להלן פסק דין בנושא תביעה נגד מכללת גבעת וושינגטון: 1. א. התובעת הגישה תביעה זו וביקשה בה שני סעדים: לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך של 30,000 ₪ וכן ליתן צו עשה נגד הנתבעת המורה לה להעניק תעודה. באשר לבקשה למתן צו עשה - אין לבית משפט זה סמכות עניינית ליתן צווים כאלה ולכן היה עלי בעצם למחוק התביעה בגין סעד זה, ברם מהמשך הדיון התברר, שאין כבר מקום לדון בסעד זה, משום שממילא קיבלה התובעת, בינתיים, את התעודה מהנתבעת. ב. מהי בעצם תביעת התובעת, שבגינה יש לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסכום הנתבע? התובעת הינה מדריכת ספורט ותיקה, בוגרת מכון וינגייט ואילו הנתבעת הינה מכללה אקדמית העורכת בין השאר קורסי הסמכה למדריכי חדר כושר. מאחר והנתבעת לא סיפקה לתובעת את התעודה - מהנימוקים המפורטים להלן - הפסידה התובעת סכומי הכנסה גבוהים העולים בהרבה מסך של 30,000 ₪, ברם התובעת החליטה להקטין את סכום התביעה עד כדי 30,000 ₪ על מנת להכניס תביעה זו תחת סמכותו העניינית של בית משפט זה ועל מנת לסיים את העניין בהקדם האפשרי. 2. א. א) הנתבעת פנתה אל התובעת בהצעה להשתתף בקורס מדריכי כושר והובטחה לתובעת, על ידי גב' שני - נציגת הנתבעת - הנחה של 40% בגין פטורים הקיימים לה מהשכלתה הקודמת במכון וינגייט. כמו כן, הוצע לתובעת הנחה נוספת של 30% אם תשלם את הסכום עד תאריך 22.10.04 ובהמשך לכך שילמה התובעת את הסך של 1,473 ₪ כנדרש. ב) בסיום הקורס סירבה הנתבעת להעניק לתובעת את התעודה ורק בסיום הקורס דרשה הנתבעת מהתובעת לשלם סכום נוסף של 590 ₪ וכן סירבה להשיב לה את הסכום העודף ששולם. התובעת סירבה לשלם הסך הנ"ל ואף דרשה החזר התשלום ששולם ביתר. ב. התובעת פנתה אל הנתבעת פעמים רבות בכתב ובע"פ, אך הנתבעת עמדה בסירובה ומכחישה את שסוכם בטענה, שאין כפל מבצעים - דבר שלדעת התובעת אינו נכון, משום שמדובר בשתי הנחות שונות: הנחה על תשלום מראש והנחה כתוצאה מלימודים קודמים. 3. הנתבעת, אשר סברה שעל התובעת עדיין לשלם את היתרה הבלתי מסולקת של 590 ₪, הגישה נגד התובעת תביעה שכנגד לחייב התובעת לשלם את היתרה בסך 868 ₪, שהינו הסך של 590 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. 4. לאחר שבחנתי את חומר כתבי הטענות, את טענות הצדדים בבית המשפט ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני מחליט שדין התביעה להידחות - זאת מן הנימוקים הבאים: א. א) התובעת סיימה את הקורס והוסמכה כמדריכת חדר כושר בתאריך 30.3.04 (ראה נספח א' לכתב ההגנה) ומהמסמכים שצרפה התובעת והנתבעת עולה, שעוד ביום 2.2.05 שלחה הנתבעת אל התובעת מכתב דרישה לתשלום יתרת חוב בסך של 590 ₪ והתובעת נתבקשה להסדיר את החוב עד יום 15.2.05. (ראה נספח א' לכתב התביעה ונספח ג' לכתב התביעה שכנגד). ב) גם אם סברה התובעת, שאין עליה לשלם סכום זה - בשל נימוקיה היא - הרי שאין ספק שעל מנת לקדם את קבלת התעודה ולהתחיל לעבוד על פיה יכלה היא לשלם הסך הנ"ל ולשקול הגשת תביעה להשבת הסכום - אם אכן סברה התובעת שאין עליה לשלם. בעניין זה מסכים אנוכי לטענת הנתבעת, שאין זה מתקבל על הדעת, שהתובעת תשב ולא תעשה דבר, להפסיד סכומי כסף נכבדים, במקום לשלם 590 ₪ - גם אם תחילה סבורה היא שאין היא חייבת לשלם סכום זה - ולקבל התעודה. באופן כזה, יכול תובע פוטנציאלי לשבת ולא לעשות כלום במשך שנים רבות ולאחר מכן, לתבוע את הפסדיו - על חוסר המעש שלו - מהצד שכנגד. חוסר מעש כזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. בתשלום הסך של 590 ₪ עוד בפברואר 2005 - יכלה התובעת בהחלט להקטין את נזקיה כליל, כאשר הלכה היא שעל הניזוק לעשות פעולות להקטנת הנזק ולא להמתין עד שנת 2010 - עת הוגשה התביעה - ולהגדיל את הנזק. ב. א) התובעת סיימה את לימודיה בשנת 2004, לא קיבלה התעודה, לא שילמה את שנדרשה לשלם עד 15.2.05 ורק ביום 29.3.08 - כשלש שנים לאחר שנשלחה אליה דרישת התשלום - פנתה התובעת אל הנתבעת בבקשה להנפיק לה תעודת מדריך חדר כושר ובפניה זו, מגיבה התובעת על דרישת סכום החוב בסך של 590 ₪, מזכירה לנתבעת את ההנחות שהובטחו לה, ודוחה את קביעת המחיר החדש והיא מבקשת להנפיק לה את התעודה, שכן אי קבלת התעודה גורמת לה נזקים כלכליים גבוהים מאד בגין אי יכולת לעבוד במקצוע אותו רכשה אצל הנתבעת (נספח ב' ונספח ד' לכתב התביעה שכנגד). ב) ביום 17.4.08 הגיבה הנתבעת על פניותיה של התובעת ובאותו מכתב הכחישה הנתבעת את טענות התובעת בדבר מתן ההנחות הנטענות על ידי התובעת וגם הזכירו לתובעת שעליה לשלם את יתרת החוב בסך של 590 ₪. ג. התובעת כלל לא הוכיחה נזקיה - לא בסכום של 30,000 ₪ ולא בסכום אחר - שכן, התובעת לא הציגה אישור ולו של מקום אחד, שלא היה מוכן להעסיקה בהיעדר תעודה. התובעת העידה בבית המשפט, שמספר פעמים ניסתה לעבוד ובמקום אחד אף העסיקו אותה חודשיים ובשל היעדר התעודה היא פוטרה והמעביד הביא מישהי אחרת ובמקום אחר (באלון מורה) לא קיבלו אותה משום שלא הייתה לה תעודה (ראה עדותה בעמ' 1 לפ', ש 11-12 וש' 15-18). הטענות הנ"ל לא הוכחו ובוודאי שלא הוכח שהתובעת פוטרה רק בשל היעדר התעודה. גם אם בית המשפט יצא מתוך הנחה, שבמהלך השנים - מאז 2004 ועד שנת 2010, עת נשלחה אליה התעודה, לא יכלה לעבוד כמדריכה כושר, האם בשל היעדר התעודה לא עבדה התובעת כלל? ואם עבדה, מדוע שלא לקחת בחשבון את שכר העבודה מהעבודה האחרת? ד. א) אני מסכים לטענת הנתבעת, שתביעה זו הוגשה ללא כל בסיס ראייתי להפסדים כספיים כלשהם שנגרמו לתובעת דווקא בשל היעדר התעודה. לא רק שסכום התביעה שנקבע הוא סכום סתמי, אלא שהתובעת לא הוכיחה כלל את טענותיה בדבר מתן שתי ההנחות שהובטחו לה, שכן התובעת סמכה על הכתוב בלבד בכתב התביעה, אך לא הוכיחה באמצעות נותן ההבטחות לשתי ההנחות הנטענות. נציג הנתבעת, מר אלון יוניאן, מכחיש טענות אלו בדבר מתן שתי הנחות וגם הסביר לבית המשפט, שמתן הנחות כאלה אינם מתקבלות על הדעת, משום שדבר זה יגרום לקריסת המוסד (ראה עמ' 3 לפ', ש' 21-25). ב) אני מקבל את טענת הנתבעת, שהתובעת הגישה תביעה זו מספר שנים לאחר שהייתה מודעת שלא קיבלה את התעודה תוך העלאת טענות מבלי להוכיח אף אחת מהן. 5. א. על תובע המגיש תביעה לבית המשפט לדעת, שלא די בנקיבת סכומים אלא, שתובע שהינו בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה ונקיבת סכומים בעלמא וטענות ללא הוכחתן - אין תובע כזה יכול לזכות בדין. התובעת גם לא יכלה להסביר לבית המשפט, מדוע במשך אותן שנים לא מצאה לנכון לשלם את הסך של 590 ₪ ולקדם פני קבלת התעודה (ראה עמ' 2 לפ', ש' 7-13). ב. א) התובעת העידה בבית המשפט, אך לאחר מכן קם מר צוריאל חזי - בעלה של התובעת - (להלן: "מר חזי") והוא ביקש להשמיע דבריו בטענה, שגם הוא היה מעורה בעניין. בית המשפט אפשר לו להעיד ומדבריו עולה, שהוא זה אשר החליט לכתוב את המכתב בשנת 2008 (נספח ב' לכתב התביעה). נשאלת השאלה, אם התובעת סיימה את הקורס בשנת 2004 ולא קיבלה תעודה והדבר מאד הפריע לה לקבל מקום עבודה - מדוע לא דאג מר חזי להתערב לפני 2008? גם מר חזי סבור, שהסכום שנתבע בתביעה זו הוא המעט שאפשר היה לתבוע בבית משפט זה, משום שלטענתו הנזקים הם הרבה יותר גבוהים, דא עקא שעל מנת להוכיח נזקים - נזקים כספיים של הפסד הכנסה - יש להוכיח ואין די בהעלאת טענות בלבד (ראה דברי מר חזי בעמ' 2 לפ'). ב) מר חזי טוען בבית המשפט, שהם לא יכלו לספק אסמכתא בדבר ההנחות ולטענתו היה על הנתבעת לספק אסמכתא זאת ולא סיפקו. איני מקבל טענה זו. אסמכתא בגין מתן הנחות היא אסמכתא בכתב - דבר שהתובעת לא המציאה ואם לטענתה היו ההבטחות למתן ההנחות בעל פה - היה על התובעת להוכיח מתן הבטחות אלו ואם התובעת נתנה אמון להבטחות אלו - יכלה התובעת להזמין את נותן או נותנת ההבטחות להעיד בבית המשפט - דבר שהתובעת לא עשתה. מר חזי מזכיר גם שיחה שניהל עם המנכ"ל של הנתבעת ומדוע לא טרח להזמין את המנכ"ל להעיד על תוכן השיחה ועל אותה התנצלות אותה מזכיר מר חזי? (ראה דברי מר חזי בעמ' 4 לפ', ש' 13-17). 6. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע, שתביעה זו הוגשה כתביעה סתמית, תוך נקיבת סכום בלתי מוכח, התביעה הוגשה שנים מספר לאחר סיום הקורס והתובעת אשר לא עשתה מאומה על מנת להקטין את הנזק, לא יכולה לבוא לבית המשפט עם תביעה סתמית בלתי מוכחת ולצפות לקבל הסכום הנתבע ותביעות כאלה - דינן להידחות. על כן, מהנימוקים הנ"ל אני מחליט לדחות את תביעת התובעת ואני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב. באשר לתביעה שכנגד, על אף שהנתבעת הוכיחה את דרישת התשלום מהתובעת - תשלום שלא שולם עד היום, הרי שהיות ושמעתי מנציג הנתבעת שלפנים משורת הדין החליטה הנתבעת - עוד קודם שמיעת התביעה לוותר לתובעת על החוב ואף שלחו לה את התעודה מבלי שתשלם החוב הנ"ל - אני מחליט כי בנסיבות אלו, לא יהיה זה צודק לחייב התובעת לשלם את יתרת החוב, לאחר שקודם לכן ויתרה הנתבעת עליו וכתמיכה לכך שלחו את התעודה לתובעת. על כן, אני מחליט לדחות את התביעה שכנגד - ללא צו להוצאות. ביטול קורס / החזר שכר לימוד