להלן פסק דין בנושא עיון במסמכים פקודת העיריות: פסק דין בפני עתירתו של העותר, חבר מועצת עיריית קריית אתא, בה מבוקש כי ביהמ"ש ייתן, מכוח סמכותו על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 וכן על פי סעיף 140א' לפקודת העיריות, צו המורה למשיבים, ראש העיר ומנכ"ל העירייה, למסור לעותר את פרטי המידע המצויים בידיהם כמפורט להלן: רשימת עובדי העירייה, החברה הכלכלית של קריית אתא והמתנ"ס בשנים 2003-2006. דוחות כספיים מפורטים של החברה הכלכלית לשנים 2002-2005. דוחות שכר של עובדי העירייה, החברה הכלכלית ועובדי המתנ"ס לשנים 2003-2006. מידע על תשלום או קביעת היטלי השבחה של שכונת בית וגן. מכרז העברת עבודות ניקיון העיר לחברה פרטית מיולי 2003 וכן ההסכם שנחתם עמה. חשבון מפורט של שכ"ט ששולם למשרד עו"ד נתן מאיר בשתי העתירות שנדונו בשנת 2004 בביהמ"ש המחוזי בחיפה. העותר טוען בעתירתו כי פנה לעירייה מספר פעמים בבקשות לעיין במסמכים האמורים לעיל החל מיום 16.5.05 אך בקשותיו לא נענו. העותר טוען כי בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק חופש המידע וסעיף 140א' לפקודת העיריות יש לו זכות לעיין במסמכים. לטענתו, נגישות הציבור למידע מסייעת לקידומם של ערכים חברתיים והבטחת שקיפות השלטון כלפי בוחריו ונציגיו ומהווה את אחד היסודות של חברה דמוקרטית. בנוסף, טוען העותר כי הינו חבר בוועדה לענייני ביקורת בעירייה ומניעת המסמכים הנ"ל מוועדת הביקורת כמוה כניסיון בוטה לשיבוש תפקודה של הוועדה כזרוע ביקורת לגיטימית ונחוצה ברשות המקומית. העותר טוען כי על המסמכים המבוקשים לא חלה הגנת סעיף 140(ב) לפקודת העיריות. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה מטעמים של שיהוי, חוסר ניקיון כפיים, אי גילוי ומניעים זרים וכן יש לדחותה משום שמרבית המידע המבוקש על ידי העותר אינו נמנה על המידע האמור בסעיף 140א' לפקודת העיריות, העוסק בפנקסי העירייה ומסמכיה וזה אשר כן נמנה עליו נמסר לעותר לעיון זה מכבר. כמו כן, טוענים המשיבים כי העותר לא מיצה את ההליכים הקבועים בסעיף, היינו, פניה לממונה אשר רשאי לדרוש מתן העיון בצו. באשר להסתמכות העותר על חוק חופש המידע טוענים המשיבים כי העותר לא פעל על פי הוראות חוק חופש המידע ולא מיצה ההליכים הקבועים בחוק. העותר לא פנה לממונה על חופש המידע אצל המשיבים ובקשתו למידע לא נדונה על פי חוק חופש המידע. על כן, לטענת המשיבים, בימ"ש זה מנוע מלדון בעתירה בהעדר מיצוי הליכים מצד העותר על פי החוק. בנוסף, גם לו היה העותר פונה על פי חוק חופש המידע הרי מרבית המידע המבוקש אינו מצוי בידי העירייה משום שהיא אינה מעסיקה את עובדי המתנ"ס ועובדי החברה הכלכלית. המשיבים טוענים כי לו חלק העותר על כך היה עליו לעשות כן במועד מיידי לאחר שלא קיבל את המסמכים ולא יאוחר מ- 45 יום לאחר מכן. לכן חל שיהוי בהגשת העתירה. המשיבים טוענים כי העותר השתהה למעלה משנה וחצי בהגשת העתירה. כן טוענים הם כי העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים מובהק ואי גילוי עובדות מהותיות ונחוצות לעתירה משום שהעותר לא גילה לביהמ"ש כי נפגש לא אחת עם מנכ"ל העירייה וניתנה לו זכות העיון במסמכים הכלולים בסעיף 140א' לפקודה. על כן, העותר טען בעתירתו טענות שאינן אמת, זאת כאשר טען כי כל פניותיו לא נענו ולא ציין את הפגישות שהתקיימו לצורך עיון במסמכים שנתבקשו על ידו ומתן מענה לפניותיו. לטענת המשיבים, העותר קיבל ממנכ"ל העירייה את רשימת עובדי העירייה לשנים 2003 ו- 2004, אך לא קיבל את דו"ח השכר משום שאינו זכאי לקבלו מכוח הסייג הקבוע בסעיף 140א', על פיו מוגבלת זכות העיון ביחס לרישום או מסמך הנוגעים במישרין בזכויותיו של פרט או בחובותיו כלפי העירייה, זולת אם הם משמשים נושא לדיון במועצה או בוועדה מוועדותיה שמבקש העיון חבר בה. המשיבים טוענים כי שכרם של עובדי העירייה אינו נושא לדיון במועצה או בוועדה שהעותר חבר בהן. לטענת המשיבים, לו חלק העותר על סיוג המידע שנמסר לעיונו היה עליו לעשות כן במועד מיידי ולא יאוחר מ- 45 ימים ממועד סיוג מסירת המידע ולכן חל שיהוי בהגשת העתירה. באשר לדרישתו של העותר לקבל את כל המידע בדבר קביעת ו/או גביית היטל ההשבחה בבית וגן טוענים המשיבים כי העותר נענה כי אין היטל השבחה בפרויקט בית וגן והעותר אף ידע זאת זה מכבר משום שהסכם הפיתוח עם החברות שבנו את הפרויקט אושר בישיבת מועצת עיר בה השתתף העותר. באשר למכרז העברת עבודות הניקיון בעיר טוענים המשיבים כי העותר קיבל לעיונו את המכרז ואת ההסכם שנחתם עם החברה הזוכה במכרז, על פי דרישתו ולמרות זאת לא ציין זאת בעתירתו ואף הצהיר כי פנייתו לא נענתה. באשר לחשבון שכר הטרחה ששולם למשרד עו"ד נתן מאיר בשתי העתירות טוענים המשיבים כי העותר לא קיבל מסמכים אלה לאור הסייג האמור בסעיף 140א'(ב). אין המדובר בהסכם שכ"ט שאמור לעלות לדיון בוועדה מוועדות העירייה או במועצת העיר, אלא שכר טרחה שכבר שולם. באשר לדו"חות החברה הכלכלית ורשימת עובדיה ותפקידם נענה העותר כי הם אינם חלק מפנקסי העירייה ומסמכיה וככל שחלק העותר על תשובה זו או על עצם אי מסירת המסמכים שהתבקשו על ידו היה עליו לעשות כן במועד שהינו בתוך 45 ימים, לכל היותר, ממועד דחיית דרישתו. העותר טוען בהשלמת הטיעונים מטעמו כי המשיבים שוגים בפירושם לסעיף 140א' ולטענתו על המשיבים למסור לעותר צילום של המסמכים הנדרשים על ידו וזאת על פי לשון החוק. על כן, לטענת העותר, מאחר שהמשיבים רק העמידו את המסמכים לעיונו ולא מסרו לו העתק צילומי מן המסמכים, לא עמדו הם בהוראות החוק. עוד טוען העותר כי בין הצדדים נוהלה חלופת מכתבים וכי העתירה הוגשה בטרם חלפו 45 ימים ממועד מכתבו האחרון של העותר ולכן לא הוגשה העתירה בשיהוי. באשר לסייג הקבוע בסעיף 140א'(ב) לפקודה טוען העותר כי הסייג איננו חל על מקרה זה מאחר שלא נקבע כל איסור על פי דין על פרסום מסמכים אלה וכן מאחר שהמסמכים דרושים לעותר כחבר בוועדה לענייני ביקורת בעירייה. העותר טוען כי החברה הכלכלית הינה תאגיד עירוני שמניותיו מוחזקות בידי העירייה ועובדי העירייה משמשים אורגנים במועצת החברה הכלכלית וכי המשיב 2 משמש כיו"ר ומורשה חתימה במתנ"ס והמתנ"ס מתוקצב מכספי העירייה ולכן המדובר במסמכים שיש להציגם לעותר על פי סעיף 140א'. בעניין בית וגן טוען העותר כי ההסכם שהוצג על ידי המשיבים איננו רלוונטי עוד. באשר למכרז והסכם המכרז טוען העותר כי מעולם לא הומצאו לו המסמכים על דרך הצילום. בתשובת המשיבים לתגובת העותר טוענים המשיבים כי יש לדחות את עתירתו של העותר בשל חוסר ניקיון כפיים משום שבעתירתו טען כי כל פניותיו לא נענו וכעת טוען הוא כי המסמכים הוצגו לעיונו אך לא ניתן לו צילום מהם ולכן הטעה את ביהמ"ש כאשר לא אמר את האמת כולה בעתירתו. באשר לפרויקט בית וגן טוענים המשיבים כי אין להתחשב בכך שהפיתוח של השכונה לא הושלם על ידי חברת בית וגן וזאת משום שהסעד המבוקש בעתירה היה לקבל מידע על היטל השבחה בפרויקט זה והעותר כחבר מועצת העיר היה נוכח בישיבה המאשרת את ההסכם ולכן ידע כי אין היטל השבחה. באשר לטענת העותר כי לא חל שיהוי טוענים המשיבים כי לא ניתן לעקוף את מחסום השיהוי בחזרה על הפניות ואם סבר העותר כי פנייתו לא נענית היה עליו לעתור במועד הקבוע בחוק. באשר לצילום המסמכים טוענים המשיבים כי הם אינם מחויבים להכין לעותר העתק צילומי. העותר קיבל לעיונו את המבוקש על ידו ולא נמנע מן העותר להכין לעצמו העתק מן החומר שהוצג לו. כן טוענים המשיבים כי מסמכים אלה לא יוצאו מרשות העירייה אלא ברשותו של ראש העיר. דיון: טענת המשיבים לשיהוי בהגשת העתירה: תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000, קובעת כי עתירה מנהלית תוגש במועד שנקבע לכך בדין, ואם לא נקבע מועד כאמור, יש להגישה בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם. "לנושא המועדים נודעת חשיבות ממעלה ראשונה לעניין הגשתן של עתירות מינהליות. ימינו אלה אינם עוד כימים שבעבר. בעבר היו נושאי משפט מינהלי באים לדיון ולהכרעה לפני הבג"ץ, ובכפיפות להוראות חוק ספציפיות לא שלטה במועדי עתירות לבג"ץ אלא מ ל כ ת השיהוי בלבד. הגשת עתירה לאחר עבור חודשים מיום היווצר העילה - לעיתים חודשים לא-מעטים - לא עצרה בעד עותרים אלא אם שינו משיבים את מצבם לרעה; וגם כך לא תמיד צלחה טענת שיהוי. עידן זה חלף-עבר ככל שהמדובר הוא בנושאי מישפט מינהלי המצויים בסמכותו של בית-המשפט המחוזי בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים. משהותקנו תקנות סידרי הדין; ומשנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית-משפט; זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים הוטל עלינו לכבדם. אכן, רשאי הוא בית-משפט להאריך את התקופה להגשתה של עתירה, ואולם - כלשונה של תקנה 3(ג) לתקנות סידרי הדין - כך יעשה בית-משפט "אם ראה הצדקה לכך"." ראה: עע"ם 1981/02 קיסר-הנדסה ופתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(1), 610. על פי טענת העותר בעתירתו, הוא פנה למשיבים ביום 16.5.05 בדרישתו להמציא לו את המסמכים המבוקשים. כן טוען הוא כי פנה שוב ושוב עוד במהלך שנת 2005 ופניותיו נותרו ללא מענה. ביום 15.11.06 פנה למשיב 2 בבקשה לקבל לידיו את המסמכים תוך 3 ימי עבודה וביום 19.11.06 התקבלה תשובת המשיב 2 לפיה המסמכים כבר הועברו לעותר. ביום 20.11.06 השיב העותר למשיב 2 כי הוא חולק על הודעתו וביום 28.11.06 התקבלה שוב תשובת המשיב 2 כי המסמכים כבר הועמדו לעיונו של העותר. מהאמור עולה כי העותר קיבל את תשובת המשיבים כבר ביום 19.11.06 וכבר במועד זה ידע כי אין המשיבים מתכוונים להיעתר לבקשתו להמציא לו את המסמכים הדרושים. למרות זאת המשיך העותר בשיגור מכתבים נוספים ובחר שלא להגיש עתירה כנגד החלטת המשיבים שלא להמציא לו את המסמכים. אין בחלופת המכתבים בין הצדדים כדי לדחות את מועד הגשת העתירה הקבוע בחוק ואין העותר יכול להסתתר מאחורי הטיעון של חלופת המכתבים בין הצדדים לעניין טענת השיהוי. אין מקום לכך שעותר ינסה לשכנע שוב ושוב את הרשות לספק לו מידע לאחר שבקשתו סורבה (וראו לעניין זה: בג"צ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד לג(1) 271). על העותר היה להגיש עתירתו כבר בשנת 2005 כאשר, על פי טענתו, ראה כי בקשתו אינה נענית על ידי המשיבים או, לכל הפחות, להגישה בסמוך למועד בו נודעה לו החלטת המשיבים. על כן, ניתן לקבוע כי העותר השתהה בהגשת עתירתו וכבר מטעם זה יש לדחות את העתירה. כפי שציינתי, בענייננו, אין הצדקה להגשת העתירה לאחר המועד הקבוע בחוק ואין בהתכתבויות בין העותר למשיבים כדי לעקוף את המועד הקבוע בחוק או להוות הצדקה להארכת התקופה להגשת העתירה. טענת המשיבים לאי ניקיון כפיים של העותר: העותר טוען בעתירתו כי המשיבים הפרו את חובתם לאפשר לו עיון במסמכים על פי סעיף 140א' לפקודת העיריות, אך אינו מציין בעתירתו כי חלק מהמסמכים הועמדו לעיונו אך הוא סירב לעיין בהם וטען כי על המשיבים להמציא לו העתק צילומי של המסמכים. רק לאחר שהמשיבים העלו את הטענה כי ניתנה לעותר האפשרות לעיין במסמכים הנכללים בסעיף 140א' לפקודה, אך לא נמסר לו העתק צילומי מהם, העלה העותר את הטענות כי היה על המשיבים למסור לו העתק צילומי של המסמכים ולא רק ליתן לו זכות לעיין בהם. על כן, המדובר באי גילוי עובדות רלבנטיות לעתירה והסתרת האמת במלואה ולכן ניתן לקבוע כי העתירה נגועה באי ניקיון כפיים ויש לדחותה גם מטעם זה. מי שמפר את חובתו לגלות לבית המשפט את כל העובדות הרלבנטיות לעתירה ומסתיר עובדות שיש להן משמעות לגבי העתירה איננו ראוי לכך שבית המשפט יושיט לו סעד. ראה: בג"צ 421/86 יוסף אשכנזי נ' שר התחבורה ואח', פ"ד מא(1), 409; בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1), 289, עמ' 339-340; בג"ץ 8321/01 יצחק בנגד נ' לשכת התנועה את"ן חוף, תק-על 2002(1), 127, עמ' 128. יש לציין גם כי לאחר שנתגלה כי בנוגע למסמכים מסוימים לא הייתה כל התנגדות מצד המשיבים לאפשר לעותר לנצל את זכותו לעיון במסמכים לא ברור כלל מדוע העותר לא ניצל את זכותו ומדוע הוגשה העתירה בנוגע למסמכים אלה. כפי שאפרט בהמשך, לא חלה על המשיבים חובה לצלם את המסמכים עבור העותר ולמסור לו העתק. לשון החוק מצביעה על כך כי חלה עליהם החובה לאפשר לו עיון במסמכים, בתנאים מסוימים וכן להכין לעצמו העתק צילומי. העותר לא ביקש מהמשיבים להכין לעצמו העתק צילומי, אלא דרש מהם כי ימציאו לו העתק של המסמכים והמשיבים סירבו לעשות זאת, ובצדק. עצם העובדה שהעותר לא ציין דברים אלה בעתירתו מהווה חוסר ניקיון כפיים והסתרת עובדות מבית המשפט ויש לדחות את העתירה מטעם זה, כאמור לעיל. מתן אפשרות לעיון במסמכים על פי סעיף 140א' לפקודת העיריות: סעיף 140א' לפקודת העיריות, העוסק בזכות עיון לחברי מועצה וועדות, קובע כך: "א) פנקסי העיריה ומסמכיה יהיו פתוחים לעיון ולבדיקה לפני כל חבר המועצה; הם יועמדו לרשותו לפי בקשתו לא יאוחר משלושה ימים מיום פנייתו אל ראש העיריה או מי שהוא הסמיכו לכך, והוא רשאי להכין לעצמו העתק לרבות העתק צילומי או תקציר מהם; אך לא יוצא פנקס או מסמך למטרה כאמור ממשמורת העיריה אלא בהסכמתו בכתב של ראש העיריה או מי שהוא הסמיכו לכך. (א1) לא הועמדו פנקסי העיריה או מסמכיה לרשות חבר המועצה בתוך הזמן כאמור בסעיף קטן (א), ידרוש הממונה, לפי בקשת חבר המועצה, מראש העיריה לעשות כן; לא נעתר ראש העיריה לדרישת הממונה בתוך שבעה ימים מיום דרישתו, ידרוש ממנו הממונה בצו לעשות כן בתוך תקופת הזמן שיציין בצו. (ב) זכות העיון בפנקסים ובמסמכים לפי סעיף קטן (א) אינה חלה על פנקס או מסמך שגילויו או פרסומו אסור על פי כל דין ועל רישום או מסמך הנוגעים במישרין בזכויותיו של פרט או בחובותיו כלפי העיריה, זולת אם הם משמשים נושא לדיון במועצה או בועדה מועדותיה שמבקש העיון חבר בה. (ג) פנקסי העיריה ומסמכיה יועמדו על פי דרישה של יושב ראש ועדה לרשותה של הועדה בזמן ישיבתה, במידה שהם נוגעים לנושא שעל סדר יומה. (ד) האמור בסעיף זה בא להוסיף על זכויות אחרות לגילוי פנקסים ומסמכים ולא לגרוע מהן". (ההדגשות שלי - ר.ש.). סעיף 140א(א) לפקודת העיריה קובע אמנם כי "פנקסי העיריה ומסמכיה יהיו פתוחים לעיון ולבדיקה לפני כל חבר המועצה", אך אותו סעיף עצמו ממשיך וקובע כי זכות העיון אינה חלה על מסמך "שגילויו או פרסומו אסור על-פי כל דין" (סעיף 140א(ב)) ואיסור זה קיים בענייננו בנוגע לדוחות השכר של עובדי העירייה, החברה הכלכלית ועובדי המתנ"ס, וכן בנוגע לשכ"ט ששולם למשרד עו"ד נתן מאיר, זאת לאור הוראותיו של חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (ראה: בג"צ 4402/91 בן-ציון מורדוב נ' ראש עירית תל-אביב, פ"ד מו(3), 85, עמ' 88-89). אמת, הוראתו של סעיף 140א(ב) מסייגת עצמה בקובעה כי ההגבלה על זכות העיון - הנובעת כאמור מאיסור הפרסום על-פי כל דין - אינה חלה לעניין מסמכים אשר "משמשים נושא לדיון במועצה או בוועדה מוועדותיה שמבקש העיון חבר בה", אך העותר לא הוכיח טענתו כי המסמכים המבוקשים על ידו אכן דרושים לו לצורך דיון במועצה או בוועדה מוועדותיה. על כן, במקרה זה לא ניתן לומר כי המסמכים המבוקשים ע"י העותר משמשים נושא לדיון בפני המועצה, או קשורים לדיון ספציפי כזה, ולכן אין מקום לגלותם בשלב זה. העותר מעלה טענה כללית לפיה יש למסור לו את המסמכים בשם הזכות למידע ועיקרון הגילוי, אך איננו מצביע על כך כי הוא נכנס בגדר הסייג המופיע בסעיף וכי המסמכים דרושים לו לשם דיון מסוים בוועדה לענייני ביקורת בעירייה. על כן, לא ניתן לקבוע כי למרות הוראותיו של חוק הגנת הפרטיות יש למסור לעותר את המסמכים הנ"ל מאחר שהם משמשים לדיון במועצה או בוועדה מוועדותיה. בנוסף, הסעיף מדבר על עיון ובדיקה וכפי שעולה מהחומר שהוצג לביהמ"ש המסמכים המבוקשים על ידי העותר והכלולים בסעיף 140א' הוצגו לו לשם עיון ובדיקה. העותר טוען כי היה על המשיבים למסור לו עותק צילומי מהמסמכים הדרושים על ידו. אין לקבל טענה זו. סעיף 140א' לפקודת העיריות, העוסק בזכות עיון לחברי מועצה וועדות, קובע כי "א) פנקסי העיריה ומסמכיה יהיו פתוחים לעיון ולבדיקה לפני כל חבר המועצה; הם יועמדו לרשותו (של חבר המועצה. ר.ש.) לפי בקשתו (של חבר המועצה. ר.ש.) לא יאוחר משלושה ימים מיום פנייתו אל ראש העיריה או מי שהוא הסמיכו לכך, והוא (חבר המועצה. ר.ש.) רשאי להכין לעצמו (חבר המועצה. ר.ש.) העתק לרבות העתק צילומי או תקציר מהם;". מלשון הפקודה עולה כי העותר רשאי להכין לעצמו עותק צילומי מהחומר. לא קיימת חובה על המשיבים למסור לו עותק צילומי מהמסמכים. החובה לאפשר עיון אינה כוללת חובה לספק צילומי מסמכים למי שחפץ לעיין בהם. על כן, אין בסיס לטענות העותר כי המשיבים היו מחויבים למסור לו עותק צילומי מהמסמכים הדרושים והכלולים בסעיף 140א' לפקודה ויש לדחות את העתירה מטעמים אלו. מעבר לזה, העותר לא מילא אחר הוראות סעיף 140א' ולא פנה לממונה כאמור בסעיף 140א'(א1) ולכן לא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו טרם פנייתו לבית המשפט בעתירה זו. על כן, יש לדחות את העתירה גם מטעם זה. חופש המידע: העותר לא טען כי פנה לממונה על העמדת מידע לרשות הציבור מטעם הרשות ולכן לא הוכיח כי עמד בתנאי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, וכי קמה לו הזכות להגיש עתירה לביהמ"ש בעניין זה. על כן, אין מקום, בשלב זה, להושטת הסעד המבוקש. ככל שמבקש העותר את גילוי המסמכים מכוח חוק חופש המידע, עליו לפעול בעניין זה כהוראות החוק ובמקרה הצורך, במידה ופנייתו תסורב על ידי הממונה על העמדת מידע לרשות הציבור מטעם הרשות, לפנות לביהמ"ש בעתירה. ראה: בג"צ 4760/05 גריפאת חדרה עבדאלל ואח' נ' שר הפנים - משרד הפנים ואח', תק-על 2005(2), 3518, עמ' 3519. בנוסף, גם לעניין זה חל שיהוי על מועד הגשת עתירתו של העותר ולכן יש לדחות גם את טענותיו לעניין חוק חופש המידע מטעם זה. חוק חופש המידע נועד לאזן בין האינטרסים השונים הכרוכים בגילויו של מידע המצוי בידיה של "רשות ציבורית" כהגדרתה בחוק. נקודת המוצא היא, כי "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה" (סעיף 1 לחוק). בחוק פורטו, אמנם, סייגים לחובת הגילוי, ואולם תכליתו של החוק היא להנהיג בישראל את 'מהפיכת השקיפות' באשר לפעולת הרשויות הציבוריות. ראה: ע"א 6576/01 החברה לייזום מיסודה של נ' אמיר לירן, פ"ד נו(5), 817, עמ' 821 - 822. החריגים לפי חוק חופש המידע אינם מוחלטים אלא יחסיים ויש צורך באיזון אינטרסים בין זכותו של האזרח לקבל מידע לבין שיקול הדעת של הרשות אם להתיר את גילוי המידע או לסרב לעשות כן. שיקול הדעת צריך להיות מונחה, בין השאר, מטיבו ומעוצמתו של האינטרס של המבקש לקבל את המידע ומהעניין הציבורי בגילוי המידע. ככל שהמבקש יצביע על אינטרס בעל חשיבות עקרונית ומהותית יותר מבחינתו, כך יגברו סיכוייו לקבל את המידע המבוקש, ולהיפך, ככל שהאינטרס שלו הינו כללי יותר, כך יטו כפות המאזניים אל עבר האינטרס של הרשות הציבורית לחיסוי המידע. ראה: עע"מ 1825/02 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' איגוד בתי אבות-א.ב.א, תק-על 2005(1), 113, עמ' 118. לעניין דוחות השכר של עובדי העירייה, החברה הכלכלית ועובדי המתנ"ס וכן בנוגע לשכ"ט ששולם למשרד עו"ד נתן מאיר המדובר, כאמור ב"מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות" (סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע) ומאחר שהעותר לא הוכיח כי "הגילוי מותר על פי דין" (סעיף 9(א)(3) הנ"ל) וזאת משום שלא הראה כי המידע דרוש לו לשם שימוש בתוקף תפקידו בוועדה שבה הוא חבר, לצורך דיון ספציפי העתיד להתקיים במסגרת הוועדה, הרי שגם כאן חל האיסור הקבוע בחוק הגנת הפרטיות ואין לגלות את המידע. יצוין לעניין זה כי בעתירה מבקש העותר לקבל לידיו מסמכים כגון דוחות כספיים של החברה הכלכלית, וכן דוחות שכר של עובדי העירייה, החברה הכלכלית ועובדי המתנ"ס. מידע אישי על שכרו של עובד הוא פרט החוסה תחת הגנת הפרטיות של העובד. זכותו של עובד עירייה שפרטי תלוש שכרו לא יהיו גלויים לעיני כל. בהתאם, היה על העותר לצרף כצדדים לעתירה את החברה הכלכלית, את העובדים של העירייה, החברה הכלכלית והמתנ"ס וכל צד העלול להיפגע מהחלטה בעתירה זו, דבר שלא נעשה. כן היה על העותר לצרף כצד לעתירה את משרד עו"ד נתן מאיר לעניין חוזה שכר הטרחה המבוקש על ידו. צדדים אלה לא צורפו לעתירה ועל כן לא ניתן להיעתר לבקשתו של העותר. ביהמ"ש לא ידון ויחליט על פגיעה בפרטיותם של הגורמים הנ"ל ללא שמיעת טיעוניהם בעניין זה. על כן, גם מסיבה זו, של אי צירוף משיבים העלולים להיפגע, דין העתירה להידחות. סיכום: בסיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אני דוחה את העתירה הן מטעמים של שיהוי בהגשתה, וחוסר ניקיון כפיים והן לגופו של עניין, מהטעמים שפורטו לעיל. בנוגע לרשימת העובדים של העירייה, כפי שעולה מטענות המשיבים, לא הייתה כל התנגדות מצד המשיבים לאפשר לעותר לעיין במסמכים אלה ועל כן לא ברור מדוע הוגשה כלל העתירה בעניין זה. העותר איננו רשאי לדרוש מהמשיבים להכין עבורו העתק צילומי, כפי שפורט לעיל ועליו להכין בעצמו את ההעתק הצילומי, אם הוא מעוניין בכך, דבר שלא נמנע ממנו, כפי שעולה אף מטענותיו בתגובתו לטענות המשיבים. בנוגע לרשימת עובדי החברה הכלכלית והמתנ"ס; דוחות כספיים של החברה הכלכלית; ודוחות השכר של עובדי החברה הכלכלית והמתנ"ס היה על העותר לצרף לעתירה כמשיבים את הגורמים המוסמכים לאפשר לו את זכות העיון במסמכים אלה וזאת במידה שהעותר פנה קודם לכן לגופים אלה וביקש מהם לעיין במסמכים ובקשתו סורבה. יש למצות ראשית את ההליך המנהלי מול הרשויות המתאימות וזאת בטרם פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בנוסף, העותר לא הראה כי קיים נימוק לפגוע בפרטיותם של הגורמים העלולים להיפגע מחשיפת הדוחות הכספיים ודוחות השכר ולא הצביע על קיומה של ישיבה בוועדה בה הוא מכהן, העתידה לדון בעניין זה. לכן לא עמד העותר בתנאי סעיף 140א'(ב) לחשיפת מידע זה בפניו. על כן, עתירתו לעניין זה נדחית הן מטעמים של אי מיצוי הליכים מוקדמים והן לגופו של עניין משום שלא צורפו המשיבים המתאימים לעניין זה ולא הוכח התקיימו של הסייג לשמירה על פרטיותם של הגורמים שעלולים להיפגע מחשיפת המסמכים. גם בנוגע לדוחות שכר של עובדי העירייה לא הצביע העותר על נימוק המצדיק פגיעה בפרטיותם של העובדים. מעבר לטיעון הכללי כי הדברים דרושים לשם שמירה על עיקרון הגילוי לא הראה העותר כי המסמכים דרושים לו לצורך דיון ספציפי המתקיים בפני הוועדה בה הוא מכהן. על כן אין ליתן לו את זכות העיון בנסיבות המקרה והעתירה נדחית גם לעניין זה. בנוגע למידע בדבר היטלי ההשבחה של פרויקט בית וגן הוכח באמצעות המסמכים שהוגשו על ידי המשיבים כי העותר היה נוכח בישיבה בה הוחלט לפטור את הקבלנים מהיטלי השבחה בפרויקט זה ועל כן הוכח כי העותר ידע שלא קיימים היטלי השבחה לפרויקט זה ועתירתו בעניין זה מתייתרת. בנוגע למכרז עבודות ניקיון העיר המסמכים הוגשו לביהמ"ש ובפועל הועברו לעותר ולכן מתייתרת העתירה גם לעניין זה. גם בנוגע להסכמי שכר הטרחה ששולם למשרד עו"ד נתן מאיר היה על העותר לצרף את משרד עורכי הדין כמשיבים ולהצביע על נימוק לחשיפת המסמכים או דיון ספציפי שאמור להתקיים בעניין זה במסגרת הוועדה בה הוא מכהן, דבר שלא נעשה ועל כן גם לעניין זה יש לדחות את העתירה. אשר על כן, העתירה נדחית על כל חלקיה. העותר ישא בהוצאות המשיבים ושכר טרחת עורכי דינם בדיונים שבפני בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. עיון במסמכיםמסמכיםעירייהפקודת העיריות