להלן פסק דין בנושא נזקים בדירה שכורה אחרי פינוי: תביעה כספית ע"ס של 29,860 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס של 14,500 ₪, שיסודן ביחסי שכירות. התובע הוא המשכיר והנתבעים הם השוכרים. בין הצדדים הסכם שכירות מיום 1/3/10 לתקופה שמיום 1/3/10 ועד ליום 29/2/11. למעשה, התגוררו הנתבעים בדירה במשך כ- 10 שנים, כאשר הסכמי השכירות הקודמים נערכו עם הסבתא. כשהלכה לעולמה, נערך הסכם השכירות האחרון הנ"ל עם הנתבעים. בהסכמה, הסתיימה השכירות כבר בנובמבר 2010. ביום 27/11/10 ערכו הצדדים הסכם פינוי. מעדות התובע עולה כי הסכם הפינוי נחתם בעת שהיו הצדדים בדירה נשוא השכירות. לדברי התובע, היה באזור הסלון והמרפסת בלבד ולא סייר בחדרים. הנתבעים מסרו לו באותו מעמד, כי פינו את הדירה כבר ביום 19/11/10 ולפי מועד זה נערך ההסכם. על פי הסכם הפינוי התחייבו הנתבעים לשלם את דמי השכירות היחסיים עבור חודש נובמבר עד 19/11/10, את תשלומי ועד הבית לשנה האחרונה בסך של 2,400 ₪ ואת חשבון החשמל האחרון. לפי כתב התביעה, הנתבעים לא עשו כפי התחייבותם ולא שילמו את החובות, בסך כולל של 9,660.5 ₪ (חובות שכ"ד, ועד בית וארנונה ששילם התובע לפי קבלות מצורפות). כן לא שילמו חשבון גז וחשמל ששילם התובע וסומנו בדיון ת/2-ת/3. לא רק זאת, התברר כי הותירו אחריהם נזקים ולא פינו את כל חפציהם מהדירה ובגין כך נאלץ התובע לשאת בתשלומים, כמפורט להלן: - סך של 1,500 ₪ לפינוי החפצים מהדירה; - 6,500 ₪ לתיקון הנזקים לדירה; - 8,000 ₪ בגין תיקן תריסים מסילות וידיות; - 300 ₪ בגין נקיון ושטיפה של הדירה. עוד תובע התובע פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין אובדן דמי השכירות בתקופת העבודות והתיקונים, 900 ₪ פיצוי בגין אובדן ימי עבודה בטיפול במפגעי השוכרים ו- 1,000 ₪ הוצאות משפט. מכאן התביעה בסך כולל של 29,860 ₪. יש לציין כי התובע מסר לנתבע במהלך הדיון את שטרי החוב והשיקים הפתוחים שהיו אצלו מתוך הסכמה, שניתן לה תוקף של החלטה, כי פסק הדין ימצה את המחלוקות בין הצדדים בכל הקשור ליחסי השכירות וסיומם. הנתבעים, באמצעות הנתבע 2, אבי המשפחה, מסכימים שחלה עליהם חובה לשלם את החובות בסך של 10,020 ₪. יש לציין כי נפלה טעות בתחשיב הנתבעים בכתב ההגנה שכן סכום כל החובות המפורטים בהסכם הפינוי הוא 9,660.5 ₪ ולא 10,020 ₪ (נובע מטעות בהעתקת גובה החוב לחברת החשמל, שהינו בסך של 5,260.5 ₪ ולא 5,620 ₪, כפי שנרשם בטעות). בדיון הסכים הנתבע 2 שחלה עליהם חובה לשלם גם את החובות במפורטים בקבלות ת/2 (חשבון חשמל) ות/3 (חשבון גז). הנתבעים מכחישים את הטענה לחובות ולנזקים. מדובר במושכר שהתגוררו בו במשך 10 שנים ונבנה בשנות ה- 70. יש בלאי טבעי וליקויים שאינם באחריות הנתבעים. עוד הם טוענים כי במשך תקופת השכירות ביצעו בהסכמת התובע, עבודות שיפוצים שונות שנדרשו במושכר ומתוך הסכמה שבעל פה, שתיערך התחשבנות בגין ביצוע העבודות. הנתבע מעריך את שווי העבודות בסך כולל של 11,350 ₪, כדלקמן: צביעת הדירה 4 פעמים בעלות משוערת של 2,000 ₪ בכל פעם ובסך כולל של 8,000 ₪; החלפת כיור וארון אמבטיה בעלות של 2,000 ₪; החלפת הברזים באמבטיה בברזים חדשים בעלות של 600 ₪; החלפת הברז בכיור הרחצה באמבטיה בעלות של 250 ₪; החלפת חלקי תריסים בלויים בעלות של 500 ₪; מדובר בשווי מוערך של החומרים בלבד, ללא חיוב בעלות העבודה. את העבודות ביצע הנתבע בעצמו, שהוא שיפוצניק. בנוסף, זרק התובע מהדירה חפצים אישיים שתכננו הנתבעים לקחת (כלפי מטבח וחפצים אישיים) בשווי משוער של 2,000 ₪ ועוד כלי עבודה של הנתבע בשווי מוערך של 1,000 ₪ ובסך הכל, הנזק מזריקת מטלטלין הוא 3,000 ₪. סכום התביעה שכנגד הוא 14,500 ₪ (11,350 ₪ ועוד 3,000 ₪). דיון והכרעה התביעה דין התביעה להתקבל בחלקה. הנתבעים מסכימים כאמור, כי הם חייבים בתשלום החובות לעירייה, לועד הבית ויתרת שכר הדירה שסכומם 9,660.5 ₪ ועוד הסכימו בדיון כי עליהם לשאת בתשלום חשבון החשמל בסך של 394.60 ₪ (ת/3) וחשבון הגז בסך של 251 ₪ (ת/2). סך החוב שבו מודים הנתבעים הוא 10,306.1 ₪. נותר, אפוא, לדון בראשי הנזק האחרים שנתבעו בכתב התביעה. לטענת התובע, הוא נאלץ לשלם סך של 1,500 ₪ לפינוי החפצים מהדירה, וסך של 6,500 ₪ לתיקון קירות וצביעה לדירה. הוצג הסכם בכתב שבין התובע לבין שיפוצניק ו"אישור" על תשלום (שאיננו קבלה). אינני סבורה כי על הנתבעים לשאת בתשלום עבור הצביעה היסודית של כל הדירה כולל משקופים דלתות ותקרות בחלוף 10 שנות שכירות, כאשר אין הסכם השכירות או הסכם הפינוי קובעים זאת במפורש. גם בשימוש סביר בדירה יש מקום לצבוע את הקירות מידי מספר שנים ולפי ההסכם אין על הנתבעים אלא להשיב את הדירה במצב תקין כפי שהם קיבלו אותו, ולאו דווקא כשהיא צבועה ביסודיות מן המסד עד הטפחות. בנוסף, הצדדים הסדירו את סיום מערכת היחסים ביניהם בהסכם הפינוי שבו פורטו חובות הנתבעים כלפי התובע. ההסכם נערך כשהתובע בדירה לאחר שפונתה לפחות באופן חלקי. מצב הקירות והמשקופים הוא עניין שנראה לעיין וככל שהייתה לתובע דרישה או טענה בעניין זה, יש לצפות שהייתה מוצאת ביטוי בהסכם הפינוי המפורט שערכו הצדדים. אשר לפינוי החפצים שהותירו הנתבעים בדירה - עולה מהתמונות שהוצגו ועדותו של הנתבע 2 כי אמנם השאירו הנתבעים חפצים בדירה, כגון המיטה שהייתה שייכת לסבתא ז"ל (תמונה 11) וחפצים שונים שנראים בתמונה (תמונה 1,2,3,9, תמונה 10(1) - שתי תמונות צוינו בפרוטוקול בטעות כתמונה 10). בנוסף, נראים בתמונות השונות דלתות של ארונות מפורקים. אין זה סביר שמדובר בארונות של הנתבעים ונראה על פני הדברים, כי מדובר בארונות של המושכר, שהתובע ערך בו שיפוץ כללי לאחר כעשר שנות שכירות. מכל מקום, לא הוכח להנחת דעתי כי הנתבעים אחראים לארונות המפורקים שנותרו בדירה. לפיכך ולאור כל האמור, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעים במחצית העלות של פינוי הדירה, שהם 750 ₪. אשר לתביעה בסך של 8,000 ₪ בגין תיקון תריסים מסילות וידיות - כאמור, מדובר בדירה שהנתבעים שכרו במשך 10 שנים והתריסים הם אלו שהותקנו בה מאז שנבנתה (לטענת הנתבע בשנות ה- 70. התובע לא הציג מידע אחר). אני סבורה כי שלבים חסרים או שבורים בתריסים (כפי שנראה בתמונה 12) בסיטואציה זו, הם בבחינת בלאי סביר. מכל מקום, ברור כי אין מקום לחייב את הנתבעים בעלות של החלפת התריסים, המסילות והידיות בחדשים, אלא לכל היותר בתיקונים מקומיים. הוצג רק אישור לקוני של בעל מקצוע לפיו הוא קיבל מהתובע כסף בעבר "שיפוץ מסילות תריסים, תריסים וידיות" בדירה. לא הוצגו התריסים הרלבנטיים, מיקומם ומספרם והליקויים בהם, ולא הוצגו נתונים שמהם ניתן היה לגזור את הפיצוי בגין החלפה או תיקון של שלב כזה או אחר בתריסים. אוסיף ואחזור גם כאן על שאמרתי לעיל בעניין הסכם הפינוי, שאיננו כולל גם דרישה כלשהי בעניין התריסים. לאור האמור, אני דוחה את התביעה בראש נזק זה. לתביעה בסך של 300 ₪ בגין ניקיון ושטיפה של הדירה, לא הוצגה כל אסמכתא והיא נדחית בהעדר הוכחה. אשר לתביעה לפיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין אובדן דמי השכירות בתקופת העבודות והתיקונים - אני דוחה את התביעה בראש נזק זה. כאמור, תקופת השכירות הסתיימה בהסכמה. לא הוצגו ראיות להוכחת הנזק, כגון שלתובע היו שוכרים אחרים והוא לא יכול היה להשכיר להם את הדירה משך שבועיים שבהם נערכו השיפוצים. גם כאן אציין כי הסכם הפינוי, שמסכם את חובות הנתבעים בסיום יחסי השכירות, אינו כולל דרישה לתשלום בגין אובדן דמי שכירות והוא נעשה כאשר התובע בדירה ביום 27/11/10, לאחר שהנתבעים פינו את הדירה ביום 19/11/10, כאשר ברור היה שיידרשו עבודות צביעה ושיפוץ, גם בשים לב לכך שמדובר בדירה ישנה ולתקופת השכירות הארוכה. התביעה לפיצוי בסך של 900 ₪ פיצוי בגין אובדן ימי עבודה בטיפול במפגעי השוכרים, נדחית בהעדר הוכחה. לא הוצגו כל ראיות שנמנע מהתובע שכרו הרגיל בגין הטיפול בעניינים נשוא התביעה. לתביעה בסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט אין מקום כחלק מסכום התביעה. הוצאות ייפסקו לפי שיקול דעתי במסגרת פסק הדין. התביעה שכנגד התביעה שכנגד נדחית. הטענה לקיומו של הסכם בע"פ במהלך השכירות, שלפיו התובע ישלם לנתבעים עבור העבודות שביצעו לא הוכחה, והיא נסתרת מתוך הסכם הפינוי, שערך ביום 27/11/10. הנתבעים לא מצאו לנכון להעלות טענה או דרישה בעניין זה בעת שנערך הסכם הפינוי ולא ביקשו לקזז את הסכומים המשוערים מחובותיהם, כפי שפורטו בהסכם הפינוי. הטענה הועלתה רק עם הגשת כתב התביעה, במסגרת כתב ההגנה והתביעה שכנגד. מכל מקום, לא הוצגו ראיות כלשהן להוכחת עלות החומרים שטוענים הנתבעים שהשקיעו בדירה. לא הוצגו קבלות ולא כל ראיה אחרת. טעם זה די בו כשלעצמו, כדי לדחות את התביעה שכנגד בכל הקשור לעבודות שביצעו הנתבעים בדירה לפי הטענה. אשר לתביעה שכנגד בראש הנזק של זריקת הציוד האישי וכלי העבודה של הנתבע - לא הוצגו ראיות ביחס לתוכן הציוד האישי שנטען כי נזרק ע"י התובע (שלא פורט כנדרש) ושוויו של זה, כמו גם ראיות לשווי כלי העבודה. גם לא ברור ולא ניתן כל טעם מדוע לא פונה הציוד האישי וכלי העבודה ע"י הנתבעים בזמן שעמד לרשותם, שעה שהנתבעים פינו את הדירה ביום 19/11/11 והסכם הפינוי נערך ביום 27/11/10. התובע ראשי היה להניח שמה הושאר על ידי הנתבעים בשלב זה, אינו דרוש להם. די בכך שצריך היה לדאוג לפנות את הציוד שהשאירו הנתבעים כמפורט לעיל ובוודאי שאין לחייבו בפיצוי בגין פינוי הציוד. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה באופן חלקי ודוחה את התביעה שכנגד. אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 11,056.1 ₪ (10,306.1 ₪ וסך של 750 ₪), בצירוף החזר הוצאות אגרה בסך של 299 ₪ ובצירוף הוצאות משפט בסך של 500 ₪, שנקבעו גם בגין דחיית התביעה שכנגד. סך כל התשלומים דלעיל שעל הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע הוא 11,855.1 ₪. הסכומים ישולמו ע"י הנתבעים לתובע, בתוך 30 ימים מהמסירה לנתבעים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (29/12/10) ועד למועד התשלום המלא בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי-מרכז בתוך 15 ימים.שכירותפינוי