להלן פסק דין בנושא תקלות במאזדה 6: 1. עניינה של התביעה שלפניי בטיפול מכני ברכב מסוג מאזדה 6 (להלן: "הרכב"), אשר רכשה התובעת מהנתבעת בשנת 2003. 2. לטענת הנתבעת, בתאריך ה- 24.2.2010, בעת שנהגה ברכב, ארעה תקלה. הרכב נגרר אל מוסך הנתבעת. התובעת ביקשה ממוסך הנתבעת לבצע "טיפול מקיף" וכן לטפל בתקלה. 3. לאחר שהחלו עובדי הנתבעת לבדוק את מהות התקלה, התברר שמדובר בתקלה משמעותית במערכת החשמל ברכב לרבות מחשבי הרכב. משכך, ניתנה הצעה לתיקון התקלה בעלות של 30,000 ₪. לאחר דין ודברים, הפחיתה הנתבעת את מחיר התיקון לסך 7,400 ₪, שכולל גם את התמורה בגין הטיפול התקופתי. 4. לאחר שהרכב תוקן ושוחרר מהמוסך נתגלתה תקלה אחרת, במזגן הרכב. הרכב הוחזר למוסך ובוצע חיבור מחודש של המזגן בחוט חשמלי. לתדהמת התובעת, היא נדרשה לשלם בעבור תיקון זה, הגם שלטענתה מדובר בתקלה חוזרת עקב התיקון הקודם. רק לאחר דין ודברים מחלה הנתבעת על התשלום. התקלה במזגן חזרה על עצמה פעם נוספת. שוב נבדק הרכב במוסך הנתבעת, אז נמסר לתובעת, שהמזגן תקין, אולם יש צורך "לשפשף" את ציר ההגה על מנת למנוע רעשים שנוצרו בעת סיבוב ההגה. מוסך הנתבעת דרש בעבור הטיפול בציר ההגה סך 1,500 ₪. לנוכח העלות הגבוהה, ויתרה התובעת על התיקון, אולם אז נדרשה לשלם סך 500 ₪ בעבור הבדיקה. התובעת סירבה לשלם סכום זה, שכן לטענתה מדובר בתיקון שנכלל באחריות בגין התיקון הראשון. 5. על רקע מחלוקות אלה, מסר לה מנהל המוסך שהיא פטורה מתשלום, אולם התובעת התבקשה שלא להביא יותר את רכבה לתיקון במוסך. 6. מספר ימים לאחר מכן, כאשר נהגה התובעת ברכב, חשה ריח שריפה ועשן עלה מן הרכב. גם נורת המחשב ברכב הבהבה. משכך, גררה התובעת את הרכב אל מוסך הנתבעת, זאת בתאריך 14.7.2010. למחרת בבוקר, כאשר הגיע מר עובד אל מוסך הנתבעת, נמסר לו שהנתבעת אינה מעוניינת לטפל ברכב יותר. בנסיבות אלה, התובעת השאירה את רכבה במוסך הנתבעת. 7. לטענת התובעת, הרכב אינו כשיר לנסיעה, כתוצאה ממחדלי הנתבעת. התובעת זכאית לפיצוי בסך 200 ₪ בגין יום אובדן שימוש ברכב. בהתחשב בכך שמדובר בתקופה ארוכה, הועמד ראש נזק זה על סך 16,000 ₪. בנוסף, עתרה התובעת לפיצוי בגין "עוגמת נפש" בסך 8,000 ₪ וכן עתרה לפיצוי בגין אובדן עלות הביטוח המקיף לפי ארבעה חודשים בהם הרכב מושבת, בסך 852 ₪. סכום התביעה הועמד, איפוא, על סך 25,552 ₪. עוד עתרה התובעת "למתן צו לתיקון הרכב". 8. הנתבעת הדגישה שמדובר ברכב שנרכש לפני כ- 7 שנים וסיים את תקופת האחריות לפני כ- 4 שנים. הרכב הובא אל מוסך הנתבעת בעקבות תקלה שארעה בו, במהלכה נגרם נזק כבד למערכת החשמל ברכב. הצעת המחיר שניתנה התבססה על תיקון התקלה באמצעות חלפים חדשים ועמדה על סך 30,000 ₪. 9. לנוכח רצונה של הנתבעת לסייע ללקוח ותיק, שנמצא במצב קשה, פעלה הנתבעת והצליחה להשיג חלפים משומשים מרכב שעבר תאונה ואף העניקה לתובעת הנחה משמעותית ביותר על מחיר התיקון. בסופו של דבר, נדרשה התובעת לשלם סך 7,400 ₪ בלבד, בגין התיקון הראשון שכלל גם את הטיפול התקופתי וגם את תיקון תקלת החשמל ומחשבי הרכב. 10. לאחר שברכב התגלתה תקלה נוספת, שאינה קשורה למערכת החשמל הגיעה התובעת אל מוסך הנתבעת וחוללה מהומה. בנסיבות אלה, נתבקשה התובעת שלא להוסיף ולהביא את רכבה לטיפול במוסך. 11. למרות זאת, בתאריך 14.7.2010 הובל הרכב אל המוסך באמצעות גרר, לאחר שעת הסגירה במוסך. הרכב הושאר בפתח המוסך בצורה שמפריעה לפעילות המוסך. למחרת, הגיע מר עובד למוסך. מר עובד לא פנה אל מנהל שירות הלקוחות, אלא צעק על אחד מעובדי המוסך ועזב מבלי להשאיר מפתח של הרכב ומבלי שפתח כרטיס עבודה. בנסיבות אלה, לא היה בידי הנתבעת לעשות דבר לגבי הרכב. 12. עובדי הנתבעת ניסו ליצור קשר עם התובעת, אולם פניותיהם לא זכו למענה. גם מכתב שנשלח אל התובעת בתאריך 20.7.2010 - לא נענה. רק בעקבות מכתב ממשרד עורכי הדין של הנתבעת, נלקח הרכב בחזרה על ידי התובעת, בתאריך 21.9.2010, זאת בטרם נבדק על ידי הנתבעת. 13. הנתבעת אינה מתכחשת לאחריותה לתיקון הראשון, אלא שהתובעת לא אפשרה לנתבעת לבדוק את הרכב ועל כן דין התביעה להידחות. 14. בדיון שנערך לפניי העידו: התובעת, מר עובד, מר ליאור ברנד (מנהל שירות הלקוחות בנתבעת) ומר יוסי בן עזרא (מנהל המוסך המרכזי). דיון: 15. בעדותה לפניי חזרה התובעת על גרסתה, על פיה במהלך חודש פברואר 2010 היא הובילה את רכבה אל המוסך עקב תקלה חמורה. הרכב תוקן בתמורה לסך 7,400 ₪. לגרסתה, כאשר שבה אל המוסך עם תקלה חוזרת בחודש יולי 2010, מנהל המוסך בנתבעת סירב לקבל את הרכב לתיקון. בהקשר זה, העיד מר עובד, שכאשר הביא את הרכב למוסך הנתבעת, הוא נאלץ להמתין מספר שעות ואז: "לקחתי את הרגליים והלכתי" [פר' עמ' 11, ש' 2]. 16. התובעת הדגישה שמאז רכשה את הרכב, טיפלה תמיד במוסך המרכזי למרות המחירים הגבוהים שנדרשו ממנה. התובעת הדגישה שהמחלוקת עם הנתבעת הייתה על רקע תקלה חוזרת במזגן ולא על רקע הטיפול הראשון שבוצע במהלך חודש מרץ-אפריל 2010. מכל מקום, התובעת הכחישה שנציגי הנתבעת ניסו ליצור עמה קשר לאחר שהשאירה את הרכב במוסך בחודש יולי 2010. עוד הדגישה התובעת שהיא מסרבת לשלם בעבור בדיקה כלשהיא, שכן היא משוכנעת שמקור התקלה בתיקון הראשון [פר' עמ' 4 ש' 13-14; ש' 25-26]. 17. מר ברנד, מנהל השירות בנתבעת הדגיש בעדותו לפניי שהוא טיפל באופן אישי בתובעת, מתוך רצון טוב ונכונות לסייע לה. למרות זאת, מר עובד נטש את הרכב במוסך הנתבעת בחודש יולי "ושרף את כל הגשרים" [פר' עמ' 4, ש' 6]. מר ברנד הדגיש, שהנתבעת מוכנה לבדוק את הרכב וככל שיש תקלה כלשהיא שקשורה לטיפול הראשון, יבוצע תיקון חוזר, הגם שחלפו למעלה מ- 6 חודשים ממועד התיקון הראשון. 18. מר בן עזרא, מנהל המוסך של הנתבעת, הביע את רצונו לבצע כל תיקון שיידרש במסגרת האחריות, על הצד הטוב ביותר. עוד הדגיש מר בן עזרא, שהמחלוקת עם התובעת נולדה על רקע שתי פניות קודמות שלה אל מוסך הנתבעת לגבי תקלה ברדיו ובמזגן. תקלות אלה אינן קשורות בדרך כלשהיא לטיפול הראשון. התובעת לא הסכימה לקבל בעבור הבדיקות, ובסופו של דבר הנתבעת מחלה על תשלומים אלה. מר בן עזרא הדגיש שכאשר הגיע מר עובד אל המוסך בחודש יולי, לא נאמר לו שהרכב לא יתוקן, אלא שהוא נדרש לשלם מראש את עלות הבדיקה הראשונית, זאת לנוכח ניסיון העבר. 19. על רקע הרצון הטוב שהפגינו נציגי הנתבעת, ראיתי לנכון להציע לצדדים הסדר ביניים, במסגרתו תוביל התובעת את רכבה אל מוסך הנתבעת על מנת שתיערך בדיקה לרכב וככל שיתברר כי מדובר בתקלה חוזרת, תתקן הנתבעת את הרכב. אם תהיה מחלוקת אודות מהות התקלה, יהיה רשאי כל צד להגיש חוות דעת מטעמו. לצורך זאת נקבע דיון נוסף בתביעה דנן. 20. בפתח הדיון השני שנערך בתביעה, הודיעה התובעת, שאכן היא פעלה בהתאם להסדר הדיוני והרכב הובל אל מוסך הנתבעת. אז התברר, שהיה מחסור במים ברדיאטור של הרכב וזו מקור התקלה. על רקע זאת, טענה התובעת: "אני מאשימה אותם בזה שלא היה מים ברכב". [פר' עמ' 7, ש' 16] 21. אליבא מר עובד, גם אם מקור התקלה, בהיעדר מים ברדיאטור, עדיין: "מן הראוי שמוסך שמטפל ברכב, בודק מים, בנזין, הכל, ומוציא את האוטו תקין" [פר' עמ' 11 ש' 2-3]. התובעת אף ציינה שהוצע לה זיכוי בסך 2,000 ₪, בגין טיפולים, אולם היא איתנה בדעתה שהינה זכאית לפיצוי בגין היעדר השימוש ברכב ועוגמת הנפש. 22. הנתבעת עתרה לדחיית התביעה וחיוב התובעת בהוצאות. מר ברנד הדגיש שהרכב הגיע על גבי גרר ואז התברר שהתקלה החוזרת, כביכול, אינה אלא מחסור במים ברדיאטור. מערכת המים של הרכב נבדקה באמצעות מכשיר בקרה והתברר שמערכת המים והקירור של הרכב תקינה. גם מר בן עזרא העיד לפניי, שהוא היה מעורב באופן אישי בטיפול ברכב: "כל הבעיה הייתה שהיה חסר מים. היא טענה שראתה עשן עולה ממכסה המנוע. אז היא קשרה את זה לקצר החשמלי. הסתבר כיוון שהיה חסר מים היה לה קיטור מהרדיאטור...". [פר' עמ' 10, ש' 8-11] 23. כעולה מעדותו של מר בן עזרא, הרכב נשטף במכונת שטיפה, נערכו בו כל הבדיקות והרכב נמצא תקין. גם התובעת אישרה שהרכב היה במצב נסיעה. 24. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת העדויות שנשמעו לפניי, אני סבור שדין התביעה להידחות. 25. ראשית, לאחר שהתובעת הובילה את הרכב אל מוסך הנתבעת, בעקבות הדיון הראשון, התברר שאין כל תקלה ברכב, זולת מחסור במים ברדיאטור. תחום זה של בדיקת מים ברדיאטור מהווה טיפול שגרתי באחריותו של הנהג או בעל הרכב. לא ניתן לייחס לנתבעת אחריות כלשהיא לגבי מחסור במים ברדיאטור. בייחוד נכון הדבר ביחס לתיקון שבוצע במהלך חודש מרץ-אפריל, כאשר התקלה נתגלתה באמצע חודש יולי. 26. לא זו אף זו. כעולה מעדותו של מר עובד בעצמו, הנתבעת לא סירבה לבדוק את הרכב בחודש יולי 2010. לאמיתו של דבר, מר עובד התבקש להמתין בתור עד שהרכב ייבדק, אולם הוא חש שמזלזלים בו ולכן נטש את הרכב במוסך, מבלי להותיר הנחיות לביצוע. 27. בהקשר זה אני מוכן להניח לזכותה של התובעת, שהבדיקה של הרכב בחודש יולי 2010 הותנתה בתשלום מראש של דמי הבדיקה. יחד עם זאת, אין מדובר בדרישה בלתי סבירה או בדרישה שיש בה חוסר תום לב מצד הנתבעת. התובעת, בביקורים נוספים שלה במוסך, סירבה לשלם את עלויות הבדיקה, למרות שלכאורה מדובר בתקלות שאינן קשורות לתיקון הראשון. בנסיבות אלה, הייתה זכאית הנתבעת להתנות את הטיפול בחודש יולי בתשלום מראש של דמי הבדיקה. 28. ראוי לציין, התרשמתי שנציגי הנתבעת פעלו בהגינות ועשו רבות על מנת להפחית את עלויות התיקון של הרכב. בסופו של יום אף התברר, שטענתה העקרונית של התובעת כי מקור התקלה של הרכב הוא בטיפול לקוי של הנתבעת, שגויה ואיננה נכונה. די בכך להביא לדחיית התביעה. 29. אפילו אם לא היו אלה פני הדברים, אני סבור שמהבחינה העקרונית התובעת לא הייתה רשאית לנטוש את רכבה בפתח מוסך הנתבעת ולעתור לקבלת פיצויים בגין השבתת הרכב. במקרה כזה, חלה חובה על הניזוק או על הנפגע לפעול תדיר להקטנת נזקיו. התובעת לא עשתה כן. בסופו של יום, התברר שלא הייתה תקלה ברכב ודי היה בהוספת מעט מים לרדיאטור של הרכב כדי להביאו למצב נסיעה. ממצא זה מדגיש עד כמה מקוממת התביעה דנן. 30. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות. 31. סוף דבר - התביעה נדחית. היה ראוי להשית על התובעת הוצאות הולמות בהתחשב בשני הדיונים שנערכו. יחד עם זאת, בהתחשב בנסיבותיה האישיות של התובעת, אני מחייב אותה בהוצאות לזכות הנתבעת על הצד הנמוך, בסך 800 ₪. ההוצאות ישולמו לא יאוחר מיום 10.4.2011. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. תקלות ברכב