הצדדים התקשרו בחוזה שכירות השוכרת קיבלה הודעה מאת כונס נכסים לפיה בהתאם לצו של ראש ההוצאה לפועל, עליה לפנות את הדירה. הודעה זו התקבלה על ידי התובעת בתדהמה ובבהלה. להלן פסק דין בנושא פינוי דירה שכורה בכינוס נכסים: עניינו של פסק דין זה בתביעה כספית במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 30,000 ₪ בגין חוזה שכירות שהופר ונזקים שאירעו כתוצאה מכך. טענות התובעת הצדדים התקשרו בחוזה שכירות, במסגרתו שכרה התובעת מהנתבעת דירת 5.5 חדרים ברח' האלונים בכפר תבור. תחילת השכירות מיום 27.8.09 ולמשך 12 חודשים. במועד חתימת החוזה, מסרה התובעת לנתבעת המחאות מראש לכל התקופה. עם כניסתה של התובעת לדירה גילתה לתדהמתה כי זו עמוסה חפצים, זבל, כיורים סתומים, ביובים מצחינים ועוד. התובעת פנתה לנתבעת על מנת לתקן את הליקויים, אולם לבסוף נאלצה לתקנם בעצמה ואף שילמה לבעלי מקצוע סך של 600 ₪. בסוף חודש 12/09 לאחר שהתובעת דרשה מהנתבעת לשאת בהוצאות הנ"ל, איימה הנתבעת לסלק את התובעת מהדירה. כשבועיים לאחר אותה שיחה ביום 11.1.10, קיבלה התובעת הודעה מאת כונס נכסים - עו"ד אורי גיל, לפיה בהתאם לצו של ראש ההוצל"פ, עליה לפנות את הדירה עד ליום 22.2.10. הודעה זו נמסרה במקביל גם לנתבעת. הודעה זו התקבלה על ידי התובעת בתדהמה ובבהלה. התובעת יצרה קשר פעמים רבות עם כונס נכסים, תוך שהיא מנסה להבין כיצד עליה לפעול כשהדירה תחת כינוס ואולם לא קיבלה כל תשובה עניינית. בהעדר מענה פורמאלי, פינתה התובעת את הנכס ביום 1.4.10 ומסרה על כך הודעה לכונס הנכסים תוך שהיא נאלצת לשאת בתשלומים הנלווים לפינוי. מהודעת הכונס שקיבלה התובעת היא למדה כי הנתבעת העלימה ממנה בעת חתימת החוזה כי הנכס שהושכר נתון תחת כינוס נכסים כבר מיום 7/10/08. לנוכח האמור, עתרה התובעת לפסוק לה את הפיצוי המוסכם כפי שהוא נקוב בהסכם השכירות, סך של 21,000 ₪, תמורת חודש דמי שכירות ששילמה אך לא ניצלה סך של 3,500 ₪, בגין תיקון ליקויים סך של 600 ₪, עלות מענה משפטי לכונס הנכסים סך של 290 ₪, הוצאות מעבר הדירה 2,088 ₪ ואובדן 5 ימי עבודה סך של 2,500 ₪. עוד עתרה לפסוק לה עוגמת נפש בהתאם לשיקול דעתו של ביהמ"ש. בסה"כ העמידה התובעת את תביעתה על סך 30,000 ₪. לתביעתה צירפה התובעת את חוזה השכירות, הוראה לביצוע הליך מלשכת הוצל"פ בהרצליה, הודעה על פינוי מלשכת ההוצל"פ, מכתב שנשלח מבאת כוחה לכונס הנכסים, דרישת פיצויים שנשלחה לנתבעת, קבלה בגין עבודות ניקיון ביוב ותיקונים שונים מיום 1/9/09, חשבונית בגין אריזה למעבר דירה בסך 2,088 ₪ וקבלה מבאת כוחה בגין מכתב לכונס הנכסים. טענות הנתבעת בכתב הגנתה ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה. לדבריה, בהתאם לחוזה השכירות התקבל הנכס אצל התובעת במצב טוב ותקין והתובעת מנועה מלהעלות כל טענה שהיא בעניין ליקויים במושכר. הנתבעת מכחישה את האמור בכל הקשור להימצאותה של הדירה בכינוס נכסים. לדבריה, לאחר קבלת ההודעה אצל התובעת, יצרה התובעת קשר עם הנתבעת והנתבעת הבהירה לתובעת חד משמעית כי מדובר בטעות וכי הנכס בו מתגוררת התובעת מובטח באמצעות הלוואה לנושה אחר וזו סולקה במלואה וצו כינוס הנכסים אינו מתייחס לדירה המושכרת. לפי מיטב ידיעתה של הנתבעת, קיבלה התובעת הודעה דומה מכונס הנכסים עו"ד גיל, אשר הבהיר כי הצו הגיע לידי התובעת בטעות. עובדה היא כי הנכס לא פונה במועד הנקוב בצו - 22.2.10 ואף לא במועד מאוחר יותר. התובעת ובאת כוחה היו מודעות היטב לטעות שנפלה אך בחרו להתעלם ממנה, כאשר הן משתמשות בנימוק זה כעילה להפרת ההסכם בין הצדדים. הנתבעת אף הוסיפה וציינה כי למועד הדיון תבקש את זימונו של כונס הנכסים כדי לשפוך אור על ההתרחשויות שהיו בינה לבין התובעת וההבהרות שנמסרו לה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את התובעת ואת הנתבעת, מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי ואנמק. אין חולק על קיומם של יחסי השכירות ואף לא על חוזה השכירות שנחתם בין הצדדים ביום 10.8.09. בהתאם לחוזה השכירות, תחילת השכירות הינה ביום 27/8/09 וסיומה 12 חודשים לאחר מכן. דמי השכירות שולמו בתשלומים עבור מספר חודשי שכירות מראש, בהתאם למוסכם בסעיף 5 לחוזה השכירות. עיון בחוזה מעלה כי לעניין אחזקת המושכר, מאשרת השוכרת ומצהירה כי קיבלה אותו לידיה במצב טוב ותקין וכי היא מנועה מכל טענה לגבי אי התאמה. אף על פי כן, מצאתי לקבל טענתה ולפיה עם כניסתה לדירה, נאלצה לבצע תיקונים שבעלותם יש לחייב את הנתבעת. עיון בקבלה שצורפה, אשר מועדה בסמוך למועד כניסת התובעת לדירה, מעלה כי התובעת נשאה בעלות ניקיון הביוב. חיוב זה, אשר אינו נובע מהשימוש שעשתה התובעת במושכר, צריך שיחול על המשכיר בהתאם להוראת סע' 9 ב' לחוזה. אציין כי הנתבעת לא חלקה בעדותה על עצם ביצוע התיקון על מהותו או על סכומו ובפיה נותרה רק טענתה כי לא היה מקום להפנות אליה דרישה. טענה זו כאמור, ראיתי לדחות. אשר ליתר רכיבי התביעה - בראשית ינואר 2010 קיבלה התובעת הודעה מכונס נכסים כי הנכס, היינו הדירה בה התגוררה, נתונה בהליכי כינוס נכסים וכי עליה לפנותה עד ליום 22.2.10. לדברי הנתבעת בכתב הגנתה, ניהלה במועד זה שיחה עם התובעת והבהירה לה חד משמעית שמדובר בטעות. טענה זו קרסה תחתיה בהצהרתה שלה במהלך הדיון ולפיה התובעת לא שוחחה עמה כלל אלא אך ורק עם כונס הנכסים וללא ידיעתה. יש לקבל אם כן את גרסת התובעת ולפיה לא נמסרה לה כל הודעה מאת הנתבעת כי הודעת הפינוי נשלחה מחמת טעות. בנסיבות העניין אין לקבל גם את טענתה של הנתבעת לפיה עו"ד גיל הבהיר לתובעת שמשלוח הודעת הפינוי נעשה מחמת טעות. בניגוד לאמור בכתב ההגנה, עו"ד גיל לא זומן לדיון למסור עדות בנקודה זו, ואף לא הובא ממנו אישור בכתב כי נמסרה הודעה ברוח זו לתובעת. הנתבעת לא המציאה אישור מטעם לשכת ההוצל"פ או מטעם כונס הנכסים, כי אותה דירה אינה מצויה תחת כינוס נכסים וטענתה כי מדובר בטעות נטענה בעלמא. לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעת בתשלום הפיצוי המוסכם שכן נהגה בחוסר תום לב כאשר לא הודיעה לתובעת כי הדירה מצויה בהליכי כינוס נכסים במועד החתימה על ההסכם. טענה זו יש לדחות. מההסכם עולה כי הצדדים קבעו במסגרתו פיצוי מוסכם למקרה של הפרה יסודית (סע' 13 (ב). יחד עם זאת הסעיף היחידי בהסכם באשר אליו נקבע כי הפרתו הינה הפרה יסודית הינו סע' 13(א) שעניינו אי פינוי במועד. בנסיבות העניין, ההפרה נטענת אינה בבחינת הפרה יסודית מוסכמת ואין היא מזכה בפיצוי המוסכם. גם אם מדובר בהפרה יסודית של ההסכם המקימה זכות לביטולו בהתאם להוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970, הרי שהתובעת, אשר לא מסרה לנתבעת הודעה על ביטול החוזה, ובחרה למעשה בכל אותה תקופה עד שעזבה את הדירה, שלא ליצור עמה קשר כלל, ויתרה על טענתה זו. אציין כי לו היה נוצר קשר בין השתיים (למצער במשלוח הודעה מתאימה בתוך זמן סביר) הייתה בידי הנתבעת הזדמנות ליתן הסבר בדבר הליכי בפינוי שננקטו. על תוצאות אי מסירת הודעת ביטול, ראה דוד קציר תרופות בשל הפרת חוזה חלק א' עמ' 102. על אף האמור לעיל, נוכח התעלמותה של הנתבעת מהליכי הפינוי להם נאלצה להיענות התובעת, וסבירות מהלכיה בפינוי הנכס בנסיבות שנוצרו, מצאתי לחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את דמי השכירות בגין החודש אשר שולם מראש ולא נוצל - חודש 4/10 וכן הוצאות משפטיות שנאלצה התובעת להוציא בסך של 290 ₪. לא מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין מעבר הדירה, שכן מדובר בסכום שממילא היה עליה להוציא מספר חודשים לאחר מכן. יחד עם זאת נוכח ההכרח לעשות כן במהלך שנת הלימודים כאשר ברור כי הדבר גרם לעגמת נפש ולטרדה, אני מוצאת לפסוק לתובעת סך של 1,500 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. לסיכום: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,890 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הנ"ל בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ להיום. מקרקעיןשכירותכינוס נכסיםפינויפינוי דירה