להלן פסק דין בנושא תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בנושא שכירות: תביעות הדדיות הנוגעות להסכם שכירות בין הצדדים. לשם הנוחיות יכונו להלן התובעים בתביעה העיקרית, הם גם הנתבעים שכנגד:"התובעים" ואילו הנתבעת בתביעה העיקרית , היא גם התובעת שכנגד:"הנתבעת". לטענת התובעים, הם התקשרו כשוכרים עם הנתבעת כמשכירה, בהסכם מיום 14/7/08 לשכירת דירתה. הדירה נשכרה לתקופה של 12 חודשים, ועם סיום התקופה הראשונה, התקשרו הצדדים בהסכם נוסף לתקופה של 12 חודשים נוספים. כבטוחה לקיום התחייבויותיהם בהתאם להסכם, מסרו התובעים לידי הנתבעת 3 ערבויות בנקאיות על סך 10,000 ₪ כל אחת. לטענת התובעים, במהלך תקופת השכירות ביקרו בדירה הנתבעת וכן, בתה - לימור ליבר, מספר פעמים ובכל הפעמים מצאו את מצבה לשביעות רצונן. לטענת התובעים, עם סיום תקופת השכירות השניה, סיידו את הדירה בהתאם לנדרש בהסכם השכירות וכן, שכרו חברת ניקיון על מנת לנקות את הדירה. זאת ועוד,לאחר תום השכירות ומסירת המפתח , נפגשו ביום 2/8/10, עם בתה של הנתבעת - לימור ליבר וכן, בעל מקצוע מטעמם וזאת, על מנת לבחון ליקויים ,ככל שקיימים, בדירה ולמוסרה באופן מסודר בחזרה לנתבעת . לטענתם, במועד זה, הצביעה בתה של הנתבעת על מספר קל של ליקויים , אשר אף הם לא היו מקובלים עליהם ואולם, לפנים משורת הדין ועל מנת לסיים ההתקשרות באופן נאות, הסכימו לשלם בגין הליקויים סך של 1,500 ₪ ובתה של הנתבעת הסכימה לכך. לטענת התובעים, לאחר הביקור כאמור, עמדה עמם בקשר הנתבעת והודיעה כי הסכמת בתה אינה מקובלת עליה וכי בדירה ליקויים נוספים אשר הם נדרשים לתקן. לטענת התובעים, לאחר הודעה זו , קיבלו מאת הנתבעת ביום 22/8/10 מכתב המתריע בדבר קיום ליקויים וכן, על כוונת הנתבעת לחלט הערבות הבנקאית אשר מסרו לאור ליקויים אלו ואולם, טרם היה סיפק בידם להשיב על המכתב האמור, חילטה הנתבעת סך כולל של 15,000 ₪ מתוך הערבויות הבנקאיות אשר נמסרו לה( 5,000 ₪ מתוך כל ערבות). לטענת התובעים , טענות הנתבעת ובהתאם להן, הדירה הושבה על ידם באיחור וכן, כאשר קיימים בה ליקויים אשר בתיקונם הם חבים- אין בהן ממש וכן, לא הוכחו על ידה . זאת ועוד, לטענתם, שלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות החלה על ידי הנתבעת עבודת שיפוץ חיצונית של הבנין אשר הובילה לכדי ירידה באיכות חייהם וכן, לנזקים הנובעים מהלכלוך והאבק אשר נכנסו לדירה. לאור האמור, לטענת התובעים הרי שיש לחייב את הנתבעת להשיב להם את כספי הערבות אשר חולטו על ידה בסך 15,000 ₪ וכן, לחייב את הנתבעת בתשלום סך 3,000 ₪ בגין חילוט הערבות בחוסר תום לב ולדחות תביעתה הנגדית. לטענת הנתבעת, היא ובתה ביקרו בדירה מספר פעמים טרם סיום תקופת השכירות והתריעו בדבר הליקויים הקיימים בדירה ובדבר תחזוקת הדירה על ידי הנתבעים ואולם, התרעותיהן לא הועילו באשר הדירה הושבה לחזקתם במצב של זוהמה, צבע גרוע וליקויים ובינהם - הרס שיש במטבח, שריטה בויטרינה של דלת וקילופי צבע בארון אמבטיה, פגיעה במנגנון הנעילה של הדלת ובלון גז ריק. לטענת הנתבעת, הצעת המחיר בגין תיקון הליקויים עומדת על סך של 30,415 ₪. זאת ועוד, לטענת הנתבעת התובעים לא שילמו חובות ארנונה ומים בסך של 705 ₪ ומשכך, היה עליה לשאת בתשלומים אלו. זאת אף זאת, לטענת הנתבעת, התובעים פינו את הדירה באיחור וכן, נגרם לה הפסד שכירות הנובע מהצורך לשפץ את הדירה ומשכך, עליהם לפצותה בסך של 1,580 ₪ בגין זמן השיפוץ ובסך 1600 ₪ בגין האיחור במסירת הדירה . הנתבעת מוסיפה וטוענת, באשר לשיפוצים בחוץ הבנין כי התובעים ידעו על הכוונה לשפץ את בנין מבחוץ ובנוסף, כי לאור הלכלוך אשר נגרם להם סופקה להם עוזרת בית לשם ניקוי הלכלוך הנובע מהשיפוץ. לאור האמור, לטענת הנתבעת, לא זו בלבד שבדין חילטה את הערבות הבנקאית על סך 15,000 ₪ ,אלא שהתובעים אף חבים לה כספים נוספים כמפורט לעיל בסך כולל של 25,000 ₪ אותו היא תובעת במסגרת התביעה שכנגד. דיון ומסקנות: בדיון אשר התקיים בפני, העידו התובעים, עד מטעמם מר שי מנחם - שהוא בעל מקצוע אשר הגיע לדירה ביום 2/8/10 על מנת לבחון עם בתה של הנתבעת את הליקויים בדירה, הנתבעת , בתה - הגב' לימור ליבר ובעל המקצוע אשר לטענת הנתבעת הגיש לה את הצעת המחיר לשיפוץ הדירה מר - אריאל חסן. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות כפי שהוצגו בפני, הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ודין התביעה שכנגד להדחות והכל כפי שיפורט להלן. ראשית אקדים ואבהיר כי הואיל והנתבעת חילטה את הערבות הבנקאית אשר נמסרה לה על ידי התובעים, הרי שהגם שככלל על התובעים מוטל הנטל להוכיח תביעתם בבחינת:"המוציא מחברו עליו הראייה" - במקרה זה , חל היפוך הנטל ועל הנתבעת חלה החובה להוכיח כי בדין חילטה הערבות הבנקאית, דהיינו כי התובעים אמנם חבו לה , במועד חילוט הערבות לפחות סך העולה כדי הסכום אשר חולט על ידה. לאור האמור, הרי שהשאלה המרכזית העומדת לדיון בפני הינה, האם הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח קיום הליקויים כפי שנטענו על ידה, גובה הפיצוי המגיע לה בגינם וכן, האם אמנם כטענתה היה איחור בהשבת הדירה על ידי התובעים והפיצוי המגיע לה- ככל שאמנם מגיע לה פיצוי - בגין איחור זה. בחינת טענות הנתבעת , אל מול הנטלים המוטלים עליה מעלה כי הנתבעת, הצליחה להרים את הנטל להוכחת חלק קטן מהנזקים הנטענים , בשיעור שהוא אף נמוך מהסכום אשר חולט על ידה ומשכך, דין תביעתם של התובעים להתקבל- תוך קיזוז הסכומים אשר הנתבעת הרימה את הנטל להוכיחם ודין תביעתה הנגדית של הנתבעת - להדחות. להלן, אבחן אחת לאחת טענותיה של הנתבעת אשר בגינן חולטה הערבות הבנקאית וכן , הוגשה התביעה שכנגד. תשלום יתרות ארנונה ומים: בהקשר זה, אין חולק כי הנתבעת שילמה במקום התובעים תשלום בגין יתרות חוב לארנונה ובגין שימוש במים בסך 705 ₪ . לענין זה, העיד התובע 3 בעמ' 2 שורות 24-25 כי : "אם ביהמ"ש אול אותי לענין הארנונה, הקבלות שצורפו על ידי התובעת לעניין זה אינן שנויות במחלוקת , אין לנו ביעה לשלם את זה. לאור האמור, הנני קובעת כי הנתבעת הרימה הנטל להוכחת סך 705 ₪ בגין יתרות ארנונה ומים ומשכך, הנני קובעת כי סכום זה חולט על ידה כדין. הוכחת הליקויים אשר היו בדירה ושווי עולת תיקונם: קיום נזקים ככלל הינו נושא שבמומחיות ומשכך, על מנת להוכיחו היה על הנתבעת להציג חוות דעת מקצועית התומכת בקיומם של הליקויים , בקשר סיבתי בין התנהלות התובעים לבין קיומם של הליקויים ולענין אפשרויות תיקון הליקויים ועלותם. תימוכין לכך, שנדרשת הוכחת קשר סיבתי בין התנהלות התובעים לבין הנזקים, ניתן אף למצוא בסעיף 7(ז) להסכם השכירות בין הצדדים, אשר במסגרתו חלה חלוקת האחריות לענין נזקים בדירה - בין נזקים שהם בגדר תיקון שוטף (כגון סתימה בביוב) ונזקים שהם פרי שימוש לא סביר על ידי השוכר - אשר חובת האחריות לתיקונם חלה על התובעים, לבין ליקויים אחרים אשר החובה לתיקונם חלה על הנתבעת כמשכירה. לאור האמור, הרי שלא די בכך שהנתבעת תוכיח קיומם של ליקויים אלא שעל הנתבעת אף להוכיח כי הנזקים הינם פרי שימוש לא סביר של התובעים בדירה. יתרה מכך, על הנתבעת חל הנטל להוכיח כי הליקויים אמנם ארעו בתקופה בה החזיקו התובעים את הדירה. הנני סבורה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכחת הנזקים, הקשר הסיבתי כאמור ושווים. כך, בתמיכה לטענותיה הציגה הנתבעת , הצעת מחיר מיום 3/8/10 במסגרתה פירט בעל המקצוע מטעמה - מר אריאל חסן את הליקויים הקיימים בדירה. תחילה, אין הצעת המחיר מהווה חוות דעת ומשכך, מבחינה ראייתית , לא הרימה הנתבעת הנטל המוטל עליה באשר לא המציאה חוות דעת כדבעי. אוסיף ואציין כי גם לו סברתי כי במקרה בפני ראוי להגמיש את דיני הראיות ולקבל את הצעת המחיר במקום חוות דעת, הרי שבנסיבות כפי שיפורטו להלן, הנני קובעת כי קיים ספק באשר למהימנות הצעת המחיר וכן,הנני סבורה כי הצעת המחיר אינה מספקת באשר לכלל הרכיבים אשר על הנתבעת להוכיח במסגרת החובה המוטלת עליה והכל כפי שיפורט להלן: תחילה - עיון בהצעת המחיר מעלה כי הצעת המחיר חתומה על ידי מר ערן פרטוש בעוד שהעד אשר הביאה הנתבעת בכדי להעיד בדבר הצעת המחיר הוא מר אריאל חסן - דהיינו, הנתבעת לכאורה לא העידה את בעל המקצוע אשר נתן את הצעת המחיר אשר צורפה לתביעתה הנגדית ולכתב ההגנה מטעמה. בנוסף- עיון בהצעת המחיר האמורה מעלה כי אין במסגרת הצעת המחיר כל פירוט באשר לסיבות לליקויים, אלא שבמסגרתה מפורטים הליקויים ועלות תיקונם ותו לא. משכך, הרי שגם לו קיבלתי את הצעת המחיר כראייה, ממילא , לא הרימה הנתבעת את הנטל להוכחת הקשר הסיבתי בין הליקויים לבין התובעים ואחריותם של התובעים לתיקון הליקויים המפורטים בחוות הדעת. הצעת המחיר, אינה קוהרנטית למכתב אשר הוצא על ידי ב"כ הנתבעת ביום 3/10/10 הנתבעת וכן, להתנהלותה - כך, לטענת התובעת, הצעת המחיר הינה על סך של 30,415 (ראה סעיף 10 לכתב התביעה שכנגד) ולמרות זאת, אין עוררין כי במכתב באת כוחה מיום 3/10/10, נטען על ידי באת כח הנתבעת כי שווי כלל הליקויים עומד על סך של כ- 21,500 ₪. יתרה מכך, לו אמנם סברה הנתבעת כי שווי הליקויים הינו כנטען על ידה וכי היא עומדת מאחורי הצעת המחיר אשר נמסרה לה- מדוע חילטה רק סך של 15,000 ₪ ולא חילטה את מלוא סכום הערבויות הבנקאיות אשר היו בידה על סך של 30,000 ₪?! זאת ועוד, אין עוררין כי הנתבעת לא הציגה בפני בית המשפט ולו קבלה אחת המעידה על ביצוע תיקונים בהתאם להצעת המחיר. טענתה של הנתבעת בהקשר זה הינה כי הואיל והדיירים החדשים ביקשו להיכנס לדירה, הרי שתיקון הליקויים בוצע חלקית במשך כשבוע ולאחריו הפסיק התיקון והוסכם כי תיקון הליקויים יושלם רק לאחר פינוי הדירה על ידי הדיירים החדשים. לטענת הנתבעת משכך, טרם שילמה עבור תיקון הליקויים דבר. טענתה זו של הנתבעת עומדת בסתירה לאמור בפנייתה אל התובעים במסגרת מכתבה מיום 12/8/10 במסגרתו טוענת הנתבעת כי :"משלא חזרתם עם פיתרון הוכנסו לדירה ב - 5/8/10 בעלי מקצוע וימשיכו להיכנס בעלי מקצוע עד לתום התיקונים הנדרשים". דהיינו, למרות שאין עוררין כי מכתב זה הוצא לאחר חלוף למעלה משבוע ממועד מסירת החזקה בדירה ומשכבר נכנסו הדיירים החדשים לדירה, לא נכתב במסגרתו דבר וחצי דבר באשר לביצוע תיקון הליקויים באופן חלקי , הפסקת ביצועם וכוונת הנתבעת להשלים את ביצוע התיקונים לאחר עזיבת הדיירים החדשים. זאת אף זאת, במסגרת הצעת המחיר כמו גם במסגרת הדיון בפני, טענה הנתבעת כי נגרם נזק לשיש במטבח - תחילה, עיון בנ/1 - תמונה אשר צורפה על ידי הנתבעת עצמה המעידה לטענתה על מצב הדירה עובר למסירתה לתובעים , מעלה כי מתקן הכלים מונח על השיש ישירות ללא כל מגש המרכז את המים . בהתאמה לתמונה זו העיד המומחה מטעם הנתבעת כי הנזק לשיש מצוי אמנם מתחת למתקן הכלים (ראה עדותו בעמ' 10 שורות 3-4) לאור האמור, קיימת אפשרות כי הליקוי לשיש היה קיים עוד טרם מסירת הדירה לתובעים. זאת ועוד, בניגוד לטענה ולפיה הליקוי בשיש הינו במטבח, הרי שמכתב מיום 12/7/10 טענה התובעת לליקוי בשיש במרפסת בכלל וזאת הואיל ולטענתה עשו התובעים "מנגל" על השיש. לאור האמור, הנני קובעת כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח את הליקויים אשר להם טענה ואשר ביקשה לתמוך בהצעת המחיר אשר צורפה על ידה. על אף האמור, הרי שהנני קובעת כי הורם הנטל להוכחת ליקויים בשווי 1,500 ₪ על ידי הנתבעת וזאת, לאור עדות בעל המקצוע מטעמם של התובעים דווקא, אשר העיד כי אמנם היו בדירה ליקויים הקשורים בעיקרם בצביעת הדירה באופן לקוי על ידי התובעים המוערכים על ידו בסך של 1,500 ₪. לאור האמור הנני קובעת כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכחת ליקויים בסך של 1,500 ₪ בלבד. השבת הדירה באיחור: בהקשר זה לטענת הנתבעת הדירה הושבה לה באיחור של 2 ימים ומשכך היא זכאית, בהתאם להסכם השכירות לתשלום סך 800 ₪ בגין כל יום איחור ולסך 1,600 ₪ באופן כולל. הנני סבורה כי בנסיבות כפי שהתבררו בפני אין הנתבעת זכאית לפיצוי כלשהו בגין איחור במסירת החזקה בדירה מסיבות כדלקמן: עיון במכתב התובעת מיום 12/8/10 מעלה כי הנתבעת מודה כי ביום 1/8/10 - דהיינו במועד הקבוע בהסכם , הושב לה מפתח אחד של הדירה וביום 3/8/10 הושבו לה שני מפתחות נוספים. במסגרת הדיון בפני הוסיפה הנתבעת וטענה כי היו בדירה חפצים נוספים של התובעים גם לאחר ה - 1/8/10 ומשכך, לא נמסרה לה הדירה במועד. טענתה זו של הנתבעת הינה בבחינת עדות כבושה, אשר לא בה זכרה בכתבי הטענות כמו גם במכתבים מטעם הנתבעת אל התובעים ומשכך, אין בידי לקבלה. באשר לטענת הנתבעת כי לא ניתן לראות בהשבת מפתח אחד משום מסירת הדירה , הרי שלא מצאתי כי יש לקבל טענתה זו של הנתבעת וזאת, במיוחד הואיל ואין עוררין כי ביום 2/8/10 ביקרה בדירה בתה של הנתבעת ובמהלך ביקור זה כבר היו בדירה חפציהם של הדיירים החלופיים או חלקם (ראה עדות העד מטעם התובעים - מר שי מנחם בעמ' 6 שורות 25-26 וכן, עדות בתה של התבעת בעמ' 8 שורות 14-15) - משכך, הרי שבמועד זה כבר נמסרה - ולו לדידה של הנתבעת - הדירה לחזקתה, שאם לא כן כיצד הכניסה דיירים חלופיים לדירה?! טענתה השניה של הנתבעת בהקשר זה הינה כי היא זכאית לפיצוי בסך 1,580 ₪ בגין התקופה בה שיפצה את הדירה,בהקשר זה, הואיל והנתבעת לא הוכיחה ליקויים הקשורים בקשר סיבתי לתובעים ובנוסף, לא הוכיחה כי היה עליה לשלם לדיירים החדשים - כטענתה- פיצוי כלשהו, הרי שהנני קובעת כי הנתבעת אף לא הרימה את הנטל להוכחת פיצוי זה. לסיכום: הנתבעת חילטה ערבויות בנקאיות בסך כולל של 15,000 ₪, כמפורט לעיל, הנתבעת הצליחה להרים את הנטל להוכחת סך כולל של 2,210 ₪ אשר חבים לה התובעים ומשכך, הנני קובעת כי חילטה בדין רק סכום זה. לאור האמור, הרי שעל הנתבעת להשיב לתובעים סך 12,790 ₪ . לאחר ששקלתי אינני סבורה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום נוסף בגין חוסר תום לב ו/או עוגמת נפש לתובעים. אשר על כן הנני קובעת כי תביעת התובעים תתקבל באופן שהנתבעת תשלם לתובעים סך של 12,790 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. התביעה הנגדית של הנתבעת- נדחית. לאחר ששקלתי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות. 10. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. תביעות קטנותשכירות