הלכת אל עמלה

להלן החלטה בנושא הלכת אל עמלה: החלטה האם לשופט צבאי בערכאה ראשונה יש סמכות להטיל מגבלות ותניות על המפקד הצבאי בכל הנוגע להוצאת צו מעצר מנהלי בעתיד כנגד עצור שהופיע בפניו במסגרת ביקורת שיפוטית? ואם כבר הטיל מגבלה או תניה כזאת, אשר לא הייתה מלווה בקיצור צו המעצר המנהלי הקיים - האם פעולה זו מכניסה את עניינו של העצור למסגרת הלכת אל-עמלה (בג"ץ 2320/98)? אלה הן השאלות המשפטיות אשר המקרה הנוכחי מציג בפנינו. העובדות הצריכות לענייננו בתאריך 28.4.02 הוציא אל"ם אריאל פלג, מפקד צבאי לאזור יהודה והשומרון, צו מעצר מנהלי שתוקפו מיום 28.4.02 עד יום 27.7.02. הצו הוצא כנגד המערער "בגין היותו פעיל תנזים". הצו עבר ביקורת שיפוטית בפני כב' השופט רס"ן אדריאן אגסי אשר אישר את צו המעצר כלשונו ובתקופה הנקובה בו. כנגד הצו הזה הוגש ערעור אשר נדון בתאריך 13.6.02 בפני כב' השופט אל"ם יצחק מינא אשר אישר הסדר בין הצדדים לפיו יקוצר צו המעצר שהוצא כנגד המערער כך שיפקע בתאריך 10.7.02. חלק מן ההסדר היה כי אין בו כדי לפגוע בסמכותו של המפקד הצבאי לשקול הוצאת צו מנהלי חדש על סמך החומר המודיעיני הקיים, אם יחליט לעשות כן. זאת תוך שמירה על זכותו של המערער להתנגד לכך. ביום 23.7.02 הוציא מפקד צבאי באזור יהודה והשומרון (בחתימה אשר לא ניתן לפענח ממנה את שמו ודרגתו), צו מעצר מנהלי - הארכה אשר תוקפו מיום 10.7.02 עד יום 9.1.03. הצו הוצא כנגד המערער "בגין היותו פעיל תנזים". הצו עבר ביקורת שיפוטית בפני כב' השופט רס"ן נתנאל בנישו אשר אישר את הצו כלשונו ובתקופה הנקובה בו. כנגד צו זה הוגש ערעור, אשר נדון בתאריך 19.9.02, בפני כב' הנשיא אל"ם שאול גורדון, אשר קיצר את הצו כך שיפקע בתאריך 9.12.02. בהחלטת הקיצור, אשר נתקבלה בהסכמת הצדדים, הדגיש כב' הנשיא כי אין בקיצור זה כדי לפגוע בזכותו של המפקד הצבאי להוציא למערער צו מעצר חדש, באם ימצא לעשות כן, או בזכותו של המערער להתנגד להארכה כאמור. בתאריך 5.12.02 הוציא אל"ם רוני נומה, מפקד צבאי לאזור יהודה והשומרון, צו מעצר מנהלי - הארכה כנגד המערער אשר תוקפו מיום 9.12.02 ועד יום 8.6.03. הצו הוצא כנגד המערער "בגין היותו פעיל תנזים". הצו עבר ביקורת שיפוטית בפני כב' השופט רס"ן אדריאן אגסי אשר אישר את צו המעצר המנהלי, בתקופה הנקובה בו. בהחלטתו אמר כב' השופט אגסי, בין היתר, את הדברים הבאים: "… כמו כן, השתכנעתי כי לא ניתן היה להסתפק בתקופת מעצר קצרה יותר מ-6 חודשים נוספים ותקופה זו עומדת בפרופורציה לסכנה הנשקפת מן העציר, כפי שעולה מהחומר המודיעיני. יחד עם זה מצאתי לנכון לקבוע כי לא ניתן יהיה להאריך את הצו מעבר לתקופת הצו הנוכחית בהעדר חומר מודיעיני נוסף. על כן הנני מאשר את צו המעצר המנהלי ואת התקופה אשר נקובה בו." על הצו הזה הוגש ערעור סנגוריה אשר נדון בשעתו בפני. יצוין כי בטיעוני הערעור לא העלתה הסנגוריה דבר ובמיוחד התביעה לא טענה דבר בעניין התניה על המפקד הצבאי הכובלת את ידיו לכאורה בעניין האפשרות להוציא צו מעצר מנהלי חדש, לחלופין הארכה, רק בנוכחות חומר מודיעיני חדש. התביעה מצידה, לא הגישה ערעור על החלטת השופט רס"ן אדריאן אגסי שלא ניתן להאריך את הצו, מעבר לתקופת הצו הנוכחית, ללא חומר מודיעיני חדש. בערעור קבעתי כי צו המעצר המנהלי יישאר בתוקפו והוא יפקע, כמצוין בו, בתאריך 8.6.03. לאור העדר ערעור תביעה ומכיוון שלא נשמעו טיעונים בעניין זה, לא הוכרעה שאלת סמכותו של ביהמ"ש היושב בביקורת שיפוטית להציב תניות עתידיות. בתאריך 4.6.03 הוציא אל"ם רוני נומה, מפקד צבאי לאזור יהודה ושומרון, צו מעצר מנהלי - הארכה אשר תוקפו מיום 8.6.03 ועד יום 7.9.03. הצו הוצא כנגד המערער "בגין היותו פעיל תנזים". א ב ג ד ה ו ז הצו עבר ביקורת שיפוטית ביום 22.7.03 בפני כב' השופט רס"ן רונן עצמון אשר אישר את הצו כלשונו ובתקופה הנקובה בו. מן הראוי לצטט כלשונו, את סיכומו של כב' השופט עצמון על הטענות המפורטות של שני הצדדים אשר הועלו בפניו בעת הדיון בעניין המגבלה אשר הוטלה על ידי רס"ן אגסי בביקורת השיפוטית על הצו הקודם. וכך אומר כב' השופט עצמון: "סיכומו של דבר: בדיון בערעור על החלטת כב' השופט אגסי לא בוטלה תניית ההגבלה שנכללה בהחלטת השופט. סמכויותיו המהותיות (להבדיל מסמכויות דיוניות, הנוגעות לניהול ההליך) של השופט המשפטאי מנויות בסעיף 4(א) לצו בדבר מעצרים מנהליים, ורשימת הסמכויות שבסעיף היא רשימה סגורה. שופט משפטאי אינו מוסמך להורות לרשויות כיצד לנהוג, מעבר לסמכותו לאשר צו מעצר מנהלי, לקצרו, או לבטלו. השופט מוסמך לבטל צווים בשל עילות שונות - שחלקן מנויות בצו וחלקן פרי הפסיקה - אך אין הוא מוסמך להורות לרשויות להעביר עצור לחקירה, לשחרר עצור בתנאים, לנקוט צעדים חלופיים, או להורות למפקד להימנע מהארכת המעצר בלא מידע חדש. א ב ג ד ה ו ז הלכת אל-עמלה אינה חלה על ענייננו. ההלכה מוגבלת לתיאור משמעותו של קיצור מהותי בצו מעצר מנהלי, ואין היא מרחיבה את סמכותו של השופט לעסוק בצווים עתידיים, או להורות למפקד הצבאי כיצד לנהוג בעתיד. חריגה מסמכות של השופט המשפטאי בנסיבות מקרה זה, היא ניתנת לביטול ולא בטלה מעיקרא. אין להתעלם מהחלטה שחרגה מסמכות אלא יש לערער עליה. במקרה זה, משלא הוגש ערעור, הייתה התביעה צריכה לפעול בהתאם לרוח החלטת השופט, ולהציג למפקד הצבאי מידע חדש, כתנאי להמשך המעצר המנהלי. המידע החדש הנדרש אינו חייב לעמוד דווקא בדרישות הלכת אל-עמלה, אלא עליו לענות על הקושי הספציפי בו נתקל השופט בביקורת השיפוטית הקודמת. קושי זה לא בהכרח נוגע למכלול המידע המודיעיני, וייתכן שדי במידע המחזק פן אחד (מהימנות, ודאות זיהוי, עדכניות, חומרה), כדי לאפשר המשך המעצר המנהלי. לפיכך אני מאשר את צו המעצר המנהלי ואת התקופה הנקובה בו." על צו זה מונח ערעור הסנגוריה שבפנינו. א ב ג ד ה ו ז ב"כ המערער העלתה טענותיה בשני ראשים: הצבת תניית הגבלה על חידוש/הארכה של צו מעצר מנהלי ע"י מפקד צבאי נכנסת בגדר סמכויות שופט הן לאור פרשנות תכליתית של החוק הרלוונטי - צו המעצרים, והן ברוחה של הלכת אל-עמלה - עליונות ביקורת השופט על החלטת המפקד הצבאי. הערכה שגויה של הערכאה קמא באשר למסוכנותו של המערער במבט צופה פני עתיד. לטיעונים אלה צירפה ב"כ המערער סיכום כתוב מפורט בדבר התייחסות הסניגוריה לשאלה העקרונית של סמכויות שופט בהקשר הספציפי שלפנינו, כפי שהונח בפני הערכאה קמא. התובע הצבאי אף הוא שטח טענותיו בשני ראשים מקבילים, לאמור: הצבת תניית הגבלה על חידוש/הארכה של צו מעצר מנהלי ע"י מפקד צבאי אינה נכנסת בגדר סמכויות שופט. על-פי צו המעצרים המנהליים, סמכויות השופט מצויות ברשימה סגורה והן לאשר צו, לקצרו או לבטלו. אין לו כל סמכות באשר להצבת תניות עתידיות. בטיעונים אלה מסתמך התובע על עמ"מ 1218/03, נתשה ועל עמ"מ 1/00, דראג'מה. קיים חומר מודיעיני מפורט מאוד המבסס היטב הוצאה של צו מעצר מנהלי כנגד המערער ומשתית הערכת סיכון צופה פני עתיד על אדנים איתנים. א ב ג ד ה ו ז התוב"ץ הניח בפני ביהמ"ש חומר חסוי. עיון בחומר החסוי, במעמד צד אחד, מראה כי בדין הוגדר החומר כחסוי ומן הדין שיישאר כך. החומר כולל פריטי מידע אחדים, המשתרעים על פני רצף זמן ממושך, בדרגות מהימנות שונות, המצטלבים ומאמתים זה את זה. התמונה הכללית המצטיירת מצירוף פריטי המידע הינה עקבית, אמינה ובעלת חומרה משמעותית. יש בה כדי לבסס די הצורך צו מעצר מנהלי משיקולי ביטחון החלטיים ומתוך הערכת סיכון צופה פני עתיד. דיון השאלה אשר הצגנו ברישא להחלטה זו נדונה פעמים אחדות בעניינים שהועלו בפני בימ"ש זה בעת האחרונה ועדיין לא נתגבשה הלכה סופית ומחייבת כאשר הדעות נוטות לכאן ולכאן. לכל בעל דעה ק"נ טעמים לחיזוק דעתו ולשלילת דעתה של האסכולה השניה. לאחר עיון בחומר החסוי סבורני כי אין צורך כי אכניס את ראשי בין שני ההרים הגבוהים של האסכולות הללו וכי לצורך ענייננו ניתן להשאיר את השאלה העקרונית בצריך עיון. דיינו אם נאמר כי החומר החסוי אשר הצטבר כנגד המערער ואשר היה לנגד עיניו של המפקד הצבאי בעת שהוציא את הצו מצביע ללא עוררין על כך כי נשקפת ממנו סכנה לביטחון האזור וכי הוא מעורב בפעילות מסוכנת ואסורה של התנזים. לית מאן דפליג כי החלטתו זו של המפקד נתקבלה משיקולי ביטחון החלטיים. לית מאן דפליג כי בנתוניו של המערער - תושב שטחים העוסק בפח"ע לא ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר וחלופה כזאת אינה קיימת למעשה בתנאים אלה. א ב ג ד ה ו ז בנסיבות אלה, סבורני כי נכון לפרש את שאלת סמכותו של השופט בערכאה קמא, על-פי צו המעצרים, בצורה מצרה ולומר (בעקבות וברוח דברי כב' המשנה לנשיא, השופט יורם חניאל בעמ"מ 1443/03) כי אין בסמכותו אלא לאשר, לבטל או לקצר את תקופת המעצר. במילים אחרות - יש מקום להעביר "עיפרון כחול" על אותו חלק בהחלטת כב' השופט אגסי המטיל מגבלות שבקיום חומר חדש על המפקד הצבאי. לעניין זה ראה למשל עע"מ 5042/01 גדבאן זיד נ' כמאל פארס, פ"ד נו (3) 865, 887. ושוב - לשון אחר - יש מקום להפעיל את תורת הבטלות היחסית על קטע ההגבלה בהחלטתו של כב' השופט אגסי. פיסקת הגבלה זו, לצורך ענייננו הינה כחיספא בעלמא, בטלה (יחסית…) כעפרא דארעא. לעניין זה ראה למשל רע"פ 2413/99 גיספן נ' התצ"ר פ"ד נה (4) 673. יצוין כי: "עקרון הבטלות היחסית, שהשתרש בפסיקתנו במהלך העשור האחרון, מאפשר לבית המשפט להגיע לכלל הכרעה מידתית ומאוזנת בדבר תוצאותיה של החלטה מינהלית בטלה. בניגוד לתפיסת הבטלות שהייתה מקובלת בעבר, שלפיה חריגה מסמכות גוררת בטלות "אוטומטית" של ההחלטה המינהלית, ובטלותה של ההחלטה המינהלית חייבת להוביל, מניה וביה, גם לבטלות תוצאותיה, הרי שתורת הבטלות היחסית מאפשרת לבית המשפט לגזור את תוצאותיהם המעשיות של החלטה או מעשה בטלים, תוך התחשבות בנסיבותיו של המקרה הנתון ובהשפעת התוצאות הנגזרות על המתדיינים, על הרשות הנוגעת בדבר ועל הציבור." (בג"ץ 10455/02 אמיר נ' לשכת עורכי הדין, פדאור יוני 2003). גם אילו הייתה החלטתו של כב' השופט אגסי נכוחה ומצויה בתוך תחומי הסמכות יש לזכור, זכור היטב, את הפוסטולט השני של כב' הנשיא אהרון ברק בדבר הלוחמה בטרור לאמור: א ב ג ד ה ו ז "תפיסת היסוד השניה, המאפיינת את מאבקה של מדינת ישראל בטרור, הינה, כי מאבק זה צריך להעשות תוך איזון ראוי בין שני ערכים ועקרונות נוגדים. מחד גיסא, מונחים הערכים והעקרונות הקשורים בביטחון המדינה ואזרחיה. זכויות אדם אינן יכולות להצדיק בכל מקרה ובכל מצב פגיעה בביטחון המדינה. זכויות אדם אינן במה לכליון לאומי. חוקה אינה מרשם להתאבדות לאומית. מאידך גיסא מונחים הערכים והעקרונות הקשורים בכבוד האדם ובחירותו. ביטחון המדינה לא יכול להצדיק פגיעה, בכל מקרה ובכל מצב, בזכויות האדם. ביטחון המדינה אינו היתר בלתי מוגבל לפגוע בפרט. בין ערכים ועקרונות נוגדים אלה נדרש איזון. אף אחד מהם אינו יכול לשלוט בכיפה לבדו. עמדתי על כך באחת הפרשות שעסקה במעצר מינהלי, בצייני: "אין מנוס - בחברה דמוקרטית שוחרת חופש וביטחון - מאיזון בין החירות והכבוד לבין הביטחון. אסור שזכויות האדם יהפכו קרדום לשלילת ביטחון הציבור והמדינה. נדרש איזון - איזון עדין וקשה - בין החירות והכבוד של הפרט לבין ביטחון המדינה וביטחון הציבור" (דנ"פ 7048/97 פלונים נ' שר הביטחון, פ"ד נד(1) 721, 741)." כך אמר הנשיא ברק בהרצאתו בכנס לשכת עורכי הדין באילת ביום 6.5.02 ואשר נושאה היה "בין ביטחון המדינה לבין חירות הפרט" ( מתאריך 23.8.03). יפים הדברים לענייננו, וכבר הפעלנו עיקרון זה בהחלטתנו בעמ"מ 1411/03 אלסעדי. ומכיוון שכך - החלטתו של המפקד הצבאי מ-31.7.03 בהוצאת צו המעצר המנהלי נשוא ענייננו הייתה כדין ועומדת במבחן השכל הישר. בהתאם מקובלת עלינו החלטתו של כב' השופט רונן עצמון בערכאה קמא ב"שורה התחתונה" שלה, אם כי לא בהכרח אנו מסכימים עם כל טעמיו כפי שהופיעו בהחלטתו. הלכות משפטיות