להלן פסק דין בנושא עיקול קטנוע ע"י העירייה הגלל חוב: תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מתפיסה ואחסנה שלא כדין של קטנועו על ידי הנתבעות . 1. לטענת התובע, ביום 18/8/05 הבחין כי הקטנוע שלו נעלם ומשכך, הגיש תלונה למשטרת ישראל הואיל וסבר כי נגנב. ביום 20/5/05 , עוד קודם להעלמות הקטנוע, נשלחה לו על ידי הנתבעת 1 דרישה לתשלום חוב ארנונה בסך 23,302 ₪ וביום 15/12/05 נשלחה לו דרישת תשלום על סך של 15,062 ₪. לאור האמור ולאחר קבלת ההתראה האחרונה, סר התובע ביום 28/12/05 למשרדי הנתבעת 1 על מנת להסדיר את החוב והגיע להסדר תשלום בסך 12,430 ₪ לכיסוי חובותיו לנתבעת 1. אציין כי אין עוררין כי התובע לא ערר על סכום החוב הנקוב בדרישה ושילם אותו ללא כל מחאה. רק לאחר ביצוע התשלום כאמור, הוברר לו על ידי הנתבעת 1 כי הקטנוע שלו, אשר סבר כי נגנב, עוקל על ידי הנתבעת 1 - בגין החוב - ואוחסן בחניית הנתבעת 2 . משכך, הופנה התובע לשחרר את הקטנוע מהנתבעת 2. עת הגיע התובע לחניון הנתבעת 2 וביקש לקבל את קטנועו, נדרש על ידי הנתבעת 2, כתנאי לשחרור הקטנוע, לתשלום סך של 3,000 ₪ וזאת, בגין אחסנת הקטנוע לתקופה שמיום 18/8/05 ועד ליום 28/12/05. התובע טען כי יש להשיב אליו את הקטנוע ללא כל תנאי. זאת ועוד, התובע טען כי אמנם בצו התפיסה כתוב כי הודעה על תפיסת הקטנוע נמסרה למוקד 100 של המשטרה - ואולם, עובדה זו אינה נכונה והראייה שעת דיווח על גניבת הקטנוע למשטרה לא נאמר לו דבר על תפיסתו וכן, הואיל ועד היום מופיע הקטנוע כ"גנוב" במחשבי המשטרה. לטענת התובע, סירב לשלם את דמי האחסנה ונודע לו, עובר להגשת התביעה כי הקטנוע שלו נמכר או פורק ואינו מצוי עוד בחניון הנתבעת 2. לטענת התובע, כפועל יוצא מתפיסת הקטנוע כאמור, נגרמו לו נזקים הנובעים מאובדן הקטנוע אשר לטענתו שוויו בדצמבר 2005 עמד על סך של 9,500 ₪ , נגרם לו אובדן הכנסה בסך 15,000 ₪, הואיל והקטנוע שימש ככלי העבודה שלו, נגרמו לו הוצאות משפטיות לשם הגשת התביעה בסך של 2,310 ₪ וכן, נגרמו לו עוגמת נפש בסך של 4,690 ₪. לטענת התובע, הנתבעת 1 - עיריית תל אביב , אחראית לנזקים אשר אירעו לו הואיל ולא הודיעה לו כל הודעה בדבר עיקול הקטנוע ותפיסתו וכן, לא מסרה הודעה כאמור למוקד 100 עובר לתפיסה ואילו הנתבעת 2 שהיא בעלת החניון בו הוחזק הקטנוע אחראית לנזקיו הואיל ודרשה סכום אסטרונומי כנגד שחרורו והמשיכה להחזיקו עד לפירוקו או מכירתו שלא כדין. 2. לטענת הנתבעת 1 , נשלחו לתובע אין סוף התראות בדבר החוב המדובר לרבות הודעה על עיקול הקטנוע אשר נשלחה לו ביום 15/8/05 . כמו כן, במועד תפיסת הקטנוע נמסרה הודעה למוקד 100 והראייה הדבר נרשם מפורשות על טופס התפיסה. לטענת הנתבעת תחילה, פעולותיה חוסות תחת "חזקת התקינות" ומשכך, על התובע חל הנטל להוכחת העדר תקינות פעולותיה והוא לא הרים נטל זה ואף לא תמך טענותיו ולו בבדל ראייה. זאת ועוד, הנתבעת מצידה הראתה שורה של מסמכים וראיות הנוגעות להתראות רבות אשר נשלחו לתובע לרבות הודעות בדבר עיקול מטלטלין באופן כללי ועיקול הקטנוע באופן ספציפי התומכים בהודעות אשר נמסרו לתובע ומשכך, תומכים באופן פוזיטיבי בתקינות פעילות הנתבעת. באשר לטענתו של התובע בדבר חוסר חוקיות דרישת דמי האחסנה כתנאי לשחרור הקטנוע, הרי שהנתבעות ביחד ולחוד טענו כי לנתבעת 1 זכות בדין לגבות את דמי האחסנה וכי דמי האחסנה אשר נדרשו הינם סבירים . אשר על כן, לטענת הנתבעות יש לדחות את תביעתו של התובע. הדיון: 3. בפני בית המשפט התקיימו שני דיונים , במסגרתם העידו התובע ונציגי הנתבעות. כן,הוגשו לבית המשפט על ידי הנתבעת 2 מסמכים התומכים בטענתה ולפיה דמי האחסנה אשר נדרשו היו סבירים. לאחר שבחנתי את העדויות והראיות בתיק, אל מול נטלי ההוכחה הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי. 4. תקינות הליך העיקול: לטענת התובע, לא קיבל הודעה בדבר תפיסת הקטנוע וכן, הודעה על תפיסתו לא נמסרה למוקד 100 ומשכך, נפל פגם בהליך. תחילה, באשר לטענתו של התובע ובהתאם לה לא קיבל כל הודעה בדבר תפיסת הקטנוע - הנתבעת 1 טענה כי שלחה לתובע מספר רב של הודעות בדבר החוב וכן, הודעה בדבר עיקול הקטנוע אשר נשלחה שלושה ימים לפני מועד תפיסתו. לתמיכה בטענתה זו , צירפה הנתבעת 1 לכתב ההגנה מטעמה, שורה של דרישות חוב ,לרבות עיקולים , אשר נשלחו אל התובע ו/או הושארו בכתובות התובע, כאשר באחד מהמקרים אף מציין הגובה כי : "בנו של החייב גר למעלה איים בכלב אמסטף" (ראה ההודעה מיום 18/1/04 אשר צורפה כנספח ב' לכתב ההגנה ). זאת ועוד, ממכתב מפורט עוד יותר אשר נשלח למשטרת ישראל, מגולגלת שורה של פעולות נוספות ובכלל זה פנייה למקום מגוריה של אשתו לשעבר של התובע, פנייה למקום מגוריו וגירוש על ידי חברתו לחיים של התובע ועוד כהנה וכהנה פעולות המעידות על כך, שנעשו על ידי הנתבעת 1 אין סוף ניסיונות להודיע לתובע על דבר החוב , להתריע על חובתו לשלם החוב וכן, ההליכים אשר ננקטו כנגדו- לרבות עיקולים- בגין סירובו לשלם חובות אלו. סעיף 12ב. לפקודת המיסים גבייה , קובע כי : " הודעה, דרישה, צו או כל מסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נמסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר" מסעיף זה עולה כי די בהשארת המסמכים במקום מגוריו של החייב או במשלוחם בדואר רגיל על מנת שתקום חזקה כי החייב קיבל המסמכים. אין עוררין והתובע מאשר זאת כי , התובע קיבל הודעות דרישה אשר נשלחו אליו לרחוב פרידמן 51 בתל אביב או נגארה ישראל 3 בתל אביב והראייה- התובע מצרף לכתב תביעתו את דרישות תשלום החוב אשר נשלחו אליו לכתובותיו אלו ומאשר בכתב התביעה כי אמנם קיבל אותן. משכך, חזקה לענין זה היא - כי ההודעות אשר נשלחו או הושמו על ידי הנתבעת 1 בפועל במקום המגורים של התובע כאמור, הגיעו לידיו. (לענין זה ראה הפ (י-ם) 641/08 אחמד עבאסי נ' המרכז לגביית קנסות (פורסם במאגרים המשפטיים)) לאור האמור הנני קובעת כי ההודעות, לרבות ההודעה בדבר הטלת העיקול הגיעו אל התובע וכי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי לא קיבל ההודעות האמורות. זאת ועוד, התנהלותו של התובע מלמדת בעליל כי התובע ניסה , בכל דרך אפשרית, להתנער מחבותו לתשלום החובות והערים על הנתבעת 1 קשיים הן לענין מסירת ההתראות והן, לענין תשלום החובות בפועל. באשר לטענתו של התובע כי לא נמסרה הודעה למוקד 100 בדבר תפיסת הקטנוע הרי שעיון בצו התפיסה מעלה כי נרשם עליו מפורשות כי נמסרה הודעה למוקד 100 . לענין זה , ניסה התובע לטעון כי הודעה כאמור לא נמסרה והראייה שניתנה לו האפשרות להגיש תלונה בדבר גניבה למשטרה . בהקשר זה , לא הובאו בפני כל ראיות התומכות בכך, שקיים סנכרון מערכות במשטרה באופן שלא מתאפשרת הגשת תלונה כאמור מקום בו קיימת הודעה נגדית ומשכך, הנני קובעת כי לא נסתר הכתוב מפורשות על דו"ח התפיסה דהיינו כי נמסרה הודעה למוקד 100 בדבר תפיסת הרכב המעוקל. לא למותר לציין כי הנטל להוכחת העדר תקינותו של הצו מוטל על התובע והתובע לא הרים נטל זה (ראה רע"א 1430/90 גיורא ארד חברה לניהול השקעות ושירותים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף פ"ד מו(5) 101) ) 5. התנית שחרור האופנוע בתשלום דמי אחסנה - סעיף 12 ט' לפקודת המיסים גביה קובע כי : "12ט.     (א) הסרבן יישא בהוצאות סבירות שהוצאו בנקיטת אמצעי אכיפה ובלבד שאמצעי האכיפה נדרש באופן סביר בנסיבות הענין לשם גביית המס. (ב) בבחינת אמצעי האכיפה שננקטו לענין סעיף קטן (א) יובא בחשבון, בין השאר, האם עלותם או פגיעתם בסרבן לא היתה במידה העולה על הנדרש לשם גביית המס. (ג) בסעיף זה, "אמצעי אכיפה" - אמצעי מינהלי שתכליתו גביית מס." בהתאם לסמכות מכוח פקודת המסים (גביה) התקין שר האוצר גם את תקנות המסים (גביה) (קביעת הוצאות שהוצאו בנקיטת אמצעי אכיפה), התשנ"ג-1993 (להלן: התקנות), ובמסגרת סעיף 1 לתקנות אלו נקבע כי : " הוצאות שישא בהן הסרבן הן ההוצאות הנדרשות באופן סביר לנקיטת אמצעי אכיפה כמשמעותם בפקודה, לרבות הוצאות ששולמו לצד ג לשם ביצוע אמצעי אכיפה כאמור, ובהן: (1) הוצאות הכרוכות בדרישת התשלום ובגבייתו; (2) הוצאות הכרוכות בביצוע העיקול, לרבות דמי עיקול, הוצאות פריצה לחצרים לצורך הוצאות המעוקלים, הוצאות אבטחת המעוקלים, גרירת המעוקלים והובלתם; (3) הוצאות הכרוכות באחסון המעוקלים, ובביטוחם;באבטחתם ... (4) הוצאות הכרוכות במכירת המעוקלים או בנסיון לרבות הוצאות פרסום קיומה של מכירה פומבית, הוצאות שמאות הנכסים המעוקלים והוצאות משפטיות הכרוכות בביצוע אמצעי אכיפה, שיקבעו בכללים, בהתייעצות עם מנהל בתי המשפט או מי שהוא הסמיכו לכך. " מן האמור נובע כי הדין מכיר בסמכות הרשות לגבות מהחייב הוצאות הכרוכות באחסנת המעוקל ובלבד שהוצאות אלו יהיו סבירות. לענין זה, טען התובע בתחילה כי דמי האחסנה אשר נדרשו ממנו היו לא סבירים . כך, בעמ' 1 שורות 17-18 הוא מעיד: "הלכתי לחברת תפנית והם אמרו לי שיש לי שחרור אך אני צריך לשלם להם 3,000 ₪ דמי אחסנה ונפלתי מהרגליים. שאלתי אותם אם יש להם רשות ממשרד האוצר לגבות ממני 3,000 ₪ והם אמרו שהם לא צריכים אישור שכזה." לאור טענתו זו של התובע, צורפו על ידי הנתבעת 2 מסמכים מהם עולה כי דמי האחסנה אשר נגבים בסך של 600 ₪ לחודש הינם דמי האחסנה כפי שנקבעו במכרז אשר נערך על ידי הנתבעת 1. דמי האחסנה הינם בגין אחזקת רכבים במגרש בתל אביב, המגודר ומאובטח במשך 24 שעות ביממה וכלי הרכב המאוחסנים בו מבוטחים בחברת ביטוח. בנסיבות אלו, בהן המחיר עמד לבדיקה על דרך המכרז ולאור השירות המסופק הנני קובעת כי דמי האחסנה אשר נדרשו על ידי הנתבעת 2 הינם סבירים ומשכך, עונים אחר דרישות הוראת סעיף 12ט(א) לפקודת המיסים גבייה. אציין כי במסגרת הדיון השני, ניסה התובע לטעון כי סבר שהוצאות האחסנה מהוות חלק מהתשלום הכולל אשר שילם לנתבעת 1 בגין חובו. לענין זה, תחילה, מדובר בהרחבת חזית המחלוקת ומטעם זה אין להתיר הטיעון. יתרה מכך, גם לגופם של דברים אין ממש בטענה ובהקשר זה - נקשה - באם לא ידע התובע במועד התשלום כי הקטנוע מעוקל ותפוס- הכיצד סבר כי התשלום כולל את הוצאות האחסנה?! זאת ועוד, עיון בפירוט החוב אשר נגבה על ידי התובע וכן, באישור התשלום מעיד על כך שהתובע לא שילם במעמד זה דמי אחסנה בגין הקטנוע התפוס ומשכך, יש לדחות טענתו. 6. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי ההליך אשר ננקט בעניינו היה שלא כדין וכן, לא הוכיח כי דמי האחסנה אשר נדרשו כתנאי לשחרור הקטנוע היו בסכום אשר אינו סביר. משלא הוכחו עילות התביעה דין התביעה להדחות וכך, הנני מורה. בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך אציין כי התובע אף לא הרים את הנטל להוכחת הנזקים אשר נגרמו לו. כך, התובע לא תמך טענתו בדבר הפסד הכנסה בכל ראייה. אוסיף ואציין לענין זה כי התובע , אשר סבר לכאורה כטענתו כי הקטנוע נגנב, אף לא הקטין את הנזק על ידי רכישת קטנוע חלופי וזאת, במיוחד לאור העובדה שלטענתו אובדן ההכנסה עמד על סך של 15,000 ₪ בעוד ששוויו של הקטנוע הוא בסך 9,500 ₪ דהיינו כחצי מגובה אובדן ההכנסה. בהקשר זה, האמור מקבל משנה תוקף לאור העובדה שהתובע טען כי לא ידע שהקטנוע נתפס אלא שסבר כי נגנב ומשכך, ברי כי ידע שהסיכוי שישוב לידיו הינו קלוש. זאת ועוד, טענתו של התובע ולפיה, שוויו של הקטנוע היה גבוה הן מבחינת שווי בהתאם למחירון ובאופן מיוחד לאור היותו כלי עבודה - אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותו של התובע אשר סירב לשלם את דמי האחסנה (בסך של כ- שמינית מהנזקים אשר נגרמו לו) ולו תחת מחאה ובנוסף, בחר להשהות את תביעתו במשך שלוש שנים. לימור ביבי ממן לאור התנהלותו של התובע כפי שהוצגה בפני - הן לענין סרבנותו והתנהלותו בכל הנוגע לתשלום החוב אשר הושת עליו והן, לענין הליך זה, התרשמתי כי התובע מנסה להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעות ומנסה לעשות שימוש בהליכי בית המשפט ככלי על מנת להתנגח בהן ,כחלק ממכלול התנהלותו הסרבנית בתשלום החובות המושתים עליו. 7. סוף דבר - התביעה נדחית . לפנים משורת הדין ולאחר ששקלתי החלטתי שלא ליתן צו להוצאות. 8. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. קטנועעיקול