להלן פסק דין בנושא זכות שימוש בבית כנסת: פסק דין הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירה שהוגשה על ידי חלק מתושבי שכונת רוממה הישנה בחיפה ועמותת רוממה הישנה, במסגרתה מתבקש בית המשפט לעניינים מנהליים להורות למשיבות 1-3 לבטל את זכות השימוש של קבוצת חסידי ברסלב בבית הכנסת "מאיר" בשכונת רוממה בחיפה (להלן: "בית הכנסת") ולפעול לפינויה של קבוצה זו מבית הכנסת, תוך שימוש בסמכויותיהן על פי דין, לפעול להשבת אופן ואופי פעילותו של בית הכנסת למתכונתו המקורית והפסקת השימוש החורג בבית הכנסת ולפתוח בהליך הקצאת קרקע פורמאלי לצורך הקצאת מבנה בית הכנסת לעמותה שתמצא כמתאימה ביותר לניהולו. העותרים 1-25 הינם חברים בעמותת רוממה הישנה וחלקם חברים בוועד בית הכנסת. העותרת 26 הינה עמותה רשומה שהקימו תושבי שכונת רוממה הישנה ואשר הגישה לאחרונה בקשה להקצות את בית הכנסת לשימושה. המשיבה 1 הינה עיריית חיפה שלה זכות חכירה בקרקע עליה בנוי מבנה בית הכנסת. המשיבה 2 היא הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה. המשיבה 3 היא הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה. המשיבה 4 היא אגודת בית הכנסת מאיר, עמותה אשר הקימה ולפי טענתה ניהלה את בית הכנסת. בשלב מסוים, העמותה נמחקה, אך הוחייתה ביום 10.8.07, בהתאם לפסק דין שניתן בתיק פשר 538/07 (יצוין כי בעניין זה הוגשה בקשה לביטול פסק הדין וטרם ניתנה בה החלטה). על החלקה שבה מצוי בית הכנסת חלה תוכנית בניין ערים מס' חפ/1451, לפיה ישמש האתר בחלקו הקדמי לבניית מבנה שקומת הקרקע שלו מיועדת לבית כנסת ואילו הקומה העליונה תשמש למטרה ציבורית אחרת. למרות האמור בתוכנית, בית הכנסת שנבנה הינו בעל קומה אחת בלבד. העותרים טוענים כי קבוצת חסידי ברסלב השתלטה שלא כדין על בית הכנסת והחלה לנהלו ולנהוג בו כבשלה תוך דחיקת רגלי תושבי השכונה, השלטת אופי חרדי על הפעילות בבית הכנסת והתנגשות מתמדת בתושבי השכונה המעוניינים לקיים בבית הכנסת פעילות התואמת את אופיים והשקפותיהם. לטענת העותרים, עיריית חיפה ורשויות אכיפת הדין אינן מנסות להחזיר את המצב לקדמותו כך שבית הכנסת ישוב למתכונתו כבית כנסת שכונתי הפתוח לשימוש תושבי השכונה ותואם את אופי השכונה. העותרים טוענים כי מחדלן של הרשויות לפעול בנושא מהווה למעשה הקצאת המקום בפועל לקבוצת החסידים, אך זאת מבלי לאפשר לתושבי השכונה להשמיע את קולם באשר לשימוש הראוי בבית הכנסת. לטענתם, מצב זה עומד בניגוד מוחלט להוראות נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית של משרד הפנים ובניגוד לדינים אחרים. עוד טוענים העותרים כי המשיבות מתעלמות מכך שהשימוש שנעשה במבנה בית הכנסת על ידי קבוצת הברסלבים הינו שימוש החורג מהוראות תוכנית המתאר החלה על המבנה, מאחר שהחסידים משתמשים במבנה בתור "כולל" ומרכז לימודי המשמש, בין היתר, להחזרה בתשובה, זאת בניגוד לתוכנית החלה, לפיה השימוש היחיד המותר במבנה בית הכנסת הינו בית כנסת. לטענת העותרים, החסידים משתמשים במבנה בית הכנסת באופן שאינו עולה בקנה אחד עם אופי המקום כבית כנסת, שוהים במקום רוב שעות היום משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה, אוכלים במקום ואף הציבו בחצר בית הכנסת מזרונים ומיטות. העותרים טוענים כי ביום 26.4.07 נרשמה עמותת רוממה הישנה, העותרת מס' 26, ברשם העמותות ובתחילת חודש מאי הגישה בקשה פורמאלית למשיבה 1 להקצות את מבנה בית הכנסת לשימושה, על פי הוראות נוהל הקצאת הקרקע, אך לא חלה כל התקדמות בהליך זה. כן פנו העותרים לעיריית חיפה בבקשה לעזור להם במניעת ההשתלטות על בית הכנסת ושמירה על הסטאטוס קוו הקיים בשכונה בין חילונים לדתיים, אך לטענתם, העירייה לא קיימה הבטחותיה ולא פעלה בעניין כפי שהבטיחה שתפעל. העותרים פנו למשיבות לשם מניעת השימוש החורג על ידי קבוצת החרדים, אך לטענתם לא התקבלה כל תשובה עניינית בנושא זה מצד מי מהמשיבות. העותרים טוענים כי הנושא עלה לדיון גם בוועדת הפנים של הכנסת ובסיום הדיון הוחלט כי ח"כ יוסי ביילין וח"כ משה גפני ינסו למצוא פתרון מוסכם לבעיה, אך לא נעשה דבר מטעם חברי הכנסת להביא לסיום השתלטות קבוצת החסידים על בית הכנסת. העותרים טוענים עוד כי אוזלת ידן של המשיבות 1, 2 ו- 3 לפעול להפסקת השימוש החורג בבית הכנסת ובהתאם לחובותיהן שבדין עולה כדי חוסר סבירות קיצוני והפרה של החובה לפעול במהירות הראויה. כן טוענים הם כי המשיבה 1, על ידי אי פעולתה כנגד השתלטות קבוצת החסידים, העניקה למעשה זכות שימוש וחזקה בבית הכנסת לגורם פרטי בניגוד לחובתה לפעול להקצאה שוויונית של משאבי הציבור, ללא פרסום מתן זכות השימוש וללא שמיעת טענותיהם של תושבי השכונה. לטענת העותרים, המשיבה 1 מוסמכת לבטל את זכות השימוש שהעניקה באופן בלתי חוקי לחסידים ולהחזיר את ניהולו השוטף היומיומי של בית הכנסת לעמותה המייצגת את תושבי השכונה. העותרים טוענים כי מחובתן של המשיבות 1 ו-2 להבטיח קיומן של הוראות חוק התכנון והבניה ולהפעיל את סמכותן לשם אכיפת הוראות החוק בכל מקום בו מתבצעת הפרה של הוראות חוק זה ובסמכותה של המשיבה 3 לפקח על כך שהמשיבה 2 תבטיח את קיומן של הוראות חוק התכנון והבניה ולהתערב במקרה של חריגה מכך. לטענת העותרים, המשיבות 1, 2 ו-3 הפרו חובתן לפעול כמצוות חוק התכנון והבניה כנגד השימוש החורג שנעשה במבנה בית הכנסת על ידי החסידים ולכן על ביהמ"ש לחייבן לפעול להפסקת השימוש החורג ולהחזיר המצב לקדמותו. המשיבות 1-2 טוענות כי העירייה פעלה לפתרון הסוגיה הציבורית אך מצאה לנכון לפעול תחילה במישור של הידברות וניסיון לגישור בין הצדדים, זאת במסגרת החלטת מועצת עיר מיום 1.5.07 בה הוחלט על הקמת ועדה לבדיקת ענייני בית הכנסת ושימור הסטאטוס קוו הקיים בין חילונים לדתיים בחיפה וברוממה. לטענת המשיבות 1-2 עניין זה הגיע עד לדיון בוועדת הפנים של הכנסת בעקבות בקשה לדיון מהיר שהעלה ח"כ יוסי ביילין, במסגרתו הציעה עיריית חיפה פתרון לפיו יוצע מקום תפילה והתכנסות חלופי לקבוצת חסידי ברסלב ברח' צפת בשכונת הדר, פתרון אשר נדחה על ידי עמותה זו. המשיבות 1-2 מציינות כי מאחר ששורש הסכסוך נוגע לענייני דת ומישור היחסים בין חילוניים לדתיים לא מצאה העירייה לנכון, בשלב זה, להפעיל סמכויות דרקוניות ולנקוט בהליכים פליליים בסוגיה ציבורית רגישה זו תוך פירוש דווקני של החוק, כפי בקשת העותרים. העירייה סבורה כי שומה עליה כרשות ממלכתית ציבורית המופקדת על שמירת הסדר הציבורי בעיר לפעול למציאת פתרון, ראשית, במסגרת הליך של הידברות בין הצדדים. המשיבות 1-2 טוענות כי דין העתירה להימחק על הסף מהטעם כי הסעד היחיד הנכון לעתירה זו הינו פתיחה בהליך פורמאלי של הקצאת מבנה בית הכנסת לעמותה שתימצא כמתאימה ביותר לניהולו, על פי הקבוע ב"נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או תמורה סמלית". לעניין סעד זה טוענות המשיבות 1-2 כי ממילא העתירה מוקדמת מאחר שהעתירה הוגשה יומיים לפני שהועלתה בקשת העותרים עצמם להקצאה בפני ועדת הקצאות והעותרים לא המתינו לקיום ההליך כסדרו. ההליך של הדיון בהקצאת בית הכנסת נפתח וטרם הסתיים. בשלב זה, ממילא לא קיימת כל החלטה מנהלית הנתונה לביקורת שיפוטית. לפיכך דין העתירה להימחק. המשיבה 3 טוענת כי דין העתירה להדחות על הסף מכיוון שהיא מוקדמת ולוקה באי מיצוי הליכים, זאת מאחר שטרם ניתנה החלטה בבקשת ההקצאה שהגישה העותרת 26. בכל מקרה, טוענת המשיבה 3, לא מדובר בעתירה בענייני תכנון ובניה, מאחר שהתוכנית החלה על החלקה אינה קובעת מהם השימושים המותרים בבית כנסת והבירור בעניין ההבדל בין השימוש כבית כנסת ושימוש כישיבה הינו עובדתי ואינו יכול להתנהל בבית המשפט לעניינים מנהליים. גם אם יקבע כי השימוש כישיבה או "כולל" הינו שימוש אסור, טוענת המשיבה 3 כי לא יהיה בכך כדי להגביל את זהות המשתמשים במבנה או אופי השימוש (חרדי, רפורמי וכו') או להגביל קיום שיעורים במבנה כשימוש נלווה. על כן, לטענת המשיבה 3, מקומה של טענה זו להתברר ראשית בפני הרשויות המתאימות, המטפלות בטענות העותרים לחריגות בניה ושימוש חורג. עוד טוענת המשיבה 3 כי העתירה אינה מגלה כל עילה כנגדה משום שחובת הפיקוח המוטלת על הוועדה המחוזית ביחס לפעולת הוועדות המקומיות הנכללות במרחב תכנונה הינו עניין שבשיקול דעת. על פי נהלי העבודה של המשיבה 3 אין הוועדה המחוזית מפעילה סמכותה על פי סעיף 28 לחוק התכנון והבניה אלא במקרים נדירים המצדיקים התערבות, כגון מדיניות הגובלת באי חוקיות, מקרים בעלי השלכות רוחב וכדומה. המשיבה 3 טוענת כי נקבע על פי ההלכה הפסוקה כי על הוועדה המחוזית חלה חובה להתערב נוכח נוהג של שנים או תופעה רחבת היקף וזמן המעידה על העדר פיקוח בפעולת הוועדה המקומית. אין המדובר במקרה כזה בענייננו. המדובר בעניין מקומי וצר והטיפול בטענות העותרים מוטל בראש ובראשונה על הוועדה המקומית, אשר אכן מטפלת בטענותיהם. המשיבה 4 טוענת כי היא זו שבנתה, הקימה וניהלה במשך השנים את בית הכנסת וכי מחיקתה מרשם העמותות הייתה זמנית ומאחר שהוחייתה ביום 10.8.07 רואים אותה כאילו לא נמחקה מעולם. עוד טוענת המשיבה 4 כי מטרותיה הינן ניהול ואחזקת בית הכנסת והיא מנוהלת על ידי ועד נבחר מבין חבריה - ועד בית הכנסת. לטענת המשיבה 4, בית הכנסת היה מאז ומעולם בית כנסת אורתודוכסי והקרקע הוקצתה לבניית בית כנסת זה ומדובר הלכה למעשה בהקדש לצרכי ציבור ודת, כמשמעו בחוק הנאמנות, התשל"ט - 1979. המשיבה 4 אף הגישה המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בחיפה בה עתרה להצהיר כי המקרקעין עליהם בנתה את בית הכנסת הוקדשו לה בהתאם לחוק הנאמנות (ה"פ 178/07, קבועה לדיון מקדמי ליום 13.11.07). המשיבה 4 טוענת כי היא מעולם לא נתנה הסכמה ו/או הפעילה את בית הכנסת באופן המהווה שימוש חורג ובית הכנסת מהווה מיום הקמתו עד היום מקום לתפילות, ללימוד ולעריכת אירועים דתיים. המשיבה 4, כמי שמחזיקה, מנהלת ומתחזקת את בית הכנסת מסכימה והסכימה תמיד כי בית הכנסת ישמש לתפילות ולימוד תורה בלבד. לטענת המשיבה 4, מדובר בעתירה תיאורטית ומוקדמת, מאחר שהליך בקשת ההקצאה שהגישו העותרים נמצא עדיין בעיצומו. כן טוענת המשיבה 4 כי העתירה מוגשת בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים, בשל הסתרת עובדות מבית המשפט, כגון קיומה של המשיבה 4 וההליכים שהוגשו על ידה לבית המשפט. המשיבה 4 טוענת עוד כי העתירה הוגשה תוך שיהוי ניכר, מאחר שהאירועים הנטענים בעתירה הסתיימו כ-5 חודשים לפני הגשת העתירה, וכל תכליתה למנוע מחלק מתושבי השכונה להתפלל וללמוד בבית הכנסת היחידי בשכונה וזאת על בסיס השתייכות לזרם דתי מסוים. המשיבה 4 טוענת כי מאז ומעולם התקיימו שיעורים בבית הכנסת, גם על ידי העותרים עצמם, ולכן שימוש כאמור אינו מהווה שימוש חורג. כן טוענת המשיבה 4 כי העותרים כולם חילוניים שאינם משתמשים בבית הכנסת ו/או מתפללים באופן קבוע בבית הכנסת, להבדיל מחברי המשיבה 4, המתפללים באופן קבוע בבית הכנסת וחלקם ממקימי בית הכנסת ו/או מתגוררים בשכונה שנים רבות. לטענת המשיבה 4 העותרים אינם מייצגים את דעת השכונה והמדובר בקבוצה קטנה המנסה להשתלט על בית הכנסת. עוד טוענת המשיבה 4 כי העותרים מציגים את העובדות בצורה מגמתית ומעלים טענות שקריות בפני בית המשפט בעניין לינה בבית הכנסת, על מנת להכשיר טענה לקיומה של ישיבה. המשיבה 4 מציינת כי לאורך השנים הצטמצמה האוכלוסייה העושה שימוש בבית הכנסת והיו קשיים לקיים מניין ולכן כאשר הצטרפו חברי הזרם הברסלבי לאוכלוסיית המשתמשים בבית הכנסת החל מחודש ינואר 2007 שמחו על כך המשתמשים בבית הכנסת. דיון: סבורני כי דין העתירה להדחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים ומשום שמדובר בעתירה מוקדמת לעניין טענת העותרים לשימוש אסור במבנה בית הכנסת על ידי קבוצת החסידים ולעניין טענות העותרים כנגד אופן ניהול ההליך בעניין בקשת ההקצאה שהוגשה על ידם. לעניין טענות העותרים כנגד השתלטות קבוצת החסידים על בית הכנסת סבורני כי טענות אלה אינן רלוונטיות להליך זה. בית המשפט איננו הגורם המתאים אליו יש לפנות בטענות אלה. אפרט להלן. כטענת המשיבות, המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בעצם לגבי אופן הניהול וזהות הגוף שינהל את בית הכנסת. סבורני כי גם אם המשיבות 1-2 היו פותחות בהליכים פליליים על פי חוק התכנון והבניה כנגד קבוצת החסידים בגין שימוש חורג, כפי שמבקשים העותרים, הליכים אלה לא היו מביאים לפתרון הסוגיה האמיתית שנמצאת במחלוקת בין הצדדים - על ידי מי ינוהל בית הכנסת ובאיזה אופן הוא ינוהל. לכן סבורני כי ניהול הליכים על פי חוק התכנון והבניה, כפי שמבקשים העותרים בעתירתם, לא היה מביא לפיתרון הבעיה. ההליך הנכון לעניין זה הינו הליך של הקצאה במסגרתו יוחלט על ידי הרשויות המתאימות איזו עמותה ראויה להחזיק ולנהל את בית הכנסת. לחילופין, יתכן שעל הצדדים הנוגעים בדבר לפנות לשר הממונה על הנושא, לנוכח אופייה של המחלוקת, הנעוצה בסכסוך הדתי בין הזרמים השונים והאסכולות השונות. כפי שנקבע בפסיקה, תפקידו של בית המשפט בסכסוך רגיש זה מתמצה בפיקוח ובביקורת שיפוטית על הגורמים המוסמכים לברר את הסכסוך. אינני נכנס במסגרת דיון זה לשאלות האם מדובר במקום קדוש והאם לביהמ"ש יש סמכות לדון בסכסוכים דתיים באשר לאופן ניהולו וזהות הגורם שיהיה אחראי לניהולו של המקום, אך אסתפק בהערה כי לטעמי בית המשפט במקרה זה איננו הגורם המתאים להכריע בשאלת ניהול בית הכנסת. לשם פתרון מחלוקת מסוג זה דרושה התערבות הרשויות המבצעות. ראה: בג"צ 633/05 הפטריארכיה הארמנית האורתודוכסית של ירושלים נ' ממשלת ישראל, תק-על 2006(1), 1775 , 1776 (2006); בג"צ 222/68 חוגים לאומיים אגודה רשומה, ו-14 אח' נ' שר המשטרה, פ"ד כד(2), 141, 204-205 (1970). בנוסף, בקשה להליך הקצאה הוגשה על ידי העותרים זמן קצר לפני הגשת העתירה שבנדון ובטרם הספיקו הרשויות המתאימות לנהל דיון בבקשה ולהגיע לידי החלטה. הבקשה להקצאה, שהוגשה על ידי העותרת 26 בתחילת מאי 2007, הובאה לדיון במסגרת ועדת ההקצאות ביום 30.7.07. בקשת ההקצאה אושרה לפרסום לפי הנוהל החל על בקשות מסוג זה ובהתאם לנוהל יש להמתין 60 ימים לקבלת התנגדויות לבקשת ההקצאה. תקופת 60 הימים תחלוף רק במחצית השנייה של חודש אוקטובר (זאת אם מביאים בחשבון את תקופת החגים). בשלב זה, בטרם הסתיים ההליך ובטרם ניתנה החלטה בעניין הבקשה להקצאה, אין להתערב בפעולתן של הרשויות בנושא. על כן, העתירה היא מוקדמת לעניין זה. יצוין כי הוגשה המרצת פתיחה על ידי המשיבה 4 (ה"פ 178/07), אשר טוענת לקיומו של הקדש ציבורי לצרכי ציבור ודת על מבנה בית הכנסת, כאשר המשיבה 4 היא הנאמן והנהנה לצורך ההקדשה. ביום 5.8.07 התקיים דיון בבקשת המשיבה 4 לצו מניעה לעיכוב הליך ההקצאה שהחל אצל העותרת 26 עד למתן החלטה בבקשת המשיבה 4 למתן צו הצהרתי ובקשה זו נדחתה (בש"א 12039/07 שהוגשה במסגרת המרצת הפתיחה הנ"ל ונדונה בפני כב' השופטת שטמר), בין היתר משום שנקבע כי אין הצדקה ליתן סעד זמני בנסיבות העניין. כאמור, הליך בקשת ההקצאה נמצא בעיצומו, הוא פורסם והעניין ממתין לבירור ולשמיעת הצדדים הנוגעים בדבר. כידוע, כל החלטה מנהלית, חייבת להתבסס על תשתית עובדתית בדוקה, על מנת שהרשות תוכל לשקול ולשקלל את כלל האינטרסים המשמשים בזירה. הקצאת משאבי ציבור לצורכי ציבור, נועדה לקדם פעילות לטובת הציבור ועל הרשות לבדוק את צורכי הציבור בטרם מוקצים על ידה משאבים לגופים אלה או אחרים, זאת לאחר בירור מה הם צרכי הציבור באזור בו מצוי הנכס להקצאה, ולבחור בגוף המתאים ביותר למילוי הצרכים הציבוריים על הצד הטוב ביותר. ראה: בג"ץ 3638/99 אמנון בלומנטל נ' עיריית רחובות, תק-על 2000(3), 882, 885 (2000). על כן, מאחר שבעניין זה מתקיימים כבר הליכים בנוגע להקצאה בפני הרשות, כאמור לעיל, ומאחר שהליכים אלו דורשים בדיקה מעמיקה, שמיעת טענות הצדדים ושקילה של האינטרסים הנוגעים בדבר, אינני סבור כי יש להתערב בשלב זה בפעולתן של הרשויות המוסמכות על בסיס טענות העותרים במסגרת עתירה זו. העותרים פנו למשיבות 1-2 בטענה כי בבית הכנסת נעשה שימוש חורג על ידי קבוצת החסידים. טענות אלו שמעלים העותרים בעתירה זו לעניין שימוש חורג שנעשה במבנה בית הכנסת על ידי קבוצת החסידים אינן רלוונטיות כלל למחלוקת האמיתית שבין העותרים לבין קבוצת החסידים. כאמור לעיל, סבורני כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בנוגע לשאלה מי ינהל וכיצד ינוהל בית הכנסת. בכל מקרה, אינני סבור כי יש מקום שביהמ"ש לעניינים מנהליים יתערב בפעולת הרשויות בעניין הטענות לשימוש חורג בשלב זה. טענות העותרים נמצאות בשלב בדיקתן על ידי הרשויות המוסמכות ואלו טרם הגיעו לכלל החלטה כיצד יש לפעול בעניין טענות העותרים לשימוש חורג. כן אינני סבור כי יש מקום לזרז את פעולתן של הרשויות במקרה זה מאחר שהדרך שבה נקטו הרשויות, של ניסיון לגשר תחילה בין הצדדים ולהגיע לפתרון בדרכי נועם והידברות בין הצדדים, הינה דרך סבירה בנסיבות העניין. אני מקבל את טענת המשיבות 1-3 כי טענות העותרים בעניין השימוש החורג נמצאות בשלב הבדיקה וכי לא ניתן לפעול בפזיזות בעניין זה, רק על סמך טענות העותרים. בית הכנסת במהותו הינו מקום תפילה ציבורי פומבי הפתוח לכל אדם היכול לבוא בשעריו ולהתפלל במקום. המשיבות לא יכולות להתייחס לקבוצת מתפללים מסוימת כפולשים או לפעול על פי הוראות חוק התכנון והבניה ללא בדיקה מוקדמת של הנושא. מאחר שהמשיבה 2 הצהירה במסגרת תשובתה לעתירה כי היא פועלת ותמשיך לפעול לבחינת טענות העותרים בעניין השימוש החורג שנעשה במבנה בית הכנסת על ידי קבוצת החסידים, ולאור חזקת תקינות מעשי הרשות, חזקה אשר לא נסתרה בעניין זה, סבורני כי אין מקום להתערב בפעולתן של הרשויות בשלב זה. הדברים יבחנו על ידי הגורמים המקצועיים, כפי שהצהירה המשיבה 2, ואין די בתלונות העותרים לכשעצמן כדי להוות בסיס להתערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בשלב זה. אוסיף עוד כי תלונה בדבר שימוש חורג במקרקעין היא תלונה שעניינה בקשה לפתיחת חקירה פלילית ובהמשך, בכפוף לתוצאות החקירה, נקיטת הליכים ע"י הרשות המוסמכת כנגד מי שנמצא מבצע, לכאורה, עבירה על חוק התכנון והבניה. מכאן שהדרך הנכונה שעל העותרים לפעול הינה במסגרת הפלילית, בדרך של הגשת תלונה. אם ימצא כי רשויות אכיפת החוק אינן מטפלות בתלונה כנדרש או אינן מגישות כתב אישום מטעמים פסולים, כי אז פתוחה הדרך במיצוי ההליך הפלילי בדרך של הגשת ערר ליועמ"ש על החלטה שלא להגיש כתב אישום, הכל בהתאם להוראות החוק. כאמור, לטעמי, המשיבות פעלו באופן הנכון והראוי כאשר ניסו לפתור את הסכסוך בדרכים של גישור במחלוקות בין הצדדים ולא מיהרו בנקיטת פעולות על פי חוק התכנון והבניה כנגד מי מהצדדים. מאחר שהרשויות בוחנות את טענותיהם של הצדדים ומאחר שהליך בקשת ההקצאה שהוגש על ידי העותרת מס' 26 תלוי ועומד, אינני סבור כי יש מקום להתערב בפעולתן של הרשויות הנוגעות בדבר בשלב זה. מקבל אני את הטענה כי בהתאם לאמור בתוכנית החלה על המקרקעין יש לנהל במבנה פעילויות של תפילה ופעילויות דומות אשר נהוג לקיים בבית כנסת ולא לנהל בו ישיבה, זאת משום שבית כנסת איננו ישיבה או כולל. יש להפריד בין השניים. בית כנסת הינו מקום לתפילה וישיבה או כולל, לעומת זאת, משמשים ללימודים והפעילות בהם היא ענפה יותר (ראה לעניין זה גם עת"מ (ת"א) 1852/04 עמותת הר שלום נ' ועדת משנה ב' להתנגדויות הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א, תק-מח 2006(2), 6803, 6809 (2006), אליו מפנים העותרים). יצוין לעניין זה כי פסק דין זה בוטל בהתאם להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 10/4/07, עמ"מ 6000,6004/07, הועדה המקומית לתכנון ובניה, בני ברק נ' ועדת המשנה להתנגדויות, הועדה המחוזית לתכנון ובניה ת"א ואח' (פורסם באתר הרשות השופטת). לא אכנס לדיון הנרחב במעמד של הלכה שיפוטית שבוטלה בהסכם פשרה, ושלא בדרך של הכרעה שיפוטית המבטלת את הפסיקה באמירה כי נפלה בה שגגה. אומר רק כי האבחנה שנעשתה בפסק הדין הנ"ל בין בית כנסת, כמקום המשמש לתפילה ופעילויות נלוות בשעות ובהיקף המצומצם לשעות התפילה, ובין ישיבה או בית מדרש המהווה מוסד לחינוך תורני והפועל ככזה בפעילות ענפה במשך רוב שעות היממה, מקובל גם על בית משפט זה. בהתאם, מקובלת עלי גם טענת העותרים כי בית הכנסת אמור לפעול ככזה, במובן זה שפעילות הלימודים שם לא תהיה בגדר של ישיבה אלא כפעילות נלווית לתפילות ומצומצמת בהיקפה. יצוין כי פעילות לימודית כזו נערכה בבית הכנסת בעבר ונערכת גם היום ע"י העותרים עצמם ואין בכך פסול. הגורמים האמונים על אכיפת חוקי התכנון והבניה ואשר יחקרו את תלונת העותרים בדבר שימוש חורג ידרשו לבחון את העובדות ולהכריע האם יש בפעילות הלימודית המתבצעת בבית הכנסת כדי להוות חריגה מהגדרתו של המבנה כ"בית כנסת" ואם ימצא בחקירה כי כך הם פני הדברים כי אז תהיה על המשיבה 2 החובה לשקול האם ראוי במקרה זה להגיש כתב אישום כנגד המשתמשים בגין עבירה של שימוש חורג. בעניין זה איני מביע עמדה וכאמור על הרשויות האוכפות את חוקי התכנון והבניה לערוך את הבירור העובדתי ולהפעיל את סמכויותיהם כחוק, הכל בתוך פרק זמן סביר. בשלב זה יש להשאיר את ההכרעה בעניין היותו של השימוש הנעשה בבית הכנסת שימוש מותר או אסור בהתאם לתוכנית החלה עליו לטיפולן של הרשויות המקצועיות האמונות על אכיפת חוקי התכנון והבניה, אשר הצהירו בכתב תשובתן כי הן מטפלות בעניין וכי הטיפול טרם הסתיים. על כן, כאמור לעיל, אינני סבור כי יש להתערב בפעולתן של הרשויות המופקדות על הנושא בשלב זה, מאחר שלא הוכח כי נפל פגם מהותי בהתנהלות המשיבות. גם בעניין זה סבור אני כי העתירה מוקדמת בנסיבות העניין. מעבר לכך, אם יחליטו גורמי האכיפה כי אין מקום לנקיטת הליכים במסגרת הפלילית של חוק התכנון והבניה כי אז פתוחה הדרך בפני מי שהגיש את התלונה על ביצוע עבירה על חוק התכנון והבניה למצות הליכי ערר במסגרת הפלילית על כל החלטה שתתקבל. אוסיף עוד כי איני סבור שהוועדה המחוזית לתכנון ובניה היא צד דרוש בעתירה זו. עניין האכיפה של חוקי התכנון והבניה מסור, בראש ובראשונה, לגורמי האכיפה שבמסגרת הועדה המקומית לתכנון ובניה. רק אם יתברר כי אין הועדה המקומית חוקרת את תלונת העותרים או מסרבת להפעיל סמכויותיה כחוק, כי אז תהיה פתוחה הדרך לפנות בבקשה לוועדה המחוזית להפעיל סמכויותיה בהתאם להוראות סעיף 28 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965. לעת הזו, ובטרם ניתנה ההזדמנות לוועדה המקומית להפעיל סמכויותיה, אין מקום בהגשת עתירה כנגד הועדה המחוזית באותו העניין. כאמור, טענות העותרים לשימוש חורג נמצאות בשלב הבדיקה על ידי הרשויות. לאור הצהרת המשיבה 2 בתשובתה לעתירה חזקה היא כי טענות אלה נבחנות ותיבחנה על ידי הגורמים המקצועיים המתאימים ואם יתברר כי יש צורך לנקוט בהליכים על פי חוק התכנון והבניה, המשיבות תפעלנה בדרך זו. בכל מקרה, כפי שציינתי לעיל, סבורני כי טענות העותרים לעניין שימוש ללא היתר אינן רלוונטיות לסוגיה העיקרית שהיא אופן ניהול בית הכנסת ועל ידי מי ינוהל בית הכנסת. כאמור, לעניין ניהול בית הכנסת ההליך הנכון הוא בקשת הקצאה, כפי שהוגשה על ידי העותרים, או לחילופין, פניה לשר הממונה על הנושא. מאחר שטרם ניתנה החלטה בבקשת ההקצאה של העותרים והליך זה נמצא בעיצומו בפני הרשויות הדנות בנושא, העתירה היא מוקדמת גם לעניין זה. על כן, סבור אני כי יש לדחות את העתירה מהטעם שהיא מוקדמת וההליכים מול הרשויות המוסמכות טרם מוצו. לדחיית עתירה בשל אי מיצוי הליכים ראה: בג"צ 10726/05 פאטמה אבו סרחאן ואח' נ' שר הפנים, תק-על 2006(1), 1721, עמ' 1722; בג"צ 7190/05 אריה לובל ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', תק-על 2006(1), 638, עמ' 642; דנג"צ 4894/96 פרבר זאב נ' משטרת ישראל ו-5 אח', פ"ד נ(4), 21, עמ' 27-28; בג"צ 4793/95 דוד ששון נ' ראש הממשלה ושר הבטחון, תק-על 95(2), 917. אציין עוד כי העותרים טוענים מחד כנגד המשיבה 1 כי היא נתנה למשיבה 4 זכות שימוש בניגוד לדין ומאידך טוענים העותרים כי למשיבה 4 אין זכות שימוש בנכס וכי אין בדל הוכחה לפיה ניתנה למשיבה 4 זכות שימוש בבית הכנסת על ידי עיריית חיפה. מעבר לסתירות בטענותיהם של העותרים, סבור אני כי אין זו המסגרת המתאימה לברר טענות אלו וכי המסגרת המתאימה לבירור טענות מסוג זה הינה במסגרת הדיון בבקשת ההקצאה שהוגשה והליך הדיון בה נמצא בעיצומו. כן אינני סבור כי יש להתערב בשלב זה באופן ניהול הליך ההקצאה על ידי הרשויות מאחר שלא מצאתי כל בסיס לטענת העותרים כי נפל פגם בניהול ההליך. גם אם ניתן היה להתחיל בהליך מוקדם יותר, הרי משהחל ההליך יש לאפשר לרשויות הפועלות לביצוע הליך ההקצאה לסיים את הדיון בהליך ורק לאחר מכן, ולפי הצורך, ניתן יהיה לעתור בעניין זה. הערות לעניין חשיבות של קיום הליך גישור: בסיכומו של דבר סבורני כי דין העתירה להידחות. לא מצאתי מקום להתערב בהתנהלותן של הרשויות הנוגעות בדבר, המטפלות בפניותיהם של העותרים על פי ההליכים הקבועים בחוק והנהלים הנהוגים על ידן. בשולי הדברים אציין כי השתלחויותיהם של העותרים מצד אחד והמשיבה 4 מנגד זה בזה במסגרת כתבי הטענות היו מיותרות, מה גם שאינן רלוונטיות כלל למסגרת הדיון בעתירה זו. אני מודע לבעייתיות ולרגישות הקיימת בנושא זה, אך דווקא לאור חשיבותו של נושא השמירה על חופש הדת של כל אחד מן הצדדים הנוגעים בעניין ולאור הרגישות הרבה שבנושא, יש להצר על כך כי אין הצדדים מסוגלים לפתור בעיות אלה בדרכי נועם ולהסכים ביניהם על תוכנית משותפת של שימוש הדדי בבניין בית הכנסת, אשר במסגרתו יבואו לידי ביטוי מנהגיו של כל צד, תוך שמירה על זכותו של הצד השני לנהוג על פי אמונתו. ראה לעניין זה דברים שנכתבו בעניין גישור, פישור וישוב סכסוכים, "ולא יכלו לדברו שלום", פורסם במסגרת גיליונות פרשת השבוע (פרשת השבוע העוסקת בגישור, פישור וישוב סכסוכים, מאת אלישבע ואביעד הכהן, תשס"ב, גיליון מס' 54), באתר משרד המשפטים (): "...ושמא ניתן לעשות שלום דווקא על ידי ה"דין" - המערכת השיפוטית, כפי שנרמז במקרא: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח, טז)? הד להתחבטות זו מצוי כבר במסכת אבות, ש ה"שלום" בא בה כאחד משלושת היסודות שהעולם עומד עליהם, אבל רק לאחר ה"דין". וזה לשון המשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד. על האמת, על הדין ועל השלום, שנאמר: 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם'. פסוק זה בזכריה שימש יסוד לדרשת חז"ל: "איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה ביצוע [=פשרה]". ופירש המהרש"א (ר' שמואל אידלש, מחכמי פולין במאה הט"ז): "שהפשרה היא בהסכמה ורצון שניהם, מה שאין כן הדין". ... מצוות הרדיפה אחר השלום ויישוב הסכסוך, שהיא חובת כל אדם ולא רק בית הדין, מובלטת ומודגשת בתפילה הנאמרת מדי יום ביומו בפתיחת תפילת השחרית: אלו דברים שאין להם שיעור [=ששכרם רב לאין ערוך]... אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים... והבאת שלום בין אדם לחברו [ובין איש לאשתו]. בפירושו הקלסי למשנה, "תפארת ישראל", עמד ר' ישראל ליפשיץ (גרמניה, ראשית המאה הי"ט) על הביטוי המיוחד, "הבאת שלום", לא "עשיית שלום", ופירשו: "הבאת שלום" - אפילו אין שניהם רוצים, אפילו הכי [=כך] יטריח את עצמו לפתותם לתווך השלום ביניהם. ומהאי טעמא [=ומזה הטעם], לא אמר התנא 'לעשות שלום', רק 'הבאת שלום'. דהיינו, להביא עצות מרחוק להכריחם בדבריו הרכים להביא שלום ביניהם". ראה גם גיליון 133 של "פרשת השבוע": "ועשית הישר והטוב" - שני מושגים של פשרה, מאת פרופ' ברכיהו ליפשיץ, פורסם באתר משרד המשפטים: על אלו אוסיף עוד כי בבסיס המחלוקת האמיתי שבין הצדדים הצורך להכיר ולכבד הדדית זה את תפיסת עולמו של זה, תוך ראית הפלורליזם הדתי כערך שראוי להגנה. "פלורליזם זה בעולמה של הלכה חשיבות מיוחדת נודעת לו כיום, משאנו מצווים לעגן במערכת משפטה של מדינת ישראל את "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" (סעיף 1א ל"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו"). מטרה זו תושג על ידי מציאת סינתזה בין ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית, "ובא זה ולימד על זה, ובא זה ומשלים את זה, והיו לאחדים בידינו". ראה: מ. אלון, "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" על פלורליזם בעולמה של הלכה, פרשת השבוע גיליון מספר 46, פורסם באתר משרד המשפטים: ראה גם פסק דינו של המשנה לנשיא השופט מ. אלון בע"א 294/91, חברה קדישא קהילת ירושלים נ' קסטנבאום , פד"י מו (2) 464, עמ' 511; כן ראה ב: מנחם אֵלון, "דרך חוק בחוקה, ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", עיוני משפט יז (תשנ"ג) עמ' 672-666. הצדדים בחרו להתעמת בבית המשפט ולמרבה הצער גלשה המחלוקת גם לעימות אלים בתחומי בית הכנסת עצמו. כעת ניתן פסק הדין בעתירה מנהלית זו. קבועים לדיון עוד שני תיקים נוספים, האחד בעניין החייאת העמותה המשיבה 4 והשני בעניין המרצת הפתיחה שהגישה המשיבה 4 שבעתירה זו. תהה תוצאת הדיון בהליכים הנ"ל אשר תהה - לא יהיה בכך פתרון לסכסוך האמיתי שבין הצדדים. בית המשפט הציע לצדדים לנסות ולמצות הליכי גישור, זאת במקביל לניהול ההליכים המנהליים והמשפטיים. גם כעת סבור אני כי אין זה מאוחר לשקול שוב ולנסות את מסלול הגישור ויפה שעה אחת קודם. סיכום: בסיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, לאחר שבחנתי את טיעוניהם של הצדדים והמסמכים שהוצגו בפני, אינני סבור כי יש מקום בשלב זה להתערב בניהול ההליכים על ידי הרשויות. יש להמתין לסיום הדיון במסגרת הליך ההקצאה ויש לאפשר לוועדה המקומית לתכנון ולבניה להפעיל סמכויותיה, לחקור ולברר האם מבוצעות עבירות על חוקי התכנון והבניה, ואם כן, לפעול כנדרש לאכיפת החוק, הכל בתוך פרק זמן סביר כנדרש מרשות האמונה על אכיפת החוק. אשר על כן, ובכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו. מיצוי הליכיםשימוש בדירה