תוקף הסכם תיווך

כמה זמן מיום החתימה על הסכם תיווך ועד לביצוע העסקה - הסכם התיווך תקף וחובה לשלם דמי תיווך למתווך ? אחרי כמה שנים פג הסכם תיווך ? הנתבעת חתמה על הסכם התיווך ביום בשנת 2004 בו התחייבה לשלם למשרד תיווך דמי תיווך בשיעור של 2% מסכומה הכולל של עסקת המכירה. בסופו של דבר נמכרה הדירה בחודש מאי 2009. להלן פסק דין בנושא תוקף הסכם תיווך: זוהי תביעה לתשלום דמי תיווך בסכום של 30,100 ש"ח, שהגיש התובע, בעליו של משרד תיווך "רשף נכסים" בחיפה (להלן גם: "המשרד"), כנגד הנתבעת. ראיות הצדדים וטענותיהם בכתב התביעה נטען כי ביום 11.5.04 פנתה הנתבעת למשרד תיווך "רשף נכסים" בחיפה, והזמינה את שירותי התיווך של המשרד לצורך מכירת דירה שבבעלותה בשדרות הנשיא 70 בחיפה (להלן: "הדירה"). הנתבעת חתמה על טופס הזמנה לשירותי תיווך שבו התחייבה לשלם לתובע דמי תיווך בשווי 2% משווי העסקה עם מכירת הדירה (ת/1; להלן: "הסכם התיווך"). ביום 5.4.09 פנתה למשרד התיווך קונה פוטנציאלית, גאולה שגיב (להלן: "הקונה"), והתעניינה ברכישת הדירה, לאחר שראתה פרסום בעיתון. בין הקונה לבין הנתבעת התנהל משא ומתן במשרד התיווך של התובע. בתום המשא ומתן נמכרה הדירה לקונה. לטענת התובע, מגיעים לו מן הנתבעת דמי תיווך בשיעור של 2% ממחיר הדירה ומע"מ, וזאת על פי הסכם התיווך. התובע מסר בעדותו, כי במהלך התקופה שבין החתימה על הסכם התיווך בשנת 2004 ועד למכירת הדירה, הוא פעל למכירתה, אולם לא היה לה ביקוש מצד קונים פוטנציאליים מאחר שהמחיר היה גבוה בזמנו. באותה תקופה לא היה לו אף קונה פוטנציאלי. לדבריו, בכל אותה תקופה היה מעודכן לגבי מצב הדירה, וידוע לו כי הנתבעת הציעה את הדירה למכירה במהלך תקופה זו, שכן הדירה פורסמה באתר המכירות "יד 2" מספר פעמים במהלך שנת 2008. כמו כן, נהג לקבל מידע עדכני אודות הדירה מחברת "מאגרי מידע", המרכזת מידע אודות נכסים המוצעים למכירה, כפי שעולה מהתדפיס אודות הדירה (ת/3). התובע מסר בחקירתו הראשית, כי במהלך השנים שבין החתימה על הסכם התיווך לבין מכירת הדירה הוא עצמו שוחח עם הנתבעת, לרבות באוקטובר 2008, אז פורסמה הדירה שוב ב"יד 2". ואולם בחקירתו הנגדית חזר בו מטענתו זו, ומסר כי דיבר עם בעלה של הנתבעת, ולא עימה, בסוף שנת 2008. התובע ציין, כי בסוף אפריל או בתחילת מאי 2009 החל לעבוד במשרדו סוכן, שעד אז עבד במשרד אחר, ששמו קובי מזרחי (להלן: "קובי"). בתקופה רלבנטית למכירת הדירה היה קובי בתקופת הכשרה, אשר במהלכה לא היה מוסמך לטפל באופן ישיר בתיווך דירות מטעם המשרד. התובע מסר עוד, כי העלה את נושא דמי התיווך בפני הנתבעת במהלך בפגישה שנועדה לקיום משא ומתן בינה לבין הקונה, פגישה שהתקיימה במשרדו. לפני הגעת הקונה למשרדו הזכיר לנתבעת את דמי התיווך שיהיה עליה לשלם לו. הוא אף היה נוכח בפגישה שבה נחתם ההסכם למכירת הדירה לקונה במשרד עורך הדין, וידוע לו כי הדירה נמכרה בסכום של 1,350,000 ₪. הנתבעת מסרה בכתב ההגנה, כי היא רכשה את הדירה, שהיתה ישנה ולא משופצת, וכעבור כחודשיים החליטה למוכרה, ואז חתמה על הסכם התיווך עם התובע, בשנת 2004. זמן קצר לאחר מכן החליטה שלא למכור את הדירה, ובשנת 2007 ערכה לה שיפוץ מקיף, בסכום של כ-400,000 ₪, דבר שהעלה את ערכה. לטענתה, מאז חתימת הסכם התיווך התובע לא פעל למכירת הדירה, לא הביא כל קונה פוטנציאלי לראותה, ולא התקיים כל קשר בינה לבין התובע. כעבור מספר שנים, במהלך שנת 2009, הציעה הנתבעת את הדירה למכירה. בעקבות השיפוץ המקיף שנערך בה היה ערכה של הדירה שונה משמעותית מערכה בעת חתימת הסכם התיווך, והיא אכן נמכרה במחיר גבוה בהרבה מזה הנקוב בהסכם התיווך. במסגרת ניסיונותיה למכור את הדירה, התקשרה בחודש מאי 2009 בהסכם בעל פה קובי, מתווך שהכיר את אחותה, ומסר כי עזב את החברה בה עבד, וכי הוא עובד כמתווך עצמאי. סוכם בינה לבין קובי, כי הוא יפעל למכירת הדירה ללא תשלום דמי תיווך מטעם הנתבעת, אלא רק מטעם מי שירכוש אותה. קובי, ולא התובע, היה הגורם היעיל שהביא למכירת הדירה לקונה. קובי לא גילה לה, לטענתה, כי הוא קשור לתובע. רק לאחר שהראה את הדירה לקונה ציין בפניה קובי, כי הפגישה עם הקונה תערך במשרדי "רשף נכסים". במהלך אותה פגישה, בה היה נוכח גם התובע, לא נתבקשה הנתבעת לשלם דמי תיווך, וענין דמי התיווך לא עלה כלל, עד לאחר מכירת הדירה. בעדותה חזרה הנתבעת על טענותיה בכתב ההגנה. היא הדגישה, כי מאז כריתת ההסכם לא התקיים כל קשר בינה לבין התובע, והיא גם לא היתה מעוניינת למכור את הדירה בתקופה זו. היא לא הודיעה על כך לתובע, שכן התקיים כל קשר בין השניים באותה תקופה, מלבד החתימה על הסכם התיווך. רק בסוף שנת 2008, בעקבות גירושיה, החליטה למכור את הדירה, ולכן פרסמה אותה ב"יד 2", ואף פנתה למתווכים אחרים. הנתבעת שללה את טענת התובע, כי שוחחה עימו במהלך תקופה זו. הנתבעת טענה כי הסכם התיווך אינו רלבנטי ואינו מחייב, שכן הדירה שהוצעה למכירה בשנת 2004 היתה שונה בתכלית מהדירה שהוצעה למכירה בשנת 2008 בשל השיפוץ רחב ההיקף שערכה בה. באשר לפגישה עם הקונה שנערכה במשרדו של התובע מסרה הנתבעת, כי בניגוד לטענתו, לא העלה בפניה התובע בפגישה זו את ענין דמי התיווך או הסכם התיווך. לטענתה, אילו היה התובע אומר לה מראש, כי הוא מתכחש להסכם שלה עם קובי, לא היתה העסקה עם הקונה יוצאת לפועל, והיא היתה פועלת למכירת דירתה באמצעות מתווכים אחרים שעימם התקשרה בהסכמים, שלפיהם לא נדרשה לשלם דמי תיווך. גאולה שגיב, הקונה, אישרה בעדותה את טענת הנתבעת, כי המתווך מולו פעלה בעסקת התיווך היה קובי, וכי לא ידעה שקובי עובד במשרדו של התובע. לדבריה, ראתה מודעת פרסום של הדירה ב"יד 2", שבה נרשם כי איש הקשר הוא "קובי". קובי הראה לה את הדירה, והוא אף החתים אותה על הסכם שבו התחייבה לשלם דמי תיווך לפני הביקור הראשון בדירה. העדה מסרה, כי לא ידעה על הקשר של קובי לתובע. עם זאת, כאשר ביקשה מקובי לבקר שוב בדירה עם בת משפחה, הודיע לה כי הוא לא יוכל להגיע, ולכן יגיע מישהו אחר במקומו. התובע הוא זה הגיע במקומו. היא פגשה בתובע פעם נוספת, בעת שסיכמה את העסקה עם הנתבעת. העדה ציינה בעדותה, כי לפגישה שנועדה לניהול המשא ומתן עם הנתבעת, שהתקיימה במשרד התובע, הגיעה היא עצמה לפני הנתבעת, שהגיעה באיחור. בתום הפגישה עזבו שתיהן את המשרד ביחד. יהב רוזן, אחותה של הנתבעת, מסרה בעדותה, כי בחודש מאי 2009 פגשה את קובי, אותו הכירה עוד קודם על רקע ניסיונו למכור את דירתה. באותה תקופה עבד קובי כמתווך במשרד התיווך גולנדהאוז. קובי ציין בפניה, כי עזב את חברת התיווך בה עבד, כי הוא עובד כמתווך עצמאי, וכי הוא זקוק לדירות לשיווק. העדה הציעה לו לשווק את הדירה של הנתבעת, שהיתה מצויה בהליך גירושין ורצתה למכור את הדירה. קובי השיב, כי ישמח לשווק את הדירה, וסוכם ביניהם, כי הנתבעת לא תצטרך לשלם דמי תיווך, וכי הוא רשאי לגבות מהקונה העתידי דמי תיווך בכל שיעור שירצה. העדה מסרה, כי לא היה ידוע לה על קשר בין קובי לבין התובע, אותו לא פגשה. העדים שעדויותיהם פורטו לעיל הוזמנו על ידי הצדדים לישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק. לאחר שמיעת עדויותיהם, והואיל וסברתי כי עדותו של קובי הינה רלבנטית וחשובה, שאלתי את התובע האם הוא מעוניין להזמינו לעדות מטעמו. התובע השיב בחיוב, ועל כן קבעתי ישיבת הוכחות נוספת, ואפשרתי לצדדים להזמין עדים נוספים. לישיבת ההוכחות הנוספת הוזמן קובי לעדות מטעם התובע, ודודי מור, בעלה לשעבר של הנתבעת, הוזמן לעדות מטעמה. קובי מזרחי, אשר עובד כיום במשרד התיווך של התובע, מסר בעדותו, כי בתקופה הרלבנטית החל את עבודתו כסוכן עצמאי במשרד התיווך של התובע והיה בתקופת הכשרה, במהלכה לא עסק כלל בתיווך דירות, אלא התלווה לסוכנים אחרים ולמד את נהלי העבודה במשרד. לדבריו, באותה תקופה לא עסק אף בתיווך באופן עצמאי. באשר למעורבותו במכירת הדירה מסר, כי הוא נכנס לראשונה לתמונה לאחר שהנתבעת והקונה היו כבר במהלך המשא ומתן לרכישת הדירה, בתיווכו של התובע. לאחר פגישה שנערכה בדירה עם הקונה, שבה נכחו הוא והתובע, פנתה אליו יהב, במסגרת ההיכרות המוקדמת ביניהם, וביקשה לברר עימו באופן לא פורמלי, באיזה מצב נמצא המשא ומתן עם הקונה. העד עמד על כך כי הקשר עם יהב בקשר לעסקה הנדונה נוצר לאחר שכבר החל המשא ומתן עם הקונה. הפעם השניה בה היה מעורב באירועים נשוא התביעה היתה לאחר מכירת הדירה, עת ביקש ממנו התובע לפנות לנתבעת בענין תשלום דמי התיווך על סמך היכרותו עם אחותה. לפיכך, נערכה פגישה בביתה של יהב, בה נכחו הוא, התובע, הנתבעת ויהב. הוא ניסה לפשר בין הצדדים בענין תשלום דמי התיווך, אולם הדבר לא צלח. קובי שלל את טענת הקונה, כי היא פנתה אליו בקשר לדירה. לטענתו בתקופה שלפני מכירת הדירה לא פורסמה כלל מודעה למכירת הדירה באתר "יד 2", לא על ידיו ולא ידי משרד "רשף נכסים", הקונה לא היתה בקשר איתו, וגרסתה בענין זה אינה נכונה. קובי הכחיש גם את עדויותיהן של הנתבעת ושל יהב, כי הוא זה שפעל למכירת הדירה, וכי לא עדכן אותן שהוא עובד במשרד רשף נכסים. דודי מור, בעלה לשעבר של הנתבעת, מסר בעדותו, כי אינו מכיר את התובע. העד הכחיש את טענת התובע, כי הוא שוחח עימו בקשר לדירה מאז החתימה על הסכם התיווך בשנת 2004 ועד למכירתה. העד מסר, כי לא שוחח עם התובע או עם סוכנים מטעמו. ממצאים ומסקנות אין חולק כי הנתבעת חתמה על הסכם התיווך ביום 11.5.04, בו התחייבה לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור של 2% מסכומה הכולל של עסקת המכירה. בסופו של דבר נמכרה הדירה בחודש מאי 2009. במחלוקת בין הצדדים מעדיפה אני את גרסת הנתבעת ועדיה על פני גרסת התובע והעד מטעמו. גרסת הנתבעת, שהותירה בי רושם מהימן הואיל והיתה עקבית לאורך כל הדרך, נתמכת בגרסתה של הקונה, שהינה עדה אובייקטיבית, שאין לה קשר למי מן הצדדים ואין לה כל ענין אישי בתוצאות ההליך. עדות הקונה הינה העדות האובייקטיבית ביותר מבין כל העדויות שנשמעו, ואני מאמצת אותה במלואה. בהתאם אני קובעת, כי הקונה למדה על מכירת הדירה ממודעה שפורסמה ב"יד 2", בה פורסמו פרטיו של קובי כאיש הקשר, וכי קובי היה זה שהראה לה את הדירה. בהסתמך על עדות הקונה אני דוחה גם את טענת התובע, כי לפגישה שנקבעה במשרדו הגיעה הנתבעת לפני הקונה, ואז העלה בפניה את חובתה לשלם לו דמי תיווך. הקונה העידה, כי היא זו אשר הגיעה ראשונה לפגישה, והנתבעת הגיעה אחריה. הואיל ועדות הקונה תומכת בגרסת הנתבעת בנושא זה, אני מאמצת גרסה זו. אני דוחה אף את טענת התובע, כי החל משנת 2004 ועד למכירת הדירה שוחח עם בעלה של הנתבעת בענין הדירה. מעדיפה אני את גרסתו של דודי מור, אשר הינו בעלה לשעבר של הנתבעת, ולא מצאתי, כי יש סיבה להטיל ספק במהימנות עדותו, על פני גרסת התובע. אזכיר גם את השינוי בגרסתו של התובע עצמו בענין זה, שבחקירתו הראשית מסר כי שוחח עם הנתבעת עצמה, ואילו בחקירתו הנגדית טען, כי לא שוחח עם הנתבעת אלא עם בעלה. באשר לעדותו של קובי, הרי שמוצאת אני כי עדות זו הינה בלתי מהימנה לחלוטין, וכי הדברים שמסר קובי אינם נאמנים לאמת. לא זו בלבד שעדותו של קובי עמדה בניגוד לעדויותיהן של הנתבעת, של הקונה ושל יהב, אלא בפרטים מסוימים סתרה עדותו של קובי אפילו את עדותו של התובע עצמו, למשל בנוגע לפרסום המודעה ב"יד 2", אשר קובי טען כי לא פורסמה, בעוד שהתובע עצמו טען בכתב התביעה, כי הקונה פנתה למשרדו בעקבות מודעה שראתה בעיתון. יתירה מכך: בעוד שקובי טען, כי התובע הוא זה שהראה לקונה את הדירה, וכי הקונה יצרה קשר עם התובע, הרי שאפילו התובע עצמו לא העלה טענה זו בשום שלב: בכתב התביעה טען, כאמור, התובע, כי הקונה פנתה למשרדו, ובעדותו מסר על מעורבותו בשלב המשא ומתן בפגישה שהתקיימה במשרדו. כאמור, קובי לא הוזמן לישיבת ההוכחות הראשונה. התובע ביקש לזמנו רק בתום אותה ישיבה, בעקבות פנייתי אליו בענין זה. כבר מראשית עדותו של קובי ניכר בו, כי נקלע למצב לא נעים מבחינתו, וכי לא רצה להעיד. הוא פתח עדותו במילים: "הסיבה שאני כאן היא שבעצם הכניסו אותי לתוך התמונה, כאשר אין לי פה שום צד" (עמ' 7 שו' 11). בסופו של דבר, משנאלץ למסור גרסה ברורה, אחז בגרסתו של התובע, מעסיקו. אוסיף, כי לתובע היתה אפשרות להפריך בנקל את גרסת הקונה ולהצביע על אמיתות גרסתו של קובי, וזאת באמצעות הגשת הסכם התיווך שנחתם עם הקונה. ואולם חרף העובדה כי התובע הגיש לבית המשפט מסמכים רבים, שחלק ניכר מהם כלל אינו רלבנטי, הרי שבחר שלא להגיש לבית המשפט ראיה זו. אי הגשת הראיה פועלת לרעתו של התובע, ויוצרת הנחה, כי אילו היתה מוגשת, היתה מפריכה את גרסתו של קובי, שכן היתה מצביעה על כך שהסכם התיווך עם קונה נחתם על ידי קובי ולא על ידי התובע. נוכח דחית גרסתו של קובי הנני מאמצת את דבריהן של יהב ושל הנתבעת, וקובעת כי סוכם עם קובי כי יפעל למכירת הדירה, ובדמי התיווך ישא רק הקונה, והנתבעת לא תהא חייבת לשלם דמי תיווך כלשהם. כמו כן הנני קובעת, כי באותו שלב לא היה ידוע לנתבעת ולאחותה, כי קובי קשור לתובע ולמשרדו, שכן קובי לא מסר להן זאת. דיון השאלה הנשאלת במקרה זה הינה, האם היה הסכם התיווך משנת 2004 בתוקף במועד מכירת הדירה בשנת 2009. סבורה אני, כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית. משדחיתי את גרסת התובע, כי עמד בקשר במהלך השנים עם בעלה של הנתבעת, ומשמצאתי, כי הנתבעת אכן זנחה את כוונתה למכור את הדירה, ואף ערכה בה שיפוץ משמעותי, ורק בעקבות גירושיה החליטה שוב למכור את הדירה, והואיל ואין חולק, כי במהלך שנים אלה לא הביא התובע לנתבעת כל קונה פוטנציאלי, הרי שנסיבות אלה מצביעות כך ששני הצדדים, במעשיהם, זנחו את הסכם התיווך משנת 2004. ואולם אף אם אניח, כי הסכם התיווך משנת 2004 לא פקע למרות שינוי הנסיבות בקרב שני הצדדים, הרי שההסכם בין הנתבעת לבין קובי משנת 2009, כי קובי ישווק את הדירה, וכי אם ימצא קונה ישלם רק הוא, ולא הנתבעת, דמי תיווך, ביטל את הסכם התיווך משנת 2004. קובי, שבאותה תקופה עבד במשרדו של התובע, שימש כשלוחו. בהתאם לסעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 מחייבת פעולת השלוח את השולח. הדברים נכונים גם מקום בו מדובר בשליחות נסתרת (ראה: סעיף 7 לחוק). מכאן שההסכם בין קובי לבין הנתבעת, לפיו לא תשלם הנתבעת דמי תיווך, שהינו מאוחר להסכם התיווך משנת 2004, מחייב גם את התובע, שולחו של קובי. בנסיבות אלה, בין בשל זניחת הסכם התיווך ובין בשל שינויו בהסכם המאוחר שנכרת בין קובי לבין הנתבעת, הרי שבמועד מכירת הדירה לא היה עוד הסכם התיווך משנת 2004 בתוקף, ועל כן אין התובע זכאי לדמי תיווך על פיו. לפיכך הנני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסכום של 600 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. חוזההסכם תיווךתיווך