להלן פסק דין בנושא פיצויים על הזמנת נופש באיטליה: תביעה בטענה לנזקים שנגרמו בשל הזמנת נופש על ידי התובעים באמצעות הנתבעת. טענות התובעים: 1. התובעים הם נציגיהם של ארבעה בתי-אב, כולם מהווים חלק ממשפחה מורחבת אחת. התובע 1 (להלן: "התובע") הינו אחיהן של התובעות 2 ו-4, ובנה של התובעת 3. 2. ביום 21.2.10 פנה התובע לנתבעת לצורך הזמנת חופשה משפחתית לארבע המשפחות (סה"כ 7 מבוגרים, 7 ילדים ותינוק) לרגל יום הולדתו ה-70 של אבי התובע (בעלה של התובעת 3), לתאריכים 31.3.10-7.4.10 באזור אגם גארדה באיטליה. 3. נציגת הנתבעת הציעה לתובע חבילה שהורכבה מטיסה, רכב שכור ולינה במתחם של כפר נופש ("Residence Onda Blu") לחוף האגם (להלן: "כפר הנופש"). בהצעתה, שהועברה בדואר אלקטרוני (להלן: "דוא"ל") צויין מה כלול במחיר, לרבות מיזוג אוויר וחימום ("A/C AND HEATING"). 4. התובע ביקש כי כל 4 דירות הנופש תהיינה קרובות זו לזו, שכן מדובר במשפחה אחת אשר נסעה יחד. לאחר זמן מה הודיעה לו נציגת הנתבעת כי שתי דירות נופש יהיו באותו מבנה ושתי דירות במבנה סמוך שנמצא במרחק של 40 מטרים מהמבנה האחר. 5. התובע בדק באתר האינטרנט של כפר הנופש ושל הנתבעת, שם צויין כי כל דירות הנופש הן חדשות, מודרניות, מרוהטות היטב ויש בהן מיזוג אוויר. בעקבות בדיקותיו אלה, והמידע שסופק ע"י הנתבעת, ביצע התובע הזמנה ביום 23.2.10. בשוברים שקיבלו התובעים בגין ההזמנה, המופנים אל כפר הנופש, נאמר במפורש מה כלול ומה אינו כלול בהזמנה ובין השאר נאמר הן בעברית הן באנגלית כי מיזוג וחימום - ("A/C AND HEATING") - כלולים. 6. כשהגיעו התובעים (3 מ-4 המשפחות) לכפר הנופש, הופתעו לגלות כי שתי יחידות בלבד עומדות לרשותם במתחם כפר הנופש עצמו ואילו שתי יחידות נוספות ממוקמות במבנה ישן ומבודד שנמצא על חוף האגם במרחק של 160 מטר ממתחם דירות הנופש. התובעים מחו במשרד הקבלה על כך שהיחידות אינן מצויות בקירבה זו לזו כפי שסוכם, אך נאמר להם כי אלו היחידות שהנתבעת אישרה להם במפורש. 7. התובעים הבינו כי אין ברירה וניגשו ליחידות שהוקצו להם, תחילה למרוחקות. הם גילו כי מדובר במעין וילה ישנה משופצת. במקום "דירות חדשות ומודרניות מרוהטות היטב" כמובטח באינטרנט, מדובר היה ביחידות דיור עם ריהוט מיושן וקודר. וחשוב מכך - מדובר היה במבנה עם תקרה מאד גבוהה אשר שרר בו קור עז. התובעים מציינים כי השעה היתה 16:00 אחה"צ והטמפרטורה עמדה על 8(!) מעלות צלזיוס בלבד. התובעים ציינו כי בשבוע בו שהו באיטליה צנחה הטמפרטורה בלילות עד לכדי 1-3(!) מעלות צלזיוס ואף צירפו מסמך המעיד על כך לכאורה, אשר הנתבעת לא חלקה על נכונות האמור בו. התובעים שאלו את העובד אשר לקח אותם אל החדרים היכן מדליקים את החימום. זה ענה כי אין חימום והפנה אותם חזרה למשרד. 8. התובעים חזרו למשרד עייפים מתלאות הדרך, כועסים ומתוסכלים ודרשו להחליף את היחידות באומרם כי לא יוכלו לישון כך ביחידות דיור אלה, מאחר ויש להם ילדים קטנים, כולל תינוק בן שנה ו-4 חודשים. התובעים ביקשו שימצאו להם פתרון חלופי, אף אם הוא כרוך בתשלום כדי שיעבירו אותם למקום אחר. התובעים נענו בתשובה חד משמעית שאין שום מקום פנוי, כפר הנופש מלא עד אפס מקום, מלבד היחידות שיועדו להם (ומסיבה זו יועדו להם דווקא יחידות אלה ולא יחידות דיור רגילות). 9. במשרד הציעו לתת לתובעים תנורים וכששאלו התובעים במה מדובר הציגו בפניהם תנורי ספירלה ניידים פשוטים, תנורים אשר לטענת התובעים לא ניתן באופן בטיחותי להניח אותם על ריצפת חדר בו מסתובבים ילדים קטנים, ואשר ממילא אין באפשרותם בשום אופן לחמם חללים גדולים בקור העז ששרר. הוצעו להם שני תנורים כאלה בלבד - אחד לכל יחידת דיור במבנה המרוחק, כאשר בכל יחידת דיור כזו היו שלושה חדרים. הובטח להם כי ינסו לארגן עבורם עוד תנורים. 10. נסיונות של התובעים ושל המנהלת במקום ("מיקלה") להשיג את משרדי הנתבעת בישראל לא צלחו שכן מדובר היה ביום עבודה קצר בישראל והמשרדים כבר היו סגורים. 11. המנהלת במקום הודתה בכך שאין חימום בשתי היחידות הללו, אך עמדה על כך שאלה היחידות אשר הוזמנו עבורם וכי כפר הנופש בתפוסה מלאה ואין אפשרות להעבירם למבנים אחרים בכפר הנופש. יצויין כי, כפי העולה מטענות התובעים, התברר להם מאוחר יותר כי דווקא בשל העובדה שטרם החלה עונת התיירות באזור - לנוכח מזג האוויר בעונה זו - הרי שהתפוסה במלונות ובכפרי הנופש הפעילים היתה גבוהה ביותר, בשל העובדה שמקומות לינה רבים מאד, הסוגרים שעריהם בחורף, טרם נפתחו. 12. כאשר תמהו התובעים הכיצד זה ייתכן כי אלה היחידות שהוזמנו עבורם, "שלפה" המנהלת במקום תכתובת דוא"ל בין כפר הנופש ובין הנתבעת. בהודעת דוא"ל מיום 22.2.10 העלה כפר הנופש על הכתב בצורה הברורה ביותר כי - כפי שהוסכם עם מיקלה, ככל הנראה בשיחה טלפונית בה עלה הנושא במפורש קודם למשלוח ההודעה - שתיים מהיחידות הינן: "IN THE VILLA ON THE LAKE ,WITHOUT HEATING..." [ההדגשות הוספו - א.ד.]. בהמשך להודעת דוא"ל זו ישנן שתי הודעות נוספות, האחת בה פונה נציגת הנתבעת בשאלה לכפר הנופש והאחרת בה משיב כפר הנופש לשאלת נציגת הנתבעת. הודעות אלה כתובות באיטלקית, אולם מתרגום באמצעות תוכנה אינטרנטית שצירפו התובעים ואשר ערכאה זו מוסמכת לקבלו וליתן לו משקל כפי שתמצא לנכון, וכן מן ההקשר, ניתן להבין כי הנתבעת שואלת שאלה בסגנון: "אמנם אין מיזוג אוויר, אך יש אמצעים לחימום במידת הצורך, נכון?" וכי כפר הנופש משיב תשובה לפיה הוא מאשר את שהבהיר בשיחת הטלפון שהתבצעה זמן קצר קודם לכן כי יש בידו תנורים לחימום. 13. מהודעת הדוא"ל שהוצגה בפניהם, התובעים הבינו כי מנהלת כפר הנופש הודיעה לנתבעת - יום לאחר פניית התובע ועוד בטרם התקשר בעסקה - כי שתיים מהיחידות הינן יחידות מרוחקות ממתחם המגורים בכפר הנופש, שאין בהן חימום כלל, לפחות כזה המותקן במבנה דרך קבע, וכי תיתכן רק אפשרות לאספקת אמצעי חימום כאלה ואחרים באופן פרוביזורי. 14. לאחר קריאת הודעת הדוא"ל הבינו התובעים לטענתם כי הולכו שולל ע"י הנתבעת וכי המנהלת בכפר הנופש אינה יכולה לסייע להם. הם הבינו כי לא יוכלו להישאר ללון במקום לינה זה וכי עליהם לחפש מקום לינה אלטרנטיבי, שיהא מחומם כראוי ויאפשר שהות של 4 המשפחות יחד. בני המשפחות התפצלו. חלקם יצאו לחפש מקום לינה אחר וחלקם המתינו בכפר הנופש. החיפושים ארכו זמן רב, מאחר וכאמור מדובר היה בתחילת עונה ומקומות לינה רבים טרם נפתחו לקהל. גם במקומות שכבר נפתחו לא בהכרח היו 4 יחידות פנויות (קל וחומר יחידות גדולות, המתאימות למספר הנפשות בכל משפחה). בסופו של דבר מצאו מקום לינה ושילמו לו מכיסם. 15. התובעים דורשים החזר העלות ששילמו למקום הלינה האלטרנטיבי בתוספת פיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שלטענתם נגרמה להם. מותשים, לאחר שעות ארוכות בנסיעות שהחלו בטיסת לילה, עם ילדים קטנים, מצאו עצמם במשרד הקבלה חסרי אונים. לנגד עיניהם של אורחים רבים, חלקם ישראלים (לרגל חופשת הפסח) ניכרו בהם המתח והעייפות, בתסכול ואף בהתפרצויות הדדיות, בעודם מנסים לכלכל צעדיהם כיצד עליהם לנהוג. היום הראשון של הטיול הפך לסיוט ולמעשה בוזבז. האווירה נעכרה וגם הימים שלאחר מכן הפכו למתוחים. דיון והכרעה: 16. אומר מיד כי לטעמי דין התביעה להתקבל. לטענות הנתבעת אתייחס אגב הדיון בהן. אקדים ואציין כי עדותם של התובעים 1 ו-2 בפניי היתה פשוטה, כנה ומהימנה, ואני נותן בגרסתם אמון, מקבל אותה במלואה ומבכר אותה על פני גרסת הנתבעת בנקודות בהן ישנן מחלוקות עובדתיות. אוסיף כי לבד מן העובדה שגישת מנהל הנתבעת לא הותירה רושם חיובי, הרי שהוא אף לא טען כי הוא עצמו היה מעורב באופן אישי בביצוע ההזמנה, ואילו שתי העובדות הרלבנטיות אצל הנתבעת לא הגיעו על מנת להעיד בדיון. דברים שכתבה עובדת הנתבעת קסניה בדוא"ל עשויה ערכאה זו לקבל גם ללא עדותה. אך בנוגע למה שנאמר או לא נאמר ע"י עובדת הנתבעת תמר לתובע 1 בעת ביצוע ההזמנה, יש משקל לא מבוטל לאי הבאתה לעדות. 17. בפתח הדברים טוענת הנתבעת באופן כללי כי סכומי התביעה מופרזים ומופרכים, כהגדרתה, ואינם עומדים בפרופורציה לסכום ההזמנה. טענה זו, אין בה כדי לסייע. ראשית, מדובר בטענה כללית אשר כשלעצמה אינה מעמידה הגנה. השאלה אם הסכום הנתבע סביר נשקלת בסופו של הדיון לאחר שמתבררות טענות הצדדים לגופן. שנית, סכום התביעה הנזיקית בגין התקשרות חוזית עשוי במקרים נתונים לעלות על סכום ההתקשרות החוזית (מה שאין כן בעניינו, כאשר מדובר בהזמנה בסכום של עשרות אלפי ש"ח וסכום התביעה נמוך ממנו במידה ניכרת). שלישית, גם לגופו של עניין לטעמי התביעה הינה ממוקדת, מתוחמת בהיקפה, ואינה מתקרבת אפילו לגבול סמכותו העניינית של בית משפט זה, אף שמדובר מכל בחינה מעשית ב-4 תביעות שניתן היה להגיש כל אחת מהן בנפרד. הסכומים הנתבעים בתביעה הם הנזק הישיר ששולם בפועל למקום הלינה האלטרנטיבי וסכום מתון וסביר כעוגמת נפש. 18. לעניין המרחק בין היחידות - טוענת הנתבעת בכתב ההגנה כי היא "לא ציינה את המרחק של 40 מ' אלא ציינה כי מדובר בעשרות מטרים בין שני מקבצי היחידות המצויים אכן בחלקים שונים של כפר הנופש...". בעת הדיון הוסיף וטען מנהל הנתבעת כי התובע ביקש שאם כל הדירות לא תהיינה אחת ליד השנייה, אזי שתהיינה שתי דירות צמודות במקום אחד ושתי דירות צמודות במקום אחר, וכך נהגה הנתבעת. ברם, טענת הנתבעת כפי שהוצגה ע"י מנהלה מציגה את הבקשה במנותק ממה שקדם לה. מחומר הראיות עולה כי יש לקבוע שהתובע ביקש מלכתחילה ביקש 4 יחידות צמודות, בשל העובדה כי זו נסיעה משפחתית. עניין זה היווה מבחינת 4 המשפחות תנאי לביצוע ההזמנה. לאחר מכן הודיעה לו נציגת הנתבעת תמר כי היחידות יהיו מרוחקות 40 מטרים זו מזו. התובע קיבל את הסייג לתנאי שהציב והיה מוכן להסתפק בכך, ובכפוף לתנאי מסוייג זה, שהפיצול יהא של 40 מטרים לכל היותר, ביקש כי הפיצול יבוצע לשתי יחידות צמודות ועוד שתי יחידות צמודות. לא רק שגרסת התובע מהימנה, בעוד הנתבעת לא הביאה לעדות את העובדת הרלבנטית, אלא שגרסת התובע אף מעוגנת בתכתובת הדוא"ל בינו ובין הנתבעת, המהווה למעשה חלק מתנאי ההתקשרות החוזית בין התובעים לנתבעת. מהודעת דוא"ל מיום 23.2.10 ששלח התובע לנתבעת (נספח 2 לתביעה), עולה בבירור כי בקשתו לשני "מקבצים" היא כדי "שלא יהיה מישהו בודד למרות שזה רק 40 מטר". הודעה זו מבססת עוד יותר את גרסת התובעים. הדעת נותנת כי אלמלא מדובר היה בהבטחה שנתנה נציגת הנתבעת לתובעים, היתה הנתבעת משיבה לדוא"ל זה, ומבהירה כי אין אלו פני הדברים. עוד יצויין כי בהודעת דוא"ל זו מתייחס התובע אל האפשרות לפיה "אם יש פיצול שהוא יותר משני בניינים סמוכים...". עובדה זו אף היא תומכת בכך שהתובע סבר כי מדובר בפיצול בין שני בניינים המצויים במתחם המגורים בכפר הנופש (המכיל בניינים רבים, כפי שעולה מהתמונות) ולא העלה כלל על דעתו כי מדובר בפיצול בין מתחם הבניינים למבנה מרוחק שעל חוף האגם (ראה תצלומי האוויר הברורים שצירף התובע - למשל "ת/1" ונספח 5 לתביעה, המדברים בעד עצמם). לבסוף יצויין כי גם נספח "ב" לכתב ההגנה - תיאור השתלשלות העניינים ע"י מנהלת כפר הנופש - דווקא מחזק את גרסת התובעים בהקשר זה. המנהלת מציינת במפורש כי עמית שלה הסיע את המשפחות ליחידות שלחוף האגם, בעוד שהיא נשארה לעשות "צ'ק-אין" למשפחה אשר חדרה מצוי היה בתוך המתחם ("IN THE RESIDENCE"), וכאשר חזר, הלך עם משפחה זו לחדרה. 19. סיכום ביניים - מיקום היחידות של 4 המשפחות היווה תנאי יסודי להתקשרות החוזית. הנתבעת לא רק הפרה את החוזה הפרה יסודית, אלא למעשה היא אף התקשרה לכתחילה בחוזה כאשר היא מודעת לכך שאין אפשרות לעמידה בתנאיו. בנסיבות העניין מתקיימת, אפוא, גם הטעיה חוזית (סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ד-1973) ובוודאי הטעיה צרכנית (סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן")). 20. לעניין הטענה בדבר חימום - הנתבעת הודתה כי אכן קיבלה את הודעת כפר הנופש, וטענה כי מדובר "בטעות בשיקול דעת בתום לב" שבוצעה מצדה של עובדת הנתבעת, בכך שלא העירה לתובעים על נקודה זו. זאת, שכן האמינה כי אמצעי החימום שכפר הנופש אישר כי מצויים בידו, יספקו את הלקוחות. אין בידי לקבל את עמדת הנתבעת. ראשית, ספק בעיניי אם אמנם מדובר בפרט שאי-הבאתו לידיעת התובעים מקורה בטעות בשיקול הדעת בתום לב. מתכתובות הדוא"ל עולה כי סוגיה זו היוותה נושא למספר שיחות טלפוניות בין כפר הנופש - שוודאי מודע למזג האוויר בעונה זו ולאופי היחידות המדוברות ומצא לנכון להדגיש עובדה זו - לבין הנתבעת. הדעת נותנת כי שיחות מעין אלה אינן עניין שבשגרה לגבי כל הזמנה מני רבות. דומני כי אין מדובר בפרט "שולי" העשוי להישכח. שנית, אפילו מדובר היה בטעות בתום לב, אין בכך כדי לשנות את התוצאה. סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן שכותרתו "איסור הטעיה" קובע: "לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה)". הסעיף אף קובע רשימה ארוכה, לא סגורה, של מקרים אשר הינם עניינים מהותיים לעסקה. מתוכם עשויים להיות רלבנטיים לענייננו, למשל, סעיפים קטנים (1),(2),(4) ואחרים. ודוק; סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן קובע חובת גילוי מצד העוסק בנוגע לכל עניין מהותי שאי-גילויו עלול להטעות. אין צורך בקיומה של כוונה להטעות על מנת שייקבע כי התקיימה הטעיה לפי סעיף זה, ובמידה ויוברר כי עקב כך נגרם לצרכן נזק יחוייב העוסק לפצות את הצרכן (סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן), אף אם לא היתה לעוסק כוונה להטעות. על תכליתו של חוק הגנת הצרכן ניתן ללמוד מדברי בית המשפט העליון ברע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער, פ"ד מה(4) 405 (1991), 422: "הכוונה היא להגן על הצרכן מקניית מצרכים שאינו זקוק להם או שאיכותם ירודה מזו שנצטיירה בעיניו על-פי הפירסום שניתן למוצר, או שאין בידו כל הנתונים האמיתיים באשר לאותו מוצר, כך שהוא רוכש את המוצר כתוצאה מהטעיה בדבר המחיר האמיתי, האיכות והכמות הנמכרת (ראה דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן, תש"ם-1980)". (ההדגשות שלי - א.ד.) ככלל, השגת תכלית זו מחייבת הטלת חובת גילוי רחבה ככל הניתן, בגבולות הסביר, על העוסק כלפי הצרכן. ובאשר לנסיבותיו של עניין זה - דומני כי לא יכול להיות ספק בכך שבידי התובעים לא היו הנתונים האמיתיים באשר ל"מוצר" שרכשו וכי איכותו היתה ירודה במידה ניכרת מזו שנצטיירה בעיניהם. היה על הנתבעת להביא לידיעת התובעים באופן ברור כי בניגוד למובטח באתר האינטרנט, בשיחות בעל פה, ואף בהצעת המחיר שהעבירה הנתבעת המגדירה את הבסיס להתקשרות, בשתיים מיחידות הדיור אין מיזוג אוויר כלל ואין חימום דרך קבע במבנה. ולגבי האפשרות לחימום שלא באמצעות מיזוג אוויר או חימום המותקן דרך קבע במבנה, היה על הנתבע לברר פרטים מדוייקים עם כפר הנופש ולמסור פרטים מדוייקים לתובעים. בנסיבות העניין ניתן לקבוע כי חובת הגילוי הופרה בכל מקרה, יהא אשר יהא טיבם ומספרם של אותם תנורים ניידים שאמורים היו להימצא בידי כפר הנופש, שהרי לא נמסרו לתובעים פרטים כלשהם בדבר עצם הצורך להזדקק לתנורים ניידים, קל וחומר לגבי טיבם ומספרם. אולם למעלה מן הצורך אעיר כי גם לגופם של דברים לא ניתן לקבל את טענות הנתבעת. בנסיבות העניין השימוש בביטויים רבי-רושם כגון "מחממים רצפתיים חשמליים" אין בו כשלעצמו כדי לסייע לנתבעת. הנתבעת לא הביאה תמונה, מסמך או עדות אשר יעידו באלו "מחממים רצפתיים חשמליים" מדובר, ומנהלה הודה כי אינו יודע מה היה מספרם. הנתבעת לא סתרה את גרסת התובעים כי אותם "מחממים רצפתיים חשמליים" לא היו אלא שני תנורי "ספירלה" פשוטים, קטנים, לא בטיחותיים, חסרי כל יעילות ממשית בהתחשב בגודל המבנים ובטמפרטורות בהם היה מדובר. נמצא כי גם בנוגע לחימום החדרים הפרה הנתבעת את תנאי ההתקשרות הפרה יסודית. עוד נמצא כי גם בנוגע לעניין זה עולה התנהלותה, למצער, כדי הטעיה צרכנית. 21. חלק ניכר מטענות הנתבעת התמקד בנושא הקטנת הנזק. לשיטתה, נהגו התובעים שלא כראוי בכך שעשו דין לעצמם כאשר מצאו מקום לינה אלטרנטיבי מבלי לתת לנתבעת אפשרות אמיתית לטפל בבעיות. דין הטענה להידחות. אני מקבל את גרסת התובעים כי בהיותם במשרד הקבלה ניסו מספר פעמים להשיג את הנתבעת, כפי שניסתה גם מיקלה, המנהלת. התובעים הגיעו לכפר הנופש ביום 31.3.10 בשעה 14:00. משרד הקבלה היה סגור למנוחת צהריים ונפתח ב-15:00. הווה אומר ב-16:00 שעון ישראל. משרדי הנתבעת בישראל נסגרו בשעה 15:30. מן הסתם, מסיבה זו לא היתה תשובה במשרדי הנתבעת. יתרה מכך; בנסיבות העניין לא היתה כל אפשרות לקבל יחידות אחרות בתחומי כפר הנופש, שכאמור היה מלא עד אפס מקום. התובעים לא בחרו לחפש מקום לינה אלטרנטיבי אלא נאלצו לעשות כן; חיפוש אשר כשלעצמו היה כרוך בהתפצלות בני המשפחות, בטירחה, ובעוגמת נפש. על מנת לסבר את האוזן בדבר חוסר הסבירות בהתנהלות התובעים, מציינת הנתבעת כי כפר הנופש "אותו נטשו התובע ויתר המשפחות, בשל תנאים "לא אנושיים" לטענתם, מחזיק בדירוג גבוה יותר (4 כוכבים) לעומת כפר הנופש הסמוך...(3 כוכבים)", בו לנו התובעים בסופו של דבר. אדרבא; לטעמי עובדה זו דווקא ממחישה כי התובעים נהגו בתום לב ובסבירות. התובעים לא חיפשו מקום לינה "משופר" או יקר. התובעים לא ביקשו להגדיל את הנזק או לנסות להתעשר על חשבון מאן דהוא. התובעים ביקשו למצוא מקום סביר ללינה בתנאים סבירים ולא מעבר לכך. 22. דומני כי גם את טענת הנתבעת לפיה היה על התובעים לשוב ולהתמיד בניסיונותיהם ליצור קשר עם הנתבעת ולעדכנה בדבר ההתרחשויות מוקדם יותר מן המועד בו עדכנו אותה על כך לראשונה - מן הראוי לדחות. ראשית, התובעים הבינו כי ממילא כפר הנופש יעדכן את הנתבעת. איני מקבל את גרסת מנהל הנתבעת לפיה כביכול רק ביום ראשון 4.4.10 הסתבר לנתבעת כי קיבלה דוא"ל מכפר הנופש, שהיה מופנה לקסניה, אשר נטען כי ביום שישי לא עבדה. האירוע התרחש ביום רביעי 31.3.10. כאשר מדובר באירוע כה חריג - נטישה במפגיע של 3 משפחות לאחר דין ודברים ואי הגעה של משפחה רביעית - ובמיוחד על רקע תכתובת הדוא"ל ושיחות הטלפון המוקדמות שהעידו על מודעות מצד כפר הנופש לכך שמדובר בהזמנה "לא שגרתית", ולאחר שמנהלת כפר הנופש טיפלה בתובעים והיתה מעורה בפרטים באופן אישי - הדעת נותנת כי אירוע כה יוצא דופן דווח ע"י כפר הנופש לנתבעת מיידית. מסיבה שלא הובהרה לא הציגה הנתבעת את הודעת הדוא"ל מכפר הנופש אותה כביכול ראתה רק ביום 4.4.10 - דבר שהיה קל לעשותו על מנת לבסס לא רק את מועד משלוחה או קבלתה של הודעה כזו, אלא אף את עצם קיומה. בנוסף, כאמור, העובדת קסניה לא הובאה לעדות. כמו כן לא נטען כי קסניה לא עבדה ביום חמישי. הנתבעת מודה כי משרדיה היו פתוחים בימים חמישי ושישי. משלא צורף הדוא"ל נשוא טענת הנתבעת, ומשלא הובאה העובדת להעיד, דין טענת הנתבעת כי לראשונה הובאה הסוגיה לידיעתה ביום 4.4.10 - להידחות. 23. שנית, ניתן להבין ללב התובעים שיצירת קשר עם הנתבעת לא היתה הדבר הראשון אשר עמד בראש מעייניהם לאחר שמצאו מקום לינה חדש. מן הראוי לזכור כי הלך הרוח שלהם באותה עת היה כי הולכו שולל על ידי הנתבעת. תחושתם באותה נקודת זמן היתה תחושה קשה של מי שחש כי נהגו כלפיו שלא ביושר. כפי שקבעתי לעיל, תחושה סובייקטיבית זו לא היתה נטולת בסיס. הנתבעת התקשרה עם התובעים בשעה שהיא יודעת בבירור כי לא תוכל לעמוד בתנאי ההתקשרות החוזית. בנסיבות מעין אלה, דומני כי ניתן לקבל בהבנה גישה של צרכן, אשר לאחר שמקצת מן הטיול עליו שילם במיטב כספו כבר ירד לטמיון, הוא מעדיף ליטול על עצמו את הסיכון הכרוך בהתדיינות משפטית עתידית מול העוסק בגין העלות הנוספת בה עליו לשאת, ובלבד שלא ייאלץ להוסיף ולעסוק בנושא בעת שהותו בחו"ל, אלא יוכל להקדיש את יתרת הזמן להנאה מן החופשה המשפחתית בה חפץ. 24. שלישית, מתעוררת השאלה באיזה אופן היתה הנתבעת עשויה לטפל בעניין אילו היה הדבר מובא לידיעתה מוקדם יותר. אם תרצו - שאלה בדבר קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת של חובת הקטנת הנזק לבין הנזק שלפי הטענה לא הוקטן; מה היה קורה לשיטתה של הנתבעת אלמלא הופרה חובת הקטנת הנזק? אילו היו התובעים יוצרים עמה קשר לפני המועד בו יצרו עמה קשר בפועל? הנתבעת לא הצביעה על פעולה כלשהי שאותה עשויה היתה לנקוט ואשר היה בה כדי להקטין את הנזק או לייתר הגשת תביעה זו. הנתבעת כלל לא טענה שהיה מקום פנוי בכפר הנופש, בוודאי לא סתרה את גרסת התובעים בהקשר זה שלא היה אף מקום פנוי. קשה להעלות על הדעת דבר מה שהיה בידה לעשות בנקודת הזמן שאחרי נטישת התובעים את כפר הנופש ואשר היה בו כדי לסייע לתובעים, למעט דרישה מן התובעים לעבור ללון במקום אחר שאותו היתה הנתבעת עשויה לנסות ולהסדיר עבורם, מטעמיה שלה, על חשבונה, ובעלות נמוכה יותר מזו בגינה היתה צפויה להיתבע. אולם, לאחר שנאלצו התובעים לעבור למקום לינה אחר, ספק רב בעיניי אם היה זה מוצדק לדרוש מהם - אילו היתה הנתבעת מעלה דרישה כזו - לארוז שוב את חפציהם ולעבור למקום לינה אחר אותו היתה הנתבעת מנסה להסדיר עבורם. בסופו של דבר, מטרתם של התובעים היתה לצאת לטיול משפחתי מהנה, ולאו דווקא להיטלטל, על מיטלטליהם ועל טפם, ממקום לינה אחד למשנהו, תוך השחתת זמן על פריקה ואריזה, נסיעות, בירורים אם היחידות עומדות בסטנדרטים שהוזמנו וכיו"ב. חשוב לזכור, וזה העיקר לענייננו, כי חובת הקטנת הנזק איננה בלתי מוגבלת. היקף החובה מתוחם ומוגבל לנקיטת אמצעים סבירים לשם הקטנת הנזק ולא מעבר לכך. 25. לאור כל האמור לעיל, הרי שדין התביעה להתקבל במלואה, תןך חיוב הנתבעת בהוצאות בשיעור התואם את אופן התנהלותה. 26. טרם שאנקוב בסכומים אציין כי לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת ולפיה בקבלות שצורפו ע"י התובעים נכלל תשלום עבור "אקסטרות" מכפר הנופש בו שהו. ברם, התובעים הקפידו ולא כללו בתביעתם את מלוא הסכומים ששולמו על ידם בגין "אקסטרות" אלה. בחינה יסודית של הקבלות מעלה כי מן התשלומים שבוצעו ע"י כל אחת מן המשפחות הופחתו סכומים כאלה ואחרים - שונים לגבי כל משפחה - באופן כזה שהתובעים אינם דורשים מן הנתבעת לשלם עבור "אקסטרות" מלבד תוספת זהה בסכום של 65 יורו לכל משפחה מעבר למחירו של כל חדר. נושא זה לא התחדד בדיון, אולם הדעת נותנת כי מדובר בסכום שנדרש בזיקה למחיר הלינה ומכל מקום, לאור מהימנות התובעים, אי-הכללת מלוא הסכומים המסומנים כ"אקסטרות" בתביעה וסבירות דרישות התובעים בכללותן, אני מאשר גם סכום אחיד זה. 27. הנני מחייב אפוא את הנתבעת לשלם לתובעים סכומים כדלקמן (כל הסכומים כערכם היום): (א) לתובע 1: (1) בגין נזק ממוני - 3,385 ₪. (2) בגין נזק לא ממוני - 4,200 ₪. (3) הוצאות משפט - 3,000 ₪. בסך הכל תשלם הנתבעת לתובע 1 סכום של 10,585 ₪. (ב) לתובעת 2: (1) בגין נזק ממוני - 3,385 ₪. (2) בגין נזק לא ממוני - 4,200 ₪. (3) הוצאות משפט - 2,000 ₪. בסך הכל תשלם הנתבעת לתובעת 2 סכום של 9,585 ₪. (ג) לתובעת 3: (1) בגין נזק ממוני - 3,385 ₪. (2) בגין נזק לא ממוני - 3,500 ₪. (3) הוצאות משפט - 1,000 ₪. בסך הכל תשלם הנתבעת לתובעת 3 סכום של 7,885 ₪. (ד) לתובעת 4: (1) בגין נזק ממוני - 2,510 ₪. (2) הוצאות משפט - 1,000 ₪. בסך הכל תשלם הנתבעת לתובעת 4 סכום של 3,510 ₪. כל הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תיווסף עליהם ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 28. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.נופשסוכני נסיעות (תביעות)פיצויים