להלן פסק דין בנושא ביטול החלטת שחרור משירות צבאי: פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. העתירה מבקשת לבטל את החלטת המשיבים לפטר את העותר משירות קבע, בנימוק כי פיטוריו נעשו על רקע מגבלותיו הרפואיות, בחוסר תום לב ומתוך שרירות. כן נתבקש צו ביניים. רקע ב. העותר התגייס לצה"ל ביום 10.10.96, ושירת בחובה עד ליום 21.9.99. ביום 30.01.00 החל העותר את שירות הקבע, לאחר תקופה קצרה בשירות מילואים ובשירות מילואים בתנאי קבע. בהיותו בשירות חובה רכש העותר הכשרה כטבח, והמשיך בכך בשירות הקבע. ביום 31.7.01 הועלה לדרגת רב סמל. בשנת 2005 נפצע העותר במהלך אירוע שאינו קשור לשירות, ובעקבות פציעתו שונה הפרופיל הרפואי שלו תחילה ל- 64, ולבסוף ל- 45 באופן קבוע. עקב מגבלותיו הרפואיות ובהמלצת רופא תעסוקתי, צומצם מספר שעות עבודתו ל- 6 שעות ביום. העתירה ג. לטענת העותר, שוחרר משירות קבע משיקולים שאינם ענייניים, והופלה לרעה בשל מגבלותיו הפיזיות. לטענתו, הליך שחרורו נגוע, כאמור, בשרירותיות, בחוסר תום לב ובחוסר סבירות; נטען, כי ההחלטה לפטרו מנוגדת לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, ולהבטחות מפקדיו כי ימשיך בשירות חרף מגבלותיו הפיזיות. ד. כן נטען, כי הליך שחרורו של העותר נעשה בניגוד לקבוע בפקודות הצבא ועל ידי גורמים שאינם מוסמכים. לטענתו, פוטר ללא סמכות, שכן פיטוריו נעשו שלא על ידי הגורם המוסמך בהוראת פיקוד עליון 3.0508 - נוהל לשחרור משרת קבע (להלן הפ"ע 3.0508), ואף הגורם המודיע לא היה מוסמך ליתן לו את ההודעה על פיטוריו. הוסף, בהקשר זה, כי נשללה ממנו זכות הטיעון, והשימוע שנערך בפני ראש אגף כוח אדם ומשאבי אנוש היה למראית עין. בהקשר זה צוין, כי העותר הוא מפרנס יחיד. ה. נטען, כי אין בפי המשיבים הסבר לפער בין הדירוג החילי הנמוך לבין חוות הדעת התקופתיות, בגדרן ניתנה לעותר הערכה גבוהה על ידי מפקדיו, המכירים אותו באופן אישי. כך גם פקודות מטכ"ל (32.0101; 32.0101) שעניינן חוות דעת תקופתיות ובהן מושם הדגש על היכרות אישית של המפקדים עם החייל, נשוא חוות הדעת. כן צוין, כי לאורך הדרך כולה נאמר לו שהסיבה לשחרורו היא מצבו הבריאותי, וכלל לא נטען לתפקוד לקוי. הודגש, כי בשנת 2005 דורג העותר על-ידי מפקדיו כ"בולט לחיוב", ועל פי הפ"ע 3.0508, לא ניתן היה לפטרו. עוד נטען, כי בצה"ל דרושים משרתי קבע במקצועו; הא ראיה, באתר הצה"לי מפורסמות מודעות "דרושים" לטבחים / מנהלי מטבחים. תגובת המשיבים ו. לטענת המשיבים, ההחלטה לשחרר את העותר מן השירות התקבלה על פי פקודות הצבא, לאחר שהשלים את תקופת השירות המירבית ב"קבע ראשוני" - כפי שיוסבר להלן - ולא נמצא לו תפקיד ב"קבע מובהק". זאת, בין היתר, נוכח המחסור החמור בתקני קבע מובהק בחיל הלוגיסטיקה, ונתוניו הנמוכים לאורך כל שנות שירותו. נטען, כי בהחלטה לשחרר את העותר לא נפלו פגמים מהותיים או פרוצדורליים, וכי היא סבירה ומידתית. ז. כעולה מתגובת המשיבים, אוכלוסיית הקבע בצה"ל מתחלקת לשני סוגים- "קבע ראשוני" ו"קבע מובהק". לעניין נגדים, המונח "קבע ראשוני" מתייחס לכל התפקידים המתוקננים עד לדרגת רס"ל, לכל היותר. תפקידים בתקן רס"ר ומעלה נחשבים לתקני "קבע מובהק". צוין, כי על פי מדיניות צה"ל, שנות השירות המירבי ב"קבע ראשוני" עומדות על שבע. בהתאם לכך, ככלל, משרת קבע אשר שירת שבע שנים ב"קבע ראשוני" ולא נמצא לו תפקיד ב"קבע מובהק", ישוחרר. וכך קובע סעיף 4 ג להפ"ע 3.0508 : "עילות השחרור משירות הקבע על פי הוראה זו הן כמפורט להלן:... (ג) משרת הקבע השלים שבע שנים או יותר של שירות בקבע ראשוני, ולא נמצא לו תפקיד בקבע מובהק. ואולם, משרת הקבע כאמור לא ישוחרר בעילה זו אם באחת או יותר משנות השירות השישית ואילך נמנה עם 30% ממשרתי הקבע הראשוני הבולטים, על פי קביעת הגורם המוסמך." הוסף, כי ההחלטה להגביל את משך השירות ב"קבע ראשוני" היא החלטה ארגונית, אשר נועדה לשמור על מבנה מאוזן של שירות הקבע בצה"ל. צוין, כי הרציונל העומד בבסיס הקביעה הנוגעת למשך השירות המירבי בקבע ראשוני, הוא כפול. ראשית, משך השירות ב"קבע ראשוני" נקבע, באופן שיאפשר למערכת הצבאית שהות מספקת לבחינת התאמתו של משרת הקבע לשירות ארוך טווח בצה"ל. שנית, מגבלת משך השירות ב"קבע ראשוני" נועדה להגן על משרת הקבע שלא נמצא מתאים לקידום ל"קבע מובהק", כך שאם ישתחרר מן השירות משלא נמצא לו תפקיד, יוכל להשתלב בקלות יחסית בשוק העבודה האזרחי. הודגש, כי חלוף הזמן עשוי להוות עילה ארגונית לשחרור משרת קבע שלאורך תרופת השירות לא הצליח להתקדם לתפקידים בקבע מובהק, וכי הנטל להראות כי היה מקום לקדם את משרת הקבע אף שחלפה תקופת השירות המירבית שנקבעה לשירות בקבע ראשוני, מוטל על החייל. צוין, ביחס לטענת העותר בדבר תפקידים פנויים, כי אכן, ישנם תפקידים פנויים לאיוש בקבע ראשוני, אולם העותר השלים את תקופת השירות המירבית בשלב הקבע הראשוני. ח. לא ניתן צו ביניים. לאחר שקוים דיון בעתירה ניתנה החלטה, ביום 22.4.09, כי המשיבים יגישו תשובה בה ישלימו את תשובתם, ויתמכו טענותיהם בתצהיר. לאחר קבלת התשובה ותגובת העותר התבקשו המשיבים, בהחלטה מיום 5.7.09, להתייחס בין היתר, למקור ההבדל בין הערכות המפקדים כפי שנמסרו לעותר לבין הדירוג החילי ואופן קביעתו. תגובתם המשלימה של המשיבים ניתנה ב- 19.8.09, ואחרי כן ביקש העותר להגיב (28.8.09). דיון על הפורום השיפוטי ט. אפתח ואחזור על שנאמר מספר פעמים בעבר בתיקים כגון דא. דעתו של בית משפט זה אינה יכולה להיות נוחה מכך, שתיק מסוג זה נדון כאן ולא בבית הדין לעבודה או בבית המשפט לעניינים מינהליים. הטעם העיקרי הוא היעדר יכולת אמיתית להידרש פרטנית לראיות, דבר שאינו תורם כדבעי לעשיית הצדק במקרים מסוימים ובודאי למראית פניו (ראו בג"צ 6651/05 רס"ן אהרון (רוני) שפירא נ' ראש אגף כוח אדם במטה הכללי (לא פורסם) (להלן עניין שפירא); בג"צ 1524/06 סמ"ר פלונית נ' מפכ"ל המשטרה (לא פורסם) (להלן עניין פלונית)). הנושא מצוי בפני הרכב מורחב בבג"צ 8470/07 מזוז נ' שר הבטחון, בגדרו הודיעה המדינה כי ביום 6.11.08 הופץ על ידי היועץ המשפטי למערכת הבטחון תזכיר חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (ועדות ערר בענייני שכר, זכויות נלוות לשכר וסיום שירות), התשס"ט-2008. הצעת החוק אמורה היתה להידון בועדת שרים לענייני חקיקה במחצית ספטמבר 2009, ולאחריה - כנמסר - ניתן יהא להניח את ההצעה על שולחן הכנסת. בעניינם של שוטרים וסוהרים, נערכה עבודת מטה, כנאמר, אולם בשל חילופי השר לבטחון פנים והמנכ"ל במשרד טרם הובאה הסוגיה בפני השר. על מיתחם ההתערבות י. לאחר עיון, ולאחר שניתנו התגובות המשלימות לרבות תצהיר המשיבים, הגענו לכלל מסקנה, כי עם שישנם סימני שאלה כפי שיפורט באשר למיתאם שבתוך חוות הדעת וההערכות הצבאיות, אין באלה כדי להצדיק, על פי הכללים הנוהגים, התערבות בהחלטת המשיבים או בדרכי קבלתה; הצטברות החומר במקרה הספציפי אינה מצביעה על עוול המצדיק קבלת העתירה. מרווח שיקול הדעת המסור למערכת הצבאית, לקבוע את התאמתו או אי התאמתו של אדם לשרת בשורותיה - הוא כידוע רחב, ומכאן גם הריסון בהתערבותו של בית משפט זה דרך כלל בכגון דא, אף כי סבורני שאין להירתע מהתערבות במקומות המתאימים (למדיניות השיפוטית ראו בג"צ 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); 671/04 גרין נ' מדינת ישראל (לא פורסם); עניין שפירא; עניין פלונית). התערבות תבוא, אם יימצא כי החלטה התקבלה בחריגה מסמכות, או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או שהיא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשם של דברים (בג"צ 651/86 מלכה נ' שר המשטרה, פ"ד מ(4) 645, 655-656 (השופט בייסקי); בג"צ 676/82 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' ראש המטה הכללי, פ"ד לז(4) 105, 112 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). דומה, כי המקרה שלפנינו אינו בא בקהלם של אלה. זאת, אף כי יש מקום לבדיקה עצמית של המערכת גם באשר לעצם מערך ההערכות הפנימיות והפער ביניהן שאנו נתקלים בו מדי פעם, וזאת בנפרד משאלת הפורום השיפוטי. על מסלולי ההערכה והדירוג לנגדים י"א. כאמור, טוענים המשיבים כי העותר שוחרר, בין היתר, נוכח נתוניו הנמוכים. המשיבים הבחינו בתשובתם בין שני מסלולים עיקריים לדירוג משרתי קבע - חוות דעת מפקד ודירוג חילי: חוות דעת מפקד ניתנת על ידי מפקדו הישיר של משרת הקבע, ביחס לתפקודו, שביעות הרצון ממנו, הצלחתו בתפקיד ועוד פרמטרים כאלה ואחרים. צוין, כי החיסרון העיקרי בחוות דעת המפקד הוא היעדר אנונימיות, אשר עלול להוביל להטיות שונות, כגון הקלה בהערכה, אי מתן ביטוי לשונות בין מוערכים, ושונות גבוהה בין מעריכים שונים. הדירוג החילי נקבע על ידי קצין החיל הראשי של משרת הקבע, ולפיו מדורג משרת הקבע ביחס לכלל משרתי הקבע בחיל במקצועו ובדרגתו. צוין, כי פעמים קיים שוני בין הכפיפות הפיקודית של משרת הקבע לבין כפיפותו המקצועית, באשר מפקדו הישיר של משרת הקבע אינו בהכרח הגורם המנחה אותו מקצועית; הדירוג החילי משקף את הפן המקצועי בתפקודו של משרת הקבע, בהתאם להנחיות המקצועיות של החיל אליו כפוף משרת הקבע, וביחס למשרתי קבע העוסקים במקצוע זהה או דומה ביחידות השונות. צוין, כי טרם עריכת הדירוג נפרשים בפני קצין החיל הראשי נתוניהם של כלל משרתי הקבע במקצוע ובדרגה מסויימים, ובין היתר, חוות דעת תקופתיות הניתנות על ידי מפקדיהם הישירים ומידת עמידתם במשימות מקצועיות. הודגש, כי אף שבדרך כלל ישנה התאמה בין הדירוג החילי לחוות הדעת התקופתית, אין מניעה כי הדירוג החילי יהיה נמוך מהערכות המפקד הישיר, נוכח גודלה של קבוצת הבולטים לחיוב ומגבלת היחסיות; אחוז הבולטים לחיוב אינו יכול על פי המתוה לעלות - כאמור - על 30%, ועל כן אף אם יימצאו מספרים גדולים יותר של בולטים לחיוב לפי הנתונים, ידורגו רק 30%. על העותר וקורותיו י"ב. בענייננו, נמסר כי הדירוג החילי של העותר היה נמוך, והוא לא התבלט לחיוב בהשוואה לעמיתיו למקצוע הצבאי ולדרגה. בשנת 2002 דורג העותר בדירוג חילי ג', ברמה נמוכה ביחס לכלל משרתי הקבע במקצועו ובדרגתו (סולם הדירוג הוא כדלקמן: 10%- בעשירון התחתון, 15% - דירוג ג', 40% - דירוג ב', 23% - דירוג א', 12% - עשירון עליון). נוכח דירוג זה, זומן העותר כבר ביום 4.6.03 לועדה בראשות סגן קצין לוגיסטיקה ראשי אשר הבהירה לעותר כי הוא מועמד לשחרור מן השירות, נוכח נתוניו הנמוכים. גם בשנת 2003 דורג העותר בדירוג חילי ג', ובעקבותיו זומן העותר, ביום 4.3.04, לועדה נוספת בראשות סגן קצין הלוגיסטיקה הראשי. בסיכום הראיון צוין, כי "סגן הקל"ר הסביר לו (לעותר- א"ר) כי עליו לעשות כל שביכולתו על מנת לשפר את תפקודו"(מש/ 2). נוכח המלצות מפקדיו של העותר ניתנה לו הזדמנות לשיפור, ואכן ב- 2004 דורג בדירוג הגבוה, ל- 2005 לא מצאנו חוות דעת (אף כי מפקד האוגדה העניק לו תעודת הצטיינות ב- 4.10.05), וחוות הדעת ל- 2006 ו- 2007 לא היו טובות. לא חל איפוא שיפור יציב של ממש בתפקודו של העותר. י"ג. ביום 9.2.06 נערך לעותר ראיון בפני קצין הלוגיסטיקה הפיקודי של פיקוד מרכז, בו נאמר לו כי לא יוכל להמשיך לשרת ביחידה בה שירת עד כה, בהיותה יחידה מבצעית מורכבת. הובהר לעותר כי אם לא יימצא לו תפקיד חלופי, יעמדו בפניו שתי אפשרויות: האחת, לפנות להליך של פרישה מחמת נכות, אם ייקבע לו פרופיל 21, והשניה, שחרור מצה"ל על פי "נוהל גילאי ביניים". י"ד. ביום 1.5.06 רואיין העותר על ידי קצין הלוגיסטיקה של האוגדה, אשר חזר על שתי האפשרויות לסיום שירותו של העותר. ביום 9.7.06 רואיין העותר על ידי קצין הלוגיסטיקה בחטיבה, אשר הודה לו על שירותו, והמליץ כי תאריך שחרורו ייקבע ליום 13.8.06. ט"ו. יוטעם: העותר לא נמצא מתאים להליך של פרישה מחמת נכות, הואיל ולא עמד בתנאים הקבועים בחוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות) (נוסח משולב), תשמ"ה-1985; הוא לא נמצא בלתי כשיר לשירות על ידי ועדה רפואית, כנדרש בסעיף 10(א)(ג) לחוק, ולא נקבעה לו דרגת נכות של 35% כאמור בסעיף 10(א)(2) לחוק. נוכח האמור, ומשלא נמצא לעותר תפקיד ב"קבע מובהק", הוחל בהליכי שחרורו, ביוזמת הצבא. ביום 28.11.06 נערך לעותר ראיון בפני ראש מחלקת ארגון וכוח אדם במפקדת קצין לוגיסטיקה ראשי, אשר מסר לו "כתב הודעה" (מש/ 6) על הכוונה לשחררו משירות הקבע, החתום על ידי קצין הלוגיסטיקה הראשי. העותר הביע כוונתו לטעון נגד ההחלטה לשחררו, ובהתאם להוראת סעיף 19 להפ"ע 3.0508 זומן לראיון בפני קצין הלוגיסטיקה הראשי ביום 21.12.06. בראיון טען העותר כי דירוגו החילי ניתן לו בשל מצבו הרפואי. בסיכום הראיון נכתב כי "אומנם צוין כי יכולותיו המקצועיות גבוהות וכך גם יחסי האנוש, אולם הפוטנציאל הניהולי, המוטיבציה והמחוייבות וכן ההצלחה בתפקיד דורגו נמוך וזה הבסיס להחלטה לשחרורו ולא בגין מצבו הבריאותי" (מש/8). ט"ז. העותר עירער, ביום 1.1.07, בפני ראש אגף משאבי אנוש בצה"ל על החלטת קצין הלוגיסטיקה הראשי להמשיך בהליכי שחרורו. צוין, כי העותר משוכנע שיוכל לתפקד, ובהדרגה לחזור לתפקוד רגיל ביחידה עורפית. עוד הליכי השחרור מתנהלים פנו מפקדיו הישירים של העותר לגורמי חיל הלוגיסטיקה בפיקוד המרכז, והבהירו כי תמיכתם בשחרורו של העותר נבעה מן ההבנה שהעותר ישוחרר בדרך של פרישה לגמלאות מן השירות מחמת נכות. ביום 26.3.07 פנה ראש מדור פסיכיאטריה לראש מדור פרט במינהל הנגדים במחלקת הסגל, וציין כי לאחר שבדק את העותר מצא כי אינו מתאים לפרישה רפואית, והוא כשיר לשירות. עמדת מפקדיו של העותר, הערכותיו והישגיו הועברו אל מינהל הנגדים, שם הוחלט כי נוכח ההבנה המוטעית של מפקדיו הישירים באשר לסיבה לשחרור, שהוצגה כרפואית שעה שאין העותר מתאים לפרישה רפואית, יש מקום לבטל את הליכי השחרור בעניינו (מכתב רמ"ד פרט מ- 7.5.07). י"ז. משניתנה לעותר הזדמנות נוספת היה מקום לקוות כי ישפר את דירוגו, ושיימצא לכך ביטוי בהערכות שניתנו לו. ברם, חוות הדעת בעניינו הצביעו אחרת: בחוות דעת תקופתיות שניתנו בעניינו, ביחס לקטגוריית "הצלחה", היה ציונו גם בשנת 2007, בהמשך לשנת 2006 שאליה נדרשנו מעלה, בינוני (נע בין 4-3) ובקטגוריות "פוטנציאל קידום" ו"פוטנציאל קבע ארוך טווח" היה ציונו אפס (שמשמעו בלתי רלבנטי). אשר לדירוג החילי - הן בשנת 2006 הן בשנת 2007 דורג העותר כ"טעון שיפור" כאשר סולם הדירוג הוא 20% - טעון שיפור, 65% - נורמה, ו- 15% - בולט לחיוב. אכן, ממכתבי ההמלצה שצורפו, הביעו מפקדיו של העותר הערכה כלפיו ושביעות רצון. כך למשל גמלאי צה"ל שהיה מפקדו לפני 2003 ששיבח את תפקודו באותה עת, רמ"ח הגנה וכשירות כותב בהמלצתו ביחס לעותר מיום 6.5.09, המתיחסת לתקופת השנים 2007-2006, כי הוא "נגד איכותי ומקצועי שיודע היטב את תחום מקצועו", והוא "מסור, עם לב ונשמה". כך גם בהמלצת רס"ן ראש תחום ניהול ידע, מחלקת אמל"ח, באגף התקשוב שבפיקודו שירת העותר בעבר, צוין, בין היתר, כי "שמואל הוא חייל ממושמע, ראוי וערכי", וזאת לגבי השנים 2000-1999 ו- 2004-2003. אף בסיכום ראיון, בגדרו נדון בהמשך שירותו של העותר צוין כי מדובר בנגד טוב, מסור ומקצועי; ראו מש/4 ראיון בפני קצין לוגיסטיקה אוגדתי מיום 1.5.06, שהוזכר מעלה לעניין השחרור, וכן מש/5 - ראיון בפני קצין הלוגיסטיקה החטיבתי מיום 9.7.06 - אך בשני ראיונות אלה, נאמר חרף זאת כי יש לשחררו, שם אמנם במסגרת גילאי הביניים לאור מגבלותיו הרפואיות, דבר שכמתואר בוטל. עם זאת, עיון בחוות הדעת התקופתיות הפורמליות מלמד כי אין פער גדול במיוחד בינן לבין הדירוג החילי של העותר. בחוות הדעת התקופתיות שניתנו לעותר נעים ציוניו בין טובים לבינוניים, ובפרמטרים מסויימים כלל לא דורג על ידי מפקדיו (למשל, לא דורג לשנים 2006 ו- 2007 בקטגוריה "בשל לקידום"). כאמור, בסעיף 4ג להפ"ע 3.0508 נקבע כחריג כי משרת הקבע לא ישוחרר בעילות המנויות שם, אם באחת או יותר משנות השירות השישית ואילך נמנה על 30% מן הבולטים במשרתי הקבע הראשוני, על פי קביעת הגורם המוסמך. נטען, כאמור, כי העותר דורג בשנת 2005 - השנה השישית לשירותו- בדירוג חילי א' ועל כן אין לפטרו. אכן העותר דורג ביחס ל-2004 בדירוג חילי א' (ההערכה עצמה נעשתה בראשית 2005), אולם היתה זו השנה החמישית לשרותו (מש/ 13-12), ועל כן לא נכלל בגדרי החריג. ט"ז. הנה, חלפו השנים ובסופו של יום לא השתפר תפקודו של העותר במידה ניכרת. העותר הגיע לשנתו התשיעית בשירות קבע, ועדיין לא נמצא לו תקן קבע מובהק (והוא לא קודם בדרגה לרס"ר לאורך השנים). משתמו מעל שבע שנים לעותר בקבע ראשוני ולא נמצא לו תפקיד בקבע מובהק, השחרור מן השירות מצוי בגדרי המדיניות הנוהגת. צוין כי על פי מדיניות זו, אישור לשרת בשנה השמינית והתשיעית ניתן במקרים חריגים בלבד. בהקשר זה הסבירו המשיבים, כי בחיל הלוגיסטיקה משרתים כיום 187 נגדים בדרגתו של העותר הממתינים לקידום, מתוכם 88 בעלי ותק של 9-6 שנים בקבע ראשוני - אולם לא ניתן למצוא לכולם תקנים של קבע מובהק. חיל הלוגיסטיקה נאלץ איפוא לשחרר בשנת 2008 שבעה נגדים נוספים, אשר השלימו את תקופת השירות המירבית בקבע ראשוני. י"ז. ואכן, ב- 2008 החלו הגורמים המוסמכים פעם נוספת בהליכים לשחרורו של העותר מצה"ל, ונזכור כי ראשית המהלכים בעניין השחרור מן השירות עוד ביוני 2003 (!) כשנתיים לפני פציעתו מחוץ לשירות. ביום 26.10.08 נערך לעותר ראיון בפני ראש מחלקת תכנון וארגון משאבי אנוש במפקדת קצין לוגיסטיקה ראשי, ובמהלכו נמסר לו כתב הודעה על כוונה לשחררו, חתום על ידי קצין הלוגיסטיקה הראשי. הובהר לעותר כי העילות לשחרורו הן העדר אופק קידום, וחוסר מיצוי לקבע מובהק. לא נזכר הנושא הרפואי. בעקבות זאת הגיש העותר ערעור על ההחלטה, ולבקשתו זומן לטעון טענותיו בפני קצין הלוגיסטיקה הראשי ביום 13.11.08. קצין הלוגיסטיקה הראשי לא מצא לנכון לשנות מכוונתו לשחרר את העותר. ביום 15.1.09 עירער העותר לראש אגף כוח אדם ומשאבי אנוש; ראש האגף החליט ביום 25.2.09 שלא לשנות מהחלטת קצין הלוגיסטיקה הראשי, והורה להמשיך בהליכי השחרור של העותר. נמסר, כאמור, כי בשנת 2008 הוחלט לשחרר שבעה נגדים נוספים כיוון שלא הצליחו להתקדם בסולם התפקידים עד לתפקיד בקבע מובהק. נתוניהם של נגדים אלה דומים לנתוניו של העותר, ולחלקם כנמסר אף נתוני איכות גבוהים בהרבה מאלה של העותר; בהשוואה לאוכלוסיית הנגדים במקצועו של העותר אשר קודמו לדרגת רס"ר, לא ניתן לומר כי לעותר הישגים גבוהים. י"ח. נראה, איפוא, כי ההחלטה על שחרורו של העותר התקבלה על רקע העובדה שלא נמצא בעבורו תפקיד ב"קבע מובהק", לאחר כ-9 שנות שירות קבע ובהתחשב בדירוגו החילי בשנים הרלבנטיות. יוער בהקשר זה כי ההבחנה בין המשרתים בצבא עקב מצבם הרפואי היא הבחנה רלבנטית, בנוגע לתפקידים מסוימים; כך גם הקביעה כי העותר אינו מתאים לשירות ביחידת שדה, המצריכה התמודדות עם נפח עבודה רב, מובנת נוכח מגבלותיו הרפואיות. י"ט. אף אין להלום את הטענה כי ההחלטה לשחרר את העותר לא התקבלה על ידי הגורם המוסמך. סעיף 1.ז להפ"ע 3.0508 קובע מיהו הגורם המוסמך להורות על שחרור משירות קבע. בסעיף זה נקבע כי ראש חטיבת כוח אדם הוא הגורם המוסמך לגבי חיילים ששיוכם החילי הוא חיל הלוגיסטיקה. בשנת 2008 נקבע בחוזר 24 של מפקדת הפיקוד העליון כי חיל הלוגיסטיקה וקצין הלוגיסטיקה הראשי יהיו כפופים לראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. ואכן, כפי שטוענים המשיבים, משהוכפף החיל לאגף, בסמכותו של ראש האגף לקבוע כי קצין החיל הראשי הוא הגורם המוסמך לצרכי הפ"ע 3.0508; ובהיות קצין הלוגיסטיקה הראשי הגורם המוסמך, בסמכותו לקבוע מי ישמש כגורם המודיע. כך עשה, וקבע כי רמ"ח תוא"ם ישמש כ"גורם המודיע". אשר לטענת העותר כי נפגעה זכותו לשימוע, דומה כי אין להלמה. לעותר ניתנו מספר הזדמנויות לשטוח את טענותיו, ועל כך יעידו גם סיכומי הראיונות אשר קוימו עמו (למשל ראו מש/ 13 - ראיון בפני רמ"ח תוא"ם מקל"ר מיום 26.10.08 ומש/ 16 - ראיון בפני קצין הלוגיסטיקה הראשי מיום 13.11.08). עוד על סוגי ההערכות ומקורותיהן כ. בסופו של יום, המסכת שפורטה מעלה -מזה - ביקורת על תפקוד העותר וכיוון של שחרור מאז 2003 ומכל מקום 2006, ומזה מתן סיכוי ואפשרות שלעתים עלו לדרגת חיוב, אך בתמונה כוללת בעייתית. סבורים אנו איפוא כי אין מקום להתערב בהכרעה שנפלה. כ"א. ועם זאת יש לומר מה על התמונה שנגלתה לגבי קבלת ההחלטות. לדברי המשיבים בתגובתם המשלימה מ- 19.8.09: "למפקד הישיר נקודת מבט אחת ומסוימת באשר למידת הצלחתו ולאופן תפקודו של משרת הקבע. הנה כי כן, המפקד הישיר איננו איש מקצוע ועל כן אין בידיו הכלים הדרושים לבחינת מקצועיותו של העותר. הוא איננו בקיא בהנחיות המקצועיות... ובנוסף, אין ברשותו הכלים הנדרשים על מנת לבחון את אופן תפקודו של משרת הקבע ביחס למכלול משרתי הקבע באותו המקצוע". ועוד, אומרים הם, שדברי מפקדו של העותר כי "על פי הבנתי הנגד כיום כשיר לעבודה מלאה ויכול להמשיך ולתרום ליחידה ולצה"ל כנַגָד מערכות מזון" מוכיחים כי המדובר בגישה אישית של המפקד ("על פי הבנתי") (אגב, למדנו מן הדברים הללו על מקצוע חדש זה - נַגָד מערכות מזון; ושמא החליף בעזרת השם את תפקיד הטבח משכבר, אף שאין כל דופי במונח טבח ואדרבה, והלא הצבא צועד על קיבתו, ולא רק הוא; אגב, הודעת "דרושים" באתר ההשמה הצה"לי כוללת מונח אחר, "נגד מטבח"). כ"ב. דברים אלה של המשיבים קשה להלמם כמות שהם. הם מציפים נושא שיש ליתן עליו את הדעת כשהמדובר במערכת הנשענת על הערכות. פקודות מטכ"ל 32.0101 ו- 32.0107, שכנראה לא עודכנו מכבר, עוסקות בחוות דעת של מפקדים ישירים. לא שמענו מה מקורו הנורמטיבי של הדירוג החילי, אף שיש בו על פניו היגיון רב, במבט כולל על החיל, אנשיו וצרכיו, ובהקשר מקצועי. אכן, ניתן לצאת מן ההנחה שמפקדים ישירים - כמו רבים מאתנו מן הסתם בעת מתן הערכות - משתדלים ככל הניתן שלא לפגוע במוערך שעמו עובדים, ועל כן יש לעתים בחוות הדעת חיוב רב יותר מאשר אולי "מגיע" אובייקטיבית; זאת - עם שבין השיטין יכול הקורא המנוסה להבחין בניואנסים ולהסיק את מסקנותיו. אך אין סיבה להטיל דופי בהמלצות שניתנו לעותר על-ידי מפקדיו; אין בכך כדי לסתור את שיבוצו של העותר בתמונה הכוללת של החיל. מכל מקום, אם המפקד הישיר אינו איש מקצוע, מה טעם במערך ההתיעצויות בין המפקד הממונה לקצין החיל המקצועי שבסעיף 18-17 לפקודת מטכ"ל 32.0101 למשל; האם ישנו פורום שבו יושבים יחד, אדם אל אדם ולא רק נייר אל נייר, המפקדים הישירים עם הממונים החיילים המקצועיים, ומלבנים את הדברים, שעה שבגורל איש הקבע עסקינן? במישור הכללי, אם כן, יש לכאורה צורך בשידוד מארג ההערכות כך שייקבע מקומה של ההערכה החילית הרוחבית - שעל פני הדברים יש טעם והיגיון בקיומה - אל מול חוות הדעת של המפקדים הישירים, וכן "מקומן הגיאומטרי" של אלה האחרונות, ובעיקר כיצד נערך הממשק ביניהן. כ"ג. טרם ניתן פסק דין זה, פנה העותר בבקשה לצרף דף הערכה בעניינו, אשר מפריך, לדידו, את טענת המשיבים כי בשנת 2007 דורג כ"טעון שיפור". לפי דף זה צוין על ידי מ"פ מפקדה בגדודו, כבעל פוטנציאל עתידי גבוה בחיל. כן נתבקשה חקירת המשיב 4 על תצהירו. לטענת המשיבים אין בפניה זו ממש. צוין, כי דף ההערכה לא צורף בשלמותו, והודגש כי דף הערכה זה הוא שלב ראשון, מבין חמישה, בתהליך הדירוג החילי בחיל הלוגיסטיקה, הכולל גם קצין לוגיסטיקה חטיבתי, קצין לוגיסטיקה אוגדתי וקצין לוגיסטיקה פיקודי, בטרם הכרעתו של קצין הלוגסטיקה הראשי. צוין, כי לאחר תהליך ארוך, אשר כלל הערכת העותר בהשוואה לשאר הנגדים בחטיבה, קבע קצין הלוגיסטיקה הראשי את דירוגו החילי של העותר לאותה שנה כ"טעון שיפור" ביחס לכל הנגדים בצבא בחיל הלוגיסטיקה ביחידות השדה, המצויים בקבע ראשוני והעוסקים בתפקידים הדומים לתפקידיו. אשר לבקשה לחקירת המשיב 4 על תצהירו, סבורים המשיבים כי אין מקום לכך. לא מצאנו כי המקרה שלפנינו מצדיק חקירת המשיב 4 על תצהירו, בשונה מן הפרקטיקה הנהוגה בבית משפט זה; אכן, נושא הקושי בבירורים פרטניים הוא, בין השאר, ביסוד הקושי הגדול בטיפול תיקים כאלה בבית משפט זה שעליו הצביעה פסיקתנו, ויפה שעה אחת קודם לתיקון המצב סוף סוף. בעיון במסמכים לא מצאנו כי נוכח הסברי המשיבים, בדבר האופן בו נקבע דירוגו החילי של העותר לשנת 2007, נפל פגם בהערכת הסופית של העותר לשנת 2007. אם כי דומה, שראוי היה כי מסמך זה - וכל שרשרת ההערכות- יצורפו מתחילה על ידי המשיבים, לשלמות התמונה. סוף דבר כ"ד. אחר שאמרנו את כל אלה, במקרה הספציפי דנא ברי כי כבר מ- 2003 ובמיוחד מ- 2006 מבקש החיל המקצועי לשחרר את העותר, והובהר כי אין השחרור נובע מן המצב הרפואי. כל שנעשה לאורך הזמן נתן לעותר מספר שנות שירות נוספות, אך אינו מגלה עילה להתערבות בהחלטה לשחררו, עם כל הצער שבדבר. כ"ד. אין בידינו, איפוא, להיעתר למבוקש; אך נוכח כל האמור, מצאנו לזכות את העותר בשכר טרחה בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. צבאשירות צבאי