להלן פסק דין בנושא נזילות בדירה שכורה: 1. התובע שכר מהנתבעת דירה בת שלושה חדרים במושב בורגתא, לתקופה החל מספטמבר 2007 עד סוף אוגוסט 2008. התובע טוען כי כחודש לאחר כניסתו לדירה החלו נזילות מכיורים במטבח ובמקלחת. הנתבעת הביאה פועל לתיקון הנזילות, רק כשלושה שבועות לאחר שהודיע לה עליהן, ואותו פועל פגע בשוגג בצינור פנימי שדלף בתוך קירות הדירה במשך כחודשיים. כתוצאה מכך נגרמו עובש וטחב בבית, שהתובע ואשתו לא הצליחו להסירם למרות מאמציהם, כיוון שהנתבעת לא טיפלה בנזילה מהצינור הפנימי. התובע טוען כי כתוצאה מכך בוזבזו כמויות ניכרות של מים. עוד טוען הוא כי כתוצאה מהעובש והטחב ניזוק רכוש שלו שהיה בדירה. התובע טוען כי היו דליפות מים גם מהאסלה ומברז בגינה. נוסף לכך, התפוצץ קולט שמש כתוצאה מהקרה שהיתה בינואר 2008, והנתבעת לא היתה אז זמינה ולא טיפלה בתקלה. כתוצאה מכך לא יכול היה התובע להתקלח במים חמים. משלא טיפלה הנתבעת בליקויים, למרות פניותיו, פנה התובע אל עורכת דין, ששלחה לנתבעת מכתב התראה, אך ללא הועיל. בנסיבות אלה ביקש התובע לעזוב את המושכר חודשיים לפני תום תקופת השכירות ואף מצא שוכרים חלופיים, בהתאם לזכותו על פי סעיף 14 ב' של הסכם השכירות. לטענתו, לאחר שהשוכרים החלופיים חתמו על הסכם עם הנתבעת, היא העלתה דרישות מפליגות להעלאת שכר הדירה, ועל כן לא נקשר בסופו של דבר הסכם שכירות עם השוכרים החלופיים. הסכומים שנתבעו הם: החזר שכר דירה לחודשיים, בסך 5,000 ₪; פיצוי בסך 4,000 ₪ בגין נזק לרכוש התובע בשל הרטיבות בדירה; פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש. 2. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי התובע מנוע מלהעלות טענות לגבי ליקויים בדירה, כיוון שבהסכם השכירות הוא אישר כי בדק אותה ומצאה תקינה. איני מקבלת טענה זו, כיוון שטענות התובע הן לגבי נזילות שפרצו זמן מה לאחר שנכנס לדירה. העובדה שבעת חתימת הסכם השכירות מצא התובע את הדירה תקינה אינה מקימה מניעות כלפיו לטעון לגבי בעיות רטיבות, שהתגלו לאחר תחילת השכירות, ואינה גורעת מחובתה של המשכירה לטפל בבעיות מסוג זה שהתגלו במושכר. הנתבעת טוענת כי בפגישה בין הצדדים בראשית יוני 2008 אישר התובע כי הוא חייב סכומים מסויימים עבור תשלומי חשמל, מים וארנונה, ולא העלה טענות לגבי מצב הדירה. על כן טוענת הנתבעת כי התביעה הוגשה רק כניסיון של התובע להתחמק מתשלום סכומים שהוא חייב בגין השכירות, ואין ממש בטענותיו לגבי ליקויים בדירה. אני דוחה אף טענה זו: כפי שיצויין להלן, הנתבעת עצמה אישרה כי ביצעה תיקונים בדירה, בעקבות פניות התובע, ועל כן אין בסיס לטענתה כאילו התובע לא התלונן על ליקויים בדירה. אישורו של התובע, בזמנו, לגבי סכומים שהיה חייב בגין חשמל, מים וארנונה, אין בו כדי לגרוע מטענותיו בדבר ליקויי הרטיבות. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את טענותיו בדבר נזק שנגרם לרכושו. הנתבעת מאשרת כי היתה דליפה בברז אחד בכיור, אך היא טוענת כי ברז זה הוחלף, ובכך נפתרה בעיית הדליפה. הנתבעת אינה מתייחסת לטענת התובע כי בעת עבודת התיקון נגרם נזק לצינור פנימי, שהמשיך לדלוף בתוך הקיר. אשר לקולט השמש שהתפוצץ, טענה הנתבעת כי הוא הוחלף סמוך להודעת התובע על התקלה, אך מנגד הגיש התובע את המסמך ת/ 3, מיום 8.3.08, ובו מאשרת הנתבעת כי טרם התקינה קולט לדוד השמש שהתפוצץ בגל הקור שלפני חודשיים. הנתבעת טענה כי החתימה שנחזית כחתימתה על מסמך זה, אינה שלה, אך חתימה זו זהה לחתימתה של הנתבעת על נספח א' לכתב ההגנה, חתימה שאינה שנוייה במחלוקת. על כן אני דוחה את התכחשותה של הנתבעת לחתימתה על המסמך ת/ 3. עוד טענה הנתבעת כי קולט הדוד לא היה הכרחי לחימום המים, וניתן היה לחמם אותם באמצעות בוילר, ואילו התובע טען כי לא היה בוילר שניתן לשימוש, וכי ללא הקולט לא היו מים חמים. אשר להפסקת הסכם השכירות לפני תום תקופתה, טוענת הנתבעת כי התובע עשה כן על דעת עצמו, ללא הסכמתה, וכי ניסה לכפות עליה שוכרים חלופיים, אך לא נכרת עמם הסכם, ועל כן חייב התובע בתשלום שכר הדירה למשך כל תקופת השכירות. [הנתבעת טוענת כי על התובע לשאת אף בנזק של אי השכרת הדירה במשך מספר חודשים ואף בנזקים שגרם לטענתה לדירה, אך היא לא הגישה תביעה שכנגד במסגרת ההליך דנן, אלא הגישה להוצאה לפועל שיקים של התובע, ונמסר לי כי הליכים אלה עדיין מתנהלים]. הנתבעת ביקשה לקזז יתרת חוב בגין חשמל, מים וארנונה, אך התובע טען כי שילם תשלומים אלה, והנתבעת לא הוכיחה כי נותרה יתרת חוב של התובע בגין איזה מהתשלומים הללו, ומה סכומה. על כן איני מקבלת את טענת הקיזוז של הנתבעת. 3. אשר למחלוקת בעניין עזיבת המושכר חודשיים לפני תום תקופת השכירות: התובע טוען כי הביא שוכרים חלופיים, ובכך יצא ידי חובתו על פי סעיף 14 ב' להסכם השכירות, והוא זכאי להחזר שכר הדירה עבור חודשיים (אין מחלוקת כי התובע לא שילם את שכר הדירה עבור חודש יולי 2008, אך הוא דורש החזר של שכר הדירה ששילם עבור החודשים יוני ואוגוסט). על מנת לתמוך בטענתו בעניין השוכרים החלופיים הגיש התובע מסמך שכותרתו "נספח א' לחוזה שכירות", ולפיו ייכנסו השוכרים החלופיים לדירה ביום 1.7.08. אין מחלוקת כי מסמך זה חתום בידי השוכרים החלופיים ובידי הנתבעת (נוסף על חתימת התובע). הנתבעת טענה כי מסמך זה נערך רק לגבי החודשיים שנותרו עד תום תקופת השכירות של התובע, וכי לא הגיעה להסכמה עם השוכרים החלופיים. ואמנם, במסמך האמור נקבע כי השוכרים החלופיים ישלמו את דמי השכירות ישירות לתובע (ולא לנתבעת), ללמדך כי אותו מסמך לא שחרר את התובע מחובתו כלפי הנתבעת לגבי שכר הדירה לאותם חודשיים. תחילה הבנתי כאילו השוכרים החלופיים אמנם נכנסו לדירה במקום התובע, ביום 1.7.08, ורק לאחר מכן נתגלעה מחלוקת בינם לבין הנתבעת. על כן סברתי תחילה כי נערך הסכם בין הנתבעת לבין השוכרים החלופיים, וככל שנתגלעה ביניהם מחלוקת בשלב מאוחר יותר, אין הדבר באחריותו של התובע. אולם בהמשך הדיון הסתבר כי השוכרים החלופיים כלל לא נכנסו לדירה, היינו - אותו "נספח א' לחוזה השכירות" כלל לא מומש, כיוון שהשוכרים החלופיים נפרדו מהנתבעת באי-הסכמה, עוד טרם שנכנסו לדירה. על כן צודקת הנתבעת בטענתה כי התובע לא יצא כנדרש ידי חובתו, על פי סעיף 14 ב' להסכם השכירות, אשר לפיו הוא רשאי לעזוב את המושכר לפני תום ההסכם, בתנאי שיודיע למשכיר חודשיים מראש וידאג להשכרת המושכר לדייר חדש. התובע טוען כי הנתבעת הציגה לשוכרים החלופיים תנאים בלתי סבירים, אך טענה זו שנוייה במחלוקת, והיא לא הוכחה. משאין מחלוקת כי לא הושגה הסכמה בין הנתבעת לבין השוכרים החלופיים - וזאת עוד טרם החליפו את התובע לתקופת שני חודשי השכירות האחרונים שלו - אזי לא יצא התובע ידי חובתו לדאוג להשכרת הדירה לדייר חלופי. התובע לא שיכנע אותי בהכרח לעזוב את המושכר חודשיים לפני תום תקופת השכירות, דווקא בעיצומו של קיץ, כאשר הסבל מבעיות הרטיבות פחות מאשר בחודשי החורף. על פי האמור, מסקנתי היא כי התובע אינו זכאי להחזר של שכר הדירה עבור חודשיים. 4. אשר לנזקי הרטיבות הנטענים: התובע הגיש את התצלומים ת/ 1 שבהם נראים נזקי עובש במספר זוגות נעליים ובחפצים נוספים (ארון, מכשיר גילוח), כתמי רטיבות ועובש בקירות, ברז מקולקל במטבח עם סימני עובש ורטיבות. התובע הגיש אף חוות דעת מומחה (ת/ 2), של השמאי מר ויקטור מגידיש, להערכת הנזקים לרכושו, אך חוות דעת זו נערכה רק ביום 4.4.11 והתבססה על תצלומים שהציג התובע לפני המומחה. חלק מהפריטים והנזקים שנמנו בחוות הדעת אינם נצפים בתצלומים ת/ 1, ועל כן לא התחשבתי באמור בחוות הדעת לגבי פריטים ונזקים אלה. הנתבעת הודתה בחלק מהתקלות, שהתובע טען להן, אך טענה שטיפלה בהן סמוך לקבלת הודעה מהתובע. כפי שצויין לעיל, טענה זו הסתברה כבלתי נכונה, לגבי קולט הדוד שהתפוצץ (המסמך ת/ 3). בתצלומים ת/1 נראה ברז מקולקל ודולף במטבח, ונראים בהם גם כתמי רטיבות ועובש בקירות הדירה ואף נזקי עובש במספר זוגות נעליים ובחפצים אחדים נוספים. כל אלה תומכים בטענת התובע כי היו בדירה בעיות של רטיבות ועובש, וכי כתוצאה מכך נגרם נזק לחלק מפריטי רכושו. על פי התצלומים ת/ 1, ובהתחשב בהערכת הנזק בחוות הדעת ת/ 2, לגבי הפריטים שנראים בתצלומים הללו, אני מעמידה את הפיצוי לתובע בגינם על סך 2,000 ₪. 5. התובע תבע אף פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל בעיות הרטיבות בדירה. התובע הוכיח כנדרש כי הוא אמנם סבל בתקופת השכירות מבעיות הרטיבות בדירה. למותר לומר שרטיבות ועובש בקירות הדירה פוגמים בשימוש בה וגורמים סבל ועוגמת נפש לדייריה. אף השתהותה של הנתבעת בטיפול בהחלפת קולט הדוד שהתפוצץ גרמה לתובע סבל, בשל התקלה באספקת מים חמים, במיוחד בתקופת החורף. בשל הרטיבות והעובש ניזוקו אף פריטי רכוש של התובע. סכום הפיצוי שנתבע בגין עוגמת הנפש הוא סביר, בנסיבות העניין. על כן אני מקבלת מרכיב זה של התביעה. 6. לסיכום: דחיתי את מרכיב התביעה שעניינו החזר שכר הדירה לחודשיים. קיבלתי את המרכיב של נזק לרכוש, כדי הסכום של 2,000 ₪, ואת המרכיב של עוגמת הנפש, בסך 2,000 ₪. בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 4,000 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 15.6.08, ועד לתשלום בפועל. עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות המשפט, בסך 500 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 7. בתיק זה ניתן, ביום 15.1.09, פסק דין כנגד הנתבעת, בהעדרה, ולפיו חוייבה לשלם לתובע 9,000 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪. בהחלטתי מיום 17.5.10 דחיתי את בקשתה של הנתבעת לבטל פסק דין זה, אך החלטה זו בוטלה בערעור (החלטתו של ביהמ"ש המחוזי, מיום 2.11.10, בתיק רת"ק 10-06-19638). פסק דין זה ניתן לאחר שביום 7.4.11 התקיים דיון מחודש בתביעה, בהתאם להחלטה בערעור. בדיון זה העיד התובע כי במסגרת הליך הוצאה לפועל שניהל לביצוע פסק הדין הקודם, הוא גבה את מלוא סכומו, ותיק ההוצאה לפועל נסגר. בהתאם לתוצאה בפסק דין זה, בדיון המחודש בתביעה, על התובע להשיב לנתבעת את ההפרש בין סכום פסק הדין הקודם שבוטל לבין הסכום שנפסק לזכותו בפסק דין זה. לצורך כך יש לשערך את הסכום שגבה התובע בתיק ההוצאה לפועל, על פי מועדי התשלומים שבוצעו בתיק זה. למען הסר ספק: הנתבעת זכאית להחזר ההפרש לגבי סכום פסק הדין הקודם בלבד, אך אינה זכאית להחזר ההוצאות שהיו כרוכות בהליך ההוצאה לפועל, כיוון שהתובע ניהל הליך זה כדין, לגביית סכומו של פסק דין תקף. בהליך הערעור, שבו התקבלה בקשת הנתבעת לבטל את פסק הדין שניתן כנגדה בהעדרה, נפסקו לזכות התובע הוצאות בסך 2,000 ₪, אשר הנתבעת אישרה, בדיון לפני, שטרם שילמה. בימה"ש ממליץ כי במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים, לצורך ביצועו של פסק דין זה, יוסדר גם תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת הנתבעת בהליך הערעור, על מנת לייתר את הצורך בהליך נוסף של הוצאה לפועל, על כל הכרוך בו. זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום. נזקי מיםנזילהעובששכירות