נטען כי בשל ליקויים במערכת המים של מפעל, נגרמו הצפות רבות בנגריה, שהסבו לתובע נזק רכושי רב. להלן פסק דין בנושא תביעה בגין הצפה בעסק: רקע וטענות הצדדים 1. בפני תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקש התובע - בעל נגריה ממגדל העמק - לחייב את הנתבעים - בעלת המבנה בו שוכנת הנגריה, ועסק אחר באותו המבנה - לפצותו בסך כולל של 31,812 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו לנגריה. 2. התובע הינו מנהלה של נגריה הנמצאת במגדל העמק (להלן: "הנגריה"). הנתבעת 1, "מבני תעשיה ומלאכה במגדל העמק בע"מ", הינה חברה העוסקת בייזום ובניית מבנים לתעשייה והיי-טק (להלן: "הנתבעת"), ואשר בבעלותה, בין השאר, מבנה במגדל העמק (להלן: "המבנה"). הנתבעת משכירה לתובע חלק מהמבנה, המשמש להפעלת הנגריה. הנתבע 2, "איי-טו ויז'ן טכנולוגיות בע"מ", הינו מפעל לעיצוב תבניות, השוכר מהנתבעת חלק מהמבנה (להלן: "המפעל"). המפעל מנהל את עסקו בקומה שמעל הנגריה. 3. כפי העולה מכתב התביעה ובשל ליקויים במערכת המים של המפעל, נגרמו הצפות רבות בנגריה, שהסבו לתובע נזק רכושי רב. ביום 23/3/10 נגרמה הצפה חמורה שבעקבותיה נאלץ התובע להשבית עבודתו ולאחר במסירת עבודות ללקוחותיו, ואשר בגינה נגרמו לו נזקים רכושיים שונים. 4. עוד נטען כי שמאי מטעמו העריך את הנזק למבנה, לתכולה ולביצוע עבודות ניקיון ושאיבה בסך של 16,080 ₪ (ובצירוף 2,572 ₪ מע"מ); יועץ מס העריך את הנזק בגין אובדן הכנסות בסך של 10,775 ₪; וכי יש להוסיף על אלה את עלות עריכת חוות הדעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,385 ₪. 5. עוד נטען כי הנתבעת - כבעלת הנכס - והמפעל - כתופס הנכס - חייבים כלפי התובע בחובת זהירות, וכי עליהם מוטלת החובה להוכיח שלא התרשלו כלפי התובע וכי נקטו בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את נזקיו. בהתאם ביקש כי הנתבעים, ביחד ולחוד - אשר כל אחד מהם הטיל את האחריות לנזקים על האחר - יישאו בנזקים שנגרמו לו עקב המתואר. 6. בכתב ההגנה מטעמה טענה הנתבעת כי בהסכמי השכירות שחתמה עם הנתבע ועם המפעל, אישרו השניים כי ראו את מצב המושכר ומצאו אותו מתאים לצרכיהם, ושניהם אף חידשו את הסכם השכירות מעת לעת, באופן המלמד כי לא היו להם טענות כנגד מצבו. כך או כך נטען כי לא נפלו כל פגמים במבנה, וכי נזקים נוצרו (אם נוצרו) כתוצאת שימוש בלתי סביר בו. 7. בנוסף נטען כי הצפות אמנם נגרמו במבנה, אך זאת כתוצאת פעולותיו של המפעל. בעניין זה הובהר כי הנתבעת נוכחה לגלות שבמהלך תהליך הייצור במפעל ועקב תקלה בקו הייצור, גולשים מים ומציפים את שטח המפעל, המצוי מעל לשטח אותו שוכר התובע, וכי כתוצאת המתואר מחלחלים המים מרצפת המפעל אל הנגריה. עוד הובהר כי מדובר בשימוש בלתי סביר מצד המפעל, וכי בהתאם, המפעל אחראי לכל נזק שנגרם לתובע. 8. עוד טענה הנתבעת כי למרות שאין כל קשר בינה ובין הנזילות נשוא התביעה ובניסיון לסייע לתובע, דרשה מהמפעל לתקן את הליקויים שבשטחו. בתגובה טען המפעל כי רצפתו סדוקה ומחוררת; כי המתואר מצוי באחריות הנתבעת; וכי עליה לתקן את הליקויים הנזכרים. בהקשר זה שבה הנתבעת והדגישה כי המפעל ביקש לחדש את חוזה השכירות שלו, ללא כל טענה בדבר ליקויים במושכר. 9. בהתאם ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה כנגדה, ולחייב את המפעל בנזקיו של התובע, ככל שאלה הוכחו על ידו (למען הזהירות הוסיפה כי התובע לא הוכיח כל קשר בין ההצפה ובין ירידה בהכנסותיו בחודש אפריל 2010, אם אלו אמנם ירדו). לסיום הבהירה כי אם לא הייתה מנועה מלעשות כן - על פי הדין - הייתה מגישה הודעת צד ג' כנגד המפעל. 10. המפעל טען מצידו כי מעולם לא התרשל כלפי התובע, וכי כל אירוע של דליפת מים טופל על ידו במיידיות וברצינות. עוד הוסיף כי ביום 23/3/10 התפוצץ אמנם "צינור מים קטן" ומים טפטפו דרך סדק ברצפת המפעל לנגריה, אלא שלא רק שלא דובר בהצפה אלא רק בטפטוף קל אשר לא יכול היה לגרום לנזקים להם טוען התובע, אלא שהמפעל החליף את הצינור באופן מיידי, עם היוודע דבר הפיצוץ. בנוסף נטען כי המפעל מקפיד לסגור את ברז המים הראשי במפעל, והכל כדי למנוע רטיבות ברצפה וחלחול אל תקרת הנגריה. בהתאם נטען כי המפעל לא התרשל בהתנהלותו מול התובע. 11. עוד נטען כי התובע צריך היה להזיז את הציוד מהמקומות בהם ישנה נזילה, ובכך להקטין נזקיו. התובע לא עשה כן למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד המפעל. 12. בתוך כך נטען כי נזקיו הנטענים של התובע מופרכים ומוגזמים; כי לא הוכיח קשר בין הנזילה ובין אובדן הכנסות, מה גם שהתוודה בפני המפעל כי הנגריה יודעת עליות ומורדות בהכנסותיה; וכי לא הוכיח את שאר נזקיו הנטענים. 13. בצד האמור נטען כי ברצפת המפעל ישנם סדקים וחורים של ממש, עליהם אחראית הנתבעת מתוקף היותה בעלת המבנה. נטען כי הנתבעת התעלמה מפניות המפעל, חרף אחריותה לתקן כל פגם השולל או מגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר, וביתר שאת כאשר מדובר בבלאי טבעי של המבנה. בהקשר זה נטען גם כי בסמוך להגשת כתב ההגנה הביאה הנתבעת אנשי מקצוע לתקן את הסדקים ברצפת המפעל, וקיבלה בכך את אחריותה לליקויים במבנה. 14. משכך ביקש המפעל לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות המשפט. ראיות הצדדים בצד דיון ראשוני 15. בפתח הישיבה בעניינם, חזרו הצדדים על האמור בכתבי טענותיהם, וצירפו תמונות לחיזוק (תמונות מטעם התובע סומנו ת/1 ות/2; תמונות מטעם המפעל סומנו נ/2). 16. בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעת אישר התובע כי בשנים 2008-2009 היו דליפות מהמפעל, וכי ב-2009 חידש את חוזה השכירות מול הנתבעת חרף המתואר. לדבריו במועד חידוש החוזה דובר במפורש על הנזילות והובטח לו כי העניין יטופל עד ש"מוציאים את המפעל הזה משם" (עמ' 2 לפרוטוקול). עוד אישר כי על פי החוזה התחייב לקבל את הנכס כמו שהוא; כי הסכים להעלאת דמי השכירות; וכי חתם בחתימתו על כל עמוד מעמודי החוזה, לרבות על זה המכיל את הסעיף כי אין לו כל טענה לגבי פגמים במושכר. בסיום ציין כי יש לו ביטוח תכולה, אך לא הפעיל אותו לאחר האירוע. 17. במענה לשאלות ב"כ המפעל, השיב התובע כי דליפות מים מהמפעל קרו עוד בטרם האירוע נשוא התביעה. כשנשאל האם כל פנייה שלו טופלה על ידי המפעל, השיב שלא היה "טיפול", אולם הייתה הבנה: "הייתה הבנה ובקשה מצד המפעל, לספוג ולהבין את המפעל כי הם היו בזמן שיפוצים ואמרו שבזמן השיפוצים יכולים להיות כל מיני כאלה. למזלי הטוב הייתי כל הזמן במפעל בזמן שזה קרה אז עצרנו את הנזקים בזמן" (עמ' 3 לפרוטוקול). בהמשך אישר כי הנתבעת אמנם תיקנה פעם אחת את התקרה על ידי הוספת תעלה. כשנשאל אם ידע שהיו סדקים ברצפת המפעל השיב: "כשהייתי במפעל אז הוא אמר שיכול להיות שמהסדק הזה" (שם) וכשהתבקש לאשר כי הוא ובעל המפעל סיכמו ביניהם לפנות לנתבעת יחד בבקשה שתתקן את המבנה, השיב כי אינו זוכר. 18. ב"כ הנתבעת - במענה לשאלות התובע - ציין כי התובע נמצא בנכס עוד לפני שהנתבעת רכשה בו את הבעלות; ידע את מצב הנכס ואת דמי השכירות; בחר להישאר בו ואף לחדש את השכירות; ואף התחייב לקבלו במצבו AS IS. עוד הוסיף כי איש מעולם לא הבטיח לתובע לתקן דברים שאינם נראים. 19. עוד העיד מטעם הנתבעת גדי עשת, הבעלים והמנהל (להלן: "עשת"). בחקירתו הראשית הדגיש כי מעולם לא הבטיח לתובע לפנות את המפעל מהמבנה; כי קיבל את התובע "בירושה" ביחד עם המבנה; וכי במסגרת חילופי הבעלות אף השקיע כספים רבים בשיקום מערכת החשמל של התובע, אשר עד אז הייתה פיראטית. על האמור הוסיף כי מעולם לא הבטיח כל הבטחה קונקרטית בנושא הנזילות, הגם שכחלק מהשירות שמספקת הנתבעת לשוכריה, צוות מטעמו נתן מענה לתקלות אקוטיות באופן תמידי. 20. בחקירתו הנגדית לתובע אישר עשת כי בעקבות פניית התובע לאחר ההצפה, התקין תעלה בקצה המבנה. כשנטען כלפיו כי בכך למעשה לקחה הנתבעת אחריות לאירוע, מה עוד שהוא עצמו (עשת) ביקר במקום מספר פעמים ונערכו שיחות על הנזילות המגיעות משטח המפעל, השיב כי הנתבעת אינה יכולה לשלוט על אופן העבודה של המפעל, או על תקלות הנגרמות במכונות שבשטחו וגורמות לנזילות. 21. בחקירתו הנגדית לב"כ המפעל נשאל עשת האם לדעתו אין כל דרך לתקן את רצפת המפעל (על ידי הנתבעת) לאחר שהובא לידיעתו מצב הרצפה והוצגו בפניו הסדקים. בתשובה אמר כי: "הקומה השניה שהושכרה לך איננה בריכת שחייה ולא אטומה למים, וכשפורצת לך מכונה וזה נוזל לתובע, למבני תעשייה (הנתבעת - כ.ר.ה.) עם כל הרצון הטוב אין מה לעשות" (עמ' 5 לפרוטוקול). עוד הוסיף כי הנתבעת אחראית לתחזוקת המעטפת החיצונית של המבנה ובכלל זה הגג, אלא שאין לה ולא יכולה להיות לה כל שליטה על מה שקורה ברצפת המפעל. 22. בסיכום ביקש התובע להדגיש כי המפגעים נשוא התביעה פוגעים לא רק בו אלא גם בנתבעת; כי בשנתיים הראשונות לשהותו במבנה לא הייתה כל בעיה, אלא שאז החלו הנזילות; וכי שיתף פעולה וגילה הבנה למצב כמה שאפשר, אלא שהגיעו מים עד נפש והוא נאלץ להגיש את התביעה. 23. ב"כ הנתבעת ביקש לציין בסיום כי התובע יושב במבנה מזה מספר שנים, מבחירה חופשית ותוך ידיעת המצב לאשורו, ולא רק זאת אלא שהוא מאריך מיוזמתו את החוזה, תוך יצירת מצג כי הוא מוכן לשכור את המבנה כפי שהוא. בעניין זה הדגיש כי אין התובע יכול לקחת על עצמו התחייבות ובמקביל להתעלם מהן. על האמור הוסיף כי טענותיו של התובע מכוונות למפעל ולמחדליו, וכאשר המפעל בעצמו הודה במסגרת כתב ההגנה על קיומן של תקלות במערכת המים, שהובילו לדליפה ולחלחול המים דרך תקרת הנגריה. משהודה המפעל - וביתר שאת לאחר שגם הוא התחייב בחוזה כי ראה את מצב הנכס וכי אין לו כל טענות - עליו מוטלת האחריות לפצות את התובע בגין נזקיו, ככל שיוכחו. בעניין אחרון זה ציין כי נזקיו של התובע לא הוכחו, כאשר חוות הדעת מטעמו כללית ולא מפורטת; תיקון המכונות כלל למעשה רק ניקוי וייבוש; לא הוכח אובדן הכנסות הלכה למעשה וממילא לא הוכח קשר סיבתי בין ההצפה ובין האובדן הנטען; ולא ברור מדוע לא הפעיל את ביטוח התכולה שלו, והאם הסיבה לכך נעוצה בדחיית חברת הביטוח את טענותיו. 24. ב"כ המפעל טען מנגד כי המפעל יושב במבנה כ-20 שנים, וכי אין ממש שדליפות המים הופכות להיות אגן מים, אלא לכל היותר "שלולית קטנה". עוד נטען כי רק במקומות מסוימים ישנן דליפות מהרצפה, וכי הראה לנציגי הנתבעת את הסדק הספציפי ממנו דולפים המים לתקרת הנגריה. לדבריו רק לאחרונה ביצעה הנתבעת תיקון מקומי לסדקים, אלא שהתיקון הנזכר לא פתר את הבעיה. בסיום ציין שוב כי המפעל מקפיד לסגור את ברז המים הראשי כדי למנוע דליפות; כי מאז המקרה לא אירעו עוד דליפות; וכי ככלל, התובע לא הוכיח את נזקיו ואת אובדן ההכנסות לו הוא טוען. דיון ומסקנות 25. עיון בראיות הצדדים מלמד שאין מחלוקת כי האירוע נשוא התביעה אמנם התרחש, וכי אירעה הצפה בנגריית התובע. המפעל אף הודה בקיומן של נזילות ודליפות בשטחו, כולל פיצוץ בצינור מים ביום 23/3/10, שגרם לטפטוף מים לנגריה. 26. עיון בת/1 - תמונות שצולמו מיד בסמוך לאירוע - מלמד כי נוצרה שלולית מים לא קטנה ברחבי הנגריה, וכי המים, כך כפי הנראה בתמונות, הרטיבו (מלמטה) לוחות עץ ומכשירים. 27. עיון בחוות דעת השמאי (שצורפה כנספח ג' לכתב התביעה) מעלה כי בבדיקה שנערכה במקום, נוטפים מים מתקרת המבנה, וכי הדליפה הינה מהמפעל הממוקם מעל לנגריה. עוד עלה כי כתוצאת הדליפה נגרמו נזקים למחיצות המשרד הפנימי; ללוח החשמל; למערכת האזעקה; לציוד הנגריה (2 משורים ו-2 שואבי אבק); ולמלאי לוחות עץ. הנזק - ובכלל זה עלות תיקונים, שטיפה, שאיבה וייבוש - נאמד על ידי השמאי בסך כולל של 16,080 ₪, ללא מע"מ. 28. רוצה לומר, גרסת התובע לעצם קרות האירוע נתמכה בתמונות ובחוות דעת שמאי, ונתמכה אף בגרסת המפעל. כאמור, אין מחלוקת כי האירוע התרחש וכי נגרמו בעקבותיו נזקים לתובע ולנגריה. 29. עוד הודה המפעל כי "כל אירוע של דליפת מים טופל במיידית וברצינות", וכי החליף צינורות שהיו טעונים החלפה וכן מתקן לריכוך מים. כן הודה כי כשהתגלה הפיצוץ בצינור, החליף אותו המפעל באופן מיידי, וכי המפעל מקפיד לסגור את ברז המים הראשי - הגם שהאמור פוגע בתהליך הייצור - והכל כדי למנוע רטיבות ברצפת המפעל. נמצאנו למדים איפוא כי השימוש במים הוא חלק מתהליך הייצור של המפעל; כי תקלות במערכת המים של המפעל אינן בבחינת עניין חד פעמי; כי המפעל לוקח אחריות על מערכת המים שלו ועל תיקונה באופן מיידי עם היוודע קיומה של תקלה; וכי הוא אף מנהיג שיטת מניעה לקיומן של תקלות, בדרך של סגירת הברז הראשי, ובאופן שמלמד כי הוא מודע לכך שתקלות אלו נגרמות בגינו. 30. המתואר מלמד כי המפעל הודה באחריות לקיומן של תקלות במערכת המים שלו, ואף הדגיש כי כל תקלה כנ"ל מטופלת על ידו בהתאם לאחריותו. 31. הנתבעת מצידה אישרה כי הייתה מודעת לתקלות החוזרות במערכת המים של המפעל, ולעובדה כי אלה דולפות לנגריה. הנתבעת אישרה גם כי היא מספקת באופן תמידי שירותי תיקון למבנה וכי "צוות התיקונים שלנו עבר כל הזמן וכל הזמן נתן תשומת לב למבנה ותיקן דברים אקוטיים" (עמ' 4 לפרוטוקול), וכן כי התקינה תעלה מיד לאחר ההצפה ובעקבות פניית התובע. הנה כי כן, הנתבעת הייתה מודעת לבעיה ואף סיפקה לעיתים מענה לצורך פתרונה. 32. אין מחלוקת באשר לקיומה של אחריות בעניינו של נכס, הן על בעליו והן על מי שמחזיק בו. זאת לאחר ש"עם ביטול סעיף 37 בנוסחו הקודם הושוותה אחריות המחזיק לאחריות הבעל, ועל שניהם חלה חובה שלא להתרשל, לפי סעיף 35 של הפקודה." (ראו ע"א 780/76 מועלם נ' רשות הפיתוח, פד"י לא (2) 630, 636). לאמור, לאחר תיקון סעיף 37 לפקודת הנזיקין, קיימת כיום חובת זהירות מושגית הן מצידו של בעל הנכס, לצד אחריותו של המחזיק בנכס. זאת לאחר ש"על ההלכה בדבר חסינות בעל הנכסים מאחריות למצב פגום של מקרקעין, כאשר הוא מוסר את התפיסה והשליטה בהם לאדם אחר, נמתחה בקורת קשה הן באנגליה והן אצלנו" (שם, 635, וראו גם האמור בבר"ע (מחוזי-ת"א) 2446/04, סדזבקה נ' יעקובי, ניתן ביום 2/10/05, פורסם ב"נבו"). 33. כאמור, מתן זכות חזקה לאחר בנכס של הבעלים אינה גורעת מאחריותו המושגית של הבעלים. אחריותו הקונקרטית כפופה למבחן הזיקה של הבעלים לנכס, יכולתו וחובתו לצפות קיומם של סיכונים הטמונים בו, ואשר בתור בעלים עליו לשאת באחריות להסירם (ראו רע"פ 4348/08 מאיר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 8/7/10, פורסם ב"נבו"). עוד נקבע שם כי: "אחריות זו אינה ניתנת לגלגול לכתפיו של האחר, וגם אם המחזיק בפועל בנכס אחראי באחריות דומה מכח החזקה הנתונה בידיו, אין הדבר גורע מאחריותו של הבעלים, ובלבד שאין מדובר באותם סיכונים שהמחזיק יצר במו ידיו, בלא ידיעתו של הבעלים, ומבלי שזה האחרון יכול לצריך היה מבחינה נורמטיבית לדעת אודותם" 34. הנה כי כן, חומר הראיות מלמד כי המפעל היה אחראי על קיומן של דליפות ונזילות ממערכת המים שלו, אף לקח עליהן אחריות. עוד מלמדות הראיות כי הנתבעת מצידה ידעה אודות תקלות חוזרות ונשנות אלו, ואף עשתה כדי למגרן (ובין היתר שלחה מכתב התראה למפעל, בו הבהירה כי הדליפות גורמות לנזקים כבדים למבנה, וכי האמור הינו בבחינת הפרה בוטה של הסכם השכירות). 35. מכלול המתואר מלמד כי הן הנתבעת/הבעלים והן המפעל/המחזיק, חבות באחריות כלפי התובע. אשר לחלוקת האחריות ביניהן מצאתי כי הנתבעת תישא ב-30% ואילו המפעל יישא ב-70% הנותרים. כך כיוון שיצירת המפגע נעשתה מלכתחילה על ידי המפעל. 36. בשולי האמור אוסיף כי העובדה שהשוכרים (התובע והמפעל) חתמו על חוזי שכירות וחידשו אותם למרות קיומם של מפגעים, אינה פוטרת את הנתבעת כליל מכל טענה הקשורה במבנה, כאשר בכל מקרה צריך המשכיר לאפשר לשוכר קיומם של תנאים נאותים כדי לקיים את עסקו, וכפי שצוטט לעיל, אין חסינות לבעל נכס מאחריות למצב הנכס, מעצם מסירת התפיסה והשליטה בהם לאדם אחר. 37. אשר לגובה הנזק. התובע צירף לכתב התביעה חשבונית על סך 8,700 ₪ (כולל מע"מ), שניתנה בגין טיפול בכלי עבודה (מסורים ושואבי אבק). בנוסף מלמדות התמונות שצירף (ת/1) כי אמנם נגרמו נזקים ללוחות עץ שהיו מונחים על הרצפה. מלאי זה הוערך בחוות הדעת בכ-1,500 ₪. לא הובאו ראיות לקיומן של הוצאות בגין ביצוע תיקונים במבנה; טיפול בלוח החשמל ובאזעקה; או עבודות ניקיון ושאיבת מים, אשר הוערכו בחוות הדעת בסכום כולל של 7,080 ₪, אך ברי כי תיקון המתואר חייב הוצאה כספית מסוימת. 38. בתוך כך לא הוכח כי אמנם נגרם לתובע אובדן הכנסות בשיעור 10,775 ₪ כפי העולה ממסמך שערך יועץ המס מטעמו (נספח ד' לכתב התביעה), שכן פער הכנסות בחודש מסוים לעומת החודשיים שקדמו לו אינו מעיד מיניה וביה על אובדן הכנסות בגובה הפער דווקא. יחד עם זאת נכונה אני להניח שנגרמו לתובע לכל הפחות עיכובים בעבודתו ואי נוחות. 39. נוכח המתואר מצאתי לאמוד את נזקיו של התובע בסך כולל של 15,000 ₪. אלה כוללים את נזקיו הישירים, העקיפים, ואת כלל הוצאותיו. כאמור, הנתבעת (מבני תעשייה) תישא ב-30% מגובה הנזק, והמפעל (איי-טו ויז'ן) יישא ב-70% ממנו. סכומים אלו ישולמו על ידי הנתבעים - כל אחד כפי חלקו - תוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. נזקי מיםנזקי רכושהצפה