להלן החלטה בנושא חיבור מים במשק: החלטה 1. המבקשים הגישו בקשה לסעד זמני במסגרת בש"א 3023/08, בה עותרים ליתן צו עשה, המורה למשיבות לחבר מד מים במשק 48 במושב דקל (להלן: "המשק"). 2. לאחר הגשת הבקשה, ביום 01.07.08, הגישו המבקשים תביעה כספית וכן תביעה למתן צו עשה לחיבור מים למשק. 3. המבקשים הגיעו להסכמה עם המשיבה מס' 2, לפיה המשיבה מס' 2 תכבד כל החלטה שתינתן, ולפיכך הוריתי על מחיקת הבקשה, ככל שהיא מתיחסת למשיבה מס' 2. 4. העובדות שאינן שנויות במחלוקת א. המבקשים הינם זוג נשוי והורים לשתי פעוטות, האחת בגיל שנה ותשעה חודשים, והשניה בגיל שלוש שנים, גרים מזה מס' חודשים בקראוון, אשר הוצב על אדמת המשק, מבלי שיש להם חיבור למים זורמים. ב. המבקש מס' 1 עבר להתגורר במושב דקל אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (אשר תכונה להלן: "המשיבה" או "המושב") עוד בשנת 1981, לאחר שהוא ובני משפחתו פונו מהישוב "ימית". בתקופה זו התגורר המבקש 1 במשק שנקנה על ידי אביו, וגר שם בעיקר בסופי שבוע. ג. בתחילת שנת 2002 עברו המבקשים להתגורר במושב, כמקום מגורים קבוע, והם מתגוררים בו ברציפות, מאז ועד היום. בתחילה שכרו המבקשים בית במושב וגרו בו במהלך כשנה, ולאחר מכן עברו לגור בשכירות בבית אחר. ד. בחודש דצמבר 2003, נחתם חוזה בין המבקשים למשיבה מס' 1, אשר במסגרתו קיבלה המשיבה מס' 1 את המבקשים כמועמדים לחברות במושב (להלן: "הסכם המועמדות"). בתמורה לסכום כספי ששולם על ידי המבקשים, נתנה המשיבה מס' 1 למבקשים, רשות למגורים במשק מס' 48 במושב (ראה סעיף 8 להסכם), בכפוף לתנאים שהוסכמו בין הצדדים. בסעיף 17 להסכם המועמדות, נקבע, בין היתר:- "א. המועמדים מתחייבים להגיש תוכנית לבניית בית מגורים במשק... תוך 12 חודשים ממועד חתימת הסכם זה... ב. המועמדים מתחייבים לסיים את בנית בית המגורים במשק מס' 48 ולהתגורר בבית שיבנו תוך 3 שנים ממועד חתימת הסכם זה. ג. המתיישבים מצהירים כי ידוע להם כי תקופת המועמדות לא תסתיים כל עוד לא עמדו בהתחייבותם האמורה בסעיף 17 ב'...". המבקשים התחייבו גם כלפי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") לקיים את ביתם במשק, בתוך 3 שנים. בתצהיר שנחתם ע"י המבקשים ביום 10.12.2003הצהירו המבקשים, כי ידוע להם שמסירת המשק לידיהם מותנית בכך: "שנקיים את ביתנו תוך שלוש שנים". ה. מאישור הזכויות שהוצא ע"י מינהל מקרקעי ישראל (אישור מיום 11.11.04) נלמד, כי המבקשים נרשמו בנחלה מספר 48 במושב כ"ברי רשות". ו. בתחילת שנת 2007, התכנס וועד המושב (מבלי שניתנה למבקשים האפשרות להציג את טיעוניהם) והחליט על ביטול מועמדותם של המבקשים במושב, זאת מאחר והמבקשים לא בנו את ביתם עד לאותו מועד, ואף לא הגישו תוכניות בנייה. המבקשים ביקשו ליתן להם אורכה לבניית הבית, בשל מצבם האישי [לידת ילד נוסף] והכלכלי, אך בקשתם נדחתה על ידי המושב. ביום 9.5.2007 שלח ועד המושב מכתב לסוכנות היהודית [נספח ד' לתגובת המשיבה] וביקש לבטל את רישום המשק על שמם של המבקשים והסביר: "יש לנו מועמדים אחרים לאכלוס נחלה זו ונודה לכם אם תפעלו בנחישות ובמהירות". במכתב ב"כ המשיבה מיום 15.6.2008 נאמר, בין היתר, כי המשיבה: "תפעל בכל דרך שתתאפשר לה עפ"י הדין למימוש זכויותיה ולאיכלוס נחלה 48 ע"י מועמדים אחרים". ז. במכתב מיום 07.02.08 [נספח ה' 1 לתגובת המשיבה] הודיעה הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") למבקשים, לפיה היא תהא מוכנה לעכב את ביטול הרשות שניתנה למבקשים, בתנאי שהמבקשים יציגו בפניה התקדמות של ממש בפיתוח המגרש ובבניית ביתם. באותו מכתב צויין כי אם לא תוצג על ידי המבקשים התקדמות לבנייה, ייכנס ביטול הרשות לתוקף בתוך 30 ימים. ח. במהלך חודש פברואר 2008, נאלצו המבקשים לפנות את הבית שגרו בו בשכירות, לפני תום תקופת השכירות, מאחר והבית נכנס להליכי כינוס נכסים, וביום 24.02.08 הציבו המבקשים קראוון במשק 48 במושב, ועברו להתגורר בקראוון, ביחד עם בנותיהן הקטינות. הקראוון מחובר לכל התשתיות הדרושות, ביניהם חשמל, ביוב ואינטרנט, למעט חיבור למים. ט. במכתב ששלח מינהל מקרקעי ישראל למבקשים, מיום 03.03.08 האריך המינהל למבקשים את המועד לבניית ביתם, לפחות עד סוף שנת שנת 2009, ובמכתב נאמר, בין היתר, כדלקמן:- "נקלטתם במושב דקל משק מספר 48 בהתאם לאישור המושב והסוכנות היהודית לא"י בשנת 2003. בהתאם לתצהיריכם בפני עורך דין... היה עליכם להקים את ביתכם במושב דקל במשק מספר 48 תוך שלוש שנים... על פי בקשתכם מיום 24.10.07 בדבר אורכת מועדים לתחילת בניית בית המגורים, במשק שבנדון, אושרה לכם אורכה של 24 חודשים כנדרש...". י. במקור היה משק מס' 48 מחובר למים. ניתוק המשק ממים זורמים נעשה לבקשת המשיבה, כאמצעי להפעלת לחץ על המבקשים, ומתוך מטרה לגרום להם לפנות את המשק. הניתוק הראשון, נעשה עוד בחודש יולי 2004, בעת שהמושב גרם להסרת מונה המים. המושב הסיר את מונה המים פעם נוספת, בחודש פברואר 2008 ובחודש מרץ 2008 גרם המושב להוצאת זקיף המים, מעומקי האדמה, באופן כזה שהמבקשים לא יוכלו להתחבר למים במשק. יא. הודעת הביטול הפורמאלית, מטעם הסוכנות היהודית, ניתנה רק ביום 30.4.2008, באמצעות מכתב מטעם הסוכנות שנשלח למינהל מקרקעי ישראל [נספח ה' 4 לתגובת המשיבה]. יב. עד למועד זה לא טרחה המשיבה לנקוט בהליך כלשהו להביא לפינויים של המבקשים מהמשק. 5. המבקשים סבורים כי המשיבה מתנגדת לחיבורם למים, מתוך ניסיון לנשל אותם מאדמתם ולהפעיל עליהם לחצים לעזוב את המשק. המבקשים טוענים כי הזכות למים הינה זכות יסוד וכי אין למשיבה זכות למנוע מהם אספקת מים סדירה, לצרכי ביתם. 6. המשיבה טוענת כי הסכם המועמדות בטל ומבוטל, זאת מאחר והמבקשים לא עמדו בהתחייבותם, להגיש תוכניות בנייה ולבנות את הבית במועדים שנקבעו בהסכם. טענותיה העיקריות של המשיבה, הן כי המבקשים לא עומדים בכללים החלים בצו עשה, היינו כי הבקשה הוגשה בשיהוי, בחוסר ניקיון כפיים ומאזן הנוחות פועל לטובת המשיבה. כמו כן טוענת המשיבה שיש מקום להורות על עיכוב ההליכים, לאור תניית בוררות בהסכם שבין בעלי הדין. 7 כאמור, בין בעלי הדין פרץ סכסוך, מאחר והמבקשים לא בנו את ביתם, במהלך שלוש השנים, מיום שנערך עימם הסכם המועמדות, וכל אחד מבעלי הדין, מחזיק בפרשנות שונה בעניין מועד סיום הבניה. 8. השאלה שעומדת על הפרק, האם יש מקום ליתן צו עשה המחייב את המשיבה, לאפשר חיבור של מים למשק 48, לצרכי הבית של המבקשים ובנותיהם. למותר לציין שהמבקשים לא כופרים בחובתם לשלם עבור המים שיצרכו, בהתאם לנהלים המקובלים במושב. 9. בדיון בבקשה שהתקיים בפני, נחקר המבקש 1 על תצהירו וכן נחקר המצהיר מטעם המשיבה, מר אפרים שיבת, המשמש בתפקיד יו"ר הועד של המושב. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, עיינתי בכל החומר שהובא בפני החלטתי שיש מקום להיעתר לבקשה ולחייב את המשיבה, לאפשר חיבור מים במשק 46, לצורך שימושם של המבקשים וילדיהם ובהתאם ל"צרכי בית" [הקראוון], בהתאם להגדרת המונח בסעיף 6 (1) לחוק המים (להלן: "חוק המים"). 10. הזכות למים כ"זכות יסוד" חוק המים, בסעיף 3 שבו, קובע, כי "כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק זה". בסעיף 5 לחוק המים נקבעה ההוראה לפיה "זכותו של אדם לקבל מים ממקור מים עומדת לו כל עוד אין בקבלתם כדי המלחת המקור או דלדולו". סעיף 6 לחוק המים קובע את מטרות המים, שאחת המטרות הן "צרכי הבית". נראה שלא צריכה להיות מחלוקת כי הזכות לקבלת מים היא זכות בסיסית ויסודית המהווה רכיב בזכותם של המבקשים לבריאות ולכבוד וחובתה של המשיבה לספק למבקשים מים כדי לאפשר את קיומם בכבוד, תוך שמירה על כבודם ובריאותם. ההכרה בזכות למים כזכות יסוד הנה התפתחות שחלה בתחום זכויות האדם בשלושת העשורים האחרונים. הזכות למים הולכת ומקבלת מעמד מוכר זה, בין ישירות ובין בעקיפין, כנגזרת מזכויות יסוד אחרות, כגון הזכות לחיים והזכות לבריאות. הזכות למים כזכות יסוד נובעת משורה של מסמכים בינלאומיים העוסקים בזכויות האדם, כגון אמנות בינלאומיות העוסקות בזכויות האדם, הצהרת אמסטרדם משנת 1992, הצהרת דבלין משנת 1992 ועוד. ההכרה במים כזכות יסוד החיונית לקיום אנושי, עוגנה בהערת ועדת האו"ם לאמנה בדבר זכויות חברתיות, כלכליות ותרבותיות משנת 1966 (הערה מס' 15 מיום 26.11.03). כן נובעת הזכות למים כזכות יסוד מפרקטיקות של מדינות המהוות גם הן מקור להכרה בזכויות במשפט הבינלאומי. משמעה של ההכרה בזכות למים כזכות יסוד היא חובתם של הגורמים המספקים מים, לנקוט אמצעים כדי להגן על הזכות ולממשה כלפי כל אדם בלא כל אפליה [ראה בעניין זה פסק דין שניתן על ידי בית הדין לענייני מים, ו"ע 609/05 פורסם באתר נבו]. עם זאת, ככל זכות יסוד, הזכות למים איננה זכות מוחלטת. היא צומחת ממציאות חיים המחייבת איזון בין זכויות אדם ואינטרסים אחרים בעלי משקל רב - בין של פרטים אחרים ובין של הציבור. 11. מקור הסמכות למתן צו מניעה הוא בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המסמיך את בית המשפט לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, כאשר הכללים למתן הסעד, הם פרי מלאכתה של הפסיקה. על המבקש סעד זמני, שמקורו בדיני היושר, לעמוד גם בדרישת תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), היינו שעילת התביעה תתקיים "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה". ארבעת התנאים המרכזיים למתן הסעד, הם אלו המפורטים להלן:- א. מתן הצו הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה העיקרית, ומצדיק את שינוי המצב הקיים. ב. התובע (המבקש) הוכיח לכאורה את קיום זכותו, אשר למענה דורש הוא מתן סעד - והגנה עד לתום הדיונים. ג. מאזן הנוחיות - אי נוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו, לעומת אי הנוחות שתיגרם לנתבע אם יינתן; וכן האם נזקו של התובע ניתן להטבה על ידי פיצוי כספי. ד. בקשתו של התובע למתן הצו אינה נגועה בפגמים שביושר, כגון: העדר ניקיון כפיים, העלמת עובדות, שיהוי וכיו"ב. יודגש, כי על מבקש הסעד הזמני, לעמוד בכל ארבעת המבחנים באופן מצטבר, במובן זה שדי אם נכשל במבחן אחד לא יינתן לו הסעד המבוקש (בר"ע (תל-אביב) 201207/98 - שקם בע"מ נ' סופרפארם ישראל . תק-מח 99(2), 30976). כאמור, לאחר בחינה מעמיקה של השאלות שעל ביהמ"ש לשאול עצמו בבואו ליתן הצו - נחה דעתי, כי בשקלול האינטרסים והאיזון שביניהם, נוטה הכף למתן הסעד המבוקש בבקשה. מן הכלל אל הפרט:- 12. הכרחיות הסעד אין חולק כי מתן צו עשה זמני, נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש, ובבקשה מסוג זו - על ביהמ"ש לבחון האם מתן הסעד הוא כה חיוני, שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבותו של ביהמ"ש לשם שינויו של המצב הקיים [ראה ברע"א 337/88 חמיס נ. שטרן, פ"ד מג (4) בעמ' 555]. לאחר ששמעתי את כל מה שהובא בפני, מצאתי כי מתן הסעד המבוקש הוא הכרחי ומצדיק התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התובענה. מתן הסעד המבוקש, יביא לידי חיבור המים למשק, ובכך תתאפשר אספקת מי שתיה ורחצה למבקשים ולבנותיהם הקטינות. העובדה כי אספקת מים נחשבת כזכות יסוד - מחזקת את ההנחה כי מדובר בסעד נחוץ והכרחי. מצבו הבריאותי של המבקש 1 (כמפורט במסמכים הרפואיים שצורפו לתובענה), מחזקת את ההנחה כי מדובר בסעד נחוץ והכרחי. כאשר לא קיימת בעיה של תשתית לאספקת המים למשק ולאור העובדה שהמבקשים מתגוררים עם שתי פעוטות, בבית שאין בו מים זורמים לשתיה, מחזקת את ההנחה כי מדובר בסעד נחוץ והכרחי שאין צורך להרחיב, כי נחיצותו דרושה לצורך שמירה על כבודם ובריאותם הכללית של המבקשים. לענין שינוי המצב הקיים - אני מפנה לאמור בסעיף 4 י' לעיל, ממנו עולה כי המשק היה בעבר מחובר למים, וניתוק המים נעשה ביוזמת המשיבה, מכאן שהמשיבה היא זו שמשנה את המצב הקיים בעת ניתוק המים למשק ואין זה נכון לייחס למבקשים נסיון לשנות את המצב הקיים. 13. זכות לכאורה "פירוש של דבר, שהתובע צריך להוכיח סיכוי של הצלחה בתביעה" (ראה ספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין אזרחי, מהדורה שביעית, עמוד 616). לאחר ששמעתי טענות הצדדים, סבורני כי המבקשים עמדו בנטל להוכיח סיכוי הצלחה בתביעה. במהלך הדיון, ביהמ"ש חזר ושאל את נציג המושב ובא כוחו, מאין נתונה למשיבה הזכות למנוע אספקת מים למאן דהוא, ונראה כי שאלה זו - לא נענתה, מאחר ונראה כי סמכות זו לא מצויה בידי המשיבה. אספקת המים למושב נעשית בשיתוף פעולה של שלושת הגורמים: חב' מקורות - מצד אחד; חב' מימי הנגב - מצד שני והמושב - מצד שלישי. הואיל ואספקת מים נחשבת כזכות יסוד - סבורני כי דווקא על המשיבה להראות ולהסביר הזכות לנתק את המבקשים ממים. אמנם בסעיף 16 ב' להסכם המועמדות, קיים תנאי בנוגע לאפשרות של מניעת אספקת המים למשק, אך נראה כי תנאי זה איננו עומד בקנה אחד - עם זכות היסוד של המבקשים לקבל מים. המשיבה לא טרחה להציג בפני ביהמ"ש, את מערכת ההסכמים בין המושב לחב' מקורות ובין המושב לחב' מימי הנגב. בסעיף 120 לתקנון המושב, נקבע כי:- "חבר אגודה זכאי לקבל מכסת מים מהאגודה לצרכיו המשקיים והביתיים". אמנם המבקשים התחייבו כלפי המינהל, להקים את ביתם, בתוך שלוש שנים, ופרק זמן זה חלף, אך יש לזכור, כי המינהל האריך המועד לקיום התחייבות המבקשים, ומכאן יש לקבוע כי לכאורה המועד להקמת ביתם של המבקשים לא חלף, וכי עומד למבקשים פרק זמן נוסף להקמת ביתם, לפחות עד סוף שנת 2009. אם לא די בכך, הרי שאין לשלול אפשרות, שהמבקשים קיימו את התחייבותם לבנות את ביתם, בעצם העמדת הקראוון במשק, שהוא ביתם, שהרי לא הייתה כל חובה מצד המבקשים לבנות בית, דווקא מלבנים. אין חולק כי המים במדינת ישראל הם קניין הציבור הנתון לשליטתה של המדינה לפי עקרון היסוד הקבוע בסעיף 1 לחוק המים, נקבע כי:- "מקורות המים שבמדינה הם קניין הציבור, הנתון לשליטת המדינה ומיועד לצרכי תושביה ולפיתוח הארץ". לא צריכה להיות מחלוקת שכל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם. כאמור, הנימוק העיקרי עליו יש ליתן הדעת, הוא כי לא נסתרה טענת המבקשים כי המשיבה דאגה לנתק את שעון המים שהותקן על חשבונם של המבקשים. נראה כי למשיבה אין סמכות למנוע מהמבקשים את מכסת המים שלהם, זאת לאחר שנקבע בסעיף 21 לחוק המים, כי:- "שר החקלאות רשאי, לאחר התייעצות עם מועצת המים לקבוע נורמות לכמות המים, לאיכותם, למחירם, לתנאי הספקתם ולשימוש בהם במסגרת מטרת המים, וכן כללים לניצולם היעיל והחסכוני, ומשקבע כך - לא יספק אדם מים ולא ישתמש במים אלא בהתאם לנורמות ולכללים אלה" - והדברים יפים גם לענייננו. כל עוד המינהל לא ביטל את זכותם של המבקשים בקרקע כ"ברי רשות" - לא ניתן למנוע מהמבקשים אספקת מים סדירה. אחר שהוברר כי זכותם של חברי האגודה למים - הינה זכות אישית הקיימת בידיהם, לא ניתן לפגוע בזכות זו, ללא הסכמתם של המבקשים, ולעניין זה ראה בבג"צ 333/85, אביאלי נ. שר העבודה והרווחה, פ"ד מ"ה (4) 581. אם לא די בכל מה שהובא לעיל, הרי שלא נחה דעתי מתשובתו של מר שיבת, נציג המושב, לשאלה מדוע לא חוברו המבקשים למים, ובעניין זה ציין, יו"ר וועד המושב כי סיבת אי חיבורם של המבקשים למים - מקורה בכך שהמבקשים לא ביקשו להתחבר באופן פורמלי, וכן העיד כי באם תוגש פניה מסודרת על ידי המבקשים היא תיבחן על ידי ועד המושב. סבורני כי מדובר בתשובה מיתממת שטוב היה לה לו לא היתה ניתנת כלל, שכן התרשמתי שהמושב היה מודע לצרכי המים של המבקשים וגרם לניתוק המים למשק, בצורה יזומה ומכוונת. השאלה אם ההסכם שנחתם עם המבקשים פקע ואם לאו הינה שאלה משפטית המחייבת בדיקה מעמיקה והכרעה ואין אפשרות לתת עליה תשובה בשלב זה. משכך הם פני הדברים, ניתן לקבוע שהמבקשים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח קיום הזכות לקבלת הסעד המבוקש. 14. מאזן הנוחות בית המשפט בודק את חומר הראיות וההחלטה על מתן צו זמני מתקבלת בדרך כלל, בתנאים של חוסר ודאות באשר לצדקת כל אחד מהצדדים לסכסוך. על בית המשפט להציב הסדר זמני שישקף איזון אינטרסים הולם בין המבקשים למשיבה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, קובע אני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשים. אין חולק כי בקשת המבקשים לחיבור המים מתייחסת לצרכי הבית (שתיה, רחצה, ניקיון וכיוצ"ב). המבקשים מתגוררים בתחומי המושב ברציפות, מזה למעלה משבע שנים. למבקשים שתי ילדות פעוטות שהקטנה מביניהם בת 21 חודשים בלבד. מצבו הבריאותי של המבקש 1 מחייב מתן אפשרות לגישה מיידית למים. האפשרות למצוא בית אחר במושב, בלוח זמנים מיידי, הינה קשה ואולי אף בלתי אפשרית. בנסיבות אלה, נראה כי המבקשים הצביעו על פגיעה ממשית בהם. בנוסף, לא קיימת אפשרות אחרת שתפגע באופן קל יותר במבקשים, קרי הסכסוך שפרץ לגבי זכותם של המבקשים בקרקע - אינו בר פתרון מיידי. המשיבה רואה עצמה כמשוחררת מההסכמים שנחתמו בינה לבין המבקשים, לאחר שלשיטתה המבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם, ולא בנו את ביתם בזמן שהוסכם, ואף לא הגישו תוכניות ומנגד המבקשים טוענים כי התוכניות הוגשו באיחור קל של 23 ימים בלבד וכי המועד לבניית הבית עדיין לא חלף, לאור האורכה שניתנה ע"י מינהל מקרקעי ישראל, שהוא הבעלים של הקרקע. סבורני שלא ייגרם למשיבה כל נזק משמעותי, אם המבקשים יחוברו למים, באופן זמני, עד לאחר שיבוצע בירור מלא ומקיף, בדבר זכותם של המבקשים להמשיך ולהחזיק במשק. ראוי שההחלטה, באם לספק למבקשים מים ואם לאו, תיעשה רק לאחר שיקבעו ממצאים בנוגע לזכויותיהם של המבקשים במשק. אין לאפשר למשיבה להפעיל על המבקשים "לחץ" באי הספקת מים, שייתכן ומטרתו לגרום למבקשים לוותר על זכויותיהם בקרקע. 15. פגמים שביושר כגון, העדר נקיון כפיים, העלמת עובדות ושיהוי מעיון בבקשה, במסמכים שצורפו לה, בתגובת המשיבה, בדיון שנתקיים בפני ובחקירות הנגדיות שהתקיימו - נראה כי המבקשים עמדו גם בתנאי זה, על אף שנטען על ידי המשיבה כי המבקשים העלימו עובדות מביהמ"ש בעת הגשת הבקשה, ולא הביאו לידיעת ביהמ"ש העובדה, כי המשיבה ביטלה את הסכם המועמדות. יש לזכור, שבית המשפט לא נעתר לבקשה למתן צו זמני, במעמד צד אחד, וכי ניתנה למשיבה הזדמנות מלאה לפרוס את מלוא טענותיה בטרם שניתנה החלטת בית המשפט. ייתכן שטוב היו עושים המבקשים אילו הציגו את מלוא העובדות הדרושות בצורה רחבה ומקיפה יותר, אך בנסיבות העניין, כאשר אספקת מים נחשבת לזכות יסוד, נראה שאין לקבוע שהעלמת העובדות, שנעשתה באופן חלקי בלבד, יש בה כדי להביא לדחיית הבקשה. לעניין טענת המשיבה, כי המבקשים לא חשפו בבקשתם את מלוא העובדות ואת המחלוקת מול המשיבה בנוגע לזכותם של המבקשים במשק, יש להפנות בעניין זה לסעיף 8 לבקשה, בה טוענים המבקשים, כי ניתוק המים משמש כאמצעי להפעלת לחץ על המבקשים, לוותר על זכויותיהם במשק. מנספח ב' 1 שצורף לבקשה הביאו המבקשים לידיעת ביהמ"ש את החלטת ועד המושב מיום 5.4.2008 לפיה הוצע למבקשים מגרש קהילתי, בתמורה לכך שהם יתפנו ממשק 48. כמו כן מתוכן מסמך זה יכל בית המשפט לדעת על כך שהסוכנות היהודית הודיעה למבקשים על ביטול רישומם במשק וכן עולה מאותו מסמך שהמבקשים מתגוררים במשק, ללא רשות המשיבה. השלמת התמונה המלאה, נעשתה גם באמצעות התצהיר הנוסף שהוגש ע"י המבקשים, בצירוף לכתב התביעה [שהוגש לפני הדיון שנעשה במעמד שני הצדדים]. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענת המשיבה לשיהוי ניכר מצד המבקשים, אשר מצדיק את דחיית הבקשה. כאמור הבקשה לסעד זמני הוגשה במקור, ביום 16.6.2008. המבקשים הציבו את הקראוון במשק רק ביום 24.2.2008. ניתוק המים ע"י המשיבה נעשה בחודש מרץ 2008. בתחילה לא היווה ניתוק המים בעיה של ממש למבקשים, שכן בתחילת הסכסוך נעזרו המבקשים בשכניהם לצורך קבלת מים. מנספח ב' 1 לבקשה אני למד שהתנהל בין הצדדים מו"מ וכי המשיבה נתנה למבקשים שהות לשקול הצעה שניתנה להם עד ליום 27.4.2008. הודעת הביטול הפורמאלית, מטעם הסוכנות היהודית, ניתנה רק ביום 30.4.2008, באמצעות מכתב מטעם הסוכנות, אשר נשלח למינהל מקרקעי ישראל. עייננו רואות, כי הבקשה הוגשה בתוך זמן סביר מפרוץ הסכסוך. לפיכך, נראה, כי המבקשים עמדו בכל ארבעת המבחנים באופן מצטבר, במובן זה שלא נכשלו באף לא אחד מהמבחנים לגביהם יינתן הסעד המבוקש בבקשה. 16. תניית הבוררות לעתירה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 היה על המשיבה לצרף תצהיר ולפרוש בפני בית המשפט את כל העובדות, על מנת להוכיח שהיא הייתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות והיא עדיין מוכנה לכך בשעת הגשת הבקשה. המחברת פרופ' סמדר אוטולונגי, מציינת בספרה "בוררות דין ונוהל", כרך א' מעמ' 265, כי: "נטל ההוכחה הוא על מבקש העיכוב ועליו להביא ראיה פוזיטיבית כלשהי להוכיח נכונותו זו ולא להסתפק בטיעון . . ." ובעמוד 270 לספר הנ"ל: "הצהרת הנתבע בדבר נכונותו לקיים הליך בוררות צריכה להופיע בתצהיר המלווה את הבקשה לעיכוב הליכים. בטיעון בתצהיר כי "המבקש מוכן והיה מוכן ללכת לבוררות" לא סגי. צריך לבסס זאת בטיעון עובדתי. על התצהיר לפרט את כל העובדות, ואין להסתפק באיזכור והפניה אל מסמך אחר, על דרך "כל העובדות המפורטות בכתב התביעה הן נכונות". . . בהעדר הצהרה מתאימה על כך בתצהיר, נשללת מן המשיב הזכות והאפשרות לחקור בקשר לכנות טענתו ותום ליבו של המבקש...". עוד מציינת המחברת בספרה הנ"ל, כי: "חוסר נכונות של נתבע לקיים את הבוררות יכול להתבטא גם בחוסר פעולה אקטיבית מצידו..." כאמור, בענייננו לא טרחה המשיבה לנסות ולהוכיח שהיא הייתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות והיא עדיין מוכנה לכך בשעת הגשת הבקשה. מלבד הטענה בדבר קיומה של תניית בוררות (ראה סעיפים 3 ד' ו-ב' [השני] לתצהירו של מר שיבת), לא נטען דבר. בנסיבות כאלו ניתן לקבוע שהמשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה, בהתאם להלכה בעניין זה, להראות שעשתה את כל הדרוש מצידה לקיום הבוררות. למרות שהתצהיר מטעם המשיבה לא מתייחס לנכונות של המשיבה לקיים את הליך הבוררות, הרי שהמשיבה יכלה עדיין להוכיח את נכונותה להראות שעשתה את כל הדרוש מצידה לקיום הבוררות - גם באמצעות מכתבים שנשלחו למבקשים. ואולם, עיון במכתבי המשיבה מעלה שהמשיבה לא הראתה כל כוונה אמיתית לקיים הליך בוררות ובמכתב ב"כ המשיבה מיום 21.11.2007 נאמר למבקשים שאם לא יוותרו של המשק שנמסר להם: "תאלץ מרשתי [הכוונה למשיבה - ע.ר.] לנקוט בהליכים משפטיים בנדון..." ואין כל הפניה להליכי בוררות. בנסיבות העניין, לא מצאתי לקבל טענת המשיבה בעניין תניית הבוררות, שכן טענה זו לא הוכחה ואין בה ממש. זאת ועוד, המשיבה סומכת טענותיה על ההסכם שנכרת בין בעלי הדין, ומנגד טוענת כי ההסכם בטל ומבוטל, שכן המבקשים הפרו אותו הפרות בוטות - כך שלא ניתן לטעון טענות סותרות. 17. היתר להצבת הקראוון חרף התוצאה אליה הגעתי, נראה שלא ניתן להתעלם מכך שהמשיבים הציבו את הקראוון במשק, מבלי לקבל היתר בניה כדין, מאת רשויות התכנון. אומנם, תיק זה הינו סכסוך אזרחי בין בעלי הדין וייתכן שהמחלוקת בעניין היתרי הבניה תבוא על פתרונה בהליך אחר, ואולם לא ניתן להתעלם מכך שהבקשה למתן הצו מקורה בדיני היושר. ומכאן שיש להתייחס לעניין זה בסעד הסופי שיינתן. 18. סוף דבר התוצאה היא איפוא, כי אני מקבל את הבקשה, ונותן צו עשה המורה למשיבה לאפשר חיבור מים במשק 46, לצורך שימושם של המבקשים וילדיהם ל"צרכי בית" [הקראוון], בהתאם להגדרת המונח בסעיף 6 (1) לחוק המים. החיבור ייעשה לאלתר, ולכל המאוחר בתוך 3 ימים מעת קבלת החלטה זו. המבקשים ישלמו עבור צריכת המים השוטפת, על פי נהלי הגבייה המקובלים. המשיבה תישא בעלות חיבור המים למשק, כמימון ביניים בלבד, בהתחשב בכך שהמשק כבר היה מחובר למים וניתוק המים נעשה ביוזמת המשיבה. הבקשה לעיכוב הליכים עקב תניית בוררות (בש"א 3220/08) - נדחית בזאת. בתוך 60 ימים מעת קבלת החלטה זו יגישו המבקשים בקשה לקבלת היתר בניה לקראוון, בפני רשויות התכנון ואם לא יעשו זאת תוכל המשיבה לעורר בקשה נוספת לשקול את המשך הסעד הזמני שניתן. בשולי הדברים, מצאתי לציין ולהביע את התרשמותי כי ניתוק המים למבקשים, ההתנהלות הדיונית, התנגדות המשיבה לספק את המים למבקשים, והעלאת טענות - שאין מקומן כאן - היו שלא לצורך. טוב לה למשיבה שלא היתה מעלה הטענות שהעלתה, ונראה כי הסכסוך בין בעלי הדין - אינו סובב רק סביב המחלוקת בעניין אי בניית ביתם של המבקשים, אלא אולי, סביב הנחלה והמשק אותו מבקשת המשיבה להחזיר לידיה, על מנת לתיתו לאחר. 19. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשים, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. בשאלת ההוצאות - לקחתי בחשבון, בין היתר, התנהלות המשיבה, התנגדותה העקרונית לחיבור המים והטענות שהועלו מטעמה - שלא היה בהן ממש.חיבור למיםמים