להלן פסק דין בנושא מכירת נעליים מזויפות: לפניי תביעה במסגרתה תבעה התובעת את הנתבע 1 שלטענתה הינו בעל החנות "אימפוריום" בקניון הסיטי באשדוד (להלן- החנות), בטענה כי מכר לה נעלי טימברלנד מזוייפות, ועל כן עתרה כי יפצה אותה בסכום של 17,800 ₪. בפתח הדברים ייאמר, כי עקב השתלשלות העניינים החריגה בתיק, בקשות חוזרות ונשנות שהוגשו ע"י הצדדים בעת שהתיק המתין למתן פסק דין, ובקשות דחיה מצד התובעת אשר עתרה לאפשר לה להגיש חוות דעת מומחה, נדחה התיק לתקופות ארוכות, ובשל תקלה, לאחר עליית מערכת "נט המשפט", לא נרשם התיק במערכת כממתין לפסק דין, ועל כן, לצערי, ניתן פסק הדין רק עתה. בכתב התביעה טענה התובעת, כי ביום 18.5.07 רכשה בחנות נעליים שנחזו להיות מתוצרת טימברלנד, תמורת סך של 425 ₪, אך לאחר הרכישה השוותה את הנעליים לנעלי הטימברלנד של בן זוגה, וגילתה כי יש הבדלים גדולים ומשמעותיים בין שני זוגות הנעליים. לטענתה, הנעליים שרכשה היו באיכות ירודה, וזאת מבחינת איכות וגימור התפירה, ריבוי תפרים, איכות החומר, איכות הרפידות הפנימיות, צורת ומיקום סמלי המותג וכיוצ"ב. השתלשלות העניינים בתיק ביום 17.2.08 התקיים דיון בפני כבוד השופט דניאל, אליו לא התייצב הנתבע 1 ולא הגיש כתב הגנה, ועל כן, ולאחר שהתובעת הציגה בפניו את הנעליים, קיבל כבוד השופט דניאל את התביעה, ופסק לתובעת פיצוי בסך 2,500 ₪, תוך שקבע "התובעת הצביעה על סימנים המאפיינים נעליים מקוריות של חברה זו ואלו אינם קיימים בנעליים שנרכשו בבית העסק של הנתבע ועל כן עמדה התובעת בנטל ההוכחה לעניין טענתה כי הנעליים שרכשה מהנתבע בבית העסק, הינן מזוייפות". בסיפא לפסק הדין, הוסיף כבוד השופט דניאל "מובן כי התובעת רשאית להפנות תלונתה גם לגורמים נוספים, כגון, משטרת ישראל או לידיעת היבואן המורשה, על מנת שאלה יטפלו בעניין". לאחר מתן פסק הדין, ביום 7.4.08, הגישה התובעת בקשה לתיקון פרוטוקול, עקב קושי בביצוע פסק הדין, בהעדר מספר הזהות של הנתבע 1, ועתרה לתקן את שם הנתבע ולהוסיף כנתבעת את חברת אימפוריום נס בע"מ, שמנהלה הוא מר טל כהן. כבוד השופט דניאל קבע ביום 10.4.08, כי פסק הדין מחייב גם את חברת אמפריום נס בע"מ, והורה על תיקון הפרוטוקול מיום 17.2.08, כך שחברת אימפוריום-נס בע"מ הוספה כנתבעת 2. ביום 28.4.08 הגישה התובעת בקשה נוספת לתיקון הפרוטוקול, וביקשה לצרף את גם את מר טל כהן כנתבע נוסף. ביום 28.5.08 הגישה הנתבעת 2 בקשה לביטול פסק הדין ותגובה לבקשת התובעת, וטענה כי טל כהן, בעל המניות ומורשה החתימה בנתבעת 2, כלל לא ידע על ההליכים בתיק, וכי לנתבע 1 אין כל שליטה בנתבעת 2 (דבר העולה גם מרישומי רשם החברות). עוד טענה הנתבעת 2, כי היא מוכרת בחנות נעלי טימברלנד מקוריות בלבד, אותן היא רוכשת מהספק חברת "סקאל ספורט בע"מ", ועל כן, אין כל יסוד לטענות התובעת. הבקשה לביטול פסק הדין הועברה לתגובת התובעת, אשר ציינה כי הנתבעים ביקשו הסכמתה להעביר את הנעליים לבדיקה בחברת סקאל ספורט בע"מ, אך היא סירבה בטענה שחברת סקאל ספורט בע"מ מנהלת קשר עסקי הדוק עם הנתבעת 2, ואף מנהלת כיום את החנות בה רכשה את הנעליים, ומסרה כי היא מסכימה לבדיקה בחברת טימברלנד בלבד, ואף פנתה אליה ביום 1.7.07. ביום 19.6.08 הורה כבוד השופט דניאל על צירופה של חברת סקאל ספורט בע"מ כנתבעת נוספת (להלן- הנתבעת 3), וקבע דיון בבקשה לביטול פסק הדין ליום 30.11.08. ביום 30.7.08 הוגש כתב ההגנה של הנתבעת 3, בו ציינה כי היא עוסקת, בין היתר, בייבוא, שיווק וממכר של מוצרי ספורט של המותג "טימברלנד", ומזה 19 שנה משמשת כמייצגת של חברת טימברלנד בישראל. לטענתה, מאחר והתובעת לא העבירה את הנעליים לבדיקת מומחה מטעמה, או מטעם חברת טימברלנד העולמית, הרי שלא ניתן לקבוע כי הנעליים מזוייפות. לטענתה, היא רוכשת את מוצרי טימברלנד, אותם היא משווקת בישראל, אך ורק דרך מחסן מרכזי של חברת טימברלנד בהולנד, ולכן כל מוצרי המותג שהיא מוכרת, לרבות לנתבעת 2, הינם מקוריים. עוד טענה הנתבעת 3, כי היא עצמה נלחמת בתופעת הזיופים ומשקיעה מאמצים רבים בתפיסתם והשמדתם של מוצרים מזוייפים המתיימרים להיות מבית המותגים המנוהלים על ידה, ועל כן הטענות שהועלו כנגדה תמוהות. בדיון שהתקיים בפניי ביום 30.11.08, התייצבו התובעת ובן זוגה, הנתבע 1- שהציג עצמו כמנהל החנות, מר טל כהן- מנהל הנתבעת 2, ומר עזר טליאס- עובד ונציג הנתבעת 3. במהלך הדיון, הציגה התובעת את הנעליים שרכשה שלטענתה מזוייפות, ונעלי "טימברלנד" השייכות לבן זוגה, אותן כינתה "נעליים מקוריות", והפנתה לשוני שבין הנעליים. מר טליאס טען כי הוא עצמו משמש כבודק מוסמך של נעלי טימברלנד, ועוסק בין היתר במתן חוות דעת לגבי זיופים של מותג טימברלנד, גם בתיקי משטרה, וטען כי אם היה מתברר כי הנתבעים 1 ו-2 מכרו נעליים מזוייפות, הנתבעת 3 עצמה היתה תובעת אותם. לאחר שבדק את הנעליים נשוא התביעה, טען מר טליאס, כי מדובר בנעליים מקוריות של חברת טימברלנד, מדגם שיוצר בחורף 2006, ממנו נמכרו אלפי נעליים. לטענתו, אין מדובר בנעליים מזוייפות או פגומות, הסוליה מקורית, ועל גבי הטיקט שבנעל הוטבע מספר סדרת הייצור וקוד דגם, דבר שאינו מופיע בנעליים מזוייפות. לטענתו, חברת טימברלנד מייצרת מעל 200 דגמי נעליים בעונה, עם סוגים שונים של לוגו המותג, כאשר ההבדל בין הנעליים נשוא התביעה לבין נעלי בן זוגה של התובעת, נובע מכך שהנעליים נשוא התביעה קטנות בגודלן, ולכן לא כתובה עליהן המילה "טימברלנד" לצד הלוגו. כמו כן, טען, כי עפ"י קוד הדגם מדובר בנעלי נוער שיוצרו במפעל מסויים בסין, ואילו נעלי בן זוגה של התובעת הן נעלי מבוגרים, אשר יוצרו במפעל אחר, ומחירן גבוה יותר באופן משמעותי. במעמד הדיון, טענה התובעת, כי בחנויות אחרות ראתה את הנעליים שרכשה, כשעליהן מופיע גם שם המותג בנוסף ללוגו, וכי הנעליים שרכשה (כשלטענתה רכשה זוג נוסף אצל הנתבעת 3 תמורת 225 ₪, ולטענתה גם הוא מזוייף) אינן תואמות את הנעליים שנמכרות בחנויות אחרות, אך היא אינה יכולה להציגן לבית המשפט, מאחר ואינן מצויות במלאי. עוד טענה, כי מר טליאס אינו אובייקטיבי, שכן הנתבעת 3 רכשה את החנות ונמצאת עם הנתבעים 1 ו-2 ביחסי מסחר, טענה כי הוא לא הוכיח שהוא מומחה, או מוסמך לבחון זיופים, וכי הוא רמאי. ביום 8.12.08 הגישה התובעת בקשה לתיקון פרוטוקול, בה טענה כי לא כל דבריה נרשמו בפרוטוקול הדיון, העבירה ביקורת על בית המשפט ועל אופן התנהלותו בדיון, פירטה את כל הליקויים שמצאה בנעליים, וכן העלתה טענות רבות נגד הנתבעים, הכוללות אף בקשה לצרף את מר טליאס עצמו כנתבע נוסף. ביום 7.12.08 בעקבות החלטתי מתום הדיון, הגיש מר עזר טליאס "חוות דעת" הכוללת למעשה את הרישא לחוות דעת מומחה המוגשת על ידו בנוגע למוצרי טימברלנד, בה צויין כי הוסמך לתת חוות דעת זו "בשם חברת טימברלנד ומטעמה". ביום 12.2.09, הגישה התובעת בקשה לפסול את חוות הדעת הנ"ל, בטענה כי הנתבעת 3 הינה בעלת עניין בתיק, ולא ניתן למנותה כמומחית בעניין זה, ואף דרשה כי מר טליאס יציג מסמך רשמי של חברת טימברלנד המסמיכו לתת חוות דעת מטעמה. לבקשה צירפה התובעת מסמך הנושא את הכותרת "תגובה לפרוטוקול מתאריך 30.11.08", הדומה מאד למסמך שהגישה קודם לכן כבקשה לתיקון פרוטוקול, ובו חזרה באריכות על טיעוניה. בתגובה הוגשו ביום 6.4.09 ע"י הנתבעת 3 מסמכי יבוא המתייחסים לנעליים מהדגם נשוא התביעה, המעידים, לטענתה, על מקוריותן. ביום 16.4.09, הגישה הנתבעת 3 אישור מחברת טימברלנד, ולפיו מר טליאס כשיר ומוסמך לתת תצהירים מטעמה לעניין מקוריות מוצריה. הנתבעת 3 גם התייחסה לבקשה לתיקון פרוטוקול, וציינה כי מר טליאס מוסמך היה לקבוע כי הנעליים אינן מזוייפות, כפי שקבע בדיון, ואף חזרה על הצעתה כי התובעת תשלח את הנעליים בעצמה או באמצעות הנתבעת 3 לחברת טימברלנד, או לזמן מומחה מטימברלנד לארץ, ולשאת בהוצאותיו. ביום 26.4.09 הוריתי על תיקון הפרוטוקול, לגבי נוכחותו של בן זוגה של התובעת בדיון, ולגבי העובדה שהתובעת הציגה נעליים נוספות שרכשה, וקבעתי כי טענותיה בכתב הכוללות את פירוט הליקויים בנעליים, יתקבלו כחלק מטענות התביעה. לגבי הבקשה לצרף את מר טליאס כנתבע נוסף, דחיתי אותה בהעדר עילת תביעה אישית נגדו. ביום 3.5.09 הגישה התובעת הודעה ארוכה נוספת, בה טענה כי נטל הראיה להוכחה שהנעליים אינן מזוייפות עובר לנתבעים, וכי על בית המשפט לפסול את כל המסמכים שהוגשו ע"י הנתבעים. לאור הגשת בקשות חוזרות ונשנות ע"י הצדדים, ולאור טענות התובעת כי היא מעוניינת שבית המשפט ישלח את הנעליים לבדיקה בחברת טימברלנד, הוריתי לתובעת להודיע האם היא מעוניינת להעביר את הנעליים לבדיקה, ובהמשך הוריתי לה להעביר את הנעליים לבדיקה בתוך 30 יום, ולהעביר חוות דעת מטעמה לא יאוחר מיום 1.9.09. ביום 1.10.09 הגישה הנתבעת 3 בקשה לדחיית התביעה ולחיוב התובעת בהוצאות, מאחר ולטענתה, חברת טימברלנד בדקה את הנעליים נשוא התביעה ואישרה כי הן מקוריות, ומאחר ולטענתה, התובעת השמיצה אותה והוציאה דיבתה רעה במסגרת פנייתה לחברת טימברלנד. לבקשה צורף עותק ממכתבה של חברת טימברלנד מיום 22.9.09, ולפיו מדובר בנעליים מקוריות. ביום 11.11.09 הגישה התובעת את תגובתה לבקשה, ובה טענה כי קיבלה מחברת טימברלנד תגובה בדואר אלקטרוני בלבד, וכי לא ברור מהמכתב מי בדק את הנעליים, ומדוע לא התייחסו לפגמים הרבים בנעליים. לפיכ, עתרה התובעת כי בית המשפט יאפשר לה אורכה נוספת לקבל תשובה לשאלותיה מחברת טימברלנד, וטענה כי היא אזרחית העומדת לבדה מול גופים גדולים, אשר להם לא ייגרם כל נזק מההמתנה הממושכת. ביום 6.12.09 הגישה התובעת מכתב נוסף, שלכאורה שלחה, בעקבות חוות הדעת, לחברת טימברלנד. למרות שבית המשפט גילה סבלנות רבה לבקשותיה הרבות והארוכות של התובעת, התובעת לא הגישה כל מסמך לתיק לאחר מועד זה, ועל כן, ולאור חלוף הזמן הרב, שנבע ברובו כתוצאה מתקלה, ניתן כעת פסק הדין. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בהודעות, בבקשות ובמסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים וראיתי את הנעליים עצמן, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. עסקינן במשפט אזרחי, ועל כן מוטל מטל ההוכחה על התובעת, והיא מחוייבת להוכיח את טענותיה כלפי הנתבעים על פי מאזן ההסתברויות. בענייננו, התובעת לא הצליחה להרים את הנטל על מנת להוכיח כי הנעליים שרכשה מהנתבעים הן מזוייפות. לאור מהות טענותיה של התובעת, ברור כי היה עליה לתמוך את הטענות בחוות דעת מומחה מטעמה, המוכיחה כי מדובר בנעליים מזוייפות, וכך הוצע לה כבר בתחילת ההליך. לא ניתן להסתמך על טענותיה של התובעת, הנסמכות על מראה עיניים בלבד, ועל השוואה שערכה בין שני דגמי נעליים שונים, מקטגוריות שונות ובטווחי מחיר שונים, על מנת לקבוע כי הנעלים נשוא התביעה מזוייפות, או כי הן אינן עומדות בסטנדרט של חברת טימברלנד. בהקשר זה יצויין, כי למרות שהתובעת טענה, כי בחנויות אחרות נמכרות נעליים שונות מאותו דגם, אשר אינן מזוייפות, היא לא הוכיחה את טענתה, ולו באמצעות הצגת תמונה. התובעת אינה יכולה להאחז לאורך ההליך כולו בקביעתו של כבוד השופט דניאל מיום 17.2.08, שכן מדובר בקביעה שניתנה בהעדר הנתבעים ובהעדר כתב הגנה, כך שעל פי החוק, רשאי היה השופט לקבל במצב כזה את טענות התביעה במלואן, כפי שעשה. לא מצאתי גם כל טעם או צדק בטענות ובהתנגדויות הבוטות שהביעה התובעת לקבלת חוות דעת מהנתבעת 3, אשר הוסמכה ע"י חברת טימברלנד לשווק את מוצריה בישראל ולחוות את דעתה בנוגע למקוריות מוצריה. אל מול טענותיה הארוכות והמפורטות של התובעת, אשר כאמור נסמכים על מראה עיניה בלבד, העיד בפניי מר טליאס, המוסמך ע"י חברת טימברלנד לחוות דעתו במקרי זיוף, ואשר האינטרס שלו הוא דווקא לאתר מקרי זיוף, ולא לחפות עליהם, וטען בתוקף כי מדובר בנעליים מקוריות. יתרה מכך, לאור עמידתה העיקשת של התובעת על כך שהנעליים ייבדקו אך ורק בחברת טימברלנד העולמית, היא שלחה בסופו של דבר את הנעליים לבדיקה, אך לא טרחה להגיש לבית המשפט את חוות הדעת שהוכנה לבקשתה (ואשר הוגשה ע"י הנתבעת 3), שגם היא מצאה כי מדובר בנעליים מקוריות של חברת טימברלנד. אם כך, לא רק שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענותיה, אלא להיפך, הוכח בפניי באופן חד משמעי, כי מדובר בנעליים מקוריות של חברת טימברלנד וכי הן אינן מזוייפות. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנתבעים 1 ו-2 ביום 17.2.08, ולגופו של עניין, אני מורה גם על דחיית התביעה שהוגשה נגד כל הנתבעים. באשר לעתירת הנתבעים להטלת הוצאות, החלטתי שלא להטיל על התובעת לשלם הוצאות לנתבעים 1 ו-2 וזאת משום אי התייצבותם לדיון שנקבע ביום 17.2.08, כך שהוצאותיהם אמורות להתקזז אל מול הוצאות התובעת בגין אותו דיון. יחד עם זאת, החלטתי להטיל על התובעת הוצאות לטובת הנתבעת 3, וזאת בעיקר לאור התנהלותה הטורדנית כלפי הנתבעת 3 במהלך ההליך. לא בכדי פורטה באריכות, במסגרת פסק הדין, השתלשלות העניינים בתיק, שכן אין ספק כי מדובר בהתנהלות חריגה ביותר לתיק מסוג זה. התנהלותה של התובעת במהלך כל ההליך היתה בעייתית, וזאת החל בדרך התנהגותה בדיון מיום 30.11.08, במהלכו היא צעקה, קיללה, גרמה להפסקת הדיון ואף הורחקה מהאולם, עובר בבקשותיה הרבות והארוכות לבית המשפט, במסגרתן אף טענה כי הנתבעים הם עבריינים, גנבים ונוכלים, ולא חסכה ביקורתה גם מבית המשפט, המשך בבקשות הדחיה הרבות אשר עיכבו את מתן פסק הדין, בהתעקשותה להמשיך ולנהל את התביעה עד תום, גם כאשר היה ברור כי הראיות תומכות בגרסת הנתבעות (ועל אף שהוצע לה כבר בתחילת ההליך לקבל החזר כספי עבור הנעליים), וכלה במכתביה לחברת טימברלנד, בהם השמיצה את הנתבעת 3 וטענה כי נקבע בבית משפט כי היא מעורבת בזיוף נעליים מתוצרתה. לפיכך, אני קובעת כי התובעת תשלם הוצאות משפט לנתבעת 3 בסך של 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין. זיוף