להלן פסק דין בנושא פיצויים בגין רעש בניה ליד הבית: התביעה 1. התובע, תושב יקנעם, הגיש תביעה כנגד העיריה בטענה כי נוכח הרחבת שכונת מגוריו ובניית יחידות דיור נוספות בסמוך לביתו, כ-6 מ' מחלון ביתו, לטענתו, הוא סובל מאבק תמידי, רעש בלתי נסבל של כלי עבודה כבדים ואיכות חייו ירדה. לטענתו, הוא אינו יכול ליהנות משלוות חייו וביתו מלא באבק וחול. עוד ציין התובע כי הוא משלם את מיסי העיריה כנדרש ממנו ואינו חב לנתבעת כספים בגין תשלומי הארנונה. 2. בדיון, פירט התובע כי עיקר ההפרעה היה בקידוח עמודי הבסיס לבניינים שנבנו בסמוך לביתו, זאת מאחר שהמדובר באדמת גיר, עניין הגורם לכך שענני אבק מגיחים מאתר הבנייה. לטעמו, נדרש היה לבצע קידוח תוך הרטבת המקום ובכך ניתן היה להפחית את כמויות האבק. התובע ציין, כי ידוע לו שאחד הקבלנים נקנס בסכום של 5,000 ₪ בגין אי שימוש בהרטבה בעת הקידוח וסכום הקנס הועבר לעיריה, אולם לא היתה בידו כל ראיה אודות כך. נציגת הנתבעת לא הכירה את הטענה ולא יכולה היתה לאשרה או להכחישה. כמו כן, ציין התובע, כי בעת שרכש את ביתו בדק אם מתעתדת להיות הרחבה בשכונה ולפי מה שנמסר לו, לא אמורה היתה להיות הרחבה או בניית אזור מגורים נוסף בקרבתו (ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 17-18), כן, טען כי ביתו נמצא בסמוך לשטח שצ"פ וכי נמסר לו ע"י העיריה כי במקום לא ייבנו יחידות דיור נוספות, ולטעמו, הבנייה החדשה לא הובאה לידיעתו ולא לידיעת וועד השכונה (שם בעמ' 2 ש' 10-11). באשר לנזקיו, זולת אי הנוחות הקשה, טען התובע כי מכשירי חשמל בביתו התקלקלו וכי נבצר ממנו ליבש את בגדיו על חבל הכביסה בשל האבק הכבד הקיים במקום. כן, ציין כי נגרמו לגלגלי מכוניתו תקרים בשל הבניה. 3. התובע ציין כי פנה למפעיל מכונת קידוח בבקשה כי יקדח תוך הרטבת המקום, וזה הפנה אותו למעסיקו, שאליו לא פנה התובע, שכן לא ידע מי הוא המעסיק. טענות הנתבעת 4. בראשית כתב הגנתה ביקשה הנתבעת היתר ייצוג. בדיון, שבה וביקשה כי יותר לה להיעזר בייצוג על ידי עורכת דינה, אולם בקשה זו נדחתה שכן לא הוצגו טעמים המצדיקים חריגה מן הכלל לפיו בבית משפט זה לא ייוצגו הצדדים על ידי עו"ד. טענה נוספת אשר הועלתה בכתב ההגנה היתה טענה לחוסר סמכות מקומית, אולם בפתח הדיון, הסכימה נציגת הנתבעת, כי התביעה תידון בפני בית משפט זה. 5. לגוף העניין, טענה הנתבעת כי משרד השיכון הוא המבצע של עבודות הפיתוח הציבוריות בשכונה וכי קבלנים שונים מבצעים את בניית יחידות הדיור. לפיכך, לטענתה, אין היא בעלת הדין הנכונה בתובענה שכזו. עוד, הוסיפה, כי הבניה במקום מתבצעת על פי תב"ע קיימת אשר היתה בתוקפה טרם נבנה בית התובע, אשר אף הוא כלול באותה תב"ע. הנתבעת טענה כי מגורים באזור שבו מתבצעות עבודות בניה כרוכים, מטבע הדברים, באי-נוחות, אך לא ייתכן לחייב מתן פיצוי לדיירים, שאחרת לא ניתן יהיה לבנות יחידות דיור, כבישים ובניה ציבורית. 6. נציגת הנתבעת, הגב' יחזקאל, הציגה בדיון את התב"ע הרלוונטית לאזור (גב"ן 55) וציינה כי זו קיימת משנת 91 ולפיה, בשכונת מגוריו של התובע אמורות להבנות בסה"כ 1,200 יחידות דיור. נבנו בעבר 300 יחידות, בהן גם בית התובע, וכעת נבנות במקום 400 יחידות דיור. מעבר לכך, ציינה נציגת הנתבעת, כי בסמוך למקום מגורי התובע, קיים שטח שצ"פ אשר בו לא מתבצעים כלל קידוחים, אלא מתבצע פיתוח השטח, כמתוכנן. עוד העידה, הגב' יחזקאל, כי היא אינה יודעת עוסקת באיכות הסביבה, אך היא יודעת כי היחידה הסביבתית דאגה לקידוחים בהרטבה, דבר שאיננו מובן מאליו, וזאת נוכח תלונות התושבים כדוגמת התובע. הגב' יחזקאל, העידה כי לא ידוע לה על הקנס בו נקנס, אם בכלל, אחד הקבלנים במקום. נציגת הנתבעת מסרה כי הם מקפידים הקפדה יתרה על גידור מתאים, והציגה לבית המשפט תמונות צבעוניות של גידור אתרי הבנייה, גידור המתבצע לצורך בטיחות באמצעות פחונים, ובמקומות בהם לא ניתן להתקרב לאתרי הבנייה ולא היה צורך בגידור, גודר המקום באמצעות בדי יוטה. דיון 7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות. 8. אין חולק כי חובתה של רשות ציבורית היא לדאוג לסלק מפגעים מרשות הרבים. האחריות לסלק מיפגעים מרשות הרבים לא על היחיד נופלת היא, גם אם נוצר המפגע שלא באחריות הרשות, אלא על ידי גורם אחר. כבר נקבע, לא פעם, כי "רשות מקומית, כל רשות בתחומיה, אמורה לדאוג ל"רווחתם המוניציפאלית" של התושבים -כך בתיכנון עיר, כך בהספקת מים, כך בשירותי ביוב, כך בבניית כבישים ומידרכות, כך בבניית פארקים וכך בעוד כיוצא באלה שירותים משירותים למיניהם - ובתחום זה של "רווחה מוניציפאלית" (רעפ 7861/03 מדינת ישראל נ' מוא"ז גליל תחתון (8/5/06)). ואולם, רווחתו של הפרט אינה יכולה לבוא על חשבון רווחת ציבור התושבים, כפי שיובהר להלן ואחריות הרשות אינה רק כלפי הפרט, אלא גם כלפי ציבור התושבים כולו. כמו כן, ה"מפגע" הנדון בתיק זה, הינו הפרעה, אשר ברי כי הינה ארעית בלבד, לתקופה מוגדרת ומוגבלת. יובהר מיד, בית התובע נבנה במסגרת תוכנית הכוללת 1,200 יחידות דיור, הנבנות בשלבים. בשלב הראשון נבנו 300 יחידות, בהן בית התובע, וכעת, בשלב הנוכחי, נבנות עוד 400 יחידות אשר בנייתן, כך עולה מדברי התובע, היא שגורמת לו למטרד. תוכנית זו היתה ידועה זמן רב טרם תחילת שלב הבניה הנוכחי שעליו מלין התובע, וודאי שהיתה ידועה עוד טרם בניית בית התובע עצמו, המהווה חלק מתוכנית זו. משכך, יכול היה התובע לדעת, מבעוד מועד, כי בחר לבנות את ביתו במסגרת פרויקט כולל, שבמסגרתו עוד יבוצעו עבודות בינוי, בין היתר, בסמוך לביתו. לפיכך, טרם המשך הדיון, יובהר כי אין המדובר בתוכנית בינוי אשר תוקנה/שונתה לאחר שהתובע כבר החזיק בביתו, אלא בתוכנית שהיתה ידועה זמן רב קודם לכן ועוד טרם בניית בית התובע. ועדיין, גם אם ברי כי התובע ידע, או שיכול היה לדעת, אודות תוכנית הבינוי, וגם אם בוצעו העבודות על פי כל ההיתרים, טענת הנתבעת אשר לא נסתרה על ידי התובע, עדיין נשאלת השאלה האם בעבודות שבוצעו במקום, נגרם לו מטרד, מטרד כזה המצדיק פיצוי (לעניין זה ראה ת"א (ת"א) 1574/99 אברהמי אהרן נ' דינר מרדכי ואח' (24/08/03)). 9. טוען התובע כי נגרם לו מטרד של ממש, בשל עבודות הבינוי הנרחבות המבוצעות בסמוך לביתו. עוולת "המטרד ליחיד" מוגדרת בסעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), אשר קובע כדלקמן: "(א) מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק." עיון בהגדרה זו ובהגנות שנקבעו בפקודה מעלה כי יש לאזן בין האנטרסים של הפרט שלא תיפגע הנאתו הסבירה מן המקרקעין שלו, אל מול אנטרסים של אחרים, למשל, הקהילה. בית המשפט כבר קבע כי לא כל הפרעה או אי נוחות ייראו כמטרד ויטילו אחריות בנזיקין וכי צריכה להיות "הפרעה של ממש" שהיא "... מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת". (ראה ע.א. 44/76, אתא חב' לטכסטיל בע"מ נגד זאב שוורץ פד"י ל' (3) עמ' 785). 10. בחינת הגדרת "מטרד ליחיד" תוך התייחסות לנסיבות שבפניי, מובילה למסקנה כי אין ולא בוצעה כאן עוולה זו. גם אם נגרמה לתובע ולבני ביתו הפרעה, בדמות כמויות אבק משמעותיות כתוצאה מעבודות הבינוי במקום, הרי אין לומר כי המדובר בהפרעה שהיא "מהותית ולא חולפת". גם התובע, בהגינותו, הודה כי עיקר הקושי היה בתקופת הקידוחים, לדבריו, תקופה בת שלושה חודשים, אשר חלפה לה. עם כל הקושי, לטעמי, בנסיבות כאן, לא נגרם "מטרד ליחיד" על פי הפקודה. ברי כי על הרשויות לפעול בהתאם לתוכניות הבינוי ולבנות שכונות מגורים, לסלול כבישים ולפתח אזורים ציבוריים, לרווחת כל התושבים. אי הנוחות שנגרמת לתושבים שביתם סמוך למקומות הבניה, הינה צפויה. נכון הוא כי בניה בהתאם להיתר, אין בה כדי להוות הגנה מפני תביעה בגין גרימת עוולה של מטרד ליחיד, יחד עם זאת, הדעת אינה סובלת כי הרשות או כל גורם ממשלתי אחר, יחוייב לפצות תושבים בגין הרחבת שכונות בהתאם לתוכניות, וכאשר אין המדובר במטרד אמיתי שנגרם ליחיד, שאחרת יוביל הדבר לכך שלא ניתן יהיה להרחיב ולבנות בישובים קיימים. תוצאה זו, מטבע הדברים, היא בלתי נסבלת. יחד עם זאת, אין ספק כי יש למזער, ככל שניתן, את הפגיעה בתושבים ואכן, דברי נציגת הנתבעת והתמונות שהציגה בפני, הניחו את דעתי כי העירייה דאגה לגדר את אתרי הבניה, כנדרש, על מנת למנוע סכנה לתושבי המקום ולהפחית, ככל שניתן את ההפרעה שנגרמת להם וגם בכך, לטעמי, עשתה ככל יכולתה על מנת להגן על התושבים ולדאוג לרווחתם. למעלה מהצורך, אוסיף ואומר, כי גם אילו היה נתבע מינהל מקרקעי ישראל או משרד השיכון, או כל גורם ממשלתי אחר, מסקנתי היתה זהה וזאת מן הטעמים המפורטים לעיל. 11. משכך, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו. כל שהוכח הוא שהתובע סבל מענני אבק, לפרק זמן מוגבל, עקב הרחבת שכונת מגוריו, דבר שהיה ידוע מראש וכך תוכנן, בהתאם לתוכנית הבינוי במקום ולטעמי, לא הוכח כי בהפרעה שנגרמה לו היה משום "מטרד ליחיד", כזה המזכה בפיצוי. התוצאה היא כי התביעה נדחית. בנסיבות, אחר ששקלתי בדבר, איני מחייבת את התובע בהוצאות. 12. זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק. בניהפיצוייםמטרד רעש