יש לדחות את תביעתו של התובע , אשר אין לה כל הצדקה ולחייבו בהוצאות. הדיון: 3. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע ונציגי הנתבעות. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק, הנני מוצאת כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי. 4. כבר בפתח הדברים אקדים ואומר, בלב כבד, כי הרושם אשר נוצר בליבי הינו כי התובע מנסה לעשות שימוש בבית משפט זה, כמו גם בכלים וחוקים אשר נועדו להגנה על צרכנים אשר נפגעו על ידי ספקי שירות - באופן ציני ולמטרות רווחיו האישיים וזאת, מבלי שיש ממש בתביעתו ו/או בטרוניותיו. כך, התובע לא הצליח להוכיח מתי ביקש להתנתק מהשירות בנתבעות 2 ו - 3 ולא היתה בידו כל ראייה התומכת בטענתו ולפיה , ביקש להתנתק מהשירות לפני פחות מחודש. אציין לענין זה כי , במסגרת כתב התביעה טוען התובע מחד כי ביקש להתנתק לאחר מספר ימים מועט ,פחות משבוע (ראה סעיף 4 לכתב התביעה). יחד עם זאת, אין עוררין כי התובע השתמש בשירות במשך שבוע לפחות כעולה מנתוני הגלישה אשר הוצגו על ידי הנתבעת 2. מנגד- נתוני הנתבעות 2 ו - 3 מעידים על כך, שהתובע ביקש להתנתק מהשירות לאחר כחודש . בנסיבות אלו, ומשלא סתר התובע הטענה ולפיה ביקש להתנתק קודם לכן, הרי שאין ממש בטענתו של התובע ולפיה, אין הנתבעת 2 זכאית לתשלום בגין חודש מלא. לענין זה , הנני מקבלת את טענתה של הנתבעת ולפיה, אין רלוונטיות לכך, שהתובע לא השתמש בשירות אלא במשך שבוע וזאת, משום שמשהשירות הועמד לרשותו וכל עוד לא בוטל על ידו, עליו לשאת בתשלום בגינו. זאת ועוד, אין עוררין כי התובע צרך בפועל שיחות בינלאומיות עליהן עליו לשלם. יתרה מכך, אין עוררין והדבר הוכח בפני ואינו נתון במחלוקת כי התובע העתיק את מקום מגוריו - ולא עדכן את משרד הפנים או את הנתבעת 2 ומשכך, טרוניותו ובהתאם לה , לא קיבל חשבוניות דרישה או מכתבי התראה- ברי כי אין לה על מה לסמוך ואין לתובע על מה להלין. בנוסף, טענתו של התובע ולפיה לא נדרשו הוצאות איתור- הגם שממילא אינה רלוונטית הואיל ובסיכומו של דבר לא נגבו ממנו דמי האיתור על ידי הנתבעת 1 - גם אינה נכונה הואיל וברי כי אל כתובתו החדשה של התובע - אשר כאמור לא עודכנה במשרד הפנים או בנתבעת 2 - הגיע מכתב דרישה ומשכך,שלא מן הנמנע הוא כי כתובתו זו אותרה על ידי הנתבעת 1 וכי נדרשו הוצאות לשם איתורה. אציין כי התובע טוען כי נאמר לו שהוצאות האיתור נדרשו בכדי לאתר את מספר הטלפון שלו ואולם, טענתו זו אין התובע תומך בראייה כלשהי ויתרה מכך, היא עומדת בסתירה לעובדה שהפניה אל התובע היתה באמצעות מכתב אשר הגיע לכתובתו ולא באמצעות פניה למספר הטלפון שלו. זאת ועוד, אין עוררין כי כלל פניותיו של התובע לבירור החוב , לא נפלו על "אזנים ערלות" אלא שהתובע קיבל את כלל המידע אשר נדרש על ידו, לרבות העתקי חשבוניות וכעולה ממכתב באת כוחו מיום 11/6/10 . זאת אף זאת, אין עוררין כי בסיכומו של דבר הופחת החוב אשר נדרש מהתובע והתובע שילם סכום מופחת זה ללא מחאה ובכך, גילה דעתו כי הסכים לסכום המפוחת אשר התקבל על דרך הפשרה . בשולי הדברים - הוסיף התובע וטען כי טרונייתו המרכזית הינה כי הנתבעת 2 לא פנתה אליו טלפונית טרם העברת התיק לטיפול משפטי. בהקשר זה לא מצאתי ממש בטענת התובע - הנתבעת הוציאה לתובע שלושה מכתבי דרישה , טרם העברת הטיפול לעורך דין וזאת, לכתובת כפי שעודכנה במשרדיה על ידו וכפי המופיעה במשרד הפנים ומשכך, אינני מוצאת כי פעלה שלא כדין. לאור האמור והמפורט - הרי שלא מצאתי ממש בטענותיו של התובע ויתרה מכך, הנני סבורה כי האחריות למצב הדברים ולהזדקקות הנתבעת 2 להעברת הטיפול בנושא לנתבעת 1 - מוטלת בחלקה הארי - לפתחו של התובע ומשכך, אין לו להלין אלא על עצמו. 5. סוף דבר - התביעה נדחית. שקלתי האם זהו המקום בו ראוי להטיל על התובע הוצאות עונשיות בגין התנהלותו האמורה ובגין הגשת תביעה שהיא בעליל תביעת סרק ואולם, החלטתי בסיכומו של דבר ולפנים משורת הדין, לחייבו בהוצאות רגילות בלבד המקובלות בבית משפט זה ומשכך, התובע ישא בהוצאות הנתבעות 1 ו- 2 בסך 300 ₪ לכל נתבעת. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום. 6. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. טלפון (קווי)שיחות טלפון לחו"לטלפוןחוב