תביעה נגד שוכר בבית משפט לתביעות קטנות

התובע טען כי הנתבע הפר את הסכם השכירות בכך שלא העביר שיקים נוספים לידיו של התובע, ובפועל לא שילם דמי שכירות החל מחודש 1/10. להלן פסק דין בנושא תביעה נגד שוכר בבית משפט לתביעות קטנות: 1. עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 28,413 ₪, בבסיסה עומד הסכם שכירות בין הצדדים. הצדדים הסכימו למתן פס"ד על דרך הפשרה, לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, לאחר שהוסברו להם מהות ההליך וטיבו. 2. להלן עיקר טענותיו של התובע: א. ביום 15.7.09 התקשרו התובע והנתבע מס' 1 בחוזה שכירות לשנה, לפיו השכיר התובע - הבעלים של דירת מגורים ברחוב הברושים בקרית ביאליק (להלן "הדירה"), את דירתו לנתבע מס' 1 (להלן "הנתבע") תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 1,500 ש"ח. ב. בהתאם לחוזה התחייב הנתבע לשלם את דמי השכירות ביום ה - 20 לכל חודש והתחייב לדאוג לרישום שמו ברשויות, לצורך תשלום חשמל ומיסי עירייה שונים וזאת תוך 7 ימים מיום החתימה על החוזה. ג. הנתבע התחייב לשלם 2 % ריבית חודשית לכל פיגור בתשלום ולשלם פיצוי מוסכם בגובה דמי שכירות של חודשיים, בגין כל הפרה יסודית וללא הוכחת נזק. ד. במעמד החתימה על ההסכם מסר הנתבע 6 שיקים דחויים והתחייב להעביר את יתר השיקים לתשלום שכ"ד תוך מספר ימים. ה. הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא העביר שיקים נוספים לידיו של התובע, ובפועל לא שילם דמי שכירות החל מחודש 1/10. זאת ועוד, הנתבע ביטל את השיק שמועד פרעונו בחודש 9.09 כנגד תיקון שביצע הנתבע על דעת עצמו בדירה. ו. הנתבע לא העביר את "רישום החובות" של החשמל ומסי העירייה על שמו ולא שילם את החוב שנוצר, כאשר ביום 22.4.10 הודיעה עיריית קרית ביאליק לתובע כי הוצא נגדו צו עיקול בגין אי תשלום ארנונה, מים וביוב והוא נאלץ לשלם סך של 2,287 ₪ להסרת העיקול. ז. בירור בחברת החשמל הראה כי גם שם עומד חוב עבור התקופה בה הושכרה הדירה לנתבע והוא עמד ע"ס של 2,272.91 ₪. 3. התובע ביקש לחייב את הנתבע בחובות עפ"י חוזה השכירות וביקש לחייב את הנתבעת מס' 2, החברה שהנתבע פעל בשמה ועבורה עת שכר את הדירה ומסר שיקים לתשלום דמי שכירות משוכים על שמה. ואלו הסכומים שהתובע טוען כי על הנתבעים לשלם : * סך של 10,500 ש"ח בגין דמי שכירות עבור החודשים 9.09 וחודשים 2,3,4,5,6 ו -07/10; * סך של 2,287 ש"ח בגין ארנונה, ביוב ומים ויתר חוב משוער, עד יולי 2010 בסך של 1,143.5 ₪; * סך של 2,272.91 ש"ח בגין חשמל וחוב מוערך בסך של 1,136.45 ₪; * סך של 3,000 ש"ח, פיצוי מוסכם; * סך של 2,500 ש"ח, בגין צביעת הדירה; * סך של 1,000 ש"ח, בגין הפסד 2 ימי עבודה; * סך של 5,000 ש"ח, עוגמת נפש; * סך של 330 ₪ ריבית פיגורים בשיעור של 2% לחודש. והוצאות בגין מכתבים רשומים לנתבע, כספים ששולמו למשרד חקירות לאיתור הנתבעים, עמלת שיק חוזר ואגרת בימ"ש. 4. בכתב ההגנה טען הנתבע טענות שונות. להלן עיקרן: א. אין עילת תביעה נגד הנתבעת מס' 2, שכן מי שהתקשר וחתם על חוזה השכירות זה הנתבע. הנתבעת עתרה לדחיית התביעה נגדה על הסף. ב. בחוזה השכירות הוסיפו הצדדים, בכתב יד, סעיף המאפשר לצדדים לקצר את תקופה השכירות בהודעה של חודש ימים מראש. התובע צירף לכתב התביעה את חוזה שכירות ללא תוספת זו במטרה להטעות את ביהמ"ש. ג. במעמד החתימה על חוזה שכירות נמסרו לתובע 6 שיקים לתקופה של עד חודש 2.10. אחד השיקים בוטל בהנחייתו של התובע, כנגד תשלום עבור תיקון תקלה במערכת האינסטלציה בדירה. ד. בתחילת חודש 1.10 הודיע הנתבע לתובע על כוונתו לקצר את תקופת השכירות. מספר הודעות בעניין זה הושארו לתובע במשיבון ואף נשלח לו מסרון לנייד. גם המתווך אשר באמצעות נשכרה הדירה, השאיר הודעות לתובע. ה. הנתבע עזב את הדירה בחודש 1.10, לאחר שהודיע לתובע כאמור והשאיר את המפתח במקום שהתובע השאירו בהתחלה - בארון החשמל. במעמד עזיבת הדירה, היא היתה באותו מצב בעת קבלתה. 5. בדיון שמעתי את עדותם של התובע, של הנתבע ושל המתווך אשר זומן מטעם הנתבע. התובע חזר על טענותיו בכתב התביעה והוא לא הכחיש הוספת תניה, בכתב יד, לפיה ניתן לקצר את תקופה השכירות, אולם טען כי לא קיבל כל הודעה בעניין מאת הנתבע. הוא העיד כי במכתבים הרבים שהוא פנה לנתבע, רשם כתובת שניתן היה לפנות אליה ולא ברור מדוע בחר הנתבע לחפש אותו דווקא טלפונית. לשיטתו, את המפתח לא קיבל בחזרה עד היום, כאשר בפועל הדירה ננטשה בחודש 8.10. הנתבע הציג חשבון חשמל המעיד (לטענתו) כי בחודשים יוני עד אוגוסט נעשה שימוש בחשמל בדירה, דבר המלמד, לדידו, על כך שהנתבע ו/או מי מטעמו התגורר בה באותה תקופה ותמונות מחודש 10.10 המצביעות כי לא מזמן הופסק השימוש בדירה. התובע הגיש קבלות המעידות על תשלום סך של 2,362 ₪ לחברת החשמל וסך של 2,287 ₪ לעיריית קרית ביאליק, בגין מים, ארנונה וביוב. בנוסף, הגיש אסופה של מכתבים אשר נשלחו לנתבע בדואר רשום ואשר נוגעים, בין היתר, לאי תשלום דמי השכירות. הנתבע בתורו העיד כי בחודש 12.09 החליט כי הוא לא יישאר בדירה, התקשר לתובע כמה פעמים בעניין אולם אחרון זה לא ענה לטלפון, השאיר לו הודעות ומסרונים וזה לא חזר אליו. בנסיון לאתר את התובע, העיד הנתבע, פנה למתווך וביקש כי זה ינסה לאתרו ואף לאחיו של התובע (מי שהיה מעורב בהשכרת הדירה). בסופו של יום, בסוף חודש דצמבר, הושארה הודעה לתובע בפלאפון והושאר המפתח בארון החשמל, כפי שהמליץ לו המתווך לעשות. הנתבע הציג מכתב תשובה שנשלח לתובע ע"י עו"ד, ביום 26.4.10 (התובע לא חלק על קבלת מכתב זה) במסגרתו הוא מודיע כי הנתבע עזב את הדירה בחודש 1.10 וכי הודעה ה על כך נשארה, ע"י הנתבע, במשיבון הפלאפון של התובע ונשלח לו מסרון בעניין. אשר לשיק שבוטל - העיד הנתבע כי זה היה בתיאום עם התובע, אשר ביקש ממנו שיפנה לאיש מקצוע לביצוע התיקון, כאשר מי שהפנה אותו לאיש מקצוע היה המתווך. עלות התיקון עמדה ע"ס של 1,600 ₪. אשר לתשלום החשמל, המים והארנונה -העיד הנתבע כי הוא שילם סכום כסף בהעברה בנקאית מחשבונו, אולם לא זכור לו מה הסכום ששולם. בסוף הדיון ניתנה לנתבע שהות של 10 ימים להצגת אסמכתא בדבר ההעברה הבנקאית הנ"ל ואסמכתא מחברה הסלולר של הנתבע בדבר משלוח מסרונים לתובע. הנתבע, מסיבותיו שלו, בחר שלא להגיש מסמכים כלשהם. 'המתווך' העיד, מטעמו של הנתבע. 'המתווך' הבהיר בתחילת עדותו כי הוא לא מתווך במקצועו, אם כי עוסק בקידום עסקים באינטרנט וכי הנתבע הוא לקוח שלו. הוא העיד כי הנתבע פנה אליו וביקש את עזרתו באיתור דירה לשכירות וכי הוא מי שקישר בין הצדדים. הוא אישר את גרסתו של הנתבע בדבר הבעיה באינסטלציה והעיד הוא כי אשר חיפש דרך האינטרנט אישר מקצוע והפנה אותו אל הנתבע וכי הוא יודע מידיעה אישית כי זה הגיע לדירה וביצע את התיקון. 'המתווך' העיד כי הנתבע הודיע לו, בשלהי חודש 12.09, כי הוא מתכוון לעזוב את הדירה וכי הוא לא מצליח לאתר את התובע כדי למסור לו הודעה מתאימה. הוא העיד כי הציע לנתבע לשלוח מכתב רשום לתובע, אולם לא ידוע לו אם זה נשלח. מה שכן, כך טען, הנתבע עזב את הדירה בחודש 1.10. בניגוד לטענת הנתבע, הוא העיד כי הוא לא דיבר עם הנתבע אודות אופן החזרת המפתח ולא ידוע לו אם זה הוחזר בפועל, אם לאו. 6. עיננו הרואות כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת למועד עזיבת הדירה ע"י הנתבע ומועד מסירת ההודעה לתובע, ככל שזו נמסרה ובעוד שהתובע טוען כי הנתבע ו/או מי מטעמו המשיכו להתגורר בדירה עד חודש 8/10, טוען הנתבע כי הוא עזבה בחודש 1.10, כאשר לתובע נמסרה הודעה על כך דרך מסרון. מחלוקת זו נוגעת לא רק לחוב השכירות, אלא גם לחובות בגין חשמל, מים וארנונה שכן אם הנתבע עזב את הדירה והודיע לתובע עפ"י החוזה, אין הצדקה לחייבו בתשלומים כלשהם לאחר חודש 1.10. זה המקום להדגיש כי הנתבע לא הציג מסמכים כלשהם המלמדים על תשלום כספים בגין חשמל, מים ארנונה וביוב, למרות שניתנה לו אפשרות לעשות כן. 7. כאמור בפתח פסה"ד, הצדדים הסכימו למתן פס"ד על דרך הפשרה. פס"ד כזה הינו פס"ד לא מנומק, המתבסס בעיקרו על הערכות של סיכויים וסיכונים, כמו גם על שיקולי "צדק" אשר לעתים גם חורגים מן הדין המהותי. 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי ולאחר שבחנתי היטב את המסמכים שהוגשו לעיונו, ובין היתר את ההתכתבויות בין הצדדים, ולאחר ששקלתי שיקולים של דין ושל צדק החורגים מדלת אמותיו של המשפט המהותי, אני מחייבת את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע סך של 13,200 ₪. לא מצאתי עילה לחייב את הנתבעת מס' 2. נתבעת זו לא היתה צד להתקשרות ולא חתמה על החוזה. העובדה כי השיקים (שנפרעו) נמשכו על חשבונה אינה מהווה עילה לחיובה בחוב נשוא התביעה. מכאן, אני מורה על דחיית התביעה נגדה. לאור המתווה הדיוני בו הוכרעה המחלוקת, איני עושה צו להוצאות. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.תביעות קטנותשכירות